רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/כ

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ואל בני ישראל תאמר איש איש וגו'. אחר שהזהיר מלהעביר זרעו למולך זכר הענש והיא סקילה אמר עם הארץ ירגמוהו באבן והוא מבואר שהסקילה תהיה בשני פנים אם שישליכו האבן על החוטא אם שישליכו החוטא על האבן אמ' במעמד הר סיני כי סקול יסקל או ירה יירה ולפי שהתורה אמר ואהבת לרעך כמוך ראוי שנבחר הקלה שבב' אלו המיתות ובכלל הנה מפני שתשלם מצות התורה בזה בקלה שבאלו המיתות הנה אין ראוי שנעשה יותר מזה כי בכמו אלו העניינים ראוי שנקח המעט שאפשר שתשלם בו כונת התורה והוא מבואר שההשלכה על האבן היא היותר קלה ההמתה וימצא בה יותר מעט הצער כי כבר נרדם בשרו הרדמה מה בנפילה באופן שלא ירגיש הרגש חזק במכת האבן כמו שהיה מרגיש בזה אם השליכו האבן עליו ולפי שאמרה תורה במה שיבא מענין הסקילה יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה למדנו שהעדים מתחילים מזה הפעל באופן שיהיה כדי להמיתו ולזה היו דוחפין אותו ממקום גבוה שיש בנפילה ממנו כדי המית ואם לא מת בזה משליכין עליו אבן שיש בה כדי להמית:

ג

ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב מקרב עמו. הנה כבר התבאר במה שקד' ענין הכרת:

למען טמא את מקדשי. כבר זכרנו במה שקד' כי הקדש הוא מצד הצורה וכל מה שהיתה יותר נקייה מחמר תהיה בו הקדוש' יותר ולזאת הסבה היתה מה שיעיר על הצורות הנבדלות נקרא קדש הקדשים ואין ספק כי מי שעושה מהאש אלוה לא יאמי' שתהיה בכאן צורה אבל תהיינה הפעולות הנמצאות לדברים הטבעיים מצד מה שבהם מהאש והוא החום היסודי אשר בהם והנה יטמא מקדש להשם ית' בהשיבו כחות הצורות האנושיות כלם מיוחסים על החמר ויחלל שם קדשו יתע' ר"ל שישיבהו חול כי הוא לא יאמין שתהיה בכאן התחלה זולת החמר ואמרה התורה שאם יעלימו עם הארץ את עיניהם לבלתי המית זה החוטא שנתחייב מיתה בב"ד הנה ישים הש"י פניו באיש ההוא ובמשפחתו ר"ל בנמשכי' אחריו כי מן השקר שיענשו משפחתו על חטאו ולזה אמ' והכרתי אותו ואת כל הזוני' אחריו לזנות אחרי המולך מקרב עמם מגיד שהזונים הם הנענשין על זה לאלהבלתי זונין אחריו:

ט

איש איש כי יקלל את אביו. לפי שכבר זכר בפרשת ואלה המשפטים שהמקלל אביו ואמו הוא במיתה בא לזכור בזה הפסוק באי זו מיתה הוא נענש ואמר דמיו בו רוצה לומר שאין ראוי שיחיה עוד ויתהוה בו דם מן המזון שהוא נזון ממנו אבל כל דמיו הם בו שאין ראוי שיתחדש בו עוד דם וזאת היה חמרה שבעברות לה יהיה העובר בה בסקילה שהיא חמורה שבמיתות אמ' בסוף זאת הפרשה באב' ירגמו אותם דמיהם בם:

י

ואיש כי ינאף את אשת איש. כבר התבאר כי הנאוף ישלם משיהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ואמנם ראוי שתדע כי האישות לא ישלם למי שאינו בן י"ג שנה ויום אחד כי קודם זה אין זרעו ראוי להולדה ואף על פי שהוא ראוי לביאה מהיותו בן תשע שנים ויום אחד וכבר התבאר זה במקומות הכוללים ולזה לא יתחייב מיתה על אשת קטן:

אשר ינאף את אשת רעהו. מגיד שלא יתחייב מיתה כי אם על אשת בן ברית כי לא ישלמו תנאי האישות בזולת בני ברית ולזה תצא בשפחה כנענית שיוצאה בלא גט אחר שהיתה מיוחדת לעבד עברי וכן תמצא ביפת תאר שהותרה לישראל הוא שיהיה לה בעל או שלא יהיה לה בעל:

מות יומת הנואף והנואפת. ראוי שתדע שכל מקום שנאמר מות יומת רוצה לומ' על ידי בית דין וזה מבואר מצד עצם הלשון וכל מקום שנאמר ימות רוצה לומר בידי שמים אמר פן ימות גם הוא כאחיו ולפי שלא ביארה התורה באי זה מיתה יומתו הנה יחוייב שיומתו במיתה יותר קלה שאפשר לב"ד שימיתוהו בה והוא מבואר ממה שאמרנו בענין הסקילה ולפי שהקלה באלו המיתו' הוא חנק הנה יומו בחנק:

יא

ואיש אשר ישכב את אשת וגו'. מגיד שהבא על אשת אביו או על כלתו או השוכב את זכר משכבי אשה נסקלים הוא והם והנה הרצון באמרו תבל עשו בלילת זרע האב עם זרע הבן רוצה לומ' שישכבו שניהם עם אשה אחת:

יד

ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה. אמר יקח להעיר שהאחת מהן אשתו והשנית חמותו או בת אשתו:

באש ישרפו אותו ואתהן. ידוע כי אשר היא אשתו מהן אינה נשרפת כי לא עשת' עברה ואמר ואתהן הרצון בו הוא ואשר בעברה מהן אם האשה היתה בת אשתו או אמה אם היתה חמותו והוא מבואר כי השרפ' תהיה או אם שישרף הגוף באש בחבלי עצים או שישאר הגוף קיים כמו הענין בנדב ואביהוא כי גם זה יקרא שרפה אמר שם ואחיהם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף השם. והנה יחוייב שנבאר הקלה שבאלו המיתות כמו שזכרנו במה שקדם ולזה תהיה זאת המיתה בשרפת נשמה וגוף קיים כאלו תאמר שיזרקו לתוך פיו מתכת חום נתך והוא יורד ושורף בני מעים וישאר הגוף קיים ולפי שאמ' אשה ואמה ואיננה כ"א לאחר מיתה הנה יתחייב מהמקומו' הכוללים שתהיינה שתיהן קיימות ואז יהיו נדונים בשרפה:

טו

ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה וגומר. מגיד שהבהמה והרובע והנרבע כלם בסקילה שנאמר מות יומתו דמיהם בם והתועלת המגיע מהריגת הבהמה הוא שלא יזכרה עון הזה ויאמרו זאת היא שנסקל פלוני על ידה וזה כי ההמתה מכפרת לו העון הזה עם התשובה ולזה ראוי שלא יהיה בכאן מה שיביא לזכור העון ההוא עם התשובה כי בזה יתישב יותר בנפש האנשים שהחטא נמחל אחר קבול החוטא העונש המסודר עליו לפי הנימוס התוריי ועוד כי הזכירה הזאת תביא להרהר בעברה כל זמן שיראו הבהמה ההיא בזכרם שכבר שכב איש אותה או נרבעת אשה לה:

יז

וראה את ערותה והיא תראה את ערותו. ידוע כי הראיה תאמ' על שאר מיני ההרגש אמר ראה ריח בני וכל העם רואים את הקולות וכמו זה אמ' בזה המקום ראיה על חוש המשוש:

חסד הוא. רוצה לומר שזאת הבעילה כבר תהיה ביניהן מחוזק האהבה לעשות חסד זה לזה ולזה יהיו נשמעים זה לזה תמיד אפילו בזולת אישות ומפני זה מנעה התורה זה כמו שזכרנו במה שקדם או יהיה חסד מענין בושת וחרפה כי הוא עזות מצח שישגל האדם שאר בשרו:

ונכרתו לעיני בני עמם. אפשר שיהיה הרצון בזה שנפשם תכרת ותאבד ואפשר שיהיה הרצון שכבר יכרת מציאותם מישראל ויפסק רוצה לומר שלא יהיו להם בנים ולבניהם בנים וזה תמיד אבל יכלה זה המציאות באופן שלא ישאר להם יד ושם בישראל וזהו מה שאמר אחר זה תמורת שם הכרת ערירים ימותו ערירים יהיו רוצה לומר בלא בנים כמו ואנכי הולך ערירי ולמדתנו התורה בזה שהבא על אחותו או על הנדה או על אחות הוריו או על דודתו או על אשת אחיו נכרת הוא והן והנה הרצון באמרו נדה היא טמאה היא ומרוחקת להעיר על התעוב אשר בזה השגל:

כב

ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם. אחשוב שיהיה הרצון בשמירה זכירה ר"ל שנזכור אותם בלבנו ונעשה מעשנו על פי החקים והמשפטים ההם:

ולא תקיא אתכם הארץ וגו'. מגיד שאם לא ישמרו ולא יעשו אלו החקים והמשפטים תקיא אותם הארץ ואמנם יהיה אם נסתבכו באלו העונות כלל ישראל או רבי' מהם וזה העונש הוא עונש נוסף על העונש שזכרה התורה בזה ליחידים החוטאים באלו החטאים כמו שביארנו בפרשה הקודמת:

כה

והבדלתם בין הבהמה הטמאה לטהורה. שב לזכור זה ובזה המקום להעמידנו על הכונה אשר בעבורה צותה התורה בזה כאלו ביאר כי הכונה בכל זה הוא שנהיה נכונים להקרב להשם יתע' בהשגתנו אותו כפי היכולת ולזה מנעה התורה ממנו אלו המשגלים כדי שלא נהיה נמשכים אל הנאות זה החוש כי זה ממה שימנע שלמות בעיון לטרדת המחשבה תמיד באי זה אופן ישיג שישגל האשה הפלונית וזה ממה שלא יצטרך אל ביאור והנה מנעה התורה ממנו אלו המאכלים מהמעבים החמר לכבותם אור השכל וזכותו בעיון כמו שזכרנו במה שקדם ולזה אמר בזה המקו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי רוצה לומר כי מפני זה הבדילנו באלו החוקים והמשפטי' משאר מעמים כדי שנהיה להשם יתע':

כז

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני וגו'. מגיד שהן בסקילה וכבר התבאר שכל אלו העונשים שהם על ידי ב"ד יהיו כשיהיו שם עדים אומר על פי שנים עדים יומת המת וגו' וראוי שנדע שזה אמנם יהיה אחר ההתראה כי כשלא היתה שם התראה לא יודע אם הוא מזיד או שוגג וכבר ביארה התורה שהשוגג לא יתחייב מיתה במה שחייבה אותו קרבן בפרשת ויקרא והנה נשלם בכאן הביאור בזאת הפרשה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.