הר המוריה/שגגות/יג

הר המוריה ‏ שגגות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחד

מן וכו'. כחכמים שם ה' א' דבי"ד של שבט אחד אינו כלום בהוראה וכבר נתבאר לעיל סימן פי"ב ה"א ועיין רש"י יומא נ' א' יעו"ש וצ"ע.

ראש

ישיבה וכו'. שם ד' ב' וכבר נתבאר לעיל פי"ב ה"ב.

או

זקן וכו'. שם ד' ב' ובתו"כ שם ועיין בלח"מ מה שכתב בזה.

ואם

כל וכו'. בתו"כ שם ושם ה' א' ועיין תוס' ב' א' ד"ה הורו וכו' וברש"י ד' ב' ד"ה אר"ח כו'.

ראויין

להוראה וכו'. שם ד' ב' ובתו"כ שם ועיין בלח"מ יעו"ש.

וידע

אחד וכו'. שם ג' ב' ד' ב' ואע"ג דשם ג' ב' אסיקנא דלא בעינן שיורו כולם וכמש"כ לעיל פי"ב ה"ב מ"מ בעינן שישתוק המיעוט אבל אם אמר להם שטעו פשיטא דאין זו הוראה וכן מוכח בהדיא למעיין שם באותה הסוגיא וכל זה פשוט וברור ועיין ברש"א ועיין בלח"מ מה שהקשה יעו"ש היטב ובאמת לק"מ ומש"כ דא"כ אמאי קאמר מאי כל עדת ישראל דקאמר רחמנא וכו' לימא דה"ק דהיכא דאחד חולק עליהן אינו כלום יעו"ש י"ל דמשמע דכתיב דכל עדת ישראל ישגו משמע דכולם יהיו שוגגים בדבר אבל אם שתקו פטורים הבי"ד וע"ז קאמר דה"ק דכולם ישבו בשעת השגגה (ועיין בתוס' ד' ב' ד"ה או שלא וכו' יעו"ש היטב) וזה פשוט וברור לענ"ד וכן כתב רבינו לאח"ז תיכף דבשתקו חייבין יעוין שם ופשוט (ודע דה"ה באומר איני יודע פטורים כמבואר בתו"כ והובא שם בתוס' יעו"ש).

נשאו

ונתנו וכו'. הוריות ב' א' וכבר נתבאר לעיל פי"ב ה"ב יעו"ש.

מיעוט

הקהל וכו'. שם ב' ב' ג' א' ועיין בתו"כ פ' ז' יעו"ש היטב ועיין לח"מ מה שכתב ליישב דלא יקשה מהא דשבת יעו"ש היטב והנה מש"כ דלפי האמת אית ליה לר' יהודה דתרי מיעוטי כתיב והא דס"ל דיחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב יעו"ש תמוה דהא בתו"כ מבואר דיחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור וסתם סיפרא ר' יהודה וכ"ה מפורש בהוריות שם ושם וע"כ צ"ל דה"ק דרבינו ס"ל כר"מ דלא יש רק תרי מיעוטי וחד קאי אזה עוקר וזה מניח ואידך למעוטי זה יכול וזה יכול וכר"י. שוב עיינתי בפ"א מהלכות שבת ושם כתב הלח"מ כמש"כ יעו"ש. ודע דהרמב"ן בחי' לשבת הביא בשם מפרשים לאוקמי הגירסא דר"ש ס"ל דיחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב יעו"ש מה שכתב בזה אבל מה יענו על התו"כ הנ"ל דשם מבואר דס"ל לפטור יעו"ש היטב (ועיין ירושלמי הוריות פ"א ה"א).

ב

שעשו

בהוראתן וכו'. הוריות ג' א' לפי אוקימתא דרב פפא יעו"ש והלכה כחכמים.

רוב

אנשי וכו'. לעיל פי"ב ה"ב נתבאר זה.

אינן

חשובין וכו'. שם וא"ו ב' וכרבא דתניא כוותיה ומסייע ליה קרא יעו"ש.

ג

מרובים

בשעת וכו'. עיין הוריות י' א' וג' א' פלוגתא דר"ש ורבנן והלכה כרבנן יעו"ש היטב ועיין לקמן פט"ו ה"ט ולכן כאן בי"ד חייבים והעושים פטורים.

מועטין

בשעת וכו'. בזה אף ר"ש מודה כדאיתא התם ג' א' דהבי"ד פטור והעושים חייבים.

ד

בחלב

מן וכו'. הוריות ג' א' והנה שם היא איבעיא דלא איפשיטא וסלקא בתיקו אי מצטרפין אי לא ועיין השגת הראב"ד ועיין בלח"מ מש"כ בזה דהיה לו גירסא אחרת יעו"ש היטב וכן נראה מהא דדינא דבתריה יעו"ש היטב והבן וע"ע בהלכה ה' יעו"ש ועיין פי"ד ה"ב ובלח"מ ובפט"ו ה"ה ובמל"מ שם (ועיין רדב"ז ח"ה סימן רכ"ב) ודוקא אם היה ההוראה בחלב ועכו"ם אבל אם היה בחלב וחלב או בחלב ודם פשיטא דמצטרפי.

ונודע

להם וכו'. אבל אם לא נודע להם שחטאו פשיטא דמצטרפין וכמש"כ הלח"מ בשם מהר"ם.

אין

אלו וכו'. לפ"ז כל חד מייתי כשבה או שעירה (וכפי הכלל המונח לעיל פי"ב הי"ב וכאן הלכה א' והוא מהירושלמי פ"א ה"א וכ"מ ממסכת הוריות דידן ב' ב' ד' ב') ובאמת כיון דבעיא דלא איפשיטא א"כ גם כל יחיד בפ"ע פטור ועיין בלח"מ מש"כ בזה.

ה

שני

בתי וכו'. הוריות ג' א' כפי גירסתינו שגורסין הורו בי"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל ומתו אותו בי"ד ועמד בי"ד אחר וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר וכו' ומשמע דחזרו והורו באותו דבר שהורו בי"ד הראשון אבל לפי גירסת הלח"מ שכתב לעיל בהלכה ד' שכתב שהיה לו גירסא אחרת לכאורה יש לעיין בזה וצ"ל דלפום גירסא השלישית אפי' את"ל כיון שבאותו בי"ד מצטרפי הורו בי"ד שחלב מותר וכו' ור"ל אפי' תימא שבאותו בי"ד מצטרפין אפי' חלב ועכו"ם מ"מ בבי"ד אחר מיבעיא להו אף אם הורו בדבר אחד ופשוט.

העושים

שוגגים וכו'. שם ב' א' ב' ובתוספתא שם פ"א ובתו"כ שם פרשה ז'.

על

דעתן. ט"ס וצ"ל על דעתו.

ואינו

מצטרף וכו'. דאל"כ הא בלא"ה הא פסק לעיל הלכה א' דיחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב ועי' לח"מ ועיין ירושלמי פ"א ה"א יעו"ש היטב.

כשהיה

זה וכו'. שם במשנה ובש"ס שם ובתוספתא ובתו"כ שם.

תלמיד

שהגיע וכו'. היינו גמיר ולא סביר ובש"ס שם איתא דה"ה סביר ולא גמיר והב"ח בהגהותיו מחק זה ובאמת כן נראה דמה מועיל מה שהוא סביר כיון דלא גמיר אינו יודע הדין אמנם משמע מדבריו דמאן דגמיר אע"ג דלא סביר מיקרי הגיע להוראה יעו"ש והנה מדברי הנימוק"י (והובא בש"ך חו"מ סימן כ"ה סעיף א' ס"ק ו') לא משמע כן ויש לעיין בזה.

ונתכוין

לאכול וכו'. הוריות ב' א' ד' ב' (ועי' במל"מ לעיל פ"ב ה"ב יעו"ש).

ואינו

מצטרף וכו'. שם אליבא דכו"ע ואף רב מודה בזה.

תלה

בעצמו וכו'. שם ב' ב' לאתויי מבעט בהוראה.

החייב

בפני עצמו וכו'. שם ב' א' וכנ"ל דבעינן שיהו כולם בשגגה אחת.

ו

בזדון

ועשו וכו'. הוריות ד' ב' יעו"ש. עיין מל"מ שחקר הרבה בהלכה ה' בענין חלב הקיבה יעו"ש. והנה מה שהקשה בסוגיא דחולין אמאי מייתי בברייתא קמייתא דרשא דכל ובברייתא שנייה לא מייתי דרשא דכל. ב' אמאי איפלגי זימני תניינא. ג' קושיית הראב"ד אמאי לא דריש ר' ישמעאל לאתויי חלב שעל הדקין יעו"ש היטב עיין ברמב"ן בחי' לחולין הקשה ל"ל לר"ע ור"י תרי קראי לכתוב רחמנא כל החלב אשר על הקרב ועוד לר"ע ל"ל קרא לאתויי חלב שע"ג הדקין הא תותב קרום ונקלף הוא ותירץ דאי כתב רחמנא חד קרא הו"א אותו חלב אסור אבל של מקום אחר אע"פ שהוא כיוצא בו שהוא תותב קרום ונקלף מותר להכי כתב רחמנא קרא אחרינא לרבוייא כל כיוצא בו בין לר"י בין לר"ע יעו"ש ובחי' הר"ן לחולין שם ביאר דבר זה באורך והוא דר"י ס"ל דאי לא כתב רחמנא אלא את החלב המכסה את הקרב לא הוי מיקרי חלב אלא ההוא בלבד הילכך כי כתב רחמנא רבוייא דכל החלב אשר על הקרב לא רבי אלא ההוא דדמי ליה בכל צד דהיינו חלב שעל הדקין ור"ע ס"ל דלההוא לא בעי ריבוייא אלא ודאי לרבות חלב שע"ג הקיבה אתי אע"ג דלא דמי ליה בכל צד ופרכינן ורמינהו את החלב המכסה את הקרב וכו' ולאו למימרא דמרישא דקרא מרבה ליה דהא לא כתיב הכי ריבוי כלל אלא משום דלא דריש מיניה מיעוטא כדדריש ר"ע וה"פ דכיון דכתיב מעיקרא את החלב המכסה את הקרב ומיניה בלחוד היה משמע לן כל דדמי ליה ואפ"ה כתב רחמנא ריבוייא בתריה דאת כל החלב וכו' ע"כ לרבות אפי' ההוא דלא דמי ליה לגמרי אתי והיינו חלב שע"ג הקיבה ור"ע ס"ל דאת החלב המכסה וכו' להוציא חלב שע"ג הקיבה אתי דאם איתא דמתסר כדקאמר ר"י לכתוב רחמנא כל החלב אשר על הקרב בלחוד דמחלב לחודיה הוה מרבינן כל דדמי ליה ומכל הוי מרבינן אע"ג דלא דמי ליה דהיינו חלב שע"ג הקיבה ולא הוה צריך למיכתב את החלב המכסה וכו' אלא להכי כתב רחמנא מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט כי היכי דלא תוקי ריבוייא אלא לההוא דדמי ליה לגמרי וגלי לך בהכי דאי לא כתב רחמנא אלא את החלב המכסה וכו' לא הוי משמע אלא ההוא לחודיה ור"י ס"ל דכל וחלב יתירי צריכי לרבות יעו"ש היטב. ולפ"ז מתורץ היטב קושיות של המל"מ דפליגי בתרתי קראי דלר"י דס"ל דמחלב המכסה ממעיט אפי' חלב שעל הדקין ולפ"ז כי אתי ריבוייא דואת כל החלב לחלב שעל הדקין אבל חלב שעל הקיבה שרי ולר"ע דס"ל דחלב המכסה הוא ג"כ חלב הדקין א"כ ואת כל חלב וכו' לרבות חלב שעל הקיבה והבן.

ודע כי בנוסחא שלפנינו ורמינהי את החלב אשר על הקרב ר' שמעון אומר מה חלב המכסה וכו' והוגה שם על הגליון דכצ"ל ואת כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה וכו' וכ"ה בילקוט שם בויקרא וכן משמע קצת בתוס' שם ד"ה להביא וכו' וכ"ה ברי"ף (ועיי"ש ברש"א ומהר"ם רק מש"כ מהרש"א דבמרדכי הנוסחא כמו שהוא בילקוט המעיין שם יראה דליתא יעו"ש היטב). ובתו"כ ויקרא פרשה י"ד איתא וז"ל את כל החלב אשר על הקרב ר"י אומר להביא את החלב שעל הקיבה ר"ע אומר להביא את החלב שעל הדקים ואת שתי הכליות לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש ואת החלב שעליהן לא הבשר שעליהן אשר על הכסלים זה החלב שבין הפקוקלות דברי ר"ע ריה"ג אומר להביא את החלב שעל העוקץ ר"י אומר מה החלב המכסה את הקרב קרום נקלף אין לי אלא קרום נקלף ר"ע אומר מה החלב המכסה את הקרב תותב וקרום ונקלף אף אין לי אלא תותב וקרום נקלף עכ"ל וכ"ה בתוספתא פ"ט דחולין יעו"ש רק שיש שם ט"ס וצ"ל כמו שהוא בתו"כ שם והנה התו"כ נשנית כמו המסקנא דחולין ומינה אין הכרע לפי הגי' איזו היא הנכונה יהיה איך שיהיה קושיות המל"מ מיושבים היטב וע"ע בהוריות ז' ב' ברש"י שם ויש לעיין קצת.

תו הקשה המל"מ לפי מאי דקאמר דאקשתא כו"ע לא פליגי דאסור א"כ הו"ל לאוקמי כו"ע בחלב שע"ג הקיבה יעו"ש הנה גם המהר"ם שיף הרגיש בזה וכתב דאילו נקט באקשתא לא הוי ידעינן מינה חלב שעל הדקין דחלב שעל הדקין לא מיקרי תותב קרום ונקלף רק דהאיסור הוא משום שחלב הקרב מעורב בו יעו"ש היטב והנה הביאור תפס עליו מדברי רש"י שם יעו"ש בד"ה תותב וכו' יעו"ש היטב ועיין מש"כ לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הי"ח יעו"ש היטב (ומש"כ לתמוה על רש"י שם בדף צ"ג א' יעו"ש אישתמיטתיה זה לבעל גליון הש"ס שם).

ומש"כ להקשות על רמב"ן בפרשת ויקרא שכתב דלא תלי מידי איסור חלב בהקרבה לענ"ד נראה דכוונת רמב"ן דדבר שאינו נקרא חלב אע"פ שהוא קרב למזבח אינו נאסר כלל דלא מיקרי חלב אבל כל דמרבינן מאת כל החלב ומרבינן או חלב הקיבה לדמר או חלב הדקין למר א"כ נקרא זה ג"כ חלב א"כ שפיר נאסר לאכילה כיון דמתרבי בכלל כל חלב וכן נראה לענ"ד ברור למדקדק בלשונו הטהור ולפ"ז לק"מ גם אזלא לפ"ז מה שהקשה עליו מבה"ג (וכ"ה בשאלתות פרשת ויקרא יעו"ש היטב שלשון אחד להם) ובאמת אפי' לפי הבנתו של המל"מ ברמב"ן לק"מ מהא דהקשה מחולין ע"ה א' יעו"ש דהתם כיון דלאו חלב לענין איסור אכילה א"כ לא מיקרי חלב לענין הקרבה ויש לעיין היטב בזה. ודע דכל מש"כ על המל"מ יסוב ג"כ על מה שראיתי לבעל שונה הלכות בהל' חלב יעו"ש דאישתמיט מיניה כל מש"כ המל"מ ומש"כ בזה יעו"ש היטב (ולא יכולתי להתאפק מלכתוב מה שראיתי שם דבר תמוה שהקשה על רש"י וז"ל ועוד קשה בפרש"י דכלל גדול מסר לנו דקרום ונקלף הוא דהחלב אינו אדוק והקרום נקלף ולבסוף כתב אבל חלב שע"ג הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק הרי דחלב הקיבה הוא אדוק וכיון שכן אין קרום ונקלף וא"כ איך כתב רש"י אף כל קרום ונקלף דהיינו חלב הקיבה היפך מש"כ אח"כ דאדוק הוא עכ"ל ולא ידעתי שיחתו דהא קרום ונקלף הוא קרום שעל החלב מלמעלה דזה הוא בקיבה ג"כ ותותב הוא שאינו אדוק מלמטה אצל הבשר רק הוא כשמלה הפרוש וחלב הקיבה מלמטה הוא אדוק לעור הקיבה ואינו נקלף משם אבל הקרום שלמעלה על החלב הוא נקלף שפיר וכ"ז פשוט וברור להמעיין ברש"י ז"ל וקושייתו לק"מ כלל ואפי' לפי דעת הטור שכתב ביו"ד סימן ס"ד דקרום ונקלף הוא קרום התחתון שמפסיק בין החלב והבשר יעו"ש היינו לדעת ר"ע אבל לדעת ר' ישמעאל מודה גם הוא לדעת רש"י דקאי על קרום העליון יעו"ש בט"ז סעיף ד' יעו"ש היטב סוף דבר דבריו נפלאו ממני ולא עמדתי על קושייתו כלל) וע"ע לקמן במל"מ בד"ה עוד יש להביא ראיה וכו' יעו"ש.

ודע שראיתי להמעדני יו"ט בפ"ז דחולין סימן ו' אות וא"ו שכתב וז"ל מפני שסמוכים לחלב מכאן כלומר מצד הזה של הקיבה ולשון רש"י כך הוא מפני שהחלב שעל הקרב שקורין טיל"א מחובר בו והכתוב מרבהו בכללו מואת כל החלב אבל החלב שעל הקיבה לר' ישמעאל מותר ע"כ ולר"ע דאוסר שעל הקיבה הרי אינו אוסר שעל הדקין וכ"ז פי' אליבא דברייתא קמייתא אבל לפי ברייתא בתרייתא דהיא הצעה של משנה ואיפוך קמייתא לר"י תרווייהו אסירי שעל הקיבה לפי שהוא קרום ונקלף וכ"ש שעל הדקין שהוא תותב קרום ונקלף ולר"ע הקיבה שרי יעו"ש היטב והנה לפ"ז יש לקיים קצת דברי רש"י שבדף צ"ג א' דהוא כתב שם אליבא דברייתא קמייתא וכן דרכו של רש"י ז"ל לפרש כמה פעמים לפי הס"ד כידוע (אף שי"ל היינו דוקא באותה הסוגיא עצמה הוא מפרש תחלה לפי הס"ד כדי שיובן המשך הסוגיא אבל כשמובא הדבר במקום אחר א"כ דרכו לפרש כפי המסקנא וטעם זה הוא ק"ל מ"מ י"ל כי לא מקפיד בזה ויש לעיין בזה בספרי בעלי הכללים והסוגיות) ואי לא מסתפינא אמינא דהיה לפני רש"י ז"ל גירסת הבה"ג והשאלתות ונזכר כאן חלב הקיבה פלוגתא דר"י ור"ע וע"ז קאי רש"י ז"ל יעו"ש היטב והבן.

וע"ע בספר כו"פ שם שכתב דאם חלב הדקין אסור או מותר תלוי בשני הלשונות דאם אמרינן דבאקשתא כו"ע לא פליגי דאסור יעו"ש א"כ י"ל דחלב הדקין שרי אבל אי נימא דבאקשתא פליגי א"כ י"ל דחלב הדקין אסור לר"י יעו"ש היטב ובזה יש מקום לדברי המהר"ם שיף הנ"ל יעו"ש ובהכי אתי שפיר גם דברי רש"י דו"ק ותשכח ובהכי אתי שפיר נמי קושיית המל"מ שהקשה אמאי לא כתב רבינו לעיל דחלב הדקין נקרבין לגבי המזבח יעו"ש היטב (ובאמת בלא"ה לק"מ כיון דכתב חלב הקיבה נקרב א"כ כ"ש דחלב הדקין נקרבין אבל י"ל דא"כ הו"ל להזכיר דרבינו שהוא פוסק לא הו"ל לסמוך על כ"ש) ועיי"ש מש"כ בזה והנה רציתי לקצר בזה כי כבר העירותי למבין מה שיש בזה לדעתי.

מש"כ המל"מ דבהוריות ג' א' גרסינן חלב שעל הקרב עיי"ש בתוס' ד"ה הורו בי"ד וכו' יעו"ש היטב שכ"ה ג"כ בגירסתם ועיי"ש על הגליון מר"י ברלין שהגיה כן בש"ס ועיי"ש ז' ב'.

ומש"כ עוד המל"מ להקשות על דעת התוס' דפסחים כ"א ב' בד"ה כל מקום וכו' (וכ"ב) [וכ"ג] ב' ד"ה מאי בינייהו וכו' מהך שכתבו התוס' חולין ק"כ א' ד"ה אלא וכו' יעו"ש היטב אמרתי לפרש דבריהם בענין שלא יקשה מידי דהנה בדף כ"א ב' הקשו לר' אבהו יהא הנהנה מחמץ בכרת דכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה והרי נהנה בכלל ותירצו דכי כל אוכל מיירי באכילה גרידא אבל לא בהנאה אף לר' אבהו וכ"ש לחזקיה דפשיטא הוא דאין נכלל הנאה בזה וא"כ הנהנה בחמץ אין בו כרת לכו"ע רק לאו דלא יאכל חמץ וא"כ אתי שפיר דברי התוס' דחולין דבהנאת חמץ אין בו כרת רק לאו גרידא. וזה פשוט וברור לדעתי. והא דשם כ"ג ב' כוונתם בפשיטות לימא דאיכא בינייהו אם יש איסור לאו בהנאת חמץ שע"י תערובת דמרבינן לה מכל מחמצת לא תאכלו לרבי אבהו אסור בהנאה ולחזקיה יהא מותר בהנאה וכ"ת דלחזקיה נמי אסור בהנאה משום דגילוי מילתא הוא דתערובות חמץ הוא כחמץ גמור לענין אכילה וה"ה לענין הנאה דדינו כחמץ גמור זה אינו דא"כ כרת נמי ליחייב באוכל חמץ ע"י תערובות דכיון דמרבינן ליה שדינו כחמץ גמור א"כ לכל מילי דינו כחמץ גמור אף לענין כרת ובאמת מסקנא בפסחים מ"ג א' דעל תערובת חמץ אינו אלא בלאו. וכל כוונתם על אכילת תערובת חמץ אבל על הנאת חמץ שע"י תערובת מעולם לא הוקשה להם שיהיה בכרת כי גם הנהנה מחמץ גמור אין בו כרת דלא כתיב רק כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' והיינו אכילה ממש ולא הנאה ואע"ג דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וא"כ י"ל דמכאן מוכח דאוכל תערובות חמץ בכרת י"ל דמזה לא מוכח דלא כתיב כל מחמצת רק האי כל מרבה אוכלים ולא נאכלים והא דמרבינן תערובת חמץ וחמץ נוקשה היינו מדכתיב כל מחמצת לא תאכלו כמבואר שם מ"ג א' ב' ולכן לא אסור רק באוכל תערובות חמץ ולא בנהנה לחזקיה והבן היטב (ובגוף דברי התוס' דהתם עיין בצל"ח ובאור חדש שם מש"כ בזה ואני לא באתי רק ליישב דברי התוס' ממה שתמה עליהם במל"מ יעו"ש והבן) סוף דבר דברי התוס' שרירין וקיימין. והעולה מזה לשיטת התוס' דבהנאת חמץ גמור לכו"ע אין בו כרת אבל לאו אית בו מיהת לכו"ע דכתיב לא יאכל חמץ ובכלל זה ההנאה ג"כ והנאת תערובת חמץ לר' אבהו אית ביה לאו דמרבינן ליה מכל מחמצת לא תאכלו ואיסור הנאה ג"כ בכלל ולחזקיה גם איסור לאו לית בה והבן היטב.

גם מש"כ המל"מ להוכיח דחלב הקיבה והדקין אין בהם כרת מהא דפ"ז מהל' מאכלות אסורות יעו"ש היטב יש לדחות דהוא ג"כ בכלל חלב שעל הקרב ומינה מש"כ דעל כרחין אין חיוב כרת על החלב שעל הדקין משום דאין עונשין מן הדין יעו"ש לענ"ד דאינו כן דכיון דילפינן כל שהוא קרום ונקלף א"כ על כרחין בכלל זה ג"כ חלב שעל הדקין דהוא ג"כ קרום ונקלף וכי משום שהוא תותב מיגרע גרע ועד כאן לא אמרינן דאין עונשין מן הדין דוקא בדבר שאינו בא בפירוש מדבר המתרבה רק מק"ו אתי כמו בתו שיליף מבת בתו אבל כאן וכי חלב הקיבה מבואר בתורה הא בתורה כתיב כל החלב אשר על הקרב ומינה מרבינן כל חלב שהוא קרום ונקלף וכ"ש חלב הדקין והבן (ועיין מנחות נ"ו ב' ובכורות ל"ג ב' ושבת קי"א א' אם על כורת חייב על נותק לא כ"ש יעו"ש והא אין עונשין מן הדין אלא ודאי כדאמרן והא דאיתא במכות ה' ב' ושם נסמן הא דאין עונשין מן הדין ילפינן מדצריך קרא על אחותו שהיא מאביו ואמו יעו"ש י"ל דהתם שאני כיון דבכתוב כתיב בהדיא בת אביו או בת אמו דמשמע דוקא שהיא בת אביו או בת אמו אבל לא שהיא מאביו ומאמו אע"פ שהוא כ"ש מ"מ אינו בהנך דכתיבי בהדיא לכן הוא בכלל אין עונשין מן הדין והבן היטב.

ומצאתי בספר טעם המלך בפ"ב מהלכות שחיטה ה"א שהשיג על הפני יהושע בביצה שכתב דהא דחייבין בשאור מכ"ש דחמץ לא מיקרי זה עונשין מן הדין וכן מה שכתב השער המלך דהא דכה"ג חייב על גרושה מכ"ש דכהן הדיוט לא מיקרי זה מן הדין יעו"ש ובטעם המלך השיג עליהם מהא דאחותו יעו"ש ולענ"ד לא דמי כלל דהא שאור מקודם שנעשה שאור היה חמץ ונאסרה וא"כ שפיר י"ל וכי משום דנתחמץ טפי מיגרע גרע וכן בכה"ג בגרושה הא מקודם שנעשה כה"ג נאסר בגרושה וכי משום שנעשה כהן גדול ונתקדש טפי מיגרע גרע מה שאין כן באחותו בת אביו ובת אמו הא מעודה לא היתה בת אביו לחוד או בת אמה לחוד ואף דמן הסברא היא גרעה טפי וחמיר מבת אביו או מבת אמו לחוד מ"מ כיון שהוא דבר אחר א"כ שפיר מיקרי זה מן הדין והבן היטב בסברא זו ועיין תוס' יבמות ב' ב' בד"ה בתו וכו' יעו"ש היטב ובתוס' סנהדרין נ"ג ב' בד"ה השתא וכו' ומ"מ יש לעיין בזה) והנה בשאלתות ובה"ג מבואר דכל חלב הקרב על המזבח חייבין עליו כרת יעו"ש והובא לעיל ועי' משבצות זהב סימן ס"ד ס"ק ה' יעו"ש היטב ודברי המל"מ בזה לכאורה אינם ברורים ודע דלסברת המל"מ דחלב דקין אין חייבין עליו כרת משום דהוא בא מן הדין א"כ יש ליישב דברי רש"י בחולין צ"ג א' שכתב דפליגי בחלב הדקין יעו"ש וי"ל דנפק"מ לענין חיוב כרת דלר"י דס"ל דאתי לרבות חלב הקיבה א"כ אין חייבין כרת על חלב הדקין דהוי מילתא שבא מן הדין משא"כ לר"ע דס"ל דאתי לרבות חלב הדקין א"כ י"ל דחייבין עליו כרת הן אמת לדבריו דס"ל דבשניהם אין חייבין כרת א"כ לא אתי שפיר אבל לסברא דכתב דאפי' אם נימא דחייבין על הקיבה אין חייבין על הדקין יעו"ש א"כ יש ליישב דברי רש"י שפיר והבן.

ומש"כ המל"מ בשם מוהרי"ק לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת יעו"ש עיין ביבמות פ"ב א' קי"ט א' ובתה"ד סימן ר"נ יעו"ש ועיין בפמ"ג בפתיחה לטרפות יעו"ש היטב וע"ע משבצות זהב סימן מ"ח ס"ק א' מש"כ בזה ויש בזה אריכת דברים. גם מה שהאריך המל"מ להוכיח מהא דחולין מ"ט ב' דחלב הכרכשא טהור הוא יעו"ש י"ל דהתם קאי על חוץ מקום האיסור דאינו אסור אלא כאורך אמה וגם זהו לאו דוקא כמבואר בפוסקים שם דלא בעינן אורך אמה בצמצום אמנם דבריו טובים המה ומתוקים לעינים וע"ע לקמן במל"מ בד"ה והנה מקום וכו' יעו"ש היטב שוב ראיתי קצת ממש"כ בשפתי דעת סימן ס"ד ס"ק י"א יעו"ש היטב. והנה כ"ז נתתי את לבי להעיר קצת בכל דברי התשובה הזאת ולא באתי להעיר על כל פרט ופרט והרוצה לעמוד ברור בדינים הללו יעיר אזן לשמוע בלמודים מה שכתבו האחרונים ביו"ד סימן ס"ד וסימן מ"ו ומ"ח וירווה צמאונו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.