קרית ספר/מעשה הקרבנות/יג

קרית ספר ‏ מעשה הקרבנות יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קכה לעשות כל מנחה כמצותה האמורה בתורה כדכתיב ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו וגו' ואם מנחה על המחבת ואם מנחת מרחשת והשלים הענין בזאת תורת המנחה הקרב וגו'.

ב

וכיצד עשיית חביתי כהן גדול מביא עשרון שלם וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש שאף על פי שהיא קרבה חציין אינה מתקדשת לחציין כדכתיב עשירית האיפה וכתיב מחציתה בבקר ומחציתה בערב דמשמע דעשירית שלם מביא וחוצהו לחציין ומביא עמה שלשה לוגין דכתיב על מחבת בשמן להוסיף לה שמן דאי לקבוע לה שמן כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתיב על מחבת ממילא ידענא דצריכה שמן כמנחת מחבת ואם כן בשמן להוסיף לה שמן איצטריך ועדיין איני יודע כמה הריני דן ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשים שמן ג' לוג לעשרון דבמנחת נדבה ליכא אלא לוג מה מנחת תמידין של כבשים ג' לוגין כדאמר' אף ריבוי שמן של מנחת חביתין ג' לוגין לעשרון ודנין מנחה הבאה עשרון דכתיב עשירית האיפה ממנחה הבאה עשרון כדכתיב עשרון לכבש ואין דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה שנים ושלשה עשרוני' לפר ואיל ובולל השמן בסלת וחולטה ברותחין כדכתיב מורבכת דהיינו חלוטה ברותחין ולש מכל חצי עשרון שש חלות נמצאו י"ב לכל העשרון דילפינן מלחם הפנים בגזרה שוה דחוקה חוקה דכתיב בלחם הפנים מאת בני ישראל חק עולם וכתיב בחביתין חק עולם לה' מה להלן י"ב חלות כדכתיב בהדיא בקרא אף כאן י"ב. ואחת אחת היו נעשות כלחם הפנים דכתיב ביה שני עשרונים יהיה החלה האחת דמשמע דכל חדא היתה נעשית בפני עצמה משני עשרונים ומחלק השמן רביעית לכל חלה ג' לוגין י"ב רביעיות לי"ב חלות ואופה החלה מעט ואחר כך קולה אותה על המחבת בשאר רביעית השמן שלה דבעינן אפוי ובעינן על מחבת כדכתיב על מחבת וכתיב תופיני ודרשינן תופיני תאפנה נאה בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת ואינו מבשלה הרבה כדכתיב תופיני דמשמע נמי אפוי ונא שהוא בין בשל ונא דכיון דצריך לטגנה אחר כך במחבת אינו אופה אותה הרבה. ואח"כ חולק כל חלה וחלה לשנים באומד כדי להקריב החצי בבקר והחצי בערב וכתב הראב"ד ז"ל שאין לו סמך ולא שורש בשום מקום שיחלקו כל חלה וחלה ואיפשר לומר לישב דברי הרב ז"ל שסמך על מה שדרשו מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחציתה משלם הוא מקריב שיביא עשרון שלם וחוצהו כדאמ' לעיל וכיון דכתיב מחציתה תרי זימני דרשינן מחציתה משלם מהעשרון כדאמר' ומחציתה משלם שאחר שאופה שש חלות מכל חצי עשרון חולק את כולם כיון דהדר כתיב מחציתה ודרשי' מחציתה משלם כדא' ולוקח החצאים וכופל כל אחת מהם לשנים ופותת דכתיב מנחת פתים מלמד שטעונה פתיתה אבל לא לארבעה דבמנחת ישראל כתיב פתות אותה פתים ולהכי נחלקת לשנים ושנים לארבעה אבל מנחת חביתין כופל כדי לקיים מצות פתיתה ומקריב החצאים עם חצי קומץ לבונה בבקר והחצי הנשאר עם חצי קומץ לבונה בערב כדילפינן לעיל קומץ לכל מנחה והאי מנחת חביתין חדא היא כיון שאינו מביאה לחצאין כדא' ואם היתה מנחת חינוך אינו חוצה אלא מקריבה כולה כאחת עם קומץ הלבונה ושתיהם כליל לאישים כדכתי' כל מנחת כהן כליל וגו'.

ה

מנחת הסלת כיצד היתה נעשית מביא עשרון סלת דאין מנחה פחותה [מעשרון] סלת כדילפינן לעיל או כמה עשרונות דמצי מייתי כדילפינן לעיל ושמן הראוי לה לוג לכל עשרון ומודד בעשרון של מקדש כדילפי' מדכתיב עשרון עשרון שהיה במקדש עשרון למדוד כל המנחות וחצי עשרון לסלוק עשרון של חביתי כהן גדול ונותן שמן בכלי ואחר כך נותן עליו את הסלת ובוללה בו דכתיב במנחת מחבת סלת בלולה בשמן ללמד על כל המנחות שכולן טעונות שמן בעודן סלת ומשום דכתיב בשמן בידוע משמנה בשמן שהוא כבר מונח בכלי וכתיב נמי במנחת מרחשת סלת בשמן תעשה דמשמע שתהא הסלת נתונה בשמן מלמד שטעונה נתינת שמן בכלי קודם ואחר כך הסלת ע"ג ומחבת יליף בגזרה שוה דקרבנך קרבנך והוא הדין לשאר מנחות ואחר כך נותנה לכלי שרת וצק לתוכה שמן כדכתיב ויצקת עליה שמן במחבת ויליף מרחשת בגזרה שוה דקרבנך קרבנך מה להלן במחבת יציקה ובלילה סלת בלולה וגו' ויצקת עליה שמן וגו' אף כאן יציקה ובלילה דהוי שלשה מתנות מתן שמן בכלי ובליל' ויציקה והוא הדין לשאר מנחות דילמד סתום מן המפורש דהא דצריך למרחשת ג"ש היינו משום דבמחבת כתיב יציקה אחרונה ולא ראשונה דבמרחשת כתיב ראשונה והיא מתן שמן בכלי תחלה הוה אמינא שזו דינה בכך וזו דינה בכך אבל אחר שמלמדנו בג"ש ליתן את האמור של זה בזה הוא הדין בכל המנחות חוץ ממאפה תנור דמיעטי רחמנא מיציקה ולוג שמן של כל עשרון מתחלק לשלשה מתנות אלו דכיון דילפינן דלוג לעשרון ובעינן ג' מתנות כדילפינן אם כן הלוג הוא שמתחלק.

ו

מנחת המחבת והמרחשת כיצד נותן השמן בכלי ואח"כ הסלת ושמן עליו ובולל כדאמרינן ואחר כך לשה בפושרין ואופה אותה במחבת או במרחשת כמו שנדר כדכתיב על מחבת וכתיב ואם מנחת מרחשת דמשמע דבתר ב' מתנות של שמן אופה אותה בכלים אלו דבתר אפייה לא בעי שמן אלא מה שיוצק לתוכה כדכתיב ויצקת עליה שמן וילפינן לה נמי למרחשת כדאמרינן מקרבנך קרבנך לג"ש ופותת אותה פתים כדכתיב פתות אותה פתים וכתיב מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה ויוצק שאר השמן כדאמר'.

ז

מרחשת יש לה שפה ומעש' רכין ורוחשי' דמרחשת לשון רמש דמתרגמין רחשין וכתי' וכל נעשה במרחשת משמע בתוכה אלמא יש לה תוך ומחבת שפה שאינה עמוקה דכתיב על מחבת משמע עליה ולא בתוכה דאין לה תוך ולהכי מעשה המנחה הנעשה בתוכה קשה כדי שלא יצא מכאן ומכאן.

ח

מנחת מאפה תנור כיצד אם חלות היא בולל הסלת בשמן דאף על גב דכתיב חלת מצות בלולות הכי נמי כתיב בחלות תודה ומשום דאי אפשר למושחן חלות שהן יבשות ולא ספקא להו רביעית שמן לחלות ורקיקין אמרינן דבוללין סלת הכא נמי דכתיב סלת חלות בלולות אמרי' דבולל הסלת ולא החלות כלחמי תודה כדאמר' ולש בפושרין דזריזים הם לשמור שלא יחמיץ ואופה ופותה כדכתיב גבי פתיתה מנחה היא לרבות כל המנחות לפתיתה ואפילו מנחת מאפה ונותן עליה לבונתה כדילפינן לעיל ממנחת סלת דכתיב בה נפש וכתיב בה לבונה לכולהו מנחות יחיד דטעונות קומץ לבונה ואין בה יציקת שמן דכתיב גבי יציקה תרי מיעוטי עליה והיא למעוטי מנחת מאפה דאין בה יציקה ואי זהו דבר שצריך ב' מיעוטין הוי אומר זו מנחת מאפה שיש בה ב' מינין חלות ורקיקין הילכך קא ממעטין להו מהנך תרי מיעוטי מנחת מאפה תנור כשהיא רקיקין לש הסלת בפושרין כדאמ'. ומושח הרקיקין בשמן כדכתיב ורקיקי מצות משוחים בשמן דלא מישתמיט קרא לומר חלות משוחים ורקיקין בלולין ואחר אפייה הוא שמושח אותן דכיון דנאפות בתנור הוי כיבש ואחר אפייה הוא דמושחן כדאמרינן. ומושחן בלוג שמן של כל עשרון וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג דלוג לכל עשרון הוא דילפינן כדאמר' לעיל.

י

כל ד' מנחות אלו האפויות מחבת ומרחשת וחלות ורקיקין אופין כל עשרון עשר חלות דגמרינן מלחמי תודה שהן עשר עשר כדילפינן לעיל מה להלן דהדיוט והן עשר אף כאן עשר ולא ילפינן ממנחת חביתין שהוא כ"ג ואם ריבה בחלות או חסר כשר דבתודה גופה דילפינן מינה לא נאמר מ' חלות אלא למצוה דלא כתיב בה חוקה כדאמרינן לעיל (גבה) וכיצד פותתין אותה כופל החלה לשנים והשנים לארבע ומבדיל דכתיב פתות יכול לשנים ת"ל פתים יכול יעשנה פרורין ת"ל אותה אותה לפתיתים ולא פתיתה לפתיתין דהיינו אחד לשנים ושנים לד' ומבדיל כיון דצריך לקמוץ לה ואם היתה מנחה של זכרי כהונה אינו מבדיל לפי שאינה נקמצת וכולן פתיתין כזתים דהוי פתיתה ולא הוי פרורין ואם הגדיל הפתיתין או הקטין כשרים.

יא

לא בלל לא פתת לא הגיש לא משח את הרקיקין כשרה אבל יציקה מעכבת שהרי נאמרה במנחת הסלת ונשנית במנחת מחבת אבל בלילה אף על פי ששנה הכתוב בנשיאים י"ב פעמים הואיל ולא כתב בשום מקום ובללת בשמן בלשון צווי כמו שכתוב ויצקת אינה מעכבת אלא הוו כל הני למצוה.

יב

מנחת הסלת בעיא קדוש בכלי שרת לשתתקדש קדושת הגוף שאין לה פדיון ונפסלת בטבול יום ובלינה ומנחות הנאפות אופה אותן במקדש כדכתיב (זה) במקום אשר יבשלו שם את החטאת וגו' יאפו את המנחה וגו' ופותת ונותנן לכלי שרת דבעיא קמיצה מכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה לצד אחד דכתיב ונתן עליה לבונה על מקצתה מניח קומץ של לבונה דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט והכהן מגישה לקרן דרומית מערבית של מזבח כנגד חודה כדילפינן לעיל מדכתיב אל פני המזבח ומסלק את כל לבונתה לצד אחד כי היכי דלא תקמוץ בהדי מנחה דקמיצה אינה מן הסלת ומן השמן ולא מן הלבונה דכתיב על כל לבונתה דמשמע לבד הלבונה יהא הקומץ מלא הא אם עלה בקומץ צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסל וקומץ ממקום שנתרבה שמנה דכתיב מסלתה ומשמנה דמשמע ממקום ריבוי השמן ונותן הקומץ לכלי שרת ומקדשו מידי דהוה אדם דאף על גב דקדישתיה סכין בצואר בהמה הדר מקדש בכלי שרת הכא נמי ל"ש וקומץ שחלקו בשני כלים אינו קדוש דכיון דבעינן קומץ שלם בעינן בכלי אחד דאי בשני כלים לא הוי שלם ולא קדישו וחוזר ומלקט את כל לבונתה ונותנה על הקומץ שבכלי דכתיב ואת כל הלבונה כדילפינן לעיל דלא יפחות מקומץ ומעלהו על המזבח ומולחו כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח ונותנו על גב האישים מן הכלי דכתיב לבונתה והקטיר אף הלבונה בהקטרה וכתיב נמי גבי הקטרה ואת כל הלבונה אשר על המנחה ללמד דמקטר קומץ ולבונה כי הדדי מנחת כהנים אינו קומץ אלא נותן מלח דכתיב על כל קרבנך וגו' ומשליך ע"ג האישים דכתיב כליל תקטר שלא תהא נקמצה אלא כולה כליל. קמץ בראשי אצבעותיו או מן הצדדין לא יקטיר דכתיב מלא קומצו יכול מבורץ ת"ל בקמצו יכול בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קמצו הא כיצד חופה ג' אצבעותיו על פס ידו וקומץ ומשום הכי אם קמץ בראשי אצבעותיו או מן הצדדין והקטיר הורצה משום דהוי ספק אבל אם הוסיף בקומץ שהרחיק ראשי אצבעותיו וקמץ הרי זה פסול דכתיב בקומצו אין לך כשר אלא מה שבתוך הקומץ.

יד

אין קומץ פחות מכשני זתים דאין הקטרה פחותה מכזית וילפינן מכל שאור דאם הקטיר חצי קומץ הוא בבל תקטיר משמע דאין קומץ פחות משני זתים כדא' ומקצת הקומץ מעכב את כולו דכתיב מלא קמצו תרי זמני חד במנחת נדבה וקמץ משם מלא קמצו וחד במנחת חוטא וקמץ הכהן ממנה מלא קמצו חד למצוה וחד לעכב. והקומץ והלבונה מעכבין זה את זה דכתיב מלא קמצו וגו' על כל לבונתה וכתיב ואת כל הלבונה אשר על המנחה שנה הכתוב לעכב ומקצת השמן מעכב את כלו דאין פחות מלוג לעשרון כדאמר וכתיב נמי מסלתה ומשמנה והדר כתיב מגרשה ומשמנה שנה הכתוב לעכב זה את זה דאלו לחסר סלת מעשרון או שמן מלוג לא בעינן שנה הכתוב דהא ילפינן עשרון שלם לוג שלם כדאמרן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף