קרית ספר/שגגות/יג

קרית ספר ‏ שגגות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הוראת ב"ד של אחד מן השבטים אפילו אינם עוקרין כל גוף מגופי תורה אינה הוראה אלא כל מי שחטא מביא חטאת דבית דין הגדול של כל ישראל בעינן כדילפינן ואם לא היה מופלא שבדיינים עמהם או אחד מהב"ד אינו ראוי להוראה אין הוראתם הוראה וחייב חטאת כל מי שחטא כדתנן במתניתין פרק קמא או שלא היה מופלא שבדייני' שם אע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאלו הוה מסנהדרין עצמן אפילו קטן שבכולם לא היה שם לא הויא הוראה מעליא מדכתיב אם כל עדת ישראל ישגו איתא לכולה סנהדרין הויא הוראה ואי לא לא והאי מופלא נצטרך לצאת לדרך ומינו אחר במקומו או זקן שאין לו בנים ובגמרא מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו בדבר שהצדוקין מודים בו פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו לא היה מופלא של בית דין שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו ובשאין אחד מהן ראוי להוראה ילפינן במתניתין מדנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה ושפטו העדה והצילו העדה דהיינו סנהדרין מה להלן ראויין להוראה אף כאן עד שיהיו כולם ראויין להוראה והתם מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ונשאו אתך בדומין לך שיהיו ראויין להוראה. וכן ידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם שם במשנה וטעמא משום דלא הויא הוראה מעליא דבעינן עד שיורו כולן כדאמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן דכתיב אם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן ואף על גב דאותבינן עליה וסלקא בתיובתא. לא אמר להם טועים אתם אלא שתק כגון שהרכין בראשו הויא הוראה ואלו ששתקו אף על פי שעשו על פי אלו שהורו חייבים שלא תלו בבית דין שם בריתא האי הוא דחייב שלא תלה בבית דין דהא ידע שטעו הא אחר פטור. וכן אם לא אמרו מותרים אתם לא מיקרי הוראה שם ריש מכילתין מימרא דשמואל עד שיאמרו מותרים אתם רב דימי אמר עד שיאמרו מותרים אתם לעשות מאי טעמא לפי שלא נגמרה הוראה ואיכא דאמרי אמר שמואל עד שיאמרו מותרים אתם לעשות ותניא נמי הכא כדמייתי' התם. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם כל אחד מהם מביא חטאתו ואף על גב דתנן והלך היחיד ועשה על פיהם פטור והתולה בבית דין פטור היינו לרבי יהודה אבל לרבנן סברי דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב חטאת כדתניא מיעוט קהל שחטאו חייבים שאין בית דין מביאין על ידיהם פר רוב קהל שחטאו יכול יהו פטורין בשגגת מעשה הואיל וב"ד מביאין על ידיהם פר כשעושים על הוראת ב"ד תלמוד לומר מעם הארץ אפילו רוב חייבים בשגגת מעשה גרידתא דמייתו כל חד כשבה או שעירה דהאי דכתיב מעם הארץ בשגגת מעשה הוא דכתיב ומדמהדר על מיעוט דמחייבי בשגגת מעשה ובסוף מהדר על רובא לחיוביה בשגגת מעשה משום דבהוראת בית דין פטורים ובית דין מביאין על ידיהם שמע מינה מיעוט בהוראה חייבים כשבה או שעירה דרוב ישראל בעינן כדאמ' ואף על גב דהכא תניא בית דין מביאין על ידיהם פר דאתי כרבי מאיר אפילו הכי שמעינן מיהא דרוב צבור בעיא כשעשו על הוראת בית דין להתחייב בפר ולהיות פטורים כל אחד מן החוטאים להביא חטאת. הסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינם מצטרפין שם בית דין משלים לרוב צבור קמיפלגי דרבנן סברי דמחייבי חוטאים כשבה או שעירה דאין ב"ד משלים לרוב ישראל דהוראה תלוייה בבית דין ומעשה בקהל. עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם אפילו הם שבט אחד בית דין חייבין והעושים פטורים שם אמר רב אסי הלך אחר רוב יושבים בארץ ישראל דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי שמע מינה הני הוא דאיקרו קהל דאות' שבח"ל אינם מן המנין וכן רוב השבטים אף על פי שהם מיעוט יושבי ארץ ישראל כדילפי' לעיל לרשב"א מדכתיב מעיני דמשמע מיעוטא וכתיב כי לכל העם בשגגה דמשמע רובא ושבט מנשה ואפרים הם שבט אחד לענין זה דאף על גב דכתיב כראובן ושמעון יהיו לי הא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם דמשמע דלנחלה הוקשו מנשה ואפרים לשאר השבטים שיהו נוטלים נחלה כשאר שני שבטים ולא לדברים אחרים הילכך אין מביאין שתי פרים דהא דחלוקים בדגלים ובנשיאים היינו כדי לחלוק כבוד לדגלים ולנשיאים ואם כן בשבט לוי הם שנים עשר דאיקרו קהל כדכתיב בכהנים ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר.

ג

היו העושים מרובים בשעת החטא ומועטי' בשעת ידיעה או איפכא הכל הולך אחר המעשה שם פשיטא מרובין ונתמעטו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן דפליגי בפרק כהן משיח בחטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוט דרבנן בתר חטא אזלי דכתיב אם הכהן המשיח יחטא פרט לקודמות דיחטא במשיחות הוא דמביא פר אבל אם כשחטא לא היה כהן משיח אין מביא פר וגבי נשיא נמי כתיב אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט וכיון דהכא אזלינן בתר מעשה גבי הוראה נמי אזלינן בתר מעשה ואף על גב דנתמעטו בשעת ידיעה שמתו קצתם הוו רוב ואם היו מועטים ונתרבו כגון שמתו מן המרובין שלא חטאו לכ"ע פטורים דכי חטאו בפטור חטאו דמיעוט שעשו בהוראת ב"ד פטורין מפר וחייבין כל אחד בכשבה או שעירה.

ד

הורו בית דין בחלב ואחר כך הורו בע"ז שם מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז מהו כיון דאין איסורם ואין קרבנם שוה לא מיצטרפי או דילמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו ואף על גב דסלקא בתיקו כתב הרב ז"ל דמצטרפין כיון דחזינן מיעוטי אחריני דמיעוט בחלב ומיעוט בדם דמצטרפי כדאמר' התם משום דאיסורן וקרבנן שוה ואף על גב דמיעוט בחלב ומיעוט בע"ז אין איסורן וקרבנן שוה אפילו הכי מוטב שיצטרפו ויביאו פר כל שבט משיביאו כל אחד קרבן חטאת דאיכא חשש טפי בהבאת חולין לעזרה כשיביאו כל אחד קרבן חטאת ממה שיביאו כל השבטים שנים עשר פרים כנ"ל והראב"ד ז"ל כתב דלא בית דין מייתו ולא צבור מייתו ר"ל לא ב"ד פר לכל שבט ולא צבור כל אחד מן החוטאים משום חשש הבאת חולין לעזרה אי נמי לא ב"ד מייתו אליבא דרבי מאיר ולא צבור מייתו אליבא דרבי יהודה כלומר דלא מיצטרפי ומוקמינן להו אחזקתייהו דמייתי כל חד חטאת כדיניה וכשהורו על החלב ועל ע"ז אפילו שלא בבת א' ואכלו מיעוט הקהל חלב ומיעוטן עבדו אותה ע"ז ואחר כך נודע לב"ד שהורו בטעות בשתיהן פשיטא דמיצטרפי כיון דהוי בידיעה אחת דעד כאן לא איבעיא לן אלא בשתי ידיעות אבל בידיעה אחת כיון דידעו דטעו רוב ישראל בהוראת בית דין אפילו הוו בשני איסורין חלוקין מיצטרפי כדאמ' ולא איבעיא לן אלא בשני ידיעות והיינו בבית דין אחד שהורו בחלב ובע"ז. אבל ב"ד א' בחלב ומת אותו בית דין וטעה אחר והורה בע"ז או אפי' בחלב אין אלו מצטרפין שם למאן דאמר בית דין מייתי לא תיבעי לך דהא ליתנהו ב"ד קמא כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר צבור מייתי מאי צבור הא קאי או דילמא ידיעה דההוא בית דין דהורו מעיקרא בעי' תיקו וכיון דסלקא בעיא בתיקו כתב הרב ז"ל דאין מצטרפין ולא יביאו השבטים פר וכל חד מן החוטאים נמי לא יביאו חטאת משום חשש דחולין לעזרה או איפשר דיביא כל אחד חטאת כדין מיעוט הקהל דכיון דלא מצינן למיפשט שיצטרפו להביא פר כל שבט א"כ אוקמי' להו אחזקתיהו דחייבין כל חד חטאת אבל בבעיא קמיתא דסלקא נמי בתיקו כתב דמצטרפין דומיא דשני מיעוטין דחלב ודם דאמרינן דמצטרפין דכיון דבעינן להא בעיא באם תמצא לומר דחלב ודם מצטרפי בהא נמי מצטרפי דכיון דהוי ספיקא דסלקא בתיקו אי מחייבי כל חד להביא חטאת או מצטרפי אמרינן דמצטרפי דומיא דהני מיעוטי אחריני מספקא אף על גב דבעיא לא איפשיטא. ידע אחד מן הקהל שטעו בית דין באותה הוראה ועשה על פיהם שעלה על דעתו שמצוה לשמוע דבריהם אף על פי שהם טועים חייב חטאת ואינו מצטרף למנין השוגגים המביאי' פר שטעו בהוראת ב"ד שם במשנה קמייתא הורו ב"ד וידע אחד מהם שטעה או תלמיד ראוי להוראה ועשה על פיהם חייב שלא תלה בב"ד ובגמרא תרתי למה לי תלמיד וראוי להוראה איצטריך סד"א תלמיד דגמיר וסביר תנא ראוי להוראה ממשנה יתירא שלא לצורך לאשמועינן דאפילו גמיר ולא סביר או איפכא משמע דוקא כי הני אבל דלא גמיר ולא סביר אין ידיעתו ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים דהא דתנן וידע אחד מהם היינו מב"ד ואפילו אינו מהם אי הוי תלמיד וראוי להוראה כדאמר' אין אבל אחריני לא והא דלא חשיב מזיד להא ראוי להוראה ולא יביא חטאת הואיל דידע שטעו ב"ד היינו משום דטעה במצוה לשמוע דברי חכמים אפילו למיעבד איסורא. נתחלף לו חלב שהתירו ב"ד בשומן ולא ידע בהוראת ב"ד אלא שאכלו בשוגג חייב חטאת כאיכא דאמרי אמר רבא שוגג על פיהם הוא דתנן דפטור דלא הוי שוגג אלא על פי ב"ד ממש שהורו שמותר אבל אי הוה שוגג שלא ידע שהיה חלב חייב שאכילתו מפני שגגתו לא מפני הוראת ב"ד ואינו משלים לרוב דכתיב כי לכל העם בשגגה עד שיהו כולן בשגגה א'. וכן התולה בעצמו שחושב שדבר זה מותר ולא תלה בב"ד חייב חטאת כדתנן זה הכלל התולה בעצמו חייב בב"ד פטור ואמרינן בגמ' לאיתויי מבעט בהוראת ב"ד וכשהוא עושה על פי עצמו הוא עושה וכל שהוא חייב חטאת בפני עצמו אינו מצטרף לרוב השוגגים דרוב טועים בהוראת ב"ד בעי'.

ו

הורו ב"ד להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל בשוגג שם במשנה מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה דלא הוי הוראה מעליא דאם כל עדת ישראל ישגו כתיב דבעינן שוגגין ב"ד דהאי עדת ישראל ישגו בב"ד משתעי ב"ד שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורים דמזיד לאו בר קרבן הוא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.