טור/חושן משפט/לט

טור ‏ חושן משפט לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הלכות הלוואות

המלוה את חבירו בעדים זהו נקרא מלוה על פה ואינו גובה מן המשועבדים. ואם נתן לו כתב ידו, גם זה דינו כמלוה על פה שאינו גובה מן המשועבדים. ולקמן בסימן ס"ו יתבאר אם נאמן לומר פרעתי:

ואם מלוה את חבירו בשטר גובה מן המשועבדין:

אפילו לא כתב בו אחריות דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא:

לפיכך אף על פי שראו העדים שהלוה פלוני לפלוני, לא יכתבו לו שטר למלוה, עד שיאמר להם הלוה כתבו וחתמו ותנו, שאולי אינו רוצה שיהא לו שטר עליו:

אבל אם לקח לו בקנין, כותבין לו סתמא, דסתם קנין לכתיבה עומד:

ואפילו לא ראו ההלואה אלא שהודה בפניהם שחייב לו מנה ולקח בקנין כותבין לו אפילו שנשתהא זמן מרובה ואח"כ בא המלוה ותבעם שיכתבו לו הרי אלו יכתבו ויתנו לו ואין צריכין לחוש שמא פרע ואפילו אם מת הלוה קודם כתיבת השטר יכולין לכותבו אחר מותו וכן אם מת המלוה ובאו יורשיו לעדים שיכתבו להם השטר כותבין להם:

אבל אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו אין כותבין לו אפילו מיד אע"פ שלקח בקנין לפיכך אם יאמר המלוה כיון שאינך רוצה שיכתבו לי השטר תחזיר לי מעותי שומעין לו כי ודאי לא הלוה לו אלא אדעתא שיהא לו שטר בידו לראיה לטרוף לו ממשעבדי:

לא לקח בקנין אפי' הודה בפני ג' אין כותבין אפי' אמר הוו עלי עדים (ס"א דיינים) אא"כ קבעו הג' מקום להתקבץ בו לדון ושלחו לו לבא ובא והודה בפניהן אז כותבין אפי' לא אמר אתם עדי וכתב הרמב"ם והוא שיכירו ב"ד את שניהם כדי שלא יערימו לחייב את איש אחר בד"א שאין כותבין ההודאה כל זמן שלא לקח בקנין שהודה לו במטלטלין אפי' הן בעין דהא מיחסרא גוביינא:

אבל הודה לו במקרקעי כותבין ובמטלטלי נמי אם המודה חייב באחריות משעה שהודה כותבין אע"פ שלא לקח בקנין:

ופירשו התוספות הא דהודאה בפני ב"ד חשיב כמלוה בשטר לטרוף מהלקוחות דוקא כל זמן שידוע שלא פרעו או שהוא מודה שלא פרעו אבל אם טוען שפרעו נאמן בין אמרו לו צא תן לו בין אם אמרו לו חייב אתה ליתן לו:

לפיכך אין ב"ד כותבין לו אע"פ שהודה בפניהם אלא אם כן ידוע שהוא לא פרע ע"פ עדים או על פיו:

ואפי' אם כתבו לו פ"ד ועודנו בידו וטוען האחד שפרע כתב אבי העזרי שנאמן וכ"כ הרמב"ם:

שנים שבאו לדין ותבע אחד מהם את חבירו ואמר לו מנה לי בידך ואמר לו הנתבע הן יש לך בידי בין שאמרו ב"ד צא תן לו בין שאמרו אתה חייב ליתן לו ויצא ואמר פרעתי נאמן וישבע שבועת היסת ויפטר לפיכך אם חזר התובע ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבין לו שמא פרעו ע"כ:

שטר הודאה שחתמו בו ב' ולא פירשו בו שאמר להם כתבו וחתמו

לו כשר דמסתמא לא היו כותבין אא"כ צוה בד"א שהיה כתוב בלשון שמוכח שלא היו ב"ד כגון זכרון עדות:

אבל אם כתוב בלשון ב"ד כגון זכרון דברים בפנינו ב"ד הודה ואין חתום בו אלא שנים ואין כתוב בו וחד ליתוהי פסול דשמא טעו לומר ב' חשובים ב"ד אא"כ מוכיח מתוכו שהיו ג' כגון שכתוב בו שנעשה בפני מומחה שלא היה טועה לומר ב"ד בשנים וי"מ אם יש בו לשון שמוכיח שהיו ג' שפיר דמי כגון ואמר לנו הרי ג' שהשנים אומרים שהשלישי אמר להם:

כותבים שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ובלבד שיכירו הלוה כדאיתא לקמן בסימן מ"ט:

כיצד אמר קנו ממני שאני חייב לפלוני כך וכך וכתבו השטר ותנו אותו בידי, הרי אלו כותבין ונותנים ללוה. ולא יזכה בו המלוה עד שיצא מתחת יד הלוה, ואינם רשאין ליתנו למלוה:

אבל כשיצוה שיתנוהו למלוה, נשתעבדו לו נכסי הלוה משעת הקנין. ואם אמר קנו ממני שאני חייב לפלוני כך וכך וכתבו לו שטר או אפילו כתבו סתם, הרי אלו כותבין ונותנין לו, ואין נותנים אותו ליד הלוה:

כתב הרמב"ן ראובן שהתנדב להלוות לשמעון מנה, ואמר לו לך לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו שאתה חייב לי מנה ומסור לי השטר ואלווך. והלך והביא לו השטר כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו, ואחר כך חזר בו ראובן, אם היה מודה ראובן שמדעתו נכתב השטר, הואיל ונשתעבדו לו נכסי שמעון מעכשיו חייב להלוותו עד זמן שקבע לו ויקנה נכסיו לשיעבודו. ואם כפר ואמר שלא צוהו לכתוב אלא מדעתו עשה הכל, שמעון התובע צריך להביא ראיה שמדעת ראובן כתב השטר ואז יתחייב להלוות לו מעותיו. ואם אין לו ראיה, אז ישבע ראובן היסת שלא צוהו לכתוב השטר ויפטר, ע"כ. ואינו נראה שבכתיבת השטר יתחייב להלוות לו בעל כורחו:

חייב עצמו לשנים בקנין ואמר לעדים שיכתבו השטר ויתנו לידו וכן עשו, ומסר החייב השטר לאחד מאלו שחייב עצמו להם, אף על פי שלא ידע האחר מזו המסירה ואפילו מת ולא ידע ממסירה זו לעולם, מכיון שיצא השטר מתחת יד החייב זכו בו שניהם ויגבו בו יתומים חלקם:

ואין כותבין שטר למלוה בלא לוה:

והלוה נותן השכר ואפילו הוא שטר עיסקא:

כתב הרמב"ם במה דברים אמורים בשטר שיש בו קנין שהרי מיד בשעה שקנה נשתעבד נכסיו, אבל בשטר שאין בו קנין אין כותבין אפי' ללוה עד שיהא מלוה עמו ויתן השטר למלוה בפניהם, שמא יכתוב בו ללוות בניסן ולא ילוה עד תשרי ונמצא המלוה טורף עתה מהלקוחות שלא כדין. וכ"כ רב אלפס שאין הלכה כאביי דאמר עדיו בחותמיו זכין לו. אבל ר"י פסק הלכה כאביי, לפיכך כותבין כל שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואפילו אין בו קנין, דמשעה שיגיע השטר לידו יזכה למפרע משעה שנחתם בין שהוא שטר הלואה בין שהוא שטר מכר זכה בקרקע למפרע אפילו אם מכרו המוכר או נתנו לאחר אחר כך קודם שמסרו לראשון קנאו:

ודוקא שניכר מזמן שכתוב בו שקדם למעשה שנעשה אחריו, כגון שהיה בב' ימים. אבל בשני שטרות שנכתבו ביום אחד ומסר האחרון תחילה, קנה אותו שנמסר תחילה. ואפילו בשניכר מזמן הכתוב בו דוקא שבא לידו לבסוף אז קנה משעת חתימה, אבל לא הגיע לידו לא קנה. ומיהו דוקא בדבר שצריך מקבל השטר לזכות על ידי השטר דבר שלא היה בא לידו, כגון שטר הלואה שזוכה בנכסי הלוה על ידי השטר: אבל כשזוכה ע"י השטר דבר שהיה בידו כגון שמחל לו על מה שהיה חייב לו, זכה למפרע משעת חתימה אפילו אם לא יגיע השטר לידו לעולם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---