כף החיים/יורה דעה/קה

כף החיים ‏ יורה דעה קה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] איסור שנשרה עם היתר מעל"ע בצונן מקרי כבוש והרי הוא כמבושל וכו' ולענין הכלים אי אמרינן כבוש כמבושל והיינו אם שרו דבר איסור בכלי של היתר שיעור כבישה דהיינו מעל"ע אם נאסר הכלי יש פלוגתא בזה דהאו"ה בכלל ל"ז סוף דין א' כתב דכבישה אינה אוסרת רק ס' לגד הקליפה ובכלל ל' דין ט' כתב דגם בכלים יש כבישה ואם שרו בו דבר איסור מעל"ע נאסר הכלי כולו וכ"כ התו"ח כלל פ"ה סוף דין א' וכתב ודלא כמ"ש האו"ה בכלל ל"ז דכבישה אינו אוסר בכלי רק כדי קליפה. כנה"ג בהגה"ט או' ו' לה"פ או' א' מש"ז או' א' ער"ה או' א' חכ"א כלל נ"ז או' י"א. ערוך השלחן או' י"ג. והא דאמרינן לקמן סי' קל"ה סעי' י"ג לגבי יי"נ אפי', במכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה דמשמע דאינו נאסר הכלי ע"י כבישה רק כדי קליפה כבר תירץ זה האו"ה שם וכתב דביי"נ הקלו יעו"ש. וכ"כ המש"ז שם ד"ה ואם בשם הש"ך דאין ללמוד מיי"נ יעו"ש. וכ"מ מדברי האחרונים הנז' דאין ללמוד מיי"נ דס"ל כאו"ה. ומיהו הט"ז סק"א כתב להשיג על דברי האו"ה הנז' וסיים דבדיעבד אין לאסור אותם ע"י שנשרה בהם איסור מעל"ע וכ"כ המש"ז שם סוף או' א' שנמצא כ"י להט"ז דאין כבוש מבליע בכלי אלא כ"ק ויש בתבשיל ס' נגד הקלי' עכ"ל ומשמע שלמד זה מדין יי"נ. וכ"נ דעת הש"ך סוף סק"ב שכתב וגם בלא"ה הא יש פו' דלא הוי כבוש אלא בג' ימים וכו' משמע דבהא לא ס"ל כאו"ה. וכ"כ הל"פ בסעי' א' לדעת הע"ז והש"ך אין לאסור בדיעבד. מיהו מדברי הש"ך לקמן סי' קל"ה ס"ק ל"ג וסי' קל"ז סק"ט משמע בהדיא דס"ל יש כבישה בכלים יעו"ש. וא"כ מ"ש הכא הוא לאו דוקא. נמצא דדין זה בפלוגתא שניא אם יש ללמוד מיי"נ וסגי בקלי' או לא. ועיין עוד להרב חק"ל חי"ד ח"א סי' ע"ז וע"ח מה שהאריך הרחיב בענין זה. והביא דעת האוסרים והמתירין יעו"ש וע"כ נראה דבהפ"מ דיש לסמוך על המתירין והיינו אם שרו איסור בכלי מעל"ע וקודם שיהיה לו מעל"ע בשלו בו תבשיל של היתר יש להקל בהפ"מ דוקא אבל לא בהפסד מועט כיון שרבו האוסרים.

ב

ב) וה"ד בכלי עץ או בכלי חרס יש לאסור אבל בכלי מתכות אין לאסור אם נשרה בו איסור מעל"ע. או"ה שם. ומיהו המנ"י על התו"ח שם או' י"ב כתב דאין חילוק בין כלי עץ וחרס או מתכות לענין כבישה. וכ"כ הבל"י או' א' אבל הפליתי סוף או' א' הביא סמוכות לדברי האו"ה וכ"כ הער"ה שם דהעיקר כדברי האו"ה. ובכלי זכוכית המיקל בהפ"מ לא הפסיד. מש"ז שם סוף ד"ה ואם. והיינו לפי סברתו שאוסר בכבישת כלים בכל ענין אבל לפי מ"ש באו' הקודם דבהפ"מ יש להקל אין הפרש וכ"ש בכלי מתכות וכלי זכוכית דאיכא בהו פלוגתא.

ג

ג) וה"ה כלי של איסור ב"י ששרו בו היתר מעל"ע שאסור הכל. או"ה כלל ל' דין ט' אבל הע"ז סק"א הקשה ע"ז דלמה יאסור ההיתר בכלי של איסור ב"י שהרי האיסור מחמת כבוש הוא והרי באותה שעה נעשה אינו ב"י ואין לו לכלי כח לאסור ההיתר ששרוי בתוכו יעו"ש וכן הקשה הש"ך סק"ב. וכתב הכלה"ג בהגה"ט או' ו' דלענין הלכה נקטינן כהט"ז והש"ך דהיתר שנשרה בכלי של איסור מעל"ע או חלב בכלי של בשר או איפכא דאין המאכל נאסר משום דהו"ל נט"ל ומותר בדיעבד. בל"י או' א' חו"ד או' ג' חק"ל שם. ומיהו הפר"ח או' א' הסכים כאו"ה. וכ"כ הלה"פ או' א' כריתי או' א' נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אין להתיר בדיעבד רק בהפ"מ ומ"ש זבחי צדק או' ב' להתיר אפי' בהפסד מועט ועשה סמוכות שכן דעת הש"ע דאין כבישה לכלים מדפסק גבי יי"נ דאין כבישה לכלים כבר כתבנו לעיל או' א' דביי"נ כ"ע מודים אלא אי ילפינן מיי"נ או לא וא"כ מדברי הש"ע אין החלט לומר דס"ל דבכ"מ אין כבישה לכלים וא"כ חזרנו לדיננו דדבר זה בפלוגתא שניא ואין להתיר רק בהפ"מ ועיין לעיל סי' ס"ט או' ל"ג.

ד

ד) גם בדבר מבושל יש בו דין כבוש ודלא כהר' פרי צדיק סי' י"ט. ער"ה או' ב' והיינו כגון שנפל דבר אסור מבושל לתוך תבשיל לח כגון שיש בו מרק ונשרה בתוכו מעל"ע נאסר התבשיל משום דכבוש כמבושל. ועיין לקמן סי' ק"ו או' טו"ב.

ה

ה) גם למ"ד יש כבישה לכלים ונאסר הכלי ואם הוא כלי מתכות צריך הגעלה מ"מ אם הוא כלי חרס א"צ שבירה דהגם דכלי חרס אין יוצא מידי דופיו לעולם ה"ד היכא דבלע ע"י חמין אבל אם בלע ע"י כבישה דהוא בצונן מהני ליה עירוי במים ג"פ מעל"ע או מגעילו ג"פ ודיו. חק"ל שם סי' ע"ח. וכ"כ הער"ה לקמן סי' קל"ה או' יו"ד בשם כמה פו' דכלי חרס בשאר איסורים שבלעו ע"י צונן מהני להו מילוי ועירוי ודלא כהש"ך שם ס"ק ל"ג שכתב דלא מהני מילוי ועירוי אלא דוקא ביין או לענין חמץ בפסח ולא בשאר איסורין אלא א"כ אינו ב"י יעו"ש. ומ"מ לכתחלה אם אפשר יש לחוש לדברי הש"ך ודעמיה ואין לעשות עירוי לכלי חרס בשאר איסורין אלא לאחר מעל"ע.

ו

ו) שם. איסור שנשרה עם היתר מעל"ע בצונן מקרי כבוש וכו' ואם הכבישה היתה בסירוגין כגון שנשרה האיסור עם ההיתר כ"ג שעות והוציאו ההיתר לחוץ ואחר איזה שעות חזרו והניחוהו לתוך האיסור שעה א' אי חשוב כבוש כה"ג שהיה הפסק בינתיים או לא עיין לעיל סי' ס"ע או' רמ"ב שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם דהסכמת רוב הפו' להתיר בדיעבד אם כבר נעשה ואף מי שירצה להחמיר מ"מ בהפ"מ מותר יעו"ש.

ז

ז) ולא שייך כבישה אלא דבר גוש בדבר צלול מפליט ומבליע מזה לזה לא בשניהם לחים שזה מיד יתערבו ויאסרו זא"ז ולא בשניהם גושים אף שהם לחים קצת לא שייך גבייהו כבישה אפי' יעמדו ימים רבים כן. ואפי' שומן ואיסור מונח בתוכו כל שהוא קשה לא הוי כבוש רק אם הוא רך כדאיתא לעיל סי' ק"ד בהגה אך אם הוא רך שהאיסור המונח בתוכו מתנענע ממקום למקום כבוש מקרי. ואיסור או היתר הנכבש במים קרושים וכדומה המנ"י על התו"ח בשו"ת שבסוף הס' סי' י"ד התיר ואמר דבקרח לא שייך כבוש וכן מסתבר דאין מתנענע וכ"ש שנעשה כאבן היבש בתוכו ולא מפליט אלא שהבל"י בשו"ת שבסוף הס' בסי' כ"ט וכאן או' א' כתב בשם א"ז דהוי כבוש ולא הבנתי דכל שהוא קשה לא שייך כבישה וכ"נ להלכה בהפ"מ עכ"פ. ויבש ביבש שהן לחין קצת אפי' נעילה א"צ דיעבד ומ"מ לכתחלה יטול כעובי אצבע. מש"ז או' א' ד"ה ואשיב בי"צ ח"א או' א' ובעמ"ז שם או' ג' ואו' ד' ערוך השלחן או' ח' וכה"ג כתב החו"ד או' א' וחכ"א כלל נ"ח או' א'.

ח

ח) שם הגה. וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפי' מה שחוץ לכבישה אסור וכו' ויש מקילין במה שבחוץ וכ"פ בתו"ח כלל כ"ב דין ו' ט"ז סק"ב. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ד' פר"ח או' ב' פר"ת או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' חו"ד או' ד' שפ"ד או' א' חכ"א שם. ואפי' באיסור שמן דבמליחה נאסר מה שחוץ לציר בכבישה מותר. כנה"ג שם. מנ"י על התו"ח שם או ט"ז. בל"י שם. אבל הש"ך שם כתב היינו באיסור כחוש דאי הוה האיסור שמן אף מה שחוץ לציר אסור. וכ"כ הפר"ח שם דאם חתיכת האיסור שמן אף מה שחוץ לציר אסור לכ"ע לפי שהשומן מפעפע. כריתי או' ב' חכ"א שם. בי"צ שם או' ד' ומיהו ערוך השלחן סוף או' י"ד כתב דמסתימת לשון הרמ"א לא משמע כן אלא ודאי דבכבישה מעל"ע גם בשמן אינו מפעפע למעלה. והשפ"ד שם כתב דבאין הפ"מ יש לאסור בשמן כהש"ך בכבישה מעל"ע. וכ"נ לענין דינא דכיון דאיכא פלוגתא אין להקל רק בהפ"מ. והיינו אי ליכא בתוך הכבישה ס' בהיתר נגד האיסור ההיתר שהוא לחוץ שרי בהפ"מ אבל אי איכא ס' בהיתר בתוך הכבישה נגד האיסור בלא"ה הכל שרי אף מה שהוא בתוך הכבישה בלתי הפ"מ וכ"ש מה שהוא לחוץ.

ט

ט) ואמנם מחתיכה לחתיכה שאצלה שמונח על גבה יראה שאף הש"ך יודה דבשמן חוץ לכבישה אין מפליט מזה לזה. שפ"ד שם סוף או' א' ור"ל אף להש"ך שאוסר בשמן מה שחוץ לכבישה אם יש חתיכה ע"ג אותה חתיכה שיוצא ממנה חוץ לכבישה אותה חתיכה מותרת והיינו אפי' בלא הפ"מ.

י

י) ובכבישה בציר ובחומץ לא גריעה ממליחה דמחמרינן בכל גווני. ערוך השלחן שם. ור"ל אף לדעת המתירין בשמן מה שחוץ לכבישה אם היה כבוש בציר או בחומץ יש לאסור במה שחוץ לכבישה לפי שהם דבר חריף ומפעפע למעלה.

יא

יא) וכל זה בכבוש שהוא צונן אבל במבושל כגון שנפלה חתיכה של איסור בתבשיל של היתר ומקצת החתיכה חוץ לרוטב בעינן ס' כנגד כל החתיכה אף מה שהוא חוץ לרועב דע"י הרוטב שהוא רותח מפליט ומבליע בכולה. או"ה כלל כ"ח סוף או' ג' חו"ד בביאו' או' ע' וכ"כ לעיל סי' צ"ד או' ב' יעו"ש.

יב

יב) ואם הרוטב של איסור ונפל בתוכו חתיכה של היתר ומקצתה חוץ לרוטב בעינן ס' בחתיכה של היתר שבתוך הרוטב ואין אותו מקצת שחוץ לרוטב מצטרף לס' לבטל האיסור דאזלינן לחומרא וכמ"ש לעיל סי' צ"ב או' ה' יעו"ש.

יג

יג) שם בהגה. וספק כבוש אסור. לפי דכבוש אסור מה"ת. או"ה כלל ל' סוף דין א' כנה"ג בהגה"ט או' ג' והשיג על הע"ז סק"ג שחולק וכן השיג עליו הש"ך בנה"כ. פר"ח או' ג' פר"ת או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' כריתי או' ג' מש"ז או' א' ד"ה וכבישה. ער"ה או' ד' חכ"א כלל נ"ח או' ד' בי"צ ח"א או' ב' ערוך השלחן או' ט"ו.

יד

יד) שם בהגה. וספק כבוש אסור. פי' שאנו רואים שנכבש רק שיש ספק אם נכבש יום שלם או לא. ט"ז סק"ג. לה"פ שם. בל"י שה. מש"ז או' ג'.

טו

טו) ואם יש לתלות דהוי תוך מעל"ע דשרי כגון שידענו שאחד מבני הבית הניח חלב בכלי א' וליתיה קמן דנשייליה ומצאנו חלב בכלי בשר יש לתלות שאותו חלב הוא שהניח אותו אדם ואם הוא תוך מעל"ע שרי ולא נאמר דלמא אחר הוא זה שנשרה מקודם לכן והו"ל מעל"ע וכמ"ש מרן בענין נקיבת הדקין אם יש במה לתלות תולין ושרי. פר"ת שם. זבחי צדק או' י"ג.

טז

טז) שם בהגה. וספק כבוש אסור. ודוקא שעמד כל מעל"ע במקום אחד אבל טלטלוהו בתוך מעל"ע למקום אחר מותר דלא מחזקינן איסור ממקום למקום ודוקא בנפל בעצמו אבל ע"י אדם מחזקינן ואם נבדק המאכל באותו מקום קודם מעל"ע ואח"כ נמצא באותו מקום וקודם שנמצא השרץ נטלו ממנו מקצת מותר אותו מקצת שניטל משם והמאכל שנמצא בו אסור. חו"ד או' ה' מיהו המש"ז או' ג' כתב דאפי' אם טלטלו הכלי ממקום למקום ג"כ אמרינן ספק כבוש אסור דלא כהחו"ד אבל אם הוריקו אותו מכלי ראשון לכלי שני והכ"ר היה בדוק שלא היה בו איסור מקודם בזה אמרינן כאן נמצא וכאן היה בכלי שלי ולא עמד מעל"ע ומותר יעו"ש. זבחי צדק או' ט"ו.

יז

טוב) שם בהגה. מלבד בבשר עם חלב וכו' וה"ד בשר מבושל כבר או שרוצה לאכול באומצא אבל אם רוצה לבשלו אח"כ אסור דספק שרייתו הוי ספיקא דאו' ואסור. בית מאיר ריש הסי' זבחי צדק או' י"ד.

יח

חי) שם. ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ אם שהה כדי שיתננו על האור וכו' רבים תמהו על דברי הש"ע דהכא פסק שיעור כבישה בחומץ כדי שיתננו על האור וכו' ולעיל סי' ק"ד סעי' א' גבי עכבר פסק שיעור כבישה בחומץ מעל"ע והבל"י לעיל סי' ק"ד או' ב' כתב דאין כאן קושיא כלל דבודאי לענין כבישה דינא כמ"ש בסי' ק"ה וכ"כ רוב הפו' ספק כבוש דשאר איסורין שהוא דאו' אסור וצריך להחמיר כדי שירתיח רק בעכבר דמספקא בגמ' אי פוגם ואי משביח אין ראוי להחמיר מצד הספק רק מעל"ע. וכ"כ הפליתי סוף או' ד' בי"צ ח"א בעמ"ז או' יו"ד וכן הסכים זבחי צדק או' ט"ז.

יט

יט) ומיהו המ"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק כ"ח כתב לחלק בין חומץ חזק לאינו חזק ושם מיירי בסי' ק"ד בחומץ שאינו חזק והכא מיירי בחומץ חזק יעו"ש וכ"כ הפר"ת בסי' זה או' ד' חו"ד או' ז' שפ"ד או' ב' חכ"א סי' נ"ח או' ג' ומ"מ בהפ"מ איכא צד להקל כדעת מ"א כיון דהש"ך סק"ב העלה בפשיטות דבחומץ שיעור כבושה מעל"ע כמו בשאר משקין וכ"פ הפר"ח או' ד' ונהי דאנן פסקינן לחומרא עכ"פ בהפ"מ בחומץ שאינו חזק יש להקל כמ"א. בי"צ שם בעמ"ז או' י"א. ועיין באו"ח סי' ר"ד סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

כ

ך) וכן בספק כבוש בחומץ ודאי דאין להחמיר כיון דבודאי כבוש בחומץ רוב האחרונים הש"ך והפר"ח ודעמייהו מתירין והגם דאנן פסקינן כס' האוסרין מ"מ בספק כבוש ודאי דאין להחמיר. זבחי צדק או' י"ז. והיינו בספק אם שהה כדי שיתננו על האור וכו'.

כא

כא) לא מקרי כבוש אלא במים או רוטב לח כמים אבל כאריש"ה שבאה בנאד עור מצד הבשר לא מקרי כבוש. הרה"ג מהר"ר אברהם סכנדרי בתשו' הועתקה בשו"ת בית דינו של שלמה יו"ד סי' י"ד יעוש"ב. ברכ"י בשיו"ב או' ד' זבחי צדק או' י"ח.

כב

כב) כתבו פסקי תו' בפ' א"מ דשמן זית חריף ומפליט כמו רותחין והשבו"י ח"א סי' נ"ו תמה עליהם והסכים להקל בנשרה איסור בשמן ולא שהה מעל"ע בהפ"מ והר' באר יעקב סי' ק"ג בתשו' הוכיח דשמן לא הוי חריף והסכים בנשרה איסור בשמן או אם שהה השמן בכלי מעל"ע דאינו משביח ומותר בלי הפסד כלל יעו"ש. ער"ה או' ו'.

כג

כג) שם. ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה. והציר צריך להיות אינו נאכל מחמת מלחו. כריתי או' ו'.

כד

כד) שם. ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה. גם הרב מודה לזה דלא הוי כבישה בפחות משיעור זה וכדכתב נמי בד"מ מיהו עכ"פ מליח כרותח הוי מיד לאסור כולו כמ"ש בתו"ח כלל ו' דין ע' ובססי' ע' בהגה ונ"מ דהיכא דנשרה בציר של היתר איסור דרבנן והיתר כחושים ממש דבמליחה אף להרב אינו אוסר רק כדי קליפה ובנכבש כשיעור שיתננו על האש וירתיח אוסר כולו. ש"ך סק"ג. לה"פ או' ה' בל"י או' ה' ועיין באו' שאח"ז.

כה

כה) וראוי שתדע דכבוש בטל בס' כמ"ש או"ה כלל ל' דין ד' ואפי' קליפה במקום שנגע א"צ. ומיהו זהו במעל"ע אבל ציר וחומץ דמיד נאסר כד"ק ודאי אף במעל"ע ס' בעי וקליפה. ומ"ש הש"ך דנ"מ לאיסור דרבנן והיתר כחושים ממש דמליחה כד"ק דוקא שניהם כחושים ממש הא היתר שמן מפטם לאיסור אף בדרבנן ואפי' כחוש ששייך דררא דשומן א"א בקיאין בענין ומפטם ודוקא כחושים ממש ואמנם במליחה בדרבנן ואיסור כחוש ממש אף שהיתר שמן לא מפטם ליה. שפ"ד או' ג'.

כו

כו) שם הגה. ועיין לעיל סי' ע' מדין בשר שנפל לציר. בהגה לסוף סי' ע' ובדברינו לשם כמה דינים יעו"ש.

כז

כז) [סעיף ב'] חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו וכו' אבל אין היד סולדת בו אפי' הוא כלי ראשון שעומד על האש אינו אוסר כלל. ש"ך סק"ה. וכ"כ ב"י בסי' צ"ה ד"ה ומ"ש. ער"ה סוף או' ח'. וכ"כ לעיל סי' ס"ח או' מ' ואו' מ"ט. ומיהו שם בש"ך הביא דעת הסוברים דכלי ראשון העומד על האש והוא חם אעפ"י שאין היס"ב מבליע כדי קליפה וסיים וכן יש להחמיר. ומיהו בס' כנפי יונה ד"ה בדין כתב להשיג על זה וסיים ולכן נראה להקל. וכ"נ דעת הער"ה שם. ומ"מ הדחה מיהא בעי. זבחי צדק או' י"ט וכתב והוא פשוט. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' שי"ח או' ק"ה.

כח

כח) שם. חום של כלי ראשון שהיס"ב וכו' ואפי' העבירו מעל האש כ"ז שהיס"ב דיניה הכי. פר"ת או' ה' וכ"כ ב"י בשם התו' ד"מ או' ב' בשם הר"ן. לבוש. וכ"כ לעיל סי' ס"ח או' ט"ל.

כט

כט) שם. אבל חום של כלי שני אינו מבשל. אפי' שהיס"ב. ב"י בשם התו' וכ"כ הלבוש. וכ"כ באו"ח סי' שי"ח או' ק"ד. וכן מ"ש אח"כ בש"ע וי"א דמ"מ הוא מפליט ומבליע וכו' היינו נמי כשהיס"ב כמבואר בב"י בשם הרשב"א. וכ"מ מדברי הלבוש. נמצא דלסתם הש"ע כלי שני אפי' כשהיס"ב אינו מבשל וגם י"א דאינו מפליט ומבליע ולדעת י"א אם היס"ב מפליט ומבליע כדי קליפה וחשש הש"ע לסברא זו רק לכתחלה ולענין דינא ית' לקמן או' ל"ח.

ל

ל) ושיעור שהיס"ב כל שכריסו של תינוק נכוית ממנו. שבת מ' ע"ב. ב"י. וכ"כ בש"ע או"ח סי' שי"ח סעי' י"ד. וא"ת איך ידע האדם לשער כך בדעתו הנה נקיט האי כללא בידך כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה או לאכילה שאין האדם נמנע ממנו מכח רבוי חמימותו ה"ז לא חשיב היס"ב אבל אם נמנע לשתותו או לאכלו מרוב חומו ה"ז נחשב בכלל היס"ב. בן א"ח פ' בא או' ה' והב"ד באו"ח שם סי' שי"ח או' קמ"ג.

לא

לא) ולענין עירוי מכלי ראשון אינו אוסר רק כדי קליפה כמ"ש לעיל בש"ע סי' ס"ח סעי' יו"ד. וכ"כ הש"ך סק"ה וכתב דמבשל נמי כד"ק ונ"מ לשבת ובב"ח. וכתב עו"ש הש"ך דאפי' בעירוי שנפסק הקלוח ג"כ בעי קליפה. וכ"כ לה"פ בדיני עירוי. חכ"א כלל נ"ט או' ב'.

לב

לב) והא דאוסר בעירוי אפי' בנפסק הקילוח כד"ק ה"ד בדבר מאכל אבל לא בכלי. ער"ה או' ז' בשם הר' באר יעקב. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל נ"ה או' ט"ו. ולענין כלי חרס בעירוי שנפסק הקלוח המנ"י שם כתב דכלי חרס חשיב כמאכל משא"כ בכלי מתכות. אמנם הער"ה שם בסוף הדיבור כתב להוכיח מאו"ה דעירוי שפסק הקילוח אפי' על כלי חרס אינו אוסר יעו"ש. ועיין לעיל סי' צ"ב או' ק"ה.

לג

לג) ובמקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד. כ"כ בהגה סי' צ"א סעי' ד' ועיין בדברינו לשם או' כ"ט.

לד

לד) והא דעירוי אינו מבשל אלא כד"ק אין חילוק בין עירה פעם א' לפעמים הרבה דאפי' עירה כמה פעמים ג"כ אינו אוסר אלא כד"ק כמ"ש לעיל סי' ס"ח או' מ"ד יעו"ש.

לה

לה) ואם עירה תבשיל של איסור מכ"ר לכלי כשר אם דרכו של אותו כלי להשתמש בשפע תמיד מותר לבשל בו דמסתמא איכא ס' נגד הקליפה אבל אם לפעמים משתמשים בו בדבר מועט אסור משום גזרה כדלקמן בסוף סי' צ"ט. כס"א סי' ס"ח או' ב' ברכ"י שם בשיו"ב ג' ער"ה שם או' ח' וכתב דה"ד בשאר כלים אבל בקערה שרחבה ואינה גבוה מסתמא ליכא ס' ועיין לעיל סי' צ"ט סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד.

לו

לו) ולענין עירוי מן הכף אם חשוב כמערה מכ"ר או כמערה מכלי שני עיין בער"ה סי' ק"ז או' ג' שהביא פלוגתא בזה וע"כ נראה דבהפ"מ יש להקל. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' תנ"א או' פ"א.

לז

לז) שם. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה וכו' פי' אפי' הוא דבר שדרכו להדיחו אח"כ דאז מותר להניחו ע"ג איסור צונן כדלעיל רסי' צ"א מ"מ הכא יש ליזהר לכתחלה בדבר זה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ו' כריתי או' ז' חו"ד או' ט'.

לח

לח) שם. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה אבל בדיעבד מותר בלא קליפה וכו' והפר"ח או' ה' חולק וכתב דכל חום שהיס"ב מפליט ומבליע בין בכ"ר ובין בכ"ש. ומשמע דאוסר כולו והפר"ת או' ו' כתב דאסור כד"ק כל שהיס"ב ודלא כהמחבר. וכן הט"ז סק"ד האריך בזה וסיים דבמקום הפ"מ ודבר חשוב יש להקל בדיעבד בכ"ש דאינו מפליט ומבליע כלל אפי' היס"ב ואם אין היס"ב א"צ רק הדחה. וכ"כ הלה"פ בדיני עירוי. בל"י או' ו' חו"ד או' יו"ד ומשמט דר"ל דאם אין הפ"מ יש לאסור כולו. ובהפ"מ יש להתיר אפי' בלא קליפה רק בהדחה כדברי הש"ע וכ"כ המש"ז או' ד' לפרש דברי הט"ז יעו"ש. ולכן לענין דינא באין הפ"מ יש לחוש לדברי האוסרים ולאסור כולו או לפחות כד"ק כמ"ש הפר"ת ובהפ"מ סגי בהדחה כדברי הש"ע והט"ז ודעמיה.

לט

טל) [סעיף ג'] נפל איסור חם לתוך היתר חם וכו' כל סעי' זה הוא כתוב לעיל בש"ע סי' צ"א סעי' ד' ועיין בדברינו לשם.

מ

מ) שם. נפל איסור חם וכו' ואינו נאסר תיכף אם סילק מיד אלא א"כ שהה קצת כמ"ש לעיל סו' צ"ב סעי' ב' אם ניער וכיסה מיד מותר ומה לי ניער וכיסה או סילק האיסור. חמודי דניאל סי' א' פ"ת או' א' ונראה דהיינו דאין נאסר כולו אבל כדי נטילה מיהא בעי כמ"ש לקמן סעי' ד' גבי לא ניער ולא כיסה יעו"ש.

מא

מא) שם. הכל אסור וכו' היינו בדבר של רוטב או בצלי שמן וכה"ג משא"כ בכחוש לדעת הטור וש"ע ולדידן בכל ענין אסור. ש"ך סק"ו. ור"ל לדעת הטור וש"ע בצלי כחוש אינו אוסר כולו רק כדי נטילה כמ"ש לקמן סעי' ה' ולדידן האשכנזים ההולכים ע"פ פסק מור"ם בהגה הכל אסור אפי' בכחוש וכמ"ש לקמן סעי' ה' בהגה יעו"ש.

מב

מב) שם הגה. וכל זה לא מיירי אלא בחום כ"ר וכו' אבל אם כבר מונח בכ"ש ואח"כ מניח ההיתר אצלו או עליו אינו אוסר וכו' דוקא אם כבר מונח בכ"ש אבל אם הניח דבר איסור בקערה של היתר הקערה צריך קליפה וכן אם הניח דבר היתר בקערה של איסור ההיתר צריך קליפה דהוי כמו עירוי. כ"כ בד"מ וכ"מ מדבריו כאן בהגה. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' לה"פ או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ו.

מג

מג) שם בהגה. ואם הניחם זה אצל זה אם שניהם חמים מחום כ"ר הכל אסור. ודעת רש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' ע"א דבדבר גוש (ר"ל יבש) כגון חתיכת בשר או דג או אורז או דוחן דמערין חם מן הקדרה אם היס"ב דינו לעולם ככ"ר. והב"ד הש"ך סק"ח וסיים ומיהו ודאי באורז ודוחן אם הוא צלול ונשפך כעין רוטב דיש לסמוך אדברי הרב בהגה ואולי גם רש"ל לא קאמר אלא באורז ודוחן שאינם צלולים יעו"ש ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סי' צ"ד או' ע"ב ואו' ע"ג קחנו משם.

מד

מד) שם בהגה. ואם האחד צונן ההיתר צריך קליפה במקום שנגע. וה"ה בבשר וחלב הוי כן דהצונן צריך קליפה. ט"ז סק"ה. ור"ל וכ"ש החם דהא גם הוא היתר וההיתר צריך קליפה כנז' וכ"כ הש"ך סק"ט דבשר וגבינה שנגעו זה בזה וא' מהם צונן שניהם צריכין קליפה. וכ"כ הפר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ג. הל"פ בסעי' זה. בי"צ ח"ב או' ה' וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל ורש"ל חולק כמ"ש באו' שאח"ז.

מה

מה) שם בהגה. ואם האחד צונן ההיתר צריך קליפה במקום שנגע. ורש"ל פכ"ה סי' ע' כתב דאם האיסור חם וההיתר קר ומונחים זה אצל זה דאוסר בכולו כמו במליחה ואם ההיתר חם והאיסור קר ומונחים זה אצל זה צריך קליפה. והש"ך שם הקשה עליו אבל הט"ז שם כתב דבמקום שאין הפ"מ יש להחמיר. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל כ"ג או' ב' לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ שם. ער"ה או' י"א. חו"ד או' י"ב. בי"צ שם.

מו

מו) שם בהגה. איסור שהניחו בכלי היתר או להפך אמרינן ביה ג"כ דין תתאה גבר וכו' כן עיקר כדברי מור"ם ז"ל דגם בכלי אמרינן דין תתאה גבר ודלא כרש"ל שהחמיר לאסור בכולו. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. פר"ח או' י"ב. מנ"י על התו"ח כלל כ"ג או' י"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' יו"ד. שפ"ד סוף או' יו"ד. חכ"א כלל נ"ז או' א' בי"צ ח"ב או' ו' ומ"ש הכרתי או' יו"ד דבכלי חרס יש להחמיר מסתמיות דברי הפו' הנ"ז משמע דאין חילוק בין כלי חרס לכלי מתכות.

מז

מז) שם בהגה. איסור שהניחו בכלי היתר וכו' אמרינן ביה ג"כ דין תתאה גבר וכו' וכוונתו שאם הניחו היתר רותח בקערה של איסור והקערה צוננת אמרינן תתאה גבר וצריך ההיתר קליפה ודי בכך וכן אם הניחו איסור רותח בקערה של היתר צוננת צריך לקלוף הקערה. ואם הקערה רותחת והאיסור צונן לכאורה כיון דתתאה גבר נאסרה כל הקערה וכן אם הקערה היא של איסור והמאכל הוא היתר נאסר כל המאכל דכלי אוסרת המאכל אף בלא רוטב כמ"ש הרמ"א סוף סעי' ז' אמנם לאסור הקערה כולה א"א דהא אפי' בתחיבת כף אינו אוסר מקום שלא נתחב כמ"ש בסי' צ"ד ולכן נראה דהקערה בכל גווני א"צ אלא קליפה. ערוך השלחן או' כ"ח. והיינו אם לא נגע האיסור בכולה אבל אם נגע בכולה נאסרת כולה.

מח

מח) ואם הכלי קר ונפל על חתיכה רותחת שיש בה רוטב קצת אם החתיכה של איסור אינה אוסרת כל הכלי אלא דוקא במקום שנגע וכן אם הכלי של איסור וחתיכה של היתר ולא נגע הכלי בכל החתיכה לא בעינן ס' כנגד כל הכלי אלא דוקא במקום שנגעה בכלי דלא אמרינן תתאה גבר לאסור כל הכלי או לאסור כל החתיכה אלא דוקא במקום שנגע. מש"ז סי' צ"ד או' א' ד"ה העולה מזה בסופו. וכן אם בחתיכה דליכא רוטב והיא רותחת והונח הכלי עליה א"צ כד"ק אלא דוקא במקום שנגע בין בכלי בין בחתיכה. חו"ד בביאו' או' ט' זבחי צדק או' ל"א.

מט

מט) ואם הכלי רותח שהיס"ב מחמת שהוחמו בה חמין והורק ממנו החמין ונשאר הכלי ריקן ויס"ב דינו ככ"ש ואינו מבליע ומפליט ואם הושם בו חתיכה צוננת אינו אוסר כלום. כ"כ הט"ז ססי' צ"ב דכ"מ מתה"ד סי' קפ"ג. וכ"כ החו"ד שם. אמנם המש"ז שם בסי' צ"ב בסוף הסי' כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' ונראה דעתו להחמיר וכן הר' יד יהודה שם בסי' צ"ב סוף או' נ"ז כתב לדחות דברי הט"ז הנז' יעו"ש וע"כ נראה דיש להחמיר. והיינו לאחר שהוסר מן האש דבעודו על האש ודאי בולע אה היס"ב. מש"ז שם.

נ

נ) ואם הוחם הכלי ונתלבן באור (כגון שקלו בו דבר יבש) נראה דאפי' אם התתאה צונן אוסר דמה שנתלבן באור אינו מתקרר מתתאה הצונן ויכול אפי' לבשל תתאה צונן וגם החוש יעיד ע"ז שאם יניח אבן או ברזל או שאר דבר מלובן על חתיכת בשר שיצלה ולפעמים יהיה החום חזק כ"כ עד שישרף. חו"ד שם.

נא

נא) ואם נתן קערה חולבת צוננת על בשר רותח לא נאסר מהקערה כד"ק וגם לא בעינן ס' בבשר רק כנגד קליפה. ואם הקערה רותחת ונתן עליו בשר אז אם הקערה היא רותחת מחמת שהיה בה חמין אז תיכף כשהורק ממנה החמין דין כלי שני יש לה ואה הוחם באור אז אפי' הכלי עילאה אוסר הבשר שתחתיו. חו"ד או' י"ג. ומיהו מ"ש כשהורק ממנה החמין. וכו' כבר כתבנו לעיל או' מ"ט דהאחרונים חולקים בזה ויש להחמיר.

נב

בנ) שם בהגה. אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב וכו' משום דההבל עולה מהנר למעלה. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"א. חו"ד או' י"ד.

נג

גנ) ומיהו במערה שומן איסור חם לתוך שומן היתר קר אסור אפי' בדיעבד ולא שייך להתיר משום דתתאה גבר לפי שע"י העירוי ניתך ונימס שומן ההיתר ונבלל הכל ונאסר. ד"מ סוף או' ה' ט"ז סק"ו. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ט"ו. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז או' ו' חו"ד או' י"ד. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ל"ד.

נד

דנ) אם כפו כלי על נר דולק והזיע למעלה ויס"ב למעלה או כלי העליון חמה שיס"ב מכ"ר אוסר. מש"ז שם.

נה

הנ) ושיעור קליפה כבר נת' לעיל סי' צ"א או' ל"ב וסי' צ"ו או' נ"ט יעו"ש.

נו

ונ) [סעיף ד'] בד"א כשנפל לתוך התבשיל וכו' אבל איסור בין חם בין קר שנפל על הצלי שאצל האש אינו אוסר אלא כדי נטילה וכו' ואנן לא בקיאין בין כחוש לשמן כמ"ש לקמן בהגה סעי' ה' וע"כ אפי' בכחוש בעינן ס' וכדי נטילה והיינו אפי' לספרדים ההולכים על פסק הש"ע הכא אזלי לחומרא וכמ"ש לקמן או' ס"ח יעו"ש.

נז

זנ) שם. שהוא כעובי רוחב אצבע. עיין לעיל סי' מ"ו או' נ"ד.

נח

חנ) שם. לפיכך ירך שצלאו בגידו וכו' פי' דשמנו של גיד אוסר מדרבנן וכדלעיל סי' ס"ה סעי' ט' וסי' ק' סעי' ב' דאלו גופו של גיד אינו אלא כעץ בעלמא וכמ"ש שם. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. חו"ד או' ט"ו.

נט

טנ) שם. לפיכך ירך שצלאו בגידו וכו' צריך להסיר כדי נטילה וכו' והיינו לעיקר דינא אבל לפי המנהג דעת הרב (לעיל סי' ס"ד סעי' ך' בהגה) דבמקום שאין הפסד קצת אף בכה"ג יש להצריך ס' אפי' במליחה וכ"ש בצלי. ש"ך שם. לה"פ או' י"ח. ועיין לקמן או' צ"ג.

ס

ס) [סעיף ה'] בד"א שאין הצלי אוסר וכו' בירך עם גידו וכיוצא בו דבר כחוש וכו' פי' אפי' הבהמה שמנה מ"מ שמנו של גיד וקנוקנות שבו הקרומות כולם הם כחושים בטבעם ואינם מפעפעים. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' ך'.

סא

סא) שם. אבל גדי שמן שצלאו בחלבו וכו' אסור לאכול אפי' מראש אזנו וכו' ואפי' הראש למעלה וצד החלב והכליות למטה ועומד בשפוד בתנור אסור לאכול אפי' מראש אזנו דחלב מפעפע אפי' כלפי מעלה. ב"י בשם התו' פר"ח או' י"ח. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ג.

סב

סב) שם. מפעפע בכולו. פירש"י מבצבץ והולך ומתפשט בכל הבשר. באה"ג. שו"ג או' ך'.

סג

סג) שם. ואפי' חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמינה האיסור מפעפע בכולה. והטעם כתב ב"י דאזיל היתר ומפטם לאיסור והדר אזיל האיסור ומפטם להיתר. ש"ך ס"ק י"ד.

סד

סד) שם. וכל דבר שיש לו פעפוע וכו' אעפ"י שיש בחתיכה ס' לבטל האיסור צריך נטילת מקום. שבאותו מקום נחשב האיסור טפי כאלו הוא בעין. ט"ז ס"ק י"א. ודוקא לכתחלה כגון שלא נתבשל עדיין או נתבשל ויש ס' בחתיכה עצמה נגד החלב ונגד נטילת מקום אבל אי לא היה בה ס' אלא נגד חלב לבד ודאי לא אסרינן לה בדיעבד אפי' אותה חתיכה עצמה אם נתבשלה לבדה. או"ה כלל י"ד דין ג'.

סה

סה) שם. וכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה וכו' הא אם לא נודע מקומו א"צ ליטול מן ההיתר כיון שבטל בס' מנ"ך בס' התערובות ח"ב סוף פ"ד דף פ"ט ע"א. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ג. מש"ז או' י"א. ומיהו באיסור כחוש שאינו מפעפע ואינו מתבטל בס' שאוסר כדי קליפה או כדי נטילה אם לא נודע מקום נגיעת האיסור אז צריך ליטול כדי נטילה מכל החתיכה מספק. פר"ח שם. לה"פ שם. מש"ז שם.

סו

סו) ואם ספק אם נגע בחלב או לאו ויש ס' בחתיכה ממ"נ מותר אף באינו מינו וא"צ נטילה. מש"ז שם.

סז

סז) ואם נגע כחוש בהיתר והיה יודע באיזה מקום ואח"כ שכח ואינו יודע אם יש רוב בקליפת היתר נגד מעט הקליפה שנאסרה ובטל ברוב שרי ובתנאי שירבה אח"כ עד ס' מש"ז שם.

סח

סח) שם בהגה. וי"א דאין אנו בקיאין איזה מיקרי כחוש או שמן ויש לאסור בכל ענין עד דאיכא ס' וכו' וכ"נ דעת הפר"ח או' כ"ב. וכ"כ זבחי צדק או' מ"ג דגם אנן לא בקיאינן בין כחוש לשמן דהאידנא אחסור דרי ואין אתנו יודע עד מה וע"כ יש לנהוג דגם בכחוש בעינן ס' ונטילת מקום. ור"ל אף לספרדים ההולכים ע"פ הש"ע בהא יש להחמיר כדברי מור"ם ז"ל משום דאין אנו בקיאין וכ"כ לעיל או' נ"ו. ועיין עוד לקמן או' חי"א.

סט

סט) וכתב עו"ש זבחי צדק דאף בבשר (ר"ל שאין בו שומן כלל) לא בקיאינן בין כחוש לשמן ואסרינן מיהו היכא דאיכא הפ"מ או ע"ש והבשר בדוחק יש להתיר בבשר כחוש וכגון שרואה לפי ראות עיני המורה שהבשר כחוש הרבה ואין בו ספק כלל יש להתיר בנטילת מקום עכ"ד. ועיין עוד באו' שאח"ז ולקמן או' קי"ב.

ע

ע) שם בהגה. או שאר איסור דשייך בו שמנונית. ונת' בכמה דוכתי דדם לא שייך בו שמנונית. מיהו בסעי' ט' ית' דנוהגים לשער במליחה בס' אפי' בכחוש לגמרי וא"כ ה"ה בצלי דצלייה ומליחה שוין בזה. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' י"ד. ועיין לקמן או' ע"ז.

עא

עא) שם בהגה. אבל באיסור דלא שייך ביה שמנונית והוא בודאי כחוש אינו אוסר רק כדי נטילה. והיינו באיסור דרבנן כדלקמן סעי' ט' ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. ור"ל דבאיסור דרבנן וודאי כחוש אז די בכדי נטילה אבל באיסור דאו' אף בודאי כחוש בעינן ס' וגם כדי נטילה כמבואר כאן בהגה.

עב

עב) [סעיף ו'] דבר שיש לו פעפוע. וכו' ר"ל שמן וכמ"ש בסעי' הקודם.

עג

עג) שם. ואם נפל צונן על חם אם אין בהיתר ס' וכו' הכל אסור. וביש ס' נטילה בעי. שפ"ד או' ט"ז.

עד

עד) [סעיף ז'] הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה דוקא כשאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה או בשר בחלב וכו' והיינו חתיכת בשר שנבלע בחלב שנחשב כל החתיכה גוף האיסור ואוסרת חברתה בנגיעה בלא רוטב. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ט"ו. פר"ת או' י"א. חו"ד או' ך' מ"ז או' י"ג. שפ"ד או' י"ז. והגם שהט"ז ס"ק י"ג כתב בשם רש"ל דאין איסור בלוע הולך בלא רוטב אפי' בב"ח וכ"כ הבל"י שם בשם כמה פו' מ"מ דעת האחרונים להחמיר כדברי הש"ך ומ"מ אין לאסור יותר מכדי נטילה. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד שם. וה"ד כשהבשר כחוש דבדבר שאין אסור רק מחמת בלוע בקיאין בין כחוש לשמן אבל כשהבשר שמן אוסר הכל. חו"ד שם. שפ"ד שם ובסי' צ"ב או' ז'.

עה

עה) שם. אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממקום אחר אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה אפי' אם נצלו יחד. והטעם בטור שאין האיסור הבלוע בחתיכה יוצא ממנו לבלוע באחרת בלא רוטב. ט"ז ס"ק י"ד. לה"פ או' כ"ז. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' י"ג.

עו

עו) שם. אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה אפי' אם נצלו יחד. פי' אינה אוסרת כלל ואפי' כדי קליפה לא בעי. רש"ל פג"ה סי' מ"ה. ט"ז שם. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ה. לה"פ שם. בל"י או' ט"ז. חו"ד או' כ"א. בי"צ ח"ג או' ג' מש"ז או' י"ד וכתב דקליפה לא בעי משמע הא הדחה בעי ואפשר לחומרא בעלמא עכ"ד.

עז

עז) שם. אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה וכו' ואפי' החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע לפי שאין השומן שבה מוליך עמו האיסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך בטבעו. טור. ש"ך ס"ק י"ט וכתב דהוא מוסכם מכל הפו' והגם דהב"י הקשה ע"ז מדלעיל לא קשיא כמ"ש רש"ל ופרישה וב"ח דשאני הכא שאין החתיכה אסורה מחמת עצמה יעו"ש. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' ט"ז. פר"ת סוף או' ט' חו"ד שם. שפ"ד או' י"ט.

עח

עח) שם. אפי' נצלו יחד. ודם לא חשיב איסור מפעפע לענין זה ונהי דק"ל בכל דוכתי גם בדם לשער בס' מטעם דלא מחלקינן בין כחוש לשמן מ"מ היכא דהחתיכה בלועה מדם אינה אוסרת שאר החתיכות ע"י מליחה וצלייה וה"ד שנמלח והודא כדינו ואח"כ בלע דם בכה"ג הוא דאינו יוצא מחתיכה לחתיכה ע"י מליחה וצלייה אבל בשר שלא נמלח עדיין ויש בו דם של עצמו פשוט שאוסר במליחה וצלייה. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ו. פר"ח או' כ"ד. חו"ד או' כ"א. מש"ז או' ט"ז.

עט

עט) שם. בד"א שבלעה איסור ששאינו מפעפע אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען כגון שומן אוסרת חברתה וכו' ואוסרת כלה עד ס' כנגד האיסור הבלוע. או"ה כלל כ"ט דין ד' ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' י"ז.

פ

פ) שם. או בתחתונה חמה ועליונה צוננת וכו' ומשמע הא אם התחתונה צוננת אפי' קליפה לא בעי. ש"ך ס"ק כ"א. אבל הפר"ח או' כ"ו כתב דאם התחתונה צוננת והעליונה חמה קליפה בעי. וכ"כ הפר"ת או' י"ב. ובאין הפ"מ יש להחמיר. חו"ד או' כ"ג. ומיהו השפ"ד או' כ"א דבאין הפסד יש להחמיר כפר"ח ופר"ת ומשמע דאפי' בהפסד מועט יש להקל כהש"ך.

פא

פא) שם הגה. וכל זה בב' חתיכות אבל כלי שבלע איסור אוסר היתר שנגע בו אפי' באיסור שאינן שמן. והטעם בזה דדוקא מאכל שיש לו מה לפלוט מגופו אז הבליעה אינה הולכת בלא רוטב אבל כלי שאין בה פליטה מגופה אז יוצא שפיר מה שבלע. ולפ"ז פשוט דכלי אין נאסר ממאכל שבלוע בו איסור שאינו מפעפע כגון כבד או בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב. ט"ז ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ל'. בל"י או' י"ט. הל"פ סוף סעי' ד' וכוונתו אם נאסר הבשר במלחו בכלי שאינו מנוקב או כבד שאין תקנה במליחה ונגע לכלי חם או ה"ה הבשר והכבד חמין אין אוסרים הכלי דבלוע אין יוצא בלא רוטב. וה"ה בשר שלא נמלח כמו כבד. מש"ז או' ט"ז.

פב

פב) שם בהגה. אבל כלי שבלע איסור אוסר היתר וכו' ודוקא מאכל של היתר אבל אין כלי אוסר כלי בלי רוטב וכמ"ש הרב בהגה ססי' צ"ב וססי' צ"ג גבי שתי קדרות. וכ"כ רש"ל באו"ש ובספרו פג"ה סי' מ"ה. ש"ך ס"ק כ"ב. כנה"ג בהגה"ט או' נ"א. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' ך' חו"ד או' כ"ד. חכ"א כלל נ"ז או' ז' וה"ד בדיעבד אבל לכתחלה יש ליזהר שלא יגע כלי של היתר בכלי של איסור כשהם חמות וכמ"ש לעיל סי' צ"ב בהגה סוף סעי' ח' גבי שתי קדרות. כנה"ג שם. בל"י שם. שפ"ד או' כ"ב. ויראה דאין כלי אוסר כלי אפי' בלוע שומן. שפ"ד שם.

פג

פג) וכתב עו"ש רש"ל אבל תבשיל כגון אורז או דגים שנבלע בהם בשר או חלב אם תחב בהם כף של בשר או של חלב ב"י שפיר אוסר בלוע את המאכל וחשיב המאכל כאלו הוא כולו בשר או חלב ונאסר עם הכף. ש"ך שם. כנה"ג שם או' נ"ב. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם.

פד

פד) שם בהגה. אבל כלי שבלע איסור אוסר היתר וכו' ופשוט הוא דאינו אוסר רק כדי קליפה בלי רוטב. ד"מ או' ך' ומשמע דאפי' באיסור שמן שנבלע בכלי ונגע באוכל יבש בלא רוטב אינו אוסר רק כדי קליפה והגם דהש"ך ס"ק כ"ג כתב דבאיסור שמן שנבלע בכלי אפשר דאפי' ביבש לגמרי אוסר בס' וסיים בצ"ע לדינא הפר"ח או' כ"ח כתב דמסתברא דאין לחלק בכלי בין בלע איסור שמן לבלע איסור כחוש. וכן הנוב"י חי"ד סי' ל' כתב להשיג על דברי הש"ך הנז' וכ"כ השפ"ד או' כ"ג דאף בנבלע שומן בכלי מ"מ בלא רוטב אין אוסר כ"א כדי קליפה ביבש לגמרי. וכ"כ החו"ד או' כ"ה. חכ"א כלל נ"ז או' ג' שש"א או' ז'.

פה

פה) להפליט מכלי לאוכל יש חילוק בין יבש לגמרי אוסר כדי קליפה מכלי לאוכל ורטיבות קצת כדי נטילה מכלי לאוכל הלכך לדידן דהיתר מפטם לאיסור א"כ ברטיבות קצת אוסר עד ס' דא"א בקיאין בין כחוש לשמן. שפ"ד שם.

פו

פו) [סעיף ח'] כוליא שצלאו בחלבו אינו אוסר אלא כד"ק שהקרום מפסיק. שהחלב מבליע בקרום ומיהו בקליפה סגי דדבר מועט הוא ואינו מתפשט כ"כ. ב"י בשם הרא"ש. פרישה או' י"ד. ור"ל דדבר מועט הוא מבליע בקרים ואינו מתפשט כ"כ בכוליא וע"כ סגי בקליפת הכוליא. ומיהו הפר"ת או' י"ג הסכים כדעת הסוברים דבעי כדי נטילה. וכ"ה בש"ע לקמן סעי' ט' גבי מליחה כתב והקרומות יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום וא"כ כ"ש בצלייה וכמ"ש השפ"ד או' כ"ד. ומיהו אפשר דיש לחלק דשם הקרומות עצמם הם שמנים כשומן הגיד ולכן כתב יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום משא"כ קרום שעל הכוליא שהוא עצמו אינו שמן רק מה שבלע מחלב שעל הכוליא והוא דבר מועט ואינו מתפשט כ"כ בכוליא לכן סגי בקליפה. ומ"מ דעת הפר"ת להצריך כדי נטילה וכדי נטילה הוא כעובי רוחב אצבע כמ"ש לעיל סעי' ד' וא"כ אם ניקח עובי אצבע מכל סביב הכוליא לא ישאר בה כלום ותלך לאיבוד וכי"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה ודעת מרן להתיר בקליפה יש ליקח ממנה קליפה עבה לא כמו שאר קליפות שהוא במשהו וזהו לעשות כמו פשרה. וכ"ז הוא אם צלו הכוליא ע"ג גחלים אבל אם תחבו הכוליא בשפוד וכיוצא זה לכ"ע נאסרה הכוליא דנכנס החלב בתוכה דרך נקב התחיבה ונאסרה כולה. וגם כ"ז הוא לפי פסק הש"ע אבל מור"ם ז"ל בהגה כתב דנוהגים לאסור והיינו לאשכנזים ההולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל כנודע.

פז

פז) שם הגה. ויש אוסרים וכו' והטעם כתב הסמ"ק דהא דקאמר בש"ס שהקרום מפסיק לא קאי במסקנא ומהרא"י (תה"ד בכתבים סי' צ"ח) הוסיף עוד טעם דחיישינן שמא נפחת הקרום. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' כ"ט. לה"פ או' ל"ג.

פח

חפ) שם בהגה. ואם נתבשל כך הכוליא נעשית נבילה וכו' משמע דאפי' לא נמלח או נצלה תחלה מ"מ הוי איסור דבוק וצריך ס' נגד כל הכוליא ולא אמרינן דהקרום מפסיק לענין דאינו ממהר לבלוע טפי משאר החתיכות. וכ"כ מהרא"י בכתביו סי' צ"ח. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' ל' לה"פ או' ל"ד. חו"ד או' כ"ו.

פט

טפ) שם בהגה. וה"ה בקרום של היותרת. ר"ל חצר הכבד שלא ניטל הקרום ונתבשל עם שאר בשר נעשה נבילה וצריך ס' כנגד כולו. מהרא"י בכתביו שם והביאו ד"מ או' ט'.

צ

צ) וכל זה הוא לדעת רבני האשכנזים שפו' דחנ"נ אף בשאר איסורים שאינו בשר בחלב אבל לדידן (ר"ל הספרדים ההולכים על פסק הש"ע) דק"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר בחלב כל שיש ס' בקדרה כנגד הקרום נתבטל בס' ואפי' נתבשל עם הקרום והחלב כל שיש ס' נגד החלב והקרום מותר. כנה"ג בהגב"י או' ל"ו ד"ה והוי יודע. זבחי צדק או' נ"ח. ועיין לעי' סי' צ"ב סעי' ד' ובדברינו לשם או' ט"ז.

צא

צא) [סעיף ט'] מליח שאינו נאכל מחמת מלחו וכו' וכבר נת' לעיל סי' צ"א סעי' ה' כמה הוא השיעור שאינו נאכל מחמת מלחו יעו"ש.

צב

צב) שם. ומפליט לאסור כדי קליפה אם הוא שומן הגיד וקנוקנות שבו. והקרומות יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום. כצ"ל וכ"ה בש"ע הישן שנדפס משנת שכ"ז וכן הגיה הכנה"ג בהגב"י או' מ"ט והפר"ח או' ל"ב והמנ"י על התו"ח כלל ל"ח או' ט' והלה"פ או' ל"ו וביאור הגר"א או' נ"ב והשו"ג או' ל"ב ור"ל דבשומן הגיד והקנוקנות דהוו מדרבנן סגי להו בקליפה אבל בקרומות דיש ספק אי אסירי מדאו' או מדרבנן יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום וכמ"ש בב"י בד"ה ולענין הלכה וכו' וכ"כ הכנה"ג שם. פר"ח שם. מנ"י שם וכתב להשיג על הלבוש והמנ"ך שקיימו גירסת הש"ע ואם בוא"ו יעו"ש. לה"פ שם. כריתי או' י"ט. ביאור הגר"א שם. שו"ג שם. ומיהו דעת השפ"ד או' כ"ז כהמנ"ך ודעמיה לקיים הנוסח שבש"ע שלפנינו ואם בוא"ו ולהצריך כדי נטילת מקום גם בשומן הגיד והקנוקנות יעו"ש וע"כ היכא דאפשר יש להחמיר.

צג

צג) שם. והקרומות יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום. אבל א"צ ס' וכ"פ בתו"ח סוף כלל ל"ז. ואע"ג דק"ל אפי' בציר ואפי' בכחוש ממש לשער בס' (וכמ"ש לקמן בהגה סעי' ט') מ"מ שמנו של גיד דאינו אלא מדרבנן וכמ"ש בסי' ס"ה סעי' ח' מקילינן ביה. וכ"כ התו"ח סוף כלל ל"ח. ומיהו היינו לענין עיקר דינא אבל לחוש להמנהג כתב הרב בהגה סי' ס"ד סעי' ך' דבמקום שאין הפסד קצת יש להצריך ס' יעו"ש. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' ל"ז. בל"י או' כ"ג. ועיין לעיל או' נ"ט.

צד

צד) שם. ואם הוא חלב ממש צריך ס' לבטלו. ר"ל ואם הוא חלב ממש דבוק בחתיכה צריך ס' בחתיכה כנגדו לבטלו וגם ליטול ממקום שבדוק כדי נטילת מקום כמ"ש אח"כ.

צה

צה) שם. ואם הבשר שנמלח עמו הוא שמן אפי' בשומן הגיד וכו' ר"ל ואם הבשר שנמלח עם האיסור הוא שמן ואפי' בשומן הגיד וכו' אם נמלח עם בשר שמן צריך ס' לבטלו וכו' לפי דאזיל השומן ומפטמו לגיד וכו' והוי כחלב ממש כמ"ש בב"י בד"ה ולענין הלכה וכו' והכנה"ג בהגב"י או' מ"ט והשפ"ד או' כ"ז.

