אבן האזל/יום טוב/ג

אבן האזל ‏ יום טוב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי שהיה לו עפר מוכן או אפר מוכן שמותר לטלטלו הרי זה שוחט חיה ועוף ומכסה דמם, ואם אין לו עפר מוכן או אפר הראוי לטלטלו הרי זה לא ישחוט ואם עבר ושחט לא יכסה דמם עד לערב.

ומבואר שהשמיט הרמב"ם הא דתנן שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ועיי"ש במ"מ ולח"מ ובצל"ח הביא התירוצים ודחה אותם, וכתב לבסוף תירוץ השעה"מ דמתני' כר"ש דמשאצל"ג פטור וכיון דהוי גם מקלקל מותר, אבל לר' יהודא דמחייב במשאצל"ג וא"כ מקלקל פטור אבל אסור ולא דחינן איסורא משום מצות כיסוי, וקשה דהכא תנינן נמי בעדיות, ולמה קבע התנא בעדיות כר"ש ולא כר"י כיון דלהלכה פוסק הרמב"ם כר"י.

ונראה דהנה חזינן דמשום מצות כיסוי לא דחינן אפילו טרחא דיו"ט דהא שחט ציפור מעיו"ט אין מכסין אותו ביו"ט, ואם המצוה בלחוד דוחה יו"ט א"כ איזה טעם הוא שהיה יכול לכסות מעיו"ט דהא עכ"פ עכשיו רמיא מצוה עליה וע"כ מוכח דטרחא דיו"ט לא דחינן בשביל מצות כיסוי, וכש"כ התוס' דנדחה מצות כיסוי בשב ואל תעשה והיינו דמשמע אפילו הדם יבלע בקרקע עד הערב, וא"כ קשה למה נדחה משאצל"ג משום מצות כיסוי אם לא נימא כהשעה"מ דחשיב מקלקל ומקלקל מותר במשאצל"ג, וכן כתב הפנ"י דמשאצל"ג ומקלקל הוא ומותר, אבל מלשון הגמ' לא משמע כן, אבל התוס' כתבו דאף דמשאצל"ג פטור ואסור לכתחילה משום שמחת יו"ט התירו אף לכתחילה, ועיין במהרש"א שכ' שהתוס' כתבו כן אליבא דב"ש ולא משמע, ובפרט קשה לפי"מ שהוכחנו דמשום מצות כיסוי לא דחינן איסורא.

לכן נראה דאפי' לב"ה שייך האי טעמא משום שמחת יו"ט, כיון דאסור לשחוט אם לא יהיה לו במה לכסות ומבטל בידים מצות כיסוי, ובאמת מעיקר הדין היה מותר לעבור על איסור דרבנן בשביל שמחת יו"ט, ומשום דנדחה האיסור דרבנן בשביל צורך אוכל נפש, אלא דמ"מ אמרו חכמים דלכתחילה לא ישחוט ולא יעבור על איסור דרבנן, וזהו כדי שאם ידע שאסור לשחוט יכין אפר מוכן לשחוט ולכסות, ומ"מ אם שחט אמרינן דמותר לו לגמור החפירה בדקר נעוץ ולכסות כיון דמעיקר הדין היה מותר לו לעשות כן לכתחילה, וזהו כדי שלא יעבור למפרע על ביטול מצות כיסוי והוי ג"כ צורך אוכל נפש, וע"כ מוכרחים לומר כן, דאם לא נאמר סברא זו א"כ אפילו לב"ש שמותר לו לשחוט, אבל אם כבר שחט איך מותר לו לכסות משום שמחת יו"ט, וע"כ דכיון דכן היה הדין לכתחילה גם בדיעבד ששחט נגמר הדין הקודם.

ויש לומר דבאמת בזה פליגי רבה ורב יוסף בגמ' ז' ע"ב, דרב יוסף דאמר חפור שחוט וכסה סבר דדוקא הכי אבל אם ישחוט מקודם הא ליכא שמחת יו"ט ורבה סבר דבזה איכא למיחש דילמא מימלך ולכן אמר שחוט חפור וגם זה מותר, וכיון דהכי לכן אפילו לב"ה דלכתחילה אסור מ"מ בדיעבד שכבר שחט מתירין לו לגמור החפירה כיון שתחילתו היה צורך אוכל נפש.

אכן יש לומר דכל זה הוא למ"ד דמכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט דוחה יו"ט א"כ מצינו דגם מכשירין אפשר לעשותן בשביל צורך יו"ט, ולכן אף דכאן לא חילקו חכמים אם היה אפשר לעשותן והיינו דאפשר דנזדמן לו עתה מה לשחוט או שלא היה לו לשחוט וכמש"כ המג"א בסי' תק"ז ובסי' תק"ט או שהכין ונאבד האפר ולכן לא חילקו חכמים באיסור דרבנן ואף גם היכי דשחט מקודם כיון דמעיקר דינא היה בדין שישחוט ויחפור ויכסה, לכן בדיעבד ששחט אוקמה אדינא, אבל אי סברינן דגם מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט אין נעשין ביו"ט א"כ א"א לאוקמי עיקר דינא דב"ש דלא מצינו שנדחה איסור בשביל אוכל נפש דיו"ט אם אינו אוכל נפש ממש.

ולכן מתני' אתי או לר"ש כמו שכ' השעה"מ, או לר' יהודה וכנ"ל אבל לדידן דלא קיי"ל לא כר"י ולא כר"ש אסור לכתחלה לעבור על שום איסור דרבנן. (חסר)

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.