פני יהושע/שבת/ח/א

פני יהושע שבת ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפרש"י בד"ה שדי נופו כו' ודר"ח דלא כרבי ודלא כרבנן. לכאורה יש לתמוה דאין זה סוגיית הש"ס דמעיקרא הוה קשיא ליה דר"מ הוי דלא כרבי והשתא משני דלא הוה לא כרבי ולא כרבנן. ונ"ל ליישב דרש"י לשיטתו כמ"ש התוספות בסמוך בשמו בד"ה רחבה ששה פטור דהך דגידוד חמשה ומחיצה חמשה דאמר ר"ח בעירובין ובגיטין דאין מצטרפין ומפרש רש"י כגון שבור עמוק חמשה ומחיצה שעל גביו חמשה אלא שהתוס' מקשים על זה בסמוך דא"כ תקשה ליה מתני' דחוליית הבור והסלע וכבר כתבתי בחידושי גיטין דר"ח מפרש למתני' לענין דמצטרפין לרוחב ד' ולא לענין גובה יו"ד ע"ש באריכות. נמצא דלפ"ז ע"כ איירי מתני' שהחוליא עצמה בלא הבור אין רוחב ד' ואפ"ה קתני הנוטל מהם והנותן ע"ג חייב אם כן ממילא שמעינן דברה"י לא בעינן עקירה והנחה ע"ג מקום ד' אם כן ר"ח ס"ל כתנא דמתניתין דחוליית הבור כן נ"ל נכון בעז"ה ודוק היטב:

בגמרא אמר אביי זרק כוורת כו' ואינה רחבה ששה חייב רחבה ששה פטור. מכאן קשיא לי טובא על שיטת ר"ת שהביא הרא"ש ז"ל בפ' מי שהוציאוהו דף נ"א דכל מקום שאמרו בגמרא לענין שבת דבעינן ד' על ד' או גבוה יו"ד ורחב ד' לעולם בעינן שיהיה באורכן ורחבן ד' על ד' מכוונות הן וחומשיהן. ולפ"ז צריך שיהיה העמוד רחב ה' אמות וג' חומשין על רוחב ה' אמות וג' חומשין. וא"כ לפ"ז האיך אמר אביי דאם רחבה ששה דפטור והיינו לפי שהוא רשות היחיד דהא אכתי לא הוה רשות היחיד שהרי אי אפשר לעשות ריבוע בכוורת של ששה אמות שיעלה הריבוע מתוכה חמשה אמות וג' חומשין על ה' אמות וג' חומשין שהרי לפי החשבון לשיטת ר"ת צריך שיעלה האלכסון של עמוד קרוב לשמונה אמות וליכא למימר דלשיטת ר"ת מפרשים הא דאמר הכא אינה רחבה ששה היינו ג"כ שש אמות ואלכסון שהן ח' אמות וב' חומשין דהא וודאי ליתא דהא אפילו שמונה אמות לא בעינן אם לא שנאמר דלשיטת ר"ת נמי לא דק אלא דלפ"ז יש לתמוה אלשון הרא"ש ז"ל בערובין שהקשה על שיטת ר"ת מסוגיא דהכא דאמאי נקיט רחבה ששה הו"ל למינקט רחבה ד' ע"ש מה שתירץ בדוחק ומעיקרא מאי קשיא ליה ותיפוק ליה שהוכרח לומר רחבה ששה דבעיא הן ואלכסונן כנ"ל. ונמצא שדברי הרא"ש עצמותן סותרים זא"ז אע"כ דהרא"ש סובר דשיטת ר"ת היינו דוקא היכא שנזכר בגמרא ד' על ד' משא"כ הכא דנקיט רחבה ששה מפרשים כפשטיה ששה ממש בלא החומשין ואם כן הדרא קושיא לדוכתא אמאי פטור הא לאו רה"י בכך וצ"ע טובא ליישב ודו"ק:

בתוס' בד"ה רחבה ששה פטור פי' ר"ח כו' אע"ג דרש"י פי' דגידוד ה' כו' אין פירושו נראה כו' וא"כ היאך פליג ר"ח עכ"ל. ולפי מה שהעליתי בחידושי גיטין דף ט"ז אין מקום לקושיא זו דאדרבה דפשט לשון המשנה מסייע לר"ח ומתני' לא אתי לאשמעי' אלא דמצטרפין לרוחב ד' בלבד ע"ש באריכות:

בא"ד ואין נראה פי' ר"ח דהא עובי חוליית הבור מצטרף נמי לחלל הבור. ואני בעניי לא יכולתי לעמוד על סוף דבריהם בזה דנהי דחוליית הבור מצטרפת לרוחב ארבעה היינו לפי שהחוליא מרובעת ואין בו מקום שלא יהיה רחב ד' משום הכי מצטרפת שפיר החוליא דהא חזי למינח עלה מידי ולהשתמש ע"פ כולה ברוחב ד' משא"כ הכא בכוורת שהיא עגולה ואפילו עושה החלל שמן הדופן עד שיגיע הכוורת לרוחב ד' אין עולה לחשבון ריבוע כלל וא"כ כ"ש דלא שייך לצרף דופן הבור עצמו לרוחב ד' כיון שאין אותו המקום רחב ד' כיון שמקום הדפנות לעולם אין מגיעין החלל שיש בו רוחב ד' שהדפנות לעולם אין מגיעין לאותו הריבוע שרחב ד' וצ"ע לעיל:

בתוס' בד"ה אמר אביי תימא לר"י דטפי ניחא ליה כו' דהא איכא ברייתא לקמן בהזורק כו' עכ"ל. ונ"ל ברור דר"י מפרש כפירוש שני שכתב רש"י דאילו לפירוש ראשון לא הוה צריך לאתויי מברייתא דלקמן דמהך ברייתא דרבי ורבנן גופא הוה מצי לאקשויי ע"ד ר"ח כמ"ש רש"י דהוי דלא כרבי ולא כרבנן מיהו בעיקר קושיית התוס' היה נ"ל ליישב דמברייתא דלקמן נמי לא קשה מידי דמצינו למימר דהא דפטרי רבנן בחור כ"ש לאו משום דלא הוי עקירה והנחה מע"ג מקום ד' אלא משום דבחור כ"ש למעלה מי' ברה"ר לא הוי רה"י כלל כיון דלא ס"ל חוקקין להשלים ולעולם ברה"י לא בעיא הנחה ע"ג מקום ד' והיינו כר"ח וכן מצאתי שתירץ הרשב"א ז"ל. ולמאי דפרישית בסמוך מצינו למימר דהתוס' לשיטתייהו שכתבו לעיל דע"כ הך ברייתא דלקמן היינו בחורין שדרכן לעשות בשעת הבנין שרחבים ד' לצד רה"י דאל"כ ר"מ נמי מודה דלא אמרינן חוקקין להשלים לשויא רה"י כדמשמע סוגיא דעירובין שהביאו התוס'. נמצא דלפ"ז ע"כ לא משכחת לפלוגתא דר"מ ורבנן אי חוקקין להשלים אלא לענין אי הוה הנחה בכך על מקום ד' אבל רה"י הוי לכ"ע וא"כ מקשו התוס' הכא שפיר אלא דבהא נמי איכא למישדי ביה נרגא דנהי דלעיל מקשי רבא לאביי ממתני' דפ' הזורק ומשני ליה אביי שפיר דמתני ע"כ איירי דלית ביה חור ומסיק עלה וכ"ת דלית ביה ד' והאמר ר"י כו' באנו למחלוקת ר"מ ורבנן והיינו משום דאביי לשיטתו דאמר בעירובין דבאין רחבה ד' כ"ע מודו דלא הוה רה"י א"כ ע"כ דפלוגתא דר"מ וחכמים לענין הנחה ע"ג מקום ד' וכדפרישית בסמוך משא"כ הכא דאליבא דר"ח איירי שפיר מצינו למימר דר"ח לית ליה הך מימרא דאביי דעירובין ולפ"ז מצי לאוקמי פלוגתא דר"מ וחכמים בחור כ"ש ממש ופטרי רבנן דלא הוה רה"י כלל אבל ברה"י ממש לעולם דלא בעינן הנחה ע"ג מקום ד':

מיהו נראה דאפ"ה מקשו התוספות שפיר כיון דאביי גופא משני הכי אליבי' דר"ח א"כ מאי דוחקיה לאוקמי מילתא דר"ח דלא כוותיה וטפי הו"ל לאוקמי כדמעיקרא ודו"ק. מיהו למאי דפרישית בלשון רש"י לא הוה מקום לקושית התוס' דר"ח סבר כמתני' דחולית הבור:

בפרש"י בד"ה רחבה ששה פטור כו' ואנן ממשכן גמרינן כו' עכ"ל. לכאורה יש לדקדק דכיון דהאי טעמא לא נזכר בדברי אביי כלל אלא דרש"י כתב כן מסברא דנפשיה אמאי לא מפרש רש"י בפשיטות כפי' התוספת שהדבר מבואר בכמה דוכתי. ובהשקפה ראשונה היה נ"ל דלא ניחא ליה לפרש כן דלדבריה' לא שייך הך מלתא אלא כשמשלשל הכוורת מרה"י לר"ה דרך זריקה כדי שיעמוד על שוליו ופיה למעלה משא"כ בסתם זריקה שלרוב הפעמים נופל על צדיו א"כ ליתא להך דינא דהא לא הוי רה"י כיון שאין גבוה יו"ד לאחר נפילה בשעת הנחה משא"כ לפירש"י דטעמיה משום דלא הוי במשכן א"כ אפילו כשנופל על צידו מ"מ כיון שעיקר תשמישיה של כוורת היינו כשעומד על שוליו וא"כ הוי רה"י ולא הוי דומיא לזריקת כלים שהיה במשכן דומיא דמחטין וא"כ אפילו כשמוטל על צידו אכתי לא הוי דומיא דמשכן ומש"ה פטור כך היה נ"ל אלא לפ"ז אכתי קשה לי אליבא דרבא דאמר אפי' אינה רחבה ששה פטור משו' קרומיות דלפ"ז לא שייך הך מלתא אלא דוקא בזריקה דרך שלשול בענין שעומדות שוליו על הארץ לכך נראה דמה שלא רצה רש"י לפרש כפי' התוספת היינו משום קושית התוספות מהאי דמחצלת ולא ניחא ליה בהאי סברא שכתבו תוספות לחלק כן נראה לי ועיין עוד בסמוך:

בתוס' בד"ה רחבה ששה פטור שהכוורת עצמה נעשה רה"י כשתנוח כו' עכ"ל. ונראה דמה שלא רצה התוספת לפרש כפירש"י ואף על גב דלכאורה סברא פשיטא היא שלא הקשו תוספת על זה כלום אלא משום דלשיטת רש"י שייך הך מלתא אפילו בזורק ד"א בר"ה ואם כן אמאי לא קאמר אביי בזריקה כה"ג משא"כ לפי התוספת לא שייך מימרא דאביי כלל בזורק בר"ה עצמו כן נ"ל:

בגמרא רבא אמר אפילו אינה רחבה ששה פטור מ"ט א"א לקרומיות כו'. וקשיא לי מסוגיא דהכא על מה שכתבו תוספת בפ"ק דעירובין ובפ"ק דסוכה לענין פרוץ כעומד שהוכיחו לפסק הלכה דקי"ל כרבי יוסי הגלילי דבידי אדם אי אפשר לצמצם ואם כן אפילו בלא האי טעמא דקרומיות היאך משכחת לה דחייב דהא ע"כ לא משכחת להך מלתא אלא בעשרה טפחים מצומצמות לגמרי דבכל שהוא פחות מיו"ד לא הוי רה"י כלל ובכה"ג כל שהוא למעלה מיו"ד נמי פשיטא דפטור כיון דאוגדו למעלה מיו"ד ולא נח כולה ברה"ר ולא מצאתי שום סברא לחלק בענין צמצום דמחצה על מחצה ופרוץ כעומד ובין צמצום דיו"ד טפחים דמאי שנא ובשלמא לשינויא קמא שכתבו התוספת בעירובין ובסוכה דהיכא דאיכא איסור דאורייתא אפשר לצמצם ע"י מדידה א"ש משא"כ לתירוץ השני שכתבו התוספת שם בשם רבינו שמעי' דלעולם לא שרינן בפרוץ כעומד אלא משום דאיכא תרי ספיקי לקולא ספק שמא הם שווים וספק שמא העומד מרובה משא"כ בחד ספיקא אמרינן להחמיר. וא"כ לפ"ז הקושיא במ"ע דהכא הוי איפכא דלעולם לא משכחת דחייב אלא במצומצמות ממש. והנלע"ד ליישב בזה כשנדקדק עוד בעיקר מימרא דאביי מאי שייך הך מימרא דאביי הכא בשמעתין דבפרק הזורק הו"ל לאתויי ואי משום דאתי לאשמעינן עיקר מלתא דכוורת הוי רשות לעצמו אע"פ שהיא עגולה ואנן בשיעורא דשבת מרובעת בעינן אפ"ה ברחבה ששה ויש בו כדי לרבעה הוי רה"י כמו עמוד וגדר דלעיל. אלא דלפ"ז לא שייך הך מלתא בענין שזורק הכוורת בעצמה מרה"י לרה"ר דלא איירי בה בפירקין כלל ובפשיטות הו"ל למימר דכוורת עגולה שרחבה ששה הזורק מרה"ר ונחה על הכוורת חייב אבל אינה רחבה ששה פטור. ונראה דוחק לומר דנקיט ליה בכה"ג דשייך ביה הך מלתא דרבא והאי דכפאה על פיה. ועוד דאכתי קשה מה שהקשיתי לעיל דבזורק הכוורת ונופלת על צידה לא שייך הך מילתא דאביי ורבא כלל. ויותר קשיא לי על רבינו הגדול הרב אלפס ז"ל אמאי מייתי הך מלתא דכוורת כלל דלא נפקא מיניה מידי אלא לענין חטאת וסקילה דהא קי"ל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור ואין דרך הרי"ף להביא דיני חיוב חטאת ומיתה. לכך נ"ל ליישב חדא מגו חדא דעיקר מימרא דאביי ורבא היינו בזורק דרך שלשול שתעמוד על שוליה ופיה למעלה ואם כן נ"מ טובא לענין מי שמשלשל הכוורת בשוגג וכשמגיע סמוכה לארץ הוי דרך זריקה שתעמוד על שוליה ובתוך כך נזכר שהוא שבת ואם כן אי שייך בכה"ג חיוב סקילה אנו מתירין לו להחזירה ברה"י לכתחילה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה כדאיתא בריש פירקין משא"כ היכא דליכא חשש איסור סקילה אין מתירין לו להחזירה ברה"י דלפ"ז נתיישבו כל הקושיות דשייך הך מלתא בפירקין כדפרישית וא"ש נמי מימרא דרבא שהוצרך לומר אי אפשר לקרומיות ולא סגי ליה בטעמא דאי אפשר לצמצם דהא אכתי יש כאן חשש איסור סקילה אם הם עשרה טפחים מצומצמות באמת משא"כ בטעמא דאי אפשר לקרומיות דלפ"ז אי אפשר שיבא לידי חשש איסור סקילה מש"ה אסור לו להחזירה לרה"י כדפרישית בשיטת הרב אלפס ז"ל כן נראה לי ודו"ק:

בפרש"י בד"ה כפאה על פיה אאינה רחבה ו' קאי כו'. והקשה מהרש"א ז"ל אם כן לא אתי שפיר הא דמסיק שבעה ומחצה פטור דהא כתב רש"י לקמן גבי אסקופה בד"ה פתח נעול כו' וז"ל כל מחיצה שאין בין חלל המחיצה ד' אינה מחיצה ואם כן לא הוי רה"י והניח בקושיא. ולענ"ד נראה דלק"מ דוודאי מה שכתב רש"י לקמן דבכה"ג לא אמרינן גוד אחית ולבוד אלא במחיצה גמורה היינו משום דלקמן סתמא דתלמודא מסיק והיינו למאי דקי"ל כרב אשי דהכא בשמעתין אפילו בשבעה ומחצה דחייב משום דמחיצות לתוכן עשויות אלמא דלא אמרינן לבוד בגוד אחית אלא במאי דהוי מחיצה גמורה משא"כ בפירש"י דהכא שהוא אליבא דאביי ורבא דע"כ לית להו להאי סברא דרב אשי בסמוך אלא אפילו במידי דלא הוי מחיצה גמורה אמרינן לבוד א"כ כ"ש מידי דהוי מחיצה גמורה אפילו בדליכא ד' על ד' הוי מחיצה לענין לבוד כנ"ל נכון וברור בעזה"י:

בד"ה לתוכן עשויות כו' הלכך אין כאן תורת לבוד. מה שיש לדקדק בזה יבואר לקמן בסוגיא דאסקופה בלשון רש"י בד"ה פתח נעול ע"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.