רד"ק/בראשית/יז

רד"ק ‏ בראשית יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי אברם בן צ"ט שנה, אחר עוד שלש עשרה שנה מלצוותו על המילה כדי שיזקין יותר ויגיע עד מאה ויהיה הנס יותר גדול שיוליד והוא בן מאה, ולהראות אהבת אברם לאל לעשות כל אשר יצוהו, שצוהו למול בשר ערלתו והוא זקן בן צ"ט שנה, וכחו תשש, וצוהו למול קודם לידת יצחק כדי שיהיה יצחק מזרע כשר יותר על ידי מצות האל שנעשה באבר ההוא ולהגדיל הפלא, כי המילה מחלשת האבר, והיה נס על נס שיוליד בן מאה, ועוד שיהיה אברו חלוש יותר משהיה קודם המילה.

אני אל שדי, פירש חזק, מנצח, וכן אומר כקול מים רבים כקול שדי בלכתם (יחזקאל א') כקול אל שדי בדברו (שם י' ה') ר"ל לו, אע"פ שאשתך עקרה וזקנה ואינה ראויה לילד, ואף כי אתה זקן וחלוש כחך כי בן צ"ט אתה, ואע"פ שתחליש כח הזרע עוד אני מנצח הכל, כי אני אל שדי, והטבע והתולדה מידי הוא ובידי לעשות ולשנות כאשר ארצה וכן אמר "וארא אל אברהם וגו' באל שדי" כי שלשתם היו נשיהם עקרות ונפקדו ברצון האל, כי שמע אל תפלת הצדיקים ושנה טבע נשיהם וילדו. ושדי שם תאר ראוי בתשלומו שדדי בפלס מוכיח אדם אחרי (משלי כ"ח).

התהלך לפני, כתדגומו פלח קדמי, פירש עבוד לפני עבודה אשר אצוך, וכן אשר התהלכו אבותי לפניו (מ"ח ט"ו) אשר התהלכתי לפניו (כ"ד מ') ענין כלם עבודת האל בלב ובמעשה, ושורש העבודה היא בלב, וכן אמר חזקיהו (מלכים ב' כ"א) אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, זהו אמר על עבודת הלב, ואח"כ אמר על המעשה, והטוב בעיניך עשיתי, ועתה צוה האל את אברם שיוסיף לו עוד עבודה בגופו. כי בלבו היה שלם, וכן במעשה ותקון המדות וכל אשר השכל מורה אותו, אבל עבודת הגוף הזאת אשר צוהו לא היה השכל מורה בזה אלא רצה בו האל להיות לו לאות בינו ובין האל להיות זרע אברהם המכוון עם מיוחד ויהיו בבשרו אות מיוחד ואולי אומות העולם אינם עושים את המצוה כי לא נצטוו בה אלא זרע אברהם המיוחד והוא יצחק וזרעו המיוחד גם כן שהוא זרע יעקב לפיכך צוהו בה האל קודם שיוליד יצחק וקודם שיזרע. והנכנסים מהאומות בברית אברהם ובתורת האל הרי הם נחשבים זרע אברהם והרי הם מכלל המון גוים שאברהם אב להם.

והיה תמים, ובזה תהיה שלם שתהיה אות בבשרך לשמי ויהיה גם כן כריתת ברית ביני ובינך, כי בדם הוא כל כריתת ברית, ובסתם אמר לו, ולא פירש לו הברית עד בסוף שאמר לו זאה בריתי, אלא אמר לו דברים שהבין בסוף למה אמר, והבין בסוף מלשון תמים שני דברים, האחד כמו שפירשנו, והשני שאמר כו אע"פ שחסר מבשרך בברית הזאת לא תהיה חסר בעבור זה אבל תהיה תמים יותר כי לא יחסר ממך אבר מאבריך אלא מעט בשר מן האבר, ובחסרון ההוא תהיה תמים שיהיה החסרון לאות לך בינך ובין האל, ואלו נולד כן לא יהיה ניכר שיהיה לאות, לפיכך הנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית (יבמות ע"א) שיחתוך מעט מן הבשר ההוא לאות ולברית:

ב

וארבה אותך, שלא תחשוב כי בעבור זה יחסר זרעך וזרע זרעך שיהיה האבר חלוש בעבור זה להוציא זרע, כי ארבה אותך ואת זרעך במאד מאד, והכפל לרבות הרבוי, כי מאד היא לשון רבוי:

ג

ויפול אברהם על פניו, השתחוה והודה לאל על אשר אמר לו שיתן בריתו בינו ובינו שזה יהיה קיום האהבה אשר אהב.

וידבר אתו אלהים לאמר, דבר אתו אלה הדברים לאמר אותם לבני ביתו כשיבא למולם:

ד

אני הנה בריתי אתך, אני כמו שאני אמרתי לך אל שדי והיית בטוח במה שאמרתי לך; ואני הנה בריתי אתך מעתה והיית לאב המון גוים, כי לא תהיה אב לגוי אחד לבד, אלא להמון גוים שהרי יצאו ממנו יצחק וישמעאל ובני קטורה וכל אחד מהם יהיה לגוי גדול.

המון, ענינו רבוי, ולאות זה אשנה את שמך ואוסיף בו הוי"ו ויהיה בהתחברו עם המ"ם ענין המון:

ה

ולא יקרא עוד את שמך, באה מלת את אחר הנפעל לתוספת ביאור, וכן יחלק את הארץ (במדבר כ"ו) ולא ימס את לבב אחיו (דברים כ'). וארז"ל (ב"ר מ"ד, ר"ה י"ו) שינוי השם קורע גזר דינו של אדם מנלן מאברהם ושרה.

ואמר ולא יקרא, ר"ל בפי האנשים בדורך ובדורות הבאים אחריך כי תאמר לאשר עמך כי האלהים שנה את שמך וקרא שמך אברהם, והם יאמרו לאחרים ואחרים לאחרים עד שיהיה נקבע שמך אברהם ומתוך כך יזכר הנס והפלא שעשיתי עמך בפי כל הדורות:

ו

והפרתי אתך, ונתתיך לגוים, כמו שפירשנו, יצחק וישמעאל ובני קטורה כל אחד מהם יהיה לגוי, או פירושו על זרע יעקב שהוא יעקב וזרעו לבד אמר, ופירש גוים, כתרגומו לשבטין,

ומלכים ממך יצאו, גם כן כתרגומו, ומלכין דשליטין בעממיא:

ז

והקימותי את בריתי, ובין זרעך אחריך, על זרע יעקב אמר כמו שאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, ולזרע יעקב היה זה כמו שאמר והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם (ויקר' כ"ו).

ח

וכן אמר ונתתי וגו' את ארץ מגוריך, המקומות שאתה גר בהם, ולא אותם לבד אלא כל ארץ כנען.

לאחזת עולם, אע"פ שיגלו ממנה זמן, אחוזת עולם תהיה להם וישובו אליה והייתי להם לאלהים:

ט

ויאמר אלהים אל אברהם, אחר שאמר והיה שמך אברהם לא כתב משה אלא אברהם. וארז"ל (ברכות י"ג, ב"ר ע"ח) כל האומר לאברהם אברם עובר בלאו שנאמר ולא יקרא, ועובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם. והקשו והלא אנשי כנסת הגדולה קראו שמו אברם, שנאמר אתה הוא ה' אלהים אשר בחרת באברם (נחמיה ט׳:ז׳) שניה היא עד שהיה אברם בחרת בו; ועל דרך הפשט אינם דרך אזהרה.

ואתה את בריתי, כי בתנאי זה אהיה לך לאלהים ולזרעך אחריך ואתן להם את הארץ שתשמור אתה והם את בריתי זאת כמו שאומר אליך ואתה תצוה בה את בניך ואת ביתיך אחריך:

י

זאת בריתי, כמו שאני אקיים אותה כמו שאמר והקימותי כן תשמרו אותה אתם, ואמר לשון רבים כנגד אברהם וזרעו, כמו שאמר אתה וזרעך אחריך, והברית הזאת תהיה ביני לביניכם.

ואמר ביני וביניכם, כנגד אברהם יצחק ויעקב, כי יעקב היה בימיו, כי בן ט"ו שנה היה יעקב כשמת אברהם;

ובין זרעך אחריך, זרע יעקב.

המול לכם כל זכר, אמר לכם, הוא וזרעו, ואחר שאמר כל זכר הבין על איזה אבר אמר. מקום שנכר בין זכרות לנקבות. ורז"ל פירשו (שבת קל"ז) כי אמר לכם כנגד ב"ד שאם אין לילוד אב או שאינו עמו חייבים ב"ד למולו.

המול. מקור מבנין נפעל. כלומר יהיה נמול לכם כל זכר; שרשו נמל, והוא בשקל כהנדף עשן (תהלים ס"ח) ולפי דעתי שמלת כהנדף שם כמו שכתבתי בספר מכלל, יהיה גם כן המול שם בתוספת ה"א ובתשלומו הנמל כשקל בהנדף או שרשו מול בשקל גרן:

יא

ונמלתם, זהו מצות עשה בין לאב שימול את בנו בין לבן שימול את עצמו, כשיבוא לבר מצוה אם לא מל אותו אביו ולא ב"ד.

והיה לאות, בריתי שכרתי עם אברהם ועם זרעו אחריו, שיהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים ויעשו מצותי אשר אצוה אותם ואני אברכם ואשמרם, וזה יהיה לכם לאות ולזכרון כמו מצות ציצית ותפילין והדומים להם לפי שהם לזכרון, אבל זה האות הוא חזק שבכולם שהוא בגוף האדם שלא יהיה זולתו, ולפיכך צוהו האל באותו אבר לפי שרוב העבירות יעשה על ידי אותו האבר לפי שהוא ראש התאות הבהמיות, וכשיבוא האדם לעשות עבירה בתשמיש אותו האבר יהיה רואה אותו האות אשר בו ויזכור מה שצוהו האל וימנע מעשות העבירה ההיא, ולא יהיה כבהמה לבעול כל אשר ימצא אלא במותר לו ולהשאיר זרע ולרפואה:

יב

ובן שמונת ימים, מבנין נפעל שרשו מול, ופירושו יהיה נמול על ידי אביו.

כל זכר לדרתיכם, זהו על בני ישראל.

יליד בית, שנולד בביתו ובמשפחתו.

מקנת כסף, שקנאו משנולד קודם שמנה ימול לשמונה, אבל אם קנאו לאחר שמנה ימול ביומו שכבר עבר הזמן ואין לו עוד להמתין לשמנה. וכן בני בית אברהם נמלו כולם ביום אחד כי לא היה בהם יליד בית קודם שמנה ולא מקנת כסף, כן הוא לפי פשוטו. ורז"ל פירשו (שבת קל"ה) מדכתיב המל ימול נראה כי שני זמנים יש למלת עבדים, ואמרו יש יליד בית שנמול לאחר שמנה ויש מקנת כסף שנמול לשמנה, הא כיצד? לקח שפחה ועוברה זהו מקנת כסף שנמול לאחר הטבילה, ילדה אחר כך, זהו מקנת כסף שנמול לשמנה. לקח שפחה לעובריה או שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה זה יליד בית שנימול לאחד:

יג

המל ימול, זהו שאמר לאברהם שימולו בני בימו עמו כי כבר אמר לזרעו בפסוק שלפני זה. ואמר לו שימולו בני ביתו עמו כמו שלמדם דרך ה' כן יעשו זו המצוה שצוהו האל כי לא יתכן שיהיו בביתו שתי אמונות ולא שני גוים שיהיו מקצתם מולים ומקצתם אינם מולים.

בבשרכם, והעבדים יליד בית ומקנת כסף בכלל כי שלהם הם:

יד

וערל זכר, מבני ישראל כי להם המצוה והעונש, ובני בית שצוה למול לא צוה להם אבל המצוה לאברהם ולזרעו כדי שלא יהיו בבית אחד שתי אמונות ויהיה לעם אחד שוים באמונה ובמעשה, ואם לא ירצה אותו בן בית למול ימכרנו הישראלי אדניו ולא ישהנו בביתו ערל יותר משנים עשר חדש כמו שקבלו רז"ל (יבמות מ"ה)

והזכיר באם שיהיה ערל שלא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא, והוא שהגיע למצוה ולא מל אותו אביו אם אינו מל את עצמו חייב כרת, אבל אביו אינו חייב כרת עליו, אבל עבר מצות עשה.

ימול זה שרשו נמל מבנין הקל מן ונמלתם. והכרת פירשו רז"ל (מ"ק כ"ח) שימות בחצי ימיו.

בריתי הפר, הברית שהיה ביני ובין אברהם היה גם כן ביני לבינו, כי זרע אברהם הוא, והוא ביטל אותו:

טו

לא תקרא את שמה שרי, כי האיש הוא הקורא לאשתו בשמה ולא האשה לאישה, אלא דרך כבוד בלשון אדנות קוראה לו לא בשמו, כי כל מי שיש לו מעלה על אחר אין ראוי לאשר למטה הימנו לקרוא בשמו, כמו אביו או רבו או אדניו, וכן אמר על ירבעם זה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה אשר בנה את המלוא (מלכים א' י"א כ"ז) קרא אותו מורד במלך לפי שקרא שלמה בשמו, ואמר שלמה בנה ולא אמר אדני המלך. וכן ארז"ל (סנהדרין ק"ט) הקורא לרבו בשמו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ונן האשה לבעלה כי אדניה הוא כמו שאמר והוא ימשול בך, וכן אמרה שרה ואדני זקן ולא אמרה ואברהם זקן, ואברהם אמר "ואם שרה" וכן אמר הכתוב דרך ספור (שופטים י"ט) פתח בית האיש אשר אדניה שם, לפיכך אמר לאברהם לא תקרא את שמה שרי ולא אמר כן לשרה על אברהם אלא אמר, ולא יקרא, ר"ל בפי האנשים הקוראים בשמו. וארז"ל (ב"ר ע"ח) כי הקורא לשרה שרי אינו עובר בלאו ועשה, כי אברהם הוא שנצטוה עליה ולא אחר, שנאמר לא תקרא.

כי שרה שמה, ר"ל יהיה שמה, כמו שאמר והיה שמך אברהם, ואחר שתקרא אותה אתה שרה כן יקראו לה הקוראים. ושינוי שמה, כמו שפירשנו באברהם. וארז"ל (ב"ר מ"ז) מתחילה שרי לאומתה, לבסוף שרה לכל העולם.

טז

וברכתי אתה, שאתן לה עדנה ואשיב לה מקורה ודרך נשים, ועוד פלא אחר יותר גדול אעשה עמה שתלד, זהו שאמר וגם נתתי, כמו, נתתי כסף השדה (בראשית כ"ג).

וברכתיה, בזרע רב שיצא מזרעה. והיתה לגוים, אמר על עשו ויעקב או על יעקב לבדו כתרגומי, וכן מלכי עמים, כתרגומו; וכמו שכתבנו למעלה:

יז

ויפול, כמו שפירשנו למעלה דרך הודיה והשתחויה על מה שאמר לו מענין שרה. 

ויצחק, שמח בלבו, כתרגומו וחדי, לא דרך לעג ושחוק.

הלבן מאה שנה, כי כשיהיה לו הבן יהיה בן מאה שנה אפילו תתעבר אשתו מעתה, כי בן צ"ט היה. וכן תהיה שרה בת תשעים כשתלד. והתמיה שתמה לא לפי שלא האמין כי כבר אמר, והאמין בה', אלא כאדם התמה ואומר דבר גדול הוא זה אם יעשה עמי האל זה, ואמר ואם שרה כי זה יהיה יותר תמוה בעיני העולם שזקנה בת תשעים תלד, וכל שכן שהיתה עקרה בטבעה:

יח

לו ישמעאל, כלומר די במה שנתת לי, והוא יחיה, ר"ל חיים טובים בברכה ובפריה, וכן קיימת דברך עמי שאמרת לזרעך אתן את הארץ הזאת וישמעאל הוא זרעי:

יט

אבל שרה אשתך, לא יהיה זה לבד אלא גם שרה אשתך ילדת לך בן. וקראת את שמו יצחק, על שם שצחקת.

לברית עולם, זה לזרעו אחריו:

כ

ולישמעאל שמעתיך, שברכתי אותו להפרותו ולהרבותו ולתת לו גדולה עד כי שנים עשר נשיאים יהיו מבניו כמו מיצחק; וכבר ברכתי אותו, על ידי מלאך שנגלה להגר, ואת ישמעאל אברך, אבל בריתי שכרתי אתך עם יצחק אקיימנו:

כא

למועד הזה, לזמן הזה, ולא ידענו באיזה זמן היתה נבואה זאת.

ובאמרו בשנה האחרת אומר שהזמן אשר בין הנבואה והלידה היתה שנה, שהרי אמר כי בשנה האחרת תלד בזה הזמן, אבל זמן ההריון לא אמר, ודרשו רז"ל (ר"ה י"א) כי בפסח נולד יצחק ואמרו כי בראש השנה נפקדה שרה:

כב

ויכל, עד הנה כלה לדבר אתו באותו היום, ולפי שהיתה נבואה או גדולה אמר כן.

ויעל אלהים מעל אברהם, נסתלק כבדו הנראה לו בזאת הנבואה. ובדרז"ל (ב"ר מ"ז) מכאן שהאבות הן הן המרכבה ומה טוב דבר זה למבינו:

כג

ויקח, מיד כיון שנסתלק הכבוד נתעסק בצרכי המילה לעשות מיד מצות האל עליו, וקודם, מל אותם כולם ואחר כן מל את עצמו שאם היה מל את עצמו תחלה היה כחו תשש ולא היה יכול למולם באותו היום.

כל זכר, בין גדולים בין קטנים.

וימל את בשר ערלתם, מילה ופריעה, וכן אמרו (בב"ר) פרע אברהם אבינו את מילתו.

בעצם היום הזה, באותו היום שצוהו האל:

כד

ואברהם בן צ"ט שנה, כי כשבאה לו נבואה הזאת היה בן צ"ט כמו שאמר ובסוף צ"ט ללידתו היה אז, וכשנמול היה עדיין בן צ"ט שנה כי לא נכנס לשנת מאה, ואמר זה לחזק הדבר כי בעצם היום הזה שנצטוה על המילה נמול.

בהמלו בשר ערלתו, אם נאמר שהוא מבנין נפעל, יש לשאול איך בא פעולה אחריו כי בנין נפעל אינו יוצא, ואיך אמר בשר ערלתו אחר בהמלו, ואם היה אומר בהמולו לבדו או בהמול בשר ערלתו בלא וי"ו אז טוב, ויש לומר כי פירש בהמלו מצד בשר ערלתו שנמול יאמר גם כן עליו נמול ויאמר בהמלו, וכן כאלה נובלת עליה (ישעיה א') כי נובלת פעל עומד, והאלה אינה נובלת אלא עליה נובלים ונקראת היא נובלת מצד עליה שהם נובלים, וכן יאמר על אברהם שהוא נמול מצד בשר ערלתו שנמול כמו שאמר נמול אברהם, ועל הדרך הזה קרועי בגדים (שמואל ב' י"ג) קרועי מצד בגדיהם שהיו קרועים כי האנשים לא היו קרועים אלא בגדיהם הם שהיו קרועים, וכן קרוע כתנתו (שמואל ב' ט"ו) קרוע מצד כתנתו שהיה קרוע, וכן מגולחי זקן (ירמיה מ"א) מגולחים מצד זקנם שהיה מגולח:

כה

וישמעאל בן י"ג שנה, כיון שזכר שנותיו של אברהם זכר גם כן שנותיו של ישמעאל לכבודו, כי ידוע היה ממה שזכר שישמעאל היה בן י"ג שהרי בן שמנים ושש שנה היה אברהם כשנולד ישמעאל וביום המילה היה אברהם בן צ"ט הנה כי בן י"ג שנה היה ישמעאל. גם יש בו סמך כי בן שלש עשרה שנה נכנס אדם למצוה ומהיום ההוא ומעלה הוא בן מצוה וחייב בכל המצות ואם לא מל אותו אביו עד י"ג שנה חייב הוא למול את עצמו.

בהמולו את בשר ערלתו, זה יותר מבואר מן הראשון שכתב את ר"ל נמול מבשר ערלתו, ואת כמו מן, וכן הם יצאו את העיר (בראשית מ"ד) חלה את רגליו (מלכים ט"ו) ויש בו דרש (ב"ר מ"ז) כי אברהם שנתמעך בשרו על ידי תשמיש לא היה צריך פריעה אלא חיתוך בשר לבד, והפריעה נעשית מאיליה, לפיכך לא נאמר בו את, אבל ישמעאל שהיה ילד היה צריך לפרוע את המילה לפיכך נאמר בו את. וזה הדרש חולק על מי שאמר שלא ניתנה מצות פריעה לאברהם אבינו, וכן נראה שנתנה לו מצות פריעה, וכן אמרו רז"ל (שבת קל"ז) מל ולא פרע כאילו לא מל, כי הוא הראשון שנצטוה במצוה הזאת ובאמת בשלמותה נצטוה בה:

כו

בעצם היום הזה, כבר אמרנו כי בעצם היום הזה מל אברהם ישמעאל בנו וכל אנשי ביתו אבל עצמו לא אמר מתי נימול אם היום או מחרתו, לפיכך אמר בעצם היום הזה נמול אברהם, בא להודיע זריזותו למצות האל, כי באותו היום שנמול ישמעאל בנו וכל אנשי ביתו נמול גם כן הוא ואחר שמל אותם כולם מל את עצמו, ופירושו נמול על ידי עצמו, ונן ועמשא לא נשמר (שמואל ב' כ') שהוא לא שמר את עצמו.

כז

נמלו אתו על יד אברהם נמלו. נמלו, שרשם נמל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.