מגיד משנה/יום טוב/ג

מגיד משנה ‏ יום טוב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי שהיה לו עפר מוכן וכו'. פ"ק (ביצה ב'.) משנה ב"ה אומרים לא ישחוט אלא א"כ היה לו עפר מוכן ושם מפורש ששוחט על סמך אפר כירה:

וכן בריה וכו'. ברייתא שם (דף ח') כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין דמו ומסקנא דגמרא שמא יאמרו חיה הוא ויבואו להתיר חלבו וכמ"ש רבינו וכן מפורש בהלכות:

ב

וכן השוחט חיה ועוף מעיו"ט וכו'. שם (דף ח':) אמר רבא שחט צפור מעיו"ט אין מכסין אותו ביו"ט:

וכן השוחט וכו'. ברייתא שם שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמן זה בזה אסור לכסותו ביו"ט ואמרו שם לא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת אבל יכול לכסותו בדקירה אחת מותר:

ג

השוחט בהמה ביו״ט מותר לו לתלוש וכו'. יצא זה לרבינו ממה שאמרו בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כ"ד:) ששנינו שם השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ואמרו בגמרא כנגדו ביו״ט מהו ואמרו שמותר דתולש לאו היינו גוזז והקשו מדתניא התולש כנף חייב ואמר ר״ל חייב משום גוזז ותירצו שאני הנך דהיינו אורחיה ומתוך כך למד רבינו האיסור בעוף שדרכו בתלישה וכן דעת הרב ר' יונה ז״ל אבל הרמב״ן ז״ל חלק בזה ואמר שכיון שסופו לתלשו אחר שחיטה ביו״ט אף קודם שחיטה מותר וכבר כ' הרשב״א ז״ל שראוי להחמיר כדברי רבינו. ואני אומר שכן בדין שכיון שקודם שחיטה אינו אוכל וכמו שאמרו בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה אינו ראוי לדחות איסור אלא דברים המכשירין בהכרח והיא השחיטה אבל התלישה כיון שאין הכרח לעשותה קודם השחיטה אינו מן הדין שתדחה עד שיהיה אוכל גמור כנ״ל:

ד

המפשיט עור בהמה ביו"ט וכו'. פ"ק דיו"ט (דף י"א.) משנה ב"ש אומרים אין נותנין את העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אא"כ יש עמו בשר וב"ה מתירין ואמרו בגמ' טעמא דהתירו כן משום תחלתו כדי שלא ימנע משמחת יו"ט:

מותר למלוח וכו'. שם תנא ושוין שמולחין עליו בשר לצלי אמר אביי לא שנו אלא לצלי אבל לקדרה לא פשיטא לצלי תנן הא קמ"ל דאפילו לצלי כעין קדרה אסור כלומר שאם מולח הרבה אפילו לצלי אסור. ירושלמי מערים ומלח הכא ומלח הכא עד דמלח ליה כוליה כלומר ממלח על גבי העור מעט כאן ומעט בכאן עד דמלח כוליה ע"כ בהלכות. ופי' כל היתרין אלו בשנשחט ביו"ט אבל נשחט מעיו"ט והופשט מעיו"ט לא וכן נזכר בגמרא גבי נתינה לפני הדורסן וכן מורה לשון רבינו שכתב המפשיט עור בהמה ביו"ט ויש אומרים שאפילו נשחט מעיו"ט והופשט ביו"ט אסור וזה דעת הרשב"א ז"ל ומפירוש רש"י נראה כדברי רבינו שכך כתב מעיו"ט שהופשט מבערב:

ה

וכן אין מולחין את החלבים. שם ת"ר אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן משום ר' יהושע אמרו שוטחן על גבי יתדות אמר רב מתנה הלכה כר' יהושע איכא דאמרי אין הלכה כר' יהושע וכתב בהלכות וסוגיין בעלמא דהלכתא כלישנא בתרא ע"כ:

ו

המפשיט עור בהמה ביו״ט וכו'. בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל"ג.) תנו רבנן אין מרגילין ביו״ט כיוצא בו אין מרגילין בבכור וכו':

וכן אסור לעשות בית יד בבשר והוא שיעשה בסכין שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. (ביצה כ"ח.) אמר רבינא ובידא שרי:

ומותר לעשות וכו'. שם אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא:

ז

מולגין את הראש וכו'. פרק המביא (דף ל"ד.) ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן בחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן במספרים. וכתב הרשב"א יש מן הגאונים שהורה שלא התירו למלוג כל בהמה אלא ראש ורגלים בלבד אע"פ שמתכוין לאכול עורה של בהמה לפי שאין עושין אלא המפונקין ביותר ואסרו לעשות זה כדרך שאסרו לגמר את הכלים ועוד שנראה יותר כמעשה חול. ויש מורי הוראה שאמרו שלא אמרו ראש ורגלים בלבד אלא שדברו בהווה ולזה הדעת נוטה, עכ"ל:

וכן אין גוזזין הירק וכו'. בברייתא הנזכרת אין גוזזין את הירק בתספורת שלו אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות:

ח

ומותר ללוש עיסה וכו'. פרק יו"ט שחל (דף כ"ב:) תניא ב"ש אומרים אין עושין פת עבה ביו"ט וב"ה מתירין מאי פת עבה פת מרובה ואמאי קרי ליה פת עבה משום דנפישא בלישא:

והלש עיסה מעיו"ט וכו'. פ"ק (דף ט'.) אמר רבה גלגל עיסה מעיו"ט מפריש ממנה חלה ביו"ט ואבוה דשמואל פליג ופסק בהלכות כאבוה דשמואל ויש חולקין והוא דעת ההשגות וכבר הכריע הרשב"א ז"ל כדברי ההלכות. ומ"ש רבינו ונותנה לכהן כבר מבואר פ' ה' מהל' בכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין כיצד דין החלה והחלוק שבין ארץ ישראל וח"ל ובזמן הזה אינה נתנת לכהן אלא בח"ל כמבואר שם. וכתב הרשב"א ז"ל שלא אמרו אינו מפריש ביו"ט אלא בשנגמר גלגול העיסה והלישה לגמרי מעיו"ט אבל אם גמר הלישה היה ביו"ט מפריש ממנה ביו"ט בזמן הזה שכל העיסה טמאה מחמת טומאת מת והאריך בזה:

ואם היתה עיסה טמאה וכו'. פרק אלו עוברין (פסחים מ"ו.) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו״ט פירוש של פסח ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה וכן פסקו בהלכות ושם מבואר שאי אפשר לשרוף אותה ביו״ט לפי שאין שורפין קדשים ביו״ט כמו שנתבאר פ' במה מדליקין (שבת דף כ"ג:) וגם כן אי אפשר לאפותה לפי שאין ראויה לאכילה. ופשוט הוא שבשאר יו״ט שמפרישה ומניחה עד הערב. ודע שאין חלה טמאה עומדת לשרפה אלא בארץ אבל בח״ל אי איכא כהן קטן או גדול שטבל לקריו אוכל אותה לפי שאינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. וכן מבואר פרק חמישי מהלכות חלה בבאור וכן כתוב בהלכות פרק אלו עוברין. ורבינו ז״ל לא בא להזכיר בכאן אלא איסור השריפה והאפיה בחלה שאינה ראויה לאכילה:

י

אין אופין בפורני חדשה וכו'. ברייתא סוף המביא (ביצה ל"ד.) אין אופין בפורני חדשה שמא תפחת. ופירש רבינו מפני הפסד הלחם וימנע משמחת יו"ט והרשב"א ז"ל פירש ונמצא טורח שלא לצורך ודברי רבינו עיקר:

אין גורפין תנור וכירים וכו'. משנה שם (דף ל"ב.) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין. ובגמרא תני ר' חייא בר' יוסף קמיה דר"י ואם אי אפשר לו לאפות אא"כ גורפו מותר דביתהו דר' חייא נפל אריחא לתנורא ביו"ט אמר לה ר' חייא חזי דאנא רפתא מעליא בעינא מינך א"ל רבא לשמעיה טווי לי בר אוזא ואזדהר מחרוכא וכל זה בהלכות. ולזה כתב הרשב"א ז"ל ואם אי אפשר לו לצלות אלא בדוחק ומתירא שמא יחרוך הצלי אם יגע בלבנה והעפר שבתוך התנור גורף ואינו נמנע אם נפל שם ביו"ט ע"כ. ורבינו לא חלק בין נפל ביו"ט לנפל מעיו"ט לפי שמעשה דרבי חייא כך היה ולאו דוקא ביו"ט ולפיכך לא הזכיר רבינו כלל מעשה זה. וכתב הרשב"א ז"ל ולגרוף את התנור מן האפר והגחלים לאחר הסקה יראה לי שהוא מותר ואע"פ שהוא מכבה אי אפשר בלא כן וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש והרי זה כמניח בשר על הגחלים, עכ"ל. וכן נהגו:

וסותמין פי התנור וכו'. שם אמר ליה רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקין ליה תנורא ביומא טבא א"ל אנן אריקתא דפרת סמכינן כלומר אין אנו גובלין טיט ביו"ט אלא אריקתא דפרת סמכינן והוא הטיט והרפש שסביבות הנהר אמר רבא והוא דסיירה מאתמול ע"כ בהלכות:

ומותר לגבל את האפר וכו'. שם אמר רבינא קיטמא שרי, ובהלכות שהאפר אינו בר גיבול ולפיכך מותר לגבול ביו"ט לטוח בו פי תנור על האוכל או על הצלי ע"כ וכן פירש"י ז"ל. ובהשגות א"א כבר כתבנו בהל' שבת שכל זה שבוש עכ"ל. דעתו ז"ל שהאפר משעת נתינת המים חייבין על גיבולו והוא מפרש וקיטמא שרי לסתום התנור באפר יבש וכבר דחה הרשב"א ז"ל פירוש זה והכריח שלגבל האפר מותר. ונתן טעם לדבר שאפילו יהיה אפר בר גיבול כיון שמתייבש לשעתו ואי אפשר לגובלו מעיו"ט מותר לגבלו ביו"ט ונמצאו דברי רבינו שבכאן קיימין. אבל דין האפר אם יש חיוב בגיבולו בשבת כבר כתבתי פרק שמיני מהלכות שבת מה שנראה לי בסיום לרבינו ולדעת ההלכות:

יא

תנור וכירים חדשים וכו'. ברייתא שם (דף ל"ד.) ת"ר תנור וכירים חדשים הרי הן ככל הכלים הנטלין בחצר אבל אין סכין אותן שמן ואין טשין אותם במטלית ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות בהן מותר ואמפיגין אותן בצונן בלחוד קאי שהוא מפיגן בצונן להפיג חומן.

אין מלבנין את הרעפים וכו'. משנה שם (דף ל"ג) אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן ביו"ט ובגמרא מאי קא עביד אמר ר' יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שצריך לחסמן. ורבינו לא הזכיר חדשים לפיכך נראה שהוא מפרש ואמרי לה דאפילו ישנים אסור מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן. ולפי שאמרו מפני שצריך לבדקן אמרו מפני שצריך לחסמן אי נמי דה"ק מפני שצריך ללבנן כל כך עד שיתחסמו וזהו שבהלכות לא הביאו אלא משנה כפשטה ולא חלקו בין חדשים לישנים לפי שהן פוסקין כלשון אחרון וכפי מה שפרשתי אבל הרשב"א ז"ל פסק ג"כ כלשון אחרון וכתב דוקא רעפים חדשים:

ומסיקין ואופין בפורני וכו'. ברייתא כלשונה שם (דף ל"ד.) ופירוש אנטיכי יורה גדולה ואין חוששין שמא יאמרו לחול הוא עושה:

יב

אין עושין גבינה וכו'. שבת פרק ר״א דמילה (שבת דף קל"ד.) א״ל אביי לרבה מהו לגבן א״ל אסור ומאי שנא מלישה התם לא אפשר הכא אפשר. פירוש לא אפשר דלא מעליא כולי האי אם נעשית מבערב:

אבל דכין את התבלין וכו'. משנה וגמ' פ"ק דיו"ט ופסקו בהלכות בשם הגאונים דתבלין נידוכין כדרכן והמלח נדוך בשינוי וכן עיקר. וכן כל הנידוכין נידוכין כדרכן כגון כורכום ושום ושחלים וכיוצא בהן ועושין קונדיטון ביו"ט וכל זה בכלל דברי רבינו:

ואין שוחקין את הפלפלין וכו'. פרק יו"ט שחל (ביצה כ"ג.) ר' אליעזר ב"ע מתיר לשחוק את הפלפלין בריחים שלהם וחכמים אוסרים וכתב הרשב"א ז"ל יראה לי שאסור לטחון את החרדל בריחים שלו שהרי זה דומה לשחיקת הפלפלין בריחים שאסורה אבל נדוך הוא כדרכו:

יג

אין כותשין את הריפות וכו'. פ"ק (דף י"ד) ת"ר אין עושין טיסני ואין כותשין במכתשת ואמרו דברייתא משמע דאפי' במכתשת קטנה אסור והקשו והא תניא אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין בקטנה ותירץ רבא לא קשיא הא לן והא להו פי' לן מותר בקטנה וכן מוכרח בגמ' שם ולזה כתוב בהלכות גבי ברייתא ראשונה הא מתניתא אוקימנא לבני א"י אבל לדידן כותשין במכתשת קטנה וזה דעת רבינו שבכל מקום חוץ מא"י מותר לכתוש בקטנה ונתן טעם לאסור בני א"י מפני שהתבואה שלהם טובה. ובהשגות א"א אין הדעת נוחה מזה הטעם וכו'. ולפי דבריו כל מקום שאין רגילין הרבה בדייסא הרי הוא כא"י. ולזה הסכים הרשב"א ז"ל. ודעת רבינו כדעת ההלכות ואין באחד מן הפירושין הכרע:

יד

הקמח אע״פ שרקדו מעיו״ט וכו'. מדברי רבינו אתה למד שהרקדה ראשונה אסורה ביו״ט וכן העלה הרשב״א ז״ל ואפילו בשינוי אסור ויתבאר לך ממ״ש רבינו פ' ראשון כיצד אין קוצרין וכו' ולא מרקדין וכן נהגו ועיקר אבל לרקד פעם שנייה שנינו פ' אין צדין (ביצה דף כ"ט:) ת״ר אין שונין קמח ביו״ט משום ר' פפיאס ור' יהודה בן בתירא אמרו שונין ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם שמותר לשנותו שם דרש רב הונא זוטי אפתחא דנהרדעא שונין קמח ביו״ט אמר להו רב חמא פוקו ואמרו ליה שקילא טיבותיה דההוא גברא ושדייה אחזרא פוק חזי כמה מהולאתא רקדן בנהרדעא דביתהו דרב יוסף הוה נהלא קמחא אגבא דמהולתא אמר לה חזי דאנא רפתא מעליא בעינא מינך ומתוך כך יש פוסקין כרבי פפיאס ור' יהודה ששונין בלא שינוי. וזה דעת ההשגות שכתבו א״א אני אומר הלכה כרבי יהודה ורבי פפיאס וכו'. ביאור דבריו שאסור לסלק הצרור ביד אבל יכול לשנות הקמח ויש לו סמך בגמרא. אבל הרשב״א ז״ל פי' שמותר לסלקו ביד וזה נראה דעת רבינו שלא כתב איסור הנטילה ביד. ומה שהצריך רבינו שינוי בשלא נפל שם צרור נסמך על מה שאמרו שם דביתהו דרב אשי הוה נהלא קמחא אפתורא אמר רב אשי הא דידן ברתיה דרמי בר חמא אי לאו דחזאי בבי נשא לא הות עבדא. וזה המעשה נכתב בהלכות ומשמע דדוקא בשינוי והרשב״א ז״ל ובעל העטור הסכימו ששונין בלא שינוי:

טו

מוללין מלילות וכו'. פ"ק (דף י"ב.) אמר רבא מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט וסובר רבינו שביו"ט מוללו כדרכו בלא שינוי וכן דעת ההלכות. ומה שאמרו שם כיצד מולל והצריכו שינוי הוא בשבת בדוקא כנזכר פרק כ"א מהלכות שבת וכמו שכתבתי שם ואע"פ שיש חולקין כן עיקר. ודין הנפוח מפורש שם בברייתא מנפח על יד על יד ואוכל ואפילו בקנון ותמחוי אבל לא בנפה וכברה ובשבת צריך שינוי כמו שנזכר פ' כ"א:

וכן הבורר קטנית וכו'. שם (דף י"ד:) משנה הבורר קטנית ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל וב"ה אומרים בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בנפה וכברה ולא בטבלא ובגמ' תניא רשב"ג אומר מחלוקת בשהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דברי הכל נוטל את האוכל ומניח הפסולת והקשו פסולת מרובה על האוכל פשיטא מי איכא למאן דשרי לא צריכא דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא. ופירוש בורר כדרכו שנוטל הפסולת וזו היא ברירה כדרכה שהתירו ב"ה בשהאוכל מרובה בשיעור ואין בברירת הפסולת טורח יותר מברירת האוכל. וכתב הרשב"א ז"ל שמה שאמרו אבל לא בנפה הוא מפני שיש בה בשבת חיוב חטאת ולא רצו להתירה ביו"ט. ומתוך הטעם הזה יצא לו שכל מה שיש בו בשבת חיוב חטאת כגון בורר שלא לאכול לאלתר אלא להניח לבו ביום אפילו ביו"ט אסור וכן הדין בשני מיני אוכלין וכבר נתבאר פרק שמיני מהל' שבת במה יש חיוב חטאת בשבת. ואני אומר כבוד הרב במקומו מונח שאין כל מה שיש בו בשבת חיוב חטאת אסור ביו"ט שהרי ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת בשבת כנזכר פ"ח מהל' שבת וביו"ט מותרת על הדרך שנתבאר ולא אסרו נפה וכברה אלא משום דמחזי כבורר לימים מרובים וכן פירש"י ז"ל וזהו שלא הזכירו כלל ביו"ט בורר לאלתר או לבו ביום אלא הרי דינו כאופה ומבשל שמותר לאכול בו ביום ולשון דברי ב"ה מורה כן שאמרו בורר כדרכו ולא חלקו וזהו שבהלכות ובדברי רבינו לא נזכר חלוק זה כלל כנ"ל ועיקר:

יז

ואין מסננין את החרדל במסננת וכו'. ברייתא במס' שבת פ' ר״א דמילה (שבת דף קל"ד.) אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין אותו בגחלת וביו״ט איירי כדמוכח במאי דאמרינן ואין ממתקין אותו דאי בשבת פשיטא וכן פירשוה הרב בעל העטור והרשב״א ז״ל והקשו בגמ' מאי שנא מהא דתנן נותנין ביצה במסננת של חרדל ותירצו התם לא מיחזי כבורר הכא מיחזי כבורר ע״כ:

ואם היתה משמרת תלויה וכו'. בשבת פ' ר"א דתולין (קל"ז:) חכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה ביו"ט. ובגמרא (דף קל"ט:) אמר רבה בר ר"ה מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים אמר ר"א והוא דתלה בה רימונים ע"כ:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף