פתחי תשובה/חושן משפט/לט
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) גובה מהמשועבדים. עיין באר היטב עד וע"ש שמאריך בענין אי שעבודא דאורייתא כו'. ועיין בתשובת משכנות יעקב (סי' ט"ז) שהאריך הרבה בזה ומסיים מכל הלין ראיות נראה שהעיקר כדעת הסוברים שעבודא דאורייתא ע"ש:
(ב) אבל אם קנו מידו. כתב בספר דגול מרבבה וז"ל ואם קנה קמיה חד סהדא או בפני הבעל־דין בלי עדים כלל ומודה שקיבל בקנין אלא שאינו רוצה לקיים ורוצה לחזור בו אם הקנין מהני הואיל ולא נעשה בפני ב' עדים, עי' בש"ך סימן פ"א ס"ק כ"ב שהאריך בזה עכ"ל. ועיין בתומים (ס"ק י"ז) שכתב דקיי"ל כמ"ש הש"ך למסקנא דקנין בפני עצמו ג"כ מהני כו' ע"ש עוד:
(ג) לחוש שמא פרע. עיין באר היטב ועיין בתשובת חות יאיר (סוף סימן ר"ל) שכתב לולא דמסתפינא אמינא כי אפילו אמר הלוה לעדים אחר הקנין אל תכתבו שטר והמלוה מבקש שיחזיר לו מעותיו ונמשך הדבר עד אחר זמן־פרעון וטען הלוה פרעתי בזמן־פרעון אינו נאמן דאילו פרע היה אומר לעדי קנין אף־על־פי שאינו מתיירא משטר מכל־מקום היה לו לחוש לקנין שיהיה לו דין שטר לכן בעת הפרעון היה לו להודיע לעדים כו' מכל מקום קשה לנו להוציא ממון בדמיחה על־פי סברא זו דהיה מודיע אחר דבטוח מה־שאין־כן בדמיחה רק בדאקני כו' (עמ"ש בזה לקמן סימן קי"ב ס"א ס"ק ב' ע"ש):
(ד) ואם קבע לו זמן לפרעון. עיין בתשובת הרדב"ז (ח"ב סי' רנ"ה):
(ה) ואם יאמר המלוה כו'. עיין בתשובת רשמי שאלה (סימן נ"ב) שכתב דלפי המנהג שנתפשט בינינו שכותבין שטר אחר כל קניני ק"ס גם הלוה יכול לחזור אפי' מעיקר הלואה כו' עש"ה:
(ו) אם לא היו קבועים. עיין ש"ך (ס"ק י"ח) עיין בתשובת משכנות יעקב (סימן י"ז) מ"ש בזה:
(ז) ולא שלחו לו. עיין באר היטב שכתב ר"ל שלא היו קבועים או לא שלחו לו. כו' וכוונתו משום דבעינן תרווייהו שיהיו קבועים וגם שלחו לו אז כותבין וכמ"ש הש"ך סקי"ט ולכן אם חסר חדא מהנך תרתי לא מהני עד דאיכא תרווייהו וע' במסגרת ובס' עטרת צבי ובס' מאמר קדישין ששגו בזה והבינו דהסמ"ע סובר דלא בעינן תרתי ומחולק עם הש"ך וט"ז וליתא וכבר העיר בזה בס' תפארת יעקב סקי"ב ע"ש:
(ח) דבכל ענין נאמן. עיין באר היטב וע' בתשובת עבודת הגרשוני (ס"ס נ"א) מ"ש בזה. וע' בתשו' חכם צבי וסק"ט אודות מי שיש לו פסק כתוב על חבירו שיש לו רשות לברור א' משני חדרים של הנתבע ועכשיו נפל אחד מהשני חדרים והנתבע אומר כבר ביררת את זה שנפל קודם שנפל ונסתחפ' שדך והלה מכחישו ואומר שעדיין לא בירר שום א' מהחדרים מי נאמן והשיב דהדין עם התובע ולא מבעיא למ"ד דבפסק דין כתוב אין שכנגדו נאמן לומר פרעתי בנ"ד נמי אין הלה נאמן לומר כבר ביררת ואף למ"ד דנאמן לומר פרעתי ה"מ בתביעת מטלטלין ומעות דלאו בני שטרא נינהו אבל בתביעת קרקע דבת שטרא היא כל מעשיה אין נעשין ונגמרין אלא בשטר כו' וכל זמן שלא עשו שטר מבריר' זו אינו נאמן ועוד מאן לימא לן דבדיבור בעלמא קנה הלה את החדר ודילמא אף אם אמר בפי' אני בורר חדר זה לעצמי עדיין אינו כלום ולא קנה את החדר עד שיברור ויחזיק בו בדרך א' מדרכי הקנאות שבקרקע וכ"ז שלא החזיק יכול לחזור בו ולברור האחר ומדברי הנתבע נראה פשוט שלא עשה שום קנין וחזקה אלא בדיבור בעלמא כו' ע"ש:
(ט) טריפת לקוחות שמא כו'. בגליון־שולחן־ערוך דהגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל נ"ב ואם העדים מעידים בעל־פה שאמר להם כתבו וחתמו הוי מלוה בשטר. ואם הלוה מודה שאמר להם כתבו וחתמו אם העדים מתו נאמן לומר פרעתי במגו שהיה אומר שלא אמר לעדים כתבו וחתמו אבל אם העדים חיים אינו נאמן. מהרח"ש סי' א' עכ"ל:
(י) שטר ללוה כו'. כתב בדגול מרבבה וז"ל אבל שטר משכונא אין כותבין אלא־אם־כן מלוה עמו עיין בסי' ס"ה סוף ס"א בדברי המחבר אמנם לפמ"ש שם על הגליון (יובא שם ס"ק ב') שפיר כותבים גם שטר משכונא ללוה בלא מלוה עכ"ל:
(יא) במה דברי' אמורים. עיין באר היטב ובש"ך (ס"ק ט"ל) ועיין בתשובת ושב הכהן (סימן ז' ח') מ"ש בענין זה באריכות. וע' בתשובת הרדב"ז (סי' תקי"א):
(יב) או שכתב בשטר בהדיא. עיין ש"ך (סק"מ) שתמה על דין זה והניח בצ"ע. ועיין בתשובת בית אפרים (חח"מ סי' ג') מ"ש בזה:
(יג) יכול לחזור בו. עיין באר היטב מ"ש ונראה שצריך להחזיר לו שכר הסופר כו' ועיין בתשובת רבי עקיבא איגר (ס"ס קל"ד) שכתב ראיה לזה מדברי הרא"ש בתשובה הובא בש"ע לקמן (סי' של"ג ס"ח) באמר לאומן עשה כלי פלוני ואקנה ממך כו' ועשאו האומן ואח"כ אינו רוצה לקחתו חייב מדינא דגרמי ע"ש עוד ויובא קצת לקמן (סי' ר"ט ס"ן ס"ק י"א) ומדבריו שם מבואר דדוקא אם אמר המלוה שיעשה שטר ע"ש. ומ"ש הבה"ט עוד עד ונראה דדין זה הוי ספיקא דדינא כו' עיין בתשובת משכנות יעקב (סי' י"ט) ובתשובת בית אפרים (חח"מ סי' כ') מ"ש בזה. ועמ"ש לקמן סי' ק"צ ס"ב בד"ה בכסף.
ומ"ש הבאר היטב עוד נחלקו גדולים עם המבי"ט שם במי שמכר צמר לחבירו כו' עמ"ש בזה לקמן סי' צ"ו ס"ו ס"ק ב':
(יד) אבל אם אמר להלות לו על המשכון. בגליון שלחן ערוך דהגאון מהר"מ בעל תפארת־למשה נ"ב וז"ל וכ"ש אם התחייב המלוה עצמו בק"ג להלות לו דא"י לחזור כדמשמע סי' קל"א סק"א ע"ש עכ"ל וצ"ע:
(טו) והחזיק במשכון. עי' בתומים ובקצות החושן ועיין בתשובת בית אפרים (חח"מ סי' כ') מ"ש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |