רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משך חכמה
עמר נקא
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"ג - ביאור המילותTriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליי' לפי שזכר מעשה העולה שהיא באה בנדר ונדבה והיתה המנחה באה עם העולה כמו שיתבאר במה שיבא באר בזה המקום שיש לאדם להתנדב מנחה בפני עצמה וביאר ענינה בכל אופניה וזכר תחלה מנחת הסלת כי לסלת קדימה על מה שיעשה ממנו ואחר זה זכר מאפה תנור להיות יותר נמצא ממעשה מחבת ומעשה מרחשת והנה הסלת היא סלת החטים וכבר יתבאר שלא יהיה זה פחות מעשרון כי הוא המנחה הקטנה שכל המנחות הבאות עם העולה כמו שיתבאר במה שיבא:

ויצק עליה שמן. שיהא בו מהשמן מה שראוי שיוצק על כללות הסלת וזה אמנם יהיה כשהיא בכמות ראוי שיהיה נכלל בו ושערו חכמים לוג שמן לכל עשרון ולזאת הסבה ראוי שיושם מהשמן בתחתית הכלי ואחר כן יושם בו הסולת ויוצק ממנו עליו ויבלול ונתן עליה לבונה כבר יתבאר במה שיבא בזאת הפרשה ששיעור הלבונה היה קומץ אחד והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו וגומ'. ראוי שהכהן היה מגישה אל המזבח כמו שכתוב אחר זה והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח. וכבר קדם להגשה קבולה בכלי שרת והוא מתנאיה ולזה לא יהיה קבולה בכלי שרת כי אם בכהן ובכלל הנה לא התירה התורה בזה אלא הבאת המנחה אל הכהן ולזה לא נתיר הקבלה בכלי שרת כי אם בכחן ואחר ההגשה אל המזבח תהיה הקמיצה בדרך שבני אדם קומצים מלא קמצם בזולת הרחבת האצבעות ובזולת קבוצם אל קצת יותר מן הראוי:

ב[edit]

מסלתה ומשמנה. למדנו מזה שראוי שיהיה בלול באופן שכאשר יקח מסלתה יקח משמנה עמה ושהוא ראוי שיהיה זה הקומץ מסלתה ומשמנ' לא מסולת חברתה ולא משמן חברתה ולזה אם נתערבו מנחות זו עם זו באופן שלא יוכל לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה הרי הן פסולות והיה זה כן לפי שקומץ מתיר המנחה לכהנים וזלה ראוי שיהיה מהמנחה ההיא על כל לבונתה לפי שאמרנו דבר על דבר הוא שני לו במספר ואחרי המספ' הם בהכרח מסכימי' כמו שהתב' במקומותיו הנה יחוייב שיהיה שיעור הלבונה כשיעור מה שיקח מהסולת והשמן ר"ל קומץ:

והקטיר הכהן את אזכרתה המזבח. ר"ל הקומץ והלבונה. ולא תכשר זאת ההקטרה כי אם בכהן בכהונו ולזה יהיו במנחה ארבע עבודות דומות לארבע הנזכרים בעולה והם קבלה והולכה וזריקה והקטרה וכמנחה הם קבלה והגשה וקמיצה והקטרה:

ג[edit]

והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. מגיד שלא זכו בה עד שתהיה נותרת ר"ל שיוקטר הקומץ ומגיד לך שכהן גדול קודם לכהן הדיוט באכילת שירי המנחה וכן הענין בשאר הדברים. ולזה אמרו רז"ל שהוא נוטל חלק בראש והוא מבואר שלא תותר זאת האכילה כי אם לזכרי כהונ' וזה יתבאר בפרשת צו:

ד[edit]

וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור. הנה תהיה באחד משני פנים. והוא שאם יעשה מסולת החטים. חלות מצות בלולות בשמן. ר"K שיבללו הסולת בשמן לוג שמן לכל עשרון ואחר יגמרו הלישה באופן הנהוג ר"ל המים פושרין ואפה זה בתנור או שיעשה מהסלת מצות רקיקות בזולת שמן בלישתם אבל אחר העשותם ישמחו הרקיקים בשמן באופן שיבלה לוג שמן בכל עשרון. ואחשוב שזאת המשיחה היא קודם האפייה כי בזאת האופן יהיו הרקיקה יותר ערבים:

ה[edit]

ואם מנחה על מחבת. הוא כלי מנחשת שאין לו שפה ועושה הבצק קשה שלא יצא מהכלי ואופן מעשיהו הוא שבולל הסולת בשמן לוג לכל עשרון ואחר לש הבצק בפושרין כמנהג וצוה שתהיה מצה לא חמץ:

ו[edit]

פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן. אמרו ז"ל שכבר היה פותת אותה בזה האופן שכופל תחלה לשנים ואחר חוזר וכפלה לארבעה וכותת בזה האופן ונותן הפתיתין בכלי שרת ויצק עליה שמן:

ז[edit]

ואם מנחת מרחשת קרבניך. הוא כלי שיש לו שפה ועושה הבצק רך והשאר נעשה כמעשה מחבת אין הבדל ביניהם אלא שזה בצקו רך וזה בצקו קשה ולזה הוא מבואר שהוא פותת אותה פתים וצק עליה שמן כמו הענין במנחת מחבת אבל מנחת המרחשת יותר ראויה ביציקת השמן כי נתינת השמן בה הוא יותר ראוי ונהוג ולפי שפתיתת החלות היה כדי שיתכן לקמוץ הוא יותר מבואר שזה משותף למאפה תנור ומחבת ומרחשת ואמנם יציקת השמן לא תהיה במאפה תנור כי התורה לא זכרה אותו כי אם במנחת מחבת שהיא יותר ראוי בזה ממנחת מאפה תנור לפי הנהוג. ולזה לא נלמד ממנה זה הדין במאפה התנור והגישה אל המזבח ר"ל הכהן שכבר זכר כי ההגשה תהיה על יד כהן כמו שנתבאר בפרשת צו אמר שם זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני יי' אל פני המזבח ולזה יהיה הרצון באמרו כאן והגישו אל המזבח שתהיה ההגשה לפני יי' אל פני המזבח וזה יהיה כשתהיה הדגשה לקרן דרומית מערבית בחודה של קרן כמו שיתבאר בג"ה בפרשת צו:

ט[edit]

והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה. ר"ל מלא קומצו ולבונה כמו העניין באזכרתה הכתוב למעלה וככלל הנה ראוי שיהיו כל אלו המנחות שוות בענין הקמיצה והלבונ' וזה מבואר בנפשו מן בעטן בעצמו ומלשון התור בזה כל המנחה אשר תקריבו ליי' לא תעשה חמץ לפי שבפרשת צו חזר והזכיר לא תאפה חמץ למדנו שהוא חייב על חלק מהעשייה כי האפיה היא חלק מהעשייה ולפי השרשים הכוללים יתבאר שהקומץ אשר יקרב ליי' אם חמצו אחר שהקריבו לראש המזבח אינו לוקה שנאמר אשר תקריבו וזה כבר קרב והוא מבואר שאפילו שירי המנחה אם עשה מהם חמץ לוקה שכבר אמר בפרשת צו על שירי המנחה לא תאפה חמץ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי' הנה התבאר הסבה בזה במה שיבא לפי מה שאפשר לנו והוא מבואר שלא ימנעו מפני זאת האזהרה אכילת שירי מנחות בדבש ואמנם נמנע חמוץ שירי מנחות לסבה שזכרנו קרבן ראשית תקריבו אותם ליי' ר"ל שתי הלחם שהיו באים חמץ בעצרת והוא ראשית לכל המנחות הבאות מן החיטים ולזה לא יותר להביא מנחות מן החדש מהחטים קודם זה לפי שהוא קרבן ראשית שיהא ראשית לכל המנחות הבאות מהחטי' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח כי לא היה מהם דבר למזבח אבל היו שתי הלחם בעצרת נאכלים לכהנים כמו שיתבאר במה שיבא. ולפי שאמר לריח ניחוח למדנו שאם העלה חמץ למזבח שלא לעבודה אינו לוקה:

יג[edit]

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. ר"ל כל מה שהוא קרב ממנחתך תקריב עמו מלח כאלו תאמר הקומץ והלבונה ואמר אחר זה ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתיך לעבור עליו בעשה ובלא תעשה והוא מבואר שהמלח בא משל צבור כמו העצים והמי' אשר ידיחו בהם הקרב והכרעי' כי אין אלו דבר מעצם הקרבן אבל הם תקון לו:

על כל קרבנך תקריב מלח. זה כולל לכל הקרבנות הקרבים למזבח כמו איברי העולה ואמורי קדשי הקדשים וקדשים קלים ואם תקריב מנחת בכורים ליי' זו מנחת העומר שהיתה קרבה בי"ו בניסן והיא היתה באה חובה כמו שיתבאר בפרשת אמור אל הכהנים:

יד[edit]

ואולם אמר מלת ואם לפי שהיא תלוי' בארץ והרצון בזה כשתהי' באר באופן שתתחיי' בה וידענו שזאת המנחה בא מן השעורים שאם היתה באה מן החטים לא היו שתי הלחם של עצרת מנחה חדשה וכבר קראה הכתוב מנחה חדשה בפרשת אמור אל הכהנים ועוד שלא היו החטים נקצרים בי"ו בניסן בארץ ישראל. ואמנם היה אז קציר שעורים וזה מבואר מן החוש אביב קלוי באש ר"ל שהוא קולה השעורים באש כדי ליבשם באופן שיהיה שולט האש בכולם:

גרש כרמל. היו טוחנין אותו ברחיים של גרוסו' כדי שיהיה הסולת יותר יפה:

טו[edit]

ונתת עליה שמן. ר"ל על הסלת של זאת המנחה והנ' היה המעשה בה כמו מעש' מנח' הסלת הנזכר למעלה וזה מבוא' מלשון הכתוב והנה בזה המקום נשלם זכר המנחות הבאות בפני עצמן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.