קובץ על יד החזקה/יום טוב/ג

קובץ על יד החזקה ‏ יום טוב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ונתערב דמם וכו'. וטעמא משום דמטלטל טרחא יתירא, ונראה דאם לקח אדם בידו עפר שאינו מוכן ע"י שכחה או באיזה אופן שיהיה כיון שהמוקצה בידו כבר ורשאי להניחה בכ"מ שירצה מותר לכסות בזה העפר את התערובות משא"כ בספק חיה ספק בהמה המבואר במ"א אפילו אם כבר ישנו בידו באופן שכתבתי ג"כ אסור לכסות בו משום שיבואו הרואים להתיר חלבו שלא ידע הרואה שזה בא לידו בשוגג כ"א יסבור שזה הוא חיה ודאי ובזה מתורץ קושית הלח"מ ועי' ש"ך יו"ד סי' כ"ח:

ג

השוחט בהמה בי"ט וכו'. עי' היטב בל"מ וצ"ע אם רבינו מפרש כן א"כ קושית התוס' בכורות כ"ד ד"ה והיינו נשארת דלמה לא קמבעי ליה לענין בכור. ובאמת ליישב קושית התוס' י"ל דלרבותא נקט האבעיא בי"ט משום דאי הוה קמבעיא ליה גבי בכור ה"א דביו"ט אין כאן ספק דודאי מותר משום דשא"מ משא"כ גבי בכור מספקא ליה משום די"ל דשא"מ לא הותר כ"א בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ויו"ט ילפינן משבת משא"כ בשאר איסורים י"ל דדשא"מ אסור דהא מהך טעמא פסק בשאלתות דשא"מ בשאר איסורים אסור כר"י וכמ"ש התוס' בשמו שבת דף ק"י ע"ב ד"ה תלמוד וכו' ולכ"ע גבי שבת גם לר"י דס"ל דשא"מ אסור אינו אלא מדרבנן וכמ"ש ברפ"א משא"כ גבי שאר איסורים לר"י יש בו איסור תורה גם באינו מתכוין ומש"ה מבעי ליה ביו"ט ולרבותא נקט הכי. אמנם בעיקר פירוש דברי התוס' שם יש סתירה מתחילת דבריהם לסוף דבריהם, וכבר הארכתי בזה בספרי ש"י במס' ביצה דף ז' ע"א ד"ה ולא מקרצפין ולפמ"ש שם עולה פסק רבינו על נכון קחנו משם:

ח

והלש עיסה מעיו"ט. עי' השגת הראב"ד ועמ"ש פכ"ג מהל' שבת הי"ד. ומ"ש ואין עשה דוחה ל"ת ועשה יש לדקדק דבפי"ט מהל' פסולי המוקדשין הל' ה' כתב רבינו דין דאין שורפין קדשים ביו"ט ולא כתב שום טעם כמ"ש הכא ואין זה דרכו לסמוך, וע"ק לי דבפ"א מהל' תמידין כתב רבינו דרשא דאביי דעולת שבת בשבתו. ונ"ל ליישב דברי רבינו דהנה לכל הטעמים דאמרינן בגמ' עולת שבת בשבתו ולתנא דבי חזקיה בוקר שני לשריפתו ומדרשא דהוא לבדו יעשה לכם לכל הלמודים אם עבר ע"ז ושרף את הקדשים אינו עובר כ"א בלאו הבא מכלל עשה משא"כ לשנויא דר"א דיו"ט עשה ול"ת הוא א"כ לשיטת הריב"א סוף חולין וז"פ א"ע דהל"ת נדחה א"כ גם לר"א אינו עובר כ"א בעשה משא"כ אי לא אמרי' כשיטת הריב"א א"כ לר"א עובר בעשה ול"ת, ונפ"מ לפמ"ש במל"מ בפ"א מהל' יו"ט דין י"ז דמשמע שם גבי עשה לא עבדי' הרחקה משא"כ בל"ת ומכ"ש אם יש כאן עשה ול"ת וא"כ לר"א אי לא אמרי' כשיטת הריב"א יש למעבד הרחקה משא"כ לאידך מ"ד דאין כאן כ"א איסור עשה לא שייך למיעבד הרחקה. והנה התוס' כתב בשבת דף כ"ד ע"ב ד"ה לפי אמאי לא שורפין תרומה דהא יכול ליהנות בשעת שריפתו כו' ואומר ריב"א דודאי גרע כו' ור"י אומר לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט פי' גזרו תרומה אטו קדשים ע"ש. ונראה דריב"א לטעמיה אזיל דס"ל דהל"ת בכ"ע נדחה א"כ מש"ה לא בעי לפרש כדפי' הר"י מצד גזירה דלמה לן למיעבד הרחקה כיון דבשריפת קדשים גופא אין כאן אלא איסור עשה אליבא דכ"ע ור"י סובר דיש כאן עשה ול"ת ושפיר עבדי' הרחקה. והנה רבינו אי ס"ל כדעת הריב"א כבר האריכו בזה האחרונים ואני בארתי בהל' גזילה ואבידה פי"א ה"ח שדעת רבינו דלא כדעת הריב"א ומעתה דברי רבינו נכונים דשם בהל' פסולי המוקדשים דלא כתב כ"א דאסור לשרוף פסולי המוקדשים ל"צ ליתן טעם דבכ"מ אסור מדרשא דעולת שבת. אבל פה כתב רבינו וכן אין שורפין שקאי אחלה שהיינו תרומה וכתב הטעם שאין שורפין קדשים ביו"ט ופי' רבינו כמ"ש הר"י משום גזירה והיה קשה לי' לרבינו אם לא היה כאן כ"א איסור עשה ודאי דלא עבדו רבנן הרחקה יתירא לגזור תרומה אטו קדשים מש"ה שיכל רבינו וכתב הטעם שאין עשה דוחה ל"ת ועשה פי' ונשאר העשה ול"ת ושפיר עבדינן הרחקה כנ"ל:

יא

אין מלבנין את האבנים. עי' הה"מ שדעת רבינו שלא לחלק בין חדשים לישנים ומ"ש המ"מ בפ"ט מהל' שבת שם דאין חייב כ"א בקדירה חדשה כבר כ' בס' בל"ע דהעיקר כמ"ש בשו"ת ח"י בשם הגאון מהר"ל דבישנה אינו אלא ספק חיסום ואסור עכ"פ אבל אינו חייב חטאת כ"א בקדירה חדשה ע"ש, ונראה דלפי שיטת מהר"ל אין כאן ספק כ"א אם לא נתיישן שלא צלה או אפה בו פעמים רבות אז יש ספק אבל אם צלה בו הרבה פעמים עד שנראה שא"צ חיסום כלל מותר לכ"ע, ובזה י"ל הא דנקט חדשה להורות בא דכ"ז שיש ספק אי החיסום מועיל עדיין הוי בכלל חדשה ובזה מיושב מה שתמה שם בס' בל"ע לדעת הר"ן דמכשירי או"נ שא"א לעשותן מעיו"ט מותר ביו"ט א"כ בישנים מה הו"ל למיעבד כיון דבכל פעם איכא חיסום ולפמ"ש א"ש:

יד

הקמח כו'. עי' מ"מ מ"ש בדעת הראב"ד שאסור ליטול הצרור ביד וכ' בס' בל"ע דאע"ג דקיי"ל דמותר לברור ביו"ט לאכול היינו בקטניות דלא סגי בלא"ה אבל כאן יכול לעשות באופן אחר שיפול הצרור ממילא וע"ש מ"ש על מה שאוסר המהר"ל לאסור בטחינת המצות לברור פרורים גדולים דהוי בורר ע"ש, ועי' בא"ח סי' שי"ט ובברכי יוסף שם, ומ"ש בהל' שבת פכ"א:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.