רד"ק/בראשית/טז

רד"ק ‏ בראשית טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ושרי אשת אברם לא ילדה לו, כמו שאמר ותהי שרי עקרה (י"א ל') ר"ל כיון שראתה שרי שלא ילדה לאברהם, והוא בן שמונים וחמש והיא בת שבעים וחמש חשבה כי אין לה תקוה עוד, אמרה הנה כי האל אמר לאברהם שיתן לו זרע שיירש את הארץ וממני לא יהיה הזרע עוד, כי אני זקנה, והבן שיהיה לו מאשה אחרת יהיה לו, טוב לי שאתן לו שפחתי לאשה אולי אבנה ממנה ויהיה לי כבני, וטוב לי משיהיה לו בן מאשה אחרת.

ולה שפחה מצרית, כי אילו היתה כנענית לא היתה לקחה לאמתה. וזכר שמה לכבוד אברהם.

ב

עצרני ה' מלדת, כיון שעד כה עצרני מלדת לך, אין לי תקוה עוד שיהיה לך ממני כי אני זקנה.

אבנה, הבן נקרא בן, לפי שהוא בנין האב והאם, אמרה, אם יהיה לך משפחתי בן אחשב אותו כאלו הוא בני ויהיה לי כבן.

וישמע אברם, לומר שישר בעיניו הדבר, ולא המתין בזה לדבר האל כי חשב כי אחר ששרה כלתה מלדת, מה שיעדו האל לתת לו זרע, מהגר יהיה, ואחר שישר הדבר בעיני שרי ישר גם בעיניו, ואברהם לא התפלל על שרה כמו שעשה יצחק, או התפלל ולא נענה, כי רצה האל להראות בה נפלאותיו לאהבת אברהם שתלד בת תשעים:

ג

מקץ עשר שנים, אמר כי משישבו בארץ כנען המתינה עוד עשר שנים, כי חשבה כי שם יתן לאברהם בן ממנה, כי כן אמר לו "לך לך מארצך", ואחר כן ואעשך לגוי גדול, כיון ששהתה עשר שנים ולא ילדה אמרה כבר זקנה אני, עוד אין תקוה שיהיה לו בן ממני, אתן לו שפחתי. וארז"ל (יבמות ס"ד) נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל ויוציאה ויתן כתובה שמא לא זכה לבנות ממנה; ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען" ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין, וזה לטעם שזכרנו:

ד

ותקל גבירתה, חשבה כי מאחר שזרע אברהם יהיה ממנה, כי היא תהיה גבירה, ולא היתה חוששת למצות שרי גבירתה לאשר תצוה:

ה

חמסי עליך, החמס שאני לוקחת משפתתי, עליך הוא, כי אני לטובתך נתכוונתי שנתתיה לך כדי שיהיה לך זרע ממנה, ועתה נקלותי בעיניה ואתה לא תחוש ולא תייסר אותה ואני לכבודך איני רוצה לרדותה.

ישפט ה', וארז"ל (ד"ה ט"ז) כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחלה, דכתיב, ויבא אברם לספוד לשרה ולבכותה, וזה אמרו בדברים שאין לקרא חמס עליהם כגון זה, כי אברהם אפי' היה יודע זה באמת היה מיסרה ולא קבלה, כי רחוק הוא שישתוק אברהם לקלון שרה אשתו, כ"ש משפחתה, ואע"פ שנשאת לו לאשה.

ביניך, מלא יו"ד בין הנו"ן והכ"ף, כי כן תבא מלת בין פעמים בלא רבוי ופעמים ביו"ד הרבוי, וכן ביניכם ובינו (יהושע ד'). ויש בו דרש (ב"ר מ"ה) כי שרה נתנה עיניה בהרונה והפילה מאותו ההריון, א"כ אינו מן הדין שיהיה מלא אלא חסר:

ו

שפחתך בידך, אע"פ ששכבה בחיקי שפחתיך היא כבתחלה ויש לך רשות עליה לרדותה אם תעשה אליך דבר שלא כהוגן כי היא שפחתך ורשותה בידך ולא תקבל ממני כמו שתקבול ממך, והנני מוחל לך כבודי.

ותענה שרי, עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות, לא מוסר כי אע"פ שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך" היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אע"פ שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות:

ז

על עין המים, אחר שאמר על עין המים

אמר על העין לפרש, כלומר על איזה עין מצאה מלאך ה', על העין שהיא בדרך שור, כלומר שהיתה שבה למצרים ארץ מולדתה, כי שור על פני מצרים:

ח

ויאמר, בא פתח עם הרביעי כמו בהפסק כי יש לרביעי במקומות מנהג ההפסק, ולפי שענינו בעצמו בא כן, כי אינו דבק עם הבא אחריו אלא עם שזכר, וכן כל ויאמר.

הגר שפחת שרי, נקראה בשמה ותארה, כלומר הרי את שפחת שרי היאך את הנה. אי מזה באת, כלומר המקום שבאת ממנו אי הוא? ואנה תרצי ללכת?.

בורחת, בפתח הרי"ש בסוף פסוק שלא כמנהג:

ט

ויאמר, אמר שלש פעמים ויאמר כן הוא מנהג הכתוב במקומות ובא כן לחזק המאמר, כמו שכתבנו רבים בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו. ויתכן לפי מה שאמר לה שלשה ענינים אמר ויאמר על כל ענין וענין. ויש דרש כי שלשה מלאכים שלח לה האל זה אחר זה, ואמרו ומה לשפחות האבות נגלה המלאך ג' וד' פעמים ולנו אפי' אחת לא (ב"ר מ"ה).

והתעני, סבל הענוי שתענך, כי לטוב לך יהיה שתשב עם אברהם כי בזכותו יהיה זרעך רב מאד:

י

הרבה ארבה, המלאך הוא שליח האל ומדבר בשמו הדברים כאלו הוא אמרם.

ולא יספר מרב, דרך גוזמא והפלגה:

יא

הנך הרה, אמר לה זה לפתיחת הדברים כי כבר ידעה היא כי הרה. כמו שאמר "ותרא כי הרתה" והבשורה שבישרה היא, ויולדת בן. וילדת, אמרו שהיא מורכבת מן וילדת שהוא פועל עבר ומן ויולדת שהוא בינוני, וטעם ההרכבה כי וילדת שהוא פועל עבר מוסב לעתיד מפני הוי"ו, לפי שהוא עתיד, כי עדיין לא ילדה, והרכיב עמה יולדת, כי אמר לה כמו שאת יודעת שאת הרה כן תדעי באמת שתלד בן כאילו את יולדת אותו עתה. ויש אומרים כי המלה מפועל הדומה למרובע.

וקראת שמו, התי"ו לנכח הנקבה הנמצאת, וקראת אתכם (דברים ל"א) התי"ו לנקבה כמו ה"א וקראה.

אל עניך, אל אשר צעקת מתוך עניך. והוצרכנו לפירש הזה לפי שאמר שמע ולא אמר ראה. ויתכן לפרשו כתרגומו "צלותיך" ויהיה פירש עניך, צעקתך, כמו ויען איוב "הראשון" וענה איים באלמנותיו (ישעיה י"ג) וענית ואמרת (דברים כ"ו) והדומים להם:

יב

והוא יהיה, הוא וזרעו.

פרא אדם, אדם מדבר כפרא, כי רובם שוכנים באהלים במדברות; וכן אמר כערבי במדבר (ירמיה ג') והערביים הם ישמעאלים.

ידו בכל, לפי שהיה מדברי יהיה שלוח יד בכל שכיניו וגם שכיניו בו. ואעפ"כ לא יברח מפניהם אלא ישכון על פניהם וכן אמר (ד"ה י"ח) על פני כל אחיו נפל, ושכניו הם אחיו:

יג

ותקרא, קראה אותו אל ראי, שאמרה כנגדו אחר הפרד שנפרד ממנה אתה אל ראי, כי מתחלה היתה חושבת שהוא ארם, שלא היתה חושבת שיוכל אדם לראות מלאך כמו שאמר מנוח, מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים י"ג כ"ב) וכיון שראתה שנפרד ממנו כרגע ולא ראתה אותו עוד, ידעה שהוא מלאך ואמרה מלאך הראות ראיתי כלומר מלאך שיוכל אדם לראותו. ראי בשקל עני (איכה ג') דמי (תהלים פ"ג) צרי (ברא' מ"ג).

כי אמרה, אמרה בלבבה, בזה אני מכרת ויודעת שהוא מלאך כי אדם משנפרד מאחר רואהו אחריו כפי השגת עינו אבל אני לא ראיתי אפילו הלום, במקומי לא ראיתי אחריו כשנפרד ממני זה שראיתי, כלומר זה שנגלה אלי, ואני ראיתי אותו וכרגע נכסה ממני במקומי אין זה כי אם מלאך.

ראי, רואה אותי:

יד

על כן קרא לבאר, קרא הקורא לאותו הבאר שנגלה עליו המלאך להגר באר לחי ראי, לטעם שאמרה הגר אתה אל ראי. המלאך הוא חי לעולם לפיכך אמר לחי, והבאר הזה הוא העין שזכר למעלה.

הנה בין קדש ובין ברד, נתן סימן לבאר הזה אנה הוא, לפי שכשיראה אדם אותו יתן שבח למקום שבחר בצדיקים, כי לאהבתו של אברהם שלח מלאך אפילו לשפחתו, אע"פ שלא היתה הולכת בשליחותו. וברד הוא שור שזכר למעלה, ושני שמות היו לו לפיכך זכר את שניהם, וכן אונקלס תרגם שניהם תגרא:

טו

ויקרא אברם, אע"פ שהמלאך אמר להגר שהיא תקרא אותו ישמעאל, אמרה היא לאברהם; והיא קראה אותו ישמעאל, ואברהם גם כן קראו כך כמו שאמרה היא לו בשם המלאך, וכן ראינו בשת שאדם וחוה קראו אותו שת, וראינו שהאב קורא בשם אחד והאם בשם אחד, כמו שאמר שקראה רחל שם בנה הקטן בן אוני ואביו קרא לו בנימין:

טז

ואברם, זכר שנותיו להודיע כי באותה שנה שנתנה שרי הגר לאברם הרתה וילדה כי לא שהתה להתעבר וללדת כדי לשמח לב אברם מהרה בבן הזה, כי אברם היה בן שבעים וחמש כשיצא מחרן ועשר שנים שישב בארץ כנען הרי שמנים וחמש ובסוף שנה עשירית נתנה אותה לו שנאמר מקץ כמו מקץ שבע שנים תעשה שמיטה (דברים ט"ו) והשביעית משמטת בסופה, הנה כי בתחלת שנת שמנים ושש לאברם נתנה אותה לו והרתה וילדה באותו שנה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.