אלשיך/במדבר/יג

אלשיך במדבר יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

שלח לך אנשים וכו'. הנה על ה' ועל משיחו נוראות יפלא הפלא ופלא למה זה צוה אל משה לאמר שלח ישלח אנשים ויתורו את ארץ כנען כי הוא ידע מתי שוא וטוב טוב היה לעכב בידם. גם על משה יפליא שלא בקש מלפניו יתברך על זאת לבלתי שלחם כי לולא ידע משה כי ברע המה למה התפלל על יהושע שינצל מעצת מרגלים ומה גם למה שפי' רש"י שאמר הקב"ה למשה אני איני מצוה לך אם תרצה שלח. שא"כ איפה היה ראוי ישתטח לפניו יתברך למונעם מללכת אחר הודיע ית' אותו כי ברע המה:

וגם על יהושע יפלא מה היה עם לבבו לשלוח אנשים מרגלים אחרי ראותו אשר קרה לכל ישראל עמו יתברך על זאת. כי הוא הראות קוטן אמנה חלילה. וטוב היה לבטוח בה' ולצאת חלוצים למלחמה לפני ה' מבלי פנות אל שלוח מרגלים:

והנה על הקושי הלז על דבר יהושע אחשבה כי השי"ת דבר בקדשו התנצלות אליו במקראי קדש סיפור המאורע. באומרו וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים וכו'. והוא בשום לב אל מאמרי הכתובים. (א) למה זה הודיעני ששלחם מן השטים. (ב) אומרו חרש לאמר. כי הם שני הפכים בשתי תיבות ומה זו שתיקה ומה זו אמירה. (ג) כי כל לאמר הוא לאמר לאחרים מה שלא יצדק שם כלל. (ד) אומרו ראו את הארץ ואת יריחו כי הלא בכלל הארץ היא יריחו ולא עוד אלא שהיה לו להפך השיטה את יריחו ואת הארץ. (ה) כי המה לא עשו כן כי לא תרו את הארץ רק את יריחו לבדה. (ו) אומרו למלך יריחו לאמר כי לא יצדק בזה לאמר לאחרים. (ז) באומרו וישלח מלך יריחו אל רחב וכו' מי הגיד למלך כי הלכו בית רחב כי לא נאמר לו רק באו הנה הלילה ואפשר היה בבית אחר. ולמה לא שלח כמסתפק רק כאלו היה ברי לו כי שם היו. (ח) הכפל שאחר או' הבאים אליך אמר אשר באו לביתך ולמה הודיעה כי לחפור את הארץ באו אחרי כי גם אם לא היה רק לחפור את יריחו לבדה היה קשה: (ט) או' ותצפנו כי מהראוי יאמר ותצפנם כי זה הכריח לרז"ל לומר כי האחד היה פנחם. והנה כמו זר נחשב בצד מה לפי דעתם אומרו אח"כ ותטמנם לשון רבים. (י) אומרו כן באו אלי וכו' כי מלת כן מיותרת:

אמנם הנה יהושע פחד ורגז מעון פעור שעדיין לא הטהרו ממנו כשליחות יהושע עצמו אל בני גד ובני ראובן באמור להם המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו.. והנה העון ההוא היה בשטים מקום אשר שם יהושע כי משם נסעו לכבוש את הארץ. וע"כ מדאג' מדבר ולהסיר מורך מלב ראשי עם הארץ ולחזק את לבם ממורא עון השטים פן יהיה להם למוקש ע"כ רצה לנסות אשר ישים ה' בפי האויבים. כאשר עשה גדעון סי' מאשר יתן ה' בפי אויביו עד שמע פתרון חלום האומר אין זה כי אם חרב גדעון בן יואש. וכאשר עשה יהונתן בן שאול אשר אמר לנערו אם כה יאמרו אלינו עלו וכו'. כן רצה יהושע לשמוע מה בפיהם גם המה. וז"א חרש לאמר כלומר כי הם ילכו לא לתור רק אין אומר ואין דברים רק חרש ושתיקה כדי לאמר שכנגדם לתומם כי יתנו לב לתומם לשמוע את אשר ישים ה' בפיהם. והוא מעין ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר שארז"ל שהוא לשיאמר ה' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשוב לי תשובה. כן יאמר פה לאמר שכנגדם אם תהיה הוראת מורה לבב המורה כי ה' הסגירם ויאמר השמד אם אין. וכן היה כי פתח אמרי יושב הארץ אשר השמיעם ה'. הלא היה מאמר רחב באמור ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם ונשמע וימס לבבינו וכו'. ובדבר הזה התאזרו כח המרגלים וכל ישראל השומעים את בשורתם. יתכן מה שלא הלכו למקומות אחרים כ"א ליריחו וגם שלא סבבו בעיר כדרך האתרים רק בית רחב בלבד. אמנם למה שכל כונתם לא היתה כי אם לשמוע מה בפיהם אם הם רכי לבב ויראים או הם עזי נפש לעומת בני ישראל. וע"כ כשמעם נעשתה שליחותם וישובו מתור הארץ ולא הלכו אנה ואנה אל א' מערי הארץ זולת יריחו. ולמה שאמרו ז"ל כי כלב ופנחס היו אפשר נרמזו שניהם בשתי תיבות אלו חרש על כלב שהחריש את ישראל כד"א ויהס כלב. ולאמר לפנחס שהוא כהן משוח המלחמה שהוא המכריז ואומר שמע ישראל אתם קרבים היום וכו'. וזהו לאמר שאומנותו אמירה. ובחר ביריחו כי משם תרים את הארץ כלה כי משם ישמעו אם הרך לבב כל יושבי הארץ אם אין. והוא כי אמרו רז"ל שרחב היתה מיוחדית לל"א מלכי הארץ ואלי' היו מגלין את לבם. וע"כ אמר וכי נמוגו כל יושבי הארץ שאל"כ מי הגיד לה את לב כל יושבי הארץ. וע"כ מאז שלחם אמר להם ראו את הארץ ואת יריחו. שטר' ראות' את יריחו כלה והתהלך בה יראו את הארץ שמה שהיא תגיד להם את לבם. ועל כן לא הלכו רק בית רחב. ומן הטעם הזה ויאמר למלך יריחו לאמר וכו' והוא כי המגיד למלך לא ערב אל לבו להלשין אותה בשמה אל המלך כי אהובת המלכים כלם היא וגדולת המעלה ונפלה חתיתה עליו. ומה גם אם יבוקש הדבר ולא ימצא כי גם מלך יריחו יהיה לו לאויב. ע"כ בחר לשון ערומים ואמר דברים שיובן משמען שהם בית רחב ולא יזכירנה. וזהו ויאמר למלך יריחו לאמר שנאמר לו דבר שהוא לאמר המלך מה שיבין מהדבר שיאמר כי בית רחב המה שיוכלו לומר לו אתה הוא האומר ולא אנחנו. והוא כי נאמר לו הנה אנשים באו הנה הלילה לחפור את הארץ כי ממוצא דבר יבין איך באו הנה אל מקום פרטי לחפור את הארץ בכללות אם לא שבאו בית רחב היודעת מאד את לב מלכי הארץ כלם. והמלך הבין בדברים וישלח אל רחב עם שלא הזכירוה לפניו. ואחרי אמרו הבאים אליך חש המלך פן יובן מזה כי באו אליה כדרך כל הארץ כאומרו הבאים אליך כד"א הבה נא אבא אליך. על כן חזרו פירש ואמר אשר באו לביתך כלומר מה שאמרת הבאים אליך פירושו אשר באו לביתך. ושמא תאמר מאין לו בשורה זו כי באו לביתך הלא הוא כי ידעתי כי לחפור את כל הארץ באו ואין מקום מיוחד בחפור את כל הארץ פעם אחת אם לא אצלך. אז השיבה ואמרה כן באו אלי וכו' לומר כן כדרך הזה שפירשת הוא מה שבאו אלי האנשים שאמרת אשר באו לביתך ולא כאשר היה מובן מלשונך בראשונה באומרך הבאים אליך:

או יאמר בשום לב אל אומרו ותצפנו לשון יחיד. כי עשתה בערמה להצפין ולכסות הענין לבל ישיתו לב אל המרגלים אשר היו אז לפניה. על כן תפסה אותם בידי שלוחי המלך וזהו ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו את הענין בזה ותאמר כן באו אליכו' לומר האם שני אנשים בלבד באים לביתי שאדרוש מאין המה הלא כן כאשר באו אלי האנשים האלה אשר לפניכם ולא ידעתי מאין המה. וכאשר לא ידעתי מאין באלה כן לא ידעתי גם במרגלים. ובמרמה דברה למען החזיק בלבבם כי לא אלה המרגלים כי אדרבא מהם לוקחת ראיה אל המרגלים:

או יאמר במ"ש ז"ל שהא' היה פנחס והיה יכול להסתיר לעיניהם ואפשר שלא נעלם ממנה כי הגידו לה כי יש לאל יד א' מהם לעשות כן מפני פחד יושבי הארץ. ושזה יאמר כי ותקח האשה את שני האנשים בידיה ותצפנו בפניהם את הא' לעיניהם שבצוויה נסתר ונצפן. ותאמר להם כן כאשר ראיתם בשני אלה שהאחד איננו כן באו אלי האנשים אשר אתם מבקשים כאחד הזה שנמלט לעיניכם ולא ידעתי מאין המה שיכלו לעשות כן. כי הנה ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו וכ"כ קלו וימלטו שאין עין יכלה לראות האנשים. ולהיותם אנשים אפשר כי אין זה רק קלות המרוץ לכן רדפו מהר אחריהם כי תשיגום.

כלל הדברים כי אין על יהושע אשמת דבר על שלוח המרגלים כי לא לתור שלחם רק דרך סימן לראות מה בפיהם כמדובר. אך על אשר שלח משה לתור את הארץ הלא כמו זר נחשב על ה' ועל משה עבדו. ולהשיב על מרע"ה האומר וייטב בעיני הדבר אומרו בילמדנו אמרו ישראל למרע"ה נשלחה אנשים כו'. שהרי שמעו שאנו נכנסים ועושין להם בתי מטמוניות אם מטמינים ממונם ולא נמצא. כלומר נמצא דברו של הקב"ה שאמר ובתים מלאים כל טוב כו' בטל. אלא ילכו מרגלים ויראו לנו את הארץ אין כתיב כאן אלא ויחפרו לנו ילכו ויעמדו על מה שחפרו בארץ. כיון ששמע כן נלכד בידן שנאמר וייטב בעיני הדבר וכו' ע"כ. והנה כמו זר נחשב. איך ערבו לו דברי בטלה כאלה כי מי ישמע בדבר הזה שהיו הולכים לבקר המטמוניות ולא ילעג למו כי מי יכנס בחדרי משכיתם ולא ירים את ראשו. אך אחשוב כי ראה חכמי דור דעה מפיהם יוציאו מלין רחוקים מלבב אנוש שמוסרים עצמם למיתה בלי דעת. ע"כ גזר אומר לאמר אין זה אם גודל בטחון אשר בלבם למען הוציא דבר ה' לאמתו. כי על האמנתם הגדולה יכנסו בחדרי משכיתם. ולא יזוקו מעין ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שארז"ל במושבותם של מצרים שהיו נכנסים תוך חדריהם ומחפשים תיבותיהם ולא היה ניזק א' מהם. באופן שע"ד זה נלכד בידם. ועל הנוגע אליו ית' ארז"ל אמר ר' יהושע ב"ל למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה א"ל המלך זמנתי לך אשה בת טובים ועשירה אין כמותה בעולם. א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה הוא לפיכך לא רצה להראותה. לסוף א"ל ראה אותה ותדע שלא התלתי בך ובשביל שלא האמנת לי קונם שאין את רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. כך הקב"ה אמר לישראל טובה היא ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו. אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם מה הם אומרים לפי שאינו טובה לא הראה אמר הקב"ה יראו אותה ובשבועה שאין א' מהם נכנס לתוכה שנאמר אם יראו את הארץ אלא לבניהם אני נותנה ע"כ. כי הנה בקשו רז"ל טוב טעם אל שלחו ית' מרגלים עם היות צפוי לפניו אשר יעשו. והנה עדיין יש קושי כי הלא עם כל זה טוב טוב היה לבלתי ישלחם כי הלא רבתה התקלה מאלו לא הלכו לפי הנראה. ועוד כי אין המשל דומה לנמשל כי שם טרם ילך הבן לראות את האשה נדר שלא יראה את כלתו בביתו עם שלא יוסיף עוד על חטאתי. ובנמשל לא נאמר רק אחרי הוציאם את דבת הארץ רעה בשובם מתור הארץ:

אמנם הנה דקדק בלשונו כי רב מאד רעתם אם היה מעכבם מללכת מאשר היה בשלח אותם. והוא כי מתחלה הטילו ספק במאמרו יתב' והיו מקטני אמנה על כן להסיר הספק אמרו נשלחה אנשים וכו'. ועל זה אמר הוא ית' הנה עד כה חטאו בהעדר אמנה כמסתפקי'. אך אם אעכב בידם הלא יחזיקו לאמר שאינה טובה ויחשיבו להקב"ה למהפך האמת חלילה והוא עון משולל כפרה. על כן טוב טוב לשלחם ויראו כי אלהי אמת אני ולא נפל מדברי ארצה. ולא יהיה עונש נוגע אל אמתתו ית' חלילה רק מאסם בארץ חמדה בלבד. ועל הקושיא השני כי בנמשל על עון אומרם נשלחה אנשים לא היה אומר הוא יתב' אם יראו את הארץ וכו' רק על הוסיפם חטאת על חטאת ויוציאו דבת הארץ רעה וכו'. אך במשל על שאמר הבן אלך ואראה נדר האב שלא יראנה. יתכן כי באומרו ית' שלח לך אנשים וכו' נרמז באומרו אשר אני נותן לבני ישראל כלומר לבנים של ישראל אלה ולא לישראל עצמם. ומה שלא הביאו ראיה רק מפסוק אם יראו את הארץ וכו' הלא הוא כי משם הובא ראיה אל פירוש זה בכתוב באומרו לבני ישראל. הלא היא כי הנה יש כפל באותו הפסוק שאחר אומרו ולא שמעו בקולי ואם יראו את הארץ וכו' חזר ואמר וכל מנאצי לא יראוה כי הלא על אותם שאמר אם יראו את הארץ וכו' הוא מה שחזר ואמר וכל מנאצי ועוד כי בתחלה לא אמר רק ולא שמעו בקולי ואחרי כן קראם מנאצים. ואם אומרו מנאצים הוא על העשרה מרגלים הלא גדול ענשם מהעדר ראותם את הארץ אך יאמר הנה הרואם את כבודי ואת אותותי כו' ולא שמעו בקולי באומרם שהארץ טובה ורצו לראותם מזה בלבד ראוי אם יראו את הארץ כו' טרם ינאצוני בדבת הארץ רעה. ומה גם אחרי כן כי כל מנאצי לא יראוה זולת מה שיגדל ענשם על מה שהוסיפו לחטא. הנה משם ראיה כי טרם הוציאם הדבה נגזר עליהם שלא יראוה. ואין זה כי אם שעל שלא האמינו נתחייבו שהם לא יראיה. והוא הוראה על פירוש הפסוק לבני ישראל. ובזה יצדק המשל עם הנמשל שאל"כ במשל לא המית את בנו רק שלא יראנה בביתו ובנמשל המיתם עם סירובם נגזר שלא יראוה. ועל החזיקם בדבה מתו בשנת ששים. ומכלל מז"ל מצאנו ראינו כי גם שהכל גלוי וצפוי לפניו ית' עם כל זה בחירת האדם חפשית להרע או להטיב. שע"כ תמיד חושב מחשבות לעשות באופן תטה בחירתם אל היותר נקל שאפשר. כי ע"כ לבל יחזיקו לבלתי אמת מאמרו יתברך אשר אמר כי טובה הארץ ותגדל רעתם בחר בשליחותם. וכמז"ל שמשה לא רצה לשלחם עד יגלה לו הוא ית' מי הוא הצדיק שבכל שבט ושבט למען יוכן לבלתי הכשל כמ"ש ז"ל על אמרו כלם אנשים שהוא ככל אנשים שבמקרא שהם כשרים וכמו שאמרו ז"ל צדיקים היו באותו שעה. וכן באומרו ע"פ ה' שהיה משה אומר להקב"ה פלוני משבט פלוני וכו' והיה אומר לו הקב"ה צדיק הוא וכן בכל שבט ושבט:

ובזה נבא אל ביאור הכתובים והוא בשום לב אל קצת הערות הראוית. (א) באומרו שלח לך כי מלת לך היא מיותרת וידוע מאמר רש"י ז"ל לך לדעתך אך לא מצינו כיוצא בו בכל מלת לך שבמקרא. (ב) אומרו ויתורו ומהראוי יאמר לתור כמאמר הכתוב אחרי כן וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען. (ג) אומרו אשר אני נותן וכו' מי לא ידע כי ארץ כנען הוא אשר ית' נותן לבנ"י. (ד) אומרו איש אחד איש אחד זה פעמים כי הלא באמור איש אחד למטה היה מתפרש שהיא איש אחד מכל שבט כד"א ואקח מכם וכו' איש אחד לשבט ולא נאמר שם שתי פעמים. (ה) אומרו תשלחו שמשה וישראל יחד ישלחום ולמעלה אמר שלח שיהיה הוא לבדו המשלח וכן אחרי כן אמר וישלח אותה משה וכו'. (ו) אומרו כל נשיא בהם כי טוב טוב היה לקצר ולומר מתחלה נשיא א' נשיא א' למטה אבותיו וכו' ולא שיאמר איש אחד ויצטרך אח"כ לפרש שיהיה כל נשיא בהם. (ז) אומרו ראשי בני ישראל המה שהוא מיותר. (ח) אומרו ואלה שמותם גם הוא מיותר שהל"ל מיד למטה ראובן וכו'. (ט) בסדר הזכרת הנשיאים למה הפריד את זבולון מיששכר והכניס בנתים את אפרים ובנימין וכן בין מנשה לאפרים הכניס את בנימין וזבולן ולא עוד אלא שמקדים את אפרים למנשה. (י) למה במנשה הזכיר את יוסף באומרו למטה מנשה ובאפרים לא נזכר יוסף. (יא) למה הקדים אשר לגד הגדול ממנו ולמה הפריד בין דן לנפתלי ואחיו. (יב) אומרו אלה שמות האנשים וכו' אחר אומרו למעלה ואלה שמותם ולמה לא אמר ויקרא משה להושע וכו' מיד כשהזכירו ואמר למטה אפרים הושע בן נון ואמר ויקרא משה וכו'. (יג) אומרו וישלח אותם משה פעם שנית. (יד) אומרו עלו זה בנגב וכו' מלת זה יתירה וגם אומרו ועליתם את ההר הל"ל אל ההר או על ההר כי לא העלו את ההר עצמו. (טו) אומרו וראיתם את הארץ וכו' וחזר שנית ואמר ומה הארץ וכו'. ועוד שלישית אומר ומה הארץ השמנה וכו' למה יזכיר דבר אחד זה שלש רגלים. ולמה הפסיק בין ענין הארץ בענין העם באומרו ואת העם וכו' וכן בין מה הארץ אשר הוא יושב כו' לאומרו ומה הארץ השמנה היא כו' באומרו ומה הערים וכו' הבמחנים וכו'. (טז) באומרו היש בה עץ כו' כי הלא בכלל השמנה היא נכלל היש בה עץ וכו'. וגם אומרו עץ לשון יחידי כי על כן יש מרז"ל אומרו שהוא על איוב. (יז) באומרו ויבא עד חברון כי ארז"ל שנא' לשון יחיד שהוא על כלב לבדו שהלך ונשתטח על קברי האבות שיצילוהו מעצת מרגלים כי הלא כמו זר נחשב שאם עצתם רעה בעיניו ירחק בעיניו ממנה וימאסנה ומה צורך לו להתפלל על קברי אבות ולהסתכן במקום בני הענק לבדו. וגם המבלי שמוע ית' תפלת צדיק כמוהו מבלי סרסורים הלך אל האבות. (יח) אומרו ושם אחימן וכו' מה צורך אל הודעה זו ושחברון שבע שנים נבנתה וכו'. (יט) אומרו ויבאו עד נחל אשכול למה הזכיר תואר האשכול טרם כריתתו ומהראוי יאמר ויבואו עד נחל חברון ויכרתו וכו' למקום ההוא קרא נחל אשכול ושהיה על אודות האשכול וכו'. (כ) עוד קושיא דרך כלל על משה לאמר מה היה שלא ביקש רחמים על כללות המרגלים כי אם על יהושע ואם הוא על שהיה תלמידו הלא גם כלב היה גיסו ותלמידו ומה גם עתה כי נהפוך הוא כי עתה יאמרו כי משוא פנים יש בדבר:

אמנם במה שכתבנו. כי עם שהידיעה אמת הבחירה חפשית וטוב לבקש ולהכין הכנות להטות הבחירה מהרע אל הטוב נבא אל הביאור בס"ד. והוא בהזכיר שני מאמרי רז"ל. א' מז"ל על אלדד ומידד מתנבאים במחנה שאמרו שהיתה נבואתם משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ והוא ראשי תיבות של מתנבאים משה תנוח נפשו באור אדני יהושע מכניס. מאמר שני והוא מז"ל שלא מנע הוא יתברך את משה מלמות בארץ אלא בשביל דור דעה המתים. במדבר משל למי שאבד מעה במקום אפל והיה מבקש אור נר לחפש אחריו ולנוטלו ולא היה מוצא מה עשה נטל דינר זהב והטילו שם והתחיל צווח על הנר בשביל הזהב ומיד נתנו לו ומצא הזהב והמעה אגבו כן בזכות משה באים דור המדבר עמו לעולם הבא עד כאן ענין מאמרם. והנה ידוע כי לא נפלו דור המדבר רק על עון מרגלים נמצא כי לולא עון מרגלים היה משה נכנס לארץ:

ובזה נבא אל הענין שאמר הקב"ה למרע"ה. הנה מבקשים ישראל לשלח מרגלים ובזה יש צרה לישראל כי במדבר הזה יפלו וגם צרה לך שבשבילם תשאר במדבר ולא תכנס לארץ. וע"כ דע לך כי איני חושש בעצם רק עליך כי על ישראל המה הסבו רעתם וז"א שלך לך כלו' להנאתך לבלתי תשאר במדבר אני מצוך שאשר תשלח שיהיו צדיקים וז"א אנשים כנודע מרז"ל כי כל אנשים שבמקרא חשובים וצדיקים וכן אמרו כלם אנשים כשרים היו באותה שעה. והוא במה שכתבנו שהבחירה חפשית ויהיה עזר כנגדה היותם צדיקים אלו לא יטו מאחרי ה'. וזה שאמרתי שהבחירה בידם עם היות שהידיעה היא שלא יעשו כמאמרם באומרם ויחפרו לנו את הארץ שלא היו חפצים לתור רק להורות להם את הדרך ילכו בה ואת הערים אשר יבאו אליהן. אך וידעתי כי ויתורו כדרך האתרים המרגלים את הארץ וע"כ לא נאמר לתור. ועם היות ידיעתי כך אמרתי שאינה מכרעת. ותשלח אנשים צדיקים להיות מעיר לעזור אל הבחירה ובעיני שכלך תראה כי מה שמבקשים לתור הוא גם כפי שכל אנושי בלתי צודק וראוי כלל כי הלא לא' משתי סיבות ישתלחו מרגלים ללכת אל עיר או לראות הטובה הוא לבלי יגעו לריק או לראות אם עז העם החזק הוא הרפ' המעט הוא אם רב אולי לא יוכלו להם וימנעו מלכת אל עיר. על שתי אלה. אמר הוא ית' אם כונתם היא לראות הטובה היא ארץ כנען המפורסמת צבי לכל הארצות כי אפילו חברון שהיא פסולת ארץ כנען היא טובה שבע פעמים יותר מצוען מצרים עם היות שצוען היא מטיב כל ארץ מצרים ומצרים מטיב כל העולם. ועוד כי כל נותן מתנה לפי כבודו הוא נותן ולפי כבוד המקבל. וזו היא אשר אני ה' בורא כל נותן שודאי היא טובה לפי כבודי. וגם לפי כבוד המקבל שהיא לבנ"י שבשבילם נברא העולם ובכלל הדבר הוא בני בכורי ישראל ומי יתן לבנו בכורו ארץ גרועה מאשר יתן לעבדיו הם יתר העמים באופן שהיא טובה מכל ארצות גוים. עוד שלישית כלל בדבריו באומרו נותן כי כל נותן בעין יפה הוא נותן ובודאי כי טובה הארץ מאד מאד. ואם כונתם היא מאימת תושבי הארץ הלא זה היה אם בחרבם ובקשתם יירשו האך לא כן הוא רק אשר אני נותן כי אני הנותנה כבושה לפניהם באופן כי בזה תדעו כי מהיום גלותי את חרפת רעתם:

וטרם נבא אל הביאור נזכיר מאמרנו על משנת מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כי קשה האם חיות וכח לפועל המצוה או עבירה לגרור כיוצא בהם אך הוא כנודע מחכמינו ז"ל כי מהמצוה נעשה מלאך קדיש והוא סניגור לעושיה והוא הסובב ומסבב לגרר מצוה כיוצא בה וכן מהעבירה נעשה רוח טומאה מלאך רע הוא קטיגור לפניו יתברך וכח ואל לו לגרור עבירה כיוצא בה שהוא מהסיבות מתהפך בעושי' ובזרעו לגרור דומה לו. ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה היה אפשר יאמר מרע"ה הנה כאשר תבחר צדיקים למען צדקתם תגרום טובה כי מצוה גוררת מצוה. ע"כ כלם ראויים ללכת זולתי שנים מהם אשר משבט יהודה ואשר משבט יוסף והוא כי יהודה הוא אשר אמר לאביו הכר נא הכתונת בנך היא וכו' ויוסף הביא את דבתם רעה ע"כ למה שעבירה גוררת עבירה היה פחד פן עין יהודה אשר הביא בשורה רעה אל אביו יהיה מתגלגל ובא בזרעו לחטא כיוצא בו להביא שמע שוא מהארץ. וכן בזרע יוסף פן עין הביא אל אביהם את דבתם רעה יהיה גרמה אליהם להביא דבה רעה על הארץ. והנה אם ככה הוא יתברך היה עושה לא היה אפילו אחד מהמרגלים עושה טובה ודובר שלום כי הנה יהושע וכלב אשר מלאו אחרי ה' א' מיהודה וא' מיוסף. ע"כ מעתה היה דבר ה' אל משה לאמר איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו לומר ב' אנשים הם הראוים שאיתם תשלחו בעצם וז"א איש אחד איש אחד זה פעמים על כל אחד ואחד ובכל אחד טעם כמרים קול ואומר איש אחד איש אחד. שהלא על כל אחד תרימו קול לומר שעליו דבר המעכבו וסיבת העכוב לכל אחד הוא מצד אבותם וזה רמז באומרו למטה אבותם דעו כי אין אבותם מנגדם כי אם שאותם תשלחו בעצם וראשונה. ועדיין היה אפשר לומר כי מיוסף לא ילך כי אם א' כי הלא מה שיוסף נוטל פי שנים בארץ הוא מחמת בכורה וב' החלקים מכח אחד יבאו ואם כן נשיא אחד יספיק לרגל בעד ב' חלקיו ואם ככה היו עושים היה אפשר ילך איש משבט מנשה הוא גדי בן סוסי ולא יהושע מאפרים והיה נגרע מהשנים המביאים שמע טוב אחד מהם הוא יהושע. ע"כ אמר כל נשיא בהם לומר כל מי שיש נשיא בהם למה שישלח ממנשה ומאפרים שכל אחד יש נשיא בהם ויבא גם יהושע אתם. והנה רצה הקב"ה יהיה משה המברר מי הם אנשים צדיקים כי הוא יכיר בפנים ע"ד מ"ש ז"ל על ואתה תחזה אנשי חיל וכו'. ואחרי כן הוא וכל ישראל ישלחום וזהו שלח לך שהוא על ידך למה שיהיו אנשים צדיקים ככל אנשים שבמקרא ואחר כך תשלחו אתה וישראל. ועד כה לא היו ישראל מעכבים בחשבם שישלחו פחותים כדרך המרגלים שדרכם לשלוח קלי עולם מפני שהם מסתכנים. אמנם בשמעם כל נשיא בהם משכו ידיהם והוא כי המה הורו בטחון באומרם שלא מיראה והעדר אמנה שאלו מרגלים רק נשלחה אנשים וכו' להורות להם את הדרך אשר יעלו בה ואת הערים וכו'. אך לבם לא כן רק מיראה. ע"כ מתחלה חשבו לשלוח אנשים ריקים מדלת העם כמשפט לכל מרגלים ועל כן לא שמו לבם אם יסתכנו. אך בשמעם כל נשיא בהם אמרו בלבם איך ישימו בסכנה ראשי ישראל על כן מאנו לשלוח. אז נתחלפה השטה ומה שהיה למשה ולישראל דרך כלל לעשו' שהוא מציאות השליחו' עשה משה לבדו וזהו וישלח אותם משה. ומה שהיה לו למשה לעשות שהוא לברר מי ומי ההולכים שיהיו צדיקים עשה הוא ית' וזהו על פי ה'. והוא מאמרם ז"ל שהיה הקב"ה אמר פלוני צדיק הוא וכו' כי כשרים היו כאותה שעה ואומרו ממדבר פארן שהוא מיותר הוא לומר שבשלחם ממדבר פארן היו כלם אנשים כלומר צדיקים. אך אחרי כן נתקלקלו. והנה חל על המקרא חובת ביאור שני דברים. א' למה היה על פי ה' ולא הספיק משה לבדו להכיר הטובים. שנית למה לא שלחום כל ישראל עם משה. על כן על הא' אמר כלם אנשים לומר שאם היה ע"י הכרת משה רבינו ע"ה אפשר למה שהוא בשר ודם ישגה באחד מהם אך בהיות על ידו ית' יהיו כלם אנשים שהוא צדיקים. ועל השנית למה לא ישלחום ישראל אמר ראשי אלפי ישראל המה כלומר וע"כ לא רצו ישראל לשלח את ראשי אלפיהם כמדובר. ונחזור אל הענין כי למה שעבירה גוררת עבירה ונמצא באבי שבט יהודה ובאבי שבטי יוסף חלאת דבה רעה והיה גורם בא תקלה על יד זרע כל אחד מהם. על כן בראות מרע"ה כי כן אמר בלבו הנה כללות הנשיאים אין להם גרמת נזק שאתפלל עליהם זולתי נשיאי יוסף ונשיא יהודה. ואם אתפלל בעד כלב יאמרו שעל היותו בעל אחותי אני עושה. ואם על שבט מנשה יתרעם כלב. ואם אמנע מהתפלל על יהושע יאמרו כי אני שמח לאדו מקנאתי עליו שהוא כי שמע את אלדד ומידד מתנבאים ואומרים משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ. ע"כ יאמרו כי אמר משה בלבו אתה תשוב אלי הבאת ישראל לארץ כי אשר ניתן ראש במקומי יקלקל ימות. ע"כ התפלל עליו ואמר יה יושיעך מעצת מרגלים והענין כי ארז"ל על פסוק עמלק יושב בארץ הנגב שעיקר עצת מרגלים היתה אומרם של עמלק יושב כו' שהוא כי היו ישראל נשוכים ממנו ואחזתם ממנו אימתה ופחד למען חמץ לבבם לבלתי בא אל הארץ. והנה שם יה הוא הממושכן עד הנקם מעמלק כד"א כי יד על כס יה כו' וארז"ל שנשבע שלא יהיה השם שלם עד בא נקמת עמלק. ואשר תפס אומנות שם יה והיחל להנקם מעמלק היה יהושע והוסיף הוא ית' לזרזו באומרו ושים באזני יהושע וכו'. ע"כ יאות כי השם ההוא יגן בעדו. וזהו יה יושיעך כלומר שם יה שהוא אוייב לעמלק יושיע אותך אשר קנאת לו ותפסת אומנתו מעצת מרגלים. היות עמלק נגד ישראל. אמנם כלב ראה עצמו בסכנה פן רוח דבת בשורה רעה אשר הביא יהודה לאביו תעמוד לפניו לפיק ולמכשול להכשילו ואין מושיע. ע"כ עשה בחכמה וילך חברונה אל המקום אשר האבות שמה שבכללם יעקב אבינו ע"ה הלא הוא אשר אליו היתה שמועה רעה אשר הביא יהודה. ואת יעקב בעצמו שם כלב לסניגור בינו לבין קונו ומכל שכן שימחול. והשטן יסכור פיו באומרו איככה אוכל להסטין להחטיא את כלב על אשר היחל עון זה ביהודה אם יעקב אשר אליו חטא הוא המלאך מליץ באופן שעולתה קפצה פיה. ועל פי דרכו אפשר כיון כלב לעומת עשרה כתות חלאת עון עשרה נשיאים אשר בחברתו פן יתאזרו עליו ויוכלו לו. בא לצרף לעומתם עשרה כתות לוית חן קדושה יתלוו אליו. והם הוא והושע ושם יה שנוסף בשמו וזכות תפלת משה המתלוה אליו הרי ארבעה וילך אל שלשה אבות וג' אמהות ללות את עצמו זכותם הרי עשרה:

