משך חכמה/ויקרא/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה ויקרא י

א

ויקחו בני אהרן כו' וישימו עליה קטרת, פשט המקרא נראה דהם הקטירו הקטרת במזבח החיצון וכן כתבו בתוספות עירובין דף ס"ג תוד"ה מאי דרוש יעו"ש. וטעמם היה, דמה שצוה להקטיר במזבח הפנימי משום ששם היה קדש הקדשים והיא מעצמותה קודש הקדשים, וכן כתוב בראש כי תשא במקום אשר אועד לך שמה, וכעת שהכל ראו את הכבוד במזבח החיצון היה עולה על דעתם, שדין מזבח החיצון הוא כמזבח הפנימי, וטעו מפני שראו שקרבן חטאת של אהרן נשרף והיה בדמיונם, שקדושת המזבח בשמיני דין היכל יש לו וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקדש פנימה באש תשרף, שכל חטאת פנימי נשרפת, ולכך נשרף פרו של אהרן, ולכך הקטירו על מזבח החיצון ונשרפו. לכן על שעיר החטאת כפשוטו, שעל שעיר העם קאי, שחטאת העם נשרף דרש והנה שורף ולכך ויקצוף על אלעזר ואתמר בניו הנותרים, שאף הם היו ראוים לשרפה (סוף יומא), שלדעתו שטעו שדין חטאת בשמיני, שהכל ראו הכבוד במזבח החיצון הוי חטאת דין חטאת פנימי יש לו ונשרף, א"כ זה הטעיות של נדב ואביהוא, שמפני זה הקטירו במזבח החיצון וא"כ גם הם ראוים לאותו עונש ודו"ק. אמנם רבותינו פירשו באופן אחר. יעוין בתו"כ.

ג

הוא אשר דבר ד' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. פירוש, כי מיתתם היה הכרחי עבור שכל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעוהי, דישראל חטאו בעגל ונצלו עדים והוסר הענן ובטלה כל מעלתן, ואחרי תפלת משה והבאתן זהב למשכן, חזרו ענני כבוד ושכינה שורה ביניהן, והקימו כהנים ולוים ואש יצאה מן השמים, א"כ יאמר ישראל הקב"ה נח לרצות וכרגע חיש קל יתנחם על הרעה והקב"ה ותרן הוא, לכן היה צריך להראות כי לא מחשבותם מחשבות השי"ת ולהראות בענין קל מאוד, אשר ביום חתונתו והוקמו לכהנים לשרת בבית ד', עבור דבר אחד, אשר לא צוה נשרפו לפני ד' ולהראות כמה גדול כוחה של עבירה, והקב"ה יחשוב במאזני צדק ומשפט על עון קל. וזה שאמר בקרובי אקדש ואז על פני כל העם אכבד אראה כבודי לישראל, אבל לולא זה לא אוכל להראות כבודי לבני ישראל למען לא ידמו, כי בן אדם הוא ונושא פשע בלי משפט, חלילה מאלקי משפט לא יעשה משפט. וכיון שהגיד לו שזה סבה להשראת השכינה בישראל וידום אהרן. וזה שאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד', כי בגללם נשרפו עבור חטא העגל ובסבתו ודו"ק.

ובמדרש ויקהל טוב שם משמן טוב, טוב היה שמותן של חנניה משאל ועזריה משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא כו'. הענין דע"י חנני' משאל ועזריה היה קדוש השם גדול מאוד עד דנפל נבוכדנצר ואמר בריך אלה כו', וכל דיירי ארעא כלא חשיבו ואמר זה ברגשות ובדביקות עצומה ובהתפשטות הגשמי ובהכנעה עד כי אמרו חז"ל כי רצה לגנות ספר תהלים, שהדביקות חזקה אצלו למאוד, ובא מלאך וסטרו על פיו. הענין שנתעורר כח תאוני ובלבל את שכלו והאביד התפעלותו ורגשתו הגדולה לאלקים וכמו שאמרו מלאך הממונה על התאוה במד"ר פ' וישב על פסוק ויט אליה כו'. וכן אמרו בחלק בשעה שיצא חמ"ו באו כל אומות העולם וטפחו על פניהם של ישראל אמרו יש לכם אלקי כזה כו'. והיו יראים כל העולם מהשי"ת יראת הרוממות על טובו וחסדו ויכולתו לשדד הטבע. אבל בנדב ואביהוא היה נקדש במכובדיי והיה יראת העונש שחלו כל ישראל מפני השם לעבור על מצותו דאף לבני פלטין דיליה לא נסיב אפין כש"כ לאחריני ולכך טוב שם משמן טוב.

ויותר בזה, דהאומנת אוכלת ושותה עבור הילד ובכ"ז כונתה לעצמה, שדברים הטובים לה אף שמזיק לחלבה אוכלת, וכן להיפך אינה אוכלת, אבל האם, האוכלת ושותה הוא רק לטובת הילד שרק מה שלטובתו עושה. והשד הזה הוא צינור להוציא החלב אל היונק בלא שום נגיעה עצמיות, ואצל השד אם היה היונק משפיע עליו ודאי היה טוב להשד, ולכן אמרו שני שדיך זה משה ואהרן שלא כונו מאומה לתועליותם ולא הרגישו בנפשם שום מעלה על חבריהם, רק היו כצינור המשפיע לחבירו לבד, לכן אמר משה מי יתן והיה כל עם ד' נביאים כי יתן רוחו עליהם, היינו שלא באמצעיות משה, רק שיתן עליהם והוא מקבל נבואתו באמצעיותם, שלא חש רק לטובת ישראל, לא כן נדב ואביהוא שבשעה שעלו להר היה משה נגש לבדו והם עלו עמו וכל העם היו סביב להר כתוב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ובת"א והוו חדן כו' כאילו אכלין ושתן, הוא כמו המינקת שרצונה לאכול בעצמה ולהשפיע, והיא נהנית במה שהיא משפיעה, ולכן אמר בוי"ר פ' אחרי נטלו אפופסין שלהם מהר סיני שנאמר ואל אצילי בנ"י לא שלח ידו, שהיו ראוים לשלוח בהם יד להכאה, רק שלא רצה לערבב שמחת בתו, שראו את עצמן שהיו גדולים מישראל ונהנו כהמינקת שאוכלת להניק אבל נהנית בזה שהיא המשפיעה ומרגשת טובת עצמה, לכן נתקדש שם שמים על ידם באופן שהיו נפרדים מן הכלל כיון שראו עצמן שהן נפרדין מן הכלל. לא כן חמ"ו כו' שמה ראו שמסרו כו' פירשו הקדמונים שהיה להן לילך כמו דניאל, עיין תוספות פרק מקום שנהגו (פסחים דף נ"ג ע"ב), א"כ התכללו את עצמם בסכנת הצבור לקדש שמו יתברך לרבים ולאהבו על הבריות זכו שנתקדש שם שמים על ידם במה שבאו לתוך הקהל חיים וכמו שהם התחברו אל הסכנה כן ע"י חיבורם אל החיים נתקדש ש"ש ודו"ק.

י

ולהבדיל בין הקודש ובין החול כו' אשר דבר ד' אליהם ביד משה. אשר דבר ד' זו הלכות (למשה מסיני) ביד משה זו גמרא. כן הגירסא בכריתות דף י"ג ע"ב ובתו"כ גירסא אחרת. והפירוש עפ"י מה דאמרינין בנדרים דף ל"ח לא נתנה תורה אלא למשה כו' נהג בה טובת עין ונתנה לזרעו כו', אלא פלפולא בעלמא להבין דבר מתוך דבר. רש"י. וזהו גמרא היה ביד משה. ועיין רש"י דף מ"ז ע"ב ד"ה שלא שימש ת"ח זה לימוד גמרא ודו"ק.

יב

וידבר משה כו' בניו הנותרים, שגם עליהם היה קצף. פירוש לזה אמר ואכלוה מצות אצל המזבח ולא בהיכל (תו"כ), אף שק"ק נאכלים בהיכל וכמו שאמרו בזבחים ס"ג, רק משום שהארון אמרו מי שארון קולטו למיתה ובמזבח אמרו מי שמזבח קולטו לחיים, כי הארון משכן הכבוד בעצמו ומי יעלה בהר ד' וצריך לזה הזדככות גמורה, לא כן המזבח מורה על קשור האומה בכלל אחד אל אחד ביחוסם אצל השי"ת המאחד לבביהם לכן מזין ומחבב ומזיח. ולזה אמר, כיון שהקצף גדול לכן אכלוה מצות אצל המזבח ולא פתח אהמ"ע כמו מלואים כי הקצף גדול ורק המזבח יקלטן לחיים וכמו שאמרו המזבח קולט ודו"ק. ועיין זבחים ס' וכי אצל המזבח אכלוהו.

ושם בתו"כ אצל המזבח ולא בהיכל אין לי אלא מנחה כו'. וצ"ע דבזבחים דף ס"ג אמר דאוכלין בהיכל. ואולי כאן דאוננים היו ורק דהותרו בקדשי שעה לא היו מותרין רק במזבח, שבו היו מקריבין וקדשי קדשים הוא על שעיר נחשון ועגל בן בקר של אהרן ודו"ק.

ואכלוה מצות כו'. לפי שהיא מנחת צבור והיא מנחת מצות שעה כו', שלדורות אין בצבור מנחה נאכלת והו"א דדינה כמו מנחה הנאכלת בצבור וזה שתי הלחם דאיקרי מנחה (מנחות מ"ו) דנאכלין חמץ, כן הכא הו"א דרק הקטרה מצה, אבל שיריה נאכלין חמץ קמל"ן.

תו"כ. היא ואותה והיא כו', לאיל המלואים ולחמו. הנה איל המלואים היה קדשי קדשים. יעוין זבחים ק"א. אבל נראה דדריש מואכלתם אותה במקום קדוש לרבות לשכות הפתוחות לקודש יעו"ש, ועל זה כתיב אותו למעט איל המלואים ולחמו שלא היו רשאים לאכול בלשכות, רק פתח אהמ"ע, מקום הראוי לשחיטת קדשים וכמו דמסיק זבחים דף נ"ו בקדשי שעה וברור.

יד

ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה כו'. שוק התרומה וחזה התנופה כו'. הנה דרך הכתוב לאמור לא זו אף זו כמבואר בכורות בתוספות דף מ"א ד"ה הג' גרב כו', לכן אמר שבמלואים היה שוק מונף עם החלבים והחזה היה מונף לבדו והשוק הי' נקטר לגבוה והחזה נאכלת לכן אמר, כי חזה והשוק ג"כ תאכלו והשוק וגם החזה יניפו עם החלבים ולא כמו במלואים. ויתכן דאמרו בפרק גה"נ, דגיד הנשה של עולה מעלהו למזבח וחולצו משום הקריבהו נא לפחתך, שגנאי הוא להביא ירך מפורעת למזבח. וכפי הנראה להניף לפני ד' גנאי להניף ירך מפורעת ג"כ אין ליטול טרם תנופה וכן לאכילה שהשוק מפורע מגיד הנשה כתב בסוף משום שמחוסר עדיין תיקון לאכול. ודו"ק.

במקום טהור. אלא זו טהרה שאינה ממין טומאה לטהר מטומאת מצורע לומר שיהיו נאכלים בירושלים. פירוש אע"ג דכל עיירות המוקפות חומה מצורע משתלח מהם, זה דוקא מעשה דבדד ישב שלא ישבו שאר טמאים עמו אבל אין זה מפני הטומאה. אמנם בירושלים אם נכנס שם מצורע לוקה משום לא יטמאו את מחניהם מפני טומאתו כמו שכתב רמב"ם בהל' באמ"ק פ"ג ה"ח יעו"ש. וכן כתוב והבאתם שמה ואכלתם לפני ד' כו' את שלמיכם, הרי דנאכל לפני ד' וזה רק בירושלים ואכמ"ל.

טז

והנה שורף. בתו"כ. ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרף לכך נאמר כאלה. ומפרש הגמרא בזבחים, דמשה טעה וסבר שאין חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות והוא נצטוה בקדשי שעה לאכול באנינותן וכמו דדריש לעיל כי כן צויתי באנינות יאכלוה ועיין היטב בסוגיא. ולהקל הטעות מאדון הנביאים מבחר האנושי אמינא דמשה לא שמע מהקב"ה שיאכלו באנינות והראיה דלא קאמר זה הדבר אשר צוה ד' כדרך המקרא בכ"מ, וע"כ דלא שמע כלל מאתו שיאכלו באנינות, רק משה קאמר להם, שזה הדבר אשר דבר ד' בקרובי אקדש כו' הרי היה הגזירה קודם וכמאמרם במכילתא דמלואים פסקא כ"א מסיני נטלו להם שראו משה ואהרן כו', א"ל הקב"ה נראה מי קובר את מי כו', ועיין ק"א שם, א"כ כשצוה הקב"ה שיאכלוה הרי ע"כ לפום מה דגלוי לשמו יתברך שימותו ויהיו אוננין ואפ"ה יאכלוה. וע"ז השיב אהרן לא כן אחי אם שמעת בקדשי שעה, היינו שצוה הקב"ה לאכול וע"כ דאף באנינות, אולם בקדשי דורות שאמר שהשעיר יאכל אינו להתיר באנינות, רק הוא הלכה לדורות, שלדורות השעיר תאכל, אבל השתא באנינות אסורים באכילה, ומנא יליף מקו"ח דמעשר. וזה שאמר וישמע משה ויטב בעיניו ע"ד אם חכם בני כו', דמדת קו"ח היה משה הראשון שדן קו"ח בעצמו מה ישראל כו' אני שהדבור מצוי כש"כ שיש לי לפרוש מאשתי (ועיין הקדמת בית מאיר וכוון בזה לדעת ר"ת בספר הישר). ודו"ק היטב.

שם בתו"כ. א"ר יהודה חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו קשה הקפדה שגרמה למשה לטעות אחר מיתתו הריני כמשיב על דבריו ומי גרם לו שהקפיד אלא שטעה. הנה לכאורה תמוה דברי חנניה הלא קרא כתיב והנה שורף ויקצוף משה והיה הקצף לפי שנשרף. אך כאשר תעיין תליא באשלי רברבי, דזהו דפליגי בפסחים פ"ב אם נטמא הבשר טעון עבור צורה תנא דבי ר"א, עיי"ש. ואם טעון עבור צורה על מה שרפוהו מיד משום דהוראת שעה היה, ופירשו תוס' דלא נאמרה עדיין דינא דעיבור צורה (עיין מהרש"א), א"כ שפיר אתי פירושא דקראי דרש דרש משה והנה שורף, וזה בודאי לא כוונו להלכה דכפי האמת היה צריך עיבור צורה, ומשום זה שמהרו לעשות בלא משה לשורפו מיד שלא כהלכה קצף משה, ומפני זה טעה וסבר שהיה צריך להם לאכול. עיין תוספות פ"ב ע"א ד"ה בשלמא נטמא כו' דהא ע"כ כו' וע"ב ד"ה ר"י ב"ב ודו"ק. אבל ר' יהודה סבר דטומאה לא בעי עיבור צורה וא"כ הקצף מחמת הטעות שסבר שהיה להם לאכול ביום. ואפשר לומר דבהא פליגי, דחנניה סבר מפני אנינות נשרפה וא"כ הוה פסול בבעלים ובעי עיבור צורה וע"כ דהוראת שעה היה לפי שלא נאמר להם דינא דעיבור צורה, וא"כ שפיר קצף, לא כן ר' יהודה לטעמיה דסבר מפני טומאה נשרפה, וא"כ הוה פסול בגופו ואינו טעון עיבור צורה והקצף היה מפני הטעיות. ואף כי לפי שפרשו תוספות סוגיא דתמן לא שייך למ"ד מפני אנינות נשרפה הוראת שעה עיי"ש, אולם אינו מוכרח פירושם שם למעיין (ועיין קדושין נ"ב יודא קצף). ולכך בתלמודן פסחים ס"ז מביא מקרא דמטות ויקצוף משה על פקודי החיל כו' ולא מהך דהכא. ועיין רש"י עה"ת שם ודו"ק בכ"ז.

ודע דשיטת רבינו נסים גאון דשעירה ע"ז של יחיד נשרפת והראב"ד בפרק א' ממעה"ק תמה מנין לו זה איפוא כתיב בתורה. ופשוט דיצא לו, דחזינא דעגל בן בקר של אהרן שבא על ע"ז נשרף כמפורש בקראי ומזה למד לכל יחיד, שגם העגל היה חיצון ולא סבר כפרש"י דהוראת שעה היה. ועיין ויקרא פרק ו' פסקא י' ת"ל חטאת הקהל בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו כו' מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים כו' הרי מבואר דלא כר"נ גאון ודו"ק.

יח

הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה כו', דאינו חטאת הבא על עו"ג שדמו על הפרוכת והוא נשרף ומדוע לא אכלתם כו'. כי חשש שמא טעו וסברו כי הוא בא לכפר עון העגל וכמו שאמרו בתו"כ לכן אינו נאכל, והשיב אהרן איך חושב אתה אותנו למוטעים כאלה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם ובעו"ג הלא העולה קודם לחטאת בהקרבה ורק הסבה של ותקרנה אותי כאלה כו'. ויתכן כי אמרו כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואכלו אותם אשר כופר בהם (פרק תמיד נשחט), לכן אמר כיון שמתו בניו ומיתת צדיקים מכפרת, נעשה התועליות אשר היה מאכילתו, ולכן כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל. ודו"ק היטב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.