רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/יט

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהכם. רוצה לומר שתתקדשו מחסרונו' החומר ותפרדו מעניינו בתכלי' מה שאפשר לכם ובזה תדמו לו לפי מה שאפשר כי אני נבדל מחמר ונקי ממנו בכל האופנים:

ג

איש אמו ואביו תיראו. צוה במורא ההורים כי בזה תועלת נפלא לקבל האדם מוסרי התורה וזה כי ההורים יסרו זרעם ויקנו להם המוסר אשר ישמרו בו מהשחית עצמם וזולתם כי זאת התכונה היא להורים בטבע לאהבת זרעם ולזה ישמרו בכל האופנים שאפשר שלא יוזקו מצד רוע מנהגיהם בפעולותיהם ושלא יזיקו זולתם לשמרם שלא יזיקום ועם זה ג"כ ייסרום שלא יטו אל רוב המאכל והמשתה כדי שלא ישחיתו קנייניהם וזה כלו נמשך הוא לכוונת התורה אמר כי באשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך ולזה התחיל שלמה בספר משלי להזהיר על זה המוסר אמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אך ולהיות מוסר ההורים הישיר לקבול מוסר התורה הפליגה התורה בעונש הבן שלא יקבל מוסר ההורים כמו שיתבאר בדין סורר ומורה על שבזאת המצוה תועלת נפלא להישיר האדם ליראת השם יתע' וזה שאם צוונו לירא מההורים לפי שכבר היו כלי מה שתולדתינו כל שכן שיותר ראוי לאין שיעור לירא מהשם יתעלה שהוא סבה האמתית במציאותינו ובמציאות ההורים וזה שלא נוכל לייחס הויתנו עם מה שבה מיתרון החכמה אל זר האב והאם כי לא נמצא בהם אומנות בזה המעשה עד שיכונו לעשות האברים בזה האופן הנפלא שהם עליו. ולזה יחוייב שיהיה הפועל האמיתי באלו ההויות שכל משיג מה שיעשהו כמו שביארנו בספר מלחמות יי'. והתבאר עוד במה שאחר הטבע. והנה יראת ההורים הוא לעשות מה שיצוו לעשות ולהשמר ממה שיזהירו מעשותו וכן יהיה מיראתם שלא לחלוק על דבריהם וכן תהיה מיראתם לשום מעלה גדולה בנפש ולזה יחוייב שלא יקל לשבת במקומם או לעמוד במקומם והוא מבואר שלא יחוייב מפני יראת ההורים לעבור את דברי השם יתע' כשיצוו על זה וזה כי יראתנו אותם הוא מפני מצות השם יתע'. ולזה ראוי שנירא יותר מהשם יתע' והוא מבוא גם כן שהאשה אחר שתנשא לא תמשול על זאת המצוה כי היא מוכרחת לעבוד בעלה ולזה לא ימשול האב להפר נדריה בהיותה בית איש אבל ימשול עם זה אישה כי היא מוכרחת להמשך לרצונו כמו שיתבאר בפרשת ראשי המטות:

את שבתותי תשמורו. העירנו בזה כי ביראת ההורים תועלת במדות ובדעות כמו העניין בשמירת שבתות השם יתעלה שיש בהם תועלת במדות ובדעות כמו שביארנו במצות שבת. ויתבאר עוד במה שיבא בשאר המועדות:

ד

אל תפנו אל האלילים. רוצה לומר שלא תפנו במחשבתיכם לענין האלילים שיהיה זה סבה שתזנו אחריהם והנה קרא הע"ז אליל להורות שאין בה ממש אבל הוא כמו הדבר שאין לו מציאות:

ואלהי מסכה לא תעשו לכם. לפי שכבר אמר בפרשת יתרו לא תעשה לך פסל וכל תמונ אשר בשמים ממעל ואמר בזה המקום ואלהי מסכה לא תעשו לכם. הנה נלמד ביאור זה הענין מהעניינים הנמשכים לו וזה שבפרשת יתרו אמר תחלה לא יהיה לך אלהים אחרים ואח כך אמר לא תשתחוה להם וזה מורה ששם הורה על עשיית הפסל לא לעבדו. ובזה המקום לפי שסמכה אל העניין שהוא תוספת קדושה והוא אמרו אל תפנו אל האלילים הנה תהיה הכונה בזה שלא יעשה אלהי מסכה אפילו לזולתנו וזה כי גם הצורות שהם לנוי מנעה התורה שלא נעשם לנו כמו שהתבאר מאמרו ואלהי מסכה לא תעשו לכם ולזה הוא מבואר שנמנע ממנו מעשיית אלהי מסכה לנוי שאם היה לעבדו הנה הוא נכלל באמרו לא תעשה לך פסל ואם הוא לנוי נכלל באמרו ואלהי זהב לא תעשו לכם. ולזה תהיה הכונה בזה המקום שנזהר מעשיית אלהי מסכה גם לזולתינו והנה אמר לכם כי מדרך עושה מלאכה שינתן לו שכר עליה ולזה הוא עושה אותו בעבורו לא בעבור בעל המלאכה ורצתה התורה בזה אף על פי שלא נכוין בזה הפועל בעבור עבודה זרה אבל בעבורנו והוא לקחת שכר מזה המעשה הנה עם כל זה הוא אסור וזהו תוספת הקדושה אשר בזאת האזהרה וכי תזבחו זבח שלמים ליי'. אותם כבר נתבאר זה הדין מהשלמים בפרת צו ומשם יתבאר כי אמרו ואם האכול יאכל מבשר זבח השלמים ביום השלישי רוצה לומר אם יחשוב עליו שיאכל ביום השלישי על יד המקריב אותו באופן שביארנו שם:

ט

ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור. צותה התורה בזה לחונן הדלים ממה שהשפיע השם יתעלה לאדם מן הטובות והנה יקל לאדם להניח להם מעט מהקמה כי זה ממה שלא החזיק בו עדיין וכן הענין בשאר המתנות האלו שזכר בזה המקום ואולי אם ימתין עד בא קצירו ותבואתו לידו יקשה בידו לתת לו זה אבל על כל פנים אם לא הניח הפאה באופן שצותה התורה או הלקט או העוללות או הפרט כבר תחייב לתת לעניי ממה שבא בידו מזה שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם הנה הוא מצוה לעזבם על כל פנים לעני ולגר והנה הפאה הוא לפי מה שיורה עליו הגדר בסוף השדה כי הוא מה שתכלה אליו הקציר והוא מבואר מצד עצם הענין שבאי זה מקום שתכלה הקציר' וכל להניח פאה אף על פי שהוא באמצע שדהו כי לא דקדקה התורה אלא שיניח קצת מהקמה לעניים ואין הבדל לעניים בין היותר באמצע השדה או בסוף השדה והנה הקצירה תאמר על מה שילקט כלו כאחד והוא אוכל ומכניסו לקיום וגדולו מן הארץ כמו תבואת השדה והוא מבואר עוד שהוא בלתי נוהג במה שאין לו בעלים כמו ההפקר שנאמר פאת שדך ומזה יתבאר שזה בלתי נוהג בשדה הקדש ובשדה הנכרי שאין אני קורא בהם שדך וראוי שיובן מזה שכן הדין במה שיתלש יחד כי התלישה בו דומה לקצירה בתבואת השדה ואמנם זכרה התורה התבואות הנקצרות כי זהו היותר נהוג. והנה נדר הקצירה היא לקיטת התבואות על ידו או על יד שלוחו לתכלית שיאסף זה אל ביתו אמנם מה שישחית הבעלי חיים או ילקטו אותו הלסטים לעצמם או שישחת באון אחר לא יקרא קצירה. וכן לא יקרא קצירה אם קצר זה קודם שתהיה התבואה ההיא ראויה לקצור באופן מהאופנים אבל יהיה השחתה לא קצירה והוא מבוא עוד שאין ראוי שיניח מן השדה על חברתה כי אין זה פאת השדה הנקצרת והוא מבואר שמאלו המתנות אין בהם דבר לכהנים וללויים אבל הם לעניים שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם וראוי שתדע שכאשר יגיע העת שלא ילכו העניים עוד לבקש בשדות ובכרמים אלו המתנות יוכלו הבעלים ללקחם שאם יעזבו אותם שם לא יהיו לעני ולגר אבל לעורבים ולעטלפים וכיוצא בהם וזה הפך כוונת התורה:

ולקט קצירך לא תלקט. הנה לקט הוא לפי הוראת הגדר מה שיפול מתך ידו בלקטו השבולים הנקצרות או הנופל מתוך המגל שהוא כלי ללקט כאלו תאמר שנשארה שם שבולת אחת או שתים שלא נקצרו ולא נשאר סביב דבר יקצרו עמו ואולם בזולת זה האופן לא יהיה לקט והנה הוא שבולת אחת או שתים יחד אבל אם היה יותר מזה הנה הוא קציר לא לקט הקציר והוא מבואר מצד הוראת הגדר:

י

וכרמך לא תעולל. רוצה לומר שלא תקח העוללות והנה העוללות הם מגזרת עולל שהוא קטן והם לפי הוראת הגדר הענבים חסרי ההווייה שאין משדרתם מסתעפים אשכולות ואין גרגיריהם מתקבצים זה על זה כגון העניין בענבים השלמים אבל גרגיריהם מפוזרים והנה יתבאר מזה שאפי' היה הכרם כלו עוללו' הנה הוא לעניים:

ופרט כרמך לא תלקט. פרט הם הגרגרים הנפרטים מהענבים בעת הבצירה וזה כנפרט ממנו מה שאין בעל הבית מקפיד לו לפי הנהוג כמו אם נפרט גרגיר אחד או שנים מאחד מהענבים לא יותר מזה ולזה ראוי שלא ישימו הבוצרים הסל תחת הענבים בעת הבצירה כדי שיפול שם הפרט והוא מבואר שזה הדין יהיה בלקיטתם הענבים בסל ואולם אם שמו הענבים בקרקע בעת הבצירה וחזרו ולקטום משם יהיה פרט אפילו אשכול כי ממנהגם שלא יקפידו האנשים בזה כשיהיה בזה האופן וזה מבואר מן החוש והיה זה כן כי יחסו קטן אל מה שלקטו משם ולזה יקלו האנשים בזה כשהיתה הלקיטה בזה האופן וכבר יתבאר שלמות אלו הדינין בפרשת כי תצא:

לעני ולגר תעזוב אותם. ראוי שתדע שהקציר בא לפי הנהוג משנה לשנה ומי שאין לו מהענינים מה שאפשר שיסתפק בו שנה אחת הוא הנקרא עני לזה הענין וזה מבואר מאד כי מה יעשה זה שיש לו כדי פרנסת קצת השנה הימצאו לו אלו המתנות בעת שתחסר לו פרנסתו. והנר הוא גר צדק שקבל עליו לקיים כל התורה וזכרה אותו התורה לפי שיתכן יותר שיהיה עני כי אין לו חלק ונחלה בארץ לפי מה שיתבאר כי מה שיקנה מן הקרקעות ישוב לבעליו בעת היובל:

יא

לא תגנבו. היא האזהרה על גנבת ממון וזה יתבאר מהענינים הנלוים לו וכבר נתבאר העונש על גנבתו בפרשת ואלה המשפטים:

ולא תכחשו. מפני שהזכירה התורה בפרשת ויקרא העונש על מי שכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל ונשבע על שקר כי האזהרה בזה המקום שלא לכחש ושלא לשקר רוצה לומר שאם כחש לא ישבע על זה לשקר וכבד נתבאר שם העונש:

יב

ולא תשבעו בשמי לשקר. הוא האזהרה מעבור על שבועת בטוי שנתבאר העונש בזה בפרשת ויקרא ונתבאר בזה המקום שכבר יעברו על השבועה אף על פי שאינה בשם המיוחד כיון שהיא בשם מהשמות שנקרא בהם השם יתעלה שנאמר ולא תשבעו בשמי לשקר בכל שם שהוא שמי:

וחללת את שם אלהיך. הוא מבואר ששבועת שקר הוא חלול הש"י שאם היתה גדולה מעלתו אצל הנשבע כראוי היה נשמר תכלית השמירה שלא ישבע בשמו הנכבד לשקר:

יג

לא תעשוק את רעך ולא תגזול. הנה הגזלה הוא דבר הנגזל בעין מיד הבעלים בחזקה כמו שאמר ויגזול את החנית מיד המצרי והעושק הוא מה שיכבוש האדם מזולתו בחזקה ולא ירצה להשיבו לו כאלו תאמר שיכבוש שכר שכיר או הלואה או פקדון וכבר נתבאר בפרשת ויקרא שכבר יתחייב להשיב הגזלה או העושק עם שהוא מבואר בנפשו:

לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. הנה הלנת פעלת שכיר לא תהיה בשכיר לילה כי לא נתחייב לו השוכר שכירותו עד סוף הלילה ולזה תהיה זאת ההלנה בשכיר יום יום ונתנה התורה זמן לבעלים לפרוע השכיר עד סוף הלילה ומשם ואילך יתחייב בלא תעשה ומזה המקום יתבאר שכר שכיר לילה גובה כל היום עד הלילה ובבא הלילה יעבור עליו בלא תעשה כי היחס אחד ועליו אמרה תורה במה שיבא ביומו תתן שכרו:

יד

לא תקלל חרש. היא האזהרה שלא לקלל אחד מישראל והנה זכר החרש לפי שהוא בלתי שומע ובלתי מתפעל מזה ועם כל זה הזהיר על קללתו וכל שכן שראוי להזהר מלקלל מי שאינו חרש כי יקרו מזה קטטות והפסדים בקבוצים המדיניים ואולם המקלל את המת אינו חייב כי הוא בזה הדין למנה מהחרש וזה מבואר מהשרשים הכוללים. וראוי שתדע שלא יתחייב על הקללה אם לא יקלל בשם מהשמות המיוחדים לשם יתעלה כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים:

ולפי עור לא תתן מכשול. הרצון בזה שמי שהוא עור בדבר לא תתן מכשול לפניו להפילו כאלו תאמר אם שאל ממך מדבר מה אם הוא מותר או אסור ואמרת לו בדבר האסור שהא מותר או שאל ממך עצה ונתת לו עצה בלתי הוגנת להזיק לו באי זה אופן שיהיה או אם היה האיש ההוא בעל תכונות רעות והמצאת לו הדברים אשר בהם יעשה הרעות הנה בכל זה יעבור משום לפני עור לא תתן מכשול ומי ששם מכשול בדרך להפיל העובר שעובר שם עובר גם כן על זאת האזהרה ויתחייב עם זה בנזקיו לפי מה שנתבאר ממה שנזכר בפשרת ואלה המשפטים:

טו

לא תעשו עול במשפט. ראוי שתדע שעשיית העול במשפט יהיה משני צדדין אם שישפוט שלא כדין כשיזכה את החייב או כשיהיה ראוי לשפוט ולגמר הדין ולא יגמר הדין לחמוס על דין הזכאי ולהאריכו כי זהו גם כן עול בעניין המשפט ונכלל הנה כשלא יתנהג בענייני הדין כראוי להוציא המשפט לאור בעת הראוי לפי הדבר ההוא ויעשה זה בכונה לעשוק דין אחר מהבעלי דינין הנה הוא עובר על לאו זה ואמנם אם יעשה זה להוסיף חקירה באימות העניין אין זה עול אבל הוא יושר:

ולא תשא פני דל. הנה הכונה בזה לפי הדברים הנלוים לו שלא תשא פני דל למשפט להטות המשפט מפני דלותו והנה הוצרכה התורה להזהיר בזה כי אולי יחשוב השופט כי מפני שהעשיר מחוייב לפרנס העי די מחסורו והיה האופן היותר שלם בזה שינתן זה לעני באופן שלא יבוש כמו שיתבאר בענין הצדקה הנה יהיה צדקה אם יזכה הדל ויתפרנס מהעשיר דרך כבוד לזה הוצרכה התורה להזהיר בזה בבאור כי על כל פנים ראוי שישפטו כדין:

ולא תהדר פני גדול. רוצה לומר בבואו לדין ועניין ההידור שלא יכבדהו השופט בבואו לפניו לדין יותר מבעל דינו כטעם והדרת פני זקן והטעם בזה שאם יראה בעל דינו שהגדול מכובד בעיני השופט ירא שתהיה דעת השופט קרובה לו ויצטער מזה ויכאב לבו עד שלא יוכל לסדר טענותיו כראוי בפני השופט לו שבו שלא יועילו לו טענותיו:

בצדק תשפוט עמיתך. לפי שלא צוה בזה אחר אמרו לא תעשו עול במשפט והמתין להזכיר זה אחר אלו הלאוין הוא מבואר שזו היא מצות עשה כנגד אלו הלאוין הקודמים ואמנם היותו כנגד לא תעשו עול במשפט. ולא תשא פני דל. הוא מבואר כי מי שיעשה עול במשפט או ישא פני דל במשפט איננו שופט בצדק וכן יתבאר כי מי שיהדר פני גדול איננו שופט צדק כי הוא ככה באופן מה אל שיתחדש עול במשפט כמו שקדם:

טז

לא תלך רכיל בעמך. ענין הרכילות הוא שיספר האדם דברים מאיש אחד לאיש אחר אף על פי שהם דברי אמת באופן שתוכל להתחדש בזה שנאה ותחרות ביניהם כי בזה מההפסד בקבוץ המדיני מה שלא יעלם והנה יתבאר מזה שהוא ראוי להזהר מלספר בגנות חברו וזה שאם הזהירה התורה מסיפור הדברים מלספר בגנות חברו וזה שאם הזהירה התורה מסיפור הדברים שיבאישו ריח האיש ההוא בעיני איש אחד או בעיני האנשים מיוחדים כל שכן שראוי שיזהר מסיפור הדברים שיבאישו ריח האיש ההוא בעיני האנשים כלם:

לא תעמוד על דם רעך. זכרה התורה זאת האזהרה אחרי הלאו הקודם להורות שהרכילות מביאה להריגת נפשות והנה עניין זאת האזהרה שמי שיוכל למלט מהמות איש אחד אם בדבריו אם בהשתדלותו אם בפעולותיו הנה הוא עובר על זאת האזהרה:

יז

לא תשנא את אחיך בלבבך. רוצה לומר אף על פי שלא יזיק לו כלל כיון ששונא אותו בלבו עובר על זאת האזהרה והנה תועלת זאת האזהרה מבואר כי השנאה אפשר שתביאהו להמנע מהשתדלות בהצלתו ולזה סמך עניין זאת האזהרה לאזהרה הקודמת וכן אפשר שתביאהו השנאה להמנע מהוכיחו כשיעשה דברים בלי ראויים ולזה סמך לזה הצווי הנמשך לו הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. רוצה לומר כשיעשה דבר כנגדך או כנגד השם יתעלה תוכיחנו כדי להשיבו אל הדרך הטובה והנה יש בתוכחתו אותו תועלת אם עשה דבר כנגדו כי אולי יתקן את אשר עותו או יראהו שלא עשה דבר כנגדו או אם עשה כנגד השם יתעלה יש בהוכחתו תועלת להשיבו מדרכו הרעה ולזה ראוי שתהיה הוכחתו אותו באופן שיתכן שיגיע מהתוכחה זה התכלית וזה יהיה כשיאמר לו בינו לבין עצמו דברים מושכים לבבו לעבודת השם יתע' ומרחיקים אותו מאלו הפעולות המגונות לא כשיאמר לו זה בקנטורא ושיספר בגנותו בפני בני אדם כי בזה התוכחת ישא עליו חטא המוכיח רוצה לור שכבר יהיה המוכיח חטא בזה בביישו אז בפני בני אדם ולזה הזהיר התורה שתהיה זאת התוכחת באופן שלא ישא עליו המוכיח חטא:

יח

לא תקום ולא תטור את בני עמך. באור אלו האזהרות למד מענינו שהוא במה שבין בני אדם מהעזר קצתם בקצת בדברים שדרך השכנים להעזר קצתם בקצת אשר יקשה בעיניהם כאשר לא יעזרו מהם בזה האופן וזה מבואר מן החוש בדברים המדיניים כי כבר יקשה לאדם בבקשו משכינו שישאלהו כלי מה מעט מהזמן ולא יתרצה להשאילו לו והוא מבואר כי מכמו אלו העניינים תתחדש בינם מריבה ואם יקח האיש נקמתו ממנו בכמו זה האופן תשאר השנאה ביניהם והמריבה ולזה הזהירה תורה לא יקום אבל אם יקרה שישאל ממנו כלי מה מי שמנע ממנו כליו ישאילהו לו כי בזה האופן תסור הקטטה מביניהם והזהירה עם זה שלא יטור בלבבו זה הענין כלל כדי שתסור הקטטה מביניהם ויהיו באהבה ולזה סמך לו הצווי הנמשך לזה. ואולם בנזקי הממון והחבלות לא הזהירה שלא יקום ולא יטור אבל התבאר במה שעבר שכבר יקח נקמתו ממנו על יד בית דין וכל שכן שלא הוזהר מהנטירה ולזה חוייב שתהיה הנקימה והנטירה בכמו אלו הדברים שאמרנו:

ואהבת לרעך כמוך. רוצה לומר שיאהבהו כגופו ולזה יבחר לו כפי היכולת הטובות אפשריות לו וירחיק ממנו ההזיקי' כמו שיעשה זה לעצמו אלא שהמצוה בזה הוא באופן שלא יגיע בו נזק לאהוב מפני זאת האהבה ושלא יחוייב לאד' להניח מלאכתו מפני עשיית מלאכת חברו כי אהבתו עצמו קודמת לאהבתו זולתו וכן אם יקום עליו להרגו אינו מחוייב שיאהבהו ולא יזיק לו אבל יחוייב למלט את נפשו ואפילו בנפש הקם עליו וזה יתבאר באור שלם בפרשת נערה המאורשה:

יט

אם חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים. הנה הרביעה רמז למשגל כמו שאמ' במה שקדם ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה. וענין זאת האזהרה הוא שלא ירביע דבר ממין אחד מהב"ח על נקבה ממין אחר ולפי שאינו מרביע אותם בהעלאותו אותתם זה על זה כי להם מעצמם התחלה בזה הפועל כשיאותו זה לזה למשגל או שלא יאותו הנה לא יעבור על זאת האזהרה אם העלם זה על זה אם לא הכניס בידו אבר הזכר באבר הנקבה והתועלת בזאת המצוה מבואר כי בזה מהפסד הסדר והיושר אשר בדברי' הטבעיים מה שלא יעלם עם שזה יהיה סבה להפסק התולדה מהנולד מכלאים כמו שהתבאר בספר ב"ח ולזה יפסד בזה האופן הרבה מהטוב שהשפיע השם יתע' באלו הנמצאות עם שזה יביא להאמין שאין בכאן צורה יתחלף בה דבר מדבר כמו שחשבו הרבה מהקודמים ובכלל הנה ההאמנה בשיש בכאן מינים מיוחדים יתחלפו קצתם מקצתם במהותם הוא מפני הצרה אשר בה ייוחד מין מין מהם ולזה צותה התורה בזה להחכימני כי זה ממה שיישירנו להשגתו יתעלה כמו שזכרנו פעמים רבות רוצה לומר ההאמנה במציאות הצורות:

שדך לא תזרע כלאים. רוצה לומר שלא תזרע בו יחד שני מיני זרעים אלא אם היה הזרע האחד בשדה אחד והזרע השני בשדה אחר והתועלת בזאת האזהרה הוא התועלת אשר באזהרה הקודמת להישירנו שנאמין במציאות הצורות גם באלו הדברים היה אפשר שיחשב בהם שלא יתחלפו כי אם במקרי' כמו שחשבו קצת מהקודמים שיהיה התחלפות אלו הדברי' עם היותם מדברים אחדים בעצמם מצד התחלפות החלקים שמהם הרכבו במצב והסדר והתמונה וראוי שתדע כי זריעתו הזרעים כלאים הוא כשיהיה מהזרע האחד עם האחר שיעור מורגש ואולם אם היה באופן שיקרא כל הזרוע בשם הזרע אחד הנה הוא מבואר שאינו כלאים כי המדקדק לזרוע הזרע האחד לא יקפיד בזה השעור אם נתערב בו מזרע אחר והנה עמדו על זה השעור רבותינו ז"ל לפי מה שקבלו מפי משה רבינו ע"ה והוא אחד מכ"ד רצוני לומר שאם נתערב עם הזרע מזרעים אחרים אחד מכ"ד בתערובת ההוא הנה הם כלאים אבל בפחות מזה השעור אינם כלאים וזה אמנם יהיה כשנתערבו מיני תבואה או קטנית קצתה בקצת ואמנם אם נתערבו זרעוני גנה בתבואה או קטנית לא יהיה שיעורם אחד מכ"ד כי כבר יהיו פחות אחד מכ"ד כשנזרע ועם כל זה היה להם שיעור מורגש בנזרע והמשל כי זרע כרוב אם נתערב שיעור אחד ממנו בשלשים שיעורים מתבואה או קטנית הנה כמעט שיחזיק זרע הכרוב מהארץ הנזרעת שיעור שוה לשיעור שיחזיק בו זרע התבואה או הקטנית ולזה יהיה שיעורו אחד מעשרים וארבעה מהמקום שיזרע בו המעורב רוצה לומר שאם היה הזרע בהזרעו מחזיק שיעור אחד מהארץ כאלו תאמר אמה על אמה והתבואה שנתערב עמה מעשרים ושלש אמות מרובעות הנה הכל כלאים והנה מבואר שאין הסבה בהרחקת כלאי זרעים אלא מפני מראית העין לא מפני יניקתם מחלק אחד מהארץ שאם היה הדבר מפני היניקה לא היתה התורה אומרת שדך לא תזרע כלאים אבל תזהיר שלא תזרע הארץ כלאים ואמנם התורה לא הזהיר בזה והוא מבואר שאפשר לזרוע בשדה אחד חטים ובשדה אחר סמוך לו שעורים ומזה המקום יתבאר שאם היה המקום שזרע בו חיטים בלתי ראוי להקרא שדה אסור לו לזרוע סמוך לו שעורים וכן העניין בשאר זריע' והנה השעורי' יתחלפו לפי מנהג הדבר הנזרע והמשל כי זרעוני גנה יוזרע מהם יחד שיעור קטן כי המקום ההוא הוא שדה לפי הזרע ההוא ולזה אפשר לזרוע מהם במקום קטן מינים רבים והשעורים באלו הדברים עם שהם מקובלים מפי משה רבינו ע"ה הם עוד מבוארים מצד מנהג ההזרע באלו הזרעי' ולפי שהתורה לא חששה בכלאי זרעים אלא מפני מראית עין כמו שביארנו הנה כשיתערב בזרע הנזרע זרע שאין מה שיוציא ראוי לאכילה כי לא יתחייב עליו משום כלאים כי הרואה לא ישפוט שנזרע זה הזרע כלאים בכונה כי הוא בלתי ראוי לאכילה וראוי שתדע כי הזריעה תהיה אם כשיזרעו בידו אלו הזרעי' בשדה או כשיחפה אותם בעפר אם היו בארץ כי הוא ישים אותם זרעוני' בזה החפוי והוא מבואר שזאת האזהרה אינה נוהגת אלא בארץ ישראל כי היא תלויה בארץ וראוי שתדע מזאת האזהרה שאין בזרעי אילנות כלאים כי נזרעו יחד כי אין האילנות דומין לזרעי השדה שסמוכין זה לזה ולזה אם הקפידה התורה בזה בכמו אלו הזרעים אין ראוי שנלמד מהם זה הדין בזרעי האילנות כי הם בזה הדין למטה מזרעי השדה וזה כבר התבאר מהשרשים הכוללים ואולם יתבאר שהרכבת מין במין אילנות התורה אסרה וזה שאם הקפידה התורה בזרעים שלא יזרעו כלאים ואף על פי שכל אחד מהם גדל בפני עצמו כל שכן שתקפיד בהרכבת מין במין ולזה יתבאר שהמרכיב אילן באילן או ירק באילן לוקה:

ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. כבר יתבאר במה שיבא שזה הכלאים הוא צמר ופשתים לבד שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו וידמה שלפי הוראת הגדר אמרו שעטנז על הבגד ששתיו פשתים וערב בו צמר או הפך זה ולזה אמר אחר כך שם צמר ושפתים יחדיו להורות שאיך שיהיה צמר ופשתים יחדיו הוא אסור ללבשו אף על פי שלא היה ארוג הצמר עם הפשתים אלא שהוא שוע עמו כמו הלבדים אם היו מצמר ופשתים או אם היה מחובר עמו חיבור ישים הצמר עם הפשתים כלי אחד ואפשר שיהיה שעטנז שם נאמר בכללות על אלו המינים שזכרנו מהחבור לצמר עם הפשתים ואיך שהיה הנה כשיתחברו הצמר עם הפשתים באחד מהאופנים הנזכרי' יהיה הבגד ההוא אסור ללבשו משום כלאים והוא מבואר מן התורה שאין אסור כי אם ללבשו אבל מותר להציעו מצע תחתיו שנאמר לא תלבש שעטנז ואמר בזה המקו' לא יעלה עליך ראיה שכבר יתכן לשומו תחתיו וראוי שתדע שלא יקרא צמר רק צמר הצאן ויתבאר שחבורי חבורין יחביר לענין כלאים והמשל שאם היה בכאן רצועה של עור והיה בצד אחר ממנה חוט של צמר נקשר בה ומצד השני חוט של פשתן אסור לחגור אותה כי הוא צמר ופשתים יחדיו כמו שהתבאר בט' מכלאים וכן העוש בגד מצמר ארנבי' וארג בו חוט של צמר מצד זה וחוט של פשתן מצד זה הרי זה אסור משו' כלאים כמו שנתבאר בחמישי מתוספו' כלאים ומזה המקו' יתבאר שהבגד של צמר שתפרו בו עורות והיו העורו' תפורין בפשתן או היה בהם חוט של פשתן קשור באופן שיהיה חבור הנה הוא כלאי' כי חבורי חבורים הם יחדיו כמו שביארנו עם שהוא מבואר בנפשו וכבר הארכנו בזה לפי מה שראינו בזמנינו זה רבים בלתי נשמרי' מזה ואם טען אדם עלינו ויאמר שאין שם כלאי' מן התורה אלא כשהיה שוע טווי ונוז כמו שנפסקה ההלכה בזה במסכת נדה כמר זוטרא שאומר עד שיהיה שוע טווי ונוז אמרנו לו שאין פסק ההלכה היא שם מחכמי התלמוד אבל מהגאונים הראשונים ולזה לא תשגיח בפסק ההלכה היא כי שם בתלמוד הלכות רבות שהם מהגאונים הראשונים כמו שזכר הרש"י בפירושו למסכת חולין ולזה הדעת נטה הרב המורה והנה תמצא בד' ממנחות רבא חולק על מאמר מר זוטרא בזה והתבאר בעירובין כי מר זוטרא היה תלמיד לרבא ומשרשינו בתלמוד שאין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד שזה המאמר הוא בנדה אגב גררא ולזה לא יתן רושם גדול בהאמתת זה הפסק ועוד שכל המשניות שהם בט' מכלאים מלאות מסתירת דעת מר זוטרא במסכת נדה ועוד שכבר יתכן שיפורש מאמר מר זוטרא במסכת נדה באופן בלתי סותר זה הדעת וזה שהוא יאמר כי מלשון שעטנז לא יתבאר שיהיה שוע או טווי או נוז אבל אם היתה הוראתו זאת ההוראה רוצה לומר שוע טווי ונוז היה ראוי יותר שיורה על מה שהוא שוע טווי ונוז יחד לא מה שהוא שוע או טווי או נוז ומזה הצד אמרו שם דהלכתא כמר זוטרא מראפקינהו רחמנא בחד לישנא והנה אף על פי שנודה שיהיה האמת מה שיאמ מר זוטרא כי לשון שעטנז יורה על מה שהוא שוע טווי ונוז הנה מה שאמרה התורה אחריו צמר ופשתים יחדיו כלל כל האופנים שיהיה בהם הבגד צמר ופשתים יחדיו. וכבר יצאנו ממנהגנו בזה הביאור ואמנם הביאנו לזה מה שזכרנו במה שקדם והנה התועלת בזאת האזהרה עם שהוא לפי מה שיראה להרחיק מההליכה בחקות הגוים הנה הוא התועלת בעינו אשר בשאר האזהרות הקודמות בעניין הכלאים וזה שהצמר הוא בא מן החי בהכרח החומר כמו שהתבאר בספר ב"ח. והפשתים הם באים מן הצמח והוא מין מכוון בעצמו. והנה יגיע מזה תועלת כי הצמר והפשתים עם היותם מסכימים ברכות והספוגיות ושמהם יעשו בגדים לאדם הנה יש בהם הבדל עצמו מצד צורותיהם כי זה מהצמח וזה מהחי והפשתים הוא צמח יותר שלם מהצמר כמו שיתבאר מפועל הצמיחה בפשתי' ובצמר ועוד שהוא מין מהמיני' מכוון בעצמו והצמר אינו כי אם מהכרח החמר וכל זה להחכימנו בזה האופן להשיג מציאות הצורות והמדרגות הנמצאו' קצתם עם קצת כי מזה נעמוד על מציאות הש"י כמו שזכרנו פעמים רבות:

כ

ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע. התבאר במה שקדם שזאת השכיבה תהיה אפשרית בקטן בן ט' שנים ויום אחד והנה זאת השכיבה הוא שישכב עמה כדרכה ויגמור ביאתו כי כבר אמר הכתוב שכבת זרע:

והיא שפחה נחרפת לאיש. ר"ל בעולת בעל ולפי שאין אישות לגוי כמו שהתבאר למדנו שזה האיש הוא ישראל ולא יהיה זה בזולת איסור אלא בעבד עברי שכבר התבאר בפרשת ואלה המשפטים שרבו מוסר לו שפחה כנענית ולפי שכבר התבאר שם שאין לו אישות בה ולזה תהיה האשה וילדיה לאדוניה בצאתו ולא תשאר נקשרת עמו כלל בקשר האישות הנה הוא מבואר שזאת השפחה היא בת חורין בצד ושפחה בצד וזה אמנם יהיה כשתהיה משני שותפין וכתב לה אחד מהם גט שיחרור או שנפדית ממנו ונשארה חציה שפחה וחציה בן חורין והנה יהיה הרצון בנחרפת בעולה מענין חרפה כי זה הענין הוא חרפה לנו רוצה לומר המשגל כי הוא לאדם מצד שהוא ב"ח לא מצד שהוא אדם או יהיה מענין כריעה ונפילה ובזה נקראת חורף התקופה שישפל בה השמש תכלית השפלות במקומות מהארץ אשר בהם היישוב וכן אמר לא יחרף לבבי מימי רוצה לומר לא יפול ולא יכנע להודות לדבריכם ומזה הענין נקראו חרפות הדברים אשר יאמרו כנגד איש או אשה להשפיל מדרגתם. ולזה יהיה אמרו נחרפת לאיש נכרעת ונופלת לבעל לשכב עמה והנה לא אמרה התורה בעולת בעל לפי החסרון שיש בזאת הבעילה לפי הנימוס התוריי:

והפדה לא נפדתה וגו'. רוצה לומר שאמנם קרא אותה שפחה מפני שלא נפדתה בשלמות או בכסף או בשוה כסף או לא נתן לה שטר שחרור וזה ממה שיורה גם כן שאין הכתוב מדבר במי שהיא שפחה בשלמות שאם היה הענין כן יהיה אמרו והפדה לא נפדתה אם חפשה לא נתן לה מותר אין צורך לזה:

בקורת תהיה. ר"ל שהיא לוקה על זאת הבעילה אם היה זה בעדים והתראה:

לא יומתו כי לא חופשה. מגיד שאם היה נשלם שיחרורה היו בני מות וזה ממה שיורה גם כן שהיא נשואה לישראל:

כא

והביא את אשמו ליי'. לפי שהיה מדבר מתחלה באיש וזכר מתחלה עונש השפחה קודם זכרו עונש הבועל למדנו שלא יחוייב האיש להביא אשם אם לא תתחייב היא מלקות כאלו אמר שכאשר תלקה היא אוז יחוייב להביא את אשמו ובכלל זה הנה יתבאר עוד מהמקומות הכוללים ומזה יתבאר גם כן שהוא יתחייב להביא אשם אם היה בן תשע שנים ויום אחד כיון שהיא לוקה על ידו:

איל אשם. רוצה לומר האיל אשר יביאו לאשם והוא הבא בכסף שקלים כמו שהתבאר בפרשת ויקרא:

כב

על חטאתו אשר חטא. למדנו שהוא מביא אשם אחד על בעילות הרבה וממה שקדם יתבאר שלא יתחייב אשם אם לא היתה היא גדלה ובעולה ושתהיה מזידה:

כג

וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו. למדנו מזה שהנוטע אילן מאכל בארץ ישראל יאסר פריו שלש שנים מיום שנטעו והנה קראו ערלה להורו' שהוא מותר אין בו תועלת כמו הענין בערלת הבשר וטעם זה הוא כי בהתחלה לא יתכן לרוב האילנו' שיתנו פרים באופן שישלם החום היסודי בו כי לכח הזן בהם טרדה במה שיצטר' לו מן המזון לגדול גופם ולזה לא יתחזק על שיהיה שם מהמזון מותר מצומק ומבושל יעשה ממנו הפרי וכבר תראה זה בביאור ביין ענבי הגפן הילדה שהו' חלוש החום היסודי מאד ולפי שרצתה התורה שיהיה ראשית פריו קדש הלולים ליי'. להעי' כי הש"י הוא הפועל באמת בכל הפעולו' הטבעיו' ומאתו הכל חוייב שימתין זה עד השנה הרביעית שיהיה נבחר מה שיהיה ליי':

שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ראוי שתדע שהאכילה היא אחת ממיני ההנאה ולזה נלמד ממנה שפרי זאת הנטיעה אסור בהנאה שלש שנים ולפי שאמר ונטעתם כל עץ מאכל למדנו שאם נטעו לא למאכל פטור מן הערלה והוא מבואר שנטיעת ייחור מן האילן או זריעת זרע האילן הוא אחד לזה הענין וזה מבואר מהמקומות הכוללים. והנה הפרי הוא הכולל הקליפין והגרעינין אשר הם עמו וזה מבואר מצד הוראת הגדר:

כד

ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי'. רוצה לומר שיהללו עליו ליי' על כל הטובה אשר השפיע להם וזה אמנם הוא להעיד שכל הטובות הם מאתו יתע' ולפי שהוא קדש למדנו שיחוייב לאכלו בירושלם לפני' מן החומה כמו הענין בשאר הקדשי' כמו שיתבאר ואמנם קדשי הקדשים היו נאכלים לפנים מן הקלעים כמו שהתבאר ויתבאר שנטע רבעי פירותיו לבעלים ממה שנאמר בפרשת נשא ואיש את קדשיו לו יהיו ומזה יתבאר גם כן שמעשר בהמה הוא לבעלים נאמר בו קדש ליי' ובכלל הנה אם היה זה הקדש לכהן לא שתקה התורה מזה. ולפי שלא זכרה התורה בזה דבר הנה והוא מבואר שאלו הפירות לבעליהן ולפי שאמר כל פריו למדנו שאין בהם לעניים דבר ולא לכהני' וללויים:

כה

ובשנה החמישית תאכלו את פריו. אמר התורה זו שלא יכבד עלינו מה שמנעה התורה פירות שלשה שני' גם פיות השנה הרביעית לא התירה לאכל אותם כי אם במקום אשר יבחר כמו שקדם כי זה יהיה סבה שתדבק השגחת יתע' בנו ויוסיף לנו מפני זה תבואות הצמחים עם מה שישפיע לנו משאר הטובות ומהטובות האנושיות כמו שבארנו בספר מלחמות השם ואפשר עם זה שיהיה זה לתועלת שזכר הרבה המורה להרחיק מעבודות עבודה זרה הקדומות שהיו עושים פעולות מגונות למהר נתינת האילן פריו להוסיף תבואתו והתורה הערימה לעמוד כנגד הדיעות הנפסדות ההם לפי מה שאפשר לנקותנו מטמאתם:

כו

לא תאכלו על הדם. הנה מפני שסמך אל זה אמרו לא תנחשו ולא תעוננו למדנו שהאכילה על הדם היתה לכונה שיודעו להם העתידו' וזה אמנם היה שהיו זובחי' הב"ח והיה דמו יורד תוך הפיר' אחת וסביבה היו אוכלין בשר הב"ח ההוא ויחשבו שיהיו אוכלים בזה האופן עם השרים על שלחן אחד ותתחזק האהבה והחברה ביניהם עד שיודיעום השדים העתידות כמו שזכר הרב המורה שראה בספרים ההם:

לא תנחשו. הוא שישפטו בדבר טוב או רע מפני דבר אחד בלתי מעיד עליו כלל כמו שיאמר אומ' לא אעשה דבר פלוני שייעדתי לעשות שאם אעשנו לא אשיג בו רצוני והעד על זה שהרי נפלה פתי מפי:

ולא תעוננו. ר"ל שלא תשימו העתים סבת הדברים כמו שיעשו הסכלים שיאמרו יום פלוני מחדש פלוני או משנת פלוני טוב ויום פלוני רע כי זה כשלא יאמר בו יותר מזה השיעור הוא מביא להאמין שלא תהיה בכאן סבה פועלת ויהיה הכל מתחדש מהקרי כמו שחשבו רבים מהקודמים ואולם אם חברו עם העת מה שיתכן שיהיה סבת לזה לא יהיה בזה חטא והמשל אם אמרו העת פלוני קשה להקזה לפי שהשמש הוא אז במקום שתחמם האויר חום נפלא וכן אם בחרו לזרוע בעת מהשנה הנאות לזרוע מצד טבע התקופה וטבע הזרע לא יהיה בזה אשם וכמו זה אם אמרו שאין טוב לזמור הכרם בתחלת החדש אם היתה הגפן ילדה או בסוף החדש אם היתה הגפן זקנה כי אלו הדברים כלם הם מבוארי הסבות לפי מה שנתן השם יתעלה מהכח בכוכבים להשגיח באלו הנמצאות השפלות. וראוי שתדע שכן ההיקש במה שיתחייב משאר הכוכבים כי התורה העירה שהם נבראו להשגחה באלו הענינים השפלי' כמו שביארנו בפרשת בראשית ואולם החטא הוא כשיחם זה הענין אל דעת מופשט מסיבות אחרות וזהו מה שאמר רבי עקיבה בביאור זה כגון אלו שהן למודות ערבי שביעיות להיות יפות ולזה יהיה חטא במי שמחשב על פי האצטגנינות מזה הצד אלא אם יחס הפועל לכוכבים עצמם בזולת התחלה קודמת להם כי זהו מכת עבודה זרה בלי ספק ואולם מי שייחס הפועל לשם יתע' באמצעות הכוכבים ממה שנתן להם מהכח בזה לא יחטא בזה האופן אלא שראוי שלא יעלם ממנו שזה המשפט לא יתן האמת עכ"פ אבל ימצא בו הכזב הרבה לקצורנו מהעמידה על מה שיצטרך לעמוד עליו בנסיון למי שירצה שישפוט בזה משפט צדק עם שהשם יתע' הוא השליט על זה הסדור לבלבל אותו על צד ההשגחה כמו שביארנו בספר מ"י. ולזה ימצא בזאת ההודעה מהכזב הרבה ובכלל האזהרה הזאת מי שידמה להודיע העניינים הנעלמים באחיזת עינים כמו שיעשו קצת האנשים שיעשו נר מדברים ידועים וידליקו אותו ויהיה שם קטן שלא ראה קרי ויחשבו שהקטן יראה שם אמתת זה הדבר אשר בקשו לדעת ענינו איך הוא ואולי יקרה לו שיראה שם קצת דמיונים באחיזת עינים ומזה הסוג מה שיעשו שינעצו סכין בלחם אחד ובבא שם האיש החשוד על הדבר ההוא ידומה להם שיתנועע הלחם וזה הסוד מאחיזת עינים יתחייבו עליו מלקות ואמנם האוחז את העינים שהוא פטור הוא כאשר היה בדברים שידומו מפעולות הכשוף מזולת שיהיה כן כמו שתראה שיעשו אנשי' אחיזת עינים שידמה לאנשי' שעומדי' שם שתרנגול קטן ישא קורה גדולה ומה שידמה לזה:

כז

לא תקיפו פאת ראשכם. ידוע שמנהג עבוד הזרה היה להקיף פאת ראשם רוצה לומר לגלח אותה בתער וכבר נשאר רושם זה המנהג עד היום. והתורה צותה אלינו שלא נלך בחקותיהם כדי שנתרחק מדעותיהם הנפסדות בתכלית מה שאפשר עם שבזה תועלת להחכימנו ולהעמידנו על סודות הבריאה האנושית וזה שכבר יתבאר שחלקי הראש הם בלתי מתדמה הטבע ומזה הצד הבדילה התורה בין הקרחת והגבחת והנה הקפת הראש יביא לחשוב שיהיה הכל מטבע אחד כי טבע העגול אחד ומתדמה ולזה מנעה התורה זה כדי להעמידנו על הבדל הדברים כי עמידתנו על הבדל הדברים ומה שייוחדה בו קצתם מקצת תביאנו לעמוד על מהות הדברים וטבעיהם ומי שלא יחקור בזה האופן אבל יחשוב כל הדברים כלם מתדמים תבצר ממנו כל החכמה ויהיה זה סבה אל שיאמין שאין בכאן כי אם הצורה החמרית כמו שחשבו הרבה מן הקודמים ולפי שטבע פאת הראש הימנית הוא מתחלף לפאת הראש השמאלית הנה יתחייב על שתי אלו הפאות שתי מלקיות וראוי שתדע שהמגלח פאת חבירו הוא שיתחייב מלקות אף על פי שאינו הוא המתגלה ואמנם המתגלח לא יתחייב מלקות כי לא עשה מעשה ויתחייב שזה הדין הוא באיש לבד לפי שסמך ולזה ולא תשחית את פאת זקנך והאשה אין לה זקן ולזה יתבאר שהאשה שגלחה פאת ראשה או פאת ראש האיש פטורה:

ולא תשחית את פאת זקנך. זאת ההשחתה היא לפי הוראת גדר גלוח בתער. והנה המקומות שהם פאה בזקן לפי הוראת הגדר הם חמש פאות שתים מימין אחת בלחי העליון ואחת בלחי התחתון ושתים כנגדן בשמאל ואחת במקום חבור לחי התחתון הימיני לשמאלי:

כח

ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. אחשוב כי הקודמים להשכם כי אין יתרון לאדם אחר המות היו שורטים בשרם כמו אחד מקרוביהם שלהם והתורה הזהירה מעשו' כמו זה הפועל המגונה ויתבא' שהוא חייב על כל שריטה ושריטה שנאמר ושרט לנפש לא תתנו וכן אם שרט שריטה אחת על מתים רבים חייב על כל מת ומת שנאמר לנפש לחייב על כל נפש ונפש:

וכתובת קעקע. הוא כתב עשוי בצבע מהצבעים בעור האדם אחר הקרע במקום שיעבור בו הצבע. וזה היה מנהג הגוים בזמנים הקודמים לרשום על עצמם רושם העבודה זרה להורות שהם עבדים לה והזהירה התורה מעשות זה אפילו לשם יתעלה שלא לילך בחוקותיהם עם שהתורה בכללה היא להטיב לנו לא להכאיב גופותינו כמו שהיו עושים הסכלים ההם ולזה אמר כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם ואולם השם יתע' נהג בזאת התורה השלמה מנהג האב עם הבנים שנשתדל להטיב להם בכל עוז ולשמרם מהפגעים ולזה אמרה במשנה תורה בנים אתם ליי' אלהיכם לא תתגודדו:

כט

אל תחלל את בתך להזנותה. זאת היא מצו' לא תעשה לא מנאה הרב המורה ועיינה שלא ימסור אדם בתו לביאה שלא לשם אישות:

ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה. רוצה לומר שמי שיחלל בתו להזנותה יהיה סבה שתזנה הארץ כי היא תפקיר עצמה לכל ולא תבוש אחרי ראותה שאביה רוצה בזה ויהיה זה סבה שתמלא הארץ זמה כי יקרה מזה שלא יודע ממי הרתה ויבוא הענין שישא האב בתו והאח אחותו:

ל

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני יי'. זכר אלו המצות יחד לפי שהם מתדמות בכוונותיהם כמו שיתבאר מדברינו בהם והנח' מורא המקדש הוא שלא יכנס בו שלא לצורך וינהג בו בכבוד וביראה כי זה מה שיישירהו לעמוד על הכוונה אשר בעבורה היה באופן הנפלא הזה שצוה השם יתע':

לא

אל תפנו אל האובות. ידוע ממה ששאל שאול באוב לאשה בעת אוב כי האוב הוא פועל יביא לדמות שהעלו בו המת ויתפעל הדמיון באון שיתדמה לו שהוא שומע קול מהמת ההוא יודעי לו העתידות והתבאר שזה הקול המדומה הוא נמוך מאד אמר שפל מאוב קולך וידמה שמה שנתפרסם מההודעה המגעת בכמו זה האופן בלקיחת גלגולת המת הוא מזה הסוג:

ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בה. הנה הידעוני היה שהיו לוקחים עצם מעוף ששמו ידוע והיו משימים אותו בפיהם ויעשו פעולות להתבודד דמיונם עד שיגיע מזה שידברו בפיהם דברים ויחשבו שידעו בזה האופן מה שעתיד להיות והנה הפליגה התורה בהרחקת זה לפי שהיותר חזקה שבראיות על שיש בכאן שכל פועל כל אלו הדברים אשר בכאן היא ההודעה שתגיע מזה בחלום או בקסם או בנבואה כמו שבארנו בשני ממ"י ולזה תמצא שאמר הנביא מי פעל ועשה קורא הדורות מראש רוצה לומ' שהודעתו הדברים העתידים טרם היותם הוא ראיה חזקה על היותו פועל אותם ומי שישים סבת הודעת המתי' או העצמות יבטל שיהיה בכאן סדור מסודר משכל אבל יהיה החומר הוא התחלה לכל הדברים וזה בתכלית הגנות וההפסד:

לב

מפני שיבה תקום. הוא מצות עשה לקום מפני כל איש שיבה כדי לכבדו לא מנאה הרב המורה ובזה תועלת כי מפני זה ישמעו צעירי הימים לדברי הישישים ויהיו דבריהם אצלם יקרים ולזה יתנהגו במוסריהם כי הישישים לרוב מה שראו מעניני קורות העולם יודיעו להם על צד הנסיון דברים רבים בפיל וספיא המדינית ולזה יקרה למי שישמע דבריהם להנצל מהרבה מהפגעי' אשר היו באים עליו לולא עצת הישישים עם שבזה יתיישב בנפש לתת כבוד נפלא לשם יתעלה שהוא קדמון לא סר מהיות ונמצא ולא יסור:

והדרת פני זקן. היא מצות עשה והרצון בזקן לפי הוראת הגדר חכם כי החכם יקרא זקן אף על פי שהוא צעיר לימים אמר זקנים משער שבתו והדור הוא לעמוד מפניו כדי להדרו:

ויראת מאלהיך. ירצה בזה שזה יביאך לירא מאלהיך יראה עצומה כי גבוהה חכמתו לאין קץ על חכמת הזקן שתחוייב בו לכבדו ונפלאה קדימת מציאותו לאין קץ מקדימת מציאו' האיש הישיש:

לג

וכי יגור אתכם גר בארצכם. זה גר צדק:

לא תונו אותו. ידמה שיהיה הרצון בזה אונאת דברים כלאו תאמ' שיזכיר לו מעש' אבותיו לביישו ולפי שצותה התורה לתת כבוד לראוי לו מפני החכמה והישישות צותה שלא לבזות אלו האנשים שתלויה מאחריה' קופה של שרצים:

לד

ואהבת לו כמוך. היא מצות עשה והוסיפה התורה לצוות על אהבתו ואם הוא נכלל במה שאמר לרעך כמוך לפי שיאהבוהו מהבלתי קרובים עם שכבר יקל לאדם להתנגד לו כי אין עוזר ולזה צותה התורה שנאהבהו כנפשנו:

לה

לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. הכונה במשפט בזה הפסוק המשפט שיהיה ע"פ המדה והמשקל והמשורה. והמשל שהמודד הבגד בקנה המדה או המודד בארץ הוא השופט על פי המדה ההיא כמה ראוי שינתן אל זה האיש מהבגד או מהארץ או משאר העניינים הדומים וכן השוקל במאזנים אי זה משקל שיהיה מאיזה דבר שיהיה שופט על פי המשקל ההוא כמה יותן לזה האיש מהענין ההוא וכן הענין במשורה והיא המדה המכילה שעור מה מהפרות או מהמשקין ולזה ראוי שלא יטח השופט המשפט בשום צד מהצדדים:

לו

מאזני צדק אבני צדק. צותה התורה שיהיו הכלים הם בעצם שבהם ישלם המשקל בתכלית מהיושר והצדק באופן שלא יהיה עול מצדם במשקל והנה העול יהיה במאזנים מפנים רבי' מהם שיהיה מרחק הכפות מהאמצע מרחק בלתי שוה ומהם שיהיו קשי הנפילה או קלי הנפילה מאד ומהם שיהיו חוטי הכפות בלתי שוים בארך וכן ההקש בשאר הדברים אשר להם רושם כשלא ימצא הצדק במאזנים:

איפת צדק והין צדק. הנה האפה היא מדת הפרות היבשים וההין היא מדת חלה והנה העול ימצא באיפה וההין אם היו חסרות או יתרות וכבר ימצא העול באפה מפני היותר מחזקת כשימחוה מצד אחד יותר ממה שתחזיק כשימחוה מצד השני וכן ימצא העול בכלי אשר ימחקו בו אם אינו ישר או הוא יותר כבד מן הראוי או יותר קל מהראוי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.