אור שמח/שגגות/יג

אור שמח ‏ שגגות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

הורו ב"ד בחלב מן החלבים כו' ואכלו מיעוט הקהל כו' שעו"ג פלונית כו' ועבד אותה עו"ג מיעוט כו' הרי אלו מצטרפין כו'.

אין המובן מדברי רבינו דמצטרפין להביא קרבן צבור דא"כ היה לו לבאר איזה קרבנות יביאו אם פר חטאת או שעיר חטאת ופר לעולה דעו"ג חלוקה בקרבנותיה כו', ובאמת היכי דחלוקין בקרבנותיהן אינן מצטרפין להתחייב בפר דאיזה קרבן יביאו, רק הבעיא הוא לחכמים דסברי יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אע"ג דהוא תולה בב"ד כיון שלא עשו רוב הקהל הוא חייב כשבה או שעירה כדין יחיד אך דא חזינן דאם ידעו ב"ד שטעו והביאו צבור כפרתן ועשה יחיד שהלך בדרך כפי מה שהורו ב"ד פטור מקרבן דסלקא כפרתו עם הצבור כאחד אף שהביאו קודם שחטא דכיון דרוב קהל עשו כהב"ד הוי עושה ברשות ועיין לקמן סוף פי"ד בדברי רבינו ובהשגות רק היכי דאין ראוין להוראה או שלא עשה מפני הוראתם או שלא עשו רבים כפי הוראתם רק מיעוט בזה חייבין כל יחיד קרבן בפני עצמו. ולכן בעי הגמרא כיון דמיעוט עשו בהוראת חלב ומיעוט עשו בהוראת עו"ג מי מיחשבא כעשו רבים יחד רק דאינן מביאין קרבן צבור מפני דלא ידעינן איזו קרבן מביא וכמו דאמר בירושלמי בהורו בחלב ונתוודע להם שטעו אבל לא ידעו במה אם בחלב או בעו"ג דכיון דלא ידעי איזה קרבן מביא פטורים לגמרי יעוין ירושלמי סוף פ"ק, וכן לר"ש בנשיא שחטא עד שלא נתמנה ונודע לו משנתמנה דאזיל אף בתר ידיעה כיון דחלוקין בקרבנותיהם פטור לגמרי יעוין תוס' פרק נערה (דף מ"ה), אבל מכל מקום מיקרו עשו רוב קהל ע"י ב"ד ראוין להוראה שטעו ועשו כל יחיד ברשות ופטור מקרבנות יחידים [ומה שצבור אינן מביאין קרבן צבור משום דא"א הוי כמקרה שנתהווה אחר זה] או דילמא לא מצטרפין והוי הוראות חלוקים ומיקרי מיעוט קהל שעשו בהוראת ב"ד וחייבין כל אחד ואחד כשבה או שעירה. כן פירש רבינו הגמרא ולכן נקיט דמצטרפין וכל יחיד פטור אבל הציבור גם כן לא מביאין וברור:

ונראה שגם הראב"ד פירש כן רק השגתו קאי על ההלכה הסמוכה אבל אם מת ב"ד שהורה תחלה כו' אפילו הורו ב' בתי הדיינים בדבר אחד כגון חלב וחלב כו' דסובר דיחידים העושים חייב כל אחד כשבה או שעירה ע"ז כתב בעיא ולא איפשטא היא ולא ב"ד מייתו ולא צבור מייתו פירוש לא ב"ד מייתו לר"מ דסבר ב"ד מביאין ולא צבור מייתו למ"ד צבור מביאין וכדברי הגמרא שם, וז"ב למסתכל בלשון הראב"ד והג"מ וכוונתו דכן פטורים מקרבנות יחיד דאיך יביאו על הספק חטאת דאינו בא נדבה ודלא כמשמע מלשון רבינו דחייבים בקרבן יחיד:

והנה בירושלמי אמר הורייה בהורייה מהו שיצטרפו היך עבידא הורו ב"ד חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל כו' אסור חזרו והחליפו אכלו רוב בראשונה ורוב בשניה אין תימר מצטרפין חייבין אחת ואין תימר אין מצטרפין חייבים שתים וזהו כמו בגמרא דילן ולפי מה דאיפשוט בגמרא דילן דמצטרפין חייבין אחת אע"ג דהוי עבירה אחת בשתי הוריות ופשוט. ואחר זה צ"ל שתי עבירות בהורייה אחת שעשו על פי הוראה אחת שתי גופי עבירות כגון שטעו ב"ד והורו שמותר לשחוט בלשכות הפתוחות לקודש וכיון שמותר לשוחטן מותר לאכלן אחרי זה ונמצא דעברו על שני גופי כריתות בהוראה אחת מהו שיצטרפו, ע"ד דר' מאיר דסבר דב"ד מביאין לחוד פר חייבין אחת וע"ד דר' שמעון דסבר דצבור מביאין פרים וב"ד מייתו על עצמם פר חייבים שתים ולכן נקט ר"ש ולא ר' יהודה דקמ"ל דלר"ש גם ב"ד מביאים שני פרים פר על שחיטת חוץ ופר על אכילת קדשים בחוץ דאע"ג דהן לא עשו רק שהורו והוי רק הוראה אחת מ"מ חייבים על שגרמו לצבור שיתחייבו והציבור מחוייבים הן על כל עבירה בפני עצמה לכן חייבים ב"ד שתים לפי שהן גרמו לצבור שיעשו שני עבירות וכמו דתניא בכריתות (דף ט"ו) הואיל והוא גרם להן. ובירושלמי סנהדרין פרק ד' מיתות ה"ז שכב שני זכרים כאחת מאחר שמתחייבין על ידו שנים חייב שתים יעו"ש, אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשניה ע"ד דר"מ דב"ד מייתו חייבין דהא הוי הוראה אחת ע"ד דר"ש גם הב"ד פטורים כיון שאין הצבור מביאים שהן עשו שתי עבירות לכן גם הב"ד פטורים כיון שלא גרמו לצבור להתחייב. אמנם על אכילת קדשים בחוץ ליכא כרת רק מלקות וצריך להגיה והעלו בחוץ וכמו שהורו בבנין שילה שהבמות מותרין [דיש פלוגתא בזה] והוי שתי עבירות בהוראה אחת שוחט בחוץ ומעלה בחוץ או שהוא על ענין אחד שאינו מטמא כמו על רביעית דם וכיו"ב ואכלו רוב קודש בטומאה ושחטו קדשים בעזרה באותה טומאה דנמצא דהוי שני גופי עבירות טמא שנכנס למקדש, אך ע"ז אין חייבין בחטאת קבועה ואין ב"ד חייבין ומסתברא דצ"ל שחטו רוב והעלו רוב דזה שני עבירות שב"ד חייבין עליהן קרבן ובהוראה אחת, וזה ביאור הירושלמי האמיתי. ולפ"ז א"ש מה דאמר בהלכה ג' ולא נמצאת עוקר כל שם שחיטה פירוש שחיטת חוץ שמואל בר אבא אמר בשאמרו אמה מותרת כו' שאמה אצל פתח העזרה מותר לשחוט שזה אינו בכלל ואל פתח אוהמ"ע לא יביאנו שיכול לפשוט ידו מהעזרה, ולכן אמר בסוף ההלכה הרי עקרת שם כל אותו האמה ששם התירו לשחוט ותימר אין כאן עקירת גוף כו' ודוק. אולם הבבלי חולק דאפילו שתי הוראות אין מתחלקין בעבירות חלוקות כיון דקרבנן שוה ואכמ"ל יותר:

אין אלו מצטרפין לאלו אפילו הורו ב' בתי הדינים בדבר אחד כו'.

נ"ב כצ"ל, והוא הלכה אחת וציון הלכה ה' שבנתים ט"ס:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.