משך חכמה/ויקרא/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה ויקרא ב

ג

לאהרן ולבניו וכו'. תו"כ אין לי אלא מנחותיהן מלוקותיהן מנין כו', אין לי אלא מליקת ישראל מליקת כהנים מנין אר"ש כו', הואיל ואמר סולת מצוה שלהן נאסר מליקת מצוה שלהן. הנה לכאורה אין דמיון דהתם בשל ישראל נקמצת ושל כהן כולה כליל ואין לה מתיר, לא כן הכא, דנזרק הדם בשל כהן כמו בשל ישראל ושל ישראל מתיר לכהן כן בשל כהן ומנא תיתי דשל כהן צריך להקריבו. לפלא יחשב. אך מה נאות דר"ש לטעמיה לקמן סוף פרק י"ט דמנחת חוטא של כהן נקמצת ושירים קרבים בפני עצמן, א"כ שפיר חזינא דאף כי איכא מתיר מ"מ אינו ניתר לכהן רק למזבח, א"כ כש"כ במלוקות ודו"ק.

ד

וכי תקריב קרבן מנחה מאפה כו'. דע דבכל תורת כהנים בכל מקום שנאמר דבר אל בני ישראל להכלל כולו בלשון לאו אזהרה, אז מדבר בלשון נוכח ובמקום שנאמר צו לאהרן ובניו או דבר אל אהרן ואל בניו, שמדבר בלאו ואזהרה לכהנים לבד אז מדבר בלשון נסתר. ופוק חזי דבכל פרשת ויקרא דכתוב דבר אל בני ישראל כתוב בלשון נסתר לבד מקרא דחקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו כתוב בנוכח. אבל במקום שמדבר בענין קרבנות מדבר בלשון נסתר שהלאו על הכהן כמו ומלק ולא יבדיל שאזהרה הוא להלכה (דלא כראב"ש) כתוב בלשון נסתר. וכן מקרא דלא ישים עליה שמן שאינו רק בכהן המקריב (כפי מה שמפורש בחינוך ומתבאר בספר אור שמח) כתוב בלשון נסתר. וכאן מנחת סולת שאינו רק סולת בשמן אין דרך להחמיץ כתוב בלשון נסתר, אבל מנחת מאפה תנור ומחבת ומרחשת שנאפין וכמו לחם ודרך להחמיצו ולכן כתוב בהן לא תעשה חמץ שהלאו הוא על כל המחמיץ בין על כהן בין על זר כתוב בלשון נוכח משום הלאוין. ולא תשבית מלח ומנחת בכורים הוא קרבן צבור כתוב בלשון נוכח כמו בפ' פנחס ופ' לחם הפנים וכיו"ב. ופרשת צו כתוב צו את אהרן ואת בניו, דבר אל אהרן ואל בניו כתוב הכל בלשון נסתר, לבד פרשת חלב ודם כתוב בלשון נוכח משום דכתוב דבר אל בנ"י ובאזהרות יעו"ש. וכן בפ' אחרי ובפ' אמור זה כלל מקויים יעוי' בזה.

ח

והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה כו'. מנחת חוטא מנין ת"ל את המנחה כו'. תו"כ ובגמ'. ונראה דדריש כונה שניה אשר יעשה מאלה מקצת אלה, היינו מן סולת ושמן ולבונה, זה מנחת חוטא, שאין בו אלא סולת לבד. ודו"ק.

יא

כי כל שאור וכל דבש כו' קרבן ראשית כו' ואל המזבח לא יעלו לר"נ. בזה מפורש הכתוב הושע ט' כענבים במדבר מצאתי ישראל, שכמו ענבים הן מונפין לגבי מזבח ואל יעלו לריח נחוח דאינן ראויים לאשים והיוצא מהיין הן נסוכין ע"ג מזבחי לריח נחוח, כן מצאתי ישראל שיהיו בניהם טובים ונעלים מהם, אכן כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם שהתאנה בכורה תנופה אית בה אבל היוצא ממנה, דבש אינה ראויה לבכורים ג"כ שאין מביאין בכורים חוץ מיין ושמן, וזה דהבנים גרועים הרבה מאבותיהם, שאינם מלמדים אותם תורה ויראת ד' ולא זה בחר ד' אלוקי יעקב. זה מכוון הפסוק. ועיין תרומות פרק י"א משנה ג'.

תו"כ כי כל שאור וכל דבש מה ת"ל כל שאור וכל דבש פירוש קרא דכל לרבות עירובו בשניהם לכתוב בחד ואנא ידענא לאסור עירובו בשני' לפי שיש בשאור מה שאין בדבש שאור הותר מכללו, פירוש, לפי שהכתוב פרט קרבן ראשית תקריבו אותם ושאור מצאנו שהותר במקדש לבד קרבן ראשית בהקרבה לגבי מזבח בתנופה זה בלחמי תודה דאיכא חמץ, אבל דבש לא הותר מכללו לבד בכורים קרבן ראשית במקדש שיהא דבש טעון תנופה ופשוט. ודברי הגמ' אינו מובן לעני כמוני.

יג

מלח ברית. מנחות כ' ע"א ברית מלח שתהא ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה, ר"ש אומר נאמר ברית בכהונה כו' כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כן אי אפשר בלא מלח. ויעוין רש"י דפירש משמעות דורשין א"ב. ונראה דפליגי אם בבמה טעונין קרבנות מלח, דר' יהודה לא מפליג וסבר דטעונין קרבנות במה מלח, ור"ש סבר דכמו כהונה אינה בבמה כן מלח אינו בקרבנות במה, דמדין כהונה הוי דין מלח, דברית עם אהרן ובניו הוא. וא"ש מה דכתב רחמנא עיקר דין מלח במנחה משום דאינו בבמה, להראות דבבמה אינן טעונין קרבנות מלח. ויעוין סוף זבחים דפליגי תנאי אם יש מנחה בבמה, ויעוין. ולפ"ז נראה דקטרת ממעט ממלח משום שאינו על מזבח החיצון. ויתכן דקטרת של נשיאים שהיתה נדבה על גבי מזבח החיצון היה טעונה מלח, [ואולי משום דאינו ברית עולם שאינו רק הוראת שעה]. ולפי מה שפירשתי במק"א דנדב ואביהוא הקטירו קטרת על מזבח החיצון, לפי שסברו שדין פנימי היה לו בעת שנראה כבוד ד', היה קטרת זרה מפני שהיה בלא מלח כדין קטרת בפנימי, ובאמת לו יהא דאז היה דין פנימי להמזבח החיצון בכל זה מפני זה לא אבד מעלת החיצון שקרבנותיו טעונין מלח והיה קטרת בלא מלח במזבח החיצון ודו"ק. ולפ"ז בימי המלואים שהיה דין במה לא היה מלח, לכן אמר יחזקאל דבמלואים שעשו בימי עזרא ישימו מלח על האברים משום דבעי כהונה ודו"ק.

יד

ואם תקריב מנחת בכורים כו'. בתו"כ, עתידה שתפסוק ותחזור, וכן אם יהיה היובל. ונראה דלפי מה דקיי"ל דקדושת הבית לא בטלה וקדושת הארץ הראשונה בטלה כמוש"פ רבינו פ"ו מהלכות בית הבחירה ועומר אינו בא אלא מן הארץ, א"כ אז כשלא היה בית היו יכולין להקריב אעפ"י שאין בית, רק העומר שאינו בא אלא מן הארץ אז הוי ארץ ישראל קודם שקדשה עזרא כמו חוצה לארץ לא היו מביאין, לכן אמר עתידה שתפסוק ותחזור שתתבטל קדושת הארץ, מפני זה לא כתוב בעזרא טרם בוא עזרא שהקריבו עומר, רק עולות ופסח יעו"ש, משום דכ"ז דלא סליק עזרא עדן לא נתקדשה הארץ כדאמרו ערכין דף י"ג הנך שית שנין עד דסליק כו' ומקדיש לא קא חשיב דלא מנו שמיטין ויובלות ודו"ק.

ואם תקריב מנחת בכורים כו'. לא כתבה התורה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וכן במנחת סוטה בפ' נשא ויעוין בבלי ריש ואלו מנחות וירושלמי סוטה פ"ג דלמדו מדרשות יעו"ש. ולא כתבה תורה בפירוש, משום דשעורים מאכל בהמה וחסה תורה לכתוב שיתחלק לאהרן ולבניו, שאינו מן הכבוד ליתן להם וחס השי"ת על כבוד בריותיו יותר מכבוד המזבח ודו"ק.

יענך ד' ביום צרה, שעולות מקריבין גם בני נח לכן כתיב ד', משום דמהוה הכל, ישגבך שם אלקי יעקב, בזכות מנחות שאינן נקרבין רק לישראל, וכר"ע במנחות ע"ג, ישלח עזרך מקדש היינו עולות שנקרבין אף בבמה וכש"כ בבמת צבור, ומציון יסעדך אלו מנחות שאין קריבין אפילו בבמת צבור ורק בציון, היינו בבהמ"ק. [ומפרש ע"ד מוגבלות], יזכור כל מנחותיך, כהנקרבים מהם אזכרתה לד' בציון, דאלו מנחת נסכים שכולה כליל קריב גם לבני נח, ורק הנך מנחות דנקמצות דאינו קרב מהם רק הקומץ והלבנה אזכרתה לד', ועולתך ידשנה סלה, זה עולות שקרבים גם בבמה ולבני נח ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.