ובזה אחשוב להבין מאמר הכתוב ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי. כי מהראוי יאמר עקב אשר מלא אחרי. אך במה שכתבנו כי רוח חלאת יהודה אשר הביא שמע שוא לאביו היה מחזר אחריו להחטיאו גם הוא בכיוצא בו. כי רוח טומאה הנעשית בעון היא הגוררת עבירה ועם כל זה גבר מאחיו אשר לא היה להם בזה ועם כל זה חטאו. והוא הכריע את הרוח ההוא המנגדו שכרו כפול. וז"א עקב היתה רוח אחרת עמו להחטיא ואעפ"כ וימלא אחרי ולא אחר הרוח ההוא ע"כ יכפל שכרו. וזה יתכן רמזו ז"ל בגמ' באומרם שכלב פירש מעצת מרגלים כי הלא כמו זר נחשב כי לא יצדק ל' זה אם לא במי שהיה בעצתם ופירש. אמנם כלב לא מצינו היה בעצתם כלל. אך במה שכתבנו יצדק. כי במה שהיה עמו רוח מחטיאו כהם ופירש ממנו הרי הוא כאלו פירש מעצתם ממש ולהיות שנשיא מנשה נמשך אחר ענין הביא יוסף את דבתם רעה ויבא גם הוא כמוהו מה שלא עשה כן נשיא אפרים. ע"כ במנשה נאמר למטה יוסף למטה מנשה כי נמשך אתר יוסף אך באפרים שלא נמשך אחר יוסף לא ניכר:

והנה במסרה ארבעה אפרים קמוצים. זה. ופסוק ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו. ופסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. ופסוק צרור עון אפרים כו'. ותהיה הכונה כי הנה חלתו כבוד לאפרים והזכירוהו קודם למנשה הבכור וקודם לזבלון שדרכו ליזכר סמוך ליששכר. על דבר כבוד יהושע אשר מלא אחרי ה'. והלא יצא עתק מפי איש לדבר נגד יהושע לומר מה הועיל במה שקמץ עצמו לצד א' ונפרד מעצת מרגלים וכבד את שבטו. אם גם קמץ עצמו מלבער ע"ג משבטו כי הלא ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו הוא ענין פסל מיכה כי היה חבור עצבים אפרים למה הנח לו ולא בערו. ע"כ משיב ואומר אל תתמה על החפץ. כי הלא צרור וטמון היה עון אפרים צפונה חטאתו ולא נתפרסמה עד אחרי מות יהושע כמפרש בספר שופטים. על כן אל יאשם יהושע שלא ביערו משבטו:

והנה על פי הדברים האלה היה ראוי להקדים את אפרים ליששכר. כמו שהקדימוהו לזבולן אשר דרכו לבלתי הפרד מיששכר כי בצל החכמה בצל הכסף. כי הלא גם נשיא יששכר חטא כאחיו. כי ע"כ אחשבה שהיה מתלונן זבולן כאשר אחשוב בכונת המסרה כי סודי שנים במקרא א' גדיאל בן סודי ב' תעבוני כל מתי סודי. והוא שאומר גדיאל בן סודי אוי לי כי תעבוני כל מתי סודי והוא כי יהודה ויששכר וזבולן הם כאחד מדגל אחד. אמר אם היה מתעבני ומרחקני יהודה החרשתי כי הוא גבר עלי כי נשיא שבטו קדש שם שמים אך יששכר גם נשיא שבטו חטא כמוני. וע"כ יאמר כמתלונן תעבוני כל מתי סודי הם בני דגלי בתמיה כלומר למה אגרע מיששכר אם כמוני כמוהו. אמנם להיות שעל שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדם. ע"כ ליששכר נעשה כבוד על התורה כי מבני יששכר יודעי בינה לעתים. ועל העבודה חלקו כבוד לבנימין שעתיד בית המקדש להיות בחלקו כד"א ובין כתפיו שכן. ותורה ובית המקדש הם שני דברי אחדים כי שניהם מהששה דברים שקדמו לעולם אלא שהתורה קדמה לכל ע"כ חלק כבוד תחלה ליששכר ואחריו לבנימין. מלבד שבנימין נולד בארץ ע"כ חלקו לו כבוד בדבר הנוגע אל הארץ. ואח"כ על גמילות חסדים הזכיר את זבולן שהחזיק יד יששכר בתורה. שאע"פ שאמרו כי בצל החכמה בצל הכסף לא המסתופפים בצל א' ישתוו במדרגה זה כי זה יתענג בדשן יותר מזה. ובפירוש אמרו רז"ל כל הנביאים לא התנבאו אלא למחזיקים ביד עוסקים בתורה אבל לעוסקים בה עין לא ראתה אלהים זולתך וכו'. ועם כל זה שוה לי החזיקו ביד יששכר לתורה ליכתב קודם למנשה עם שכבר נזכר אחיו. והכניסו את אשר בין דן לנפתלי להעניש את נפתלי שנשתנה לרעותא כי דרכו להיות אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. ועתה נהפך לנחש לתת אמרי מרמס ודבה רעה ואת גד אשר כח ואל לו כי היה גבור מיתר אחיו כמאמרם ז"ל כי הוא היה חלוץ היוצא לפני כל צבא יהושע להלחם בשלשים ואחד מלכים. ובהם נאמר וטרף זרוע אף קדקד כמו שאמרו ז"ל נכרים היו הרוגי גד במלחמה שהיה הזרוע וכתף עם הראש על גודל כח הבאתם. ע"כ מהראוי בל יהי מורך בלבבו כיתר אחיו באומרו אפס כי עז העם. ולא עשו כן רק נמס לבבו כהם. ע"כ נכתב אחרי כלם כדרך רכי הלבב לישאר באחרונה:

טז

אלה שמות האנשים וכו' . הנה אמרו רז"ל שהמרגלים על שם מעשיהם נקראו. ואין בידינו אלא אחד סתור בן מיכאל שסתר וכו' ונעשך מך לאל. והנה ע"כ היה אפשר לומר אולי לא היו שמותם העצמיים כן רק נשתנו לידרש על שם פעולתס הרעה. והיה הכרח לזה מיהושע כי בכל מקום נקרא יהושע וכאן הושע הוי אומר כי אין זה אלא להוכיח היות שינוי בשמות המרגלים מבמותם האמתיים וזה בנין אב לכולם. ע"כ אמר שנית אלה שמות האנשים כלומר שמותם העיקריים ולא שנשתנו לידרש. רק ששמותם מאז נכונו אל פעולתם זאת. וש"ת אם כי איך מצינו שינוי ביהושע לז"א כי נהפוך הוא כי שמו העיקרי הוא הושע אלא שמה שנקרא ביתר מקומות יהושע הוא כי ויקרא משה להושע בן נון יהושע ועל העתיד נקרא יהושע בכל מקום. וע"כ לא נאמר שקראו יהושע מיד כשהזכירו למעלה רק פה מהטעם הנזכר:

יז

וישלח אותם משה לתור וכו'. הנה מתחלה אמרו אליו שלא היו חפצים לתור רק לראות את הדרך ילכו בה ואת הערים וכו' אך הוא ית' גלה למשה כי לתור בלבבם כאשר כתבנו על אומרו ויתרו את ארץ כנען. על כן מה עשה משה שלחם לתור וזהו וישלח אותם משה לתור וכו' לומר הנה ידעתי כי לתור היא כונתכם לבל תענשו על מה שרימיתם וגם שתדעו כי נודעה כונתכם הנני משלח אתכם לתור את ארץ כנען. ולראות אם יענו ויאמרו חלילה לנו מלתור רק לראות את הדרך אשר נעלה בה אך שמעו והודו. ועכ"ז ויאמר אליהם אם כונתכם לראות בין אם יש פחד מהאויבים בין אם שמנה היא אם רזה אינכם צריכין לסבב את כל הארץ רק עלו זה בנגב ששם עמלק וענקים ומזה תראו כי נפלה חתת ה' עליהם כי אין דובר לכם דבר ועל טוב הארץ ושמנה ועליתם את ההר לא אמר אל ההר רק את ההר לומר כי תתנו עלוי אל ההר כי תאמרו הלא מעולה מאד ההר הזה כי אין דרך הר להיות דשן ושמן כבקעה וממנו תקחו ראיה אל כל השאר. ואם לא יספיק לכם וראיתם את הארץ וכו' והוא כי הנה כונת מרע"ה בזה להרים מכשול מדרך עם ה' בל יתחמץ לבבם בראותם עם רב ועצום וערים בצורות. ע"כ הקדים להם באומרו שישימו לב אל טוב הארץ ואמר באופן שיבינו מדבריו כי היותם רבים וגבורים שהיא וראיתם הא' אדרבא הוא סימן יפה כי הוא ראיה אל טוב הארץ. ולבל יאמרו כי סוף סוף יראו מגבורתם יוסף על חוזק עריהם ע"כ אמר שאדרבא זו סותרת זו כי היותם בערים בצורות ראיה איך נפל פחד היהודים עליהם. וביאור הענין. הנה תחלה הראוי לשים לב הוא באויר ומזג הארץ דרך כלל טרם יתנו לב השמנה היא אם רזה. וז"ה החילו וראיתם את הארץ מה היא שהוא מציאות טבעה ומזג אוירה. ומפני כי זה לא יוכר להולכים בה דרך העברה לז"א ואת העם היושב עליה שאם הם חזקים וכן רבים הוא סימן טוב מזג הארץ המגדלת אותם וזהו שלא אמר ומה העם וכו' כי ענין העם נמשך אל הקודם וראיה אליו. וע"כ הפסיק בענין הארץ ודבר בעם. ולהיות שלפעים יקרה תהיה הארץ מזווגת אויר וטובה בהרים וגבעותיה יתר מבמקום היישוב ואין דרך ישראל לעשות דירתה רק במקום היישוב לבד לז"א ומה הארץ אשר היא יושב וכו' ולהיות שכל זה יורה ברבוי וחוזק העם כאשר כתבנו היה אפשר כי מזה תמשך להם אימתה ופחד שאומרם מי יתיצב לפניהם. ולז"א ומה הערי' וכו' כלו' ראו נא איך נפל חתת ה' עליהם שאין בוטחים בעצמם לשכון בפרזות ובתי החצרים רק בערים בצורות אשר להם חימה סביב. ולא היתה אימתה עליהם כ"א מישראל העתידים לבא עליהם כמו שאמר הכתוב נמוגו כל יושבי הארץ מאז נקרע הים לישראל וכאשר העידה רחב למרגלים ונשמע וימס לבבנו וכו'. ואחר שדבר במזג הארץ ואוירה דבר על שמנינות פריה וטובה ואמר השמנה הוא וכו'. וכמ"ש ז"ל בשמות רבה כי בצאת ישראל ממצרים עקרו הכנעניים כל עץ מאכל שבא"י בל יהנו ישראל מהם ע"כ עיכב הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה עד ישובו האילנות לראשיתם שחזרו ונטעו וגדלו. והנה ענין שלוח המרגלים היה בשנה השנית לצאת מארץ מצרים אפשר לפי זה כיון מרע"ה בזה להורות להם מורך לבב הגוים ההם. ואמר ומה הארץ השמנה היא שודאי תראו כי שמנה היא ואעפ"כ תשימו לב היש בה עץ אם אין כלומר שתראו כי אין בו רק קטנות מחדש. ואין זה כי אם חתת אלהים שנפלה עליהם ועקרו אותם. ואעפ"כ צריכין אתם חיזוק לקחת מפרי הארץ לרוב שומנה אף כי מה שחזרו לנטוע אין בו כח גמור כי אין שם עץ זולתי נטעים קטנים. וזהו והתחזקתם ולקחתם כו' אף בהיות הימים ימי ביכורי ענבים שאין האשכולות כ"כ כבדי' כמו אחר זמן הבכור כנודע מטבען:

כב

ויעלו בנגב וכו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו ויעלו לשון רבים ויבא לשון יחיד. (ב) אומרו ושם אחימן כו' מה צורך להזכירם. (ג) אומרו וחברון ז' שנים נבנתה וכו' מה יתן ומה יוסיף הודיע זה. (ד) איך מתקשר אל האמור. (ה) מה צורך להודיע שכרתו זמורה והיה די הודיע כריתת האשכל ואם היא שכרתו הזמורה באשכול תלוי בה היה לו לומר באשכול ענבים א' עם שגם באומרו כך היה צריך טעם מה לנו אם היה האשכול נפרד או מחובר בה. (ו) אומרו בשנים אם חוזר אל הנושאים היה לו לומר שנים. ואם חוזר אל המוטות סותר אומרו וישאוהו במוט שהוא אחד. (ז) מה צורך למקום ההוא קרא כו'.

והנה אין ספק שמחמת הקושי הראשון שהוא מאומרו ויבא ולא אמר ויבאו ארז"ל שכלב לבדו נכנס שם להשתטח על קברי האבות שיבקשו עליו רחמים בל יכשל בעצת המרגלים. ואפשר לא פירש הכתוב מי היה לרמוז שהלך כמתגנב מהם בל ירגישו שאל"כ לא יאמינו לו ולא יחשבו שהיה בעצתם כדי להשתיקם כענין ויהס כלב. ובזה אפשר שלהורות גודל חשקו להנצל מהחטא אמר ושם אחימן כו' לומר שלא שת לבו אל הענקים הגדולים ההם עם היותם מטילים אימה גדולה על כל הבריות כמו שאמרו ז"ל לא שת פחדם נגדו לימנע מהכנס לבדו שמה. מאשר חשקה נפשו לבקש על נפשו ע"י האבות להנצל מהחטא. ואין לומר כי לא היה פחד שלא יחשיבוהו למרגל על בואו אל חברון שהיא היתה פסולת א"י כנודע שכולה טרשים והוקצה לבית הקברות ועל זה בטח בלכתו שם ולא פחדתו עליהם. כי הרי ז' שנים נבנתה כו' שהיתה מבונה ביופי שבע פעמים יותר מצוען מצרים שהוא טיב ארץ מצרים אשר היא כגן ה'. באופן שגם חברון ארץ חמדה היתה וראויה לחשוב שחמדוה ובא לרגל אותה ויסתכן. ולא שת לבו לזאת. ובזאת יתקשר הכתוב שיראה בלתי מקושר בעצמו ואומר דברים לבלתי צורך:

כג

ויבאו כו'. הזכירו כריתת הזמורה יראה לבלי צורך. ואפשר שדעת רז"ל שאמרו בגמרא שארבע מוטות הן שהיו מוליכין אותם שמנה מהם בשמנה קצותיהן. ויהיה הרמז לפי דעת ההוא כי במוט הוא אחד ובאומרו בשנים הם שני מוטות אחרים שאם בשנים הם אנשים המוליכים הל"ל שנים אך מאומרו בשנים הוא על המוטות אשר ישאו אותו בהן הרי ג' באומרו בשנים הם שני מוטות אחרים. ובאומרו ויכרתו משם זמורה הרי ד' כי אין ספק כי זמורה מהכרמים ההם למוט יפה וחזק יחשב. ויצדק בזה אומרו ואשכול ענבים ולא אמר באשכל שמורה שהיה אפשר אשכול בלתי מחובר בזמורה אלא שכרתוהו לבדו והיה לשאת אותו בו וע"כ הזכירו הכתוב. עוד היה אפשר שיראו משלוח יד תחלה בפרי עד התחילם תחלה בטפל לה ויתכן בזה הקדימו הזמורה לאשכול. עוד אחשוב כדי שלא יחשבו ישראל שאין כל פירות המקום כך רק קרה מקרה שגדל האשכול ההוא יותר מדאי אך לא ימצאו כיוצא בו. ע"כ כרתו משם זמורה שיורה מגודלה היותה ראויה לעשות פרי מעין האשכל ההוא. וכבר כתבנו שלא היתה הזמורה של האשכול ההוא ממה שלא אמר באשכול נמצא שאף שאר גפנים היה ראוים לעשות פרי כיוצא בו. וזה עצמו כיון הכתוב שאחריו למקום ההוא קרא נחל אשכול כו' לומר שלא להיות אשכל זה לבדו משונה בגדלו נקרא המקום כך. אך אין זולתו גדול כמוהו. אך מה שנקרא כך הוא על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל:

כו

וילכו ויביאו כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו וילכו שהוא מיותר. ועוד שאם הוא על ההליכה לתור איך יאמר ההליכה אחר אומרו וישובו מתור הארץ. (ב) כי אחר הזכירו את משה ואת אהרן וכל העדה למה חזר ואמר וישיבו אותם דבר ואת כל העדה. (ג) או' ויראום וכו' כי אחר אומרם זה פריה ודאי שהראום פריה. (ד) אומרו ויספרו לו כי אחר אומרו וישיבו אותם דבר הל"ל ויספרו להם. (ה) אומרו וגם זבת כו' כי אין היותה זבת חלב תוספת על בואם שמה שיאמר וגם זבת חלב כו'. (ו) אומרו אפס כי עז כו' למה יאשמו כי אשר ראו סיפרו וכן משה רבינו ע"ה אמר ערים גדולות ובצורות בשמים וגם היות עז העם כאומרו אשר אתה ידעת כו' מי יתיצב לפני בני ענק. (ז) אומרו ויהס כלב כו' למה לא עשה כן יהושע. (ח) אומרו אל משה שהוא מיותר וידוע מאמרם ז"ל. (ט) כפל אומרו עלה נעלה וכן אומרו יכול נוכל לה. (י) אומרו והאנשים כו' כי אשר עלו עמו הוא מיותר. (יא) אומרו ויוציאו דבת כו' למה לא אמרו דבה זו טרם ידבר כלב. (יב) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת וכן אומרו אשר עברנו בה הוא מיותר וכן אומרו לתור אותה וכן מלת היא מיותרת. (יג) מה ענין אומרו שהיו אנשי מדות. (יד) אומרו ושם ראינו את הנפילים בני ענק הרי נאמר למעלה וגם ילידי הענק ראינו שם. (טו) אומרו מן הנפילים כי אחרי שראוי את הנפילים ודאי שהם מן הנפילים. (טז) אומרו וכן היינו בעיניהם כי בכלל אומרו ונהי בעינינו כחגבים הוא או יאמר ונהי בעיניהם כחגבים בלבד שהוא העיקר. ועל פי דרכנו נשית לב אל מאמר רש"י ז"ל שאמר שהיו אומרים נמלים אנו רואים בין הגפנים שהוא היפך הכתוב באומרו וכן היינו בעיניהם שהוא על חגבים הנזכר:

אמנם הנה גדר הליכה היה פירוד וריחוק וגדר ביאה הוא קירוב אמר וילכו ויבאו לומר כי בפירוד היתה ביאתם מתייחסת להליכה והרחקה וזהו וילכו ויבאו כי להליכה תתייחס הביאה. וזהו אל משה כו' והוא כי הנה אלה עשו בערמה והוא כי לא ערבו אל לבם להעיז פניהם לפני משה ואהרן כי בושו מהם. לפרש הדבה הרעה נגד פניהם ומה גם בפני משה שהוא העיקר. אך אש דבתם רעה היתה בוערה בם ועצור במלין לא יוכלו. לכן מה עשו חילקו מאמרם מקצת אל משה בחלוק ששתים כמספרים טובה ואגבה דברים רעים מסותרים כבלתי מובנים לרעה. אך כהתימם לדבר אל משה ייחדו אח"כ מאמר אל העם גלוי לכל דבתם רעה. וזה מאמר הכתוב וישיבו אותם דבר שהוא דבר מיוחד שהוא אל משה ואהרן הנזכר. ותשובה אל כל העדה. וזהו שחוזר ואמר ואל כל העדה. ועל כן לא כללם באומרם אותם וגם לא אמר ולכל העדה אלא ואל כל העדה כמורה היות ענין בפני עצמו. והצד השוה שבשני הכתוב היה מה שויראום את פרי הארץ. שהוא אל משה כלומר כי טובה הארץ כי טוב פריה ואל כל העדה כלומר כי כאשר אנשיה משונים כך פירותיה משונים כמ"ש ז"ל בכלל כוונתם. והיחלו בשליחות המיוחד אל משה לאמר והוא אומרו ויספרו לו כלומר לו בייחוד. ויאמרו ראה שבח הארץ פי הנה באנו אל הארץ אשר שלחתנו אתה שהיא פסולת א"י היא חברון שאמרת עלו זה בנגב לראות הפסולת תחלה. ואין צ"ל שאר מקומות הטובים מחברון כי זבת חלב ודבש המה כ"א גם זבת חלב ודבש היא הנגב ההוא וכ"ש שאר המקומות וזה פריה של הארץ אשר שלחתנו היא חברון כי משם כריתת האשכול. וז"א היא לומר כי גם היא הפסולת זבת וכו' וכ"ש השאר ואחר החילם בטובה היחילו ברעה כמתלהלה היורה זיקים בל' ערומים. ואמר אפס כי עז העם וכו' מכוונים להרוס אשר בנה מרע"ה להסיר מוראם כמספר המאורע ולא כמכוונים לנתוץ. והוא כי משה לבל יבעתו בראותם אנשים חזקים אמר להם שאדרבה זו הוראת טוב הארץ שמגדלת גבורים. ומאשר יראו מבצרים גדולים אל יחת כי זה הוראת כי נפלה אימת ישראל עליהם. וכעס הרוג יהיו לפניהם כמפורש למעלה. ועל כן להרוס בניינו אמרו אפס כי עז העם לומר מי יתן והיו חזקים ולא עזים עזי נפש כי היה לנו סימן יפה שמגדלת גבורים. אך הם עזי נפש חרשי משחית ולא ישובו מפני כל כי עז העם. ולעומת אומרו שאם היו במבצרים סימן יפה שנפל חתיתם של ישראל עלימו. לסתור זה הם אמרו שני דברים א'. מי יתן והיו במבצרים כדרך כל הארץ אך הם גדולות בצורות מאד יותר מדאי ומי יוכל להם וזה אפילו יונח שאינם בטוחים בעצמם גם נאספו אל ערי המבצר. וכ"ש כי לא מנפילת חיתתני עליהם ורכות לבם באו במבצרים ההם כי הלא וגם ילידי הענק אשר אינם יראים מכל העולם ראינו שם במבצרים ההם הנזכר. ואם כן לא מיראתם הם במבצרים. הנה כי שתים רעות המה גודל המבצרים והיותם עזים שלא ירך לבבם ולא ישובו מפני כל. ועוד כוונו להטיל ארס כמספרים המעורע באומרם עמלק יושב בארץ הנגב וכו' שהוא כארי אורב על אם הדרך בנגב ועדיין לא הטהרו מאשר היו נשוכים מאשר עשה להם עמלק בדרך ומה גם במקום קביעותו. וגם החתי והיבוסי והאמורי יושב בהר שגם הם על הדרך כאומרו למעלה ועליתם את ההר. וגם הכנעני יושב על הים ועל יד הירדן שכל אלה במקומות המעבר. והנה דבריהם אלו מרים ומאררים כי כונתם להטיל מורך בלב ישראל לבל יעלו. והנה אפשר לדון לאידך גיסא לומר הנה עמלק יושב בארץ הנגב אשר משם עלינו כאומרו עלו זה בנגב וגם החתי והיבוסי והאמורי יושב בהרי אשר עלינו בו כאומרו ועליתם את ההר וכן והכנעני יושב על הים וכו' שאת הכל עברנו עד לבא חמת ומכל אלה הצילנו ה' ולא חרץ מכל הגוים האלה את לשונו עלינו. ולכן ה' אשר הציל אותנו מעמלק ומכל אלו שעברנו עליהם הוא יציל את כל ישראל בלכתנו לכבוש אותם. והנה בשמוע כלב את הדברים האלה טרם יפרשו המרגלים כונתם שהוא להטיל מורך בלב ישראל עמד להשתיקם ולפרש הוא מאמרם זה כפירוש השני. אולי המרגלים יבושו ויודו לו ויתוקן הדבר. ועשה בחכמה שלא להורות שהבין כי רעה בלבבם ובא לנגדם. כ"א כבא אחריהם וממלא את דבריהם אולי ישיבו. וז"א עלה נעלה וכו' לומר זה פירוש מאמרם כי אם היותם כל המכשולים האלה בדרך עמלק יושב וכו' ועם כל זה עלה. כלומר הצלתנו בעליה ולא הוזקנו כן נעלה וירשנו כי מי שעשה נסים לי"ב אנשים יעשה גם עם כלנו וירשנו אותה וכאשר יכול שהיה בנו יכולת להצליח להביא פירותיה ואין דובר אלינו דבר כן נוכל לה והוא הפירוש השני שהיה יכול להתפרש במאמר המרגלים. וכלב כיון להסתיר הפירוש האמתי הרע ולפרש פירש זה מפני תיקון העולם. וז"א עלה ואומרו יכול שהוא כאשר היה עלה כן נעלה וכאשר היה יכול כן נוכל לה. ואומרו אל משה הוא כי הנה כתבנו כי המרגלים חילקו מאמרם לשניים א' אל משה ואהרן עם שהעיקר היה אל משה. ב' מה שנגלו רעתם אל העם והנה כדברם אל משה דברים היולניי יהיה יכול כלב להשתיק ולפרש פירושים לשים מר למתוק. אך במה שדברו אל ישראל שהיתה דבה רעה גלוייה ומפורסמת שם לא היה מקום לזה וז"א ויהס כלב וכו' להיות במאמרם זה אל משה כלומר מה שלא היה יכול במאמרם אל העם. או יכוין באומרו את העם אל משה. לומר ולתת התנצלות על יהושע למה לא עשה כן גם היא כי אם כלב לבדו. לז"א שני טעמים. אחד באומרו את העם והשנית באומרו אל משה. והוא כי אילו היה מתקומם הוא היה פתחון פה לומר הנה יהושע להיות שהוא המביא את ישראל כנבואת אלדד ומידד משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ ע"כ יאמרו כי לעצמו הוא דורש כי יעלה במעלה ויהיה בישורון מלך ע"כ אומר כן. ואינו חש על שום עיכוב ומה גם אם ימותו אנשים מישראל במלחמה לא ימות יהושע כי יסבבוהו כל גבורי המלחמה. ועוד טעם שני אל שתיקת יהושע והוא להיות הדבור עתה אל משה ובוש ממנו כי יראה כמתאמץ לבא למלא מקומו נצב מלך. ושעור הכתוב ויהס כלב ולא יהושע הוא להיות אל העם וגם להיות אל משה כמדובר. והנה המרגלים עשו גם המה בערמה וכאשר כלב עשה עצמו כבלתי בא לחלוק רק לפרש. כן עשו גם המה ואמרו לא נוכל לעלות אל העם כלומר יפה אמר כלב ויפה דקדק בלשונו באומרו נוכל לה שהוא שנוכל לה כלומר בבחינת הארץ אם לא היה העם אך לא נוכל לעלות אל העם כו'. ולהורות רעתם כי מר כי כלב הכיר השגחתו ית' אשר הציל את המרגלים וילמוד כי ככה יעשה לכל ישראל. ואלו הרשיעו כי גם שה' העלם לא הכירו דרכיו להוציא מזה שגם המה יעלו כהם. וז"א והאנשים אשר עלו עמו כלומר עלו עמו ולא נזוקו עם כל זה פקפקו בהשגחה ואמרו לא נוכל לעלות וכו' ולא אמרו ללבבם כאשר עלינו אנחנו כן יעלו כל ישראל:

לב

ויוציאו דבת הארץ וכו' הנה כתבנו כי חילקו מאמרם חלק אל משה לאמר וחלק אל ישראל. והנה כהתימו יתברך לומר מה שייחדו למשה אשר היה בהסתר התחיל עתה לומר מה שייחדו לישראל לאמר וזהו ויוציאו דבת הארץ וכו' אל בני ישראל לאמר כלומר כי במה שהיה אל משה לאמר לא העיזו פנים לכך אך הוציאו וכו' במה שהיה אל בני ישראל לאמר כי לא בושו מהם:

עוד יכוין באומרו לאמר בשום לב אל ייתור אמרו אשר תרו אותה לומר כי מאז תרו אותה היה כדי שאל בנ"י לאמר הדבה הזאת הארץ וכו'. ותחלת מאמרם לעם היתה הארץ אשר עברנו בה לתור אותה וכו'. והנה המה ראו שהיו יכולים להכזיבה ולומר כי דרך המקו' שאוירו או מימיו גורמים חלאים ומות שהעיקר הוא בגרים. אך לא בתושבים כי כבר הורגלו שמה ונעשה טבעם אחר טבע המקום ואם כן איפה אמרו בלבם הלא יאמרו לנו אם היתה אוכלת הלא אתכם הבאים מחדש היה להם לכלות שלא הורגלתה באוירה ומימיה ולא באזרחי הארץ. לז"א הנה זאת טבעה הפך העולם וז"א היא כלומר עם שאין כן דרך ארץ אחרת זאת אוכלת יושביה הוא כלומר היא בייחוד הפך זולתה. ואפשר כי לקרב הדבר אל הטבע מעט אמרו אשר עברנו בה לתור אותה שהוא מיותר. אך הוא לומר מה שדרך הארץ שאוירה מזיק לשלוט יותר בגרים מבתושבים הוא בהתעכב ימים או עשור לגור במקומות א' כי קו לקו הולך ומתפעל משינוי האויר או ממימיה. אך אנו לא היינו מתעכבים בשום מקום שנהיה הולכים ומתפעלים משינוי האויר כי אם עברנו בה דרך העברה בלבד וגם לתור אותה שהוא כדרך האתרים ללכת בנחיצות רב ובכל שעה היינו משנים מקום ולא היה שהות למשול בנו שום אויר להרע כי היה השינוי מתמיד. ומה גם כי רוב הזמן היה בלכתם שלא במקום ישוב כנודע כי אויר היישוב הוא המזיק לבא מהחוץ. וזה מספיק לשלא תקשו איך לא אכלתנו אנחנו הגרים בה ועדיין כמו זר נחשב להיות אוכלת יושביה עם שהורגלו בה לז"א היא לומר כי היא לבדה בעלת טבע זה ומה גם בהיות כי כל אשר ראינו בתוכה אנשי מדות גדולים וחזקים ואיך נמלט אנחנו הרכים וקטנים וחלושי המזג מהם ושמא תאמרו הלא אמרתם שאת ילידי הענק ראיתם שם והלא המה מקודם המבול ואם היה ארץ אוכלת יושביה עם היות אנשי מדות איך נשארו אלו שלא אכלם הארץ וא"כ שקר עניתם. לז"א ושם ראינו את הנפילים בני ענק אשר אמרנו ילידי הענק ראינו שם שהם חיים כמה שנים אין מהם ראיה להכזיבני. כי הלא המה מן הנפילים ולת אינון בני נש בעצם כי מן המלאכים המה כמ"ש ז"ל פרשת נח ומזוג' חזק מכל בני אדם וז"א מן הנפילים אחר שתוארש זה כבר נאמר והראיה אל ההפרש כי הנה ונהי בעינינו וכו' ואמרו רז"ל שאמרו קמצים אית בכרמא שהם נמלים והכתוב אומר חגבי' ויהיה כי להיות ארכם רב ומעיניהם עד למטה שיעור רב כאשר גבוה הרבה המה יביטו בנו כפי ההרחק יקטן שעורנו בעיניהם והנה ידוע כי יותר יקטן שעורנו בעיניהם בהביטם בנו מאשר ייקטן שעורנו בעינינו כאשר נשער בדעתנו כמה יהיה שעורנו בעיניהם כי למה שאנו כשנראה את עצמנו גדולים לא נשער הקוטן כל כך קטן כאשר ישערנו המה שאין רואים אותנו רק קטנים באופן שכשנהיה בעינינו כחגבים בערכם נהיה בעיניהם כנמלים. וז"א וכן היינו כלומר וכן כהדרגת השערה זו היינו בעיניהם:

או יאמר כמ"ש ז"ל כי הקב"ה עשה לטובה ששלח מגפה בהם כדי שלא יתנו לבם על המרגלים. ובזה אפשר אומרו ארץ אוכלת יושביה היא וכו' ושמא תאמרו כי אולי ה' עשה למעטם או לבל ישימו לב אלינו ויהרגונו זה א"א כי הלא אם למעטם הנה כל העם הם אנשי מדות וגם עם מעט יהיו הם גבורים. ואם לבל ישימו לב אלינו הנה שם במקום אשר היתה אוכלת העם יושביה ראינו את הנפילים וכו' ונהי בעינינו כחגבים ואיך יתכן אנשים כאלה יחושו עלינו שיצטרך הוא ית' לבלבל דעתם לבל יחושו עלינו. או כוונו פן תאמרו אם לא שנפלה אימתכם עליהם מאת ה' למה לא המיתו אתכם לז"א ונהי בעינינו כחגבים שרוח ישאם וכן היינו בעיניהם כי להבל דמינו לפניהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.