לחם משנה/שגגות/יג

לחם משנה ‏ שגגות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שחלב הקיבה מותר וכו'. האי דנקט חלב הקיבה ודם הלב מפני שגם הוא חלב שעל הכליות ודם שיצא בשעת שחיטה אפי' שהורו ב"ד בזה והיה ראש ישיבה עמהם פטורים מפני שהורו בדבר שהצדוקין מודים בו וכמו שנתבאר בפי"ד:

ולא היה ראש ישיבה עמהם וכו'. כתב רש"י ז"ל בפ"ק דהוריות דאיירי שיצא מופלא שבב"ד ומינו אחר במקומן להשלים מנין הע"א אפי' קטן שבכולן שחסר מהם והורו זולתו אין ההוראה כלום כדאמרינן לעיל מאי כל עדת איתא לכולהו סנהדרין איכא הוראה ליתא לכולהו סנהדרין ליכא הוראה וכו':

או זקן או שלא ראה בנים וכו'. בגירסא דידן איתא במתני' או זקן שאינו ראוי לבנים ורבינו נראה דהיה גורס זקן ושלא ראה בנים ומפרש רבינו דתרתי קאמר זקן או שלא ראה בנים משום דבפ' אחד דיני ממונות אמרינן דאין ממנין בסנהדרין לא זקן מופלג בזקנה ולא מי שאין לו בנים שמי שאין לו בנים אינו רחמן ומי שהוא זקן שכח כבר צער גידול בנים וכתבו רבינו ז"ל בפ"ב מהל' סנהדרין ולפ"ז הוקשה לו במתני' דלמה לי תרתי זקן ושלא ראה בנים כשלא ראה בנים לחוד סגי דאינו ראוי למנותו בסנהדרין של דיני נפשות ומהתם ילפינן מג"ש דעדה עדה לכך פירש רבינו ז"ל דתרתי קאמר זקן או שלא ראה בנים כלומר זקן מופלג בזקנה או שלא ראה בנים ששום אחד מאלו אין ממנין בסנהדרין ולזה כתב רבינו ז"ל זקן או שלא ראה בנים ובגרסתנו דאיתא זקן שאינו ראוי לבנים הקשה רש"י ז"ל אמאי אינו ראוי להוראה וקשה על רש"י ז"ל דנימא דמיקרי אינו ראוי להוראה משום שאין לו בנים ואין ראוי למנותו בסנהדרין ואולי דמשמעות זקן שאינו ראוי לבנים משמע דאע"פ שיש לו בנים כיון שאין ראוי עוד להוליד אינו ראוי להוראה לכך הוקשה לרש"י ז"ל דמה לנו שאין ראוי להוליד הא כיון שיש לו בנים סגי ואע"ג דהוא זקן ואין ממנין בסנהדרין זקן כדאמרינן בפ' אחד דיני ממונות היינו מופלג בזקנה מפני ששכח צער גידול בנים אבל זקן שאינו מופלג בזקנה כ"כ לא ומתניתין דתלה הדבר כיון שאינו ראוי להוליד משמע דאע"פ שלא יהא מופלג בזקנה הרבה אינו ראוי להוראה מכיון שאינו ראוי להוליד לכך הוקשה לרש"י דאמאי ראוי להוראה והניח רש"י הדבר בצ"ע זה נ"ל לתת טעם לרש"י ז"ל:

ומנין שעד שיהיו כולם ראויים להוראה וכו'. בפ"ק דהוריות אמרו במשנה שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולם ראויים להוראה וכו' ופירש"י ז"ל נאמר כאן עדה דכתיב אם כל עדת ישראל ישגו ונאמר להלן עדה דכתיב ושפטו העדה והשתא קשה על רבינו ז"ל שהביא לראיה שנאמר ואם מעיני העדה עד שיהיו להם לעינים דאין זו ראיה שיהיו כולם ראויים להוראה דאי מהאי קרא דמעיני העדה נאמר דיהיה בהם מקצת שיהיו עיני העדה וראויים להוראה אבל שיהיו כולם מנ"ל ואם כוונתו היא ללמוד מהג"ש למה לו להביא קרא דמעיני העדה והא הג"ש היא מדכתיב כאן עדת ישראל ישגו וכתיב התם ושפטו העדה כדכתב רש"י ז"ל. וי"ל דרבינו ז"ל רצה לעשות הג"ש אלימתא מעדה עדה ממש דהיינו העדה דכתיב גבי שגגת ע"ז מהעדה דכתיב גבי נפשות ואע"ג דגבי העלם דבר לא כתיב אלא עדת ישראל ולא כתיב העדה ממש כמו בנפשות ילפינן העלם דבר מע"ז מג"ש דמעיני מעיני כדילפינן התם למילתא דהוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל אבל באמת פשטא דמתני' מוכחא כדברי רש"י ז"ל דהג"ש הוי מדכתיב כאן עדת ישראל והתם ושפטו העדה דאם כדברי רבינו ז"ל היה להם לשאול בגמרא שם והא העדה בע"ז הוא דכתיבא והיה לו לתרץ שם דילפינן בג"ש דמעיני מעיני כמו שאמרו (דף ה') גבי ר"מ ור"ש דנפקא להו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל מקרא דאמר ואם מעיני העדה נעשתה בשגגה וכו' אלא ודאי דמשמע דפשטא דמתני' דהג"ש הוי מגופיה דהעלם דבר דכתיב ואם עדת ישראל ישגו כדפירש"י ואע"ג דכתיב כאן עדת ושם העדה אין קפידא:

וכן אם הורו וידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם וכו'. שם במשנה ופירש"י ז"ל לא הוי הוראה מעליא ופטור דבעינן עד שיורו כולן כדאמרינן לעיל. וקשה דמי שאמר עד שיורו כולן היינו ר"י ואיתותב התם וכ"ת לא איתותב אלא במאי דהוה אמר דאפילו שתקו האחרים פטורים אבל אם יש אחד מהן שחלק ודאי דפטורים מטעמא דר"י דאמר כל עדת ישראל דבעינן שיורו כולם א"כ אמאי הוצרכו בגמ' (בדף ג') בתר דאיתותב ר"י לומר ואלא מאי כל עדת ישראל דקאמר רחמנא ה"ק אי איכא כולם הויא הוראה ואי לא הויא הוראה נימא דקרא אתא לומר דהיכא דאחד חלק עליהם שאין זו הוראה ואע"ג דבעלמא בטל החולק במיעוטו כאן בעינן שיורו כולם דהא טעמא דמתני' דקאמר דהיכא דאחד אמר טועים אתם שפטורים לא הוי אלא משום דבעינן שיורו כולן כדכתב רש"י ז"ל וצ"ע:

הואיל והורו ולא היה שם חולק וכו'. הכי מוכח ממתני' דטעמא דאמר להם טועים אבל שתקו לא וכדדייקי' שם (דף ג') לאותובי לר"י:

וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל וכו' ואלו המיעוט חייבים. קשה דכאן פסק רבינו ז"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ובפ' המצניע בשבת אמרו דר"י דאית ליה זה יכול וזה יכול פטורים שניהם ואינו יכול ואינו יכול דחייב דדריש תלתא מיעוטי חד למעט יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ורבינו ז"ל פסק בפ"א מהל' שבת כר"י. וי"ל דמאי דאמרי בגמ' דלר' יהודה חד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור הוא משום שרוצה ליישב דר"י אית ליה תלתא מיעוטי כר"ש אבל אם נאמר דהוו תרי מיעוטי כר"מ אתי חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול. ואנן קי"ל כר"י ואית לן דר"י תרי מיעוטי קאמר ויחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב דלא אייתר מיעוטא ליחיד שעשה בהוראת ב"ד:

ב

והסנהדרין עצמן וכו'. אוקימתא דרב פפא בפ"ק. ומ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל הוא פירש"י ומוכרח בגמרא:

ושבט מנשה ואפרים אינם חשובים וכו'. בסוף פ"ק דהוריות אמר אביי אליבא דר"ש דחטאת שותפין אינה מתה ומוכיח לה מברייתא דפר ושעיר של יוה"כ וכו' ודחי לה בגמרא הוכחה דאביי דשאני כהנים דאיקרי קהל ומקשי גמ' אלא מעתה ניתו פר בהוראה ותירץ רב אחא שבטו של לוי לא איקרי קהל והוכחתו של אביי הוי הוכחה מעליא והקשו שם א"כ חסרו להו י"ב שבטים ותירץ אביי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כלומר דהם יביאו פר העלם דבר ולא שבטו של לוי ורבא פליג התם וסובר דלנחלה הוקשו ולא לדבר אחר ואע"ג דהוכחתו של אביי שהוכיח לר"ש דחטאת שותפין אינה מתה הוי קושטא דמילתא דכבר הוכיחו לה בגמ' הכי מברייתא אחרת וכמו שאמרו שם מאי הוי עלה וכו' מ"מ בהא דקאמר דאפרים ומנשה הוי כראובן ושמעון לענין פר העלם דבר דפליג עליה רבא לא קי"ל כוותיה דקי"ל בכולי גמ' דפליגי רבא ואביי הילכתא כרבא ונהי דהוכחתו של אביי הוכחה מ"מ לאו מברייתא קמא אלא מברייתא אחרת דבברייתא קמא ליכא הוכחה דכרבא קי"ל ולהכי פסק רבינו ז"ל דאפרים ומנשה הם כשבט אחד ושבט של לוי לענין זה חשוב קהל דלא כאביי:

ד

הורו ב"ד בחלב מן החלבים וכו'. הקשה עליו הר"א ז"ל בהשגות דהוי בעיא דלא איפשיטא וכיון דלא איפשיטא אזלינן בה לקולא ולא ב"ד מייתו משום דדילמא אין מצטרפין ולא ציבור מייתו דדילמא מצטרפין זו היא כוונת הראב"ד ז"ל. וראיתי למהר"ם מטראני ז"ל שכתב בספר קרית ספר דכונתו של הר"א ז"ל אי נמי לאו ב"ד מייתו אליבא דרבי מאיר כלומר דאמר דבית דין מייתו פר ולא ציבור מייתו אליבא דרבי יהודה כלומר דלא מצטרפי ומוקמינן להו אחזקתייהו דמייתי כל חד חטאת בידיעה ע"כ. ופשוט הוא והראשון הוא העיקר בכוונת הר"א ז"ל. וראיתי להרב בעל כ"מ ז"ל שרצה להשיב להשגה זו של הר"א ז"ל שיתנו ויאמרו אם אנו פטורין הרי זה נדבה וכן בפרק י"ד גבי שעקרו אב מאבות מלאכות שתמה שם דהוי בעיא דלא איפשיטא והיה לו לפסוק לקולא כתב כן דעל ידי תנאי הוה וכן בפ' ט"ו גבי כהן משיח הורה עם ב"ד בשגגה ושגגו הם בדם וכו' דהוי בעיא דלא איפשיטא כתב כיוצא בזה דע"י תנאי הוי. ואני תמיה עליו דכיון דהפר הוא חטאת אין כאן תנאי דכשהיא עולה איכא למימר דמתנה יהא לחובתי או לנדבתי דלהוי עולת נדבה אבל בחטאת אין שייך זה ומתבאר זה בפ"י מהל' נזירות שלא כתב שם רבינו ז"ל התנאי אלא גבי עולות אבל בחטאת כתב שיביא חטאת העוף על הספק ואם כדבריו היה לו להביא בהמה לחטאת ולהתנות אלא פשיטא דאין תנאי בחטאת לומר דתהא נדבה, ועוד אם כדבריו למה הצריך רבינו ז"ל כאן מספק לב"ד שיביאו ויתנו ולא הצריך כן לכל אחד מן הציבור שיביא ויתנה דדילמא אין מצטרפין וחייב כל אחד ואחד חטאת לעצמו ואם כן היה לו לכל אחד ואחד להביא חטאת ולהתנות ועוד לדבריו דבהך חלוקה דמיעוט בחלב ומיעוט בע"א מביאין ע"י תנאי משום דהוי ספיקא ובחלוקה דמיעוט בחלב ומיעוט בדם ודאי דמביא בלא שום תנאי דהא אמרינן ואת"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף וכבר ידוע שיטת רבינו ז"ל דכל אם תמצא לומר פשיטותא הוא וכיון דיש הפרש בין שני החלוקות דבחדא מביא ע"י תנאי ובחד בלא תנאי היה לו לרבינו ז"ל לבאר זה. ולמהר"ם מטראני ז"ל בספר קרית ספר ראיתי שכתב ואע"ג דסלקה בתיקו כתב הרב ז"ל דמצטרפין כיון דחזינן מיעוטי אחריני דמיעוט בחלב ומיעוט בדם דמצטרפין כדאמר התם משום דאיסורן וקרבנן שוה ואע"ג דמיעוט בחלב ומיעוט בע"ז אין איסורן וקרבנן שוה אפ"ה מוטב שיצטרפו ויביא פר כל שבט משיביאו כל אחד קרבן חטאת דאיכא חשש טפי בהבאת חולין לעזרה כשיביאו כל אחד קרבן חטאת ממה שיביאו כל השבטים י"ב פרים ע"כ. ואני תמיה עליו דלא היה לו להצריך שיביא לא ב"ד ולא כל אחד ואחד כיון דאיכא לאסתפוקי אי הוי חולין בעזרה תדע לך דבסוף הלכות אלו גבי אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר ואכל חצי זית אחר כתב שם רבינו ז"ל הרי זה ספק ולא כתב שם שיביא פר משמע דעל הספק יש לפוטרו ואע"פ שלא כתב שם דפטור בהדיא ממילא משמע דעל הספק לא יביא חולין בעזרה. וגם זה קשה להרב בעל כ"מ ז"ל שכתב שע"י תנאי יביא למה לא כתב שם הרב שיביא ע"י תנאי אלא כתב שהדבר ספק. לכך נ"ל ודאי דרבינו גירסא אחרת היתה לו בגמרא דבעיא דהורו ב"ד שחלב מותר בעי לה באת"ל דבעיא קמא והכי גריס את"ל כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב"ד וכו' וכיון דהבעיא בתרייתא בעי באת"ל דקאמר כבר נודע לנו דרכו של רבינו דאית ליה דכל את"ל פשיטותא הוא ולכך רבינו ז"ל כתב דמצטרפין ולא הוצרך להזכיר חלב ודם דכ"ש הוא דמצטרפין דאיסורן שוה וקרבנן שוה וגם תירוץ זה נרמז בדברי הרב בעל כ"מ ז"ל, ועל כרחין לומר שנוסחא אחרת היתה לו לרבינו ז"ל ולא מצאתי מקום לרבינו ז"ל אם לא היה לו גירסא זאת בגמרא ולשאר הבעיות שפסק בפי"ד ובפט"ו שם אבאר בס"ד אבל יש לתמוה עוד על רבינו ז"ל דבעיא דמת אותו ב"ד מיהת לא איפשיטא וכיון דלא איפשיטא לא ב"ד מייתו ולא ציבור מייתו ואיך כתב רבינו ז"ל דאין מצטרפין דציבור מייתו כל אחד ואחד בפני עצמו הא בעלמא מצטרפין הן והוי חולין בעזרה מה שמביאין כשבה או שעירה. וראיתי למהר"ם מטראני ז"ל בספרו קרית ספר שעמד על זה וכתב שם וכיון דסלקה בעיא בתיקו כתב הרב ז"ל דאין מצטרפין ולא יביאו השבטים פר וכל אחד מן החוטאים לא יביאו חטאת משום חשש חולין בעזרה או אפשר שיביא כל אחד חטאת כדין מיעוט הקהל דכיון דלא מצינו למיפשט שיצטרפו להביא פר כל שבט א"כ אוקמינן להו אחזקתייהו אבל בבעיא קמא דסלקא נמי בתיקו כתב דמצטרפין דומיא דשני מיעוטין דחלב ודם דמצטרפין כיון דבעינן להך בעיא באת"ל דחלב ודם מצטרפין בהא נמי מצטרפי דכיון דהוי ספיקא דסלקא בתיקו אי מיחייבי כל אחד חטאת או מצטרפי אמרינן דמצטרפין דומיא דמעוטי אחריני מספקא אע"ג דבעיא לא איפשיטא עכ"ל. ומ"ש ראשונה שכוונת רבינו ז"ל דאין כל אחד ואחד מביא זה דוחק שכיון שכתב דאין מצטרפין משמע דכל אחד ואחד מביא לעצמו דכל היכא שאין הציבור מביאין כל אחד מביא לעצמו וכמו שנראה ממ"ש פ' זה גם מה שתירץ דשאני מיעוט עבודת אלילים וחלב דאע"ג דהוי בעיא דלא איפשיטא אית לן לומר דהוו דומיא דמיעוט בחלב ומעוט בדם גם זה דוחק דאין לדמות עבודת אלילים וחלב דאין איסורן שוה וקרבנן שוה לאינך. ומה שנ"ל לתרץ בקושיא זאת הוא דשם אמרו דבעיא דמת ב"ד אליבא דמ"ד ב"ד מייתו לא תבעי לך דהא ליתנהו כי תבעי לך אליבא דמ"ד ציבור מייתו וכיון דלמ"ד ב"ד מייתו פשוט לן דאין מצטרפין משמע ליה לרבינו ז"ל דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואפילו למ"ד ציבור מייתי לא מצטרפין משום דהוראה דההוא ב"ד בעינן וא"כ אפילו לדידן דקי"ל דציבור מייתו פסק רבינו ז"ל דאין מצטרפין דמשמע ליה לפשוט הבעיא כך דלא נפיש במחלוקת. כתב מהר"ם על מ"ש רבינו ז"ל גבי מיעוט בע"א ומיעוט בחלב אע"פ שהיתה להן ידיעה וז"ל כשהורו על החלב ועל הע"ז אפילו שלא בבת אחת ואכלו מיעוט הקהל חלב ומיעוטן עבדו ע"ז ואח"כ נודע לב"ד שהורו דטעו בשתיהן פשיטא דמצטרפי כיון דהוי בידיעה אחת דע"כ לא מיבעיא לן אלא בשתי ידיעות אבל בידיעה אחת כיון דידעי דטעו רוב ישראל בהוראת ב"ד אפילו הוי שני איסורין חלוקין מצטרפין ע"כ. וא"כ אפילו הר"א ז"ל בהשגות מודה בהא דציבור מייתו פר מכיון שלא היתה ידיעה בינתים לא היה בכאן בעיא ופשיטא דמצטרפין:

ה

כיצד הורו ב"ד לאכול חלב וכו' וידע אחד מן הקהל וכו'. וא"ת איך כתב שאם היה זה אחד מן הקהל עם הארץ שהוא פטור הא הוא פסק לעיל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. וי"ל דפטור דקאמר היינו דמצטרף עם השוגגים ואם יש רוב יביאו פר ופטור וזהו שכתב אבל אם היה עם הארץ וכו' ומצטרף לכלל השוגגים ומינה דכל היכא דכתב רבינו ז"ל בפרקים אלו דפטור היחיד שעשה בהוראת ב"ד כוונתו היא זאת ונסתלקה השגתו של הר"א שהשיג על רבינו ז"ל בס"פ י"ד אע"פ שעשה אחר שידעו פטור דפטור שכתב שם הוי דומה למ"ש כאן וכיון שלא תפסו הראב"ד כאן לא היה לו להשיג שם והדבר פשוט מאד וכ"כ שם הרב בעל כ"מ ז"ל:

חכם או תלמיד שהגיע להוראה וכו'. בגמרא אמרו שם דאפילו גמיר ולא סביר וסביר ולא גמיר ואולי לזה קורא רבינו ז"ל הגיע להוראה כלומר דאינו יכול להורות במוחלט מ"מ קרוב להוראה הוא ומ"מ סתם הדברים והיה לו לבאר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף