תורה תמימה/ויקרא/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ ויקרא ב

א

ונפש. תניא, הכל באים בשותפות דכתיב (פ' אמור) לכל נדריהם ולבל נדבותם אשר יקריבו, ולא סילק הכתוב אלא מנחה שנאסר בה נפש . (מנחות ק"ד ב').

ונפש. מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש, אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה עני – מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני . (שם שם).

ונפש. לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה . (תו"כ).

קרבן מנחה. ת"ר, קרבן מנחה – מלמד שמתנדבין שמן . (זבחים י"א ב').

קרבן מנחה. ת"ר, קרבן מנחה – מלמד שמתנדבין עצים, וכן הוא אומר (נחמיה י׳:ל״ה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים . (מנחות ק"ו ב').

סלת יהיה קרבנו. תניא, א"ר יצחק, מה נשתנית מנחה שנאמר בה חמשת מיני טגון הללו משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא עני, אמר לו, עשה לי מן חמשה מיני טגון כדי שאתה ממך . (שם ק"ד ב').

ונתן עליה לבונה. והדר כתיב והביאה אל בני אהרן הכהנים, מלמד שלבונה מביא מתוך ביתו . (שם כ"א ב' ברש"י).

ב

והביאה אל בני אהרן. הקמיצות נוהגות באנשים ולא בנשים, דכתיב והביאה אל בני אהרן – ולא בנות אהרן . (קדושין ל"ו א').

וקמץ. מקפיצה ואילך מצות כהונה, למד על יציקה ובלילה שכשרים בזר . (מנחות י"ח ב').

וקמץ משם. ממקום שרגלי הזר עומדות . (זבחים ס"ג א').

מלא קמצו. ולהלן הוא אומר (פ' צו) והרים ממנו בקמצו, הא כיצד, חופה שלש אצבעותיו על פס ידו וקומץ . (מנחות י"א א').

מלא קמצו. ולהלן הוא אומר (פ' צו) והרים ממנו בקמצו, מלמד שלא יעשה מדה לקומץ [שם י"ט ב']

מלא קמצו. הקומץ מעוטו מעכב את רובו, מאי טעמא, דאכר קרא מלא קמצו תרי זימני . (מנחות כ"ז א').

מפלתה. העשרון סולת מעוטו מעכב את רובו, מאי טעמא, דאמר קרא מסלתה, שאם חסרה כל שהוא פסולה . (שם שם).

מפלתה. מסלתה ולא פסלת חבירתה . (תו"כ).

מסלתה ומשמנה. הסולת והשמן מעכבין זה את זה, מאי טעמא, דאמר קרא מסלתה ומשמנה ומגרשה ומשמנה (פ' ט"ז) . (מנחות כ"ז א').

ומשמנה. השמן מעוטו מעכב את רובו, מאי טעמא, דאמר קרא ומשמנה, שאם חסרה כל שהוא פסולה . (שם שם).

על כל לבונתה. הקומץ והלבונה מעכבין זה אה זה, מאי טעמא, דאמר קרא על כל לבונתה, ואת כל הלבונה אשר על המנחה (פ' צו) . (שם שם).

ג

והנותרת. תניא, מאימתי השירים נאכלין – משקרב הקומץ, דכתיב והקטיר הכהן והדר והנותרת לאהרן ולבניו . (סוטה ט"ו א').

והנותרת מן המנחה. תניא, שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אסורים באכילה, דאמר קרא והנותרת מן המנחה ולא הנותרת מן הנותרת . (מנחות ט' ב').

והנותרת מן המנחה. פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קמצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום . (מנחות ט' ב').

לאהרן ולבניו. לאהרן תחלה ואח"ב לבניו, לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת, ומה אהרן כה"ג אוכל שלא במחלוקת אף בניו כה"ג אוכלים שלא במחלוקת . (תו"כ).

ד

וכי תקריב. ת"ר, וכי תקריב – כשתקריב, רשות ולא חובה . (מנחות ס"ג א').

קרבן מנחה. תניא, א"ר יהודה, פנק לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין, ת"ל קרבן מנחה, קרק אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשת קרבנות . (שם שם).

מאפה תנור. ת"ר, מאפה תנור ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות. הערביים [שם שם]

בלולות בשמן. ת"ר, חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי כמות משוחים בשמן, חלות בלולות ולא רקיקין בלולים ורקיקין משוחים ולא חלות משוחות. מאי תלמודא, אפר רבא, לא לשתמיט ולכתוב קרא חלות משוחות ורקיקין בלולים . (מנחות ע"ח א').

ה

ואם מנחה על המחבת. תני, ר' חנינא בן גמליאל אומר, המחבת צפה ומעשיה קשין, מנלן, דכתיב (פ' צו) וכל נעשה במרחשת ועל מחבת . (שם ס"ג א').

קרבנך. נאמר כאן קרבנך ונאמר במנחת מרחשת קרבנך (פ' ז'), מה להלן מתן שמן בכלי אף באן מתן שמן בכלי . (שם ל"ד ב').

סלת בלולה. ת"ר, סולת בלולה, מלמד שנבללת סולת ולא חלות . (שם ע"ה א').

מצה תהיה. יכול למצוה, ת"ל תהיה – לעכב . (מנחות נ"ג א').

מצה תהיה. החיה אותה, מכאן לכל המנחות שנלושות בפושרץ ומשמרן שלא יחמיצו . (שם שם).

ו

פתות אותה. אותה למעט שתי הלחם ולחם הפנים . (שם ע"ה א').

פתות אותה פתים. ת"ר, פתות יכול לשנים ת"ל פתים, אי פתים יכול יעשנה פרורים ת"ל אותה, אותה לפתיתים ולא פתיתיה לפתיתים . (שם שם ב').

ויצקת עליה. עליה למעוטי מנחת מאפה . (שם שם א').

מנחה היא. לרבות כל המנחות לפתיתה וליציקה . (מנחות ע"ה א').

ז

ואם מנחת מרחשת. תני, ר' חנינא בן גמליאל אומר, המרחשת עמוקה ומעשיה רכין, מנלן, דכתיב (פ' צו) וכל נעשה במרחשת ועל מחבת . (שם ס"ג א').

קרבנך. נאמר כאן קרבנך ונאמד במנחת מחבת קרבנך (פ' ה'), מה להלן יציקה ובלילה אף כאן יציקה ובלילה. (שם ע"ד ב').

סלת בשמן תעשה. מלמד שטעונה מתן שמן בכלי . (שם שם).

ח

והבאת. לרבות מנחת עומר ומנחת סוטה להגשה, וכן הוא אומר (פ' אמור) והבאתם את העומר, וכן הוא אומר (פ' נשא) והביא את קרבנה . (שם ס' ב').

והבאת את המנחה. מלמד שכל המנחה טעונה הגשה , ואין לי אלא מנחת נדבה, מנחת חובה מנין ת"ל את המנחה . (שם שם א').

אשר יעשה מאלה. מאלה למעוטי שלא יביא מנחת נדבה מן השעורים . (שם שם ב').

והגישה. וסמיך ליה והקריבה, איתקש הגשה להקרבה, מה הקרבה אצל כהן בכלי אף הגשה אצל כהן בכלי . (סוטה י"ד ב').

והגישה אל המזבח. מכאן שאין הגשה נוהגת בבמה . (זבחים קי"ט ב').

ט

והרים הכהן. יכול בכלי, ת"ל (פ' צו) והרים ממנו בקמצו, מה להלן בקמצו אף כאן בקמצו . (מנחות ס"א א').

מן המנחה. עמ תניא, שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהם, מאי טא, דכתיב והרים הכהן מן המנחה – מן המנחה שהיתה כבר [שם ט' ב']

יא

כל המנחה. כל לרבות שאר מנחות לחימוץ . (שם נ"ז א').

כל המנחה. ת"ר, אלו נאמר אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי אלא קומץ, ת"ל בל המנחה לרבות המנחה כולה . (שם שם).

אשר תקריבו. לרבות לחם הפנים לחימוץ . (שם שם).

אשר תקריבו לה'. כשרה ולא פסולה, מכאן אמרו, המחמץ את הכשרה חייב ואת הפסולה פטור . (מנחות נ"ז א').

לא תעשה חמץ. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, מאי טעמא, נאמר כאן לא תעשה חמץ ונאמר להלן (ס' צו) לא תאפה חמץ . (שם נ"ו ב').

כי כל שאור. ת"ר, שאור בל תקטירו, אין לי אלא כולו, מקצתו מנין ת"ל כל, עירובו מנין, ת"ל כי כל . (שם נ"ח א').

כל שאור וכל דבש. מה ת"ל כל כל בשאור ובדבש מפני שיש בשאור מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור, שאור הותר מכללו במקדש דבש לא הותר

מכללו במקדש, דבש הותר בשירי מנחות שאור לא הותר בשירי מנחות . (שם שם).

לא תקטירו ממנו אשה. ת"ר, מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים וקדשים קלים וממותר העומר וממותר שתי הלחם ולחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה ת"ל לא תקטירו טמנו אשר, לה', כל שהוא לאשים הרי הוא בבל תקטירו. (שם נ"ז ב').

יב

קרבן ראשית. איזה הוא קרבן ראשית, שתי הלחם ובכורים, ולמה נקראו ראשית שהן ראשית לכל המנחות וכן הוא אומר (פ' פינחס) בהקריבכם מנחה חדשה לה', [ובבכורים הוא אומר (פ' משפטים) ראשית בכורי אדמתך]. (מנחות נ"ח א', פ"ד ב').

תקריבו. יכול יהא יחיד מתנדב ומביא קרבן ראשית נדבה, ת"ל קרבן ראשית תקריבו, צבור אמרתי לך ולא יחיד . (שם נ"ח א').

תקריבו. יכול מכיון שנקראו שתי הלחם ובכורים קרבן ראשית לפיכך אם קרבן קרבן אחר לא יקרבו, ת"ל תקריבו מכל מקום [תו"ב].

תקריבו אותם. יכול יהא הצבור מביאין נדבה שאור ודבש כדרך שמביאין חובתן כיוצא בזה, ת"ל תקריבו אותם – אותם ולא נדבה . (מנחות נ"ח א').

ואל המזבח לא יעלו. אין לי אלא מזבח, כבש מנין ת"ל ואל המזבח לא יעלו , יכול לכל דבר כבש במזבח ת"ל תקריבו אותם, אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח, מידי אחרינא לא . (מנחות נ"ז ב', זבחים ע"ז א').

לא יעלו לריח ניחח. תניא, ואל הבזבוז לא יעלו לריח ניחח, לריח ניחח אי אתה מעלה אותם אבל אתה מעלה אותם לשם עצים, יכול כל דבר כן, ת"ל תקריבו אותם, אותם אתם מעלה לשם עצים, מידי אחרינא לא . (זבחים ל"ז א').

יג

וכל קרבן מנחתך. יכול כל המנחה טעונה מלח ת"ל קרבן, קרבן טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח . (מנחות כ' א').

וכל קרבן מנחתך. מה ת"ל מנחתך, אלו נאמר וכל קרבן הייתי אומר אפי' עצים ודם צריכים מלח ת"ל מנחתך, מה מנחה מיוחדת שאחרים באים חובה לה אף כל שאחרים באים חובה לה . (שם שם).

במלח תמלח. אי במלח יכול יתן טעם כבינה ת"ל תמלח אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח, כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו . (מנחות נ"א א').

ולא תשבית מלח. מהו לא תשבית – הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו, זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית יביא מלח אסתרוקנית, ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח מכל מקום . (שם שם).

מלח ברית. נאמר כאן מלח ברית ונאמר להלן (ר"פ פינחס) ברית כהונת עולם, כשם שאי אפשר לקרבנות בלי כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח . (שם כ' א').

מלח ברית. תניא, יכול המתנדב מנחה מביא מלח עמה ת"ל מלח ברית, ולהלן הוא אומר (ס"פ אמור) מאת בני ישראל ברית עולם, מה להלן משל צבור אף כאן משל צבור . (שם כ"א ב').

מעל מנחתך. מה ת"ל, שיכול מה מנחה מיוחדת שמתרת צריכה מלח אף כל שמתיר צריך מלח ויביא דם שהוא מתיר, ת"ל מעל מנחתך ולא מעל דמך . (שם כ' א').

על כל קרבנך. מה ת"ל. שיכול אין לי אלא קומץ שצריך מלח, מנין לרבות את הלבונה הבאה בפני עצמה והבאה בבזיכין ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים, אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים וקדשים קלים ואברי עולה ועולת העוף, ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח . (מנחות כ' א').

הקריב מלח. תקריב מכל מקום, אפי' בשבת אפי' בטומאה . (שם כ"א א').

יד

ואם תקריב. מכאן היה ר' יהודה אומר, עתידה מנחת בכורים להפסק ולחזור, וכן הוא אומר (ס"פ מסעי) ואם יהיה היובל לבני ישראל, עתיד היובל להפסק ולחזור . (תו"כ).

מנחת בכורים תניא. ואם תקריב מנחת בכורים, במנחת העומר הכתוב מדבר . (מנחות ס"א ב').

אביב. איני יודע אם מן השעורין או מן החטין, הרי אני דן, נאמר אביב במצרים ונאמר אביב לדורות, מה אביב האמור במצרים שעורים אף אביב האמור לדורות מן השעורים . (שם שם).

אביב קלוי באש. ת"ר, אביב זה אביב , קלוי באש אין לשון קלי אלא דבר אחר, הא כיצד, אבוב של קליות היה שם והיה מנוקב ככברה כדי שתהא האור שולטת בכולו . (מנחות ס"ו ב').

אביב קלוי באש גרש. איני יודע אם אביב קלוי או גרש קלוי, כשהוא אומר באש – הפסיק הענין . (שם שם).

גרש כרמל. מאי כרמל – רך ומל, דבי ר' ישמעאל תנא, כרמל – כר מלא . (שם שם).

כרמל תקריב. [מכאן למצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים, מאי טעמא כרמל כתיב – רך ומלא] . (שם ס"ד ב').

כרמל תקריב. מלמד דבעינן כרמל בשעת הקרבה, לפכך אין מביאין מכרמל דאשתקד . (שם פ"ד א').

כרמל תקריב. תקריב כל שהוא, תקריב מכל מקום [ואפילו ביום] ואפילו בשבת ואפילו בטומאה . (שם ע"ב ב').

טו

ונתת עליה שמן. עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן . (מנחות נ"ט א').

ונתת עליה לבונה. עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה . (שם שם).

מנחה היא. מנחה – לרבות מנחת שמיני ללבונה , היא – להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה [שם שם]

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---