גליוני הש"ס/שבת/ח/א

גליוני הש"ס שבת ח א

דף ח' ע"א

ברה"י דכ"ע לא פליגי. נ"ב עיין שו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ה:

גבוה י' כו'. נ"ב עיין רש"י ד"ה רחבה ו' כו' ועיין שו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ה עש"ה:

מחיצות לתוכן עשויות. נ"ב מעין זה עירובין כ"ה ב' הנך מחיצות לגואי עבידן לבראי לא עבידן וסוכה י"ט א' מחיצות לאכסדרה הוא דעבידי ושם כ"א ב' שאני מטה הואיל ולגבה עשוי' וע"ע עירובין מ"ב ב' מחיצות להבריח מים עשויות וי"ל הכוונה ג"כ דעשויות רק לצורך חוצה להן ולא לתוכן ועמש"ש בגליון וע"ע פסחים כ"ו א' שאני היכל דלתוכו עשוי:

רש"י ד"ה אבל גבוה ז' ומחצה כ' דמכי מטא פחות מג' סמוך לקרקע אמרי' לבוד כו' והרי היא כמונחת נמצא שוליה למעלה מיו"ד ואינה נוחה כולה ברה"ר. נ"ב קצ"ע לפי המבואר בחידושי רמב"ן לקמן צ"ט ב' ד"ה התם לא מבטל לה ע"ש דמבואר לעניין זורק ד' אמות ברה"ר דכל שההנחה כולה חוץ לד' אמות כגון דבילה המדובקת בכותל דהכותל היא ההנחה שלו שהרי הוא נח רק על פניו המדובקות בכותל והכותל כל הנחתו והוא ר"ל הכותל הרי הוא חוץ לד"א לכן אף שהדבילה עצמה תוך ד' חייב עש"ה והרי טעם זורק ד"א ברה"ר דחייב משום דהוי כזורק מרה"י לרה"ר דד"א הן רשותו של אדם כמ"ש הרמב"ן עצמו כזה לעניין מעביר לקמן ע"ג א' ד"ה מתני' אבות ארבעים כו' והרי דאף דהדבר עצמו עדיין ברה"י מ"מ כל שכל הנחתו ברה"ר חייב וא"כ ה"נ כיון דההנחה רק מפאת לבוד דהוא רק תוך ג' א"כ מה בכך דשוליה למעלה מיו"ד דהוא מקום פטור ואין כל הדבר ברה"ר מ"מ הרי הנחתו כולה ברה"ר היא דכל ההנחה רק במשהו שממנו תוך ג' לקרקע מטעם לבוד ושם הרי הוא רה"ר ואין סברא לחלק בין לכשהחפץ ברה"י והנחתו ברה"ר לבין החפץ במקום פטור והנחתו ברה"ר וכמובן ואהך דא"א לקרומיות של קנה כו' לא קשיא כזה דשם כיון שנח ממש על הקרקע י"ל דגם הקרומיות חשיבי נחים מצד עצמן דדבר המונח ע"ג קרקע כל חלקיו מונחים מצד עצמן לא שחלק העליון ממנו מונח על החלק של מטה ממנו ושלמטה אשלמטה ממנו דוק היטיב מאוד וא"כ הרי אין ההנחה כולה ברה"ר דהא הקרומיות נחים ג"כ מצד עצמן והם במקום פטור ומשא"כ בהך דשבעה ומחצה דאין כאן הנחה כלל באמת ורק מפאת לבוד כו' א"כ הרי כל ההנחה רק באותו המשהו שתוך ג' ממש כמו שם בדבילה דכל ההנחה רק בפנים המדובקין בכותל וא"כ הא שפיר כל ההנחה ברה"ר ודו"ק היטיב מאוד וצ"ע ועיין ר"ן סוכה פ"ק דף רל"ח ע"א מדפי הרי"ף ד"ה "ל"ש אלא שאין שם חלל טפח במשך ז'" ע"ש מ"ש ונראה מלשונו כו' ואיכא מאן דשרי כו' עש"ה ונ' דמחלוקת ב' הדיעות הנ"ל שם הוא בעניין זה אי נחשב רק המשהו הנמוך המסכך ע"ג הקרקע מסכך משא"כ מה שמונח עליו אינו מצד עצמו מסכך רק מונח ע"ז וכל הסכך כך החלק התחתון ממנו מסכך ומשהו שעליו מונח ע"ז ומשהו הב' שלמעלה מונח על הא' וכן כסדר דאז שפיר שייך סברא דסכך דמעיקרא ליתי' בעולם והסכך שעל יו"ד עתה הוא שנעשה סכך ומעיקרא הי' רק מונח ע"ג סכך ומחובר לו ע"י אמצעיים כנ"ל וא"כ הא הוא מן העשוי והיש מי שאומר ס"ל דכל הסכך גוש אחד ונחשב העליון ממנו מסכך מצד עצמו על החלל כמו החלק התחתון ממנו וא"כ שפיר גם מעיקרא הי' הלמעלה מיו"ד נחשב מסכך מצד עצמו על החלל טפח ואין כאן מן העשוי ומחלוקת הנ"ל מטי לספק הנ"ל בכל דבר המונח אי רק המשהו התחתון נחשב מונח ע"ג קרקע ושעליו מונח ע"ז כו' או כולו נחשב מונח בכל חלקיו כל חלק מצד עצמו וכנ"ל ואולי לסברת איכא מאן דשרי הנ"ל גם בהנחה שמפאת לבוד יש לומר כן דכולו נחשב מונח כל חלק מצד עצמו וגם עדיף כאן דכולו גוף אחד משא"כ הסכך דגדיש רק דברים מונחים יחד דאינם גוף אחד ממש ויש יותר סברא לומר שם דאין העליון מונח מצד עצמו רק הנחתו על התחתון ממנו והתחתון על התחתון כו' וכמובן והנה לרמב"ן הנ"ל אם יתחוב אדם מחט או שפוד ברה"ר בשיפוע בזקיפה ויהי' חלק ממנו ברה"י עדיין ואך כל הנחתו הרי הוא ברה"ר שהרי הוא נח כולו רק מפאת חודו התקוע בקרקע רה"ר אזי ג"כ יתחייב אף שקצת השפוד ברה"י עדיין ויש לדון טובא בזה ואכ"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף