העמק דבר/שמות/יז

העמק דבר שמות יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויסעו כל עדת וגו׳. לא כמו שהיה מאילם דכתיב ויסעו מאילם ויבאו כל עדת ב״י וגו׳ דמבואר מזה שהנסיעה לא היה ביחד וכמש״כ לעיל אבל במסעם ממדבר סין לא נתפרדו בכל הדרך והטעם אולי יראו שלא ימצאו מן כ״א סביב המחנה שעם משה או משום שקבלו מצות שבת ונזהרו מלהפרד זמ״ז כדי שלא תהיה ביאת ש״ק למפגע אם תהי השעה צריכה להתחבר ולהתראות עם משה:

ואין מים לשתות העם. לעם מיבעי או לשתיית העם אלא בא ללמד כי באמת עוד לא צמאו כלל וכמו במדבר שור כמש״כ לעיל ט״ו כ״ד אבל העם אמרו כי אין מים לשתות ומשה הבין הדבר ע״כ אמר

ב

מה תריבון עמדי. לאיזה תועלת הלא לא אוכל לעשות מאומה מבלי דבר ה׳. ואם רצונכם להגיש התלונה לפני ה׳. מה תנסון את ה׳. הלא הוא יודע שאין אתם צמאין רק אתם חפצים לנסותו. ובזה שתקו:

ג

ויצמא שם העם למים. הגיע עונש המנסים שהשיגם צמאון באמת וכדתנן שלהי מס׳ פאה מי שא״צ ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיהי נצרך לבריות שנא׳ ודורש רעה תבואנו. והכי תניא בכתובות דף ס״ח המסמא את עינו והמצבה את כריסו כו׳ אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך. וכך הגיע להקובלים על צמאון בחנם שהגיעו לידי כך אלא לדורות אין העונש בא מיד אלא בימי זקנה. משא״כ במדבר במקום גלוי שכינה הגיע הדין מיד. וכדבר ה׳ במן שיהי׳ דבר יום ביומו. וכמש״כ שם:

למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי. לא אמרו הוצאתנו ממצרים כלשון התלונה לעיל י״ד י״א ט״ז ג׳. דבאמת כבר האמינו בה׳ שברצונו ית׳ יצאו וכמש״כ לעיל בתלונה שלפני המן. אלא התלוננו על משה שבסיבתו כולם מתנהגים למעלה מן הטבע כאשר כן הוא באמת ומש״ה מי שאינו ראוי למעלה זו שנדרשת זהירות יתירה הרי הוא חסר צרכיו וזה גורם להמית אותי וגו׳. ומש״ה החלו בל״ר העליתנו היינו כל הקהל וסיימו בל״י להמית אותי היינו כל יחיד המתלונן על עצמו. ובזה מובן מה שכאן התלוננו על משה לבדו ולא על אהרן משום שהבינו שרק מדת משה הביאם לזה:

ואת בני ואת מקני. באמת לא היו הבנים והמקנה צמאים כאשר יבואר בסמוך אלא כדי להגדיל התלונה או מפני הבושה שאם יאמרו שרק המה צמאים יהא ניכר שהוא מפני החטא. ע״כ אמרו כי גם בניהם ומקניהם צמאים:

ד

ויצעק משה. אין לשון ויצעק מורה כ״א על תפלה וכאן לא כתיב אלא דברי תרעומות והכי מיבעי ויאמר משה כמו בס׳ במדבר י״א י״א במעשה דמתאוים אלא מכאן למדו חז״ל במכילתא שהתפלל משה על המים כמשמעו והכי תניא ויצעק משה ללמדך שבחו של משה שלא אמר הואיל שהם מדיינין עמי איני מבקש עליהם רחמים אלא ויצעק משה. אלא בתוך התפלה היה גם דברים אלו שיעשה למענו שהרי הוא מסוכן ובאו הדברים בכתוב מפני התשובה של ה׳:

ה

עבור לפני העם. לא כמו שאתה חושב עוד מעט וסקלוני לא כן הוא ועבידי אינשי דגזמי ולא עבדי. ועבור לפני העם ותראה שלא יגע בך אדם לרעה ח״ו. ויש לפרש דא״ל וקח אתך מזקני ישראל. אם אתה ירא לעבור לפני העם הם יהיו לשמירה עליך שלא יקלו בכבודך וכך מורה הנגינה:

ומטך אשר הכית וגו׳. בסנהדרין דף צ״ט יליף מכאן דהמעשה את חבירו לדבר מצוה כאלו עשה בעצמו. מדכתיב אשר הכית והלא אהרן הכה. וכבר ביארנו לעיל ז׳ י״ז שהיה באמת מטה אהרן ולא מטה משה וגם ביארנו מנ״ל להגמ׳ זה. וא״כ יש לתת טעם שבחר הקב״ה במטה אהרן. והוא ע״פ דתנן במס׳ אבות והובא בפסחים פ״ה דבאר הלז הוא מדברים שנבראו בע״ש בה״ש אלא שלא נתגלה עד היום. ואם כן אינו נס ממש בשינוי טבע הבריאה שהרי מי שברא כל הטבע ברא זה הסלע והרי נשאר הסלע קיים ומוציא מים כדאיתא בשבת פ״ב וע״ע מש״כ בס׳ במדבר בפ׳ מי מריבה מש״ה לא בא ע״ז מטה משה שנוצר לשדוד הטבע ממש. אבל במטה אהרן לא נעשה נס היאור ג״כ בשלמות כמש״כ במכת דם זהו דעת חז״ל בגמ׳. אבל ברבה שהביא רש״י חולק ע״ז וס״ל דמטה משה היה וכבר ביארנו שם במכת דם שגם משה הכה במטהו וע״י נהפך לדם ממש ע״ש:

ו

הנני עומד וגו׳. כדי שידע איזה צור נגזר עליו מששת י״ב להיות באר:

ושתה העם. ולא אמר ה׳ המה ובניהם ובעירם. כמו שאמר בפ׳ חקת והשקית את העדה ואת בעירם אלא הודיע הקב״ה בזה כי שקר טענו ולא היה צמאון אלא להם שדרשו רעה ותבואם:

ויעש כן משה לעיני זקני ישראל. משה עשה מדעתו לחלוק כבוד לזקנים וגם שלא ידעו כי לקח אותם לשמירה עליו כדבר ה׳ אלא לצורך הענין:

ז

מסה ומריבה. הזכיר עון החמור קודם. שהרי המסה היה את ה׳ והמריבה עם משה וחזר ופירש כסדר החטא דמתחלה רבו ב״י ואח״כ נסו. ויותר טוב לומר דמש״ה כתיב ועל נסותם וגו׳ בסוף כדי לסיים היש ה׳ בקרבנו אם אין ולסמוך לזה פרשת ויבא עמלק. שבשביל זה הענין הגיע להם מלחמת עמלק כאשר יבואר:

היש ה׳ בקרבנו אם אין. הדבר פלא איך נסתפקו אחרי רואם עמוד אש וענן ועוד הרבה נסים דכ״ע ידעי דלא עביד אלא קוב״ה. וגם כבר כתיב ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. אמנם יש ע״ז שני אופנים צודקים. חדא שידעו היטב שכעת ה׳ הולך עמם ועושה נסים. אבל כ״ז אינו אלא בעוד משה חי וקים והקב״ה מוליך לימין משה זרוע תפארתו. אבל לא לעולם חוסן משה קיים בישראל. ואנו מחויבים להאמין שגם בלי נסים נגלים הקב״ה והשגחתו שורה בקרבנו. ועל דבר זה נסתפקו היש ה׳ בקרבנו בלי כח משה. ומשגיח עלינו בהליכות הטבע ובשביל חסרון אמונה זו בא מלחמת עמלק ביחוד כאשר יבואר לפנינו. שנית נסתפקו אם יודע ה׳ מה שבקרבם אם צמאים המה או לא. וכ״ה ברבה היש ה׳ בקרבנו במעים שלנו. ובאמת שני האופנים הללו תלוים זב״ז. אם הקב״ה יודע מחסור כל אדם ממילא מובן שיכול לתקנו בהשגחתו. אע״ג שאינו ראוי לנס נגלה. וע״ע ס׳ דברים כ״ה י״ז בענין סמיכת פ׳ משקלות לזכירת עמלק:

ח

ויבא עמלק. סיבת התעוררות עמלק ביחוד להלחם בישראל יבואר לפנינו פסוק י״ד:

ט

ויאמר משה אל יהושע. רצה משה רבינו להראות לישראל כח השגחת ה׳ עליהם גם בלי נס נגלה ע״כ סידר מלחמה זו בדרך הטבע. ובאשר לא נוצר משה רבינו לכך. ע״כ צוה את יהושע:

בחר לנו אנשים. גבורים כדרך מלחמה בדה״ט ובת״י אי׳ אלו בעלי פקודיא. היינו גבורים במלחמתה ש״ת. שהמה מסוגלים ביחוד למלחמה טבעית כמש״כ כ״פ:

מחר. שהיה נדרש הכנה למלחמה לפקוד האנשים וכדומה. ע״כ ראה להעביר המלחמה על מחר. אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי. באמת לא השתמש באותו מעשה במטה כלל. אבל הודיע ליהושע שיהא לבו חזק במלחמה טבעית. כי אע״ג שאם חלילה לא יהיה כדאי שיתגברו ישראל ע״י מלחמה טבעית. באשר אולי לא ישעבדו לבבם לאביהם שבשמים כאשר יבואר לפנינו. מכ״מ לא יפלו לשחת ח״ו. כ״א אז יהא מוכרח להתגבר ע״י המטה והוא נס נגלה. כי לא יטוש ה׳ את עמו. וכיב״ז היה במי מריבה כי היה צווי הקב״ה להוציא מים ע״י א׳ משני אופנים או בדה״ט או בדרך נס כאשר יבואר בהגיענו לשם ברחמי שמים. אלא דשם לא הצליח למשה לעשות בדה״ט. וכאן הצליח יהושע ואנשיו ונתגברו בהשגחה פרטית לפי חרב. משום שהשתעבדו לבבם לאביהם שבשמים ונתגברו:

י

ומשה אהרן וחור. תניא במכילתא והובא בר״ן במס׳ תענית שמשה רבינו גזר ת״צ. ומשה עלה להתפלל עם אהרן וחור. ומכאן אמרו אין פוחתין משלשה ב״א עוברין לפני התיבה בת״צ:

יב

וידי משה כבדים וגו׳. באשר היה משה גבוה בקומתו מאהרן וחור כדאי׳ פ׳ המצניע שהיה עשר אמות. ע״כ לא יכלו לתמוך ידיו בעמדו. מש״ה הביאו אבן וישב עליה (שמעתי):

עד בא השמש. לפי הפשט הוא עד סוף היום ונגמר המלחמה. וכ״ה במכילתא דמלכות חייבת זו היתה עושה מלחמה משחרית לערבית. ועדיין יש לדקדק דהיה ראוי לכתוב עד הערב. אלא בא לרמז כונה אחרת ג״כ. דהליכות הטבע בלי השגחה פרטית נמשל לשמש. וע״ז אמר קהלת מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש. פי׳ למי שהולך בטבע פשוטה בלי השגחה. והטעם לזה המשל משום שכח וגבורה נתן הקב״ה לשמש. להיות מושלת בתבל יותר מכל כוכבי לכת. וע״כ היא נקראת בס׳ ירמיה מלכת השמים. ואוה״ע הראשונים כולם השתחוו לשמש כידוע. ובשעה שהקב״ה מסתיר פניו בעו״ה והטבע שולטת בעוצם תקפה. מכונה זו השעה צהרים כמו שהשמש בעוז חומה אז. וע״ז השעה כתיב בשיר הקדוש. הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. ולהיפך לע״ל כשיקוים והיה ה׳ למלך על כה״א. ואז יהי כל הליכות הטבע בהשגחה פרטית. מכונה אז בעת בוא השמש. שאין כח לשמש לעשות בטבעה בלי השגחה ממנו ית׳. אמנם בין כה וכה. תלוי בהסתכלות ישראל כלפי מעלה. ובהשתעבדות לבבם לאביהם שבשמים כמו שהיה ביומו של עמלק. וזהו דבר הכתוב. ויהי ידיו. של משה. במה שנעשה ע״י הגבהתם והשפלתם. אמונה. בלב ישראל:

עד בא השמש. עד אשר ישתקע הליכות הטבע בלי השגחה פרטית. וכאשר יהיו כל אוה״ע יודעים ומכירים את מלכות שמים ית׳ לא יהיו ישראל נצרכים לזכור מה שנעשה ע״י ידיו של משה. ולהאמין בדבר שאז יהי׳ ידוע וגלוי בעליל לכל אוה״ע ג״כ:

יג

לפי חרב. לא במגפה ובמהומה כדרך מלחמות ה׳ לישראל אלא במלחמת תנופה בחרב. ומה׳ המלחמה להחליש ולהגביר:

יד

כתב זאת זכרון בספר. מה שאומר לך כי מחה אמחה וגו׳ תכתוב בספר וגם ושים באזני יהושע. זה הענין. ולפי הנראה הוא מיותר. שהרי כל דבר ה׳ למשה נכתב בספר התורה גם בלי דבר ה׳ שיכתוב לזכרון וגם ענין שים באזני יהושע אינו מבואר. אבל מתחלה יש לבאר גוף המאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק. אם הכונה למלכות עמלק. על מה קבעו חז״ל מצות זכירה זו לדורות אחר שכבר נמחית מלכות הרשעה זו מה״ע. ואם אפי׳ יש איזה אנשים מזרע אומה זו בעולם מה זה ענין. ואם הכונה שיהא נשכח שמו וזכרו. זה א״א כלל. שהרי התורה נצחית והיא מזכרתו. אלא ע״כ הכונה תעודת עמלק בעולם. דזה ברור שלא לחנם התגרה עמלק עם ישראל. אשר בלי ספק לא נעלם ממנו כי לא בנקל יהי׳ יוכל לו. והלא מתעבר על ריב לא לו. אלא משום שראשית גוים עמלק. כדבר בלעם בעת הופע עליו אור רוה״ק. וע״כ אין הכונה שהיא האומה היותר מצלחת ומאושרת בעולם שהרי מעולם לא היה עמלק כ״א ממלכה שפלה. אלא הענין דכמו שהיה מלחמת אמרפל וחבריו על א״א ביחוד כמו שנתבאר מדיוק המקראות בס׳ בראשית. והוא משום שידעו שעל ידו נעשה עין משפט היינו להוריד השגחה עליונה ע״פ המעשים. כך מאז יצאו ישראל ממצרים ומוכן היה לקבל את התורה. הרע לאוה״ע ביותר. ועמלק הוא ראשית גוים השונא את ההשגחה תכלית שנאה. והבטיח הקב״ה כי תגיע שעה שימחה זכר עמלק היינו תכלית תעודתו שתהי׳ הליכות הטבע חפשי בלי השגחה לפי מעשים. זה הרצון יהי נשכח מאוה״ע והיה ה׳ למלך על כל הארץ. וזהו ימות המשיח שיגיע ב״ב. ואמר ה׳ למשה כתוב זאת זכרון בספר. כאדם שמספר לבנו איזה מעשה להביא לבו למוסר וכשמגיע לענין נחוץ ביותר שיהא מושרש בלבו. מדייק לו אביו ביותר ואומר זכור זה בני. אע״ג שרצונו שיזכור כל הענין מכ״מ מעמידו ביותר על ענין נחוץ בספורו. כך כל התורה עלינו לזכור ע״י כתיבת ס״ת אבל באשר אנחנו רואים שאמר הקב״ה למשה. כתוב זאת זכרון בספר עלינו להשכיל כי יש לנו לזכור זה הענין ביותר. כי הוא תכלית המבוקש שימלא כבוד ה׳ את כל הארץ ועלינו להאמין כי עוד תבא זה השעה והיא ביאת המשיח וע״ז אמר עוד ה׳ ושים באזני יהושע הוא הגדת דבר סוד שבזה. והוא זמן הקץ שגלה לאזנו. והמובן שגם היא יגלה למי שראוי לכך:

טו

ויבן משה מזבח. אם היה לשם הודאה על העבר. היה ראוי לבנות המזבח לפני אמירה זו של ה׳ אלא הוא הודאה על ההבטחה ובשורה נפלאה זו:

ה׳ נסי. כבר ידוע דשם הויה מורה שמהוה הכל וכל הליכות הטבע בכלל. וגם נתבאר לעיל פ׳ שמות ובכ״מ דשידוד הטבע בנס נגלה בא בשם אדני. משא״כ בעת שבא בהשגחה נסתרת הלוטה בטבע. ומכ״מ מקרי נס כמש״כ הרמב״ן פ׳ וארא ופ׳ בא ופ׳ בחקתי. [וע״ז הכונה מצלינן ועל נסיך שבכל יום עמנו] אבל באשר הוא נס נסתר נקרא ה׳ נסי. וקרא המזבח על הבשורה של ביאת המשיח שתהא כל הטבע בהשגחה:

טז

כי יד על כס יה. בפסיקתא אי׳ כי יד של עמלק ומשלו כאדם שמניח יש על פניו של מלך שלא להביט על המדינה. והביאור עפ״י דאי׳ במנחות דכ״ט ב׳ מ״ד כי ביה ה׳ צור עולמים כדדרש ר״י ב״ר אלעאי אלו שני עולמות שברא הקב״ה אחד בה׳ ואחד ביו״ד כו׳ נמצא פי׳ המקרא ביה ה׳. בשם י״ה של הויה צור עולמים והקב״ה מנהיג עולמו באותיות ו״ה של הויה. ה״ו הוא מדת תפארת למעלה מה״ט וה׳ בתראה מדת מלכות שמים השגחה בדרך הטבע. וכאשר השגחתו ית׳ בעולם אז השם שלם. הבריאה עם ההשגחה. אבל כאשר עמלק רצה להפריד השגחתו ית׳ מהבריאה הרי כמו שמניח יד על פניו של מלך שלא להשגיח על מדינה שלו. כך רצה להפסיק בין י״ה לו״ה וזהו כי יד על כס יה. ע״כ מלחמה לה׳ בעמלק. השגחתו הפרטית יהי נלחם בכח הטבע תמיד. ודבר המלחמה תלוי בכח ישראל. וכתיב בעמלק ולא עם עמלק כי גם עמלק וכחו יצירה של הקב״ה הוא. אלא כך רצונו ית׳ שתהא השגחתו והטבע נלחמים תדיר:

מדר דר. לדור דור מיבעי. אלא להורות כי לא מעתה נעשה זה החידוש. אלא מדור דור הקודם. והיינו משעה שבא א״א בעולם החל להוריד השכינה למטה. וההשגחה החלה להתנוצצת וללחום עם כח הטבע לפי הדור:

---

הרחב דבר

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.