קובץ על יד החזקה/אישות/טז

קובץ על יד החזקה ‏ אישות טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנכסים שמכנסת וכו'. עי' מה שהאריך הה"מ וסיים והרשב"א הטיל פשרה דוודאי הנדוני' בכלל לשון הכתיבה וכו' אבל לדיניהם וכל מה שאין הלשון גורם אין הנדוני' בכלל העיקר דהתם שאני קולי דכתובה משום דמדידי' יהיב לה ונדוני' משלה ולמה נקל יותר משאר חובות דעלמא ע"כ ולענין זבורית י"ל ג"כ דאפי' נדוני' אינה נגבית אלא מן הזבורית דמדינא מוקמי' לה כשאר ב"ח ולא גבו אלא מן הזבורית דלא שייך טעמא דתקנו בע"ח בבינונית משום נעילת דלת וגבי אשה לא שייך נ"ד כדאמרי' יותר מה שהאיש רוצה לישא וכו' וכ"כ הרשב"א בחיד' בגיטין דף נ' ד"ה אמר רבינא אלא שכ' שם בדרך אפשר ומש"ה כ' הה"מ הל' ג' והרשב"א ז"ל לא הכריע וע"ש בלח"מ שנתקשה בדבריו ולא קש' כלל.

ה

וכן התקינו וכו'. כ' הה"מ דעיקר הגי' כמ"ש הרשב"א שלא תגבה שאפי' בחי' הבעל הורע כח הכתובה יש לזה ראי' בנדרים דף ס"ה פי' מהא דמקש' שם התלמודא מטלטלי מי משתעבדי לכתובה ושם בחי' בעל מיירי וראי' זו יש לדחות דיש מקום לומר דקוש' הגמ' הוי א"כ מוכח ממתני' דמטלטלי' לא משתעבדי לכתובה ובאמת יש פלוגתא בזה כדאמרי' כתובות דף פ"א ע"ב דר"מ אי"ל דמטלטלי' משתעבדי לכתובה מיני' דידי' ואפשר לומר דר"מ לטעמי' דקסבר כתובה דאורי' כתובות דף נ"ט א"כ הוי כחוב ורבנן ס"ל דהלכתא כתובה דרבנן. אמנם בחיד' רשב"א בקידושין בסוגי' דחבילה הביא משם סייעתא דלא גבו ממטלטלי' ע"ש.

ז

תקנו הגאונים. עי' כ"מ הל' ה' מ"ש בשם רבינו בפי' המשנה ומהריב"ל תמה ע"ז דמה ענין תקנת הגאונים שתגבה מן השבח ומן הראוי' דגאונים לא תקנו אלא מהמטלטלי' במה שהיתה גובה קודם התקנה מן הקרקע אבל שבח וראוי' קודם התקנה אף מן הקרקע לא היתה גובה ועי' בס' נתיבות משפט דף רפ"א ע"ג וע"ד לענין הלכה.

יב

קודם שתשבע. עי' בשו"ת הרא"ש כלל צ"א אם לא נשבעה אלמנה וגם לא פוטרה בעלה מהשבועה נמצא שאין יורשין מאמן כלל אלא את אביהם הם יורשות ואין לבנות כלום במקום הבן ומ"ש רמ"א באה"ע סי' צ' בשם י"א בתופסה יורשי' יורשים כתובתה אין הכוונה כפשוטה דא"כ ק' למה לא משני הגמ' כן שבועות דף מ"ח בהא דמקש' שם על רב ממתני' דלמא מיירי בתופסה וצ"ל דבקרקעות ונכסים ידועים לא מהני תפיסה וכמ"ש בשו"ת תה"ד סי' ש"ל ודברי החמ"ח שם צ"ע ועי' בשו"ת חו"י.

יג

ייחד לה. עי' בטור אה"ע סי' צ' במ"ש דמתני' ב"ב דף קנ"ח מיירי בייחוד לה שלא שייך צררי ועי' בתי"ט ב"ב פ"ט משנה ט' שתמה על הב"י וסובר דהתוס' חולקים על דין ייחד ע"ש והבין התי"ט דהתוס' ס"ל דסוגי' דשבועות חולקת על סוגי' הגמ' דר"פ אעפ"י וסובר דלא פליג רבנן כיון שתקנו שבועה לא חלקו ומש"ה תמה על הטור ולענ"ד דברי התוי"ט תמוהים ואין פרושו ברור בדברי התוס' דהא לא מצינו חולק על דין ייחד ובדוחק י"ל התי"ט מפרש דברי התוס' הכי אבל אין לומר דמוקי בייחד לה דהרי חזינן דהגמ' לא רצה לאוקמי המשניות בכה"ג משום דלא שכיח דע"כ יש כאן תיר' אחר כמ"ש התוס' ומש"ה תמה על הב"י שכ' ופשוט הוא ובס' נתיבות משפט דף קצ"ד ע"א תמה על התי"ט ופי' דברי התוס' בע"א דאל"כ אין הבנה למ"ש התוס' למה לי' לאוקמי' כב"ש דהא ברייתא זו ע"כ לא מיירי בהכי דא"כ למה צריך האב שבועה אלא דהתוס' שם סוברים כשיטת התוס' וסייעתו דגבי בע"ח לא מהני ייחד דחיישי' לפרעון וכה"ג בנכסי צ"ב ס"ל התוס' ג"כ הדין כמו בע"ח ולא מהני ייחד ע"ש שהאריך. ולי נראה עיקר כמ"ש בפי' התוס' ומ"ש התוס' בשם רבינו שמשון ע"ז ל"ק דלמה לא מוקי הגמ' משניות בכה"ג משום דלא שכיח משא"כ במתני' דקתני בהדי' נפל הבית ומה דק' לי' להרב נתיבות בדברי התוס' במ"ש דפריך נמי מברייתא ומוקי כב"ש לשני לי' כגון שייחד לה ארעא בד' מצרי דא"כ איך יחויב שהאב ישבע י"ל דכוונת התוס' דהו"ל לאוקמי לצדדין וה"פ הברייתא אביו אינו נוטל אלא בשבועה ולא ייחד ובייחד הבן נוטל בשבועה ושלא בשבועה דה"נ מוקי לה בגמ' שם מקמי הכי הא דתנן אבל יורשים משביעין אותה ואת יורשי' דלצדדין קתני ואמאי מוקי לה כב"ש א"ו דלא רצה לאוקמי בכה"ג דל"ש.

יד

ואפי' דקדקה עצמה בחשבון וכו'. והרי"ף השמיט בבא זו וכ' הר"ן שסמך על משנתינו ע"ש ואין להקשות מפני מה הביא בעי דעדים דזה צריך להביא דסד"א דסמכי' אמתני' דשבועות דתנן פוגמת שלא בעדים וכו' ובאמת מקש' הגמ' שם מהך מתני' ולזה הביא הרי"ף דאמרי' כתי' הגמ' וק"ל.

יז

אבל אם אמרה אין בשטר כתובתי אלא ה' מאות וכו'. פי' שלא פירשה אמנה היתה ביני לבינו א"כ הרי הודית שהשטר מזויף ולא שייך כאן מגו כמ"ש בשלטי גבורים דדמי להאי דגחין ולחוש אין שטרא זיפא הוא וכו'.

כג

ועד כמה וכו'. במתני' פ' הנושא כל זמן שהיא בבית אביה ועי' במרדכי מ"ש בשם הראב"ן דלאו בבית אביה תלי' מילתא אלא כ"ז שאין לה מזונות גובה עד כ"ה שנים אפי' נשאת ונשבעת ונוטלת מדלא מפליג הכי בין נשאת ללא נשאת ע"ש ובס' הפלאה אה"ע סי' ק"א הקשה ע"ז דעיקר דינא דמתני' קמ"ל בלא תובעה בכ"ה שנים מחלה וא"כ י"ל דבנשאת לא מהני מחילה דהא קיימ"ל באה"ע סי' צ"א מכנסת שט"ח לבעלה א"י למחול והשתא איכא לדיוקא איפכא ע"ש שהאריך. ול"נ ל"ד למכנסת שט"ח כיון דחוב ברור וסמכי דעתי' דבעל עלי' אבל בכתובה דאינה נפרעת אלא בשבועה יכולה היא למחול כדי לפטור משבועה ונ"מ היכא דפוטרה משבועה או בהודה שלא התפיס צררי ומזה לא מיירי מתני' דבר שאינו מצוי ויפה כ' המרדכי כנ"ל.

כה

יש להשביעו שבועת התורה. והראב"ד השיג ועי' הה"מ דעיקר קוש' על רבינו דא"י לכפור ובאמת יש מקום ליישב דברי רבינו דהא דאינו נאמן לומר פרעתי הוא מטעם דאלים רבנן כחה בגביית הכתובה וכמ"ש התוס' בסוגי' דהטוען אחר מעשה ב"ד ולא תקנו דבר זה כ"א לטובתה ואם עי"ז יפטור הבעל משבועת התורה כה"ג אין כאן טובה לה והניחו על הדין דהא מצד הדין לא גרע מחוב בעלמא דנאמן לומר פרעתי. אבל דברי רבינו צ"ע עי' ברא"ש ר"פ האשה שנתארמלה שכ' שם דלא בעי שבועה דאורייתא אעפ"י שהוא מודה במנה לא חשבי' לי' כמ"מ וכו' והכי אי' בירושלמי סלעין דינרין ונמחק הוא אין פחות משנים וכו' ובעי עלה הא אם ההודאה ממין הטענה יהי' חייב והכא נמי שההודאה ממה"ט כלומר שאין לה שטר והיא טוענת מאתים והוא אומר מנה ופריק כ"ע מודה שהוא חייב לה מנה וכ' הרא"ש שם פי' שא"י לכפור באותו מנה שהטוען אחר מב"ד לא אמר כלום ע"ש א"כ הך ירושלמי צ"ע לשיט' רבינו. ואפשר לומר דס"ל לרבינו לחלק כן כיון דמצינו בתלמודא דידן מחלוקת אי הטוען אחר מב"ד לא אמר כלום או לא ס"ל להלכה דקימ"ל כמ"ד דלא אמר כלום דוקא במגיע לה טובה ממנו אבל לא לפוטרו משבועת התורה אבל מודה רבינו דמ"ד דס"ל לא אמר כלום לא מחלק בהכי ולא ק' על רבינו מהירושלמי דשם קאי למאן דס"ל הטוען אחר מב"ד לא אמר כלום.

ויותר נראה דס"ל לרבינו דהכא בהוא אומר מנה אף דא"י לכפור מ"מ לא פטר משבועת התורה דבכל מקום הטעם משום דהו"ל הילך ובאידך הוי כ"ה ופטור משבועת התורה משום דאינו מעיז משא"כ הכא הרי אמרינן בגמ' ר"פ האשה שנתארמלה דרוב הנשאת בתולה יש לה קול וכיון שאין כאן קול ראי' לפנינו דלא היתה בתולה כשנשאת ומש"ה טוען דאלמנה נשאתיך משום דסייע לי' דליכא קלא ולא שייך כאן חזקה דאינו מעיז וכענין שאמרו באומרת לבעלה גרשתני ומסייע לה עדים ומש"ה חייב לשבע שבועת התורה א"כ אין ראי' מהירושלמי משום די"ל דהירושלמי ס"ל כמ"ד דתלמודא דידן דרוב נשים בתולות נשאות עדיפא א"כ לא מסייע לי' הא דאין לה קול ושפיר הוא כ"ה ופטור משבועת התורה והא דנאמן הקטן להעיד בגדלו הגם דליכא קלא ס"ל לרבינו דוודאי הי' כאן קול כיון שגם הקטן העיד עתה ועי' בתוס' שם ד"ה וזו וכו' ובאס"ז שם ובזה א"ש דהביא רבינו דין זה דנאמן להעיד בגדלו בהלכה זו סמך להך דין דנשבע שבועת התורה להורות לנו דאפילו באין לה קול ג"כ נאמן להעיד בגדלו ודוק קצרתי.

כז

מתוך שיכול לומר לא גרשתי וכו'. הקוש' מפורסמת על דברי רבינו דמאי מגו יש כאן דהא איהו בעי ליפטר אף מהעיקר ואין אומרים מגו לחצי טענה וכבר הקשה כן המהרי"ק וכ"מ בתוס' פ' חזקת דף ל"ה ע"ב ד"ה ואי דלי וכו' בתי' הב' ועי' בס' נתיבות משפט דף רנ"ט ע"ד שהביא שם דברי רמב"ן ב"ב דף ל"ג ע"ב גבי ר"נ דאמר הדרי ארעא והדרי פרי ע"ש. ולי נראה דיש מקום לחלק דעד כאן לא כ' הרמב"ן דלא אמרי' מגו בכה"ג בחצי טענה כ"א היכא דטענתו אינו טענה מצד הדין כ"א מצד המגו עיקר נאמנתו מש"ה בעינן מגו מעלי' משא"כ בבעל שטוען פרעתי הכתובה אפי' במקום שאין כותבין מצד הדין הי' נאמן מידי דהוי אשאר מלוה בע"פ ולא שייך לומר מה הועילו חכמים בתקנתן דמצי לאתרוי' בי' אל תפרעני אלא בעדים כמבואר בהרז"ה וברמב"ן אלא דאלים רבנן לתקנתן וחזקו כח מעשה ב"ד אבל ביש לו מגו אף שהוא מגו לח"ט מ"מ האמינו לו לפחות במה שהי' פוטר אלו הי' טוען אותו טענה וראי' לזה מדברי התוס' בעצמו בא"ד שכ' תי' הא' משום דהוי מגו במקום עדים ומה דחיק להו משום דגם שם אי לאו דסברא ברורה הוא דלא נאמן בטענתו כיון דדלי לי' צנא דפירא אנן סהדי לא הוי שייך כלל תי' הב' לפי דברינו ודוק.

לא

האשה נאמנת וכו'. עי' כ"מ ועי' בשו"ת הר"ש הלוי חלק אה"ע סי' צ"ט ונראה שזה הוא ג"כ כונת רש"י במ"ש במתני' ותטול כתובה ע"פ לאפוקי מדעת הטור וכן נראה לי מוכח בשבועות דף ל"ב בהא דאמר שם הכל מודים בע"א שהוא פטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד משמע דבכל ענין א"צ לשבע וע"ש היטיב בתשובה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.