אלשיך/ויקרא/יט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אלשיך TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png יט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך



רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

וידבר ה' כו' . דבר אל בני ישראל וכו'. קדשים תהיו כו'. ראוי לשים לב. (א) למה הוצרכה הקהלת כל עדת ישראל בפרשה זו. זולת טעם רז"ל על כי רוב גופי תורה תלויים בה. (ב) אומרו ואמרת אליהם שהוא מיותר. (ג) אומרו כי קדוש וכו' שהוא נתינת טעם הפכיי. (ד)קשר אומרו איש אמו כו' עם הקודם. (ה) קשר אומרו ואת שבתותי תשמורו כו' שאם הוא כמ"ש ז"ל (יבמות ד"ה) אם יאמרו לך חלל שבת יכול תשמע להם ת"ל ואת שבתותי תשמורו שאתה והם חייבים בכבודי ע"כ. ואם זאת היא הכונה למה הזכיר החמורה שבעבירות. והלא אפילו הקלה שבקלות לא יעבור לשמוע לאביו ולאמו מטעם שהוא והם חייבים בכבודו ית'. וגם נשית לב אל אומרו שנית אני ה' אלהיכם. (ו) קשר או' אל תפנו כו' אל אומרו אני ה' אלהיכם פעם שלישי. (ז) קשר וכי תזבחו כו' אל הקודם. וגם אומרו ל' וכי ולא ל' ציווי. ועוד כי כבר נאמר ענין זה בפ' ויקרא. (ח) קשר או' ובקצרכם כו' עם הקודם. וכן דרך כלל כל המקראות שאחריו בלתי מקושרים כלל. וכן כמה תיבות בכתוב בלשון רבים ובתוכן לשון יחיד. והנה לבא אל הענין נשית לב אל ענין הקדושה הזאת מה היא כ"א היא פרישה מעריות היא בשב ואל תעשה ולא יצדק בו ל' תהיו. ואחשבה כי הנה האדם נכלל משני הפכיים. גוף ונפש. וכלול מארבעה עולמות כמפורש אצלנו בשערים פרשת בראשית ופר' ויצא. והנה ביד האדם בבחירתו מוכן להמשיך החומר אחר הצורה או הצורה אחר החומר. כ"א ישים איש לבו ונפשו לעשות עיקר מתורה ומצות ויפרוש מענייני העולם הלזה כקדמונינו הקדושים. גם לחומרים היו מקנים קדושה. וע"כ היתה נבואה שורה עליהם. והוא ענין מאמר רבי פנחס בן יאיר עליו השלום באומרו (ע"ג פ' א') זהירות מביאה לידי זריזות וכו'. עד בואו בטוב בחירתו ממדרגה אל מדרגה עד השיגו רוח הקדש ועד גדר נבואה. שהיו מזככים ומקדשים גם חומרים עד יוכנו להשרות עליהם בגוף ונפש שכינה ונבואה הצריכה זיכוך החומר. כמז"ל (סוטה דף מ"ח) משחרב מקדש ראשון בטלה זכוכית לבנה. שכונתם שהיה להם חומר זך להיות ראוי לשרות עליו שכינה ונבואה. וגם אחרי כן כי יבואו בני האלהים כרשב"י ודומה לו להתקדש ולהזדכך חומרם. לא נעדרה מהם שכינה ורוח הקדש כמפורסם. וע"כ גם אשר השיגו לגדר רשב"י התקדשו עד גדר שלא שלטה בהם רמה במותם. וע"כ לפי רוב הכנות חסידותם ופרישותם שורה יתרון נפש יתירה כנודע מספר הזוהר. כי בהתקדש איש בתורה ומצות שורה על נפשו רוח וכעלותו עוד מעלה מעלה אחרי כן בכשרון וחסידות רב ועצום קונה נשמה מעולם העליון למעל' מעול' המלאכי'. ועל זה אבינו אב הרחמן המלמדנו להועיל שתנהג בחסידות בה ויאמר קדשים תהיו וכו' כי לכך נוצרתם. ונבואה אל ביאור הכתובים. והוא כי להיותו יתב' בא להזהיר את האדם על חסידות וקדושה לקנות רוח ונשמה להדמות לבוראו יתברך. ראה והנה יש בני אדם גם בני איש תועים מדרך השכל. באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה כ"א חד בדרא ותרי בדרא. ויתרשלו ע"י כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ומצוה והתנהג בחסידות. אך לא כי הוא כ"א שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכשרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו. ע"כ להורות זה צוה יתברך יאמר דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו. כי הקהיל את כלם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך. ולא תאמר שתדבר אל כל העדה כדי שבכללם ישמעו המוכנים שבתוכם. כי הנה ואמרת אליהם קדושים וכו'. כלומר כי אליהם כלם תהיה האמירה שתאמר אליהם קדושים תהיו וכו'. וז"א ואמרת אליהם קדושים תהיו. ונתן טעם ואמר אני ה' אלהיכם כלומר תדעו שכלכם מוכנים. כי הלא קדוש הוא מי שהוא אלוה של כלכם כא'. א"כ אחר שכלכם נכנסים בסוג יקרא ה' אלהיכם. אין זה רק שהכנה יש לכלכם להדמות אליו יתב' כי ע"כ אלהי כולכם יקרא. והנה ממוצא דבר הלא יתחמץ לבב אנוש. באומרו הלא דבר אלהינו יפלא בעינינו באמור אלינו קדושים נהיה כי קדוש הוא יתברך. כי הלא גם כי נהיה קדושים מי יתן ונדמה למלאכי אלהים הנקראים קדושים כד"א ובמימר קדישין שאלתא. ומאין ולאין נדמה לו. באופן כי בהיותנו קדושים לא נקרא דומים ליוצרנו. ע"כ להסיר מלבנו הדבר הלזה. והוא במה שכתוב אצלנו בשערים. כי פנת יקרת ספר הזוהר ורז"ל במקומות אין מספר כי גדולה מעלת הצדיקים ממלאכי השרת. עד אומרם כי עתידין צדיקים שיאמר לפניהם קדוש משא"כ למלאכי השרת. והן זאת מאמר יתברך לעמו ישראל ע"י ישעיה הנביא. כי אין תואר הקרא המלאכים קדושים תואר עצמיי אליהם כי אם תואר מושאל על העדר חומרם. אך הקרא קדוש באמת אינו כי אם אלהי ישראל לבדו. והוא באומרו (ישעיהו מ׳:כ״ה-כ״ו) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. שהל"ל יאמר ה'. וגם אומרו יאמר לשון עתיד ולא לשון עבר לומר אמר קדוש. אך הוא אל מי מקדושים תדמיוני ואשוה. לדעתכם שהוא הגדול ממלאכי השרת כלם. הוא יאמר לפני קדוש ואיך ישבחני בתואר שגם הוא בו. אך אין ספק כי אין תואר זה תואר עצמיי וצודק אם לא בו יתברך. והוא מאמר סידרו לנו קדמוננו בתפלתינו אתה קדוש ושמך קדוש וכו'. לומר עתה לבדך קדוש ושמך מיוחד הוא קדוש. גם שיתואר למלאכי השרת אינו רק בדרך השאלה. והראיה כי הנה וקדושים בכל יום יהללוך סלה שהוא ההלול הידוע שהוא לומר לפניך קדוש והוא ההכרח הנזכר. כ"א גם שמם קדושים איך יהללוהו בתואר שגם הוא בהם. וזה יאמר פה קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם ולא כן למלאכי השרת באופן שתעלו מהם. עוד יתכן דרך שני. והוא כי אמוני אלהים הלא תתמהו בשמעכם תהיו קדושים. על כי קדוש אני ה' אלהיכם. כי תאמרו מה זו טענה ומה דמות נערוך לו יתברך עמנו. ומי ישמע לדבר הזה. כי מה אנו מה חיינו. כי להבל דמינו לפני אדון הכל בורא כל העולמות כלם. ומאין ולאין נדמה לו להיות קדושים כמוהו. ע"כ מה עשה ית'. הכתיב בתורה קדשים תהיו חסר וי"ו ובמלת קדוש הטיל וי"ו. לומר אל תתמהו באמרי לכם תהיו קדשים להדמות אלי באמרכם כי הוא דבר בלתי אפשר לבעל חומר. כי הלא איני אומר תדמו אלו בעצם רק קדשים חסר וי"ו. כי קדוש מלא בעצם אני ה' לבדי ואין זולתי: והנה ארז"ל קדשים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' אלהיכם. והנה יראה כי הוקשה למו קושייתנו. (א) כי מהיותו יתברך קדוש. יצא כי לא נהיה קדוש. כי איך נדמה הנברא אל מי שבראו. (ב) היות קדשים חסר וקדוש מלא. והשיבו כתשובתנו. וזהו יכול כמוני ת"ל כי קדוש וכו'. כי אני לבדי מלא ואתם לא כן אך אם זו היתה כונתם. אומרם יכול בלתי צודק שנראה שהיה אפשר ליכנס בטבע חלוקה היות כמוהו יתברך. שאמרו יכול כמוני. מה שאין כן כאשר כתבנו. שהוא כי הלא זה דברו יתב' קדשים תהיו קדושה בלתי מלאה. כי מלאה לא יצוייר כי קדוש מלא אני ה' אני הוא ולא אחר. אך באומרם יכול יראה שהוא דבר שאפשר לאדם לטעות בו. ע"כ אחשוב כוונו לומר ענין שנשמר ממנו נבוכדנצר בדברו עם דניאל. באומרו (דניאל ב׳:מ״ז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין. כאשר כתבנו שם במקומו בס"ד. והוא כי הנה נבוכדנצר לאלהים חשבו. וע"כ מנחה ונחוחין אמר לנסכא ליה והוא לא רצה כמאמר רז"ל בב"ר פרשת ויחי. ובזה אחשוב שיתיישב אומרו ענה נבוכדנצר. כי מלת ענה לא תצדק רק כמשיב על דבר. ודניאל לא דבר לו דבר. ע"כ אמר. כי אחר הודיע אלהים אותו כי דניאל מיאן לקבל מנחה ונחותין כי לא רצה יחשבוהו לאלוה. הלא יתכן כי השיב לו כל כך על מיאונו ויאמר מן קשוט כו'. לומר הלא אם באשר אני מחשיבך אלוה היתה כונתי. כי אינך צריך לזולתך בגדר אלוה ואין אלוה עליך. הלוא יחר לך על כבוד אלהיך אך לא כן דעתי. כ"א שאתה אלוה. אך רשות אלהי ישראל עליך והוא הנותן לך כח. כי הנה מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין. כי מי שהוא אלהיך ואלהי כיוצא בך. אלהי האלהים יקרא. כלומר כי מה שעשיתך אלהי. אינו שאינך צריך לאלהי ישראל שתחוש על כבודו. כי הלא אתה אלוה ואלהיך הוא אלהי האלהים במה שהוא אלהיך: וזה יאמר פה לדעת רז"ל יכול כמוני וכו'. והוא כי הוקשה להם כי אומרו אלהיכם הוא מיותר. כי מי לא ידע כי השם הנזכר הוא אלהינו. לז"א כי מאומרו קדשים תהיו שהוא שיאמרו לפניכם קדוש. כמ"ש ז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. והוא גדר אלוה לעשות נפלאות. כענין (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וכיוצא. משא"כ לשום מלאך לעשות דבר בלתי אם את אשר יצוה עליו הוא יתב'. ואמר יכול כמוני כלומר שלא תצטרכו אלי לעשות רצונכם בעולם בלי רצוני. כמוני שאיני צריך מהזולתם. ת"ל אני ה' אלהיכם. כי אלוה אני עליכם. אלא שתעשו כרצוני. ומכחי. שאקים דבר עבדי ועצתו אשלים. משא"כ למלאכי השרת כמפורש אצלנו על פסוק (תהלים פ"ט) כי מי בשחק וכו':

ובמדרש ויקרא רבה (פ' כ"ד) ארז"ל. וז"ל רבי אבין אמר תרתי ר' אבין אמר למלך שהי' לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים. לעת ערב בא ליתן שכרן נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק א'. אמרו לו אדונינו המלך לא כולנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו חלק אחד. אמר להם המלך אלו שכורים הם ודרכן לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולכם חלק אחד. כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר ובמימר קדישין שאלתא. אבל התחתונים לפי שיצה"ר שולט בהם הלואי בשני קדושות יעמדו. הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל כו' וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. רבי אבין אמר אוחרי. משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך. מה עשה המלך נתן בראשו אחד ושתים בראש של בניו. כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקדוש ברוך הוא שלשה קדושות. מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחד ושנים בראשן של ישראל. הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדשים תהיו והתקדשתם והייתם קדשים עד כאן: וראוי לשום לב אל אומרו אמר תרתי כי מניינא למה לי. ועוד למה יחס את העולם למרתף של יין. ועוד איזה הדרך המלאכים שומרים את העולם. ועוד מה בין דרשה ראשונה לשניה. ולמה באחד קורא אותן קדושות ובשני עטרות. ולמה בראשון נותן א' לעליונים ובשנית אינו נותן להם כלום. ועוד מה הנה הקדושות ומה הן העטרות ואיך נוטל א' לעצמו ונותן שנים לבני אדם שהוא הפך הסברא. ועוד באומרו לעת ערב בא ליתן שכר. איך צודק זה בנמשל אם הוא לעת סילוק האדם מן העולם. לא יצדק במלאכים שאין בם סילוק. ועוד כי מאמרו הלואי בשתי קדושות יעמדו יורה כי על העולם הזה ידבר שע"י שתי קדושות הלואי יעמדו כנגד יצרם. וע"ז קשה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ועוד כי למלאכים אין נותן להם שכר רק בהיותם משרתיו תמיד ואיך יאמר בא ליתן להם שכרן. וכן בנמשל אינו אומר ניתן לעליונים קדושה אחת. רק העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת. ואינו אומר נותן להם קדושה אחת. וא"כ איך יצדק המשל. אמנם לבא אל הביאור נקדים ג' דברים. (א) כי הנה העה"ז תלוי קיומו בכשרון בני אדם שזכות תורות' ומעשיהם הטובים עולי' למעלה ושפע קיום העולם יורד למטה לארץ על ידי השתלשלות המלאכים. שהם כצנורות המריקים שפע העליון דרך עילה ועלול כנודע. נמצאו כי עלידי המלאכים והאנשים העולם משתמר וזהו נמשל השני סוגי שומרים שבמרתף היין. כי גם בעולם יש שני סוגי שומרים כנודע. והוא כמשל מאמר הנזירים לא כולנו שמרנו כאחד. שהוא כי האנשים בקיום מצות יורידו שפע. והמלאכים לשלשל השפע הנמשך מהן. נמצאו שומרים העולם כאחד. וייחס את העולם הזה למרתף של יין. כי כאשר שמירת המרתף הוא בל ישתו וישכרו ויתרוקן המרתף. כך שמירת העולם הלז הוא בל ימשך האדם אחר טובת העה"ז והנאותיו. שעל ידי כך בא להתרוקן והעשות תהו ובהו כאשר בדור המבול בהמשכם אחר טובות העה"ז. הקדמה שנית. והיא כי כל המשכת טובה אל העולם על ידי המלאכים היא על ידי עילה ועלול. וידוע למוצאי דעת כי בקבל מלאך שפע ממה שלמעלה הימנו. כי הוא עצמו מתעלה איכותו וקונה קדושה על קדושתו מעין מה שלמעלה ממנו. וזה לו בשכר עבודתו. אך לא יעלה שתי מדרגות לקבל באיכותו קדושה מעולם אשר עוד למעלה הימנו. משא"כ האדם כי בעל נפש הוא ועל ידי כשרון המעשה יקנה מעלה וקדושה מעולם שלמעלה מהנפש והיא הנקראת רוח. ועוד יוסיף בכשרון רב ותנתן לו רוח יתירה מעולם שלמעלה הימנו והיא הנקראת נשמה. וידוע כי כפי השגתו ברוח ונשמה יהיה אור טובו באותו העולם. ומעתה רואה עולמו בחייו בהארת טובו לעה"ב: עוד הקדמה שלישית. והיא כי הרוח ונשמה הנתוספים באדם שני בחינות להם. האחת בחינות שכר כי בהטה שמן חלקו באור ה' כנודע. שנית בחינה גדולה ומעלה כעטרות על ראש אשר הן עליו להתפאר ולהתגדל וכמאמרם ז"ל על כל אשר אלה לו. כי בלכתו בדרך מלאך הולך ומכריז לפניו פנו מקום לדיוקנו של מלך כי כמלך יחשב. ואין זה רק לאשר עטרות רוח ונשמה ניתנו לו כנודע שהוא חשוב כמלך בעטרה שעיטר לו יתברך ברוח ונשמה: ונבא אל הענין. והוא כי הנה רבי אבין הוקשה לו בכתוב. א' למה נאמר שני פעמים שיהיו קדושים א' בפסוק זה שנית בפסוק והתקדשתם וכו' שיורה כי צריך יתקדשו בהכנות קדושה להיות קדושים. ועוד כי פה נאמר תהיו אחר מלת קדושים. ושם נאמר והייתם קודם למלת קדושים. ועוד אומרו כי קדוש כו' כי אינה טענה להיות קדושים. ע"כ לז"א ר' אבין אמר תרתי כו'. והוא כי דרש שני מיני דרשות. זו למעלה מזו וזו לעומת זו אלא שבבחינה אחד יתאחדו. שהוא כי שני חלקי השכר שבדרשה הא' ושני עטרות שבשנית הכל ענין אחד אך המדרשות חלוקות. והוא כי הדרשה הא' היא כי כאשר שני סוגי שומרי המרתף לעת ערב שהוא אחר עשות העבודה הראויה א. השכר שהוא לעת ערב יום. כך היא בנמשל לעת גומרו המלאכה הראויה. והוא הנודע מספר הזוהר. כי ע"י עבוד את האדם את קונו בעצם כמה שנים מקנים לו מן השמים רוח על נפשו. ואם אח"כ מקדש עצמו בעצם יקנה נשמה. וזאת תהיה כונתו יתברך לומר קדושים תהיו. כי תעשו באופן תקנו קדושה יתירה היא הרוח. ואח"כ והתקדשתם ביותר. וע"י כן והייתם קדושים בנשמה. וע"כ בפסוק זה השני אומר והתקדשתם. כי הנשמה לא באה רק על קדושה יתירה. גדולה מאשר הוצרך להשיג הרוח על הנפש כנודע מה שאין כן מלאכי השרת. שגם אחר עבודה שישרתו אין קונים רק קדושה אחת. והוא כי איכותן מתעלה מדרגה אחת על מדרגתם כמדובר בהקדמה הב'. אך לא שתי מדרגות כאשר לאדם שנפשם מעין עולם הגלגלים. ובא להם רוח מעין עולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות. ונשמה מעולם העליון. וז"א בא ליתן שכרן כו' שהוא כי גם לעת שעשו עבודתם לפניו ית' לקבל שכר טוב שמוסיפין לאדם שתי קדושות. אין מוסיפין למלאכים רק נוספת א' כמדובר. ובזה יהיה פירוש אומרו כי קדוש כו' לומר קדשים תהיו. שהוא להשיג הרוח ולא תעמדו במדריגה זו כי עדיין תהיו כי תקנו עוד קדושה. כי הלא קדוש אני ה' ועדיין אין קדושתכם קרובה אלי עד בא הנשמה לכם. והוא אומרו אח"כ והתקדשתם והייתם קדושים שהיא השנית כי שם אשלים לכם השתי קדושות. ונתן טעם מפני היצה"ר. כי בני אדם יש להם יצה"ר וכל מה שמכניעים אותו מקדשים עצמם הוא הולך וגדול כנודע. כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. על כן כל מה שנעשה גדול לפניו יתברך מוסיפין לו קדושה. תחלה רוח ואח"כ בהגדילו יותר שיצרו גדול יותר נותנים לו נשמה לעוזרו. שאם לא כן הכל היה נשמר לו לעה"ב. וז"א והלואי יעמוד: והנה לפי פירוש זה הוא. כי קשה על מלאכי השרת תתו יתברך לבני אדם שני מעלות שכר ולהם א'. וענין הכתוב ברוח ונשמה מבחינת שכר. פירוש עוד פירש שני. והוא שאדרבא המלאכים הם כבני מדינה המעטרין את המלך בג' עטרות. והמלך נותן תרי מגו תלתא אל בניו והאחד נותן בראשו ואין המלאכים מקפידים בדבר. ולהמתיק הדבר נשא משלו אל בני מדינה שעטרו את המלך. ונתן לבניו שנים מהן והוא בשום לב אל קוראו יתברך את ישראל בנים. מה שאין כן למלאכי השרת. כי אומרו בני האלהים הוא בדרך השאלה כנודע. כי על כן ארז"ל שקצף הוא יתברך על נבוכדנצר שאמר ורויה די רביעא דמי כו' אך לישראל הוא יתברך אומר בנים אתם לה' אלהיכם. והוא המפורסם בספר הזוהר ובדרז"ל. כי גדולה מעלת הצדיקים ממלאכי השרת כמאמרם ז"ל מפסוק כי מלאכיו יצוה לך וכו'. וכענין כי נפשות עם בני ישראל נאצלות מאתו יתברך. באופן כי חלקו ה' אמרה נפשנו אך לא כן מלאכי אלהים רק מאיכות עולם המלאכים ולא חלק אלוה ממעל. וידמו אלו ואלו לפניו יתברך כמלך שיש לו בני מדינה. ויש לו בנים בארמנותיו מיוצאי חלציו. כי ע"כ בני המדינה דרכן לשלוח דורון למלך עטרות וכותרות. אך לא יחמדום לעצמו כי אין ראויית כותרות לבני המדינה רק למלך או לבניו כי בן מלך מלך. ועל כן כי יראו בני המדינה נותני העטרות. כי ישים המלך עטרות בראש בניו לא יקנאו. כי יאמרו כי אין הבנים כעבדים ובני המדינה. כן הדבר בנמשל. כי המלאכים בני המדינה הוא עולם המלאכים. ומעין עולמם המה בלבד ולא לבני מלך יחשבו. אך בני ישראל בניו יתברך הם. וז"א משל לבני מדינה ולישראל קרא בנים. שהוא בזה נותן טעם אל חשיבותו יתברך אל ישראל יותר ממלאכי השרת. ואל בלתי הקפיד המלאכים על כך. וזה ענין משלו השני הזה. כי מלאכי השרת מעטרין ומשבחין את הקב"ה בשלש עטרות באומרם שלש פעמים קדש. א' שהוא קדוש משולל גשמות אשר לעולם השפל. ועולם הגלגלים שגם הם חומר זך ובסוג קדוש לא יכנסו. שנית יעטרוהו שהוא למענה מאיכות עולם המלאכי'. בשלישי שהוא למעלה מעולם הנשמות והנה הוא יתברך נוטל השלישית על ראשו כי הוא יתברך לבדו למעלה מעולם הנשמות אך לישראל נותן שני עטרות כי זולת הכתר אשר נולדו בה. עוד ישיגו שני עטרות הידועות שהם רוח ונשעה. משא"כ מלאכי השרת כי לא יעלו מאיכות עולמם לאיכות עולם שלמעלה הימנו זולתי הדבק בו שפע ממי שהוא עולה אליו כמדובר למעלה. אך לא שתהיה רוח יתירה ביה ממש כאדם. ולפי זה ביאור הכתוב הוא כך קדשים תהיו וכו'. לומר תואר קדושה יתואר לכם שתעמדו בה ליקרא. קדושים. ועוד תהיו שהיא עטרת קדושה אחרת שהוא מה שעתיד לומר אחרי כן. באומרו והתקדשתם והייתם קדושים באופן שלא אתעטר עליכם רק עטרה א'. והיא כי קדוש עליכם אני ה' אלהיכם. משא"כ על מלאכי השרת שהם מעטרין בשלשה. ורמז הא' היתירה לו יתברך. עלינו. רמז באומרו קדשים חסר וקדוש מלא. כי החסרים מישראל תמלא בו יתברך:

ב[edit]

אמר המגיה בשם אדמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם כבוד מוהר"ר שאול נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק אמשטרדם יע"א

מוהר"ם אלשיך ז"ל התעורר על כמה דקדוקים בפרשה זו הנה הנם לעיני הקורא ובדעתו הרחבה דרש והתקין דבר דבור על אופניו הכל על נכון. גם אני אענה חלקי להשיב אמרים על קצת מן ההערות שהעיר הרב ז"ל כאשר השיגה ידי בס"ד. וזאת העולה ראשונה במה שכתב הרב וז"ל: והנה נשית לבעל ענין הקדושה הזאת מה היא. כי אם היא פרישה מעריות הוא בשב ואל תעשה ולא יצדק לשון קדושים תהיו עכ"ל. ואני מוסיף עוד לדקדק למה פתח בזו בלשון כלל הלא בסוף הסדר פרט הכתוב איסור העריות בביאור וכמו כן בסדר שלמעלה באו כל האזהרות והעונשים ושם נא' שיתקדשו ויפרשו מן העריות ע"כ למה נכתב כאן בלשון כלל ובדבור מיוחד בפ"ע. וגם ראוי לשית לב על לשון רש"י שכתב כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא לשון קדושה מהו ענין גדר הזה. ויתכן לפרשו ע"פ לשון המשנה במסכת סוכה פרק החליל. במוצאי יו"ט ראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין תקון גדול כו'. ומפרש בגמרא שהיו מקיפין אותה גזוזטראות ומושיבין הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יבואו לידי קלות ראש ולמדו לעשות כן ממ"ש הכתוב וספדה הארץ משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד ע"ש באורך. שכך הוא חובת כל ישראל ומוטל על עיני העדה בהקהל את הקהל אנשים ונשים לעשות מסך מבדיל בין אלו לאלו לבלת היות שם ערוב כי בקרבם קדוש ולא יראה בהם ערות דבר ח"ו כי אם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. והנה פרשה זו שלפנינו לפי שרוב גופי תורה תלויין בה נאמרה בהקהל אנשים ונשים וטף כמ"ש הרא"ם ושאר מפרשים. בא הכתוב לזרז את עיני העדה ראשי אלפי ישראל שישקדו על תקנת בני ישראל. שקד המקום ב"ה על תקנתם בבאם אל אהל משה לשמוע את דברי התורה לא יתערבו אנשים ונשים יחד פן יפרצו ויפרץ בם ח"ו. לכן הקדים להזהירם ואמר להם ביחוד קדושים תהיו שיעשו בקום ועשה גדר עקוה ומחיצה מפסקת בין אנשים לנשים כאשר עשו בבית שני למען תהא קדושתן קיימת וקדוש ישראל ישכון בתוכם ושמו יתקיים עליהם כמו שכתוב כי קדוש אני ה' אלהיכם כנלע"ד ליישב המקרא הזה. ובקשור הכתובים נלע"ד ע"פ מה שאמרו רז"ל במדרש רבה פ' נשא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות יע"ש. וההפך בהפכו ע"י גדר הערוה מתקיימים עשרת הדברות שהם כתובים בפרשה זו כמבואר במפרשים ועוד שע"י גדר הערוה במצרים זכו לקבלת הדברות והתורה כמה שכתוב במ"ר פ' במדבר ע"ש:

ג[edit]

איש אמו ואביו תיראו וכו' . הנה צויתי תהיו קדושים להביאכם לחיי העה"ב והנה אביכם ואמכם הביאו אתכם לעולם הזה כי הם נתנו החומר עם כל זה אם לא באתם על ידם אל העולם הזה לא הייתם זוכים לעולם הבא. ולכן אל תהיו כפויי טובה כי אם איש אמו ואביו תיראו. והנה ארז"ל (קדושין דף ל') שהזכיר איש שאין רשות אחרים עליו כאשה ואע"פ כן נכלל באומרו לשון תיראו שהוא לשון רבים. ועל פי דרכנו אפשר שע"י התחיל באמו כי הוא נתנה חלק באיש תחלה כי אשה מזרעת תחלה כו'. עוד אומרו. אם יאמרו לך אביך ואמך חלל שבת אל תעשה כי אתה והם חייבים בכבודי. והנה הערנו למה תפס במצוה זו מבזולתה. כי גם אם יאמרו לך לגנוב או לגזול אין לשמוע להם:

אמנם אחשבה. כי חש הוא יתברך פן יאמר איש הלא אמרת לי כי קדושים נהיה על כי קדוש אתה ה' ולמה לא יתהפך. כי הלא שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקדוש ברוך הוא נמצא כי שני חלקים הם לאב ואם החומריים וחלק אחד להקב"ה. ולמה נדמה לך על החלק האחד ולא לאב ואם בעלי חומר על שני חלקיהם. והנה לבלתי סור ממצות ה' גם שאביו ואמו יגזרו עליו לעבור צוויו. הנה שתי תשובות בדבר. אחד כי גם החומר הוא יתברך עשאו. כי אבי ואמי אשר עשו אותו. מהיכן בא חומרם אם לא מחומר אדם הראשון. ומי גבלו מן העפר ועשאו אם לא הוא יתברך כד"א ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה נמצא כי גם חומר אבי ואמי אשר שניהם עשו את גופי. גם הם עצמם הוא יתברך עשאם. נמצא שכל שלשת החלקים ממנו יתברך המה. והוא מאמרנו על פסוק (ישעיהו ס״ד:ז׳) כי אתה ה' אבינו אתה וכו'. כלומר גם אתה ה' בעל הרחמים בעל הרוחניות והנפש אבינו אתה לגמרי גם הגוף. כי גם שאנחנו מפאת עצמנו החומר מאבינו ואמנו כי לא נתת בנו רק נשמה. הנה יש טענות. אחד כי אתה יוצרנו בבטן כי אבינו ואמנו לא השכילו לצייר הצורה בגוף. שנית כי הנה מעשה ידך כולנו. כי ממעשה ידך באומרך נעשה אדם ועשיתו עפר מן האדמה נתהוינו כמונו כאבינו וכאמנו. והיא הראשונה שהזכרנו למעלה. עוד תשובה שנית. כי ישית על לבו ענין חידוש העולם. והוא כי הלא הוא יתברך לבדו בלי שותף ברא את העולם ויתכן כמאמרם ז"ל (ב"ר פ"ג) כי ע"כ לא ברא את המלאכים ביום ראשון. פן יאמרו שהיו שותפין לו בבריאת העולם. וא"כ איך תאמר כי לעשות אותך הוצרכתי אל שותפות אביך ואמך. אך אין זה כי אם שהכל אני עשיתי. רק שרציתי לזכותם להביאך לקיים העולם על ידם. והן אלה יתכן כיון הוא יתברך באומרו ואת שבתותי תשמורו. לומר ואם יאמר לך אביך חלל שבת וכו' ולא אמר מצוה אחרת יען כי בזאת הם רמיזות השתי תשובות לבלתי החשיב אב ואם בצוותם לעבור על המצוה. והוא. כי השבת הוא זכר לחידוש העולם. אשר אז אפילו חומר האדם אשר ממנו נמשכו גם הגופים. ידיו יתברך יצרו. על כן תפס במצוה זו. לומר אם יאמרו לך חלל שבת. את שבתותי תשמורו. כלומר זכור נא כי במצוה זו חדוש העולם הנרמז בשבת. ותראה איך אתה והם חייבים בכבודי. כי אז גם החומר אני עשיתי וממנו נתהוו אשר הולידוך. ובכלל הדבר הוא בזכירת חדוש העולם ע"י השבת. התשובה השנית כי אז לא הוצרכתי שותף לברא העולם ואיך יחפוץ אבינו אל שותפות אביך ואמך שאתה והם נתהויתם משם: והנה במה שכתבנו על פסוק ויכל אלהים ביום השביעי ובפסוק שבת וינפש. כי השבת היה אל העולם כנשמה אל הגוף כי לא היה העולם מתקיים רק הווה ונפסד קל מהרה. כי חומרי ובלי נפש היה אם לא היה השבת. כי בלעדי שפע קדושת השבת אל כל מה שנברא העולם הגשמיי בששת ימי המעשה היה הכל בטל. כן שני חלקי אביך ואמך בלעדי הנפש ששמתי אני. שני חלקי אביך ואמך שהן הגוף היה נפסד מיד. ובזה יאמר פה. אם יאמר לך חלל שבת וכו' והוא כי רמז ?בתוך סי' מצוה זו לרמוז טעם אל בלתי החשיב את אביו ואמו נגד ה' שהיא כי לולי חלק ה' שהוא הנפש. חלקי הגוף שעשו אביך ואמך הבל וריק היו. נמצא כי הכל עשיתי אני. כאשר בשבת. כי לקיים את כל העולם כלו בא השבת כנשמה אל הגוף. וזהו שבת וינפש. כי השפיע נפש בעולם ובא שבת באת מנוחה כי על ידו נח מלהפסד ולקלקל. ועל כן נשא המשל בו לומר. אם יאמרו לך אביך ואמך חלל שב ואל תעשה. כי את שבתותי תשמורו. כי בם תמצא חן ושכל טוב להשיב אל לבך לבלתי עשות מצותם. עם היות כי הוא הדין מצוה זולתה. מזאת למד טעם לדבר כמדובר. ולכן אני העיקר לקיים אתה והם גזירותי. ושמא תאמר אחר שעם שאתה הכל חייבתני לייר' מאבי ואמי על שעל ידם נתגלגל ביאתי לעולם לקנות חיי העולם הבא. כן כל שפע הבא לעולם משתלש על ידי המלאכים וגלגלים. גם כן תהיה לי פניית חשיבות להם ואשתחוה להם. לז"א אל תפנו אל האלילים שום פנייה. ומזה ימשך שאלהי מסכה לא תעשו לכם ואין צ"ל שלא תעזבוני. כי אפילו עם שאני ה' אלהיכם ואותי תעבודו עם כל זה לא תשתתפו גם כן אלהי מסכה. וזהו ואלהי וכו' אני ה' אלהיכם:

או יאמר אל יעלה על רוחכם שאם תעזבוני ותמירוני באלהי מסכה חלילה שאעזבכם כיתר גוים שלא יעבדוני. כי לא כן הוא. רק שעה עשותכם אלהי מסכה אני ה' אליכם כי בחמה שפוכה אמלוך אליכם ואפרע מכם:

ח[edit]

וכי תזבחו זבח תודה וכו' . הנה ידוע כי אין חפץ ה' בקרבנות תודה שאינם באים על חטא ולא בקרבנות הבאים על חטא. כמאמר הכתוב (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני. שהוא בלי חטא. כי טוב הוא העדר החולי מהחליא ולהרפא. וזה יאמר פה הנה הזהרתי קדושים תהיו כו'. הנה מהיותכם קדושים ימשך רב טוב לכם כי לא תצטרכו לזבוח על חטא. כי אם כאשר תזבחו יהיה זבח שלמים לא זבח חטאת. או אם אשם הבאים על חטא. ובזה ינעם טעם תביר שבמלת תזבחו. ואף גם זה לא אכריחם כי הלא שמוע מזבח טוב. וז"א לרצונכם תזבחו: או יאמר ע"ד הקודם. וכי תזבחו. זבח שלמים יהיה. כי שלום ביניכם לבין אלהיכם. שאפילו עולה הבאה על הרהור או למ"ד על מצות עשה לא תצטרכו. ושמא תאמר מה זכות יחשב לי מה שאני אוכל והלא טוב היה שאקריב עולה שכולה כליל לה'. לז"א גם זבח שלמים לה' הוא. וזהו שלמים לה'. כי הלא גם שהשלמים אינם כעולה שכולה לה' רק קצתו למזבח וממנו לכהנים ורובו לבעלים הנה אחשיבהו כאלו כולו לה'. וז"א לה'. והטעם כי הנה לה' הנזכר לפי רצונכם תזבחוהו. יהיה לה' כולו כליל. אם היה ית' מתרצה בזה. נמצא שאחר כן משולחן גבוה אתם זוכים מלבד מה שאיני בא אפילו על הרהור חטא: או שיעור הכתוב לפי זה וכי תזבחו זבח שלמים גם לה' יחשב כעולה ואדרבא טוב ממנה כי זהו לרצונכם כדורן בלי חיוב רק לרצונכם משא"כ העולה שהיא חיוב ואין להחזיק לך עליה טובה. וש"ת סוף סוף היבצר מהיות שאני אוכל ומה לי זכות אל זה. לז"א הנה מאשה ה' אתה אוכל. והראיה כי מתכא דרחמנא אתם אוכלים כי הלא כמשפט חלק המזבח שנעשה נותר ונפסל אחר זמנו. כן מה שתאכלו אתם הנה כי קודש יחשב. וז"א ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר כו' ואם האכל יאכל כו' פגול הוא כו' ואכליו כו' כי את קדש ה' חלל הנה כי גם חלקכם אשר תאכלו כקדש המזבח יחשב:

ט[edit]

ובקצרכם כו' . אמרו ז"ל בפסיקתא פ' ראה על פסוק עשר תעשר כו' שאומר הקב"ה הנה המוריד אריס לתוך שדהו נותן לו מחצה או שליש או רביע ואינו מועיל לו כלום כי מה שחורש וזורע אם לא הייתי אני משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל מה היו מעשיו מועילים. נמצא שאני עושה הכל ואעפ"כ איני שואל כאריס כו'. וע"ז יאמר פה הנה מהשלמים שנתתם לי מתנה ודורון נתתי לכם את הרוב לאכול משולחן גבוה והיה ראוי לפ"ז שגם אתם מרוב תבואות שהכל ממני תתנו לי הרוב בעד עניי עמי ואיני תובע מכם רק שיורין. לא תכלה פאת שדך כו' ולקט קצירך הנושר מהקוצר ופרט כרמך שכלם קלי החשיבות לפניך. ולא יעלה על רוחך כי משלך אתה נותן לעני או כי מאסתיו מתת לו לחם כאשר נתתי לך. כי גם בני הוא כמוך. אך הוא כי חלקו הוא בתבואת' ולזכותך כונתי לתת לו חלקו מתחת ידיך. כמפורש אצלנו על פסוק (בפרשת משפטים) את העני עמך ובפסוק (פ' בהר) וחי אחיך עמך. וזהו החילו בלשון רבים באומרו ובקצרכם וצאתו בלשון יחיד באומר לא תכלה כו'. אך היא מתחלה אמר לשון רבים לומר קציר ארצכם של בעל השדה ועני והגר כי מהכל הוא לפי האמת כי חלקם שם. ומה גם כי דרך העשיר להעמיד קוצרים שכירים עני וגר. ועל בעל הבית והקוצרים אמר ובקצרכם את קציר ארצכם. ואח"כ אל בעל הבית אמר לא תכלה כו' לכן אתה בעל השדה לא תכלה כו' בשביל העני הנכלל עמך בתחלת הפסוק וחזר ואמר תעזוב והיה די יאמר לעני ולגר יהיה. אך כיוון פן תאמר נא ישראל אם הכל שלך למה תתרצה במועט כזה לענייך לז"א לא תכלה כו'. והוא כענין דין המוריד אריסין על נכסי אשתו (במסכת כתובות דך ע"ט ע"ב) שאם אכל גרוגרות א' דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. הנה כי גם שהוציא הוצאות רבות ינוכה הכל על גרוגרות אחת על שאכלה דרך כבוד שניתן לו. כן הדבר הזה כי כל מה שהצמחתי ונתתי לך כל תבואתך וכרמך וזיתיך איני שואל ממך רק פאה ושבולת הלקט. אך בזאת שיהיה דרך כבוד שלא תכלה פאת השדה ותקח בידך הלקט והפרט לתתו בידיך לעני כי יתבייש רק שתניח הפאה והלקט והפרט והם ילכו כלוקטים משלהם דרך כבוד. וז"א תעזוב אותם כי אני ה' אלהיכם כמוך כעני והגר. לכן תתן לו משלי ודרך כבוד: או קרוב לזה כי רצה הוא ית' ללמד מה רב טוב מתן בסתר אשר לא יבוש המקבלה. וזה מאמרו ית' ראה נתתי לכם תבואתכם בלתי נרגש שאתם מקבלים. רק כאלו הוא קציר ארצכם משלכם אם שאני נתתי לכם את כל. כן גם אתה הזהר מלהתראות כאלו אתה נותן לו. רק תניח הפאה ולקט ועוללות והם ילכו אח"כ ולקטו אחר הסתלק הבעלים. ושעור הכתוב בקצרכם אעלה עליכם כאלו הוא קציר ארצכם עם היות כי לי הארץ במה שלא תכלה כו'. וע"פ דרכו כוון ענין מי הקדימני ואשלם (איוב סי' מ"א) כי תחלה נותן לכם קציר ארצכם. ואח"כ תעשו המצוה והיא לא תכלה כו'. והנה תת לעני דרך כבוד יהיה סבה שהעני לא יגנוב למלא נפשו כי ירעב. כי הלא הוא אפשר יאמר טוב לו בעניי אחתור בחשך בתי' בסתר שלא יראני האד' מלהתבי' לחלות פני עשיר שיתן לי פאת שדהו בידהו או שני שבלים לקט ופרט הכרם. ולפעמים יבוש חנם כי ילך עד בעל השדה וישיבנו ריקם באומר כי יתן לזולתו. ויהיו סבה לגנוב. נמצא העשיר מסייע בגניבה שגונב הרש. וע"כ סמך ואמר לא תגנובו לשון רבים: כלומר כי בדרך הזה שאמרתי אתה והעני לא תגנובו ואם לא כן עשיר ורש תגנובו. ואמר כי ע"י בייש את העני יהיו נגררים עונות רבים. א' כי יגנוב איש ועובר על לא תגנובו וע"י הגנבה תובע הנגנב את הנחשד. אם הוא אמת עובר הנתבע לא תכחשו. ואם הוא שקר עובר הנגנב לא תשקרו. הנה נא לכם שני לאוין אלו טרם עמוד בדין כ"א בינך ובינו וזהו איש בעמיתו שהוא בינו לבינו ומזה ימשך עוד עד שיבוא לב"ד וישבע לשקר וזהו לא תשבעו: או שעור הענין שגם הב' לאוין הן הם ג"כ בב"ד. אלא שאומר הנה בלא תגנובו ובלא תכחשו ובלא תשקרו עדיין אין זה כ"א איש בעמיתו שהוא שיחטא איש לאיש ועדיין אין חלול כבוד ה' באמצע. אך ימשך מזה גם הנוגע אל ה' וזהו ולא תשבעו כו' ונמצאת מחלל את שם אלהיך. ולא חלילה וחס שהשם מקבל חילול ופגם חלילה. כי הנה אני ה' בהוייתי מקודם כי לא שניתי רק פגמת בנפשך שפצית פה נגד כבוד שמו יתברך. כבודו ית' במקומו עומד. וזה וחללת את שם אלהיך אני ה': או יאמר וחללת כו'. מה שכתוב אצלנו על פסוק לא תשא כו' שלא אמר לא תשבע. וגם לא אמר לא ינקה ה' אלהיך כאשר החל. אך כי ה' מכנה אלהותו עליך שנקרא ה' אלהיך. לא תשא ותסלק את ה' אלהיך מעליך כי אז לא אלהיך אקרא כ"א ה' בלבד וזהו כי לא ינקה ה'. וענין זה יאמר פה איני אומר וחללת את שם ה' אלהיך רק אמר הנה מתחלה היית ה' אלהיך אך עתה סלקת שם אלהותו מעליך ע"י שבועה זו נמצאתי אני ה' בלבד ולא נקרא ה' אלהיך. וז"א וחללת כו' אני ה' או יאמר ענין רבי שמואל בר נחמני (בבא בתרא פ' הספינה דך ס"ז) ג' נקראו על שמו של הקב"ה צדיקים ומשיח וירושלים צדיקים דכתיב כל הנקרא בשמי כו'. ובזה יאמר אפילו אם צדיק אתה שאני נקרא ה' אלהיך אם תתחלל בשבועת שקר לא תקרא ה' כמוני ככל צדיק כ"א אני ה' לבד ולא אתה:

יג[edit]

לא תעשוק כו' . הנה אמרתי לך תפרנס את העני בתתך לו דרך כבוד ואם לא תעשה כן מתרגשות כמה עבירות כאמור. עוד אני מודיעך כי בהעלי' עיני' מלתת לו מתנותי אשר נתתי להם אשר לא עמלו בהם תבא לעשוקשכר שכיר שעמל בו. וזהו שסמך לא תעשה וכו' ומזה ימשך לעבור גם על לא תגזול בפרהסיא ש"ת לא אעשוק רק אעכב בידי פעולתו יום או יומים. לז"א לא תלין פעולת שכיר וכו'. כי אם כה תעשה אתה גורם עבירות רבות. א' כי בלכת הדל לביתו בידים רקניות ובביתו אין לחם לאכול והאשה וילדיה תשאנה עיניהן אל ידיו להריק להם ואין כל מאומה בידו אז יתן את קולו בבכי וקרא ואמר ארור האיש אשר עשיתי עמו היום מלאכה כי ריקם שלחני בלע ולא חמל עלי ועל אשתי ועל בני. על כן עליו אני מצוה ואומר לא תקלל חרש וכו'. ועל העשיר הוא אומר ולפני עור לא תתן מכשול שאם יאמר לעשיר למה תעשה כה לשכירך העני ואל שכרו ישאו נפשם הוא ואשתו ובניו הלא זאת ישיב העשיר מה עשיתי. הלא לא לעשק כוונתי כי הנה מחר אתן ויבקש לו היום ויפרע מחר מאשר אתן לו ולמה יקללני הפועל. ע"כ אני אומר לך העשיר כי גם אתה לא תקנה כי הלא ולפני עור לא תתן מכשול לבא לכלל כעס ולכלל טעות כזה. שיחר אפו ויקללך ולא חסרון הדל אני עושה כחס עליו. או מבלתי היות לי מה לתת לו מבלי שכרך. רק בחמלתי עליך כי הנה ויראת מאלהיך ממי שהוא אלהיך שהוא מדת הדין. שיקרא שם אלהיך עליך. מה שעתה אני ה' בעל רחמים שהשפעתי עליך טוב. כי בקלות אהפוך השיטה ויעשיר הפועל ותורש אתה. ועוד עבירה אחרת תמשך מהלן פעולת שכיר. והוא כי אחר עבור ימים יעמיד את בעל הבית בדין באומרו הבא שכרי ובעל הבית אומר נתתי אז מתעתד גם הדיין לחטא יעבור על לא תעשו עול במשפט כו'. והוא כי אפשר יעבור הדיין בהטות אל אחד מן הצדדין. או יאמר בלבו היתכן כי איש עשיר חמד שלשה או ארבעה זוזים להחסיר לחם רעב. ויטה לומר כי חרפת רעב השיא את העני לבא בעלילה על העשיר. ואפשר כי בהפוך הוא: ויזכה את העשיר ויעשה עול במשפט. או יתהפך הוא כי יאמר היתכן ערב לבו איש רש להעיז פניו נגד העשיר. אם לא שהאמת אתו רק שטרדות העשיר בעשרו השכיחוהו האמת ויעבור על לא תשא פני דל. או יעשה דרך שלישי כי הוא המסתפק. מי מהם הוא הטוען שקר ע"כ מה הוא עושה מחייב את העשיר. ולבל יקפיד מהדר פני עשיר ומכבדו הרבה ומזכה את הרש כדי לצאת ידי שניהם. והנה על הא' הוא אומר לא תעשו עול במשפט. ועל הב' אומר לא תשא פני דל. ועל הג' אומר ולא תהדר פני גדול כו': והנה עד כה דברתי על הנמשך מהלן פעולת שכיר שהלוך ילך ובכה ודובר סרה נגד האיש אשר עשה עמו ולא נתן לו. אך אין כל זה רק כשהפועל בלתי דן את בעל הבית לכף זכות באמור אליו כי אין לו מעות לתת לו שכרו ביומו. ע"כ אמר עשה זאת איפה בני. בצדק תשפוט עמיתך. הוי דן אותו לכף זכות וכן פירשו ז"ל (שבת קכז) אומרו בצדק וכו'. והביאו מעשה דהורקנוס כמפורש שם. ואמר עשה זאת איפה בני והנקה מבוא על ידך כל הלאוין הנזכרים. ודע שאם לא תעשה כן עוד תוסיף לגרום תועבות גדולות מאלה והם לא תלך רכיל וכו'. והוא כי הלא בלכתך לביתך ושכר פעולתך אין אתך ותקלל חרש כמדובר שתקלל ותאמר כה יעשה לו אלהים לעשיר וכה יוסיף בעניי ודלותי כי הלא את עניי ויגיע כפי ראה וריקם שלחני. ועל הדרך הזה ימלא פיו קללות נגדו. הלא ישמע השומע והלוך ילך רכיל אל העשיר ההיא לומר לו מה עשית לפלוני שכ"כ מארר ומקלל ומגדף היה אותך. ע"כ על האיש השומע מזהיר ואומר לא תלך רכיל בעמיך כי הלא תעמוד על דם רעך. וזהו לא תעמוד על דם רעך פן יהרגנו המקבל הרכילות. ואל תאמר כי לשם שמים תכוין כי תגלה הדבר למען השמר המקבל משונאו בל יעשה לו שום דבר רע בכעסו. כי הנה אני ה' להצילו:

או יאמר בשום לב אל אומרו לא תעמוד על דם רעך ולא אמר לא יומת רעך וכיוצא בזה. אך יאמר דע לך אתה הרכיל שלא תעמוד ותתקיים על דם רעך המומת כי אתה תהרג על שהסיבות מיתתו. וגם שאומרו לא תעמוד הוא לאו בפני עצמו. מדאפקיה בלשון זה כיון גם ענין האמור. ואחר צוותו ית' אל הרכיל. מצוה אל המקבל ואומר אם האמנת לדבר לא תשנא את אחיך בלבבך הוא אשר נאמר עליו. כ"ב הוכח אותו אולי יתנצל ואחיך הוא. וגם תוכיח את הרכיל עמיתך שלא יבא לך ברכילות. ואם נאמר שאומרו את. מרבה את מי שנאמר עליו יחזור האת אל אומרו הוכח ועמיתך אל אומרו תוכיח ואם אחר שתוכיח את מי שנאמר עליו אם שקר היה הדבר כי תכיר שהתנצלותו אמת הלא תרויח כי לא תשא עליו חטא החשד. ואם אמת היה הדבר לא תקום לשלם רעה ולא תטור לאמר איני כמוך שהצרת לי אני אטיב לך כי הלא ואהבת לרעך כמוך כי הלא רעך הוא בזה כי לא יבצר כי גם אתה חטאת לזולתך. כאשר חטא הוא לך. ולא תחפוץ יהיונוקמים ונוטרים לך. ועשה עמו כן גם אתה. ואם יראה בעיניך כי צדיק אתה ולא חטאת לאיש כי אין זולתך שחטאת לו אתה. הנה אני ה' כי לא יבצר ממך שחטאת לי. ולא יערב לך אם הייתי נוקם ונוטר לך: או יאמר לא תשנא את אחיך הוא הכשר מתייחם לאחיך. אל תשתף יצה"ר עם יצה"ט לשונאו מחמת שנאה וכיוצא בה. וז"א בלבבך בשני ביתי"ן. ואם לא כשר הוא להתייחס לאחיך וע"כ אתה שונאו הוכח וכו'. כ"א אינו אחיך הוא עמיתך. ולא תשא עליו חטא על ערביתך עליו: או יאמר הוכיחנו באופן נאות ופיוס ולא תבייש אותו ברבים וכיוצא בזה פן יענה עזות ויאבד על ידך. והוא ככתוב אצלנו על פסוק (משלי כ״ד:כ״ד) אומר לרשע צדיק אתה וכו' שהוא אומר לרשע צדיק אתה. הוא חניפות ויקבוהו עמים וכו'. אך למוכיחים ינעם כי אם רשע הוא ואם תוכיחנו לומר רשע אתה יענה עזות ויקללך ואשמת שגרמת לו להרשיע. לכן ינעם למוכיח לומר לו צדיק אתה. אך לזות שפתים הרחק ממך וכיוצא בדרך פיוס אז למוכיחים תבא ברכת טוב. כי כל איש טוב יברכם כי בתחבולות החזירוהו למוטב בל יצר לטובים וגם ירויח בזה כי תחת ענות קול עזות וקלון עתה באמור לו צדיק אתה שפתים ישק הרשע ההוא ותחת השיבו דברים רעים משיב דברים נכוחים. כענין תת התנצלות ולומר שעוד לא יביא עצמו לכל הדומה לכיעור. ועל זה אחשבה כוונה תורת ה' לתקננו בעצה טובה זו. באומרה תוכיח את עמיתך. באופן שלא תשא עליו חטא שלא יענה לך עזות ותשא עליו חטא כי גרמת לו להיות משיב רעה תחת טובה. ואם עשית כן ויענה עזות לא תקום ולא תטור וכו'. ואם קבל ושב לתוכחתך ונעשה רעך ואהבת לרעך כמוך וע"י כן אני ה'. והוא בפרשת נח כתבנו כי ארז"ל (במ"ר פרשת במדבר) שבאומרו ואני הוא ובית דינו כי מלת אני הוא הב"ד והוי"ו הוא שם הרחמים כאשר כתבנו ראיה ממדבר רבה. ובזה יאמר על ידי מה שואהבת לרעך כמוך מדת אני נעשים ה' היא רחמים כאשר אתה מתמלא רחמים על זולתך: או ירמוז טעם נכון אל גדולת מצוה זו כי רבה היא לפניו יתברך עד גדר שבהעדרה נחרב ב"ה כמשז"ל (בפ"ק דיומא) כי על שנאת חנם נחרב בית שני. והוא כי כל הנפשות ורוחות אשר לכל איש ישראל הם נמשכות מכל כחות עליונים זו מבחינת חסד וזו מבחינת גבורה וזו מבחינת רחמים וההיקש בכל השאר. וע"כ בהתאחד הרוחות למטה יתאחדו ויתחברו שורשן למעלה והוא תכלית כל האושר והטוב כנודע ליודעי חן. וז"א ואהבת וכו' וע"י כן אני ה' שהוא התחברות מה שהוא אני עם ה' שהוא זווג עליון הנעשה בהתחברות כל הבחינות והוא תכלית האושר והורדת השפע וקיום העולמות. אמנם בהיות שנאה נעשה פירוד בשרשי נפשותם ונאבד העולם וע"כ על זה נחרב ב"ה. וזה מ"ש ז"ל (מ"ר פרשת יתרו) כי פסוק רעך ורע אביך הוא על הקב"ה. והוא ענין למען אחי ורעי. ירמוז איך במצוה זו תוכלל כל התורה כי אמר ואהבת לרעך כמוך כי הרי בזה תהיה מסולק מכל העבירות שבין אדם לחבירו וגם אני ה' רעך שאמרתי תאהבו כמוך כי גם אני רעך. הרי בזה תהיה מסולק מעבור רצוני בכל המצות שבין אדם למקום. ולא אמר ואני ה' בל יראה שהוא ית' תוספות על בשר ודם על כן נאמר אני:

יט[edit]

את חקותי תשמורו וכו' . אמר הנה צויתיך לחבר הנפרדים ולאהבה את רעך כמוך. והנני מצוך להפריד בבעל חי ובצומח ובדומם. כי בהמתך כו' שדך כו' ובגד כו' וגם בבעל חי מדבר אין צריך לומר בשני גופים כ"א בגוף אחד ובו שתי בחינות. שהיא מי שחציה שפחה וחציה בת חורין נחרפת לעבד עברי הבא עליה מביא אשם. ואלו חופשה היה הבא עליה חייב מיתה כי הקורבה יתירה לבועל מחייבו יותר. כיון שהיתה נחרפת לאיש עם שקידשה עודנה חציה שפחה. וזהו לא יומתו כי לא חופשה:

כג[edit]

וכי תבאו אל הארץ כו' . יראה כי השלש שנים הראשונים הארץ תתן כח חצוני שבה. וברביעית מתחיל לתת מהקדושה והוא קדש הלולים לה' ובחמישית יותר לכם ובזכות תתכם כל מה שברביעי לה' יהיה להוסיף לכם תבואתה אני ה' אלהיכם מבטיחכם בכך:

כו[edit]

לא תאכלו על הדם כו' . יאמר משז"ל (ביצה דף כ"ה) ערלה מקטע רגליהון דקצביי' שאדם ממתין שלש שנים לאכול פרי העץ וקצבייא אין ממתינין שתצא הנפש. זה אחשוב היה סמיכות לא תאכלו על הדם אל הערלה כי ממנו מוכיח את הקצב בדם. ואני המעכב אתכם מלאכול עד עבור כמה שנים וההבשר עד שימצה הדם אני מצוה בל תתעכבו מלגשות דבר עד עבור יום פלוני או שעה פלוני וכיוצא שהוא ענין לא תנחשו ולא תעוננו מפני שהם חקי ע"א. וכן כל דבר שנוהגים לע"א בין מה שהוא תיקון והידור כהקפת הראש והשחתת פאת זקן. בין מה שהוא קלקול בענין שרט לנפש וכתובת קעקע לא תתנו בכם. ולא שאני מקנא בע"א שהיה נראה היות בה ממש חלילה. כי הנה אני ה' כלומר ואין זולתי כ"א ששנאתי ומאסתי הבלי שוא: או יאמר ושרט לנפש כו'. שאומר הוא תברך הנה בעשותך שרט לנפש שאתה מוציא דם שהוא מענין ש"ד. תבא אל ע"ג ומע"ג אל ג"ע. והוא כי ימות לך מת שהיית סומך עליו שהיה מועיל לך תשרט בשרך עד תוציא דם. מזה תבא לכתוב קעקע לשם ע"ג. כי תאמר כי היא תועילך תחת המת שהיית נשען עליו ולא תביט כי אני ה' שאם מת האיש שהיית נשען בו אני ה' במקומו כמאמר יעקב הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם. וז"א וכתבת כו' אני ה' ועוד מעט בראותך שאין הע"ג מועיל לך תבטח באדם אם תראה איש שר וגדול ובעל זרוע רמה. למען יהיה בעזרך תמסור לו בתך להזנותה למצא חן בעיניו שהיא מסירה לביאה בלי קדושין ואישות למען יהיה לך מעיר לעזור. ובזה אתה מאבד את העולם שאחר ש"ד וע"ג שתבא לידי ג"ע כולל כי תזנה הארץ ומלאה הארץ. זמה. ואל יפתה לבך חלילה לדבר ולומר הלא האלהים בשמים ואני על הארץ ע"כ צריך אני משען ומשענה בארץ לישען עליהם כי רם ה' ממני ועל השמים כבודו. חלילה לך לעלות על לבך הרעה הגדולה הזאת כי הלא את שבתותי תשמורו אשר הן הם עדים על חדוש העולם ואצ"ל דרך אמונה כ"א גם בחוש כאשר הוכרח טורנוסרופוס הרשע מר"ע באמור אליו מה יום מיומים (סנהדרין פרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס"ה)) שהביא לו ראיה מענייני השבת והלא תראה כי אם יעצרנו יתברך הגשם והחומריות שבעולם הלזה מלהיותו השגיח בו איזה הדרך ברא את העולם השפל הזה וא"כ אמור מעתה למה בראו. אם כמאמר ז"ל (בתנחומא פ' בחוקותי) שמתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים. וע"כ ומקדשי תיראו כי שם כביכול עושה דירה בתחתונים עם שמלא כל הארץ כבודי התפשטותו. וא"כ איפה מה לך לבקש אמצעיים או עזר מהבלי העכו"ם על הארץ מתחת. או תבקש לישען על הבל בני אדם ותשים. בשר זרועך. וש"ת כי היות השבת הוראת חדוש העולם אמונה הוא ובמה נדע הכרח כי כן הוא: לזה סמך ואמר אל תפנו אל האובות כו'. והוא כי ההכרח הגדול שהביא לזה ר"ע לטורנוסרופוס (בסנהדרין שם) היה אומר לו שיעלה את אביו בחול מקברו ע"י אוב וידעוני והעלוהו. ובשבת לא עלה שיראה כי בשבת אינה עולה וכן היה. וע"י כן הכיר האמת. והנה האם נאשים את ר"ע שע"י עלה נכרי ע"י אוב. הוי אומר כי לא כן הוא כי לא בקש הוא לטמאה בו חלילה כ"א אדרבא לשיכיר אותו הרשע האמת. וזהו שסמך אל תפנו כו' לומר אם רצונכם מופת על ענין השבת המורה על החדוש כי קדוש היא כי בו שבת וינפש. אל תפנו אל האובות ואל הידעונים שתהיה פנייתכם אליהם מצד עצמם שאל תבקשו לטמאה בהם כי אני ה' ואין זולתי רק בדרך אחרת שתבקשו בהאומות להשתמש בהאובות להכריח האמת כר"ע. ולא לטמאה בהם. רשאים אתם לעשות: גם יתכן רמז ענין שאול שעל שהיקל ביראת מקדש ה' והרג כהניו סר ה' ממנו וגרם לו לשאול בבעלת אוב וזהו ומקדשי תיראו. ובזה אל תפנו אל האובות כו' מה שלא תפנו לא תבקשו לטמאה בהם שאם פעם לא תעשו רק מצרת נפשכם כשאול שלא לטמאה בהם רק לגלות דבר. עוד מעט תוסיפי סרה ותבקשו לטמאה בהם וזה אסרתי לכם אפי' בהיותכם בעול אלהותי עליכם וזהו אני ה' אלהיכם. וש"ת ומה אעשה כי גם שמלא כל הארץ כבודו יתברך יסתיר פניו ולא יענני בקראי אליו כי לא נביא אנכי ובמה נחשב אני בעיניו ואיככה אדע אם טוב אני בעיניו אם אין. כי לעשות רצונו חפצתי ואין גולה אזני לדעת במה אתרצה אליו על כן מדאגה מדבר זה אבחר דרכי לדרוש אל האובות ולנחש ולעונן אולי אדע מה לעשות. ע"כ הנני אומר לך מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ובהחשיבך אותם ידריכוך בדרך טובה ויראת מאלהיך כי תלך בעצתם. ולא שאני מלמדך להועיל על הנוגע אלי. כי אני ה' לא שניתי גם בעברך רצוני כי תמיד אני ה' ואם תפגום בם תפגום בשורשך אך לא בי חלילה כי אני ה' בהוייתי הקודמת כי לא חסרתי בעונותיך. והוא ענין מאמרנו על פסוק המקונן באמור שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו שהוא ענין מז"ל (במדרש איכה) על פסוק חלל ממלכה ושריה כי במה תעו ובטחו ישראל שלא שבו אליו ית' כשומעם דברי ירמיהו על הרעה העתידה. כי הוא כי היו גדולים בישראל מבטיחים אותם על תהו באמרם אליהם אל תיראו כי הנני מקיף את כל ירושלים במים ועונה אחריו רעהו אני אקיף אותה אש כו'. ויהי בעת הצדה הלכו איש איש מהמבטיחים אשר אמרו זה להקיף את ירושלים באש וזה להקיפה מים וישביעו איש שרו ולא מצאו. כי הלא הוא יתברך אדון הכל החליף ממלכת השרים. אשר היה שר המים עשאו שר האש. ואשר היה שר האש עשאו שר המים. וזהו חלל ממלכה ושריה. וא"כ אמור מעתה מה גרם להם ליכשל בכך בין המבטיחים בן השומעים מהם כי לא החשיבו את ירמיה לשמוע בקולו ולקיים עצתו ולא את כל יתר זקני ישראל כהחרש והמסגר והזקנים אשר נוכח פתח הבית שהיו צדיקים גמורים כמאמרם ז"ל (שם) ואלו הלכו אל זקניהם אלו והחשיבום היו מתקנים אותם בעצה טובה מלפניהם וזה יאמר המקונן שרים בידם נתלו. כלומר בידם וכחם נתלו לבלי תיקון את ישראל כי היו נתלים וסומכים בידם ובכחם לעשו' כחכמתם. ומהיכן בא להם זה כי פני זקנים כירמיה ויתר זקנים לא נהדרו שאם היו מהדדים ומחשיבים מאמריהם היו לומדים מהם ליראה את ה'. וזה יהיה מאמר הכתוב פה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. וע"י כן ימשך שויראת מאלהיך ע"פ טוב עצתם ומוסר השכל אשר אתם. וזה לא על הנוגע אלי כי אני ה' כמדובר:

או שעור הכתוב כי לא תאמר איך אלך להדר פניהם שייעצו אותי אם אראה שייטב לי ודרכי מצלחת. ואין דרך בני אדם לבקש עצה רק בעת צרתם כענין בצר פקדוך. לז"א ויראת מאלהיך הוא מדה"ד בעוד שאני ה' מתנהג ברחמים:

לג[edit]

וכי יגור אתך גר כו' . ראוי לשים לב (א) אל כפל הדברים כי יגור אתך גר ולא אמר כי יהיה גר בארצכם לא תונו אותו: (ב) שנכנס בלשון יחיד באומרו אתך ויצא בלשון רבים באומרו בארצכם כו': (ג) אומרו הגר הגר אתכם כי שלשת התיבות מיותרות. כי באמרו כאזרת חכם יהיה לכם כי גרים כו' ידוע שעל הגר הנזכר ידבר. (ד) שהתחיל בלשון רבים באו' כאזרח מכם יהיה לכם ואח"כ תפס לשון יחיד באומרו ואהבת לו כמוך וחזר אל ל' רבים באומרו כי גרים הייתם כו'. (ה) כי מה טעם הוא אומר כי גרים הייתם כי אינו דומה כי זה גרות וזה גלות. (ו) סמיכות כל הענין האמור אצל הפסוקים הקודמים. (ז) סמיכות המדות אל ענין הגר. (ח) אומרו אני ה' אלהיכם כי מה ענין הזכיר במצוה פרטית זו היותו יתברך אלהיהם. איזה. (ט) יחוס יש ליציאת מצרים במשקלות ומה גם לאומרי' שפירושו שע"מ כן הוציאם ממצרים למה היה התנאי כאן מבזולת. (י) אומרו ושמרתם כו' כי פסוק זה נאמר כמה פעמים:

אך הנה אחרי דברו דופי על שואל אוב וידעוני שהם חקי ע"ג הלא יאמר איש. אחר שכ"כ היא מאוסה לפניו יתברך לא יאשם את המגנה את הגר עליה באמור לו הפה אשר נשק לע"ג ידבר תורה שנאמר' מפי הגבורה. ע"כ סמך ואמר וכי יגור אתך גר כו' לא תונו שהוא אונאת דברים כמאמר ז"ל (ב"מ נ"ח) ואמר אתך וכן אמר בארצכם שמייחס הדבר אליהם הלא במה שידענו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי שהוא כי בהתגיירו מקנים בו מן השמי' נפש חדשה מתחת כנפי השכינה. נמצא שהוא כנולד ממש כי הנפש אשר לא טהורה היתה העבירוה ממנו. ובזה יאמר כי יגור אתך שלהיותו אתך תחשיבהו לגר בערך בהיותך אתה אזרח הוא בארצכם אך לא בארץ העליונה אשר שם שרשי כל הנפשות. כי שם אינו גר כי כמוך כמוהו יש לכם נפש משם וכלכם שם שוים. וענין הכתוב כי כן דרכן של ב"א שאם הגדול שבעם מחשיב ומכבד את איש א' הגר הזה ודומה לו גם כל העם יכבדוהו כי ממנו יראו וכן יעשו. אך אם ראש העה יזלזל אותו אחריו כל אדם ימשוך לזלזל אותו גם המה. וזה מאמרו יתברך כמדבר אל ראש העם כי אל האיש החכם ורב במעשה מייחד דבורו ואומר לו כי יגור אתך כלומר שתחשבהו אתה לגר ולא לחשוב כאזרח ימשך שיהיה ג"כ גר בארצכם. שהוא לכל בני הארץ כי ממך ילמדו. וע"כ אצטרך לצאת ולצוות בלשון רבים ולומר אל תונו אותו. לכן צריך כי כאשר הסבות את לבם אחורנית להחשיבו לגר כמוך צריך אתה להעדיף עליכם בתיקון. שאם כאזרח מכם יהיה לכם שהוא את כל הכלל שיהיה לכם כאחד העם. אתה תאהבהו כמוך ממש. וזהו כאזרח מכם יהיה לכם העם. ואהבת לו אתה שיהיה אתך גר. עתה יהיה כמוך.

או שעור הכתוב כי יגור אתך גר ימשך גם לכלל שיהיה גר בארצכם. לכן אצוך ואזהירך כי לשיהיה כאזרח מכם אצל ההמון אתה צריך שתאהבהו כמוך: כי לו יקחו וילמדו ממך גם את הטוב לגמרי. ואמר הגר הגר אתכם לרמוז מה שאמרנו כי אם הוא גר הוא אתכם. אך לא אתי בעולם העליון כי גם משם השפעתי בו נפש כמדובר. ונתן טעם ואמר כי גרים הייתם בארץ מצרים. והוא לומר כי מה תבזהו על אשר עבד ע"ג והלא גם אתם עבדתם אותה ונתגיירתם בארץ מצרים. ולא עוד כ"א שזה נתגייר בארצכם כאומר אתך גר בארצכם כי בבת אחת הושוה אתך. כי מיד נכנס בקדושה בעצם תחת כנפי השכינה שהוא בא"י שלעומת ארץ העליונה. משא"כ אתם כי גרים הייתם בארץ מצרים אדמה טמאה שלא היה גרותכם בדבקות עצמיי. כגר הזה שנתגייר בארצכם:

לה[edit]

לא תעשו עול כו' . הנה פי' רש"י והוא מרז"ל (ב"ב פ"ט) כי אומרו במשפט חוזר אל משפט המדות שאומרו במדה כו' הוא פירוש אל אומר במשפט וראוי לשום לב למה קרא לזה משפט ולא עוד אלא שיסתום ויצטרך לפרט. ועוד כי באו' במשפט בפת"ח הבית הוא כה"א הידיעה במשפט הידוע:

אך ענין הסמיכות הוא שאומר הוא יתברך. הלא צויתיך על אונאת דברים אל יקל הדבר בעיניך כי הלא עוד מעט וממנה תבא אל אונאת וטעות ממון. ולענין הכתובים יאמר כי הנה ידענו כי ביום ר"ה יעמיד הוא יתברך במשפט כל יצירי עולם ואז יקציב לכל איש ואיש פרנסת שנתו כמאמר ז"ל (בבא בתרא דף י"א) מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה לר"ה והוא לפי מה שיעלה משפטו ודינו ביום ההוא לפי מעשיו ולכן אם מדמי קצבתו אשר נשפט בשמים יקנה מקח קרקע או מטלטלין ויטעו אותו במדה שהוא מדת קרקעות או במשקל או במשורה מטלטלין ויתנו לו לפי הטעות שוה מאה וחמשים במאתים. הלא נמצאו עושים עול במשפט הידוע. הוא המשפט לאלהים בר"ה שמחסרין מקצבת דמי הקונה ומוסיפין בקצבת המוכר. נמצא עול במשפט אשר נשפטו שניהם. וה"ה בהפכו אם הטעו למוכר. ואמר מאזני צדק וגם אבני צדק שהם המאזנים ישאו יחד בשוה. ואם ישים אבן קטנה או גדולה מהראוי מה יועיל לו המאזני צדק וכן איפת צדק במדה גסה והין צדק שבמדה דקה יהיה לך כלומר לא בלבד הוא הקפידה כי תמדוד או תשקול בגדולה או קטנה מהשיעור כ"א אפילו לא יהיה בבית כ"א שלימה. ואמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי כו' יאמר מאמרם ז"ל (שמות רבה) פרשת בא אל פרעה כי תבע דין שרו של מצרים ונעשה. ועמדו בדין על הנקודה והכריע כף זכות ישראל. ואמר שע"כ גם הם שתחת אלהותו יעשו כמעשיו ית' לבלתי עשות עול במשפט.

או יאמר אני ה' כו'. ענין מאמרו ית' באומרו (ישעיהו ס״ג:ח׳) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע. ובארנו שם הפסוק שהכונה לומר כי בעת יציאת מצרים שאמר הוא יתברך הנה אך עמי המה כלומר אינם עמי בעצם רק במיעוט. כי אכין ורקין מעוטין. וזהו אך עמי דרך חסרון המה כלומר ואינם ראויים ליגאל אלא שבנים שלהם הוא הדור אשר יקומו מהם הם ילדים שגדלו תחת הקרקע ובאו עדרים עדרים הם הורו באצבעם זה אלי ואנוהו ולא שקרו בעגל ולא בענין מרגלים והם דור שנכנסו עם יהושע לארץ. ואליהם אמר את העם בלתי ראוים. בנים שלהם לא ישקרו. ועל בלתי היותם משקרים הם מקיימים חותמי שהוא אמת כנודע מרז"ל (שבת נ"ד ע"ב) ובקיימם חותמי עבדי ה' יהיו באמת וע"כ ויהי להם למושיע. וזה יאמר לא תעשו עול במשפט במדה כו' מאזני צדק כו' ולא של שקר כי אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם כו' ע"מ שלא תשקרו. ולכן הזהרו מלשקר במדות ומשקלות פן תהפכו קערה על פיה:

לז[edit]

ושמרתם כו' . אמר הלא תאמרו למה תייחס אלהותך על מצוה זו והלא אין אומה ולשון בעולם שלא יקפידו בשלמות מדות ומשקלות ומשורות כמפורסם. לז"א אינו דומה המקיים חוקותי ומשפטי שלי המיוחדים לי בפרטי דיניהם והעשותם לשמי למה שהם משפטי. כי ע"י כן ועשיתם אותם כי בקיימכם אותם עשיה ממש אותם אתם עושים. כי בם אתם מהווים רוחניות קדושה ובוראים מלאך מאיכות מצות המשפט ההוא נמצא שאותם ממש אתם עושים. מה שאין כן קצת האומות וכל הנמשכים במשפטי הם כי אין מהווים קדושה ושפע בדבר. וש"ת אם משפט אחד לנו ולהם בענין משקלות ומדות מאי רבותן מנייהו ברא קדושה משא"כ הם. הלא הוא כי אני ה'. כלו' אני ה' אשר צויתים שיש כדאי במצותי במקיימם לזה. משא"כ לזולתכם וז"א אני ה':


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.