רש"י/במדבר/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר יב

א

ותדבר. אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות (בראשית מב), ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר ויאמר אל נא אחי תרעו (בראשית יט), ויאמר שמעו נא דברי (פסוק ו), כל נא לשון בקשה (ספרי):

ותדבר מרים ואהרן. היא פתחה בדבור תחלה, לפיכך הקדימה הכתוב, ומנין היתה יודעת מרים שפרש משה מן האשה רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפרש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכונה לגנותו כך נענשה, קל וחמר למספר בגנותו של חברו (ספרי):

האשה הכשית. מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי (שם):

כושית. בגימטריא יפת מראה:

על אדות האשה. על אודות גרושיה:

כי אשה כשית לקח. מה ת"ל אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואין נאה במעשיה, במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל:

האשה הכשית. על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי, כדי שלא תשלט בו עין רעה:

כי אשה כשית לקח. ועתה גרשה:

ב

הרק אך. עמו לבדו דבר ה':

הלא גם בנו. ולא פרשנו מדרך ארץ (ספרי):

ג

ענו. שפל וסבלן:

ד

פתאם. נגלה עליהם פתאם והם טמאין בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים להודיעם שיפה עשה משה שפרש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר ואין עת קבועה לדבור (עי' ילקוט):

צאו שלשתכם. מגיד ששלשתן נקראו בדבור אחד מה שאי אפשר לפה לומר ולאזן לשמע (ספרי):

ה

בעמוד ענן. יצא יחידי שלא כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באכלוסים וכשיוצא לשלום יוצא במועטין, ומדת הקב"ה יוצא למלחמה יחידי, שנאמר איש מלחמה (שמות טו), ויוצא לשלום באכלוסין, שנאמר (תהילים ס"ח) רכב אלהים רבתים אלפי שנאן (ספרי):

ויקרא אהרן ומרים. שיהיו נמשכין ויוצאין מן החצר לקראת הדבור:

ויצאו שניהם. ומפני מה משכן והפרישן ממשה לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו, וכן מצינו בנח, שלא בפניו נאמר איש צדיק תמים (בראשית ו), ובפניו נאמר כי אתך ראיתי צדיק לפני (שם ז'). ד"א, שלא ישמע בנזיפתו של אהרן (ספרי):

ו

שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה (שם):

אם יהיה נביאכם. אם יהיו לכם נביאים:

ה' במראה אליו אתודע. שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון:

ח

פה אל פה. אמרתי לו לפרש מן האשה (שם), והיכן אמרתי לו בסיני, לך אמר להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי (דברים ה):

ומראה ולא בחדת. מראה זה מראה דבור, שאני מפרש לו דבורי במראית פנים שבו, ואיני סותמו לו בחידות, כענין שנאמר ליחזקאל (יחזקאל י"ז), חוד חידה וגו'. יכול מראה שכינה ת"ל (שמות לג), לא תוכל לראת את פני (ספרי):

ותמנת ה' יביט. זה מראה אחורים, כענין שנאמר (שמות לג), וראית את אחרי (ספרי):

בעבדי במשה. אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה, בעבדי אע"פ שאינו משה, במשה אפלו אינו עבדי כדאי הייתם לירוא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי, ועבד מלך מלך, והיה לכם לומר אין המלך אוהבו חנם, ואם תאמרו איני מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה (שם):

ט

ויחר אף ה' בם וילך. מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נדוי, ק"ו לבשר ודם, שלא יכעס על חברו עד שיודיענו סרחונו (ספרי):

י

והענן סר. ואח"כ והנה מרים מצרעת כשלג , משל למלך שאמר לפדגוג, רדה את בני, אבל לא תרדנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו (שם):

יא

נואלנו. כתרגומו, לשון אויל:

יב

אל נא תהי. אחותנו זו:

כמת. שהמצרע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה אף מצרע מטמא בביאה (שם):

אשר בצאתו מרחם אמו. אמנו היה לו לומר, אלא שכנה הכתוב, וכן חצי בשרו, חצי בשרנו היה לו לומר, אלא שכנה הכתוב, מאחר שיצתה מרחם אמנו, היא לנו כאלו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר כי אחינו בשרנו הוא (בראשית לז), ולפי משמעו, אף הוא נראה כן, אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת:

אשר בצאתו. מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה, שיש כח בידו לעזר ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו , שאחיו בשרו הוא. ד"א, אל נא תהי כמת , אם אינך רופאה בתפלה, מי מסגירה, מי מטהרה אני א"א לראותה, שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, וזהו אשר בצאתו מרחם אמו :

יג

אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחברו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים וא"כ יבקש שאלותיו (ספרי):

לאמר. מה ת"ל אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו'. ראב"ע אומר בארבעה מקומות בקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו: כיוצא בו, וידבר משה לפני ה' לאמר וגו' (שמות ו), מה ת"ל לאמר" השיבני אם גואלם אתה אם לאו עד שהשיבו עתה תראה וגו', כיוצא בו, וידבר משה לפני ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחת לכל בשר (במדבר כ"ז), השיבו קח לך, כיוצא בו ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר (דברים ג), השיבו רב לך (ספרי):

רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה שלא יהיו ישראל אומרים, אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה (ספרי במדבר בהעלותך קה) (ד"א, שלא יאמרו ישראל, בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה):

יד

ואביה ירק ירק בפניה. ואם אביה הראה לה פנים זועפות, הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים (שם. בבא קמא כ"ה):

ואחר תאסף. אומר אני, כל האסיפות האמורות במצרעים על שם שהוא משלח מחוץ למחנה, וכשהוא נרפא נאסף אל המחנה, לכך כתוב בו אסיפה, לשון הכנסה:

טו

והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב) ותתצב אחתו מרחק וגו' (סוטה ט'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.