רש"י/במדבר/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה

מפתח


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה, שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר (תנחומא):

שלח לך. לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, כמה שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' (דברים א), ומשה נמלך בשכינה, אמר, אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' (שמות ג), חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי מרגלים, למען לא יירשוה (תנחומא):

ג[עריכה]

על פי ה'. ברשותו, שלא עכב על ידו:

כלם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו:

טז[עריכה]

ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים (סוטה ל"ד):

יז[עריכה]

עלו זה בנגב. הוא היה הפסלת של ארץ ישראל, שכן דרך התגרים מראין את הפסלת תחלה, וא"כ מראים את השבח (תנחומא):

יח[עריכה]

את הארץ מה הוא. יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אכלוסין ויש ממעטת אכלוסין:

החזק הוא הרפה. סימן מסר להם: אם בפרזים יושבין, חזקים הם, שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם (שם):

יט[עריכה]

הבמחנים. תרגומו הבפצחין, כרכין פצוחין ופתוחין מאין חומה:

הטובה הוא. במעינות ותהומות טובים ובריאים:

כ[עריכה]

היש בה עץ. אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו (עי' בבא בתרא ט"ו):

בכורי ענבים. ימים שהענבים מתבשלין בבכור:

כא[עריכה]

ממדבר צן עד רחב לבא חמת. הלכו בגבוליה בארך וברחב כמין ג"ם, הלכו רוח גבול דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב, כמו שצוה משה עלו זה בנגב, דרך גבול דרומית מזרחית עד הים, שהים הוא גבול מערבי, ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת, שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית, כמו שמפרש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי:

כב[עריכה]

ויבא עד חברון. כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא נסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא אומר (דברים א), ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, וכתיב (שופטים א') ויתנו לכלב את חברון (סוטה ל"ד):

שבע שנים נבנתה. אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קדם שיבנה את צען למצרים בנו הגדול אלא שהיתה מבנה בכל טוב על אחד משבעה בצען, ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים, ואין לך מעלה בכל הארצות כמצרים, שנאמר כגן ה' כארץ מצרים (בראשית יג), וצען היא המעלה שבארץ מצרים, ששם מושב המלכים, שנאמר כי היו בצען שריו (ישעיהו ל'), והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים (סוטה ל"ד. כתובות קי"ב):

כג[עריכה]

זמורה. שוכת גפן, ואשכול של ענבים תלוי בה:

וישאהו במוט בשנים. ממשמע שנאמר וישאהו במוט איני יודע שהוא בשנים מה ת"ל בשנים" בשני מוטות. הא כיצד שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון. יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכונו, כשם שפריה משנה כך עמה משנה. ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם, צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל, הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל (יהושע ד'), ושקלום רבותינו משקל כל אחת ארבעים סאה, וגמירי טונא דמידלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי כמשאוי שמסיעין אותו להרים (סוטה ל"ד):

כה[עריכה]

וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזר עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך (שם):

כו[עריכה]

וילכו ויבאו. מהו וילכו להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה (שם לה.):

וישיבו אתם דבר. את משה ואת אהרן:

כז[עריכה]

זבת חלב ודבש הוא. כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו, אין מתקים בסופו:

כח[עריכה]

בצרות. לשון חזק, ותרגומו כריכן, לשון בירניות עגלות, ובלשון ארמי כריך עגול:

כט[עריכה]

עמלק יושב וגו'. לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי ליראם (תנחומא):

ועל יד הירדן. יד כמשמעו, אצל הירדן, ולא תוכלו לעבר:

ל[עריכה]

ויהס כלב. השתיק את כלם:

אל משה. לשמע מה שידבר במשה, צוח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים, שתקו כלם לשמע גנותו, אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השלו:

עלה נעלה. אפלו בשמים, והוא אומר עשו סלמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו (סוטה ל"ה):

ויהס. לשון שתיקה, וכן הס כל בשר (זכריה ב'), הס כי לא להזכיר (עמוס ו'), כן דרך בני אדם, הרוצה לשתק אגדת אנשים אומר שי"ט:

לא[עריכה]

חזק הוא ממנו. כביכול כלפי מעלה אמרו (סוטה כ"ה):

לב[עריכה]

אכלת יושביה. בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה, כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו:

אנשי מדות. גדולים וגבוהים, וצריך לתת להם מדה, כגון גלית גבהו שש אמות וזרת (שמואל א י"ז), וכן איש מדון (שמואל ב כ"א), איש מדה (מלכים א י"א):

לג[עריכה]

הנפילים. ענקים, מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש:

וכן היינו בעיניהם. שמענו אומרים זה לזה, נמלים יש בכרמים כאנשים (סוטה ל"ה):

ענק. שמעניקים חמה בקומתן (שם ל"ד):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.