מעשה רקח/שגגות/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png שגגות TriangleArrow-Left.png יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
הר המוריה
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק יג מהלכות שגגות

א[עריכה]

ולא היה ראש ישיבה עמהם. מדסתם ולא פירש משמע שחסר מן המנין אמנם בפירוש המשנה כתב ואפילו היה מנינם שלם ר"ל שבעים ואחד ורש"י והרע"ב פירשו גם כן שמנו אחר תחתיו וכאן צ"ל דסמך אמ"ש לקמיה ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבי"ד הגדול שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו וכו' וכן נראה מפירוש המשנה:

כגון שהיה גר וכו'. במתני' מייתי נתין ג"כ ורבינו השמיטו אפשר דלא הוה גריס ליה או שכללו בכיוצא בהם שכתב ז"ל:

או זקן או שלא ראה בנים. לישנא דמתניתין זקן שלא ראה בנים ורבינו אפשר דהוה גריס הכי אך בפירוש המשנה כתב ז"ל וזקן שלא ראה בנים אינו כשר לדיני נפשות לפי שהוא אכזרי ולא ירחם על בני אדם וכו' ע"כ וקשה טובא דבפ"ב דהל' סנהדרין הל' ג' כתב אין מעמידין בסנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס ולא מי שאין לו בנים ע"כ הרי דזקן לחוד ומי שלא ראה בנים לחוד וי"ל בחדא מתרתי או דבחבורו חזר בו וחשש להחמיר בדין נפשות וה"ה בקרבן משום חולין בעזרה או דמופלג בזקנה שאני כמ"ש רש"י שם דמחמת זקנה שכח צער גידול בנים:

וכן אם נשאו ונתנו וכו'. כתב מרן ז"ל דפסק כלישנא בתרא ואליבא דשמואל וכו' והרב ברכת הזבח ובהגה שו"ת באר שבע והפר"ח ז"ל כתבו עליו דלא דק דגם ללישנא קמא הדין כן אליבא דרב דימי עיין עליהם. ולענ"ד נראה דלא נחית מרן ז"ל אלא לאשמועינן דיש לנו לפסוק כשמואל דגדול טפי מרב דימי והכי מוכח קצת מלישנא דגמרא דבלישנא קמא לא פריך אשמואל אלא מייתי סייעתא לרב דימי ובלישנא בתרא פליג ארב דימי להדייא עיי"ש הרי תלמודא גופיה חייש לדשמואל וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר עיין עליו:

ד[עריכה]

הורו ב"ד וכו'. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו דכיון דבעיין לא איפשיטא הו"ל לפטור כולם ומרן ז"ל כתב דגירסא אחרת היתה לו לרבינו אי נמי שיתנו ויאמרו אם אנו פטורין ה"ז נדבה וצ"ע ע"כ. נראה דמה שהניחו בצ"ע היינו מפני שא"כ רבינו הו"ל לפרש אבל לעולם דתנאי זה מועיל וכן פי' ז"ל פי"ד הל' ב' והוא דבר שא"א להקימו שהרי קרבן זה הוא חטאת כמ"ש רבינו וכדאיתא בגמרא וחטאת א"א להתנות בו שאם אינו חטאת יביא בנדבה שאין חטאת באה נדבה וכמ"ש רבינו פי"ג דמעשה הקרבנות וכבר הושג מהרב באר שבע מכמה מקומות ומהרב לח"מ ז"ל ואם נאמר דגירסא אחרת היתה לו לרבינו יתורץ הכל הגם שהרב באר שבע בקש להליץ בעד רבינו בדוחק עיין עליו שבאמת הדברים מתוקים מכל שכן דבאידך בעייא פסק לקולא:

ה[עריכה]

שהיה עולה על דעתן. צ"ל שהיה עולה על דעתו ומ"ש אבל אם היה עם הארץ וכו' היינו דלא גמיר ולא סביר כדאיתא בגמרא אלא דלשון תלמיד שהגיע להוראה הוא מגומגם דהו"ל למימר או שהגיע דאז הוה משמע דתלמיד היינו גמיר ולא סביר או סביר ולא גמיר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון