רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/י

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו ויתנו בהן אש. ר"ל להוליך אש אל מזבח הזהב ששם הקטרת קטרת סמים והנה לא ביאר באי זה מקום לקחו זה האש אבל התבאר אחר זה שלא לקחו אותו מהמקום הראוי לפי מצות השם יתעלה ולזה קרא זה האש אש זרה:

וישימו עליה קטרת. ר"ל אחר ששמו האש על המזבח הזהב:

ויקריבו לפני יי' אש זרה אשר לא צוה אותם. ידמה שלא לקחו זה האש מעל מזבח העולה כמשפט והיה מפני זה זרה או שלא לקחו מאש מערכת מזבח העולה המיוחדת להוליך למזבח הזהב להקטיר עליה קטרת הסמים אבל לקחו אש אם מהמערכה הגדולה אשר עליה יקטירום התמידין ויתר הקרבנות אם מאש המערכת קיום האש אשר שם כמו שהתבאר במה שקדם. והנה ענש אותם השם יתע' זה העונש הנפלא מפני הקלס בזאת העבודה הנכבדת בזה האופן כי לא יתכן שיעמדו על הכונה בה אם לא ידקדקו לעשות אותה באופן שצוה השם יתעלה ויהיה זה סבה אל שיבצר מזאת העבודה התועלת הנפלא המכון בה והוא הגעת השלמות האנושי בעיון לפי מה שאפשר וכל שכן כשיהיה זה המרי בעת הכנס בזאת העבודה כי זה בלי ספק היה סבה אל שלא ידקדקו הם והבאים אחריהם לעשות זאת העבודה לפי מה שצוה השם יתע' לולי ראותם העונש הנפלא כי זה יהיה סבה אל שלא יפילו הכהנים מנימוס מעשה הקרבנות דבר ליראתם משיגיע להם כמו זה העונש וזה יסבב שיעמדו על הכוונה אשר בעבורה נצטוו לעשותה בזה האופן ולזה היה הגעת זה הענש על נדב ואביהו ממה שישלי' כוונת השם יתע' בזאת העבודה והנה בא זה העונש להם על דרך המופת להשגחה על ישראל שלא יבצר מהם הטוב המכוון בקרבנות וכבר בארנו זה האופן מההשגחה ברביעי מספר מלחמות יי':

ג

בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. ר"ל בקרובי והם המשלימים נפשם בעיון להשיג אותי אתקדש כי הם ראויים שישתדלו להשיג אותי בחזקת היד בצד מהשגה אהיה נבדל בה משאר הנמצאות ובזה ישיגני שיכבדוני כל העם כי קרובי יודיעו להם על צד הקבלה ממהותי ועצמותי מה שיכבדוני בו ואם לא הגיע השגתם אל שאתקדש בה באופן יבדילוני משא הנמצאות בצד מהמציאות המיוחד לי וזה אמנם יהיה לקרובי הנגשים אלי באלו ההערות הנפלאות אשר סדרתי במקדש ובעבודה אשר שם ובהיות העניין כן כשאחזו מי שאבחרם להיות קרובי והם הכהנים הנגשים אלי דרך שלא יכשר עמה שאתקדש בהשגתם עם אילו ההערות הנפלאות אשר סדרתי הנה מנעו הטוב הנפלא אשר כוונתי אליו מהם ומן העם ולזה ראוי שיגיעם עונש נפלא כדי שלא יבצר מישראל התועלת המכוון בזאת העבודה או ירצה בזה בקרובי והם הנגשים אלי לשרתני כוונתי שאתקדש במה שסדרתי מאלו העבודות כדי שיעמדו מהם על אמתת מציאותי ויבדילוני משאר הנמצאות ואמנם על פני כל העם ר"ל די שאתכבד באלו העבודות שישיגו שאלו העבודות הם לתת לי כבוד מזולת שישיגו בשלמות העניין המכוון באלו הקרבנות כמו שאמר זובח תודה יכבדנני והנה הנגשים אל השם יתעלה לשרתו כשלא דקדקו באופן אלו העבודות שיעשו לפי הנימוס שצותה עליו התורה לא יראו שיהיה בעבודה הערה אחרת רק לכבד את השם יתעלה ולזה יראו שהוא יכובד בזה האופן מהמעשה כמו שהיה מכובד באופן האחד ומפני זה לא ידקדקו בו ולא יגיעו אם כן מהתועלת להם באלו העבודות רק מה שיגיע שיתכן להגיע להמון וזה הפך הכוונה האלהית בזה ולפי שכבר ימנע מזה האופן התועלת המכון באלו הקרבנות הגיע השם יתעלה להם זה הענש הנפלא:

וידום אהרן. ר"ל ששתק ולא ולא צעק ובכה על זה כחק שאר האנשים כי ליתרון מעלתו לא היה ראוי שיתפעל בהפעליות האלו כשאר האנשים:

ו

ראשיכם אל תפרעו. ר"ל שלא יגדלו שער ראשם וישביתו ממנו התגלחת כשאר האבלים ולפי שבאה אזהרה בזה בייחוד לכהנים למדנו שפריעת הראש חק על שאר האבלים:

ובגדיכם לא תפרומו. ר"ל אל תקרעו למדנו מזה שהקריעה חק על שאר האבלים והנה נמנעה לכהנים הפריעה והפרימה לכבוד השם יתעלה שלא יכנסו מנוולים בעבודתו אבל יכנסו בבגדי הכהונה יהיו להם לכבוד ולתפארת ולזאת היתה זאת הצואה כוללת לאבלים ולבלתי אבלים ומה שאמר אחר זה ולא תמותו אשר יורה שכבר תחייבו מיתה אם עבר אל עלו האזהרות מבואר הוא שזה יהיה אם עשו עבודתם בהיותם בזה האופן מהנוול לא אם לא שמשו במקדש כלל בהיותם בזה האופן וזה דבר נלמדהו ממה שהזהירה התורה בענין שתיית היין אשר הנוול בה יותר חוק בחק השם יתעלה כי הוא יבלבל שכל הכהן וימנעהו מהשיג הכונה אשר בעבורה יעשה מה שיעשה מהעבודות ועם כל זה לא חייבה התורה בו מיתה אם לא מצד העבודה ולזה יתבאר שחיוב המיתה שנזכר בזה המקום הוא אם עשו העבודה ועוד אם היתה זאת האזהרה שלא בשעת העבודה למה ייוחד בזה כהן גדול מבין שאר הכהנים שנאמר בו ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ואמנם ייוחד בזה להיותו תמיד במקדש ותמיד הוא משמש כשירצה. ולזה נמנעה הפריעה והפרימה תמיד ואמנם כהן הדיוט אינו משמש אלא בעת המשמר שלו ולזה לא היתה זאת האזהרה לו תמידית כמו הענין בכהן גדול:

ז

ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו. ר"ל שלא יניחו עבודתם מפני המקרה הרע הזה שקרה להם ולמדנו מזה המקום שאיזה כהן שיהיה שהניח עבודתו ויצא מן המקדש חייב מיתה יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך ראוי שתדע שהשתייה לא תהיה בפחות מרביעית לפי מה שהתבאר בשרשים הכוללים ולפי שהשכר הוא יין הנה תהיה ואו ושכר תנאית ר"ל מיין שיהיה שכר והוא היין שעברו עליו ארבעים יום והנה אמרו בבאכם אל אהל מועד ירצה בו בבאכם שם לשמש בכהונתכם כי לזה יהיה בואם שם לפי הנהוג ומזה המקום יתבאר שמי ששתה רביעית יין שעברו עליו ארבעים יום ועבד חייב מיתה וראוי שיתבאר מזה שהשכור משאר המשכרין כמו החלב ושאר מה שידמה לו אין ראוי שישמש כי מפני בלבול המחשבה הזהירה התורה בזה אבל לא יתחייב על זה מיתה כי התורה לא חייבה מיתה אלא על היין ולא נלמד ממנו מה שלמטה ממנו בפועל השכרו' למיתה אבל יתבאר שהוא בלאו והנה הזכירה התורה היותר מגונה והיותר חזק בזה הפועל למיתה לפי שלא יתחייבו מיתה אלא עליו חקת עולם לדורותיכם מגיד שזאת האזהרה נוהגת לדורות והנה באה בזה המקום אזהרה פריעת הראש ופרימת בגדים לפי שנתחדש זה המקרא לאהרן אשר היה מביא הוא ובניו לפריעת הראש ופרימת הבגדים מצד האכל לולי אלו האזהרו' וכן באה זה המקום האזהר' שלא יצא מפתח אהל מועד ר"ל שלא יניחו זאת העבודה ויצאו לזאת הסבה בעינה כי זה העניין היה מביא אותם להניח עבודתם ולצאת לולא זאת האזהרה ובאה בכאן האזהרה משתיית היין ושכר להעיר כי מפני בלבול שכלם ושבושם מתו נדב ואביהוא כי אלו היו מתישבים בדבר העבודה הזאת ואופן החכמה אשר בעבורו היתה בזה האופן לא היו מפילים מדברי השם יתעלה בה דבר ולהבדיל בין הקדש ובין החול ר"ל בעת שתזקקו בהוראתם להבדיל בין הקדש ובין החול בעניין הנדרים והערכין והחרמים ומה שידמה להם ממה שיצטרך בו ההוראה אם הוא קדש או חול לא תהיו שתויי יין וכן כשתבאו להבדיל בין הטמא ובין הטהור בענין הנגעי' ובזולתם מהטמאות אשר יפול ספק בעניינם וכן כשתבאו להורות בני ישראל את חקי התורה לא תשתו יין בבואכם להורות אלו ההוראות וראוי שיתבאר מזה ששתוי יין אין ראוי שיורה היה ישראל או כהן אלא שזה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום וישראל אינו באזהרה לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בעניין האזהרה כענין שנאמר יורו משפטיך ליעקב וגו'. ואמר בפשרת שופטים כי יפלא ממך דבר למשפט ובאת אל הכהנים הלוים ואין הענין כן בישראל המורה הוראות ולפי שהוא מבואר כי מפני אפשרות חדוש השכרות מפני שתיית היין באה זאת האזהרה והתבאר לרבותינו בנסיון כי בשתיית רביעית לוג מיין חי בזולת הפסק יתכן שיתחדש השכרות או ביותר מרביעית יין חי או מזוג אפי' בהפסק לא בפחות מה והיה התנאים האלו בשתיית זה היין אשר יתחייבו עליו מיתה כששמשו במקדש ר"ל שאם שתו יין חי יהיה השעור רביעית לוג ושתהיה השתייה יחד ואם לא שתו אותו יחד אבל הפסיק בשתייה יהיה השעור יותר מרביעית חי או מזוג כי היין המוזג גם כן יקרה ממנו השכרות בקלות כמו שנזכר בספר שאלות טבעיות אצל המזבח ר"ל בעזרה ולזה אמר אחר זדה במקום קדוש ונכלל בזה כל מחנה כהנה והוא העזרה והלשכות הפתוחות להשם תאכלו במקום טהור לפי שהוא שלמים לא חייבנו כי אם במחנה ישראל ושם חוייב שיאכלוהו בטהרה כמו שקדמה האזהרה בזה מלטמא הקרבנות ימלא כלם בטומאה וכבר יתבאר במה שיבא שלא יותר לאכל שלמים כי אם במחנה ישר':

