משאת המלך/ויקרא/י
ב[עריכה]
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (י ב)
כתב הרמב"ם (בהל' ת"ת פ"ה ה"ג) ולא כל מי שמת רבו מותר לו לישב ולהורות בתורה, אא"כ היה תלמיד שהגיע להוראה, עכ"ל. והדברים מתמיהים מאי קמ"ל, אטו מיתת רבו נותן לו תוקף הוראה אע"פ שלא הגיע להוראה, וצ"ב.
ג[עריכה]
וידם אהרן (י ג)
אמרו במדרש פליאה, וכי מה היה לו לומר, וביום השמיני ימול בשר ערלתו (י"ב ג'). ויש להבין מה תשובה היא זו.
ונראה שהרי אמרו בנדה (ל"א:) מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים, וכעין זה היה לו לאהרן נמי לטעון ולומר שביום חנוכת המשכן שכולם שמחים, היה לו להקב"ה לדחות הפורענות וכדי שלא יהא הוא עצב כשכולם שמחים.
יט[עריכה]
הן היום הקריבו (י יט)
כתב רש"י, דא"ל משה שמא זרקתם דמה אוננין שהאונן שעבד חילל, א"ל אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות, אני הקרבתי שאני כה"ג ומקריב אונן. והנה בזבחים (ט"ז:) דקאמר רבא דגם הדיוט האונן מרצה בקרבן ציבור, והקשו שם התוס' משעיר דר"ח דאמרו דאם הקריבוהו אוננין פסול והגם דהיה זה קרבן צבור, ותי' דאין ההדיוט האונן מרצה אלא האימורין אבל הקרבן אינו נאכל, דהא מטומאה יליף לה רבא וא"כ דינו כטומאה, ע"ש.
ולדבריהם א"כ מה שטען להם משה הן היום הקריבו, צ"ל דה"ק כיון דריצוי באנינות יליף לה מטומאה, א"כ כמו דבטומאה בצבור מהדרינן אטהורין, ה"נ באנינות דינא הוא לאהדורי על אינם אוננים, ואהרן שהוא כה"ג ומקריב אונן מהדרינן אחריו דבכה"ג ה"ז היתר גמור, גם י"ל דטען משה דהיה בדין דאהרן יקריב ואזי היה נאכל ולא יהיה הפסד קדשים.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א