ביאור הגר"א/חושן משפט/לט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) או שהודה. סנה' ך"ט א' וע' רש"י שם ב' ד"ה ואם לאו ובב"ב מ':
(ב) ואינו. ב"ב קע"ו א':
(ג) והמלוה. שם קע"ה:
(ליקוט) ע' ש"ך סק"ב ועיקר המחלוקת הוא פלוגתת רי"ף ותוס' בפי' דגמ' דבסוף ב"ב אר"פ הלכתא כו' משום נעילת דלת ובקדושין י"ג ב' קאמר משום דשיעבודא דאוריית' ותי' הרי"ף דה"ק בב"ב שם דמשום נעילת דלת אוקמוה אדאוריית' ותוס' בקדושין תי' דשם בקדושין קאמר אמלוה הכתובה בתורה כגון נזקין וערכין כו' וע' תוס' דב"ק ח' א' ד"ה כולן כו' והוצרכו לכ"ז לשיטתם דר"פ אמר אף במלוה הכתובה בתורה אבל לפי' הרי"ף י"ל אף למ"ד לאו ככתובה בשטר דמי משום דשיעבוד' דאוריי' ור"פ ל"ק אלא במלוה דל"ל קלא משא"כ בנזקין וכמ"ש תוס' שם י"ד ב' ד"ה ש"מ כו' ומפר"ת כו' וקשה למ"ד כו' ר"ל לרב ושמואל כו' אבל לר"פ ל"ק לפי' תוס' הנ"ל וכן תי' הרשב"א על קו' תוס' הנ"ל ח' א' בד"ה הנ"ל וי"ל כגון שעמד בדין א"נ י"ל דנזקין גובין אפי' ממשועבדין למ"ד שעבודא ואנן קי"ל הכי ועוד נ"ל ראיה ממ"ש בפ' המניח ל"ג ב' כיון דאי"ל קלא כו' ור"ל כמ"ש תוס' הנ"ל י"ד ב' ומפר"ת כו' וס"ל לרשב"א כשיטת הרי"ף וכ"כ המ"מ בפי"ע מה' מלוה בשם י"מ וכ"מ בש"ע סי' קי"ט ס"ג וגובה ניזק כו' ועסמ"ע וש"ך שם ואע"ג דקי"ל דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי כמ"ש בי"ד סי' ש"ה סט"ז ואפ"ה גובה ניזק ומ' אפי' לא עמד בדין וע"כ צ"ל כתי' הרשב"א ומ"מ דשעבוד' דאוריית' וכ"פ בסי' צ"ז סכ"ד ובסי' ק"ד סי"ג ועבה"ג שם ושם וכמ"ש הרשב"א סי' תתקי"ד ומ"ש בסי' ס"ד סל"ה המוחל כו' משום דדינ' דגרמי מדרבנן כמ"ש בסי' שפ"ו וכמ"ש בש"ך שם ואף לרמב"ן דס"ל דמדאוריי' מ"מ ל"ל קלא כנ"ל דוקא נזקין די"ל קול וכמ"ש ר"פ במלוה לפי' הרי"ף ועש"ך בסי' ס"ו שם ועתוס' דב"ק י"ב א' ד"ה אנא כו' וכשיטתם וכ"כ הרא"ש שם ובפ' הגוזל אבל בסוף ב"ב העתיק לשון הרי"ף כדרכו ועש"ך אבל בש"ע בכל המקומות הנ"ל פ' שהוא דאוריית' (ע"כ):
(ד) ואם יש. כתובות ק"ב ב':
(ליקוט) ואם יש כו'. מהא דשטרי אקנייאת' וכפי' ר"ח שם דבהלואה מיירי וכמ"ש הרא"ש שם והג"א דלא כרשב"ם וכן הסכימו כל הפוסקים ומהא שטר אקניית' דב"מ י"ג א' וכפי' הרי"ף וש"פ שם (ע"כ):
(ה) (ליקוט) וע"ל ר"ס רכ"ה כו'. ר"ל כמש"ש ואפי' לא פי' דלא כנ"י שכ' והא דאמרי' אחריות ט"ס הוא היינו כשהתנה והביאו סמ"ע ס"ק ט"ז ודברי סמ"ע כאן סק"ה תמוהין דמה ענין קרקע ומטלטלין כאן (ע"כ):
(ו) המלוה סנה' שם:
(ז) עד שיאמר. ב"ב מ"א:
(ח) ותנו לו. כמ"ש בכתובות שם והבו ליה כו':
(ט) (ליקוט) וי"א כו'. מדל"ק בסנה' שם רק כתבו אלא דוקא בכתובה וכיוצא. וס' הראשונה דייק מדקאמר הבו ליה ול"ק לה אבל רש"י נזהר מזה וכ' כגון מתנת קרקע וע' ר"ן שם. אבל במ"ש בתחלה וחתמו ותנו לו ל"פ הי"א שכ"כ ג"כ בסנה' שם ההוא אודית' כו' (ע"כ):
(י) (ליקוט) בד"א כו'. שם ושם (ע"כ):
(יא) (ליקוט) שסתם כו'. ב"ב שם (ע"כ):
(יב) (ליקוט) או יכתבו כו'. מפני שלא כ' בו דאקנה כמש"ל סי' מ"ג סי"ב (ע"כ):
(ליקוט) או יכתבו כו'. ע' סמ"ע סק"ו וכ"ה בגמ' דב"ב קע"א ב' (ע"כ):
(יג) ואפי'. דדוק' במתנת ש"מ אין כותבין לאחר מיתה. ב"ב קנ"ב:
(ליקוט) ואפי' מת הלוה כו'. דוקא בש"מ אמרי' דאין שטר כו' משא"כ כאן דהקנין היה מחיים (ע"כ):
(יד) אפי' קבע. דבלא"ה אף בלא קנין. ב"ב ה' א' ובכתובות ך"ב ש"מ האי סהדות' כו' אפי' טובא נמי:
(טו) (ליקוט) וכן כו'. ממ"ש האי סהדות' כו' ולא היא כו' (ע"כ):
(טז) ויש חולקין. דפליגי על רב האי וחוזר הדין לשאר מלוה ע"פ שדוקא בתוך הזמן לא חיישי' לפרעון וראיה מב"מ י"ז א' בין צא תן כו' ואמר פרעתי נאמן אע"ג דגבי ממשעבדי וע' רי"ף שם. רמב"ן בשם מקצת גאונים:
(ליקוט) וי"ח כו'. וראייתו ממצא שט"ח דחיישי' לפרעון וממ"ש בב"מ י"ז בין צא תן כו' דחי' שי' לפרעון אע"ג דגבינן ממשעבדי כמ"ש הרי"ף שם וס' הראשונה ס"ל דמצא שאני דאפי' בתוך זמנו חיישי' דאיתרע כמ"ש בס"ס מ"א ומצא תן ג"כ אין ראיה דשם לא אסיק אדעתיה ומסתמ' עושה כמה שצוהו ב"ד משא"כ בקנין דסתם קנין כו' ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה כמ"ש בב"ב קע"א ב' (ע"כ):
(יז) דאי משך. לסברתם דשוה לקובע זמן ועסי' ע"ח ס"ח וצ"ע וער"ן. (ליקוט) דאי משך כו'. הרמב"ן אזיל לשיטתו דס"ל דשלשים יום הוא כמו קובע זמן כמ"ש בחידושיו וכ"כ הר"ן ועס"ס ע"ח ועש"ך (ע"כ):
(יח) וכל שלא. סנה' שם ההיא אודית' כו':
(יט) מיהו י"א. עתוס' כתובות שם ד"ה ור"י:
(ליקוט) וכל שלא כו' מיהו כו' הל' מגומגם דהוא חולק על ס' הראשונה ופליגי בשני התי' של תוס' דכתובות כ"ב ד"ה ורי"א אומר כו' וי"ל דלא חשיב שטר אלא כו' ועוד אור"י דלא בעינן כו' (ע"כ):
(ליקוט) וכל שלא כו' עתוס' דפ"ג דב"ב מ"א ד"ה מחאה כו' ע"ש (ע"כ):
(ליקוט) וכל כו'. ובתוס' דב"ב שם ד"ה מחאה כ' כס' ראשונה לפי מה דקי"ל כרש"י כמ"ש בסי' כ"ח אבל ביבמות כ"ט ב' כ' כס' אחרונה (ע"כ):
(כ) (ליקוט) אם הלוה כו'. ערשב"ם בב"ב ע"ז א' ד"ה חוזר כו' ואע"ג כו' (ע"כ):
(כא) ואפי' קנו. ב"ב ג' א':
(כב) ואם יאמר המלוה כיון. ב"ק ק"ג א' וזוזי בכדי לא שדינא כו':
(כג) שהולך לפני. שם דקע"א א':
(ליקוט) הולך לפני ב"ד כו'. משום הפסדו ועתוס' דר"פ אע"פ א' סד"ה חוזר וקשה כו' וכן בנמחק וע' ד"ה כתובו (ע"כ) .
(כד) וי"א. שם קי"ד א':
(ליקוט) וי"א שאפי' כו'. כמ"ש תוס' דדוק' במתנה או מכר וכ"כ הרשב"א דמתנה לבד יכול לחזור ולא במוכר ולוה וע' בתוס' דב"ב שם ובר"פ אע"פ סברות חלוקות בזה (ע"כ):
(כה) יש מי שאומר. שם קס"ו ואין כותבין למלוה. והקשה פשיט' ותירץ בכה"ג:
(ליקוט) יש מי שאומר דלא כו'. מהא דאין כותבין למלוה כו' ושם ע"כ בקנין איירי כמ"ש בב"מ י"ג א' וע"כ בכה"ג איירי ועמש"ש (ע"כ):
(כו) ויש. עסי"ג ואפי' אומר המלוה כו':
(ליקוט) יש מי שאומר כו'. דהא מתני' ע"כ בקנין איירי כמ"ש בפ"ק דב"מ וע"כ סיפא ואין כותבין כו' ג"כ בקנין איירי דאל"כ אף ללוה אין כותבין אבל המ"מ נזהר מזה וכמ"ש בסי"ג ואם יבא הלוה להקנות והיינו הקנין ומ"מ פי' הרמב"ן מרווח יותר והא דכותבין ללוה משום שא"ל כתובו דודאי קנין שלא בפניו מהני לכ"ד רק לסתם כו' ועסי"ג בהג"ה (ע"כ):
(כז) העדים. ב"ב קיג ב' שלשה שנכנסו וכו' וערשב"ם שם:
(כח) אבל. ב"ב קע"א א' עדים שעשו כו' וכ"ש שלא צוום:
(כט) אבל אם העידו. שבועות לד ב':
(ל) אבל באומר. ב"מ י"ג א' דחיישי' לפרעון ושם י"ז ב' דילמ' במקום כו' לא גביא אע"ג דהטוען אחר כו':
(לא) ואפי'. שם ז' ב' לדידכו אודו כו':
(לב) אבל. ב"ב ה' א':
(לג) והעידו. עתוס' שם:
(לד) כל שכתבו. מהא דאודית' סנה' כט ב' כנ"ל:
(לה) (ליקוט) אין לו כו'. לכאורה מ' כס' אחרונה בס"ג בהג"ה אבל א"א לומר כן דא"כ דברי הרשב"א סתרי אהדדי אלא ל"ד ועכה"ג (ע"כ):
(לו) (ליקוט) כל כו'. דקיי"ל כמר בר"א בר ממפיך וחיוורי כשיטת ר"ח וכ"כ הרי"ף ורא"ש וש"פ (ע"כ):
(לז) (ליקוט) אם לא כו'. ר"ל כל שחסר מאלו ב' דברים (ע"כ):
(לח) (ליקוט) ולא כו'. ר"ל או לא כו':
(לט) מעצמם. לרבות':
(ליקוט) יושבים מעצמם. מלשונו מ' דוקא אבל לפי סוגיא דשם מ' להיפך וצ"ל דל"ד (ע"כ):
(מ) אפי' לא אמר אתם עידי. כמ"ש בסי' פ"א דבפני ב"ד א"צ אתם עדים:
(מא) והוא שיהיו. ע"ל סי' מ"ט ס"ב וצ"ע דמעשה ב"ד כקנין דמי ועסמ"ע וש"ך:
(ליקוט) והוא שיהיו כו' הרמב"ם אזיל לשיטתו אבל ש"פ חולקים עליו כמ"ש בסי' מ"ט ס"ב וע' בה"ג שם ועש"ך (ע"כ):
(מב) ואפי' הם. כ"ש מהלוא' בעין שמא נאנסו:
(מג) בד"א. ערי"ף בב"מ שם:
(מד) כשלא קבל. כ"מ הרמב"ם מ"ש הרי"ף שם דלא צאית דינא:
(ליקוט) בד"א כו'. עש"ך ס"ק י"ח וס"ק כ"ג וס"ק כ"ח וכ' שש"פ חולקים על הרמב"ם ואין דבריו נכונים שלפ"ד דבפס"ד אפי' לא נכתב כמלוה בשטר א"כ דברי ש"ע בס"י אם יש כו' סותר לדברי הרמב"ם כאן וכמ"ש בהג"ה כאן ואפי' למ"ד כו' מה ענין פס"ד לכאן דכאן שטר הודאה היא ועוד דסוגי' דב"מ שם דאמר צא תן לו כו' דאוקים הרמב"ם בהודאה וחילוק דצא כו' בכפרן פי' הרמב"ם בנתחייב ע"פ ב"ד כמ"ש בסי' עט סי"ג וביותר קשה דא"כ למה כ' שנאמן לומר פרעתי ואינו נאמן הא מעשה ב"ד הוא ועוד הא כ' בפירוש שהודאה ועדות בב"ד שוין כמש"ש סי"ב הודאה בב"ד או כו' והוא מעשה ב"ד וכמ"ש המ"מ דדברי הרמב"ם הם לקוחים מדברי הרי"ף בב"מ שם אינו נראה דרי"ף כ' דלא צאית דינא וכמ"ש הראב"ד וכמש"ש סי"ד בד"א כו' ועוד שלא הזכיר התי' הראשון של הרי"ף שחילק בין משעבדי לפרעתי. אלא נראין דברי לח"מ שדבריו לקוחין מסנה' ך"ט ב' דבהודאה כותבין ובב"מ שם אמר דאין כותבין וחילק כמ"ש בסנה' שם דדוקא בשלחו כו' וס"ל להרמב"ם דהודאה בב"ד ונתחייב בב"ד שוין דבשלחו כו' אז כמלוה בשטר דמי אע"ג שלא כתב לו כמ"ש כאן וסי' ע"ט סי"ב הודאה כו' כמלוה בשטר כו' בד"א כו' ולכן כותבין לו הודאה או פס"ד אפי' כשיצא מב"ד וחזר אבל לא שלחו אחריו כו' אינו כמלוה בשטר ואין כותבין כשיצא וחזר אבל בעודם בב"ד לעולם כותבין ואין חוששין שמא יתן כו' דהא בפני הלוה כתבוהו וה"ל ליקח שטרו וז"ש כאן ושם ויצא ואמר כו' לפיכך אם חזר כו' וכן בס"ז כל כו' אם בא אח"כ כו' אבל בעודם בב"ד לעולם כותבין ואז אין נאמן לומר פרעתי בעוד הפס"ד בידו וכה"ג הוא מ"ש בס"י אם יש כו' דהיינו בלא שלחו ומ"ש בש"ך ס"ק י"ח כ' הנ"י פז"ב כו' הנ"י חולק בזה על הרמב"ם דבהודאה בלא שלחי אפי' עודם בב"ד לא כתבינן דכעדים דמי ולא כתבינן בדלא א"ל כתבו אבל בשאר דברים שוה להרמב"ם ובזה ניחא מ"ש בש"ע ס"י אם יש כו' וכמ"ש הרמ"א כאן ואפי' למ"ד כו' שאין חילוק בין פס"ד להודאה. ומ"ש הרמב"ם בד"א כו' לפיכך כו' ממ"ש בב"מ שם בין כו' ובסנה' שם אמר דבהודה לפני שלשה כותבין ולדידיה אין חילוק בין פס"ד להודאה ותי' דבכה"ג וכמש"ש בסנה' ומ"ש הוא כמלוה כו' ממ"ש בב"ב מ"א אי כמעשה ב"ד כו' ובגיטין י"ח א' מה מעשה ב"ד כו'. ומ"ש אם חזר כו' וכן בס"ז אם בא אח"כ הא בעודו בב"ד לעולם כותבין ממ"ש בב"מ שם בא ואמר כו' אבל נ"י מפרש דוקא בפס"ד כנ"ל. אבל קו' הרי"ף מפ' הרמב"ם כתי' ראשון של הרי"ף וכמ"ש בסי' שע"ב ס"א וכן הרא"ש לא הזכיר אלא תי' הראשון ואף שלדינ' מודה כמ"ש בפ"ק דב"ב סוף ס"ט א"נ כגון שעמד כו' וכמ"ש בס"ס ע"ט (ע"כ):
(מה) (ליקוט) אבל שנים כו' ואמר פרעתי כו'. אבל לגבות ממשעבדי לעולם גובה. טור והוא מדברי הרי"ף ורא"ש שהקשו ממש"ש כגון שעמד בדין וכנ"ל. סמ"ע וש"ך. אבל אין מוכרח דהם ל"ק אלא בפס"ד אלא שהרמב"ם משוה להו להדדי. ועוד כתב סמ"ע מיהו כו' וט"ז וש"ך חולקין במודה משום קנוניא וכמ"ש בב"ב קכ"ח ב' וכ"ה ברי"ף שם כדבריהם אבל ברא"ש וטור כתב כדברי סמ"ע ועש"ך (ע"כ):
(מו) (ליקוט) הן. ל"ד כנ"ל דלא כש"ך (ע"כ):
(מז) (ליקוט) אם חזר. דוקא כנ"ל (ע"כ):
(מח) כתבו לי הודאתי. כפי' הרי"ף:
(מט) (ליקוט) שמא פרעו. ואפי' ידוע שמא יפרע כמ"ש בס"ז שמא יתן כו'. סמ"ע וש"ך. אלא דנ"ל לדברי הג"מ והרב בס"י דאם מודיעין אח"כ כותבין ונותנין משא"כ כה"ג (ע"כ):
(נ) אם יש. ב"מ שם הטוען כו' כפי' הגאונים ומפי' הרי"ף הנ"ל:
(ליקוט) אם יש כו'. כמש"ש הטוען אחר מעשה ב"ד כו' ופי' הגאונים פס"ד וכ"ה בירו' פ' בתר' דשביעית וכל מעשה ב"ד אלו גזרי דינין (ע"כ):
(ליקוט) אם יש כו'. ממ"ש בפ' ג"פ כל טירפא כו' וטירפא היינו פס"ד. מרדכי פ"ק דב"מ סי' שי"ח (ע"כ):
(נא) (ליקוט) ואם זה כו'. עכה"ג שחולקין ע"ז (ע"כ):
(נב) (ליקוט) והדיינים כו'. דדוקא בקנין דסתמ' לכתיבה עומד משא"כ פס"ד דאינו סתמ' לכתיבה לכך ואם לא א"ל כו' (ע"כ):
(ליקוט) והדיינים כו' ואם כו'. כנ"ל ס"ז שאין כותבין עד ששלחו כו' והטעם כמ"ש סמ"ע שם ס"ק י"ט שאינו מעלה ע"ד שיכתבו לו ע"ש (ע"כ):
(ליקוט) והדיינים כו' ואם לא כו'. כנ"ל ס"ט דלכך ביצא וחזר אין כותבין אלא דהג"מ ס"ל דוקא כשלא א"ל לנתבע (ע"כ):
(נג) (ליקוט) ואם שכחו כו'. דאפי' בעדים אמרי' חזקה אין העדים כו' (ע"כ):
(נד) ויש. שמפרשי' הטוען כו' כפרש"י והרי"ף הנ"ל מפרשין כמ"ש רמ"א בס' שקדם:
(ליקוט) וי"ח כו'. ממ"ש בתוספת' ריש ב"מ המוצא גיזרין ופרוזבולין יחזיר והטעם משום דיוכל הלוה לומר פרעתי שם סי' שכ"א (ע"כ):
(נה) וי"א שהסופרים. כ"מ בגמ' שם:
(נו) (ליקוט) לענין טריפת כו'. ולס' ראשונה דס"ג בהגה אפי' מיניה דהוי מפי כתבם וליכא העדאת עדים כלל והעיקר כסבר' ראשונה שם וכ"פ ש"ך (ע"כ):
(ליקוט) לענין טריפת כו'. וה"ה לענין פרעתי. ש"ך ס"ק ל"ג אלא דלא יוכל לכפור ולומר להד"מ. הג"א שם והיינו כס' האחרונה שבס"ג בהג"ה וכן בסי"ב ולפיכך כו' דין שטר ועס"ו (ע"כ):
(נז) שמשמע. כפי' הרי"ף שם וא"ל פלניא וכ"כ רש"י בכתובות ך"ב א' בשם י"מ:
(ליקוט) שמשמע מתוכן כו'. כפי' הרי"ף ועסי' ג' סי"ב אבל לשיטת רש"י ה"ה כשמומחה היה שם ועש"ך (ע"כ)
(נח) מיהו אם. כנ"ל ס"ד מהא דב"ב ע"ז וה"ה כאן סנה' ך"ט ב' אדם עשוי שלא כו':
(נט) ואפי' אומר. כתי' המ"מ על קו' הנ"ל דס"ד:
(ס) (ליקוט) ואם יבא הלוה להקנות כו'. דע"כ בשטר קנין איירי כמ"ש בב"מ י"ג א' (ע"כ):
(סא) בד"א. כפי' הרי"ף:
(ליקוט) בד"א כו'. דלא כאביי דרבא פליג עליה שם כ"א וכן אי גריס רבה אין הלכה כתלמיד במקום הרב וכן שם ל"ה ב' פליגי עליה רבה ורבא רי"ף אבל הרא"ש סתר ראיותיו דמאביי ורבא ואילך הל' כבתראי ושם ל"ה אין מוכח דרבא פליג בזה וכ' דתוס' פ' כאביי כנ"ל וגם מדדחיק שם לאוקמי מילתיה דשמואל כאביי וכ"כ תוס' בכתובות צ"ד ב' ד"ה כתב כו'. וכ' הרא"ש שם דמהרי"ף נראה דהא דלא אמרי' לאביי עדיו כו' אלא בדמטא לידיה דוקא בדבר שאינו תחת ידו אבל בשובר וכיוצ' א"צ ועוד במכר ומתנה לא אמרי' עדיו בחתומיו כו' ואם מכר לאחר קודם מסירה קנה ובזה מתורץ קו' תוס' דכתובות הנ"ל ותימא כו' אבל בשם רש"י כ' דחולק עכ"ז ואין חילוק בין שובר והלואה ומכר ומתנה וכן הכריע הש"ך ועברא"ש שם ס"פ (ע"כ):
(ליקוט) בד"א כו'. דלא כאביי דרבא פליג עליה שם כ"א והל' כרבא וכן רב אסי שם י"ג א' וכן ר' אבא בר ממל שם י"ט ועתוס' שם ד"ה בריית' כו' וכן רבה שם ל"ה ב' לגי' שלנו ועתוס' שם ובכתובות ק"ד ב' אבל תוס' והרא"ש פ' כאביי וע' ברא"ש פ"ק דב"מ סמ"ט (ע"כ):
(סב) או שכ'. כפירש"י:
(ליקוט) או שכתב כו'. ע' רש"י שם ד"ה בשטרי הקנאה כו'. וריב"ש סי' קס"א פי' דברי רש"י כדברי הרי"ף ומ"ש רש"י שמקנה כו' הוא טעם לדבר למה מותר בשטר הקנאה דאל"כ ק' על רש"י דמה ענין מלוה ולוה כאן הלא שטר חיוב הוא אבל הרא"ש פי' כפשוטו שמתנה כו' אלא דהמשמעות הוא דוקא בין לא ילוה כלל דוקא אבל הר"ן בפ"ב דכתובות הקש' דא"כ למה אמרו שם באמנה משום דעולה כו' ר"ל שמא יתבע ללוה ול"ק משום מוקדם אלא דאף אם אומר מעכשיו אם ילוה אח"כ כו' והן דברי הרב כאן ובזה מתורץ ג"כ קו' ריב"ש הנ"ל (ע"כ):
(סג) אפי' מסר. ב"מ י"ט אימת מטא שט"ח כו' דכ"ז שלא נכתב השטר ונמסר אין נתינת המעות מועיל דמלוה ע"פ הוא:
(ליקוט) אפי' מסר כו'. ב"מ י"ט א' וב"ב קס"ז ב' וחתמנו ונתננו כו' וערשב"ם שם אלא די"ל דוקא שם ושם דנפל איתרע ועסמ"ע ס"ק מ"א (ע"כ):
(סד) אמר קנו. כתובות נ"ה א' כתבו וחתמו יהבו ליה קנו מיניה כו':
(ליקוט) אמר קנו ממני כו'. ב"ב קל"ה ב' מי שמת ונמצא דייתיקי כו' ופי' ר"ח ורי"ף ורמב"ם וכל הגאונים בקנין ושם זיכה לו ע"י אחר וזהו ב' החילוקים שבכאן וכ"פ ר"ח בב"מ י"ג א' ה"מ היכא דמטא לידיה אפי' בשטרי הקנאה לרב אסי ועסי' ס"ה סי"ד ובבה"ג שם אבל רש"י שם חולק וע"ש ד"ה הניחא כו' וצ"ע וכן משמע שם דאמרי' שם ואלא הא כו' בשלמא לרב אסי כו' ולא אמרי' שם ג"כ אקושי' ממתני' דמצא דייתיקי בשלמא לרב אסי כו' וכ"פ רי"ף בפ"ד אחין גבי לינחיה גבי עדים כו' דכ"ז שהשטר ביד העדים לא זכה בה וא"א כמי שנחקרה עדותם כו' ע"ש ועסה"ת שנ"ב ח"א וח"ד (ע"כ):
(סה) (ליקוט) וכתבו. דוקא כמ"ש בש"ע ס"ד סמ"ע וש"ך (ע"כ):
(סו) ואין נותנין. ב"מ י"ג ב' בזמן שהלוה מודה כו' אין הלוה כו' דלעולם אין נותנין ליד הלוה:
(סז) אבל אם. ב"ב קנ"ב שמא לא גמר כו' וה"ה כאן:
(סח) חייב. דזכין לאדם כו':
(ליקוט) חייב עצמו כו'. מתני' בב"ב שם זיכה לו ע"י אחר כו' ובקנין מיירי כנ"ל ומיירי ג"כ שלא ידע הזוכה דקתני רישא ונמצא כו' (ע"כ):
(סט) (ליקוט) ואפי' מת כו'. גטין ספ"א י"ד ב' תני חדא כו' לימא בהא כו' לימא הולך כזכי תנאי כו' וי"א הולך כזכי דמי כו' ע"ש כל הסוגי' ש"מ דבזכי לכ"ע יתן ליורשיו (ע"כ):
(ע) עדים. סנה' שם וכתובות י"ח ב':
(עא) לוה. מהא דכותבין ללוה אע"פ כו':
(ליקוט) לוה כו'. עס"ס רל"ח שרי"מ ורמב"ן חולקים ע"ז (ע"כ):
(עב) אפי' נתברר. מהא דקדושין:
(עג) אבל אמר. דמשכין דין מכר ועתוס' דב"מ מ"ח א' ד"ה והא כו':
(עד) ואם המלוה. דמקבל הנאה וכנ"ל:
(ליקוט) ואם המלוה כו'. שם לא כ' אלא אשובר ולמד הרב ממנה דה"ה לשטר (ע"כ):
(ליקוט) ואם המלוה כו'. עש"ך ס"ק נ"א דשם כ' אשובר שנאבד השטר וכ"פ בהג"א שם ד"ה וגם כו' (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |