רשב"א/שבת/ז/ב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחילת הדף
שולי הגליון
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואם חקק בו ארבעה על ארבעה והשלימו לעשרה מותר לטלטל בכולו. קשיא לן[1] דהכא משמע דבין שהמחיצות רחוקות מן החקק בין מקורבות לעולם מותר, וסתמא קאמר, ומאי שנא מהאי דאמרינן בפרק קמא דסוכה (ד.) סוכה שאינה גבוהה עשרה וחקק בה והשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים פסולה[2]. ותירצו בתוס'[3] דהתם בעינן מחיצות ממש, והכשר סוכה במחיצות היא ושיהיו סמוכות לסכך ולמטה מן הסיכוך כדאמרינן (סוכה יז.) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות פסולה, אבל לענין שבת אין ההקפדה במחיצות ממש שיהיו מכשירות את החקק אלא שיהא החקק נשמר על ידיהן שלא יהיו הרבים בוקעין בו, וכיון שיש בחקק רוחב ארבעה על ארבעה ויש בגבהו כשיעור רשות היחיד עם גובה המחיצות והמחיצות שומרות אותו מבחוץ, לא חיישינן בין שיהיו על שפת החקק בין שיהיו מרוחקות ממנו כמה[4]. ויש מי שתירץ דהכא בשיש עשרה בעומק החקק קאמר. ואינו מחוור, דבכולהו נוסחאי[5] חקק בו והשלימו לעשרה גרסינן.
ורבא אמר חורי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו. ודוקא בחור שהוא למעלה משלשה, אבל למטה משלשה כארעא סמיכתא היא. ואביי דמשוי ליה כרשות הרבים ואף על גב דהוי למעלה משלשה, ואף על גב דהוי מקום מסויים כעמוד גבוה שלשה ברוחב ארבעה דמשוינן ליה ככרמלית. חור שאני לפי שבני רשות הרבים מצניעין שם כליהם והוה ליה כתל גבוה תשעה דמשוינן ליה רשות הרבים מפני שרבים מכתפין עליו[6].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ וכה"ק בתוס' ותורא"ש ד"ה ואם, וברא"ש סי' י"א, ובחי' הרמב"ן ד"ה ה"ג, ועי' מאירי ד"ה חקק, ובחי' הר"ן ד"ה אם, ובר"ן על הרי"ף סוכה ד: ד"ה ומקשו.
- ↑ יש שהעירו דאמאי לא תי' דמיירי בחקק בעומק י"ט, דאי"צ לצרף מחיצות הבית לחקק, ומהני אפי' ברחוק ג"ט מהכותל, ויל"ע אי בבור עמוק י"ט, מתיר את כל הבית בטלטול, מדין חורי רה"י, ובאמת עי' שפ"א ד"ה והשלימו, דבכה"ג לא יחשב הבית רה"י מדין חורי רה"י.
- ↑ ד"ה ואם.
- ↑ וכ"כ הר"ן שם בשם הריב"א, וכ"כ הרמב"ן שם, וכ"כ בתוד"ה ואם, אך לא כ' דגבי סגי במה שאין רבים בוקעין, ובמאירי ד"ה חקק, כ' דאע"פ שיש משפת חקק ולכותל יתר משלשה שאין כאן לבוד, מ"מ הואיל ומחיצות שבה מונעות רגל רבים משם רה"י היא, וכעי"ז בתוס' בסוכה שם, לת' קו' הריב"א דמחיצות שבת עשויות כדי למנוע רגל רבים, ומשו"ה מיצטרפים ברחוקות טפי מג"ט, משא"כ לענין סוכה דבעי' שיהיו הדפנות סמוכות לסכך, ועי' שפ"א בתוד"ה ואם, שכ' בביאו"ד התוס' בסוכה, דבסוכה מכשרי' רק מקום החקק (עי' רש"י סוכה ד. ד"ה כדי), ומשו"ה צריך שהסכך שמעל החקק יהיה מעל כל המחיצה, ובכה"ג שחלק מהמחיצה רחוק מן הסכך שמעל החקק יותר מג"ט, ל"ח מסוכך, ובד' התוס' הכא שלא תי' כן, יל"פ דאף במחיצות סוכה י"ל מקום לומר דיצטרפו מב' חלקין הרחוקים זמ"ז, ואף שאין המחיצות סמוכות לסכך, י"ל דאם מחיצת הסוכה תהיה באלכסון כלפי החקק, מהני, אמנם יל"ע די"ל דכוונת התוס', דמחיצה התחתונה היא זו שרחוקה מן הסכך, ועי' ר"ן על הרי"ף סוכה ד: ד"ה ומקשו, שכ' קצ' באופ"א, דגבי סוכה שמצוותה בדפנות דהכי גמירי שצריך שיהיו דפנותיה סמוכות לה בתוך ג' כדי שיהיו נראות כשלם, משא"כ לענין רה"י סגי באין רבים בוקעין בו.
ובתוס' ישנים אות א' תי' באופ"א, דלבית יש מחיצות י' מבחוץ, וע"כ אי"צ לצרף הגידוד, ורק דבעי' חקק דבלא"ה אין בו חלל י"ט ואי"ז רה"י, משא"כ בסוכה דבעי' לצרף הגידוד, וכעי"ז מבו' במאירי ד"ה חקק בשם יש מי שכתב, ולדעה זו דוקא בשקירויו משלימו לעשרה שנראו מחיצות אלו מיהא לטלטל בכל הגג אבל אם אין קירויו משלימו לעשרה אין חקק מועיל אא"כ שפת החקק בפחות משלשה לכותל, ויל"ע אי כוונת התו"י דמחיצות מבחוץ מהנו אף כלפי תוך הבית, או לגג הבית ותוך הבית הוי חורי רה"י, ובד' המאירי שם מש' כהצד הב'.
ובעיק"ד התו"י, הנה ברש"י בע"א ד"ה אלא, מבו' טעם אחר. ולדעה זו אף לענין שבת אין לצרף חלק מחיצה כשרחוקים זמ"ז יותר מג"ט, ורק דהכא הקירוי מטרף לשיעור המחיצה ויש שיעור י"ט במחיצה מבחוץ, וכדעה זו משמ' בד' רבינו הכא, ועי' להלן בזה, ועי' שפ"א שם להק' להתו"י, מגיטין ט"ו: דגידוד ומחיצה מצטרפין לעשות מחיצה לרה"י, ולא נזכר שצריך שיהיה הגידוד בתוך ג'. וע"ע צל"ח ד"ה אמר, עוד הק' השפ"א דלהתו"י אף בסוכה אם עובי הסכך ישלים המחיצות לי', תהא כשרה, אפי' אם החקק רחוק יותר מג"ט מהמחיצות, ובגמ' לא מש' כן. אמנם בד' התורא"ש ד"ה ואם מש' כהתו"י, ומש' דרק לענין שבת מהני הגג להשלים לי', ולסוכה לא.
ובעיקר הענין הנה בתוד"ה ואם, תי' דדוקא גבי סוכה דבעי' מחיצות סמוכות לסכך, ולשויה מחיצה דוקא בפחות מג' מצטרף, משא"כ גבי שבת. ועי' חזו"א סי' ס"ה סקס"א, לבאר דלענין רה"י החקק והמחיצות מיצטרפין כיון שהמחיצות אכן מוסיפות לעומק החקק, אבל לענין סוכה שמחיצותיה הן מדיני הסוכה, א"א להחשיבן למחיצות י', ודו"ק. וע"ע חי' רח"ה סוכה פ"ד הי"א ד"ה והנה, וגליונות חזו"א שם. והנה בדעת הרא"ש בפסקיו שם יל"ע דבתחילה תי' כהתוס', ובהמש"ד מש' דס"ל כהתו"י, ועי' מג"א סי' שמ"ה סקי"ג שנקט בד' הרא"ש הנ"ל, דאם אין בגג שיעור להשלים גובה י', צריך שיהיה החקק בתוך ג"ט לכותל, והיינו דלדעת המג"א הרא"ש ס"ל כהתו"י, ובתורא"ש שם מש' כהמג"א, אמנם עי' א"ר שם אות כ"ב, להק' דאיך יתכן להחשיב גג הבית כמחיצה לתוכו, וכ' שם לפרש ברא"ש באופ"א, דכוונתו שמחיצות הבית נמדדות מתחת לפני הקרקע, מגובה תחתית החקק, ביאור לש' הרא"ש שם לפי"ז, ולשי' זו אף כשקירוי הבית אינו משלים לי', אי"צ חקק סמוך לכותל ג"ט. ובשפ"א שם כ' דנרא' שד' הרא"ש כהתוס', וכמבו' בתחיל"ד, ומש"כ בהמש"ד, יל"פ דכוונתו למחיצה החיצונית בצירוף מחיצת החקק, ועיי"ש עוד ביאור בזה, ועיי"ש לדון בד' הרא"ש, אי כוונתו להחמיר כב' הדרכים, דבשבת בעי' מחיצה א' של י' יחד עם הגג, ובסוכה אי"ז מהני כתוס', אמנם יעו"ש דזהו דוחק, וכן יעוי' שם דצ"ב להמג"א, אמאי לא מייתי דהתוס' והר"ן דלא כהרא"ש.
ובחזו"א שם, לפרש ד' הרא"ש באופ"א, דס"ל כהתוס', שמצרפים החקק למחיצות הבית, ואין לצרף הקירוי למחיצה, והוק' להרא"ש דבלא גובה הקירוי שמשלים למחיצת י', הרי נחשב דרה"ר עוברת את המחיצה של הבית ומגיעים עד החקק, דהא מחיצה ה' אינה מגינה כלל, וע"ז הוסיף דע"י מחיצות החיצונות שגבוהות י' נקרא רה"י, ודו"ק.
עוד מצינו כעי"ז בר"ן על הרי"ף ד"ה והקשה, דבתחיל"ד מש' כהתו"י דעובי קירוי הבית מצטרף למחיצה, ובסו"ד מש' כהתוס' דהמחיצה מצירוף של מחיצת הבית עם גובה החקק, ועי' עי' בית מאיר סי' שמ"ה סט"ז שנקט דהר"ן כתוס', ועיי"ש ביאור תחיל"ד הר"ן. ויש להק' על דעה זו דלהר"ן הקירוי אינו מצטרף למחיצה, ממש"כ הר"ן דטעם לאיסור טלטול בבית שאין י', משום דאינו ראוי לדירה, והול"ל דהטעם משום שאין לו מחיצות י' כרש"י, ויתכן דהר"ן מודה להתו"י. ובחזו"א שם סקס"ב, לבאר הר"ן ע"ד שביאר ברא"ש הנ"ל. ועי' הגהות פעולת שכיר, [במפרשי הש"ס על הר"ן] שפי' דהר"ן בתחילה באופן שהחקק רחוק מהמחיצות יותר מג"ט, ואז מותר לטלטל בבית ע"י המחיצה החיצונית בצירוף הקירוי, ובמהשך הר"ן דיבר באופן שהחקק בתוך ג"ט לכותל, שאז מטלטל ע"י צירוף החקק לכותל להשלים גובה י', עיי"ש.
ובעיקר הענין ע"ע בשפ"א ד"ה ואם שתי' קו' הריב"א באופ"א דמיירי כשהחקק הוא בקורת הבית [ודלא כרד"ה חקק], ומש"ה אי"צ חקק תוך ג"ט לכותל, כיון שגג הבית הוי רה"י החקק מהני להחשיב החלל שתחת הגג כרה"י, וכדמצינו לגבי בית שיש בו ארובה דע"ד, דכל הגג נחשב לחורי רה"י, וכ"מ בשו"ע סי' שמ"ה סט"ז, לגבי גג הבולט על מחיצות הבית, דכיון שאין המחיצות ניכרות למי שעומד על הגג חשיב כרמלית, אבל אם יש חלון הפתוח מן הבית אל הגג ואפשר להשתמש דרכו, נעשה כל הגג חורי רה"י. - ↑ ועי' רמב"ן שם דכ"ה גיר' הגאונים.
- ↑ והנה בד' רבינו בעבוה"ק ש"ג פ"א אות כ"ב, דחורי רה"י המופלשים לרה"ר למטה מי"ט נמי הוי רה"י, ורבינו לשיטתו בעירובין ע"ח. ד"ה מלאו, ולפי"ז כן ס"ל גם להריטב"א לק' צ"ט. ד"ה חוליית, ובעירובין שם ד"ה לא, ומאירי לק' צ"ט. ד"ה אמר המאירי, ומיוחס לר"ן שם ד"ה בור.
והנה בתוד"ה והלכה, כ' דחורי רה"י המפולשים לרה"ר למטה מי"ט ל"ח רה"י כיון דאין בני רה"י משתמשים שם, ועי' עולת שבת סי' שמ"ה אות ד', דצ"ע לדינא אי התוס' כ"כ רק לד' המקשן. ועי' מג"א שם סק"ב, דהתו' כ"כ לד' המקשן, ולהלכה אף למטה מי' הוי רה"י.
והנה במחצית השקל שם כ' בביאור שי' המג"א, דהתו' הוכרחו לומר די"ז רק לד' המקשן, מדאין מוכיח בגמ' מסיפא דמתני' למטה מי"ט כזורק בארץ, ואי מיירי בכותל שיש בו חורים, אפי' בפחות מד"א חייב, דהוי חור המפולש מרה"ר לרה"י, והוי כזורק מרה"ר לרה"י, ועכצ"ל דס"ל דלמטה מי"ט אי"ז חורי רה"י, אך להלכה לא מצינו לחלק בזה, ועיי"ש בא"ר דנשמטו מהעולת שבת ומג"א, ד' הרי"ו שכ' בשם תוס' להלכה למטה מי"ט הוי רה"ר.
ובבית מאיר סי' שמ"ה ס"ד כ' דיש לבאר דהתוס' ס"ל דאמרי' חוקקים להשלים בחור כלשהו, וע"כ הוכרחו דר"י בשם ר' חייא מיירי בחורים המפולשים לרה"י ורחבים דע"ד בצד רה"י, ור"מ ורבנן פליגי אי אמרי' חוקקים להשלים כדי שיחשב הזורק מרה"ר כמי שהניח במקום דע"ד, וע"כ הוכרחו דחורי רה"י למטה מי' המפולשים לרה"ר ל"ה רה"י, דאל"ה גם זרק למטה תלי' בפלוגתת ר"מ ורבנן, ויעו"ש להק' דאף אי נימא דחורי רה"י כרה"ר, אכתי תיקשי לאביי דס"ל חורי רה"ר כרה"ר, גם בהם בעי' מקום דע"ד לחייב הזורק, ותי' שם בשם הר' מרדכי ליסר, דעדיף לר"י בשם ר' חייא לומר דר"מ ורבנן פליגי בלמעלה מי"ט לחדש דאפי' ברה"י פליגי אי בעי' מקום דע"ד, וכדלק' בגמ' ובתוס' ח. ד"ה אמר, וכ"ש דפליגי ברה"ר, דלכו"ע בעי' מקום דע"ד. ועייש"ע בבי"מ לבאר שי' רבינו דר"י בשם ר' חייא אוקים פלוגתייהו בלמעלה מי', לרבא דחורי רה"ר ל"ח רה"ר, והזורק ד"א ברה"ר ונח בחור כלשהו תוך י"ט פטור, ואף ע"י חקיקה לא נעשו רה"י דליכא התם גובה י"ט, ולאביי יל"ב עפ"י המבו' ברי"ף, דהמניח בחורי רה"ר חייב אף באין בהם דע"ד, והטעם שאי"ז כרמלית משום דבני רה"ר מכתפים עליו, ועמוד שרבים מכתפים עליו אי"צ דע"ד, וא"ש דלא תליא אי חוקקים להשלים, ואין הכרח לחדש דחורים למטה מי"ט דינם כרה"ר כתוס'. וטעם זה דהמניח בחורי רה"ר חייב ואי"ז כרמלית, משום דרבים מכתפים עליו זהו כד' רבינו הכא.