מראי מקומות/ויקרא/י
פסוק י[עריכה]
ולהבדיל בין הקודש ובין החול[עריכה]
לעיל מיניה כתיב "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד". 'ולהבדיל' וי"ו מוסיף על ענין ראשון. בביאור השייכות בין איסור שתויי יין להבדלה בין קודש לחול, כתב הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל טעמא דקרא} כי בפשטות האיסור להיכנס ולעבוד באוהל מועד כשהוא שיכור, הוא על מנת שינהג בבית המלך בכובד ראש ודרך ארץ. אלא שטעם וגדר נוסף הוא ששתוי יין עלול להתבלבל ולהיכנס חלילה למקום האסור לו, או לגעת בטומאה ובלא משים להיכנס למקדש או לגעת בקדשים וטומאתו עליו. זהו שהוסיף קרא טעמא 'ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור'.
פסוק יא[עריכה]
ולהורות את בני ישראל[עריכה]
המהר"ם אייזנשטאט זצ"ל אמר שבפסוק זה מרומז מה שאמרו בגמרא בפסחים (ג:) על שני תלמידים שאחד שאל 'מפני מה בוצרים בטהרה ומוסקים בטומאה'. ואילו חברו התבטא בלשון 'מפני מה בוצרים בטהרה ואין מוסקין בטהרה'. אמר עליו רבו על זה השני מובטח אני בו שעתיד להיות מורה הוראה בישראל. וזיהה זאת על פי זהירותו המופלגת בטהרת לשונו. והדבר מרומז במקרא דידן. כי מי שיודע להבדיל בלשונו בין הטמא ובין הטהור, הוא יזכה להורות את בני ישראל.