קובץ על יד החזקה/יום טוב/ב

קובץ על יד החזקה ‏ יום טוב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אפרוח שנולד ביו"ט וכו'. והיינו כרב ור"י חולק ומתיר וביש"ש הקשה למה פסק רבינו כרב הא קיי"ל רב ור"י הלכה כר"י אע"ג דתניא כותיה דרב הא תניא נמי כוותיה דר"י. ואפשר לי לומר דלכאורה גוף סברת ר"י שמתיר מטעם הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ופירש"י הואיל ומתיר עצמו בלידתו להיות נשחט מה שלא היה לפני לידתו אף מוקצה התיר א"ע בלידתו דמיגו דאיתקן להא איתקן נמי להא וטעם זה קשה להבין לפי פשוטו ולעד"נ ע"פ גירסת רש"י במס' שבת דף קכ"א צואה של קטן והא חזיא לכלבים ותנן מחתכין את הנבילה לפני הכלבים וכ"ת נולד הוא והא תניא נהרות וכו' אלמא כיון דהכי אורחייהו דעתיה עלויה ה"נ כיון דאורחייהו בהכי דעתיה עלויה וכתב בחידושי הרשב"א שם יש מקשים מהא דאמרינן ריש ביצה אי בתרנגולת העומדת לג"ב נולד הוא ומאי קושיא הא כיון דאורחא הכי דעתיה עלויה כו', וי"ל לדברי רש"י דהתם כיון דאגידא באמה כגופה דמיא וכיון דאמה אסורה איהי נמי אסורה ע"כ, ולפי סברת רש"י גם באפרוח י"ל דלא הוי מוקצה כיון דאורחא בהכי דכבר ידוע ימי ישיבת התרנגולת על הביצים שיבוא ממנה אפרוח ע"כ צ"ל לפי סברת רש"י כיון שיצא האפרוח מהביצה והביצה אסורה אפרוח היוצא ממנה גם כן אסור אלא דאינו דומה לביצה דביצה היא מגוף התרנגולת כאחד מאבריה ושייך לומר דשדיא הטפל בתר העיקר אבל האפרוח שיצא מהביצה ונעשה בריה לעצמה להיות ניתר בשחיטה אין סברא לומר דשדיא בתר הביצה האפרוח וגם אין סברא לומר דשדיא האפרוח בתר התרנגולת כיון דאפסיקיה גוש אחר וזה הוא כוונת ר"י הואיל ומתיר עצמו בשחיטה שהוא גוף בפ"ע לא שייך לומר דשדיא בתר הביצה שהיא האם שלה והמעיין היטב ומדקדק בדברי רש"י אפשר לכוין דבריו לדברינו, ועיין בחי' רשב"א שם שכתב דהגי' שלפנינו בגמ' אינו כגי' רש"י ולא ס"ל לתלמודא דידן סברא זו דכל דאורחא בהכי דעתיה עלויה רק בירושלמי משמע כדברי רש"י וא"כ בהא פליגי רב ור"י דר"י סבר כהירושלמי וסתם ירושלמי הוא ר"י ורב ס"ל כגי' תלמודא דידן דלית להו סברא זו וא"כ ליתא לסברת ר"י ומש"ה פסק רבינו כרב:

ומ"ש הה"מ ואפילו ביומו מותר לחולה וכן עיקר פי' אם שחטו לעגל הזה לחולה שיש בו סכנה דמותר לבריא לאכול ממנו באומצא כמ"ש רבינו בפ"ב מהל' שבת וע"ש בהה"מ שיש מי שסובר ובלבד שלא יהיה בדבר הזה מוקצה וכ"כ רש"י חולין דף ט"ז אבל חולה שאין בו סכנה מותר לאכול אפילו ביומו אע"פ שיש בו מוקצה ועיין לח"מ ומ"ל ומה שכתב בזה בס' בל"ע צ"ע ע"ש:

ד

אותו ואת בנו כו'. עי' הה"מ מ"ש בשם הירושלמי ועי' בק"ע ביצה דף ז' ע"ב ד"ה אע"פ שפי' כוונת הירושלמי בדרך אחר וחולק שם עם המג"א סימן תצ"ח ס"ק ק' במה שהתיר אם נפלו שאינם או"ב כיון שראויין כולן לשחיטה אע"פ שאינו שוחט אחד מהן ע"ש:

ו

זימן שחורים כו'. עי' הה"מ מה שמקשה על הרשב"א שא"כ ס' ביצה למה היא אסורה ועי' במרדכי פ' א"צ שכתב וי"ל אע"ג דספק תחומין הוא ג"כ דשיל"מ ל"ד לביצה דהתם כי מוקמת לה אחזקה הרי לא נולדו ולפי"ז מיושב קושית הה"מ וכבר הארכתי בזה בש"י בריש ביצה ד"ה נושרין ע"ש:

ז

דגים כו'. עמ"ש בזה רפ"ז מהל' שבת:

ט

העומד על המוקצה כו'. כתב הה"מ שאין מוקצה בשבת, עי' לח"מ וכן הבין הרא"ש בסוף ביצה במ"ש שם ראיה לפסק רבינו מהא דאמרינן ביצה דף ד' אי בתרנגולת העומדת לג"ב היא ואמה אסורה ע"ש פירש"י ובמהרמ"ל, והרא"ש דעתו דקושית הגמ' מהלכתא ועמ"ש בזה בש"י מס' שבת דף י"א ע"א ד"ה לא ס"ד וע"ע מ"ש במתני' דבית שנפחת בש"י:

יב

ויש נוסחאות כו'. להסביר סברת נוסחא זאת י"ל ע"פ גירסת רש"י שהבאתי בהל' א' כל מידי דאורחא בהכי דעתיה עלויה לא הוי נולד והרגיש שם בחי' רשב"א מהך דקליפי אגוזים אמאי הרי דעתו עלויה וע"פ נוסחא זו באמת מותר מה"ט משא"כ אם אכל מערב והניח הקליפה ולא הזמינם להסקה גלי דעתיה דאקצינהו וגם לפי סברא זו יש מקום לומר כיון דהסיק בכלים אע"ג דנעשו בתר הכי אחליק בהו פורתא שברי כלים כיון דאורחא בהכי דעתיה עלויה, ועי' הה"מ שאין נוסחא זו עיקרית וכמ"ש לעיל דהעיקר כגי' שלפנינו כדמסיק בחי' רשב"א שם:

יח

כ"ז שהוא חם. עי' תוס' ביצה דף ח' ד"ה אמר ר"י דאפילו ר"ש בהאי נולד מודה דהוי כמו מיא בעיבא. וקצת ל"ד דהא גם כשנקרא אפר מותר כשעדיין חם, ולפ"ד רבינו פה י"ל טעם אחר דמודה בה ר"ש דמעיקרא נקרא אש והשתא אפר. ומה שדחקו להו לומר כן נראה משום בתוס' כ' בשבת י"ט ע"ב דרב דס"ל שבת קי"ח ע"א במוקצה לטלטל כר"ש היינו אפילו בדבר דלא שייך אכילה אלא טלטול ודלא כמ"ש בח"ר דדוקא במידי דשייך אכילה בטלטול סובר רב דיש להחמיר באכילה משא"כ במידי דלא שייך אלא טלטול והתוס' לטעמייהו אזלו ולדברי התוס' יש ראיה דאל"כ מאי חידש רב על הברייתא אלא דקמ"ל דגם ר"ש מודה ועי' ביצה דף ל"ג ע"א ברש"י ולפ"ד ליתא לדברי מהרש"א שם ושם בא"ד מביאו התוס' בשם הירושלמי דבדיעבד מכסים בהסיק ביו"ט ורבינו פה לא מחלק בהכי ועי' פר"ח סי' תנ"ח. ונראה לפמ"ש שדחק עצמו המהרש"א למה התירו משום שמחת יו"ט ואי אמרינן דלא כהירושלמי אפשר לומר דגמרא מיירי בדיעבד וס"ל לרבינו דבבלי חולק בזה עם הירושלמי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.