שער המלך/קרבן פסח/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ קרבן פסח ג

ט

חמשה

שנתערבו עורות פסחיהן כו' פטורין מלעשות פסח שני ואם התנה כל א' מהן ואומר אם אינו פסח יהי' שלמים כו'. בברייתא בפרק האשה דף פ"ט ופרכינן עלה בגמ' נייתי כל חד מנייהו פסחו וניתני אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ליהוי פסח ואי דידי תם האי דאייתי השתא ניהוי שלמים כו' והדר פריך ונייתי מותר הפסח ונימא אי דידי ב"מ הוא ניהוי האי דאייתי השתא פסח ואי דידי תם הוא ניהוי האי דהשתא שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד אלא משום סמיכה כו' וק"ל דמאי פריך וניטרחו ונייתי מותר הפסח הא נמי הו"ל ממעט באכילתו דק"פ אינו נאכל אלא בלילה דכתיב ואכלו אותו בלילה ואפי' בפ"ב ואלו מותר הפסח נאכל ליום ולילה ביום הקרבתו ובלילה וא"כ הו"ל ממעט באכילתו וליכא למימר דמותר הפסח ג"כ אינו נאכל אלא בלילה ונאכל ליום ולילה דקאמר בגמ' לאו דוקא שהרי בפסח נמי אמר כי האי לישנא דהא ליתא שהרי כתבו התוס' סוף פרק א"ד דע"א ד"ה לימד על חגיגת י"ד דהא דמותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה נפ"ל מדכתיב ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לרבות שלמים הבאים מחמת הפסח וכדאמרינן בס"פ כל הפסולין וא"כ הא קרא כתיב בהדיא ביום קרבנו יאכל והדרא קו' לדוכתא וצריך ליישב ולומר דס"ל לתלמודא דמשום זמן מועט כי האי לא חשיבה ממעט באכילתו כיון דשחיטתו אינו אלא אחר חצות ובידו להשהות הקרבן ולהקריבו לעת ערב כדי שלא ימעט באכילתו וע"פ זה אני תמיה על מה שראיתי להרב מוהר"ץ אשכנזי ז"ל בסי' תי"א שכתב ליישב לשון רש"י ז"ל שכתב בדפ"ח ע"ב בד"ה בתקנתיה דרביה וז"ל שאין לו תקנה אחרת דהא לא מצי למימר גדי שלו וטלה שלמים כדמפרש לקמן שממעט באכילתו דאכיל לתרווייהו באותו הלילה משום ס' פסח וחד מינייהו שלמים הוא ע"כ שדבריו הן קשה ההבנה שהרי כשיבא הרב בלילה ע"כ הוא יודע איזה מהן אמר ואם כן יאכל השני לב' ימים ולילה א' כדין שלמים ואם באתה לחוש שישכח גם הרב כשיבא בלילה גם תנאי זה אינו כלום כי שניהם יצאו לבית השריפה וכתב הרב ז"ל שנראה לו ברור דכיון דקי"ל שלמים נאכלים לב' ימים ולילה א' יפה כח אכילת יום אחד כאכילת יום ב' וכשם דאסור לשחוט שלמים בתנאי תודה משום דממעט באכילת יום ב' ה"ה והוא הטעם באכילת יום אחד שהוא יום זבחו שאסור להתנות עליו בתנאי שהוא אוסרו וממעטו באכילת יום זבחו דמ"ש והכ' הרב לא יבא עד הלילה שהיא זמן אכילת הפסח ועד שיבא הרב ויברר איזה הוא שלמים א"א לאכול אותו שהוא שלמים שהרי אינו ידוע לנו ובכל א' יש לחוש שמא פסח הוא ונמצא ממעט באכילת שלמים מיום א' שהוא יום זבחו והיינו דנקט רש"י דקאכיל לתרוייהו באותו הלילה ר"ל ולא ביום זבחו עכ"ד ולפי מה שכתבתי נראה דהך תירוצא ליתא כלל דכפי דבריו קשה דמאי פריך וניטרחו ונייתו מותר הפסח הרי ממעט באכילת הפסח שהוא יום זבחו אלא ודאי דהא לא חשיב ממעט באכילתו כמ"ש ושוב אחר החיפוש נפלאתי בת"כ סדר ויקרא פרשה י"ח דאמרינן התם דבן עזאי ס"ל שלמים הבאים מחמת הפסח אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי ע"ש ואם כן א"ל דמאי דפריך בגמ' וניטרחו וניתו מותר הפסח הוא משום דבעי לאוקמי להאי ברייתא אליבא דבן עזאי ולעולם דלרבנן דבן עזאי דס"ל דנאכל ליום ולילה לא מצי לאתנויי במותר הפסח משום דהו"ל ממעט באכילת קדשים ביום זבחו כמ"ש הרב הנזכר ז"ל וזה ודאי דוחק עוד הקשה הרב הנזכר וז"ל אלא שיש לי לדקדק עוד איך אפשר להתנות בשלמים אחר תמיד של בין הערבים שהוא זמן הקרבת הפסח דבשלמא בסוגיא דלקמן דאמר פטורין מלעשות פסח שני פריך שפיר אף דיקריב אחר תמיד של בין הערבים מוטב שיבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמ' שאין בו כרת כדאמרינן בפרק תמיד נשחט אבל הכא כיון דאפשר לו בתקנתא דע"מ דאין לרבו רשות בו אסור להתנות בשלמים ותי' דהא דקאמר שאין לו תקנה אחרת ר"ל דאף אם לא ימצא מי שירצה להקנות לו על מנת שאין לרבו רשות בו ואז נדחה עשה דהשלמה מפני עשה דפסח א"ה אין להתנות בשלמים משום שממעט באכילתו עכ"ד ע"ש והנה מ"ש דבשלמא בסוגיא דלקמן פריך שפיר אף דיקרב אחר תמיד של בין הערבים משום דיבא עשה דפסח דיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה אין דבריו נראין לי כלל שהרי לפי המסקנא טעמא דפטורין מלעשות פסח שני הוא דמשום דפסח בשפיכה ושלמים בזריקה ואע"ג דכל הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא הנ"מ דיעבד אבל לכתחלה לא הרי משום אסורא בעלמא ולכתחלה דחינן עשה דפסח וה"ט כמ"ש התוס' שם בד"ה ה"מ וא"כ מכ"ש די"ל דפטורין מלעשות פסח ב' משום עשה דהשלמה דאוריי' כיון דאינו אלא ס' כרת ורובם עושין שלא כהוגן גם מה שתי' דמה שכתב רש"י דאין לו תקנה אחרת ר"ל שאף אם לא ימצא מי שירצה להקנות לו כו' קשה דאם כן כיון דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה דאוריי' מכ"ש שידחה עשה דפסח איסור' דממעט באכילת קדשים דאינו אלא ספק איסור' בעלמא ומדרבנן שהרי ר"ש פליג וס"ל דמביאין קדשי' לבית הפיסול ולפי הנראה אשתמיט מהרב ז"ל דברי התוספות דפרק אמר להם הממונה דכ"ט ד"ה אלא שהקשה שם כקו' הרב ז"ל דמאי פריך בשמעתין דליתי כל חד פסח וליתנו בשלמים וכתבו בסוף דבריהם ומיהו אפילו לא יהא נפסל אחר התמיד קשה דמ"מ לכתחלה מדאורייתא ואי אמרינן דפ"ב מצי להקדומי לתמיד של בין הערבים כיון דלא כתיב בערב כו' והא דלא חשיב להו בהדי דברים של בין א' לב' י"ל תנא ושייר דהא נמי שייר כרת איכא למ"ד חייב כרת על הא' ולא על הב' ואיכא למ"ד נשים בראשון חובה וב' רשות ניחא דפריך וניתי וניתני עכ"ל ע"ש ומ"מ לשון רש"י ז"ל לא יתישב לפי זה שהרי ההיא דלעיל בפסח א' מיירי וא"כ אפשר להתנות בשלמים ועובר אעשה דהשלמה ונ"ל שדעת רש"י כמ"ש התוס' בפ' התכלת דמ"ט ד"ה תדיר בסוף דבריהם דעשה דהשלמה ליכא אלא אחר הקטרת התמיד אבל קודם הקטרתו אף שכבר נזרק דם התמיד מותר להקריב קרבנות אחרים וע"פ זה יתיישבו סוגיא דשמעתין דפריך ונייתי וניתני בשלמים דמיירי בשלא הקטירו אמורין של תמיד הערב דהקטרת אמורין כשר כל הלילה ע"ש דבריהם באורך וא"כ איכא למימר שדעת רש"י ז"ל בהכי קאי והיינו דכתב דאין לו תקנה אחרת ואפי' קודם הקטרת אמורין דליכא עשה דהשלמה כנ"ל ועיין בפרק תמיד נשחט דף ס"ג ע"ב ברש"י ד"ה אבל המולג ובמ"ש הרב ח"ה שם שכפי מ"ש אין צורך למ"ש הוא ז"ל ע"ש אלא דק"ל קצת לפי שיטה זו מהא דגרסינן בריש תמיד נשחט אלא אמר רבא מצותו דתמיד משינטו צללי ערב מאי טעמא דאמר קרא בין הערבים מעידנא דמתחיל שמשה למערב הילכך בשאר ימות השנה דאיכא נדרים ונדבות דרחמנא אמר עליה השלם כו' מאחרינן ליה תרתי שעי ועבדינן ליה בשמונה ומחצה כו' ופרש"י ז"ל ד"ה עליה וז"ל לפיכך אע"ג דזריזין מקדימין למצות התקינו לאחרן כדי שיקרבו נדריהם ויהא כשר להקריבן כו' והשתא אם איתא דקודם הקטרת התמיד אין בו עשה דהשלמה ואפילו מדרבנן שרי להקריבו א"כ קשה דבשאר ימות השנה נמי הו"ל לרבנן לאוקמי אדינה בשש ומחצה משום טעמא דזריזין מקדימין למצות ואי משום נדרים ונדבות הא איתיה בתקנתא שלא יקטירו האמורין עד הערב דבהא ליכא עשה דהשלמה ויש ליישב בדוחק ובדברי התוספות דפרק אמר להם הממונה שכ' דפסח ב' מצי להקדומי לתמיד של בין הערבים והא דלא חשיב ליה בהדי דברים שבין א' לב' י"ל תנא ושייר דהא נמי שייר כרת כו' הקשה אלי החכם השלם רב ועצום כמוהר"י אשכנזי זלה"ה דאיך אפשר לומר דשייר כרת הא במתניתין קתני זה וזה טעון הלל כו' ודוחין את השבת וכתב רש"י ז"ל שם בגמ' דף צ"ה דוחין את השבת וז"ל דב' כתיב ביה במועד למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני ע"ש ואם כן כיון דטעמא דפסח שני דוחה את השבת הוא משום דס"ל דבמועדו אב' קאי הרי מבואר שם באותו פרק דף צ"ג דרבי דס"ל חייב כרת על ב' הוא משום דס"ל דבמועדו אשני קאי ור"נ דס"ל דחייב כרת על הא' ולא על השני ס"ל דבמועדו אראשון קאי וא"כ לר"נ כיון דס"ל דבמועדו אא' קאי משמע דפסח שני אינו דוחה את השבת וכיון דמתניתין קתני ודוחין את השבת ע"כ דאתיא כר' דס"ל דחייב כרת על הב' ואם כן מאי האי דכתבו דהא נמי שייר כרת ולכאורה נראה שהיא קושיא אלימתא ושוב מצאתי דלק"מ דהתוספות ז"ל טעמם ונימוקם עמם דאזלין לשיטתם שכתבו בפ' הוציאו לו דצ"א ע"א ד"ה דוחה את השבת בסוף דבריהם דלר"נ דאמר במועדו אא' קאי צריך לומר דפסח ב' דדוחה שבת נפ"ל מבכל חקת הפסח כר"י דשמעתין יע"ש עוד כתבו התוס' שם וז"ל והיה נראה לדקדק דלא מפסיל אחר התמיד מדתנן בסוף פ' מי שהי' טמא פסח שנתערב בבכור אם חבורת כהנים יאכלו ונתערב מחיים קאמר כו' אלמא לא מפסיל אחר התמיד מיהו מצינו לדחות דפסח דהתם היינו מותר הפסח דהוי שלמים ושחיט להו קודם תמיד של בין הערבים והא דפריך והא אין מביאין קדשים לבית הפיסול היינו שממעט באכילת מותר הפסח שנאכל לזרים כבכורים שאינו נאכל אלא לכהנים כו' ע"כ וקל"ט דאמאי הוצרכו לפרש דהא דפריך והא אין מביאין קדשים לבית הפיסול הוא משום שממעט באכילת הפסח שנאכל לזרים ואמאי לא כתב בפשיטות דהא דפריך ואין מביאין קדשים לבית הפיסול הוא משום דמותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה כדאמרינן בשמעתין ואילו בכור נאכל לב' ימים ולילה אחד וכן קשה למ"ש רבי' בפ"ד דין ח' פסח שנתערב בשלמים יקרבו כולן שלמים וכתב מרן כ"מ ז"ל זה פשוט ע"פ מה שנתבאר דמותר הפסח קרב שלמים ויש לתמוה שהרי מותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה ואילו שלמים לב' ימים ולילה א' ונמצא ממעט באכילת שלמים והוה ל"ל ירעו עד שיסתאבו מידי דהוי אאשם שנתערבו בשלמים שכ' רבי' בפ"ז מה' פסולי המוקדשין דירעו עד שיסתאבו מטעם זה וצ"ע ושוב אחר זמן שכתבתי זה מצאתי להרב מש"ל בפ"א מה' תו"מ דין ג' שתמה על דברי התוספות דפרק אמר להם הממונה יע"ש ובר מן דין ק"ל על דבריהם דאם אי' דפסח דמתניתין היינו מותר הפסח אם כן אדפריך תלמודא והא אין מביאין קדשים לבית הפיסול ומשני ר"ש לטעמיה אכתי תיקשי לן דלר"ש נמי אמאי יקרבו הא מותר הפסח בעי סמיכה ומתן ארבע כדאמרינן בשמעתין ואילו בבכור לא בעי סמיכה ואינו אלא מתנה א' ושוב מצאתי להתוספות ז"ל בסוף בכורות ד"ה והא דתני שהקשו שם מעין קושייתנו למאי דקאמר התם בגמ' דברייתא דקתני יצאו ב' בעשירי יקרבו ר"ש היא דס"ל מביאין קדשים לבית הפיסול דאיך יקרבו הא מעשר אינו טעון סמיכה ושלמים טעונין סמיכה וכתב שם לחד תירוצא דשאני הכא דכל חד בשעת הקרבתו שמא לא מחייב בסמיכה ול"ד לקרבן שהוא בר סמיכה חזרו והקשו וז"ל וא"ת היכי קרבי הכא כיון דאין מתנות מעשר ושלמים שוה שזה מתן ד' וזה מתנה א' ותי' דר"ש כר"א ס"ל דאמר נתערבו מתן ד' במתן א' ינתנו במתן ד' דס"ל דמסיק להו לשם מים יע"ש ונראה שזהו דעתם ז"ל ביומא מיהו עיקר דבריהם דבכורות צ"ע שהרי ממתני' דפ' מי שהיה טמא משמע דר"ש לא פליג אלא אחלוקת נתערב בבכורות משום דשוים הם במתנות כמ"ש רש"י ז"ל אבל ברישא דמתניתין דפסח שנתערב בזבחים מודה ר"ש משום דאינן שוים במתנותיהן ואפילו בנתערבו באשם ושלמים דאל"כ אדתני נתערב בבכורות לישמועינן רבותא אפי' נתערב באשם ושלמים ולפי דברי התוספות דר"ש כר"א ס"ל א"כ מאי ארייא בכורות דנקט אפי' נתערב באשם ושלמים נמי וצ"ע ואין להקשות לפי' רש"י ז"ל דאכתי נתערב בבכורות לר"ש אמאי יקרבו הא אין מתנותיהן שוים דפסח בשפיכה כדאמרינן בשמעתין ואלו בכור בזריקה די"ל דר"ש כר"י הגלילי ס"ל דפסח בזריקה כדאמרינן בפ' תמיד נשחט דס"ד ע"ב יע"ש מיהו על רבינו ז"ל ק"ל שכתב בפ"ו מה' פהמ"ק דין י"ב וז"ל בכור שנתערב בפסח ב' ירעו עד כו' ולמה לא יקרבו לפי שהפסח נאכל לכל אדם עד חצות והבכור לב' ימים כו' וק"ק דכיון דהוא ז"ל פסק דפסח בשפיכה אם כן מאי האי דקאמר ולמה לא יקרבו ות"ל משום מתנות דמקמי אכילה ודוק. תו ק"ל בסוגיא דשמעתין דמאי פריך ונטרחו ונייתו מותר הפסח כו' ואמאי לא משני דאכתי ממעט באכילת קדשים בעצמות שיש בהן מוח דאינו יכול לשוברם משום ס' פסח כדאמרינן לעיל בפ' כ"צ דפ"ה דא' עצם שיש בו מוח וא' עצם שאב"מ עובר משום ועצם לא תשברו כו' ואפילו ע"י גומרתא אמרינן התם דאסור משום דילמא פקע או משום הפסד קדשים ושמא שלמים הן ונמצא מביאו ליד נותר בידים ועובר אעשה דואכלו את הבשר וצ"ל ודוק:
עוד ראיתי להרב קרבן חגיגה ז"ל סי' ל' דף י"ב ע"ב שהקשה בסוגיא זו במאי דקאמר בגמרא אלו משום מתנות דאלו פסח כו' מאי נ"מ הא תניא כל הנתנין במתן ד' שנתן במתנה אחת כיפר ואלו משום דפסח בשפיכה ושלמים בזריקה מאי נ"מ והא תניא כל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וז"ל וקשיא לי טובא דכיון דמאן דס"ל דהנתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה א' כיפר לא ס"ל דהניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא כדאמרינן במ' זבחים דל"ו סבר לה כר"ע כו' אם כן מאי מקשה תלמודא בשניה מאי נ"מ והתניא כל הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא והא אנן קיימינן אליבא דמ"ד כל הניתנין על מזבח החיצון אם נתן במתנה אחת כיפר ואליביה אין זריקה בכלל שפיכה ואם כן ניחא דמשום דפסח בשפיכה ושלמים בזריקה אי אפשר לתקוני אבע"א איפכא אי ס"ל כמ"ד דזריקה בכלל שפיכה משום מתנות א"א לתקוני למאן דס"ל דזריקה בכלל שפיכה ל"ל דהניתנין על מזבח החיצון אם נתן במתנה אחת כיפר ולהכי אי אפשר לתקוני משום מתנות דשתי הסברות אין להם ישוב אחד בעולם אליבא דחד תנא כפי סוגיא דזבחים יעוין שם שנתעצם הרבה בקו' זו ולע"ד דבריו תמוהים ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה סוף הסוגיא דזבחים דהן אמת דאמרינן התם דמאן דס"ל דהניתנין במתן ד' שנתן במתנה אחת כיפר לא ס"ל כהך ברייתא דקאמר דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכ' יצא אלא כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה כו' מ"מ היינו דוקא לההיא ברייתא דמפיק להא דהניתנין במתן ד' שנתנן במתנה אחת כפר מקרא דדם זבחיך ישפך משום הכי הא דאמרינן דע"כ לא ס"ל כההוא ברייתא דקאמר דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא מקרא דודם זבחיך ישפך דאי ס"ל כהך ברייתא הא קרא אצטריך להכי מנ"ל למדרש להניתנין במתן ד' שנתנן במתנה אחת יצא אמנם בסוף הסוגיא אמרינן התם וכל הנך תנאי דמפקי ליה להאי דם זבחיך ישפך לדרשה אחרינא האי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כפר מנ"ל ס"ל כב"ה דאמר אף חטאת שנתנן במתנה אחת כפר וילפינן כולהו מחטאת ע"כ הרי בהדיא דאפילו מאן דדריש לקרא דודם זבחיך ישפך לומר דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אפ"ה מודה דהניתנין במ"ד שנתן במתנה אחת כפר וזה פשוט גם מ"ש עוד שם בס"ד דלר"ע ור"י הגלילי סביר' להו דפסח בכור ומעשר הם בשפיכה ואע"ג דכתיב בבכור ואת דמו תזרוק לאו דוקא יע"ש הם דברים תמוהים דמסוגיא דפ' תמיד נשחט מבואר בהדיא דלר"י הגלילי פסח בזריקה וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה ה"מ דיעבד וז"ל ותימא וכי בשביל דשמא יהיה נותר או משום סמיכה כו' יכנס לידי ס' כרת וי"ל דטוב שידחה ס' כרת בשב וא"ת ממה שיעשו רובן שלא כהוגן כי כבר רובן עשו פסח יע"ש י"ל טובא דמה יענו לההיא דאמרינן בקמא אמתניתין דקתני דאונן והמפקח את הגל כו' לפיכך אם אירע בהם פסול פטורים מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח את הגל אמר רב' בר חנה אמר ר"י לא שנו אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני אימא טהור היה בשעת שחיטה ולדעת התוס' קשה דיביא פסח ויתנה ויאמר אי טמא הייתי בשעת שחיטה האי דאייתי השתא ליהוי פסח ואי טהור הייתי ליהוי שלמים ואי משום סמיכה ומתנות כיון דלא מעכבא אל יכנס לידי ס' כרת דהכא ליכא לתרוצי כתירוצם שהרי אין כאן רבים העושים שלא כהוגן ועיין להרב ל"מ ז"ל בפ"ד מה' אילו דין א' ובס' עץ החיים בלשונות הרמב"ם ולע"ד נראה ליישב דהתם ל"ק להו לתוס' מידי משום דלא מצי לאתנויי בשלמים או במותר הפסח משום דאיכא חזה ושוק דלא מצי למיתן לכהנים משום דהו"ל נאכל שלא למנוייו והכי למימר דניתי חד כהן בהדיה כדפריך בגמ' האי כהן היכי דמי אי דעבד פסח דילמא האי פסח הוא ונאכל שלא למנוייו ואי דלא עביד פסח דילמא שלמים הוא ולא עביד פסח ונמצא אם כן דע"כ צריך להביא חזה ושוק לידי נותר ובהא ודאי אמרינן דמוטב שיכנס לידי ס' כרת ולא יביא חזה ושוק לידי נותר בודאי וכמדוקדק בדבריהם שכתבו וכי בשביל דשמא יהיה נותר כו' משום דדוקא משום דהוה ס' דשמא לא יבוא לידי נותר הוא דק"ל דבשביל שלא יבוא לידי נותר יכנס לידי ס' כרת הא אם הוא באופן דיבוא לידי נותר ודאי לא ק"ל משום דלא אתי ס' כרת ומוציא מידי ודאי נותר אלא דבפ"ו צ"ל דההיא דהמפקח את הגל היינו דוקא בישראל דאי' משום חזה ושוק אבל בכהן הכי נמי דיביא פ"ב בתנאי שלמים ובפ"ו מה' פהמ"ק דין י"ח כתבתי עוד ישוב נכון בזה יע"ש וראיתי להרב ח"ה ז"ל שהקשה לדבריהם וז"ל ומיהו קשה מה שכתבו בתרוצם דרובן יעשו שלא כהוגן כו' אמאי לא יעשו כולם סמיכה ומתנות שני' שהן ד' ובזריקה כשלמים דהשתא רובן יעשו כהוגן ודוחק לומר דכל הנהו מילי מעכבין בפסח עכ"ד ודבריו תמוהים ולא ידעתי איך אשתמיט מיני' סוג' מפורשת בס"פ ע"פ דאמרינן התם דכשת"ל לדברי ר"י זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה וכתבו רש"י ורשב"ם שם דאם נתן פסח בזריקה כשלמים לא יצא אבל אם נתן שלמים בשפיכה יצא הרי בהדיא דשפיכה מעכבת והתוס' שם קיימו גירס' רש"י ז"ל יע"ש ואף לגי' הר' חיים כהן שכתבו שם מ"מ נראה ודאי דבהא לא פליג אגירסת רש"י ז"ל וכ"ע מודו דלמאן דסבירא ליה פסח בשפיכה אם נתנו בזריקה לא יצא ומ"מ לענין ב' שהן ד' נראה דאינו מעכב בפסח אם נתנו במתן ד' וכן נראה להוכיח ממ"ש רש"י ז"ל בזבחים דל"ז ד"ה תרי תנאי ואליבא דר"י וז"ל ומאן דאית לי' פלוגתא לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים ומיהו פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטרו לפסח כו' והשתא אי ס"ל דפסח שנתנו במתן ד' לא יצא אמאי לא כתב בפשיטות דטעמא דברכת הזבח אינו פוטר לפסח אע"ג דפסח בזריקה משום דפסח מתנה א' וזבח במתן ד' דאם נתן לפסח במתן ד' לא יצא אלא משמע ודאי דס"ל דיצא כנ"ל ועיין בס' ידי אליהו דקי"א ע"א ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.