טו

שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפי יי'. כבר בארנו במה שקדם והנה כי כבר היתה שם תנופה ותרומה לכל אלו הדברים ויחס התרומה לשוק והתנופה לחזה לסבה שזכרנו במה שקדם והנה למדנו מזה שהשוק והחזה היו על אשי החלבים לא על הכליות ויותרת הכבד ולזה נתחייב שיהיו הכליות ויותרת הכבד על החזה והשוק כמו שזכרנו במה שקדם והנה צוה אותם לאכול באנינות אלו הקדשים לפי שהם לא היו אלא לפי שעה והיתה מעשיהם מצות השם יתעלה שיאכלום באנינות להוראת שעה לפי שזה היה תחלת מעשיהם ולא הסכימה החכמה האלהית שיהיה נגרע חקם במה שנתחננו בו מאלו הקדשים ואמנם הקדשים הנהגים לדורות לא יתכן לאכלם באנינות ולזה התנצל אהרן על שלא נאכל שעיר החטאת מפני האנינות כמו שיתבא' אחר זה והנה יתבא' ששעיר החטא' הזה איננו השעיר הנזכר בזאת הפרשה שאם היה הדבר כן למה זה הסכימו לאכול שירי המנחה וחזה ושוק באנינות ולא אכלו זה השעיר אבל שרפוהו והנה היה ראוי שיהיה הדין שוה ככאלו הקדשים להאכיל באנינות או שלא להאכיל ולזה הסכימו רבותינו ז"ל שזה השעיר הנשרף היה שעיר ראש חדש כי ר"ח היה היום כמו שנבאר במה שיבא ולפי שזה השעיר נוהג לדורות לא הסכים אהרן לאכלו באנינות לחשבו שמה שצוה השם יתעלה להאכיל באנינו' באלו הקדשים לא יהיה נוהג אלא בקדשי שעה:

טז

ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים. אמר הנותרים. אם להורות שמיתת נדב ואביהו היתה קדם זה או לבאר שהם יהיו נותרים ותתקיים להם הכהונה ולא ימותו באופן מיתת נדב ואביהו או אמר זה להעיר שגם הם היו ראוים ליענש מצד שלא דקדקו כראוי בעניין זאת העבודה ומזה הצד כעס עליהם משה רבינו ע"ה כאלו תאמר שהם לא נוסרו במה שחל עליהם מהרע במיתת נדב ואביהו:

יז

מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש. מפני שאין הרצון בזה לגנות אותם על שאכלוהו שלא באופן הראוי לפי שהם לא אכלוהו כלל אבל נשרף הנה יהיה בהכרח הרצון בזה מדוע לא אכלתם את החטאת שיהיה במקום הקדש ואמר זה להעיר שלא נפסל זה החטאת מפני יציאה חוץ למקומו כי הוא היה במקום הקדש ולזה לא היה דינו לישרף ומפני זה גנה אותם ומזה המקום נלמד שהיוצא חוץ למקומו דינו שישרף:

ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר וגומ'. אע"פ שכבר נשלמה הכפרה בזריקת הדם כמו שקדם הנה ייטיב עניין זאת הכפרה אכילת הכהנים אלו הקדשים כי בזה הערה להתקרב אליהם באופן שיקנה מהשלמו' כפי מה שאפשר וישמר מהשגגות מעניינים התוריים כמו שקדם. או היה הרצון בזה שנתן השם יתעלה לכהנים אלו המתנות בעבור שישאו את עון העדה ויכפרו עליהם כאלו יאמר שזה שכר להם חלף עבודתכם והביאור הא' הוא יותר נאות לפי מה שאחשוב:

יח

הן לא הובא מדמה על הקדש פנימה. ר"ל שלא היה דינה לישרף כי לא הובא את דמה אל הקדש פנימה ומזה המקום נלמד שאם נכנס דם חטא' הנאכלת לפנים ממחיצתו דינה לשרף ומפני שאמר פנימה נלמוד מזה בכל חטאות שנכנס דמו לפנים ממחיצתו שהוא נפסל ודינו לישרף ולזה יהיה נפסל החטאת אשר יזו מדמו על הפרכת ועל קרנות מזבח הזהב אם הכניסו מדמו לבית קדשי הקדשים שהוא פנימה כחק הדם ההוא:

יט

וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו בני את חטאתם ואת עולתם לפני יי' תקראנה אותי. כמו אלו המקרים הזרים שמתו בהם:

ואכלתי חטאת היום. הזה בעינו שהיו בו בני חיים ומתים:

הייטב בעיני יי'. שאהיה אוכל החטאת הזאת הנוהגת לדורות באנינות הנה אין ראוי שנקל בקדשים הנוהגים לדורות כי זה השעיר הנשרף היה שעיר ראש חדש כמו שזכרנו ולולא זה לא היה לאהרן התנצלות בזה המאמר והנה יתבאר שהיה ראש חדש ביום ההוא ממה שאומר. וזה שכבר נזכר בסדר ואלה פקודי כי באחד לחדש נשלמה הקמת המשכן שנאמ' באחד לחד' הוקם המשכן ונזכר בפרשת נשא כי ביום כלו' משה להקים את המשכן נשלמה משיחתו וקדושו וקדוש מזבח ומשיחתו ושביום ההוא התחילו הנשיאי' להקריב קרבנם לחנכת המזבח ולזה יתבאר שהוא יום השמיני הנזכר בזאת הפרשה כי אז נשלם קדוש המזבח ומשיחתו ואז היתה חנוכת המזבח על ידי הכהנים ולזה היו שם ביום ההוא שלשה שעירים לחטאות השעיר הנזכר בזאת הפרשה ושעיר נחשון הנזכר בפרשת נשא ושעיר ראש חדש והנה היו שעירי הנשיאים לפי מה שאחשוב לכפר על מעשה העגל כי על חטא ע"ז יקריב כל נשיא בכל שבט פר ושעיר כמו שזכרנו במה שקדם ולזה בא זה הקרבן באופן מתיחס לקרבן שגגת ב"ד הגדול שטעה בהוראה בעניין ע"ז. ואיך שיהיה הנה לא היה קרבן הנשיאים אלא לפי שעה ולזה לא יתכן שנאמר שיהיה זה השעיר שנשרף שעיר נחשון ויתבאר גם כן שזה היה שעיר ראש חדש לפי שנאמר בכאן ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם וכבר נאמר בשעיר רא'ש חדש ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם והנה למדנו מזה שאנינות של תורה אינו נוהג אלא ביום המיתה לבד שנאמר ואכלתי חטאת היום למדנו כי ביום ההו' לבד היה נוהג והנה התנצל אהרן לבדו בזה המאמ' ולא חשש להתנצלות בניו כי בהתנצלותו די התנצלו' להם וזה שאם לא היה ראוי שיאכל כהן גדול קדשים כשהוא אונן אע"פ שהותר לו לעבוד באנינות כמו שיתבאר כל שכן שהכהן הדיוט לא יתכן שיאכלם כי הוא נזהר מעבו' באנינו' כמו שיתבאר:

כ

וישמע משה ויטב בעיניו. ר"ל שכבר ראה שמה שנעשה כדין נעשה והנה הורה זה על זריזות משה לקיים מצוות השם יתעלה עד שהעלימה ממנו זריזותו ההתישבות על זאת המצוה שבאתהו מאת השם יתעלה באופן שיעמדו על עניינה אם היא נוהגת בקדשי שעה לבד או תנהג גם כן בקדשי דורות עם שרוב התבודד שכל משה במושכלות היה מונע אותו מהשיב מחשבתו באלו העניינים המעשים הפנמיים באופן שלם הלא תראה שזה היה מונע אותו מלסדר דבריו עם בני אדם באופן ראוי ולזה היה אהרן לו למליץ כמו שנזכר בסדר ואלה שמות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.