הר המוריה/קרבן פסח/ב

הר המוריה ‏ קרבן פסח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלא

למנויו וכו'. פסחים ס' א' ס"א א' ע"ח ב' זבחים כ"ג א' ובתוספתא פסחים פ"ד ובמכילתא בא פרשה ג'.

כשהוא

חי. עי' לקמן הלכה י"ד.

ב

כשר. פסחים צ"א א' קדושין מ"ב א' ובירושלמי פסחים ה"ז ועיין מכילתא בא פרשה ג'. ומש"כ רבינו דהיחיד יהא יכול לאכלו כולו. עיין רש"י שם דכ' דלא בעינן רק שיכול לאכול כזית יעו"ש אבל בש"ס שם משמע כרבינו ועיין לקמן בהלכה ג'.

שלא

ישחט וכו'. עיין מרן שכתב דמקורו מהא דאיתא שם צ"ה א' יעו"ש (שוב ראיתי שכ"כ בספר ברכת אברהם לבנו של רבינו בסימן ה') ובזה מיושב מאי דהקשו התוס' שם בד"ה מיבעיא וכו' יעו"ש היטב והבן.

צא

ושחוט וכו'. פסחים פ"ח ע"ב.

השולח

מה אמר וכו'. כ"ה עיקר וכמו שכתב הלח"מ.

חייבין

לעשות וכו'. וכלישנא קמא שם משום דשם בירושלמי הלכה ב' איתא כן עיין שם בקרבן עדה ובשיירי קרבן מה שכתב בזה וכן משמע בתוספתא דאיתא התם וזה לשונו שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השרפה וצריכין לעשות פסח שני רבי נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק הדם עליהן עד כאן לשונו אלמא דאם שכח קודם הזריקה חייב בפסח שני דאם שכח קודם השחיטה גם לר"נ צריכין לעשות פסח שני וכמו שכתב הש"ק שם והבן היטב (ודברי הפני משה שם לכאורה שלא בדקדוק).

שלא

יהיה לרבך וכו'. עיין שם בתוס' ד"ה על מנת וכו' ובמרן מש"כ בזה ודבריו דחוקים ומצאתי בספר קהלת יעקב שכתב בזה והאריך קצת בזה כיון דמוסיף על מנת שאין לרבך רשות וכו' הא דישחוט אותם מהני שפיר יעוין שם ואני מצאתי כדבריו בספר גור אריה בריש בראשית יעוין שם היטב.

ג

שראוי

לאכול. שם ס' א' ס"א א' ע"ח ב' תוספתא פ"ד ומכילתא פרשת בא פרשה ד' ירושלמי שם ה"ג ופ"ז ה"ז.

של

מאה וכו'. שם צ"א אחד ודעת רבינו שכל אחד מהם יהיה יכול לאכול כזית ועיין מרן מש"כ בשם רש"י יעו"ש דדעת רש"י ז"ל דכל שיכולים לאכול כולם כזית אזי שוחטין עליהם יעו"ש וי"ל לכאורה דזה תלוי בהא דסעי' ב' ולרש"י לא בעינן רק שיהא נאכל כזית ממנו (כמש"כ בהלכה ב') לכן כל שיכולים כולם ביחד לאכול כזית די בזה ולרבינו בעינן שיהא נאכל כולו לכן בעינן שכל אחד מהם יכול לאכול כזית אבל לכאורה לפ"ז א"כ יקשה על רש"י דהא שם ס"א א' איתא דנשחט לאוכליו ושלא לאוכליו כשר ומיירי דאוכליו הם יכולים לאכול כל אחד כזית ומ"מ לכתחלה אין שוחטין ג"כ אשלא לאוכליו רק בדיעבד הוא דכשר ולמה מכשיר כאן לכתחלה אף דאין אחד בהם יכול לאכול כזית אבל לרבינו ניחא דאף דבדיעבד כשר אם נשחט לאוכליו ושלא לאוכליו מ"מ לכתחלה בעינן כולו לאוכליו והרע"ב אף דברישא ביחיד כתב כרש"י דאם יכול היחיד לאכול כזית שוחטין עליו מ"מ בסיפא כתב כרבינו דבעינן שכ"א מהם יכול לאכול כזית וגרע מיחיד ויכול לאכול כזית דשוחטין עליו לכתחלה משום דהתם לא נשחט רק לאוכליו משא"כ אם נשחט על שלא לאוכליו ג"כ גרע טפי ואסור לכתחלה ודברי רש"י צ"ע אם לא כי ט"ס נפל בזה, ובדוחק י"ל דכוונתו אם אין בין כולם מי שיכול לאכול כזית בעצמו אין שוחטין עליהם ומיירי דאף בדיעבד פסול אבל אם יש ביניהן אחד שיכול לאכול כזית כשר בדיעבד, וצ"ע (ודע דמדברי התוס' שם בד"ה עשרה וכו' מבואר דמפרשי הכי מאה ואין יכולין לאכלו כולו אין שוחטין עליהם שלא יביאוהו לידי פסול. וי"ל דגם רבינו מודה לזה רק דה"ק דאף דיכולים לאכלו כולו מ"מ בעינן ג"כ שיכול לאכול כ"א כזית ובלא"ה אף שיכולין לאוכלו כולו אין שוחטין עליהם והבן).

צא

ושחוט וכו'. פסחים פ"ח ב'.

גדי

וטלה וכו'. שם ועיין מרן מה שתמה על רבינו בפי' המשניות וזה לשון רבינו שם וזה שהתרנו בכאן ואמרנו יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת העבדים ומיעוט התעסקם במצות אבל לשאר בני אדם אין אוכלין לא מן הראשון ולא מן השני עד כאן לשונו ועיין בהגהות ר' אלעזר לנדא (בש"ס דפוס ווילנא) מה שכתב בזה ועיין מה שכתבתי בפ"ב הי"א ד"ה גדול ועיין עוד בספר קהלת יעקב מה שכתב בזה ועיין עוד בספר גלי מסכת מה שכתב בזה יעוין שם היטב ועיין עוד בגירסת הש"ס בירושלמי שם. יש שחילקו בין המנה מעצמו להמנוהו אחרים ויש שחילקו בין גדי וטלה לטלה וטלה יעוין שם היטב.

שאמרו

לאחד וכו'. פסחים צ"ח ב' יעוין שם.

ד

נשים

ועבדים. שם צ"א א' ותוספתא פ"ח.

בפסח

שני. וכר' יוסי שם ע"ב ובתוספתא שם יעוין שם ועיין בירושלמי שם בה"ז איתא שם דלחד מ"ד אף בראשון אין עושין בפ"ע מפני בזיון קדשים עיי"ש בש"ק (ועי' ירושלמי פ"ח ה"א) ומבואר שם בש"ס דנשים ועבדים חד דינא אית להו. ועי' לקמן הלכה י"ג במל"מ מש"כ בזה ובפ"ה ה"ח מש"כ בזה יעו"ש.

כולה

קטנים וכו'. עיין מרן ועיין בתוס' יו"ט שם ועיין לקמן בהלכה י"ג במל"מ (ועיין רבינו בפי' המשניות).

כשר

וכו'. שם צ"א א' במשנה.

כולה

גרים וכו'. שם ע"ב ובירושלמי שם ה"ז איתא וז"ל מפני שמקולקלין הם אין מדקדקין בו והם מביאין אותו לידי פסול עכ"ל ובזה יש מקום לגירסא שברבינו שמא לא ידקדקו בו ועיי"ש בתוס' ובתוס' קדושין ע"א א'.

כשר. זה פשוט וק"ו מזקנים וחולים שפסולם מבואר במשנה ומ"מ בדיעבד כשר וכ"ש הכא.

ופטורין

מלעשות וכו'. כ"ה במשנה שם ולא דמי למאי שמבואר לעיל הלכה ב' דאם שכח קודם זריקה דחייבין בפסח שני ועיין שם בתוספות דבור המתחיל ופטורין וכו' וכמו שהובא בלח"מ יעוין שם אבל שם בירושלמי פרק ט' הלכה ט' איתא וזה לשונו אמר רבי יוחנן דר' נתן הוא דר"נ אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה עד כאן לשונו וכ"ה בירושלמי פ"ח הלכה ב' גבי הא דשכח רבו וכמו שכתבתי לעיל בהלכה ב' ד"ה חייבין בשם התוספתא אבל י"ל כיון דבש"ס דידן לא איתמר כן לכן לא פסק כהירושלמי בזה.

ה

שלא

למנויו וכו'. כ"ז מבואר שם ס"א א' ועיין ס"ק א' במה שציינתי שם. ועיין בספר הישר לר"ת דאם שחטו ע"מ לזרוק למנויו ושלא למנויו פסול דהוי ככל שינוי בעלים אבל בשחטו למנויו ושלא למנויו כשר יעו"ש היטב אמנם מדברי רש"י לא משמע כן ועיי"ש היטב בתוס' ד"ה ואיתקש וכו'.

זה

ששלחוהו וכו'. פסחים צ"ח ע"ב. ומיירי שהם לא אמרו שישחט עליהם וכמו שכתב רש"י ועיין מרן.

ו

מולים

וערלים וכו'. כ"ה דעת רב חסדא שם ס"א ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה שחטו וכו' ובד"ה רבה אמר וכו' דבזה דאם שחט למולים וזרק לערלים כו"ע מודו דכשר ולא פליגי רק אם שחטו ע"מ להתכפר בו ערלים יעו"ש והובא בלח"מ והנה המבואר מדעתם דאם זרק לערלים או שלא לשם אוכלים כשר ובשחט ע"מ להתכפר בו ערלים גרע טפי והנה בזבחים י' א' ד"ה מקום וכו' כתב להיפך דאם זרק ממש גרע טפי יעו"ש וצ"ל דהתוס' התם אזלי אליבא דרבה יעו"ש היטב דאילו לר"ח אה"נ דפסול והנה מהסוגיא דהתם י"ל דרבינו מפיק לה דהלכה כר"ח דהא גם כן כאן איכא ק"ו מה אם שחט בשינוי בעלים כשר ואם שחט ע"מ לזרוק בשינוי בעלים פסול כ"ש כאן אם שחטו לערלים דפסול כ"ש אם שחטו ע"מ לכפר בו ערלים כ"ש דפסול וי"ל דגם רבה הדר ביה למסקנא כדאיתא התם וס"ל לרבינו דשלא לאוכליו לא דמי כלל לערלים ודלא כמו שכתב התוס' להשוות שלא לאוכליו לערלים. אבל באמת זה אינו דהתוס' לשיטתם דבזריקה כו"ע מודו דלא פסלה ולכן כתב התוספות דליכא למילף ק"ו דלא דמי לשינוי בעלים דהתם אם זרק כו"ע מודו דאם זרק שלא לשם בעליו דאינו עולה לבעלים לשם חובה לכן סבירי להו ג"כ דאם שחט על מנת לזרוק לשם אחר דפסול משא"כ הכא דאם זרק לשם ערלים דכו"ע מודו דכשר לכן ס"ל לרבה דאם שחט ע"מ להתכפר בו ערלים נמי כשר אע"ג דאם שחט לערלים פסול והבן. ועיין תוס' בפסחים ס"א ב' בד"ה רבה וכו'.

ועיין בלח"מ מה שיישב השגת הראב"ד יעו"ש היטב (והא דפוסל רבינו בשוחט על מנת שיתכפרו בו ערלים גם הראב"ד מודה וכדאוקימתא דרב אשי יעו"ש ברש"י) ועיין שם בתוספות ד"ה ר"ח וכו' וצריך עיון לכאורה על קושייתם כיון דמפיק ליה מזאת דזריקה פוסלת במקצת ערלים.

לזרוק

דמו וכו'. פסחים ע"ב ב' ושם איתא דהפסח כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו ורבינו כתב דאין אדם יוצא בו ידי חובתו ולפי שלא ראיתי לאחד מנו"כ שהרגיש בזה נראה לי כי ט"ס הוא וצ"ל ואדם יוצא בו יד"ח ורבינו גרס שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כמש"כ הלח"מ והוא לא ס"ל כשיטת התוס' רק ס"ל לחלק בין מחשבת אוכלין דזה לכו"ע ליתא בזריקה משא"כ במחשבת ערלים ומ"מ ס"ל נמי דאם זרק במחשבת אוכלין נמי כשר וכמש"כ מרן ועיין ירושלמי פ"ה ה"ב דאיתא שם שתי לשונות בדר' יוחנן לחד לישנא דאם שחט לאוכליו ע"מ שיתכפרו בו שלא לאוכליו לחד לישנא כשר ולחד לישנא פסול יעו"ש היטב וצ"ל דלית הלכתא הכי ועיין עוד שם בהלכה ג' בדברי רבי לעזר ובש"ק שם דבור המתחיל מתניתא וכו' דס"ל דאם שחטו לאוכליו ונתכפרו בו אוכליו ושאינו אוכליו פסול יעו"ש היטב ולדברי התוס' ניחא דסבירא ליה כר"ח אבל לרבינו קשה דסבירא ליה דלכולי עלמא אין מחשבת אוכלין בזריקה וגם לדברי התוספות יש לעיין דהא כתב דאם זרק שלא לשם אוכלין לכולי עלמא כשר והתם מיירי בנתכפר אם לא כי טעות סופר הוא וצריכין לומר בשחטו על מנת להתכפר והבן. ויש לעיין בזה (כ"ז כתבתי לדעת בעל הקרבן העדה אבל לדעת הפני משה לכו"ע ובה"ב שם כשר יעו"ש היטב ואין להאריך בזה) גם לדברי השיירי קרבן מוכח דשחטו לאוכליו על מנת שיתכפרו בו אוכליו ואין אוכליו פסול יעו"ש).

מחשבת

אוכלין וכו'. פסחים ע"ח ב' זבחים ד' א' ק"ז א'.

ואבד

לו וכו'. פסחים צ"ח ע"ב.

שהיה

בלבם וכו'. עיין מרן ובתוס' יו"ט ויש לומר דעל כוונה זו איתא בתוספתא פרק ט' וז"ל וכ"ה אומר גם אויל מחריש חכם יחשב ואוטם שפתיו נבון עד כאן לשונו היינו כל שאוטם שפתיו ואע"פ שנראה כוונתם מרמיזות לית לן בה.

ז

וחולה

בשעת וכו'. שם בפסחים ע"ח ב'.

שנתערבו

פסחיהן וכו'. פסחים צ"ח ב'. ואתיא כוותיה דר' יהודה דסבירא ליה דאין מושכין את ידיהם ממנו ומחויב להשאר אחד מבני חבורתו יעו"ש צ"ט א' ובתוספתא פ"ז ומכילתא בא פרשה ג' יעו"ש ועיין לח"מ ועיין ירושלמי פ"ח ה"ד.

ח

ע"י

בנו וכו'. פסחים פ"ח א' ותוספתא פ"ז.

ולא

מיחו וכו'. וכאוקימתא דש"ס ועיין ערובין פ"ב ב'.

שנתערבו

פסחיהן וכו'. שם. ועיין בלח"מ.

ט

יוצאין

בשל וכו'. פסחים פ"ח א' ובעירובין פ"ב ב'.

עורות

פסחיהן וכו'. פסחים פ"ח ב' ובתוספתא פרק ז' ובירושלמי פרק ז' ה"ה יעו"ש היטב.

קודם

זריקת וכו'. כ"ה המסקנא שם בפסחים.

בשפיכה

ודם וכו'. אבל משום סמיכה י"ל דמיירי בקרבן נשים ואי משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול י"ל דא"כ נטרחו ונייתו מותר הפסח וכ"ז מבואר שם בש"ס ואי משום דיהו נשחטים אחר תמיד של בין הערבים עיין בתוס' יומא כ"ט ב' ובמנחות מ"ט ב' וכבר הארכתי בזה בפ"א מהל' תמידין ומוספין יעו"ש היטב ועיין בשער המלך מה שהאריך בזה יעו"ש היטב ומה שתמה על ס' קרבן חגיגה שכתב דלמ"ד כל הניתנים במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר לא ס"ל דכל הנתנים בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והשעה"מ השיגו יעו"ש ונפלאתי על בעל ספר קרבן חגיגה דאיך אישתמיט מיניה דברי רבינו לעיל בריש סימן ס"ה שכתב דנתנן במתנה אחת כיפר ומ"מ פסק שם דכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא יעו"ש ומה שפלפל שעה"מ בדברי החכם צבי וכתב שדבר פשוט הוא שמותר הפסח נאכל גם כן קודם הלילה וכמו תודה יעו"ש עיין באור חדש שכתב להיפך יעו"ש היטב ועיין לקמן בפ"ד ה"ח מזה מש"כ בזה.

י

מיחוי

גדול וכו'. פסחים פ"ח ע"א ועירובין פ"ב ע"ב.

יא

בבית

בעלה וכו'. פסחים פ"ז א' ועיין מרן מש"כ בזה והנה משמע מדבריו דרבינו לא הזכיר כאן כלל דין דאינה רדופה והא דכתב דאם היא בבית בעלה אוכלת משל בעלה משום דכל זמן שלא הלכה לבית אביה לית דין ולית דיין דאוכלת משל בעלה והא דמחלקינן בין רדופה לשאינה רדופה היינו בזמן שהלכה לבית אביה ודחוק ועיין בלח"מ מש"כ בזה ועיין בשיירי קרבן שם ד"ה רגל השני וכו' שכתב דרגל השני הוא בירושלמי איבעיא דלא איפשיטא יעו"ש צע"ק דהא איפשיטא שם שפיר (אבל בירושלמי מבואר להיפוך דהרידוף הוא מבית אביה לבית בעלה היפך מסוגיין יעו"ש).

שתברור

לה וכו'. כ"ה מסקנת הש"ס שם דאם לא כן אין ברירה.

יתום

ששחטו וכו'. שם ובתוספתא פרק ז' וכאן א"צ שיברור בשעת שחיטה עיי"ש פ"ח א'.

גדול

נעשה וכו'. ירושלמי שם הלכה א' ועיין בתוספתא שם ועיין שם בהגהת הגר"א. אבל באשה כל שלא ביררה כתבו התוספות בר"פ דלא תאכל לא מזה ולא מזה יעוין שם ויש ליישב דהתוס' לשיטתייהו דכתב שם פ"ח ב' דבור המתחיל והתניא וכו' שהמתמנה על שתי פסחים לא יאכל משום אחד מהן ודוקא במלך ומלכה יאכל מן הראשון והירושלמי אזיל לשיטתיה דס"ל דבכל אדם המתמנה על שתי פסחים הדין כן דיאכל מן הראשון יעוין שם ובה"ב. וא"כ רבינו דסבירא ליה כסוגיא דש"ס דידן לקמן פ"ג ה"א א"כ כאן הדין דלא יאכל משניהם ואם כן לכאורה צריך עיון דלמה פסק דיאכל מן הראשון ולכאורה קושיא חזקה היא ומצאתי בספר אור חדש שהעיר בזה וכתב בשם הרמ"ז לחלק בזה דהתם דמוקי במלך ומלכה מיירי דסתם אנשים מקפידים וכאן מיירי באינם מקפידים יעוין שם היטב ולקמן אי"ה יבואר עוד מזה. וכתב ברמ"ז דדוקא ביתום גדול דינא הכי אבל באשה אין הדין כן וכל שלא ביררה אסורה לאכול משניהם.

יב

שמקפידים

זע"ז וכו'. פסחים פ"ח א' ועיין תוספתא פרק ז' ועיין מרן.

יג

וחציו

ב"ח וכו'. פסחים פ"ז א' ופ"ח א' ובתוספתא שם. ועיין מל"מ מה שהאריך באיכות השחרור ונראה מדבריו שהיה הגירסא לפניו בכריתות י"א א' במשנה דר"ש הוא דסבירא ליה דהפסוק מיירי בשפחה גמורה יעוין שם אבל לפנינו הגירסא שם במשנה ר' ישמעאל יעו"ש.

ומה שפלפל בדעת רש"י דסבירא ליה דאין אדם יליף היקש מעצמו וכתב דזהו אליבא דר"י דוקא אבל לרבנן מודה דילפינן מעצמו היקש יעוין שם היטב הנה בר"ה ל"ד א' משמע כוותיה יעוין שם היטב אבל בסנהדרין ע"ג א' ברש"י דבור המתחיל הקישא וכו' ובמנחות פ"ב ב' בדבור המתחיל זאת אומרת וכו' לא משמע כן יעו"ש היטב (ועיין בסנהדרין מ"ג א' ובב"מ ס"א א' דקאמר התם אי לאו קרא הו"א גז"ש וכו' הא אין אדם דן גז"ש מעצמו ויש בזה אריכת דברים ואכ"מ). ולענין מה שפלפל בהא דפסק רבינו שאינו אוכל כלום ומה שהאריך בתשובות ר"א בנו של רבינו זה יבואר אי"ה בהל' חגיגה בפ"ב ה"א יעוין שם ומה שכתב על הירושלמי עיין בקרבן העדה ובפני משה מה שכתבו בזה.

יד

כזית

לכל אחד ואחד וכו'. פסחים פ"ט א' ותוספתא פרק ז'.

עד

שישחט. פסחים ס' ב' פ"ט א' יומא מ"ט ב' גיטין כ"ה א' ועיין בכורות י"ב א' תוספתא דפסחים פרק ז' מכילתא בא פרשה ג' ודלא כר"ש דסבירא ליה דיכולין למשוך עד שיזרק הדם יעו"ש ושם.

וחזרו

אחרים וכו'. פסחים ע"ח ב' תוספתא פרק ז' ועיין ירושלמי פ"ח הלכה ד' יעו"ש היטב.

טו

ליתן

לו וכו'. פסחים פ"ט ב' תוספתא פרק ז' ועיין לקמן פ"ט.

גרגרן

רשאים וכו'. שם ובתוספתא שם ועיין שם בירושלמי ה"ד יעוין שם היטב ועיין בירושלמי דאם היו מכירין בו שהוא גרגרן ה"ז מצי למימר הא קבילתון.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.