מעשה רקח/קרבן פסח/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שמתמנין עליו כשהוא חי. היינו כרבנן דפרק האשה דף פ"ט דדרשי מחיותו דשה:
ב[עריכה]
יחיד ששחט וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דפסק כרבי יוסי וכו' ע"כ. ראיתי להפר"ח בנימוקיו על רבינו וז"ל ולי נראה דפסק כרבי יהודה משום דאמרינן בפרק הוציאו לו דף נ"א דרב ששת אית ליה כמאן דאמר אין שוחטין את הפסח על היחיד כן נ"ל עכ"ל. ולא ידענא מאי קאמר חדא דר' יוסי נימוקו עמו ותו דאי פסק כרבי יהודה כיון דיליף לה מקרא דלא תוכל לזבוח את הפסח מעתה אם שחטו פסול דאין זה פסח וכ"כ הרב מתנות כהונה ז"ל תלמידו אף שלא ראה דבריו אלה עיי"ש ומלבד כל זה אם פסק כר' יהודה הו"ל למינקט לישניה ולכתוב אין שוחטין את הפסח על היחיד וכו' כדברי ר' יהודה במשנה וכ"כ הרב לח"מ ז"ל סוף פ"ג:
ו[עריכה]
שחטו למולין וזרק הדם וכו'. משמע דפסח בזריקה וזה לא אפשר דלעיל פ"א הל' ו' כתב להדיא דדם הפסח בשפיכה וידוע דזריקה מרחוק ושפיכה מקרוב וכבר הארכתי בזה בפ"ה דמעשה הקרבנות הל' י"ז עיי"ש:
ז[עריכה]
מי שהוא בריא וכו'. משמע דהפסח פסול דאל"כ בריא בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה מאי הו"ל למיעבד הרי אנוס הוא אלא שראיתי בקרית ספר שסיים והיינו לכתחילה דבדיעבד אין מחשבת אוכלין בזריקה:
ח[עריכה]
בנו ובתו הגדולים. מדסתם משמע דאפילו סמוכין על שולחנו וכ"כ התוס' ז"ל ושפחה עברית אף שהיא קטנה שהרי יוצאה בסימנין כיון שאין מוטל עליו לחנכה יכולה למחות וכ"כ רש"י ז"ל:
יא[עריכה]
האשה וכו'. ידוע מ"ש מרן ז"ל שהרגיש דלמה לא ביאר דין אינה נחפזת ברגל ראשון דכפי המשנה תאכל במקום שהיא רוצה ותירץ דאינה רדיפה לא שכיחא ועוד תירץ דבהדרגה יובן והרב לח"מ ז"ל הקשה עליו והר"ח אבולעפיה ז"ל תירץ בעד מרן ז"ל עיין עליו. אך הרב לח"מ תירץ דרבינו מפרש כפי' ר"ת שהביאו התוס' וכ"כ מהר"ש אלגזי ברצוף אהבה שם. אמנם המבי"ט בקרית ספר ז"ל הבין כדברי מרן ז"ל שברגל הראשון אם אינה נחפזת תאכל במקום שהיא רוצה וכך יש להבין דברי רבינו דמ"ש מכאן ואילך הכוונה בין בשאר רגלים בנחפזת בין ברגל ראשון אם אינה נחפזת תאכל במקום שרוצה ודרך זה יש לנו לתפוס שהוא מסכים לפירושו במשנה והן הן דברי מרן ז"ל:
יב[עריכה]
שלא יגנבנו. מרן ז"ל ביאר דעת רבינו כלומר דחושש זה שאם יאכל אצל חבירו ימשוך לב העבד אליו ויגנבנו ע"כ והדבר קשה להבין דגם בשאר ימות השנה למה לא ניחוש על זה ותו דתפול קושית התוס' עליו דמ"ש ממי שחציו עבד וכו' וראיתי להמבי"ט ז"ל בס' קרית ספר שנותן טעם שאין אחד מהם רוצה ליהנות מחלק חבירו ואין שם טעם שלא יגנבו והן הן דברי רש"י והתוס' שקיימו דבריו. וראיתי בדפוס מגדל עוז ואין שם שלא יגנבו והכי מסתברא דבאמת טעם חלוש הוא ונראה ודאי שהוא ט"ס וכן נוטין דבריו שבפירוש המשנה שכתב לא יאכלו משל שניהם כשיש ביניהם קפידא על זה השיעור וכו':
יג[עריכה]
מי שחציו עבד וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ובשם רבינו אברהם בנו של רבינו ז"ל ולהרב קרית ספר ז"ל מצאתי שהביא תחילה כדברי רבינו דלא יאכל משל רבו ולא משל עצמו ושוב הביא השקלא וטריא של הש"ס וסיים והואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו ע"כ. ולכאורה הוא תמוה דפתח בכד וסיים בחבית לכך נראה שהבין ז"ל דלמשנה אחרונה דאוכל משל עצמו היינו אחר שכפו את רבו דאף שעדין לא נכתב הגט שחרור מ"מ כיון שבידינו לשחררו שהרי כבר כפו אותו הרי הוא ברשות עצמו קרינן ביה אבל אם אירע פסח קודם הכפייה בין למשנה ראשונה בין למשנה אחרונה לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו וזוהי כוונת הרב שהתחיל דלא יאכל לא משלו ולא משל רבו שכך הוא האמת אף למשנה אחרונה וסיים דאחר הכפייה לפי משנה אחרונה אוכל משל עצמו אף שעדין לא נשתחרר וזהו שכתב הואיל ובידינו לשחררו ולזה אפשר שנתכוון רבינו שסיים עד שיעשה כולו בן חורין ולא כתב עד שיהיה כולו בן חורין אלא עד שיעשה כלומר שכבר כפו את רבו ובידינו לשחררו על פי מ"ש בפ"ז דהל' עבדים הל' ז' דכופין וכו' כן נראה שהבין המבי"ט ז"ל בדעת רבינו וניצול מהשגת הראב"ד ז"ל:
טו[עריכה]
ויאכלו בחבורתו. הלשון מגומגם ובדפוס מגדל עוז כתוב ויאכלהו בחבורתו ובין כך ובין כך הוא מגומגם שהרי אין לו חבורה והיה די באומרו ונותנין לו חלקו, ויותר נראה להגיה ויאכלהו בחבורתן משום שאין רשאין להוציא כזית ממנו לחוץ כמ"ש בריש פ"ט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |