פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/קה

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה קה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויש. עש"ך יש לי בכאן הרהורי דברים לכן אמרתי אשיחה וירוח לי:

הנה הר"ב הביא ב' דעות בכבישה דעה א' בסתם לאסור והוא ממהרי"ש באו"ה כלל למ"ד ד"ד בהג"ה ויש מקילין הוא דעת או"ה שם ד"ד (וט"ס ד"י) והש"ך הוסיף מלת "לציר מה שלא נזכר בהג"ה וסבור הייתי דכחדא חשיב להו מעל"ע או ציר כדי שירתיח. ואמנם מ"ש שכן משמע מהרשב"א והרא"ש והט"ו בסימן ס"ט סי"ח הוא ממ"ש דמולח בכשא"מ מה שחוץ לציר שרי כו' אני תמה דע"כ הטעם דם אינו מפעפע למעלה שהרי הב"י כאן אמ"ש טור דחתיכה חציה בציר שמן אין מפעפע למעלה כתב הב"י דלא קשיא אמאי לא מפטם היתר לאיסור (ואזיל לשיטתו בסעיף ט' ועש"ך אות כ"ח) דדם אין מפעפע למעלה אלמא דם חלוק הוא משאר איסור כחושים דהיתר מפטם להו עכ"פ ושהרי הר"ב אומר כן בסימן ע"ו ס"ב בהג"ה דאם הדגים על העופות מותרים דם אין מפעפע למעלה הרי במליחה ממש דאנו אוסרים בס' וגם אין בקיאין אפילו הכי דם חלוק הוא דאין טבעו ללכת למעלה אלא למטה או לצדדים ומוכח כן בדוכתי טובא א"כ אין ראיה כלל מדם וכדאמרן גם מ"ש הש"ך דבס"ס ע' מה שחוץ לציר מותר קשה דדם שאני דאין מפעפע למעלה:

עוד אני תמה על עצמי דוודאי הפרש גדול יש בין ציר למעל"ע דבציר יש בו ב' בחינות א' כשיעור שירתיח הוה כבוש הב' מתורת מליח כרותח כמבואר בסימן ס"ט וע' ואם כן וודאי בס"ס ע' דמה שחוץ לציר שרי אף בשהה הבשר מעל"ע ופלט כל צירו יע"ש. ואמאי לא נאסר ממליח שמבליע בס' לדידן דבמליחה עכ"פ אין בקיאין וע"כ הטעם דם אין מפעפע למעלה רק למטה או לצדדין גם בציר ודאי מה שחוץ לציר בשאר איסורין אסור דבמליחה א"א בקיאין וציר זה מליחה נמי אית ביה. וראיתי במ"י כלל כ"ב אות ט"ז כתב וז"ל הש"ך אוסר בשמן מה שחוץ לכבישה ול"נ דציר כח המלח נכנס בכל חלקי הבשר והביא ראיה ממה שכתב הב"י בסימן ס"ט עכ"ל וכוונתו ממה שכתב הב"י בשם הרשב"א כח המלח טבעו דק יע"ש ולא ידענא אמאי לא כפשוטו דציר מתורת מליחה קאתינן עליה ובשמן האיסור עכ"פ אוסר מה שחוץ לציר מידי דהוה טהור תפל וטמא מליח ונגוע בקצהו וטמא שמן עכ"פ אוסר בכל חלקי הטהור וכדאמרן:

וראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות ד' אף דהלכה כדעה א' (גם בהר"ב נוהג זה הדין עס"י רמ"ב) מכל מקום בת"ח גילה דעתו די"מ עיקר וכתב ש"ך דבשמן במליחה אסור חוץ לציר בכבישה מותר. והעתיקו דבריו הבל"י אות ב' והבאר היטב ובין יהיה הפירוש דבציר אסור ובכבישה מעל"ע שרי בשמן זה אי אפשר כמ"ש דהש"ך מדמה ציר לכבישה ובין יהיה הפירוש דבציר וכבישה שרי זה הפך דעת הש"ך. ומה אעשה שעונותי גרמו שלא זכיתי להבין ד' הש"ך בכאן:

עוד זאת אדרוש דהר"ב סיים כמו בבישול ויש לראות בצ"ב מבואר מחלוקת ר"י ורש"י וכאן נמי בס"ד ולפי' רש"י שכפי הנראה הוא שיטת הר"ב שם אם כן בישול נמי אין מפעפע למה שחוץ לרוטב אם לא שנימא להיות כח הרוטב שולט להפליט בלוע מלמעלה למטה אבל איפכא אם איסור נפל לתוך הרוטב ומקצת חתיכה בולעת לחוץ שפיר הרוטב מוליך לחוץ ובסימן צ"ב לא משמע כן ועמ"ש בט"ז וש"ך שם ועמ"י כלל כ"ז אות י"ז באווזות שצולין ברא"ט בעקי"ן ומ"ש שם דהמחבר כאן פסק כר"י בס"ד לא ידענא דמביא רש"י ור"י ולענין הלכה בחתיכה א' חציה חוץ לכבישה במעל"ע אין אוסר וחומרא שאין מצטרף ס' למה שבתוך הכבישה (עיין או"ה למ"ד ד"ד) ובציר דין מליחה יש לו בכל הלכותיו. ובשמן באין ה"מ יש לאסור כש"ך בכבישה מעל"ע ומיהו הא לא אמרי' דהיתר כו' ובמליחה גופא עש"ך אות כ"ח ובה"מ יראה לצדד להקל. ואמנם מחתיכה לחתיכה שאצלה שמונח ע"ג יראה שאף הש"ך יודה דבשמן חוץ לכבישה אין מפליט מזה לזה וצ"ע בכל זה  :

ב

ואם. עש"ך ומ"ש הב"י התנצל כו' ר"ל אמ"ש בב"י דה"ה לחומץ שעד שיעור זה לא נאסר אלא כ"ק לזה בלבד למד מציר אבל כשיעור שירתיח אפשר דאוסר קצת יותר כ"נ וז"ש הש"ך דבש"ע דוחק לישב כן שהרי כתב ציר וחומץ כמבושל משמע דין א' להם. והפר"ח אות ד' העלה גם כן דבחומץ לא נאסר אלא במעל"ע ובפחות אפילו כ"ק לא נאסר דציר מטעם מלוח הוא. עוד הקשה דכאן פסק המחבר דמיד נאסר כ"ק ובסי' צ"א פסק דבעינן שישהה שיעור מליחה יע"ש וכמ"ש הש"ך שם אות י"א וכאן איירי בשאר איסורים לא מדם. ויש לומר דהמחבר סובר כבוש בציר בולע כ"ק כמו חומץ דלאו מתורת מליחה קאתינן עליה אלא כל שמונח באיסור צלול קליפה בעי והכין מסתבר שהרי או"ה כלל ל' ד"י מצריך קליפה בכל איסורים בצלול שלא שהה מעל"ע והביאו הת"ח כלל כ"ב ועש"ך בצ"א אות י' ונהי דאנן קיי"ל בהדחה מ"מ חומץ וציר דחזק קליפה בעי מיד. ובשיעור שירתיח בחומץ המ"א חילק בין חומץ חזק לאין חזק עיין בל"י בסימן ק"ד אות ב' ויש להחמיר בחזק עכ"פ:

ומה שכתב באיסור נט"ל כבר נתבאר בט"ז ומ"ש דיש פוסקים ב"י גם לינת לילה כו' השיג הכה"ג בהגהות הטור אות ו' דמה צורך ללינת לילה הא מעל"ע הוא ולדידי יש לומר דהכי קאמר א"נ תאמר דנט"ל לאחר מעל"ע והפליטה בסוף מעל"ע כמו שתירצו בזה האחרונים מכל מקום איכא נמי סניף דג"י (אף דלא הוה משום זה לספק מכל מקום לסניף אמרה) גם לינת לילה כו' דמה"ט מקילין בהוחם מים בס"ס יע"ש:

שאלה שלש חביות עומדין במרתף בא' יין ובא' שכר ובא' חומץ ומצאו בהם כבוש חתיכת בשר וכבד וחלב וא"י אם שהה מעל"ע או לאו מה יהיה משפט המשקין ומשפט הבשר והכבד:

תשובה אשיב בקצרה לכאורה יאמר דם שבישלו לדידן דרבנן וכבוש כמבושל וספק כבוש בדרבנן שרי כמו בב"ח אמנם זה טעות דכבוש מפליט ומבליע לא מבשל ממש עס"י ס"ט בשר המלוכלך כו' ובת"ח כלל ג' ובמ"י אות ד' ואף דם שמלחו אין עובר עיין מנחות כ"א משמע הטעם דמליח כרותח אפ"ה י"ל עיקר הטעם דמלח משנה לדם מכמות שהיה משא"כ כבוש וכאמור וכ"מ באו"ה כלל למ"ד ד"א בשר בתוך דם כבוש אסור מן התורה וכבר כתבנו במקום אחר (עיין פתיחה להל' מליחה) אפילו דם בעין שבישלו דרבנן ויש כדמות ראיה מבכורות כ"א ב' חלב מנלן דשריא מבב"ח והא דם שבישלו דרבנן וקשה מנלן מבב"ח אלא הוכחה הוא מדהתירה תורה דאשתרי וש"מ כבוש לאו כמבושל ממש ויש לדחות דמ"מ התירה התורה בבישל תחלה כ"א לבדו (דיש בישול אחר בישול) ואין להאריך ומ"מ כן הלכה. ודם הכבד כתבנו בסימן ע"ה דרבנן יש להקל במשקה שנמצא בו הכבד ויין י"ל דדם נט"ל בו עס"י ק"ג ומה יהיה משפט החתיכות הנה בסי' ס"ט סט"ו מבואר שם ואין להקל כאן בספק כבוש. ואמנם בכבד יש לעיין ביה ועבת"ח כלל כ"ד ובמ"י אות ב' ובצ"צ קכ"א די"ל כבד אוסרת ואין נאסרת בכבוש וגם ספק אי נכבש מעל"ע בצירוף ב' הפעמים יש לצדד אי נתערב בתבשיל ויש ה"מ וכבר ביארנו מזה במקום אחר גם בחומץ יש לצדד דהוה חליטה וכאמור:

ג

ובפחות. עש"ך וה"ה דיש נ"מ אחרות וחדא מינייהו נקיט. וראוי שתדע דכבוש בטל בס' כמ"ש או"ה כלל למ"ד ד"ד ואפילו קליפה במקום שנגע א"צ ומיהו זה במעל"ע אבל ציר וחומץ דמיד נאסר כ"ק ודאי אף במעל"ע ס' בעי וקליפה וכן לאו"ה במים מעל"ע (אלא דלא קיי"ל כאו"ה בהא) ומ"ש דנ"מ לאיסור דרבנן והיתר כחושים ממש דמליחה כ"ק כמ"ש באות ל"ז (ט"ס ל"ו) תראה בזה דבר חידוש והוא כמו שאגיד דווקא שניהם כחושים ממש הא היתר שמן מפטם לאיסור אף בדרבנן דאודי אודי ליה הר"ב להמחבר בס"ה (מדשתיק) וגדולה מזו אפילו כחוש ששייך דררא דשומן א"א בקיאין בבעין ומפטם ודווקא כחושים ממש ואמנם במליחה בדרבנן ואיסור כחוש ממש אף שהיתר שמן לא מפטם ליה והר"ב גילה דעתו במ"ש בס"ט באיסור דלא שייך שמנונית כמו חמ"פ וכן בא"ח תס"ז חטה בתרנגולת אף בתרנגולת שמינה. וכן כתב המ"י בכלל ל"ה אות י"ג דסברת הר"ב לפסוק כהמחבר בצליה דהיתר מפטם לאיסור ובמליחה אין היתר מפטם לאיסור ועיין שם כלל כ"ג ובמ"י אות ז' ה' ס' ובש"ך אות כ"ה ושם ובסוף הסימן יבואר עוד. ויש נ"מ בה"מ בכחוש קצת אלא דהש"ך חדא מינייהו נקיט:

ד

וע"ל. עיין ש"ך ועיין מה שכתב כאן בש"ך אות א' באורך:

ה

וראוי. עש"ך ויש קצת חיסור לשון במ"ש ויש פוסקים דכ"ש כו' צ"ל אבל כ"ח מבליע או להגיה בע"א. ולהלכה העלה כהמחבר והר"א ואבאר. בעירוי שלא נפסק הקילוח לחומרא קי"ל דמבשל כ"ק מחמת ספק והלכך בשבת אסור לערות שמא מבשל ובב"ח הקליפה אסור בהנאה וכלי הנאסר במליחה כ"ק לא מהני להגעיל ע"י עירוי דשמא אין מבשל כ"ק וצ"ע בזה. ועירוי שנפסק הקילוח וודאי אינו מבשל אלא אפילו מבליע ומפליט הוה רק חומרא בעלמא מדרבנן לא מן התורה כמ"ש במ"א או"ח תס"ז אות ל"ג דאדמיקר א"א דלא בלע פורתא ועמ"ש בצ"ב ובאין יס"ב פסק דצריך קליפה והיינו בכ"ר אבל כ"ש יראה דבאין יס"ב אפילו קליפה לא בעי והטור י"ל יע"ש ועיין מ"י כלל כ"ג אות ד' ונ"ז אות כ' חילק במאכל בעי קליפה באין יס"ב ולכלי באין יס"ב אף בכ"ר אין אוסר ומשמע אף מאוכל לכלי באין יס"ב בכ"ר אין להחמיר ועמ"ש בסימן ס"ח ולקמן סוף הסימן אבאר על הסדר בעזה"י:

ו

הכל. עש"ך ובאות כ"ח אבאר אי שייך פיטום מהיתר לאיסור כשהיתר קר ובאות ל"ז אבאר באורך בצליה בה"מ אי בקיאין בין כחוש לשמן:

ז

אבל. עש"ך דבנפסק הקילוח נמי כ"ק והראה מקום לאות ט' ויראה שצ"ל אות י' דכהר"ב עיקר דבכלי שייך תתאה דליש"ש כולו אסור יע"ש:

ח

אם. עש"ך ועמ"ש בצ"ד בש"ך אות ל' ובט"ז אות י"ד להלכה:

ט

ואם. עש"ך מה שהקשה על יש"ש דסמ"ק אפילו בשניהם חמין אין אוסר כ"א כ"ק משא"כ לדידן כתב המ"י כלל כ"ג אות ב' תמה עליו דהש"ך ה"ק לפי טעם הסמ"ק דמחלק בין מליחה דלא אמרינן בי' תתאה גבר דדין א' קר וא' תם יש לו א"כ לדידן בצלי נמי כל שמונחין זא"ז אין הא' מתגבר על חבירו וההם מבליע בקר ולא כסמ"ק דאילו להסמ"ק אף בשניהם חמים כו' ונכון הוא יע"ש. ועמ"ש באות כ"ח ול"ח באורך. ומ"ש ס"ס ס"ג ט"ס וצ"ל ע':

י

איסור. עש"ך ותוכן כוונתו דיש"ש פוסק בכלי לא שייך תתאה והלכך נפל חם יבש שיש לו רטיבות קצת נאסר העליון כולו ועמ"ש באות כ"ג והיינו אף בנפסק הקילוח ומבליע ומפליט כאחד עמ"ש בט"ז אות כ' ולאחר שהונח בכלי שני דין כ"ש יש לו ומפליט או מבליע לא כאחד ומיהו מבשל ודאי אינו אף בשעת נפילה עיין שבת גבי האלפס כו' וע"ז השיג הש"ך מפסחים ע"ו קס"ד חרס צוננת אלמא עילאה גבר וליש"ש אפילו תתאה גבר חרס לא שייך תתאה ולא עוד אלא אפילו עדיף מנוגעין באוכלין דאם ההיתר חם כ"ק ואלו בכלי אף שהיתר חם מפליט מכלי צונן ומבליע בחם. ובכר"ו הליץ בעד יש"ש ותוכן כוונתו דבכלי אין מקרר לעליון ומפליט ומבליע מזה לזה אבל לא מבשל ואלו בתתאי חם מבשל נמי וא"כ בפסחים שיהא הרוטב נצלה מחום החרס ובחרס צוננת ע"כ דעלאי גבר ויפה כתב. ומ"ש מתוס' חולין קי"א עמ"ש בסי' צ"ד אות ל"ב בש"ך יש ליישב זה ומ"ש דיש"ש בסימן ע"ו אוסר הכל במליחה כולו (וחולק אהר"ב בצ"ח דכ"ק) י"ל דהתם במעשה דרש"י בציר כל הלילה וכבוש הוא ועמ"ש בסימן ס"ט במחלוקת הפרישה והט"ז כבוש כדי שירתיח בכלי יע"ש ומ"מ להלכה קיי"ל כהר"ב וכאמור:

יא

אסור. עש"ך ועמ"ש בט"ז מזה באורך:

יב

ירך. עש"ך הנה המחבר פסק בצליה אף באיסור דרבנן כמו שומן גיד נטילה אף שהרשב"א כ' בקצר ל"ח א' דראוי להחמיר באיסורי תורה מ"מ בארוך צ"ה א' סתם ולמעשה ראוי להחמיר משמע אף בדרבנן ואפילו בכחוש גמור ודרבנן יראה פסק המחבר דמדינא צריך בצליה נטילה וכפסק הרא"ש ז"ל ועפר"ח אות י"ד ועמ"ש באות כ"ז כ"ח ומ"ש בת"ח כלל ל"ז מקודם דבקליפה סגי יבואר באות כ"ז ול"ח:

יג

אבל. עש"ך וכן הגי' הט"ז ועיין פרישה וע' מ"ש בצ"ב:

יד

וחתיכת. עש"ך הראה מקום לאות י"ט ושם לאות י"ד (ט"ס י"ח וי"ג) ולדעתי כוונה מיוחדת כיון האדון ז"ל במ"ש דהיתר מפטם לאיסור והדר אזיל האיסור כמו שאגיד. דהב"י למד זה מריחא פסחים ע"ו ב' ושם פרש"י ד"ה בשר דאזיל ריח משמן היתר לנבילה ומפטם ליה ואח"כ יש כח לילך ריח מנבילה לכשירה דמפוטם הוא וה"ה לענין בליעה כו' אבל הא לא אמרינן דשומן היתר הנבלע באיסור נ"נ ואח"כ אוסר הוא דאין הנאסר כו' כה"ג עב"י אלא כדאמרן דהיתר מפטם לאיסור ונעשה שמן ושוב יש כח באיסור גופא להבליע בכולו. ולפ"ז אין השגה ממ"ש הפר"ח אות י"ט ממ"ש הרשב"א בתה"א ק' ובחדושיו פג"ה דבר הנבלע כ"ק והיתר שמן או שומן גיד על היתר שמן אפ"ה אין אוסר יותר מכ"ק אלמא דאין היתר מפטם כו' ולפי מ"ש יש לחלק בשלמא איסור והיתר בעין מונחים יחד תחלה מפטם היתר לאיסור והדר כו' משא"כ איסור מועט כמו רוטב נבילה כחוש ומעט שומן של גיד שנמחה ונפל על היתר שמן כיון דלא היה מפוטם מעיקרא אין בו כח להתבלע כ"א כ"ק או נטילה והמעיין בנה"ך יראה כן אלא דא"כ לקמן ס"ז בלעה בדברים שאין מפעפעי' אפלו נצלו יחד והיתר שמן א"כ תחלה מפטם היתר לאיסור בעין ונעשה שמן נימא דיש לו כח להתבלע ולצאת מהחתיכה בלא רוטב וע"כ צריך לחלק עוד דלצאת מחתיכה אף כה"ג אין לו כח וזה ששינה הש"ך באות י"ט והמעיין בב"ח יראה שהם שני תירוצים והבן:

ואכתי יש לחקור אם היתר מפטם דווקא בשניהם חמין וכן משמע מדרישה אות כ"ב בשם יש"ש דבצליה היתר מפטם שנצלו זה עם זה ושניהם חמין. ועש"ך אות כ"ח גילה דעתו במליחה דהיתר תפל אין מפטם ובצליה לא ביאר. וסבור הייתי לומר בצליה ממ"נ אי החם למטה תתאה גבר ושניהם רותחין מיקרי ומפטם ואי תתאה צונן או מונחים זא"ז בקליפה אפילו איסור ואל תתמה ע"ז שהרי הר"ב אומר כן בפר"ח אות ל"ה על מ"ש הש"ך באות כ"ח דטהור תפל אין מפטם דל"ק מסימן ע' ס"ד דהטריפה מלוחה למטה היתר מפטם דתתאה גבר והוה שניהן מלוחים עכ"ל. אלא דצ"ע א"כ צא ופרנס דברי הש"ך ז"ל במ"ש לקמן הטור והמחבר בשלמא להטור שפיר דבמליחה אין חילוק בין תתאה שפיר שייך דינא דהש"ך מה שא"כ להמחבר וכ"ת במונחים זא"ז הא להמחבר מונחים זא"ז דין תתאה יש לו כמ"ש הלבוש סי"א ושם יבואר:

טו

וכל. עש"ך וכן הלכה ולא הוה כסיל בחושך הולך דמספיקא כו' ועוד עיקר הטעם כמ"ש הרשב"א דמ"מ נשאר יותר רושם הנטילה כו'. ודע דבכחוש אלא שא"א בקיאין הנטילה מדינא והס' חומרא ובשמן גמור הס' מדינא והנטילה חומרא להפר"ח ומ"כ ובסוף הסימן אי"ה אבאר על הסדר. וק"ק במ"ש הר"ב ואפי' יש ס' צריך נ"מ פשיטא השתא בשמן ממש כ"ש בכחוש שא"א בקיאין דמדינא הוא:

טז

או. עש"ך אולי כוונתו דם בעין כמו דם הקזה ודם הלב לא שייך ביה והוה וודאי כחוש משא"כ ציר ע"י מליחה חשיב הוא כדבר שיש בו סרך שמנונית וכמ"ש הט"ז אות כ"ו ותדע דאל"כ דם שמלחו דרבנן ואמאי מחמירין במליחה בס' וא"ל דהיתר מפטם אלא כמ"ש ובסוף הסימן יבואר עוד:

ודע שמ"ש המחבר ס"ו חם על צונן כ"ק וצונן לחם הכל אסור פשיטא שביש ששים נטילה בעי וכ"ש הוא משניהם חמין כמ"ש הב"י ומיהו בכחוש לגמרי נמי אם חם למטה נטילה ולמעלה קליפה ואף לדידן יש נ"מ כחוש באיסור דרבנן:

יז

הא. עש"ך האריך והעלה דבב"ח איסור מגופו הוא. ובצ"ב הבאתי ראיה מהר"מ ז"ל פ"ט ממ"א אפילו אפר בב"ח שאין בו לחלוחית חלב אפ"ה אסור. וכתב הש"ך דבצ"ב בלא ניער אוסר אחרות כ"נ ובכחושים החתיכה שבלעה הטפה והחתיכה שאצלה הא לא"ה מפטם חד לחבריה ואף דאין בקיאין מ"מ בבלוע אנו בקיאין כמ"ש באות ח"י וה"ה בב"ח דיינינן ליה כבלוע לענין זה דבקיאין כיון דמ"מ אין אסורה מעצמה כ"א ממה שנפל טפה עליה ובצ"ב הארכתי:

יח

אפילו. עש"ך ועמ"ש בט"ז אות י"ו בזה. וראוי שתדע הא דבלוע אין יוצא היינו אפילו משהו ומה"ט באו"ח תס"ז סי"ב במליחה מתיר אחרות דבלוע אין יוצא אפילו משהו וממקומו מוכרע מחולין מפלט לא פליט אפילו משהו דאל"כ תו המשהו עם בשר שנאסר הוה מב"מ וכן לדידן חנ"נ אם היה משהו יוצא תו נ"נ:

המ"ב בתשובה פי' ס"ט הוכיח אפילו איסור בעין נוגע בחתיכה וחתיכה בחתיכה כל שאיסור כחוש אין מפעפע מחתיכה לחתיכה ול"ת דווקא כי סילקו להבעין וראיה ממ"ש בת"ח כלל כ"ח לב דבוק בחתיכה בקערה אין אוסר חתיכות אחרות שנוגעין בזו אף שעדיין הלב שם ומא"ח תפ"ז אף שחטה עדיין באין אין אוסר אחרות וכדבעינן למימר לקמן באות ל"ח באורך סוף דבר לענין בלוע להיות יוצא אנו בקיאין גם בבלוע א"א היתר מפטם לאיסור הבלוע להיות יוצא מחתיכה לחתיכה. ויש לחקור באיסור כחוש ממש דרבנן והיתר אי כחוש ממש אי בקיאין הואיל ומפטם גופא דבר השנוי במחלוקת גם מא"ח ה"פ תס"ז אבאר לקמן לדינא  :

יט

אם. עש"ך ועמ"ש באות י"ד כי לכאורה הם שני חילוקים יע"ש. ולדינא הכי מסתבר דבעין היתר מפטם לאיסור לא בבלוע ומליחה יתבאר לקמן באות כ"ח ול"ח:

כ

אוסרת. עש"ך ועיין או"ה דמשמע קצת דאם מונחים ב"ח ושומן איסור נגעה בא' דראשונה אסור ולקמן אבאר באות ל"ה דאינו כן אלא כשיש ס' בשתיהן שניהן מותר והראשונה נטילה במקום שנגע ומיהו אי נאסרה הראשונה תחלה פשיטא דבעי אחר כך ס' בשנית נגד הראשונה כולה לדידן דנ"נ וגם נטילה במקום שנגע הב' לא' ואם בלוע אין שמן אז פעם הקולא ופעם לחומרא וכדבעינן למימר קמן בעזה"י:

כא

או. עש"ך ודייק ליה מדלא כתב סתמא דבלוע מפעפע איסור וכ"א כדיניה כו' וצ"ל דבלוע בכלי עדיף ליה שהרי הר"ב אומר כן בס"ג איסור שהניחו בכלי היתר אמרינן תתאה כו' ומשוי ליה לגמרי ובש"ך אות י' קערה שמלח בה אלמא בלוע מכלי יוצא שפיר אדמוקיר ליה אף לענין לאסור כולו שמן עדיף עיין אות כ"ג כ"ו כו' והפר"ח אות כ"ו והפ"ת אות י"ב חלקו דמכל מקום אוסר כ"ק והפ"ת מביא ראי' מפסחים ע"ו חם לצונן מדיח והא אדמוקיר בלע ואמאי לא מוקי בבלוע יע"ש. ואני תמה שבאיסור והיתר הארוך כלל ל"ו דין ד' מבואר ההיפך דאם הוטל בשר שבלוע מחלב בקערה קרה הקערה צריך הגעלה ואיהו סובר שם דבכלי שייך תתאה גבר ואפ"ה אדמוקיר יוצא מבשר חלב הבלוע ואוסר לקערה כ"ק ונראה באין הפסד יש להחמיר כפר"ח ופ"ת:

כב

אבל. עש"ך ומכל מקום לכתחילה אין לעשות כן ליגע ב' קדרות חמות אפילו אין בהם תבשיל עי' כה"ג ובל"י אות כ"ב. ויראה דאין כלי אוסר כלי אפילו בלוע שומן ועיין אות כ"ג:

כג

אוסרת. עש"ך הנה שני דברים יבשים לגמרי אוסר בצליה ואפיה כ"נ עיין או"ח תס"א ס"ה מצה שנגעה בחמץ כ"נ וכן הוא מבואר בכמה דוכתין אלא להפליט מכלי אל אוכל יש חילוק בין יבש לגמרי אוסר כ"ק מכלי לאוכל ורטיבות קצת כ"נ מכלי לאוכל עס"י ס"ט אות ס"ד (ט"ס ס') הלכך לדידן דהיתר מפטם לאיסור אם כן ברטיבות קצת אוסר עד ס' דא"א בקיאין בין כחוש לשמן וביבש לגמרי דאין מפליט מכלי לאוכל כ"א כ"ק יראה אף בהיתר שמן אין אוסר כ"א כ"ק ומה שהניח הש"ך בצ"ע אם נבלע שומן בכלי עס"י צ"ד והפר"ח אות כ"ח מתיר אף בנבלע שומן בכלי מ"מ בלא רוטב אין אוסר כ"א כ"ק ביבש לגמרי ובסי' ס"ט אות נ"ד ביאר עוד שם וצ"ע ועמ"ש לקמן בסוף הסימן:

כד

וי"א. עש"ך הנה כאן כתב המחבר קליפה אלמא קרום גופא אין אוסר כ"א כ"ק ובסעיף ט' פסק במליחה בקרומית נטילה וכ"ש בצליה והפ"ת העיר בזה ובסימן ס"ד סעיף כ' סתם כהר"מ ז"ל דהקרומים במליחה א"צ אפילו קליפה והר"ב בהג"ה בהפסד קצת מתיר ע"י קליפה וצ"ע וי"ל:

כה

ואם. עש"ך מ"ש לא נמלח תחלה המ"י כלל ל"ז אות ט' דלא נמלח לבדה אלא עם בשר אחד דאל"ה אסור משום דם והכר"ו אות ה"י בספק אי נמלח ה"ל ספיקא דרבנן דם שמלחו משא"כ חלב ספיקא דאוריי' יע"ש לא הבינותי חדא לש"ך בנה"ך סי' ס"ט באשה ששכחה אם מלחה איתחזק איסורא יע"ש (ואולי בפ"ע אומר ומ"ש בכר"ו ונצלה צ"ל נתבשל) ועוד ממ"נ אי לא מלחו אסור מדם ואי מלחו כבר נ"נ גם מ"ש דספק דאורייתא לא ידענא דהא נתבשל עתה ונ"נ. ולדידי י"ל דלא מלחו ויש ששים נגד החתיכה בה"מ החתיכה מותרת ואפשר דמצטרפת החתיכה לס' עס"י ע"ט סי"א במ"ש שם ובפר"ח שם משא"כ מחלב כו' ומיהו בסימן ע"ב מבואר טעם דשמא פ"א חוץ לרוטב וא"כ בלא"ה דהקרום מפסיק הוה דבוק גם מחמת הקרום גופא שאוסר בששים בבישול כמ"ש הט"ז אות ח"י ומיהו נ"מ אם יש ששים נגד הקרום אפ"ה נ"נ מחמת חלב שעליו. ובענין הקרומים אבאר באות כ"ז:

כו

מליח. עש"ך והר"ב לא הניח כאן דסמך על מ"ש שם דא"א בקיאין ובה"מ שרי במליחה מועטת אפילו בשמן גמור אבל באין ה"מ אפילו כחוש ומליחה מועטת יש להחמיר דא"א בקיאין בין כחוש לשמן וא"א בקיאין איזה מליחה מיקרי מועטת וכדבעינן למימר קמן בעזה"י:

כז

ולהצריכם. עש"ך ראוי לבאר ע"ד הפשט. הנה גירסת הש"ך והמנחת כהן ח"ב פרק ו' צ"ב ע"ג ואם הוא שומן הגיד והקרומות בוי"ו הפירוד וכ"ה דעת הלבוש סעיף ט' וביאר המ"כ דשלשה חילוקים יש כחוש (היינו בשר כחוש) כ"ק במליחה אף באיסור תורה (כמבואר סימן ע' ס"ג בשר שחוטה וטריפה כ"ק ובצ"א בשר וגבינה מלוחים כ"ק משמע בשר חי דאי מבשל ליה הוה איסור תורה) ושומן גיד מדרבנן וקרומות דיש בהו ספק איסור תורה (עס"י ס"ד וכאן בב"י) וחלב ממש מבהמה כחושה דין א' להם הואיל ומ"מ הם קצת שמנים נטילה בעי וחלב שומן ממש ששים בעי ונטילת מקום ועיין בכה"ג בהגהות ב"י אות מ"מ עמד בזה ועדיין צריך להוסיף קצת ביאור עפ"י דרכם בש"ע ויהיה דברי המחבר מתפרשים כך במליחה בשר כחוש הן תורה או דרבנן כ"ק אף דבצליה פסק כ"נ אף בשר כחוש מ"מ במליחה פסק כהרא"ש דסגי בקליפה ואם הוא שומן גיד וקרומות דשמנים קצת בנטילה מחמידין ובחלב ממש ס' ולא סיים המחבר דבעי נמי נטילה ואם ההיתר שמן הוה כאיסור שמן דמפטם ליה (זה לפי סברת הב"י בטור דבמליחה היתר מפטם לאיסור וכמ"ש באות כ"ח) וא"כ אפילו בכחוש לגמרי כמו בשר כחוש ס' ונטילה בעי ותראה ותבין שמ"ש המחבר אפילו שומן הגיד ה"ק דהוא דרבנן כמ"ש הפר"ח אות ל"ד ואמנם מפני שסיים ולפחות קליפה וזה דוקא בשומן הגיד דאין בו דררא דאורייתא וכמ"ש בב"י וכמו שציין באר הגולה דהוה ודאי מדרבנן משא"כ קרומות דיש ספק איסור תורה וכ"ש בשר כחוש ההיתר מפטם ליה הוה כאיסור שמן דודאי ס' ונטילה בעינן מדינא כדמוכח ממשנה דפסחים הבאתיו בדין הצליה בסעיף ה' דאפילו בשומן וס' בעינן נ"מ ה"ה בצלי דודאי אין חילוק לרשב"א בזה בין מליחה לצליה ודבר ברור הוא למבינים משא"כ שומן הגיד דרבנן שפיר דודאי אמר דלפחות קליפה סגי כיון דמדרבנן אבל קרומות וכ"ש איסור תורה ממש והיתר מפטם הוה כאיסור שמן ובעי ס' ונ"מ במליחה כמו צליה. אמור מעתה שדין המליחה מדין הצליה חלוק הוא להמחבר בב' דברים א' בכחוש בצליה אין חילוק איסור תורה או דרבנן נ"מ ובמליחה בכחוש היקל קליפה ובשומן קצת כמו שומן גיד נטילה. הב' בהיתר מפטם בצליה ס' ונטילה אף בדרבנן ואלו מליחה בשומן גיד בס' וקליפה לפחות די. והיינו טעמא דבאין ס' נטילה בעי שומן גיד ובהיתר מפטם ס' בעינן וי"א כל שיש ששים לא בעינן כלל אפילו קליפה עש"ך אות ט"ו מש"ח לפחות קליפה די אבל קרומות או בשר כחוש והיתר מפטם וכ"ש חלב שמן ס' ונטילה בעינן לחמחבר מדינא כמו בצליה זה תורף כוונת המחבר ע"פ דרכם ובמו שביארנו בתוספת ביאור:

אמנם כן הפר"ח אות ל"ב והמ"י כלל ל"ח אות ט' חרו אפם בהני כהני שלוחא דרחמנא ואמרו שטעות הוא וכן צ"ל בש"ע אם הוא שומן הגיד ולדבריהם ד' חלוקים יש. א' בשר כחוש אפילו איסור תורה די בקליפה ושומן הגיד הואיל דרבנן די בקליפה וקרומות שיש ספק תורה נטילה וחלב ממש ס' ונטילה. ואני תמה על מ"ש המ"י שהמ"כ חילק מסברת הכרס יע"ש ובלא סברא זו צריך לומר גם לדידהו דיש חילוק בין כחוש לשומן גיד וקרומות וכדכתיבנא:

ומה שכתבו שכן הוא בב"י זה לשון הב"י. וכבר נתבאר שזה בחלב ממש אבל שומן גיד וקרומות אין מפעפעים ובקליפה סגי והוא שבשר שנמלח אין שמן אבל שמן מפעפע האיסור על ידו ודינו בס' ולהצריכה קליפה בשומן גיד לדעת הרשב"א דהוה ודאי דרבנן ובקרומות דמספקא לן אי הוה ד"ת אפשר דנטילה נמי בעי עכ"ל. ואם נדייק נימא הכי דשומן גיד וקרומות פסק קליפה אבל אם היתר שמן הוה כאיסור שמן פסק בשומן גיד דרבנן בס' וקליפה (ופסק כן מסברת עצמו הואיל דרבנן והבן) ובקרומות החמיר ס' ונטילה. והשתא אם באנו להשוות דבריו שבב"י עם כאן נאמר שבש"ע למעשה החמיר בשומן גיד וקרומות אף בהיתר כחוש להצריך נ"מ (וכ"כ בכה"ג בהגהות ב"י אות מ"ט) ובהיתר שמן הוה כאיסור שמן חילוק בשומן גיד דרבנן לפחות קליפה ובקרומות לא סיים וכ"ש חלב ממש דבעינן ס' ונטילה מדינא וזה כמ"ש הש"ך והמ"כ ולא אישתבוש כהני וכאמור ושפתי כהן ישמרו דעת:

ובענין הקרומים שנראה שהמחבר סותר כאן למ"ש בסימן ס"ד דעה א' ודעה ב' קליפה וכאן פסק נטילה עמדו הפר"ח אות ל"ב והכה"ג בהגהות ב"י אות מ"ט והכה"ג כתב כפי מה שתי' הב"י דברי הר"מ כן י"ל דברי ש"ע יע"ש וצ"ל דה"ק בסימן ס"ד מיירי במליחה מועטת או שאר תירוצים עב"י ק"ה וע' ואמנם זה להמחבר אבל לדידן יתבאר אי"ה באות ל"ו ול"ז ול"ח אבל במ"ש המחבר בכוליא שקולף הוא משום חלב שעל הקרום דעכ"פ מבליע כ"ק ולדידן א"א בקיאין בנפסק הקרום ויתבאר לקמן:

כח

ואם. עש"ך הב"י סובר היתר מפטם לאיסור כחוש לגמרי עב"י ועש"ך אות י"מ דלא כד"מ דכתב בחלב כחוש דוקא מפטם ליה יע"ש. ועמ"ש באות כ"ז ליישב זה דווקא שומן הגיד דרבנן יע"ש. ומ"ש בשם יש"ש דבמליחה אין היתר מפטם לאיסור נ"מ נמי לדידן באיסור כחוש לגמרי בדרבנן או בה"מ וכמו שיתבאר באות ל"ח וכ"מ דעת הר"ב בא"ח תס"ז סי"ד חטה בתרנגולת במליחה ולקמן אבאר. ומיהו דם שיש בו סרך שמנונית לא מיקרי כחוש לגמרי ואפילו אם נאמר דאין היתר מפטם לאיסור מ"מ בתולדה מעורב הוא עם ציר ושומן ומש"ה לדידן אוסר בס' ולקמן יבואר באות ל"ח. ומ"ש טהור תפל אין מפטם יש לראות בשלמא להטור שפיר משא"כ להמחבר דפסק בסי"א דבמליחה אמרי' תתאה גבר ממ"נ אי הטמא מלוח למטה שניהם רותחים ומפטם כמ"ש הפר"ח אות ל"ה וכן מוכח בסימן ע' ס"ד וכ"ת במונחים זא"ז הא הלבוש כתב סי"א להמחבר בזא"ז אין אוסר בשמן אלא כ"ק וכ"כ המ"ב בח"א פ"ו ופ"ז יע"ש א"כ קשיא ודוחק לומר דהלבוש כ"כ לדידן וכמ"ש רמ"א בס"ה אבל המחבר סובר מונחים זא"ז אוסר הכל בצליה ומליחה אם האיסור שמן וא' מהן קר. ועוד אף להמחבר טהור מליח וטמא תפל וטהור מליח למטה אין אוסר אלמא תתאה במליחה אין פועל שיהא מפליט מתפל אלא לקולא אמר הרשב"א והמחבר דטמא מליח אין איסור אלא כשטמא מליח למטה וכמו שיתבאר בסי"א קשיא וצ"ע:

כט

שהיה. עש"ך ועמ"ש בט"ז אות כ' ומ"ש המחבר וכל זה כו' פירשנו שם:

ל

ולענין. עש"ך הנה אבאר בקצרה וכפי מ"ש הפר"ח אות ל"ז ול"ט. הב"י הביא ב' שיטות א' שיטות מהר"מ דסובר אין חלב מפעפע בלא רוטב כלל הן במליחה וצליה (כדמוכח מראיה שהביא מטיפת חלב אי לא ניער וסובר חלב שמן מיקרי) ויש קולא וחומרא קולא אם לא נגע בחלב אלא לא' הנשארים שנגעה בזו מותרים (אף דנ"נ) לדידיה בשאר איסורים מ"מ כיון שאין איסור גופא יוצא כלל אין הנאסר כו' חומרא אף אם נגעו כולם בחלב אם אין בכ"א ס' כולם אסורות שאין מפעפע מחתיכה לחתיכה כמעשה הרוטב שיחלק בהשוואה ושמא נשאר בא' יותר. ורבינו נתנאל מסופק אי יוצא בלא רוטב ואם כן חולק אמהר"מ בתרתי א' בנוגעין כולן בחלב אם יש ששים בצירוף שרי. ב' אם נוגעת זו בזו אם אין בכולן ששים אסורות כולן שמא מפעפע לחומרא. ושיטה הב' היא שיטת הרשב"א במליחה וצליה בדבר שמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב הן לקולא הן לחומרא והמחבר פסק כמהר"מ במליחה ויש לומר באחד משני פנים או דחילוק בין צליה למליחה או כמו שכתוב בנה"ך דהמחבר מספקא ליה שמא מפעפע ואף נוגעין זו בזו אוסר הכל אם אין ששים בכולן וכן נוגעין כולן בחלב אוסר הכל שמא אין מחלק בהשוואה כמעשה הרוטב. וע"ז הקשה הש"ך דקשיא מ"ש רישא כשנגעו כולן בחלב או ספק כולן אסורות ומ"ש סיפא דבנגע א' מהן בחלב והשאר לא נגעו בחלב (ולהט"ז אות כ"ב אפילו נגעו זה בזה ולהנ"ך הפי' שלא נגעו ג"כ אפילו זה בזה) חד בתרי בטל והא ברישא נמי אם יש שלשה חתיכות בכ"א נ"ט חלקים נגד החלב וכולן נגעו אין בו כח ליתן טעם אלא בא' דאי נותן טעם לשנים הרי יש בהן ס' נגד החלב וא"כ כיון שאין בו כח לאסור אלא אחד מהן חד בתרי בטל. (והפר"ח כתב באות ל"ט דהמחבר מיירי שיש בחלב כח לאסור שניהן והש"ך חשב זה לדוחק דמדכתב המחבר אם אין בכ"א ס' משמע שיש בכל א' נ"ט אפ"ה כולן אסורות) יכתב הש"ך על מהר"מ לק"מ דנ"נ סובר בשאר איסורין א"כ החלב נותן טעם לא' ונאסרה ואח"כ פלטה החתיכה להחלב ויש בו בחלב איסור כמו בראשונה ומש"ה אוסר החלב לשאר ג"כ ובזה י"ל דמהר"מ ורבינו נתנאל ל"פ ר"ל בדין זה שכולן נגעו בחלב דמהר"מ אוסר מיירי בכה"ג וכולן מלוחות היו ויש חשש שפולטין הכשירות לחלב. ומה"ט כתב או"ה חלב שנפל לב' קדירות צריך בשניהן ס' דבראשונה פלט החלב ובלע מן ההיתר ונ"נ ואח"כ פולט לשניה. ורבינו נתנאל מיירי שהכשירות תפלות שאין פולטין א"כ אין בו כח לאסור אלא חדא וחד בתרי בטל כן נראה כוונת הש"ך ז"ל אמנם כן לא הבינותי אמאי לא אמר דההתיכות כשירות גופייהו אוסרין אחרות דנ"נ וע"כ צ"ל דלמהר"מ פשיטא ליה דאף לקולא אמרינן דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כלל כמ"ש ראיה מט"ח וא"כ איך יתכן שהכשירות שפולטין ומבליעין בחלב אין יוצא מחלב הבלוע בלי רוטב (ונה"ך שכתב המחבר מספקא ליה אבל לא מהר"מ וכאמור) גם לשון ר"נ שהביא הב"י מורה כפשוטו שאם נגעו כולן בחלב כולן מצטרפין ואי כדברי הש"ך צירוף למה ליה גם ר"ג לא הזכיר כלל שיהיו ג' חתיכות ודווקא שיש בכ"א נ"ט נגד החלב וצ"ע:

אמנם לענין דינא נראה כש"ך ופר"ח שאין כח בחלב לאסור שלשתן אם יש בכ"א מהן נ"ט חלקים נגד החלב והכשירות תפלות וחד בתרי בטל אף לדידן ואם הכשירות מלוחות דאז נ"נ לדידן כולן אסורות מדרבנן לא מ"ה דנ"נ בשאר איסורין דרבנן. ואף שכה"ג בהגהות ב"י אות נ"ה תירץ דלא אמרינן חד בתרי בטיל אלא כשידוע שב' מותרים משא"כ כאן שכל אחד בספק איסור עומדת שמא לזו פלט החלב אין בטל הוא עצמו ז"ל חשב לדוחק וכ"נ דכ"ש הוא דמתחלה כולן מותרות היו ול"ד למ"ש לעיל בסי' מ"א במדה וכבד מג' בהמות א' במקום מרה כו' ובסי' נ"ט בג' זיתי גלודה התם כ"א נולד בספק איסור משא"כ כאן ולקמן באות ל"ח אבאר:

ומה שכתב הש"ך בשם או"ה כו' הנה הפר"ח אות מ"א פי' דה"ק דלא קיי"ל דחד בתרי בטל דאפשר לברורי ע"י קפילא וחיך אוכל יטעם וההיא דסי' ק"ט יבש ביבש בא"מ חד בב' בטיל שהיו כמה מינים וא' נשחט טריפה עכ"ל. ואני העני תמה על עצמי דהא בק"ט בש"ך אות ה' יבש בא"מ שנפרך לחתיכות דקות ואפילו נדחוק בזה מ"מ מהרא"י גופא כתב שוין במראה וחלוק בטעמא אלמא בטל הוא ואה"נ אם ירגיש האיסור אח"כ לא יאכל והביטול פועל שרשאי לטעום וכבר הארכנו בזה בכמה מקומות. ואמנם דברי האו"ה להמעיין שם בכלל י"ד ד"ה הם פשוטים דקאי אמ"ש המרדכי דאפי' כולן נגעו בחלב כל שאין בכ"א ס' אסורות ולא נימא דמידי דהוה אב' קדירות היתר שאין בא' ס' ובשתיהן יש דמצטרפות לרשב"א אפילו באיסור תורה כמו שיראה הרואה לקמן בש"ך שם אות כ' וכדבעינן למימר שם א"כ ה"ה כאן ע"י צירוף ששים לישתרי ע"ז כתב דחלב ובשר הוה אינו מינו עס"י צ"ה ולא קיי"ל באיסור תורה לצרפם וכאיסור דרבנן שפיר קיי"ל אף בא"מ לצרפם עיין שם ומיהו בצ"ב אות ח' משמע קצת אף בדרבנן בא"מ אין ראוי לצרף ובקי"א אבאר:

ויצא לנו הדין אם נמלח חלב עם ב"ח שומן ובשניהם יש ס' וא' נגע בחלב והב' לא נגע בחלב גם לא בשומן אלא מונח מרחוק וא"י איזה היה באדם א' בה"מ יש לנו להתיר מההיא דקי"א ב' קדירות בדרבנן עכ"פ להתיר וה"נ חלב ושומן מינו וה"ה חלב ובשר שמן להש"ך בצ"ח אות א' אמנם בזה יש לאסור כי אין אנו בקיאין איזה שמן גם לא ברירא הא מלתא דחלב ובשר שמן מיקרי מינו וצ"ע:

לא

דחד. עש"ך ופשוט דבג"ה יש ס' נגד החלב דאל"כ שמא יבשלם ויתן טעם לדידן בק"ט דלא כאו"ה שפי' הטעם דהוה כדבר שיל"מ שיוכל להכיר עס"י צ"ח אות ו' בש"ך:

לב

אפילו. עש"ך ובשר וגבינה במליחה כה"ג הוה ר"ל אף דאיסורן מדרבנן כמו בשר עוף בחלב ר"ל עס"י פ"ז:

לג

וי"א. עש"ך והמתירין בקליפה אפילו בשמן ממש הוא במליחה אבל בצליה רבו האוסרים בשמן מההיא דגדי שצלאו אסור לאכול מריש אזנו וכמו שאבאר לקמן:

לד

ולפי. עש"ך הנה תראה ממ"ש קאי אלעיל ועשה כלומר יראה דסובר דעת הר"ב בודאי כדעה א' בשמן מדינא ס' לא כמו שכתב הט"ז אות כ"ד כמו שכתוב שם וגם מדסיים הר"ב יש להקל בה"מ בכחוש לא בשמן שמדינא צריך ס' משמע דהוטב בעיניו דעה א':

והנה הכנה"ג בהגחות ב"י אות ס"ב וס"ג האריך מאוד ותוכן דבריו ספק טריפה שנמלח שמן עם אחרות אין להתיר מס"ס שמא הלכה כראבי"ה דקליפה ושמא לא הוה טריפה דלא כרשד"ם דחשיב לס"ס ואוסר שם אף בה"מ. ואמנם בשו"ת ש"י ח"ב סימן ק"ט כתב בעגל שהיה קוץ לחלל ונמלח עם שאר בשר והתיר בה"מ וסעודת מצוה אף שלא יש ס' מס"ס שמא הלכה כראבי"ה ושמא לא היה טריפה ושתי הספיקות הם מענין אחד דאנו באין לדון על שאר הבשר עכ"ל והבל"י בשו"ת שלו הביא מ"ש הכה"ג לאסור יע"ש. ואני אומר הכה"ג פסק כהמחבר דמליחה בס' בשמן (דבני ספרד פוסקין כהמחבר) משא"כ לדידן. והמעיין בתשובת הר"ב סי' כ"ה וסימן צ' וסימן צ"ה סעיף י' יראה דאף בשמן סברת ראבי"ה עיקר דרי בקליפה ואף דבש"ע אוסר עד ס' בשמן ולא מהני ה"מ מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והוה ליה ס"ס כדעת המ"י בש"י ה"ב ועי' בסימן קי"א בתשובת הר"ב וכפי הנראה שהוא מעשה דארבע אווזות המוזכר בשו"ת שארית יוסף סימן כ"ג ועס"י מ"ו בשארית יוסף ודוק שם. ומ"מ הנך רואה בת"ח כלל ל"ה ד"ב מבואר כן שמהר"מ פדוואה ז"ל השיב לו להתיר במליחה בקליפה ומשמע אף בשמן יע"ש בדין ה' וא"כ אף דאנן קיי"ל לאסור בשמן אף בה"מ מ"מ ספיקא הוה ויש לצדד להקל בה"מ וסעודת ברית מילה כההיא דש"י ח"ב וכדאמרן ובאות ל"ו אבאר עוד:

לה

ואם. עש"ך ועפר"ח אות מ"ו ומ"י כלל ל"ח אות ח' שזה סותר למ"ש המ"כ הובא בפר"ח כ' ואני הבאתיו לעיל על מ"ש המחבר בס"ה דבר שיש לו פעפוע למקום ידוע צריך נטילה הא א"י אינו צריך וכאן צריך יע"ש ול"נ דכאן מיידי שחתיכה א' נגע בחלב ושאר נגעו בזו לא בחלב דמדינא צריך החתיכה קליפה שהרי לדעת ראבי"ה קליפה בעי ולמהר"ם ב"ב ולרבינו נתנאל אין אחרות מצטרפין א"כ עיקר שמקילין על ראבי"ה ועכ"פ קליפה בעי ומש"ה בא"י כולן בעי קליפה ואה"נ אם כולן נגעו בחלב ואינו יודע איזה מקום דדמי למ"ש המ"כ הואיל ויש ס' הקליפה חומרא ומיהו בזה י"ל והבן:

לו

ואע"פ. עש"ך מ"ש באין איסור דבוק אף שנמלח כולהו בהדדי משמע דאית ליה איסור דבוק דממהר לבלוע ועמ"ש בט"ז אות כ"ה ועס"י כ"כ בש"ך אות יו"ד וצ"ב אות ט"ז. ומ"ש שמת"ח מוכח אפילו אין כולן נוגעים בחלב משום דמהג"ה י"ל שהוא קולא היינו לצרף הכל בנוגעין כולן בחלב דלא כהמחבר בשם מהר"מ ב"ב ומיהו בת"ח כלל ל"ח ד"ב וג' אין הכרע כל כך ומ"מ הדין אמת. ודע דסבור הייתי לומר דדברי הלבוש כנים ולבושיה כעמר נקי וה"ק אף על פי שיש קולא שאנו מתירין הקליפה ר"ל להמחבר בשמן ממש צריך ס' ונטילה שהוא קליפה גסה כמ"ש הרשב"א בארוך וקצר ואילו לדידן כל שיש ס' א"צ כ"א קליפה מעט לא נטילה כמ"ש הר"ב ומ"ש העט"ז שאנו מתירין הקליפה הוא לאו דוקא אלא לנטילה קורא כן וכן כתבו ז"ל כמה פעמים אמנם המעיין שם א"א לפרש כך שהרי כתב ולדברי האומרים כ"ק הקליפה נאסרה והא לדידן נ"כ הקליפה נאסרה שוב ראיתי שי"ל דה"ק ואם א"י הכל שרי היינו אפילו ספק כולן נגעו וחזר הר"ב כאן ממ"ש בת"ה דבטל ברוב לא כמו שכתב הש"ך באות ל"ה דהא סתם כאן. וא"כ וודאי קולא הוא דלדברי האומרים כ"ק הוא הראבי"ה עכ"פ הקליפה מדין תורה נאסרת וא"י הכל אסור כ"ק אם אין רוב דספיקא דאורייתא לחומרא ואנו מקילין בס' וממילא הקליפה חומרא בעלמא הלכך א"י הכל שרי ולבושיה כתלג חיור וכדאמרן ולדינא עמ"ש באות כ"ה  :

לז

כגון. עש"ך ואבאר באות ל"ה ולפי שדברי הר"ב ז"ל בהג"ה צריכין קצת פירוש לכן אכתוב על הסדר:

הנה הר"ב התחיל לומר די"א הוא הראבי"ה וסייעתו דאפילו חלב שומן ממש במליחה קיל מצליה ואין אוסר כ"א כ"ק ממש ואנו מחמירין אי לצאת ידי הסוברים בס' בשמן או שנראה לו להר"ב קצת מדינא כן (עש"ך אות ל"ד וט"ז אות כ"ד) ולפי שאין אנו בקיאין ואם כן בכל פעם נצטרך לשער ולאמד אי שמן כו' לכן קבלנו עלינו לשער אף בכחוש בס' וקליפה בעי במקום שנגע בחלב לא נטילה כהמחבר. ויראה לי דלאו דווקא קליפה במקום שנגע בחלב ה"ה במקום שנגע באיסור ר"ל אם חלב דבוק וחתיכה נגעה לזו במקום בשר בעי קליפה דנ"נ וצ"ע א"י היכן נגע ואין רוב אי מחמירין כה"ג באיסור דבוק. והדר אמר הר"ב אף שמחומרא זו נמשך קולא דאילו להמחבר אף כולן נגעו בחלב צריך בכל א' ס' ולדידן אפילו רק א' נגעה בחלב וכולן זה בזה אפ"ה הכל מצטרפין ואף הראשונה מותרת כל שאין החלב דבוק בה וכמ"ש הש"ך אות ל"ו אפ"ה אין לחוש הואיל וי"א מליחה כ"ק ואיכא למימר נמי חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כדעת הרשב"א ומצטרף הכל לס' מש"ה מקילין בזה ומחמירין בכחוש בס' ועוד כתב הר"ב וכ"ז בציר או בשר כחוש דשייך ביה סרך שמנונית ואין אנו בקיאין מש"ה בס' משא"כ חטה ופת וכיוצא שאין בו כלל סרך שמנונית אין סברא לאסור בס' מדינא. והראה מקום לסימן ס"ד ס"ז דחוטין וקרומים הם כחושים אף מבהמה שמינה ואף שהם בנדר סרך שמנונית דוודאי ל"ד לחטה אלא לבשר כחוש והיה לאסור בס' אפ"ה היקל שם בהפסד קצת ולא בעינן ה"מ והטעם הואיל והוא איסור דרבנן וכדבעינן למימר באות ל"ח בעזה"י. והבה"י בסימן ס"ד אות ד' הבין די"א דבה"מ קאי על חוטין וקרומים וע"כ כתב דבסי' פ"ד כתב הפסד קצת וכאן ה"מ ואינו כן אלא וי"א הוא ענין בפ"ע וכ"כ הכה"ג בהגהות הב"י אות ס"ד שם שכ"ה הפירוש האמתי. אח"כ כתב הר"ב די"א כל מליחה אפילו שמן ממש בה"מ יש לסמוך על הראבי"ה והוא סברת מהר"ם פדוואה בתשובה להרב סימן צ' וכ"כ הכנה"ג שם. וכ"מ מת"ה כלל ל"ח ד"ב וע"ז סיים הר"ב דכחוש ויש בו סרך שמנונית דא"א בקיאין יש להתיר בה"מ אבל שמן ממש אין להתיר אף בה"מ:

לח

לכ"ע. עש"ך. והאי לכ"ע הוא הנך פוסקים אבל יש דיעות אפילו כחוש גמור כמו חטה צריך ס' אלא שהר"ב דחאם מהלכה וכבר נתבאר:

אמר הכותב יען וביען ראיתי בל"ח פג"ה אות ק"ז ובמ"י כלל ל"ח אות י"ד וכה"ג בהגהות ב"י אות מ"ט כולם אמרו שפסקי הרב ז"ל כאן ובסימן ס"ד ובת"ח ל"ח ד"ה צריכין ביאור שלא יהיו כסותרין זא"ז ולי ההדיוט גם בא"ח תס"ז צריך קצת ביאור שלא יסתור לכאן ראיתי לבאר קצת:

ואען ואומר הנה הדין נחלק לששה חלקים:

הא' הוא חלב שומן ממש שנמלח עם חתיכות בשר הן כולם נוגעים בחלב או זה בזה כולם מצטרפין לס' ובמקום שנגע באיסור קליפה לא נטילה שכן משמע דעת הר"ב דלדידן א"צ נטילה במליחה כל שיש ס' כ"א קליפה. ומיהו באם א' ננע והשאר מופרדים לגמרי פשיטא שזאת החתיכה אסורה ולא עוד אלא אפילו כולן נגעו בראשונה והראשונה בחלב אלא שכולן תפילות והחלב לבד נמלח הראשונה אסורה דטמא מליח וטהור תפל ואין מפעפע מחתיכה לחתיכה להצטרף לס' כיון שהראשונה תפילה בולעת ואין פולטת כנ"ל  : ואם החלב דבוק בא' מהן אז הדבוקה נ"נ לא מיבעיא נמלחה תחלה לבדה אלא אפילו ומלחו הכל ביחד י"ל דממהר לבלוע. עמ"י כלל ל"ח אות ד' וצ"ע בזה בה"מ ושאר החתיכות צריך ס' נגד כל החתיכה. ומיהו בה"מ דעת הר"ב שם בת"ח ד"ב דאין צריך ס' נגד כל החתיכה אלא נגד החלב לבד וכן דעת הש"ך בצ"ב אות י"ו ואף על פי שהמ"י שם אות ה' ערער עליו י"ל דבהג"ה לא חזר בפי' מת"ח ואי דסתם ולא פירש אי בה"מ שרי ביש ס' נגד החלב לבד אנו סומכין על שגילה דעתו בת"ח. ומיהו אותה חתיכה שחלב בה אף בה"מ כתב שם לאסור דאפשר לסוחטו אסור בשאר איסורים עס"י ק"ו. ומיהו בנמלחו כולם יחד או על כל פנים החלב באחרונה דאיכא טעמא משום ממהר לבלוע וודאי בה"מ יש להתיר אותה חתיכה השתא הנ"נ בשאר איסורים דרבו האוסרים אנן מצטרפין להתיר במליחה כ"ש איסור דבוק ממהר לבלוע שאנן מצטרפין להתיר אף אותה חתיכה בה"מ והבן:

הב' איסור כחוש ויש בו סרך וגזירת דבר שמן כמו בשר כחוש וציד נבילה בה"מ די בקליפה ובהפסד קצת אסור עד פ' במליחה ומיהו היינו בשר כחוש לגמרי שאין בו שום שומן הוא דיש להתיר בה"מ אף באיסור תורה הא חלב כחוש ודאי א"א בקיאין כלל ואף בה"מ אסור באיסור תורה וכ"נ להמעיין בת"ח כלל ל"ח ד"ה. והנה בסימן ע' בהג"ה לצורך הפסד גדול מתירין תוך יב"ש הא אח"כ לא והא דם כחוש הוא ועכ"פ בה"מ יש להתיר מטעם מליחה בקליפה וע"כ צריך לחלק בדם הואיל ומעורב בציר שמן אף הוא חשוב כשמן ולא מהני ליה ה"מ וצ"ע:

ודע דאנן קיי"ל בלוע כחוש אין יוצא בלי רוטב בצליה ומליחה גם בקיאין אנו בבלוע איזו כחוש כמ"ש הש"ך אות י"ז וי"ח א"כ צריך עיון דהדין נותן בשר נבילה כחוש שאין בו שומן כלל שנגע בחתיכה אחת וכולן נגעו זה בזה שכולן מותרים באין ס' רק הראשונה אסורה דבלוע כחוש שאנו בקיאין בבלוע אין יוצא מחתיכה אף שעדיין איסור לא סר כמ"ש שם בשם מ"ב. והדין נותן כן ואולי הר"ב מדבר בנוגעין כולן באיסור ומיהו בשמן ממש ודאי נוגעין זה בזה כולן אסורות וצ"ע:

גם קי"ל דבמליחה אין היתר מפטם לאיסור כמ"ש הש"ך אות כ"ח והמ"י כלל ל"ח אות י"ג שכן דעת הר"ב. ויש לנו הרהורי דברים מ"ש המ"י שכ"מ מא"ח תס"ז סי"ד חטה במליחה להתיר אחרות דכחוש הוא ולא אמרינן היתר מפטם כו' הא שם אותה חתיכה כולה אסורה וכמ"ש הט"ז שם אות י"ט ושאר חתיכות אין מפטם להבלוע כמ"ש הש"ך אות י"ט ואולי משמע התם אף שציר מחטה נוטף על השאר אפ"ה הם מותרות מאחר דכחוש הוא ומ"מ קליפה בעי ובה"פ אבאר בזה דה"ה חטה מונח בעליונה י"ל כן. נם מ"ש המ"י שם אות ז' לתרץ מ"ש הש"ך אות למ"ד צ"ע ואין להאריך כאן:

הג' איסור כחוש גמור כמו חטה שאין בו סרך שמנונית כלל לעיל ס"ה בהג"ה מתיר והש"ך אות י"ז ממנהג אוסר ויש לעיין אי בהפסד קצת שרי או ה"מ בעינן באיסור תורה ואיך שיהיה קשיא ההיא דא"ח תס"א ס"ה ובט"ז אות ה' דחמץ במצה כ"נ אפילו באין ס' והא ממנהגא אסור ומ"מ בהפסד קצת יש לצדד אף באיסור תורה בחטה וכדומה. וחטה במליחה שאוסרין כל החתיכה משום חומרא דחמץ מחמירין לומר דהיתר מפטם לאיסור יע"ש ולא בשאר איסורין:

הד' איסור שמן ממש בדרבנן ס' בעינן אפילו בה"מ ולא אמרינן ספק פלוגתא דרבוותא להקל בדרבנן ודווקא בס"ס כמעשה דש"י בעגל פה מיץ רי"א דחסרון חכמה חשיב לס"ס מה שאין כן ספק דרבנן כה"ג וכן הלכתא:

הה' בכחוש אלא שא"א בקיאין כמו חוטין וקרומין בהפסד קצת שרי ולא בה"מ דווקא כאמור וה"ה כיוצא בזה:

הו' כחוש גמור כמו חטה בדרבנן אף מנהגא ליכא ובלא הפסד כלל די בקליפה כן דקדקתי והעליתי מתוך ספרי הפוסקים וקצת מה שהוספתי משלי והשתא תראה מ"ש הר"ב בת"ח כלל ל"ח ד"ה וי"ל בה"מ קאי לאיסור תורה ומ"ש וכ"ש דרבנן ר"ל אפילו הפסד קצת ומה שסיים באיסור דרבנן להקל היינו בחטה בלא הפסד ובאיסור תורה עכ"פ הפסד בעינן וכדכתיבנא:

ועתה אבוא לבאר ההפרש שיש בין מליחה לצליה ואומר שיש הפרש בין מליחה לצליה בג' פנים:

א כל מקום שבמליחה קליפה בצליה נטילה כן מבואר בת"ח ל"ז ול"ח וכ"כ המ"י שם אות י"ד:

הב' במליחה אין היתר מפטם לאיסור ובצליה היתר מפטם ונ"מ לדידן בה"מ או דרבנן בהפסד קצת. ויש לי עיון במ"ש המ"א א"ח תס"ז אות ל"ו ואי"ה אבאר שם:

הג' באם נצלה בשר וחלב דבוק בה ונגעו אחרות בחתיכה זו צריך ס' אף בהפסד מרובה נגד כל החתיכה דנ"נ מטעם דבוק דבמליחה פסק הד"ב בת"ח ל"ח ד"ב להתיר בה"מ ביש ס' נגד החלב מטעם דנ"נ יש מקילין בשאר איסורין ורוב הפוסקים מקילין במליחה כ"ק מה שאין כן בצליה רוב הפוסקים מצריכין בשמן ס' וכפסק המחבר. ומיהו בהא שוה צליה למליחה דאף שא' נגעה בראשונה ואין כולן נוגעין בחלב מ"מ כולם מצטרפין לס' אף שבמליחה סמך הר"ב אראבי"ה ובצליה לא שייך כן מ"מ שם טעמא אחרינא איכא דמפעפע מחתיכה לחתיכה והמחבר מודה שם וכ"כ המ"י כלל ל"ז אות ה'. ואין להאריך יותר:

אם צלו בשר בשפוד שצלו נבילה עס"י ע"ו ועס"י קכ"א בט"ז:

לט

ויש אוסרין. עס"י ע' ס"ק כ' ש"ך ושם מבואר דהפסד דכתב הר"ב כאן ה"מ ועמ"י כלל כ"א אות יו"ד ומכל מקום העיקר כסברא א' יע"ש:

מ

זה. עש"ך ולהמחבר דאין חילוק בכחוש היינו באיסור מחמת עצמו מה שאין כן בבלוע לפי מ"ש הש"ך אות כ"א ואנן קיי"ל בכ"ע המליח מבליע בתפל ואין בולע ממנו:

מא

ויש. עש"ך וכן הלכה. והפר"ח בסימן ע' אות כ' פסק כהמחבר בה"מ ואנו אין לנו אלא פסק רמ"א וכ"ש מונחים זא"ז וטהור תפל וטמא מלוח דאוסר עד ס' לדידן דא"א בקיאין בין כחוש לשמן:

מב

דאין. עש"ך עיקר הכוונה דאין טבע המלח לדפליט מכלי אלא להבליע אף שנמלח הכלי גופא הרבה דבשר המלח נכנס בחלקיו ומוציא מתוכו משא"כ מכלי ועס"י ס"ט אות ס"ד וס"ז (וט"ס ס"ב וע"ז):

מג

מלח. עש"ך ועמ"ש בסימן צ"ה בזה ובמ"י כלל י"ג:

מד

דמאחר. עש"ך ועס"י צ"א ומשמע גבינה יבשה ממש אף שנונעת במלח אין אוסר אם נתנו דיעבד בבשר ולכתחלה נכון ליזהר אף ביבשים באוכל עם מלח:

מה

רק. עש"ך ועס"י יו"ד וצ"ה בדין סכין אם סתמא נקי יע"ש:

מו

אם. עש"ך לכאורה להמחבר כ"כ אבל לדידן בלא"ה דהמלח נ"נ ועס"י ס"ט אות ל"ד (ט"ס ל"ג) ובט"ז אות י"ט. וכ"ת דנ"מ למיהוי ספיקא דאורייתא הא דם שבישלו דרבנן לדידן גם לענין איסורין מבטלין זא"ז אין נ"מ כמ"ש במקום אחר:

שוב ראיתי למ"ש הר"ב ס"ס קל"ד סי"ג דם במלח הוה נט"ל אם כן ע"כ הטעם דלא ידעינן כמה בלע אלא דתברא בצידה דאיך כתב רמ"א כאן דאין המלח אסור מחמת עצמו והא לא נאסר כלל דנט"ל הוא ובספר בית ישראל הרגיש בזה. ומ"ש שם במרדכי איתא שם הטעם דהדם הולך לאיבוד יע"ש מ"מ להר"ב קשה וצ"ע:

הפר"ח באות נ"ח הביא תשובת מהרמ"ע והעלה דם שמעמיד המלח אסור עכ"פ בעיניה ובתבשיל מותר ולא מיקרי מבטל איסור דאין רוב ציבור יכולין לעמוד בו ובעיניה אסור דמעמיד בו אף דנט"ל מכל מקום מעמיד לא בטל ולקמן בקל"ד מיירי שנותנין דם רק ללבנו עכ"ל וזה ברור כמבואר סימן ק"ג ס"א בהג"ה דברים החשובים אף שפוגמין התבשיל באלף לא בטיל ושם נתבאר על נכון:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.