רשב"א/שבת/ח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר אביי ברשות היחיד כולי עלמא לא פליגי כדרב חסדא[1]. כלומר: דלא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה[2]. ואי קשיא לך דהא משמע לעיל (ז:) דאפילו אביי גופיה הוה סבירא ליה דבעינן הנחה על גבי מקום ארבעה, מדאמרינן וכי תימא מתניתין דלית ביה ארבעה והא אמר רב יהודה אמר רב אמר ר' חייא אמר ר' זרק ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן, כלומר: ר"מ סבר חוקקין להשלים. ועוד דמהתם נמי משמע דבין לר"מ בין לרבנן בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה אלא דר"מ סבר רואין אותו כאילו חקק ורבנן לית להו רואין. ותניא בתוספתא (פי"א ה"ז) הזורק בכותל למעלה מעשרה טפחים והלכה וישבה לה בחור שהוא ד' טפחים על ד' טפחים חייב. מסתברא [מ]כל הני לשוייה רשות היחיד משום דאינו נעשה רשות היחיד עד שיהא בו ארבעה על ארבעה, אבל ברשות היחיד ממש בהנחה כל דהו סגי. וכן נמי לרבי מאיר דסבירא ליה חוקקין הרי זה רשות היחיד גמורה כאילו חקק בו כבר וכיון שהוא רשות היחיד בהנחה כל דהו סגי[3]. כך נראה לי.
רחבה ששה פטור. פירוש: לפי שיש לרבע בו ארבעה על ארבעה. ואי קשיא לך ששה למה לי בחמשה ושלשה חומשין סגיא, דכל טפח ברבוע טפח ושני חומשין באלכסון, נמצאו שמונה חומשין דהוו להו טפח ושלשה חומשין וד' טפחים הרי חמשה ושלשה חומשין. פירש רש"י[4] ז"ל דלא דק ולחומרא לא דק לאפרושי מאיסור שבת. ולא מיחוור דהא אמר אינה רחבה ששה חייב, וחייב משמע בשוגג חטאת ובמזיד והתראה סקילה, ואדרבא חומרא דאתי לידי קולא הוא[5]. ועוד, דאנן לאו לכתחילה שריא ליה דאפילו רחבה ששה פטור אבל אסור הוא, ואם כן כי קאמרינן פטור לפוטרו ממיתה וקרבן קאמרינן, ובשאינה רחבה ששה חייב מיתה וקרבן[6]. ועוד, דכל היכא דלא דק מקשה לה בגמרא ומתרץ לה[7].
ור"ח[8] ורב אלפסי ז"ל פירשו דרחבה ששה עם הדפנות קאמר, ור"ל חומש לדופן זה וחומש לדופן זה, פש ליה חמשה טפחים ושלשה חומשין בחללה כדי לרבע בחלל ארבעה על ארבעה. ואם תאמר אם כן אף גבוהה עשרה שאמרו היינו עם עובי השוליים, דכי היכי דעובי הדפנות מכלל הששה גם עובי השוליים מכלל עשרה, ואם כן היכי הוא רשות היחיד. איכא למימר דהוי ליה כבית שאין בתוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה דעל גגו מותר להשתמש בכולו, וכגדוד ה' ומחיצה ה' שמצטרפין[9] (עירובין צג:).
אלא דקשיא להו לרבותינו הצרפתים[10] ז"ל דאכתי הוה לן לצרופי עובי הדפנות לרוחב ארבעה על ארבעה, דהא אי בעי מנח עליה מידי ומשתמש. והביאו ראיה מדאמרינן במסכת עירובין בריש פרק חלון (עח.) אמר רב הונא עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו, אמר רב אדא בר אהבה ובגבוה שלשה, רב אשי אמר אפילו אינו גבוה שלשה מאי טעמא אפשר דתלי ביה מידי, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מלאו כולו ביתדות מהו, א"ל לא שמיע לך דאמר ר' יוחנן בור וחוליתה מצטרפין לעשרה, אמאי הא לא משתמש ליה, אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי ומשתמש הכא נמי דמנח מידי ומשתמש[11]. והא דאמר ר' יוחנן בור וחולייתה מצטרפין ממתניתין דפרק הזורק יליף לה, דתנן (לקמן צט.) חולית הבור והסלע בזמן שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, ואקשינן עלה בגמ' למה ליה למיתני חולית הבור ליתני הבור והסלע, אלא הא קמ"ל דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה, ופרש"י ז"ל שם בעירובין[12] וכי היכי דשמעינן מינה לגובהה שמעינן מינה לפותיה דהא קתני ורחבין ארבעה, ואם כן הכא נמי גבי כוורת הא אפשר דמנח מידי עליה ומשתמש. והעלו זה בקושיא לדברי ר"ח[13] ז"ל.
ואני תמה לדבריהם דהא משמע בהדיא בגמ' דלא אמרינן הכי, מדאמרינן בפרק הזורק (לקמן ק.) אמר אביי בור עמוק עשרה ורחב שמונה וזרק מחצלת לתוכו חייב, חלקו במחצלת פטור, דהנחת מחצלת וסלוק המחיצה בהדי הדדי קא אתו. ואם איתא מאי סילוק מחיצה איכא, והלא אף המחצלת אף על פי שנעשה כותל לבור עולה היא מן המנין, אלא על כרחנו לא אמרו כן בכל כתלים אלא בכתלים עבים העשוים לכסות עליהם ולהשתמש מה שאין כן בכוורת ומחצלת. ואפשר דמשום הכי נקט אביי מחצלת ולא נקט דף, והכא נמי נקט כוורת ולא נקט תיבה או מגדל[14].
ובירושלמי אמרו שם בפרק הזורק (פי"א ה"ב) גבי מתניתין דחולית הבור: אמר רבי יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה, והוא שיהא העומד מרובה על החלל, רבי זעירא בעי עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה, א"ר יוסא פשיטא לר' זעירא שאין עומד מצד אחד מצטרף, פשיטא לא שיהא עומד מצד אחד רבה, לא צורכה אלא אפילו עומד השני[15].
רבא אמר אפילו אינה רחבה ששה פטור. פירוש: והוי אוגדה במקום פטור. ודוקא בזורק מרשות היחיד לרשות הרבים דאין אויר רשות הרבים עולה למעלה מעשרה, אבל זרק מרשות הרבים לרשות היחיד כל שאינה רחבה ששה חייב דרשות היחיד עולה עד לרקיע. ולי נראה דאפילו ברשות היחיד פטור, דכל שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה יצאה מתורת כלי והויא לה רשות לעצמה, וכזורק מרשות היחיד לרשות היחיד הוא, דכל מקום שהיא רשות היחיד היא.
כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב. יש מי שפירש[16] (רש"י ד"ה כפאה) דדוקא בשאינה רחבה ששה והלכך אף לכשתכנס למטה משלשה משהו והויא כלבוד הויא כולה תוך רשות הרבים וחייב, אבל ברחבה ששה פטור דפחות משלשה לקרקע כלבוד דמי והויא ליה רשות היחיד דהא גבוהה עשרה ורחבה ששה[17]. ובתוס'[18] אמרו דאדרבא ברחבה ששה[19] אמרו, דאי בשאינה רחבה ששה אפילו גבוהה שבעה ומחצה חייב, דליכא למימר לבוד אלא במחיצות אבל בדפני כלי לא אמרינן לבוד, ולא חשיבי מחיצות אלא ברחבה ששה אבל כשאינה רחבה ששה אינה אלא כשאר חפצים דעלמא, אלא הכא ודאי ברחבה ששה קאמר.
ואם תאמר אם כן גבוהה שבעה ומשהו ליפטר, דהא אמרינן לבוד והויא לה כגבוהה עשרה ורחבה ששה. יש לומר דכיון שאינה גבוהה עשרה אלא מחמת לבוד ולא אמרינן לבוד אלא במחיצות[20], אם כן השוליים אינן מצטרפין לגובה עשרה והרי היא כשאר חפצים דעלמא, אבל בגבוהה שבעה ומחצה כל שהוא סמוך לקרקע שלשה פחות משהו נמצא שיש בגובהן של מחיצות ממש עשרה בלא צירוף השוליים והוו להו מחיצות, והלכך אמרינן בהו לבוד.
והרמב"ן[21] ז"ל כתב דלעולם בין ברחבה ששה בין שאינה רחבה ששה לא אמרינן לבוד בכלים, ועכשיו כלי הוא, אלא עיקר פטורא משום דכיון שהיא בתוך שלשה נעשית כמונחת, וכשהיא גבוהה שבעה ומחצה הרי הונחה ואוגדה למעלה [מעשרה], לפיכך פטור ולא משום מחיצות כלל[22], עד כאן. ולא ירדתי לסוף דעתו, דאם כדבריו למה ליה למימר כפאה על פיה, הוא הדין נמי לשוליה כדאיירינן עד השתא. ואפשר דמשום הכי נקט כפאה על פיה, דאי לא כפאה אפילו בשבעה ומשהו פטור משום דאי אפשר לקרומיות של קנים שבפיה שלא יעלו למעלה מעשרה, אבל השולים חלקים הן ואין קרומיות עולין מהן.
ומיהו אכתי קשה לי דעל כרחין רבא משום לבוד אתי בה, מדאמר רב אשי אפילו שבעה ומחצה חייב מאי טעמא מחיצות לתוכן עשויות, כלומר: ואינן מחיצות לומר בהן לבוד, אלמא רבא דפטר משום לבוד נגע בה. ועוד דאי מתורת מונח אתית לה רב אשי אמאי מחייב, וכי פליגי רבא ורב אשי בשלשה סמוך לקרקע אי כמונח דמי או לא[23].
ואם תאמר מכל מקום אפילו כשזרקה דרך שוליה ויש בה שבעה ומחצה ליפטר מהאי טעמא דאמרן, דכל שלשה סמוך לקרקע כקרקע דמי[24]. ראיתי לרבנו ז"ל (הרמב"ן) שכתב דלא קשיא, דקיימא לן כרבא דאמר בפרק הזורק לקמן (ק.) דתוך שלשה בעינן הנחה על גבי משהו[25].
ומכל מקום תקשי לן לפי מה שפסק שם ר"ח ז"ל כרב חלקיה בר טובי, דאמר בריש פרק הזורק (לקמן צז.) דלמטה משלשה דברי הכל חייב, דתניא כוותיה התם, ובגיטין נמי בפרק הזורק (עט.) [תנן] היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת, ואקשינן והא לא מינטר, ואמר עולא משמיה דאבימי הכא בפחות מג' סמוך לגג עסקינן, דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי. אלא שיש לתרץ בזו דגט שאני דאפילו קלוט חשבי ליה רבנן כמונח, מה שאין כן לענין שבת כדאיתא התם בפרק הזורק.
ומסתברא לי דלא אמרו תוך ג' סמוך לקרקע כקרקע דמי אלא להתחייב בו כאילו זרקו לקרקע ונח בו ממש, אי נמי לקנותו בו כאילו נח ממש בקרקע, אי נמי כאילו נתמלא כל האויר עפר והויא כארעא סמיכתא ואילו היה אותו אויר קרקע מתלקט ועולה עד החפץ מאותו מקום אתה מודד עשרה טפחים לאויר רשות הרבים, אבל שנראה כאילו נשתרבבו שולי הכלי או הגט והגיע לארץ ונחשוב הכלי כאילו אגדו למעלה מעשרה בכי הא לא אמרינן לעולם. כנ"ל.
עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפין כו'. פירש רש"י[26] ז"ל: ואף על גב דאינה רחבה ארבעה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל[27] (פי"ד מהל' שבת ה"ח). ותמיהא לי דהא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא[28]. ויש לומר דכיון דמשום דמכתפי ביה משויא לה רשות הרבים, ודרך המכתפין לכתף אף על פי שאין בה ארבעה לפי שאין מניחים שם משאם אלא נסמכין בו הרי הוא מקום חשוב וראוי לתשמישו, והרי זה כידו של אדם החשובה לו כארבעה על ארבעה[29] לפי שדרכם של בני אדם להעמיד כליהם בידיהם[30][31]. ועוד דכיון דדרכן לכתף עליו מחשבת הרבים משויא ליה מקום, ולא גרע מזרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן (לקמן קב.). כך נראה לי[32].
והראב"ד[33] ז"ל פירש[34]: דוקא ברחב ד'. ודוקא שמכתפין עליו אבל כשאין מכתפין עליו ואע"ג דראוי לכתף עליו לא, וכדמוכח בהדיא בעירובין (לב:) גבי אילן העומד חוץ לד' אמות ונתכוין לשבות בעיקרו דמייתי עלה הא דעולא[35] (לג.). והא דאמרינן הכא תשעה ודאי מכתפי עליה, הכי קאמר: תשעה ודאי ראוי לכתף עליו ודרכן של בני אדם לכתף עליו וכיון שהוא ראוי לכתף ומכתפין עליו עכשיו כרה"ר הוא, שאילו לא היה ראוי לכתף עליו אע"פ שהרבים מכתפין עליו לא היינו נותנין לו דין רשות הרבים כיון שאינו ראוי לכך[36].
גומא מאי אמר ליה וכן בגומא. פירשו בתוס'[37]: וכן בגומא בת תשעה וכל שכן בת שמונה ובת שבעה, דכל שעמוקה מעט ראוי יותר להשתמש בה, אלא שאפילו בת תשעה משתמשין בה, וכדמוכח לכאורה בהא דקופה דמייתי עלה דקתני פחות מכן מטלטלין וכן בגומא, ופחות מכאן כל שהוא פחות מעשרה משמע ואפילו שמונה ושבעה. וכן נמי ההיא דהניח עירובו למטה מי' (בעמ' ב) דאמרינן בבור דלית ביה עשרה, ומשמע כל שאינו עשרה ואפילו שמונה ושבעה[38]. ואחרים[39] (רש"י ורמב"ן) פירשו דוקא גומא תשעה כעמוד תשעה, דכל שהיא תשעה מצנעי בה הרבים כליהם שאין נדרסין ברגלי בני אדם, הא פחות מכן נדרסין ברגלי בני אדם שהן יוצאין קצת לחוץ ולא משתמשי בה[40]. ופחות מכאן דקתני בברייתא דקופה וכן בגומא פחות מעשרה והוא דהויא תשעה קאמר, וכן ההיא דבור. והראשון נראה עיקר כפשטה של ברייתא. ועוד דעל כרחין בקופה כל שהיא יותר פחותה ואפילו חמשה וארבעה מותר לטלטל מתוכה לרשות הרבים דכלי הוא ואם כן גומא נמי דכוותה[41].
הא דאמר רבא: הלוך על ידי הדחק שמיה הלוך.[42] תמיהא לי הלוך דנקט, דהוה ליה למימר כיתוף על ידי הדחק שמיה כיתוף, דהלוך מאן דכר שמיה. ועוד דלא כיתוף על ידי הדחק הוא אלא בהדיא מכתפי עליה, ומאי הלוך על ידי הדחק דקאמר. וראיתי בהלכות מורי הרב רבנו יונה זכרונו לברכה דרב יוסף דאמר וכן בגומא לאו לעמוד תשעה מדמי ליה, דהתם לאו על ידי הדחק הוא דבהדיא מכתפי עליה, אלא רב יוסף לרקק מים שרשות הרבים מהלכת בו מדמי ליה וכדמייתינן לה עלה במסקנא (בעמוד ב), ובהא מיתרצא לי לישנא דהתם הלוך על ידי הדחק הוא, והיינו דאהדר ליה רבא, הלוך על ידי הדחק שמיה הלוך[43].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ וכ"ד התוס' ד"ה אמר אביי, ותורא"ש ד"ה הכא, וכ"כ ברד"ה שדי, בל"א, אמנם יעו"ש באופ"א דר"ח דלא כרבי ודלא כרבנן, ועי' מהרש"ל ומהרש"א מה שביאר בד' רש"י באורך. והנה עיי"ש בתורא"ש שהק' דא"כ אמאי נקט זיז כלשהו, ולא זיז רחב ד"ט, דלרבי חייב דהוי הנחה ברה"י, ולרבנן פטור משום דהוי הנחה ברה"ר, וע"ע מהרש"ל, דאדרבה קו' זו היא הכרח לפי' הב' שברש"י. וע"ע תוס' לעיל ד: ד"ה באילן, והתורא"ש שם תי' דאי היה מיירי ברחב ד"ט, הוו"א דפליגי אי נעשה לרה"י מחמת דין גוד אחית, וכר"י ב"י לק' ק"א. דמחיצה שהגדיים בוקעים בה, חשיבא מחיצה. וע"ע בד' רבינו לעיל ד: ד"ה הא, מש"ה בשם תוס' דכו"ע ס"ל כר"ח.
- ↑ וכ"נ הרמב"ן ז: ד"ה נעץ, ובר"ן על הרי"ף א. ד"ה והא, וביארו דדוקא ברה"ר, או ברה"י לענין מי שעומד שם שאינו רה"י עצמה [כגון ידו של אדם], אבל ברה"י עצמה לא. אולם עי' רמב"ם שבת פי"ג ה"א שסתם די"ז, ומש' דאף ברה"י בעי' מקום ד'.
- ↑ הנה בד' רבינו מבאר דחוקקים להשלים דהכא היינו בכדי שיהא רה"י, וע"ע מיוחס לר"ן ז: ד"ה באנו, בשם הרא"ה. אמנם בתוס' לעיל ז: ד"ה והלכה, מבואר דחוקקים להשלים דהכא, היינו בכדי שייחשב הנחה על מקום ד', דעיי"ש בתוס' מה שנתקשו מהמבו' בעירובין י"א: גבי כיפה דכל פלוגתת ר"מ ורבנן ביש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה ואינה רחבה ארבעה, ובזה דחו פירש"י ז: ד"ה אמאי, וכ' דהכא לא קאמר חוקקין להשלים כדי לשוויי החור רשות היחיד דכולי האי ודאי לא אמרינן חוקקין להשלים, ועיי"ש מה שפי'. ועי' בית מאיר סי' שמ"ה ס"ד, דרבינו לא נתקשה בזה, וטעמו י"ל, דס"ל דדוקא לענין פתח ששיעורו ד"ט בגובה י"ט, ל"א חוקקים להשלים אא"כ יש לכה"פ ג"ט ברוחב ד', אך בסוגיין לענין חורי רה"י, דשם חור יש גם על כלשהו, אין לחלק בין רוחב משהו לרוחב ד"ט. וע"ע מה שצויין בתורא"ש ד"ה אמאי.
ובעיקר הענין ע"ע מש"כ רבינו לק' ק. ד"ה הא דאמר, בשם רה"ג, שכ' דדוקא בחור בגובה י"ט מצומצמים פליגי ר"מ ורבנן, אבל ביותר מי"ט לכו"ע פטור, כיון שהגיע ממקום פטור, ויעו"ש בד' רבינו שהק' דבד' ר' חייא מש' למעלה מי' ולא י' מצומצמות. - ↑ ד"ה גבוהה.
- ↑ וכה"ק הרמב"ן במלחמות ד"ה והנה, ובריטב"א ד"ה אינה, אמנם ברש"י מבו' דאינו מביא קרבן, דהוא רק מדרבנן.
- ↑ וכה"ק הרמב"ן ד"ה רחבה, וריטב"א ד"ה אינה.
- ↑ וכה"ק הרמב"ן שם.
- ↑ ד"ה אנן, והו' בתוד"ה רחבה, ויעו"ש שנחלקו עליו.
- ↑ ועי' בגיטין ט"ו: וכ"ת בתוד"ה רחבה, וברמב"ן ובחי' הר"ן ור"ן על הרי"ף ד"ה רחבה, וכ"ה בתורא"ש ד"ה רחבה הא', ובריטב"א ד"ה אינה, תי' באופ"א, דכיון שאפשר להשתמש ע"ג הכוורת כשהיא הפוכה, משו"ה שוליה מיצטרפין, וכדאמרי' בעירובין ע"ח. אפשר דתלי בי' מידי ומשתמש, וכעי"ז בתורא"ש שם בתי' הב', אמנם עי' בתוס' שם שהק' מזה לר"ח דא"כ מחיצות ג"כ יצטרפו, ועי' חי' הר"מ קזיס ד"ה לביאור, ולכאו' כוונ' הריטב"א לדבריו. והנה הו"ד ד' הרי"ף גם ברמב"ן ד"ה רחבה, וריטב"א ד"ה אינה, ובר"ן על הרי"ף שם ד"ה אמר, וכ"ה בפסקי הרי"ד ד"ה אמר אביי, בשמו, ועכ"פ מבו' דשי' הרי"ף דצריך ד"ט מלבד עובי המחיצות, וכ"מ ברא"ש דמיצטרפין, וכ"ד ר"ת בס' הישר, חידושים סי' קצ"א. אמנם ברש"י לעיל ו: ד"ה קמ"ל, מבו' דרה"י צריכה שיהיו בה ד' טפחים מלבד עובי המחיצות, וכ"פ הב"ח סי' שמ"ה סק"א ברש"י הנ"ל, ויעו"ש דכ"ד הרמב"ם פי"ד ה"א, וכן עיי"ש להק' סתירה בטור שם בזה. וע"ע פסקי הרי"ד שם, לחלק בין עמוד לכוורת, דבעמוד עובי המחיצות מיצטרף לד"ט, וע"ע רא"ש סי' י"ד, דאף מחיצות כוורת מיצטרפים לד"ט, ודימה זה לשולי כוורת שמיצטרפת לגובה הכוורת, ועי' חי' הר"מ קזיס ד"ה לביאור, שהק' דחלוק גובה שנועד לחצוץ בפני הרבים ומשו"ה מיצטרפים שוליה, מרוחב שעניינו מקום חשוב לשימוש, ובזה ל"ש להשתמש במחיצות, וע"ע תורא"ש ד"ה רחבה, הא', עוד טעם לחלק בין צירוף המחיצות לרוחב לצירוף השולים לגובה, וכמבו' בתוד"ה רחבה הא', וע"ע ברד"ה רחבה, ובעיקר הענין עי' ט"ז שם סק"ב לדחות הוכחת הב"ח מרש"י, דאדרבה רש"י ס"ל דעובי המחיצות מיצטרף עם החלל לד"ט, וכ"מ ממש"כ גו"א פני המחיצה על ראשו, כלו' דחודן החיצון של המחיצות עולה למעלה.
- ↑ תוד"ה רחבה.
- ↑ עי' ריטב"א ד"ה אינה, דמייתי מגמ' זו סיוע לפיר"ח. וע"ע להלן בשם הרמב"ן במלחמות.
- ↑ ד"ה מצטרפת.
- ↑ ובחי' הר"מ קזיס ד"ה לביאור, כ' ליישב דחלוק גובה שנועד לחצוץ בפני הרבים ומשו"ה מיצטרפים שוליה, מרוחב שעניינו מקום חשוב לשימוש, ובזה ל"ש להשתמש במחיצות, ויעו"ש לדחות בזה ד' הרא"ש סי' י"ד, שהשווה גובה לרוחב, ולכאו' התוס' הנ"ל ס"ל כהרא"ש ששווים. וע"ע רמב"ן במלחמות ד"ה אמר, במשה"ק התוס' הנ"ל מההיא דעובי חוליות הבור, דאדרבה משם מוכח כר"ח, מהמבו' שם דנעץ יתד בעמוד הגבוה י' ורחב ד"ט מיעט בכך שיעורו, וא"כ ה"נ מחיצות הכוורת ממעטות שיעור הרה"י.
- ↑ וכה"ק בשו"ת ערוגת הבושם או"ח סוס"י פ"ח על הט"ז (או"ח סי' שמ"ה סק"ב) שנקט דעובי מחיצות מצטרפות, והניח בצ"ע. ועי' חת"ס ד"ה פטור, בשם ר"נ אדלר, ליישב עפי"ד התוס' בעירובין עח. ד"ה אלא, דחוליית הבור ל"ח רה"י אלא ע"ג ולא בתוכו, ובמחצלת מיירי מדין מתוכה, וכ"כ הצל"ח לק' ק. ד"ה לרבי, ועי' שפ"א בתוס' שם, דכוונת רבינו דתוך הבור והכוורת הו"ל לפי תוס' להיות רה"י מדין חורי רה"י. ועי' שו"ת נפש חיה (או"ח סי' כ"ז), להק' ע"ד, שהרי שם המחצלת היא מתחת לפני הקרקע, ול"ש להשתמש ולהניח דבר עליה, שאם היה מניח ה"ה שוה לרה"ר, וע"כ נתבטלו מחיצות הבור לגמרי, וכה"ק בחזו"א או"ח סי' ס"ב סקי"ב. ובעיק"ד רבינו, ע"ע שפ"א שם, מש"כ ליישב, וכן בחי' רח"ה שבת פי"ד ה"א, וע"ע אשי ישראל לק' ק. ד"ה חילקה, שתי' קו' רבינו דחלוק צירוף מחיצה בעומק שהמחצלת שוה לקרקע עולם, דהגע עצמך אילו היה ממלא על המחצלת עד שהיה מחליקה עם הקרקע, וכי היה שייך לומר צירוף. ובחזו"א או"ח סי' ס"ב אות י"ב, תי' באופ"א, דבמחצלת אם יניח עליה להשתמש בה, יתבטל דין רה"י, שהרי מסתלקות מחיצות הבור, וע"כ פטור.
- ↑ וכה"ק רבינו לק' צ"ט. ד"ה מסייע, מהירו' הנ"ל, וכ"ה בפסקי הרי"ד ד"ה אמר אביי, ובמרומי שדה בתוס' לק' צ"ט. ד"ה מסייע, יישב דהתוס' מיירו לענין ההשתמשות על גב החוליה, ובזה חשיב רה"י בלא עומד מרובה, ובירו' מיירי לענין ההשתמשות בעומק הבור, דעומק הבור הוי רה"י מדין חורי רה"י, וע"כ בעי' עומד מרובה, ובחזו"א או"ח סי' ס"ב סקי"ב כ' דהבבלי פליג על הירושלמי בדי"ז. וע"ע עבוה"ק להרשב"א ש"ג סי' א', שפ' דאפי' כשאין העומד רבה על החלל. ובעיקר הענין עי' חי' רח"ה שבת פי"ד ה"א, לדון אי הבבלי והירושלמי פליגי, דלבבלי בור וחולייתו מיצטרפים משום שיכול להניח עליו קרש ולהשתמש, ולהירושלמי הטעם משום שהמחיצות עבות יותר מהחלל, ומועילות להצטרף להשלים השיעור מדין רובו ככולו, ובחזו"א שם דן עוד אי הירושלמי לא ס"ל הטעם שיכול להניח קרש ולהשתמש, וכן אי הירושלמי מיירי בכה"ג דל"ש להעמיד קרש על החוליה, וע"כ צריך עומד רבה על החלל. ועיי"ש ברח"ה דיל"ב דטעם שיעור קרקע ד' לרה"י, משום דיהיה מקום הראוי לתשמיש, ב' דכל עיקרה של רה"י שיהא בה קרקע ד', ולפי"ז י"ל דהבבלי והירושלמי לא פליגי, דהבבלי מייתי הטעם שיכול להניח קרש ולהשתמש, אבל סו"ס אין קרקע רחבה ד', שהרי רק למעלה מן הבור יש ד', וע"ז מייתי הירושלמי דצריך עומד רבה על החלל, ואז נחשב כאילו יש קרקע רחבה ד' בבור, ועיי"ש הוכחה לביאור זה, וכן מו"מ ביסוד זה, מעירובין ע"ח. דלר"א יתד ג' הנעוץ בעמוד גבוה י' ורחב ד' אינו ממעטו, כיון שיכול להניח דף על היתד ולהשתמש, וצ"ב היכן יש שם עומד רבה על החלל, ועיש"ע אי כשיש קרקע ד' בשני מקומות יחדיו הוי רה"י כגון בעירובין שם, וכן ביאור דבבור וחולייתו, כיון דלבור עצמו אין דין רה"י שהרי אין בו חלל ד' וכן לחולייתו, וא"כ אינם מצטרפים לשיעור קרקע ד', לולא דעומד רבה על החלל, ועי' קה"י סי' ט' ד"ה ונלע"ד, מה שביאר בד' ר"ח, דחזי' רצפת הבור עולה למעלה למקום חוליית הבור ומצטרפת עמו, דאמרי' חבוט ורמי. עוד עיי"ש ברח"ה ביאר נוסף דהטעם שבעי' קרקע ד' לרה"י הוא משום שצריך מקום הראוי לתשמיש, אך מ"מ צריך שכל הד' יהיו ראויים לתשמיש, וכשאין יכול להשתמש בחלקו ל"ח רה"י, וא"כ בעומד רבה על החלל ה"ה מחשיב החלל כחלק מהקרקע ד', אך אכתי אי"ז ראוי לתשמיש, וע"ז אמרי' דיכול להניח קרש ולהשתמש, ועיי"ש דליסוד הנ"ל, מבו' הא דלק' צ"ט: דמייתי בל"ק, דריו"ח נסתפק גבי כותל י' פחות מד' וע"י נעשית כרמלית לרה"י, אי הכותל עצמו נמי חשיב רה"י, וצ"ב מ"ש מבור וחולייתו דהוי רה"י, שהרי יכול להניח קרש ולהשתמש, ולהנ"ל י"ל דמ"מ אין עומד רבה על החלל.
וכ' הגר"ח שם דלפי"ז יל"פ דר"ח ורי"ף ס"ל דהבבלי לא פליג על הירושלמי, וע"כ כיון שאין מחיצות הכוורת מרובות על חללה, בעי' ד' מלבד עובי המחיצות, ורש"י ותוס' ס"ל דהבבלי פליג על הירושלמי, וע"כ מחיצות הכוורת מצטרפות להשלים שיעור ד'.
והנה ע"ע בשפ"א בתוס' שם מש"כ בישוב שי' הר"ח מקו' התוס' וכן ביאור מחלוקתם, עפ"י המבו' ברש"י עירובין ע"ח. ד"ה מצטרפת, דעובי חוליית הבור מצטרף להחשיב הבור כרה"י רק על גביו, ולא בתוכו, ולפי"ז י"ל דתוס' ס"ל דתוך הכוורת ל"ח רה"י רק על גביו, וזורק הכוורת פטור משום דזורק רשות, ור"ח ס"ל דאף שעל גב הכוורת הוי רה"י, מ"מ ל"ח דזורק רשות כיון שבתוכה אין דע"ד, ויעו"ש דלפי"ז מיושב משה"ק רבינו הכא מלק' ק. גבי מחצלת, שהרי בתוך הכוורת גם לתוס' ל"ח רה"י. ובעיקר הטעם לפי' זה דבזורק רשות פטור, יעו"ש בשפ"א דהיינו או משום דאין איסור בהוצאת רשות רק בהוצאת חפץ, וכפירש"י ד"ה רחבה, או משום דהכוורת עצמה נעשית רה"י כשנחה, ואי"ז הנחה ברה"ר, וכמש"כ התוס' לק' ד"ה רחבה הב', ועיי"ש בשפ"א דלרבינו שנקט דתוך הכוורת לתוס' נמי הוי רה"י, צ"ל דלעיל ז. גבי בית שקירויו משלימו לי', דתוך הבית חשיב כרמלית, משום שהבית סתום מלמעלה ואין תוך הבית יכול להיחשב רה"י מדין חורי רה"י, משא"כ כוורת שפתוחה מלמעלה. ובעיקר הענין, כ"מ בגליונות חזו"א על הרח"ה שבת פי"ד ה"א, ד"ה ואיזו, לגבי דין חורי רה"י, דגג הבית הוי חציצה לרה"י, אמנם עי' שערי ציון סי' ד' ענף ד' אות ו', לגבי רה"י נחתא עד לתהום, דאין לומר דגג הבית הוי חציצה. וע"ע מאירי לעיל ז. ד"ה כשם, שכ' דרה"י יורדת ונוקבת עד התהום, ומש' דאפי' קרקע אטומה, וע"ע שערי ציון שם אות א', בשם הגדול ממינסק, מה שהוכיח מלק' צ"ט:, וע"ע חזו"א סי' ס"ב סקי"ג.
עוד עיי"ש בשפ"א דפי' זה, נראה דטפי יל"פ כר"ח, דלתוס' דחשיבא רה"י מחמת שע"ג יש שיעור, אמאי נקטו דווקא כוורת, דהיינו שיש חלל בתוכה, ולא קרש גובה י' ורחב ד, ועייש"ע, ויש להעיר דבד' ר"ח ד"ה ואנן, מבו' דגם אילולא שהיה חלל לכוורת פטור על זריקתה, וע"ע להלן להק' כעי"ז בשם הקה"י סי' ט' ד"ה אלא, לפי' הרח"ה.
עוד כ' ברח"ה שם לפרש מחלוקתם באופ"א, דהר"ח והרי"ף ס"ל בהא דבור וחולייתו מצטרפים לי', דהיינו רק שעל גבי הבור חשיב רה"י, ולא בתוכו כיון שאין שם חלל ד', ולמעלה מהבור אמרי' גו"א, וע"כ כוורת שאינה רחבה ו' חייב, ל"ח כרשות בפנ"ע, ורק שדפנות הכוורת גורמות שע"ג הכוורת הוי רה"י, ויעו"ש דלפי"ז מיושב קו' רבינו הנ"ל, ממחצלת, דהתם מיירי בתוך הבור שאינו רה"י, ועיי"ש להק' אמאי אין הכוורת חשיבא רה"י מדין חורי רה"י, ובעיק"ד דתוך הבור ל"ח רה"י כיון שאין בו ד', עי' בתוס' בעירובין ע"ח. ד"ה אלא. ועי' קה"י סי' ט' ד"ה אלא, להק' דלפי"ז הזורק רשות שאין חלל חייב, ובפיר"ח שם, מבו' דפטור.
ובקה"י שם ד"ה ונלע"ד כ' ליישב שי' הר"ח באופ"א, דהא דבור וחולייתו מיצטרפים, הוא כדאמרי' בסוכה כ"ב. גבי קנה עולה וקנה יורד, דמצטרפין משום דאמרי' חבוט ורמי, דחזי' הקנה שלמטה כאילו הוא למעלה, וה"נ רצפת הבור עולה למעלה למקום חוליית הבור, אך בכלים (כוורת) ל"א אמרי' חבוט ורמי, ויעו"ש מה שיסד דבריו עפ"י רמב"ן במלחמות ד"ה והוי, דבכלים, לא נאמרו ההלכות של לבוד וגו"א. ובעיקר הענין אי רה"י צריכה ד' מלבד עובי המחיצות, הנה עי' ב"ח סי' שמ"ה סק"ה, להוכיח מרש"י לעיל ו: ד"ה קמ"ל, דצריכה ד"ט מלבד עובי המחיצות, ויעו"ש דכ"ד הרמב"ם פי"ד ה"א, ויעו"ש להק' סתירה בטור שם בזה, וע"ע פסקי הרי"ד ד"ה אמר אביי, לחלק בין עמוד לכוורת, דבעמוד עובי המחיצות מיצטרף לד"ט, וע"ע רא"ש סי' י"ד, דאף מחיצות כוורת מיצטרפים לד"ט, ודימה זה לשולי כוורת שמיצטרפת לגובה הכוורת, ועי' חי' הר"מ קזיס ד"ה לביאור, שהק' דחלוק גובה שנועד לחצוץ בפני הרבים ומשו"ה מיצטרפים שוליה, מרוחב שעניינו מקום חשוב לשימוש, ובזה ל"ש להשתמש במחיצות, וע"ע תורא"ש ד"ה רחבה, הא', עוד טעם לחלק בין צירוף המחיצות לרוחב לצירוף השולים לגובה, וכמבו' בתוס' שם, וע"ע ט"ז שם סק"ב, לדחות הב"ח דאדרבה רש"י ס"ל דעובי המחיצות מיצטרף עם החלל לד"ט, וכ"מ ממש"כ גו"א פני המחיצה על ראשו, כלו' דחודן החיצון של המחיצות עולה למעלה. - ↑ כ"מ ברד"ה א"א וד"ה כפאה וד"ה שבעה.
- ↑ וכן ביאר הבעה"מ ד"ה הא, בד' רש"י, וכ"ה ברמב"ן ד"ה כפאה, ור"ן על הרי"ף ד"ה שבעה ומשהו, ור"ן ד"ה כפאה, ובעיקר הענין, אי אמרי' במקום שאין בו דע"ד דחזי' המחיצות יורדות לקרקע מדין גו"א, עי' רש"י לק' ט. ד"ה פתח הב', דל"א, ועי' להלן בדעתו. וכ"כ הריטב"א שם ד"ה חציו. אולם הבעה"מ שם ד"ה ואוקמה, פליג, וכ"ה במאירי שם ד"ה מעתה. ובמיוחס לר"ן שם ד"ה אמר, בשם הרא"ה.
ועי' מהרש"א ברש"י שם, דפי' הנ"ל, הוא דוקא לרש"י ד"ה אבל, דעובי השוליים מצטרף לשיעור גובה מחיצות, דאל"ה אף בכוורת גבוהה ז' היה פטור, דאין מחיצה י', ועי' מי נפתוח בקדם לעין, אות ל"א. - ↑ ד"ה כפאה.
- ↑ עי' מהרש"ל בתוד"ה כפאה, דהיינו דבשבעה ומחצה פטור, אבל לענין חיוב כ"ש כשאינו רוחב ו'.
- ↑ כמבו' ברד"ה אבל, ועי' בתורא"ש ד"ה כפאה, שהק' מזה על רש"י עצמו, ועי' מה שצויין בתורא"ש שם.
- ↑ במלחמות ד"ה והוי, וע"ע רמב"ן לק' ק: ד"ה כיון דסופו.
- ↑ ועיי"ש ברמב"ן דלפי"ז מה שהצריך רבא לק' פ. לרבנן דל"א קכש"ה אף כשהחפץ תוך ג"ט לקרקע, הנחה ע"ג משהו, צ"ל דדוקא התם שהחפץ ינוח במק"א, אבל הכא שהכוורת תנוח באותו מקום אי"צ הנחה ע"ג משהו.
- ↑ עי' רמב"ן במלחמות ד"ה ורב, ליישב קו' זו, דר"א מודה דחשיבא כמונחת בקרקע משום לבוד, אך הביאור בזה שהקרקע עולה, ולא שהכוורת יורדת, וע"כ אכתי אין הכוורת בגובה י"ט. ועי' שפ"א בתוד"ה שבעה, דהרשב"א לא ראה כל ד' הרמב"ן הנ"ל, ועי' בחי' הרמב"ן ד"ה כפאה, דלא נזכר ביאור ד' ר"א. ובעיקר סברא זו דבלבוד יש לדון אי נחשב שהקרקע עולה אל החפץ, ע"ע משנ"ת בחזו"א סי' ס"ב סקי"א, ובס' שלום יהודה סי' ל"ו ד"ה והנראה, וע"ע שו"ת נפש חיה או"ח סי' ט"ז. ובעיקר ד' הרמב"ן עי' מג"א סי' תק"ב סק"ט, להק' עמש"כ דל"א לבוד וגו"א בכלים, מלק' ק"א. גבי נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל, דאמרי' גו"א במחיצות הטרסקל שהוא כלי, ומשו"ה דחה פירושו והוכיח כרש"י ותוס', דאמרי' לבוד בכלים, אמנם עי' שפ"א בתוד"ה שבעה, דר"ל בד' ריב"א שם, דל"א לבוד בכלים, רק בכה"ג שנעשה עי"ז רשות, אך אכתי אי"ז כהרמב"ן. ובקה"י סי' ט' כ' די"ל דהתם בקנה מחובר לקרקע וטרסקל לקנה, וכמש"כ התוס' (לק' י"א: ד"ה אלא) דבכלי מחובר לקרקע יש דין כרמלית. וע"ע שו"ת נפש חיה סי' י"ז מו"מ מלק' ק"א. דאמרי' גו"א גבי סירה, יעו"ש דסירה ל"ח כלי אלא בנין, וכדחזי' שדינה ככרמלית, ועיי"ש משה"ק בשם הגאון מקוטנא להרמב"ן, דאף אי ל"א לבוד בכלים, מ"מ כשמגיעה תוך ג"ט לקרקע, כיון שאין שם בקיעת גדיים, תיחשב מונחת, מדין עומד מרובה על הפרוץ וכעירובין י: לגבי חלל נקב של עור העסלא, ויעו"ש די"ל דלשי' זו דל"א לבוד בכלים, כ"ש דל"א עומד מרובה על הפרוץ, וחלוק מעור העסלא, עיי"ש הביאור בזה.
והנה הרע"א ברד"ה רחבה, הק' מההיא דלק' ק: דהזורק ד"א ברה"ר וכשנכנס תוך ג"ט לקרקע נזכר שאסור, חשיב אין תחילתו וסופו בשוגג ופטור מקרבן, ולהרמב"ן הרי כבר נח, שהרי סופו לנוח באותו מקום, וע"ע רע"א לק' ק: ד"ה לאו, ועי' שו"ת בית יצחק או"ח סי' מ"ט אות ח' ליישב דכשסופו לנוח באו"מ נחשב שיש כאן הנחה ארוכה שסופה כשנח לגמרי, וע"כ פטור מקרבן, משא"כ בכוורת שבתחילת הנחתה היתה אגודה במקום פטור, שוב אין כאן הנחה גמורה, וכ"מ בחזו"א או"ח סי' מ"א סק"ט, עיי"ש. אמנם עי' ראש יוסף ד"ה ובהא, שנק' דברש"י לק' ק. ד"ה לרבנן, דמבו' דכשנזכר קודם שנח בתוך ג' ע"ג משהו פטור מקרבן, אי"ז כהרמב"ן. - ↑ עי' שו"ת נפש חיה או"ח סי' ט"ז להק' בשם הגאון מקוטנא, להסוברים דלבוד לא נאמר לענין פטור, רק לענין חיוב, וא"כ אמאי בשבעה ומחצה פטור, כ"ה רבינו לעיל ד: ד"ה אבל, בשם י"א, דלבוד נאמר רק לחיוב, ויעו"ש ליישב עפימש"כ רבינו בדיבור זה דכשהיא על שוליה חייב משום דבעי' הנחה ע"ג משהו, ורק בכפאה חזי' דהמחיצות יורדות עד הקרקע ואי"ז הנחה משהו, ולפי"ז י"ל דההלכה דתוך ג' נחשב כמונח נאמר רק לחיוב, וההלכה דרואים את המחיצות יורדות עד הקרקע, נאמר גם לפטור. ובעיקר הענין, אי בדין לבוד נאמרו ב' הלכות, ועוד נוסחאות בזה, ע"ע רמב"ן במלחמות ד"ה ורב, וע"ע חזו"א סי' ס"ב סקי"א.
- ↑ ועי' שו"ת נפש חיה או"ח סי' ט"ז מש"כ עפי"ז.
- ↑ ד"ה מכתפי.
- ↑ ובפיה"מ מ"א, וכ"ד הריטב"א ד"ה ה"ג, וכ"ה רבינו בעבוה"ק ש"ג סי' א' אות ז' בשם יש מי שהורה, וכ"פ השו"ע סי' שמ"ה ס"י, וע"ע בית מאיר סי' שמ"ה ס"ד, שר"ל כן בד' הרי"ף, ויעו"ש מה שביאר עפי"ז בד' רבינו בעבוה"ק ש"ג פ"א אות כ"ב, וע"ע חשק שלמה לעיל ה. בתוד"ה כאן, בתי' הא', בד' התוס' שם, דס"ל כרש"י, וכ"ה בעזרת ישראל לעיל ה: ד"ה והנה, בד' התוס' שם ד"ה בכותל, וע"ע מהר"ם לעיל ד: בתוד"ה באילן, בבא"ד ולהרשב"א. וע"ע מקור הלכה סי' נ"ו במכתב מהקה"י.
- ↑ וכה"ק הר"ן על הרי"ף ד"ה אמר עולא, ובריטב"א ד"ה ה"ג, ועי' שפ"א לעיל ד: ד"ה באילן, מה שר"ל דאה"נ דהעמוד הוי רה"ר, אך המניח עליו פטור, וכ' דהרשב"א צע"ג, וע"ע להלן משנ"ת בשם ס' הבתים, דקו' זו היא טעם הראב"ד שחולק.
- ↑ לעיל ה.
- ↑ מבו' דהטעם שבעי' מקום ד', משום דאין רגילות להניח בפחות מכך, וכן עי' פיה"מ להר"מ מ"א דהטעם דבעי' דע"ד, משום דבפחות משיעור זה לא יניחו בו, רק חפצים דקים שמתקיימים שם, ועי' פי' קדמון ממצרים [על הר"מ שבת פי"ג ה"ב]. וע"ע חי' מהרא"ל לעיל ד: בתוד"ה אלא, בנוסח"א משום דכן דרך הוצאה. וע"ע משנ"ת בד' רבינו לעיל ד. ד"ה הא דאמרי'.
- ↑ וכ"ה בר"ן על הרי"ף שם ושם א: ד"ה ומקשו, ובמאירי ד"ה יש, וכעי"ז מבו' במשנ"ב שם סקל"ד. ועי' ראש יוסף ד"ה אמר עולא, להק' שהרי טעם דידו הוא משום שמניח שם כל חפציו ולא דמי לעמוד שרק מכתפין עליו, ועייש"ע בד"ה אמנם, וכה"ק בדברות משה סי' כ' הערה מ"ב ד"ה ולכאורה, וע"ש סי' ד' ענף ט' ד"ה והנה.
- ↑ וכ"ה הריטב"א ד"ה ה"ג ובראש יוסף ד"ה והוי, וכ"כ בלשון הזהב ד"ה רש"י, ובדברות משה סי' ד'. ועי' בני ציון סי' שמ"ה סקי"ט ומקור הלכה רס"י נ"ד. ועי' יין מישרים, דלפי"ז עמוד שאין משתמשים בו רבים, אך ראוי לשימוש הרבים, ל"ח רה"ר כיון דלא אחשביה, ולפי"ז עכצ"ל כהראב"ד דלהלן דדוקא כשרבים משתמשים בו בפועל, ויש להעיר דהמ"מ שבת פי"ד ה"ח, כ' בד' הרמב"ם שדי בראוי לכתף עליו, ומאידך גיסא הרמב"ם ס"ל כרש"י דסגי בעמוד פחות מד"ט, וכבר עמד בזה בבני ציון סי' שמ"ה סקי"ט. וכן יש להעיר דרבינו בעבוה"ק ש"ג סי' א' אות ז' הבי' בשם יש מי שהורה דסגי בראוי לכתף עליו, ואתו מי שהורה גם ס"ל דסגי באין רחבים ד', וצ"ב, אמנם עי' מאירי ד"ה יש, מה דיל"ע בדבריו אי כוונת הרמב"ם דסגי שמן הסתם מכתפין על העמוד, אך באין מכתפין ממש ל"ח רה"ר, וע"ע משה"ק האחרונים לרש"י ממש"כ הוא עצמו גבי אסקופה בגובה ט' דבעי' בה רוחב ד"ט שתיחשב רה"ר, ולהנ"ל מיושב דהוא ס"ל דבעי' שרבים יכתפו בפועל. עוד יל"ע לפי' זה, אמאי בעמוד שאינו ראוי לכיתוף ורבים מכתפין עליו, אי"ז מועיל, דהרי אכתי יש אחשביה.
ובעיקר הקו' ע"ע בס' הבתים שער איסור הוצאה אות ט"ז, ליישב באופ"א דכיון שהעמוד מחובר לקרקע רה"ר ה"ה כקרקע, וכ"כ במרכה"מ שבת פי"ד ה"ח והי"ז, ופי"ג ה"א, ובלבוש מרדכי סי' ג', ובקה"י סי' ד' ד"ה אכן, ויעו"ש דכ"כ הר"ן לעיל ד. ד"ה והא, ולק' י"ז: ד"ה אמר, גבי נעץ קנה ברה"י, אלא שתמה דהר"ן סותר א"ע למש"כ בסוגיין לת' כרבינו, וסיים דצ"ע לחלק בין רה"ר לרה"י, ובאמת לגבי נעץ קנה, כ"מ בעוד בשו"ת הר"י מיגש סי' כ"ה ד"ה פשט, הו' במשמרות כהונה לעיל ד: בתוד"ה באילן, וע"ע ויברך דוד בתוס' שם, ובעיקר הענין כ"כ המאירי לק' ז: ד"ה כבר. וכעי"ז מבו' בר"ן על הרי"ף א. ד"ה והא, ועי' מקור הלכה סי' כ'.
ובביאור הגר"א סי' שמ"ה ס"י כ' בשם ראשונים ליישב באופ"א דרק בבע"ח ואדם דאין חולקין רשות לעצמם אלא נחשבים כחלק מן הרשות, בעי' דע"ד, ולא בשאר דברים, והיינו הר"ן על הרי"ף ז: ד"ה אמר רב חסדא, וכעי"ז מרכה"מ שבת פי"ג ה"א בד' הר"מ שם. וע"ע משנ"ת בד' רבינו לעיל ה. ד"ה ידו. ועוי"ל עד"ז, דדוקא בכלים שאין חולקין רשות לעצמם בעי' דע"ד, ועי' מקור הלכה רס"י כ', וחלקת בנימין לעיל ה. ד"ה עוד כתב, ושבת של מי לעיל ה. סוד"ה אלא. אולם עי' רע"א בהגהות על הר"ן, [בסוף דו"ח עמ"ס שבת], דבדוקא השמיט הראב"ד כלים, דאף שאין כרמלית בכלים, מ"מ אי"ז גם דין רה"ר אלא מקום פטור. - ↑ והו' במאירי ד"ה אע"פ וד"ה יש, ובר"ן על הרי"ף ד"ה אמר עולא, ובמ"מ שבת פי"ד ה"ח, וכ"ה בפסקי הרי"ד ד"ה אמר עולא, מד"ע. וע"ע עזרת ישראל לעיל ה: בתוד"ה בכותל, מש"כ בד' הראשונים דפליגי על התוס' שם, דס"ל דברבים מכתפין צריך מקום ד', והיינו רמב"ן שם ד"ה בכותל. ריטב"א שם ד"ה ואמר, ובעירובין צ"ח. ד"ה אמר רבה, וכ"ה ברבינו יהונתן על הרי"ף שם ד"ה בכותל, וגליון תוס' ד"ה בכותל, הו' בקובץ שיטות קמאי, ויש להעיר, ממה שהו' לעיל בשם הריטב"א בסוגיין ד"ה ה"ג, דס"ל דאי"צ מקום ד'.
ועייש"ע בפסקי הרי"ד דלשי' זו אין להק' דבעמוד גבוה י' יחשב רה"ר אף דיש בזה שיעור רה"י, כיון שמשמש את הרבים, דאין כח בכיתוף הרבים לבטל מחיצות רה"י, וכדאמרי' בעירובין כ"ב. לגבי הילוך הרבים בפסי ביראות. וע"ע מיוחס לר"ן ז: ד"ה מקולי, דלפי' זה, יל"פ בהא דלא נקט לעיל ז: מקולי רה"ר, דרוצה לנקוט קולא א' בדומה לרה"י, בכדי שלא יקשה אמאי למדו רק מרה"ר, כיון שכרמלית בינונית היא, ועי' רש"י סוכה י"ד. ד"ה שיעור, דאין רשות פחותה מארבעה.
ובעיקר הענין עי' שו"ת בית אב מהדו"ת סי' ז' ענף ב', שהק' מדאמרי' בעירובין צ"ט. גבי בור הנמצא ברה"ר קרוב לרה"י פחות מד"ט, דמותר להוציא מהבור אל הבית, ואף שאין בבור שיעור רה"י, ומבו' דפחות מד"ט ל"ח רה"ר, ויעו"ש שהניח בצ"ע, ועי' בישוב הקו', במקור הלכה סי' נ"ד [ע"א-א], ועייש"ע בהערה. וע"ע ביאור הגר"א סי' שמ"ה ס"ח, ורס"י שנ"ד, שנק' כן בגמ' בעירובין שם. וע"ע חי' הר"ן ד"ה מקולי. וע"ע מרומי שדה לעיל ז. ד"ה רש"י וז: ד"ה ומקולי, וחי' הגר"מ הלוי, ומשנת ר' אהרן סי' ד' אות ז', ואמת ליעקב מד"ה הן אמת. - ↑ הביאו רבנו לעיל ה. ד"ה ידו)
- ↑ וכ"ה המאירי ד"ה ויש, והגר"א בגליון הרמב"ם שם, ד"ה מפני, ועי' דמשק אליעזר סי' שמ"ה סקכ"ו, לבאר ראיה זו, וע"ע שו"ת שבה"ל ח"ט סי' צ"ד ליישב להרמב"ם דשאני ההיא דעירובין דמיירי בנוף שאין דרך לכתף עליו, ועי' עוד בישוב קו' זו, וביאור בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד, במקור הלכה סי' נ"ד.
- ↑ ועי' מאירי ד"ה ויש, דהרמב"ם מדייק ממה שאמרו ט' ודאי מכתפין, כלו' שסתמו כך הוא, ואף סוגיא דעירובין הנ"ל, סובלת עד"ז, וע"ע חפץ ה' ד"ה ורבים, ושבת של מי ד"ה ורבים, ובני ציון סי' שמ"ה סקי"ח ד"ה ולענ"ד, ויל"ע בעיקר הדין דהא אכתי יש אחשביה לעמוד. והנה ע"ע גנזי יוסף בע"ב שהביא ראיה להראב"ד, מלק' ק: "הילוך הילוך תרי זמני".
ובעיקר הענין הנה רבינו בעבוה"ק ש"ג סי' א' אות ז' נחלק וס"ל דגם כשאין רבים משתמשין בעמוד נחשב רה"ר. וכ"כ המאירי ד"ה יש, בשם יש מי שהורה, ועיי"ש במאירי דכן מדוקדק בלש' הגמ' ט' ודאי מכתפי עליה. ועי' מ"מ שם, דכוונתם להרמב"ם שם, [ועי' משנ"ת לעיל בשיטתו], וכ"כ בראש יוסף ד"ה א"ל, בד' הר"מ. וכ"כ הגר"א סי' שמ"ה ס"י. אולם עי' מאמר מרדכי סי' שמ"ה סק"ז, דהרמב"ם ס"ל כהראב"ד, ועי' שעה"צ שם סקל"ו, דממה שהשמיט השו"ע שם, סברא זו, מוכח כהמאמר מרדכי. עוד יל"ע במשמעות בשו"ע שמ"ה ס"י אי מש' כהראב"ד דדוקא כשרבים מכתפים בפועל, ויל"ד בזה מב"י שם ד"ה ומט', ובאמת כ"כ במג"א שם סק"ח, ובביאור הגר"א שם. אולם עי' א"ר שם סקט"ז, דבב"י שם, מבו' כהרמב"ם, שהבי' ד' רבינו בעבוה"ק שם, דראוי לחוש לד' הרמב"ם. ועי' שעה"צ שם סקל"ו, שהבי' ד' הא"ר, והסיק כהגר"א.
והנה עי' חפץ ה' שם דמלש' הגמ' "ורבים מכתפים" משמע דוקא מכתפין כהראב"ד, וכ"כ הגר"א בגליון הרמב"ם ד"ה מפני, וחי' הלכות ד"ה עמוד, ועי' דמשק אליעזר סי' שמ"ה סקכ"ו, שביאר דהראיה מדלא הגמ' הגמ' סתמא עמו' ט' ברה"ר. וכ"כ השעה"צ שם סקל"ו, וכבר עמדו בזה הראשונים, עי' בשמם לעיל.
וע"ע ראש יוסף ד"ה והוי, דמלש' המ"מ שם, מש' דלהרמב"ם לא בעי' דוקא מכתפין, וכ"נ ממש"כ הרמב"ם שם מפני, "שרבים" מכתפין, ולא כ' כלישנא דעולא, "ורבים" מכתפין, ומש' דאפי' אין מכתפין בבירור, ועי' מעשה רוקח, דמדשינה הרמב"ם, מש' דסתמא דמילתא הכי הוי ודאי, וכ"כ בס' הבתים ל"א-א' דמהרמב"ם נראה דאע"פ שאין מכתפין עליו, כיון שדרכם לכתף על כיו"ב, והו' בברכ"י סי' שמ"ה שיורי ברכה סק"ד, וע"ש שתמה על ס' הבתים שכ' בשם רבינו דדוקא במכתפים כהראב"ד, והרי רבינו בעה"ק כ' לחוש לד' הרמב"ם, וכמש"ה המ"מ שם בשמו. - ↑ ד"ה א"ל.
- ↑ וכ"ד הריטב"א ד"ה מאי, ומאירי ד"ה ויש. ועיי"ש בריטב"א שכ' בביאור טעם שי' זו דדוקא בעמוד צריך להיות בגובה ט' בדיוק, דאל"כ אין רבים יכולים להשתמש בו, אבל בגומא ככל שפחות עמוקה טפי נוחה לשימוש.
- ↑ כ"כ במיוחס לר"ן ד"ה ד"ה גומא בד' רש"י ד"ה גומא, וכ"מ ברש"י להלן ד"ה מאי לאו, וכ"ד הרמב"ן ד"ה וכן.
- ↑ וכ"פ הרמב"ן שם, אולם עי' מיוחס לר"ן שם בשם ר"י מלוניל טעם אחר.
- ↑ ועי' שפ"א ד"ה א"ל מש"כ דפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל, היא אליבא דרב יוסף, אך לאביי לעיל ז: דחורי רה"ר כרה"ר, ה"ה גומא שאינה עמוקה ט' דהוי' רה"ר.
- ↑ כ"ג גיר' הרי"ף והר"ח ד"ה גומא. אמנם גיר' רש"י ד"ה ה"ג, רק תשמיש ע"י הדחק.
- ↑ וע"ע ריטב"א ד"ה גיר', מש"כ עד"ז, דהוסיף דהילוך ע"י הדחק וכו' לחלק מרקק מים עיי"ש. ובפסקי הרי"ד ד"ה אביי ובתורי"ד ד"ה רבא, פי' באופ"א, דרבא השוה גומא לעמוד, דאע"פ שהנחת משאות ע"ג עמוד אי"ז בדוחק, מ"מ כיון דרה"ר אינה מיועדת לכיתוף, וא"כ מה דהוי רה"ר ע"י שמכתפין עליו, זהו משום דנחשב להילוך ע"י הדחק ושמי' הילוך.