צו

צו) שם. ואם הבשר שנמלח עמו הוא שמן וכו' והיינו בשניהם מלוחים אבל לא כשהיה האיסור מלוח וההיתר תפל דכיון שהוא תפל אין בו כח לפטם האיסור. ש"ך ס"ק כ"ח. חו"ד או' כ"ח. ומיהו לקמן סעי' י"א מבואר דאף אם האיסור מלוח וההיתר תפל אם הוא שמן אוסר עד ס' כשהיה האיסור המליח למטה יעו"ש. וכן השפ"ד או' כ"ח כתב להקשות על דברי הש"ך הנז' והניח בצ"ע וכן בס' יד אברהם אשר בגליון הש"ע כתב להשיג על דברי הש"ך הנז' מטור וב"י ומסעי' י"א יעו"ש. אמנם העצ"ל על סעי' זה כתב ליישב דברי הש"ך הנז' דהתם מיירי דהאיסור המלוח למטה הוא שמן אבל אם האיסור המלוח למטה הוא כחוש וההיתר שמן למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה יעו"ש וכ"כ הדג"מ לעיל בסי' ע' סעי' ד' לפרש דברי הש"ע דהא דאם היתה הטרפה מלוחה למטה אוסרת כגון שהיא בעצמה שמינה יעו"ש. ועיין בדברינו לשם או' ל"ז.

צז

צז) שם. וליטול ממקום שנגע כדי נטילת מקום ונפחות קליפה. וזה דוקא בשומן הגיד דאין בו דררא דאו' משא"כ קרומות דיש ספק איסור תורה וכ"ש בשר כחוש והיתר מפטם ליה דהוי כאיסור שמן דודאי ס' ונטילה בעינן מדינא. שפ"ד או' כ"ז.

צח

צח) שם. וכל זה לענין חתיכה עצמה שהיה החלב דבוק בה. או מונח אצלה. ש"ך ס"ק כ"ט. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' ט"ל. בל"י או' כ"ה. ור"ל שמונחת סמוך לה בפליטתה אפי' אינה נוגעת בחלב. יד אברהם שבגליון הש"ך.

צט

צט) שם. ולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד אם אין בכל אחת מהן בפ"ע ס' לבטל החלב אסורות וכו' ואינה אסורה אלא דוקא אותה חתיכה שהחלב דבוק בה או אותה חתיכה שנגעה בחלב עצמו אבל כל חתיכה שידוע שלא נגע בה החלב מותרת אף שאין בה ס' ואעפ"י שכל החתיכות נוגעות זו בזו משום דאין חלב מפעפע ויוצא מחתיכה ע"י מליחה. מנ"ך בס' התערובות ח"ב סוף פ"ז דף צ"ד ע"ד והסכים לדברי הש"ע. וכן הסכים הרב ב"ד חי"ד סי' מ"ו. חכ"א כלל מ"ג או' י"ב. זבחי צדק או' ס"ב.

ק

ק) שם. אם אין בכל אחת מהם בפ"ע ס' וכו' אבל אם יש בכל א' מהם ס' מותרות ומיהו צריכים נטילת מקום אם נודע באיזה צד נגע האיסור. מנ"ך שה.

קא

קא) שם. ואם אין ידוע אם נגע בכולן כולם אסורות. דספקא דאו' לחומרא. לבוש. ביאור הגר"א או' נ"ט. חכ"א שם או' י"ד.

קב

קב) שם. ואם אין ידוע וכו' כולם אסורות. וכן הסכיה המנ"ך שם. חכ"א שם. זבחי צדק או' ס"ג וכתב והגם דלשאר סברות יש היתר לשאר החתיכות אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל וכ"ש שהוא לחומרא עכ"ד.

קג

קג) ומ"מ אם נתערבה א' מהם או נפלה לקדרה לא אמרינן חנ"נ אפי' לדעת רמ"א ויצטרך ס' נגד כולה אלא אם יודע כמה היה האיסור כגון שנגע בכזית חלב א"צ ס' אלא נגד הזית דכיון שלא הוברר האיסור שמא אין כאן איסור כלל לא אמרינן חנ"נ. חכ"א שם.

קד

קד) מעשה שנמלח בשר בחלבו עם מ"ב תרנגולין ויש מי שהיה רוצה להתיר מסברא דודאי לא נגע בכולם ואין ידוע באיזו נגע ואני אסרתי וכו' כנה"ג בהגב"י או' ס"ב ובתשובתו סי' ק"מ האריך בזה יעו"ש. אבל הרב דבר משה ח"ג סי' ב' חלק עליו יעו"ש ער"ה או' כ"ה. וכן השו"ג בסי' זה מחו' או' ג' ואו' ד' ובספרו אהל יוסף סי"ד סי' כ"ח כתב לדחות דברי כנה"ג הנז' וסיים שם באו' ד' וז"ל כלל העולה דדבר זה תלוי בעיני המורה דכשחתיכה שנמלחה בחלבה או חתיכת טריפה עם כשרות ולא נודע אם נגעה בזה או בזה יתן כל החתיכות בכלי שנמלחו כדרך שהיו במליחה אם רואה שהחתיכה האסורה נגעה בכולם ואין בכל א' וא' ס' כנגד החלב או הטרפה כולם אסורות לפי פסק הש"ע ואם אינו נוגע בכולם אלא בא' או בשנים ויש בחתיכות המותרות כדי לבטל חד בתרי כולם מותרות וכ"ז כששהו האיסור וההיתר שיעור מליחה אבל אם לא נשתהו שיעור מליחה אפי' שהו כחצי שיעור מסיר את האיסור והשאר מותר עכ"ל. וכן הרב זבחי צדק או' ס"ד האריך בזה והעלה להתיר דלא כדברי הכנה"ג יעו"ש. ומיהו מ"ש השו"ג דאם אינו נוגע בכולם וכו' כולם מותרות הוא ע"פ מ"ש הש"ע אח"ז ואם ידוע שלא נגע וכו' ואין ידוע איזו היא כולם מותרות וכו' ומ"ש עוד וכ"ז כששהו האיסור וההיתר שיעור מליחה וכו' הוא ע"פ מ"ש הש"ע לעיל סי' צ"א סעי' ה' דאין המליחה אוסרת עד שישהה שיעור מליחה יעו"ש ובדברינו לשם או' ל"ג ול"ד יעו"ש.

קה

קה) שם. ואם ידוע שלא נגע אלא בא' ואין ידוע איזו היא כולן מותרות וכו' וכל החתיכות מבטלין לחתיכה שנגעה באיסור בין אותם שלא יש בהם ס' כנגד האיסור ובין אותם שיש בהם ס' כנגד האיסור מבטלין לחתיכות האחרות שספק נגע בהם האיסור והגם שהם ידועות וניכרות שהם של היתר משום שיש בהם ס' ודלא כפר"ח או' מ' קה"י בסעי' זה וכתב שכ"מ באו"ה כלל כ"ט דין ה' זבחי צדק או' ס"ה. והוא במה שנכתוב בשם או"ה באו' שאח"ז.

קו

קו) ואם הם רק שתים ובא' מהם יש ס' נגד האיסור אנו תולין להקל שביש בה ס' נפל. או"ה שם. כנה"ג בגה"ט או' מ"ד. זבחי צדק או' ס"ו.

קז

קז) שם. דחד בתרי בטל. ומיירי כשיש בכל הג' לבטל החלב גופיה דאי לאו הכי אינו בטל ברוב מטעם דשמא יבשלם ויתן טעם וכדלקמן סי' ק"ט סעי' ב' ש"ך ס"ק ל"א פר"ח או' מ"א. לה"פ או' מ"ד בל"י או' כ"ט. חו"ד או' ל' שפ"ד או' ל"א. חכ"א כלל מ"ג או' י"ד.

קח

קח) שם. דחד בתרי בטיל. ואע"ג דהכא אפשר לברורי ע"י שיטעמנו קפילא וכל חתיכה וחתיכה שיש בה איסור יאסור אותה וא"כ הו"ל כאיסור הניכר שאינו לו ביטול. זה אינו דבטל הוא ואה"נ אם ירגיש האיסור אח"כ לא יאכל והביטול פועל שרשאי לטעום ודלא כפר"ח או' מ"א. שפ"ד סוף או' ל' זבחי צדק או' ס"ח.

קט

קט) שם. אפי' הן חתיכות הראיות להתכבד. והטעם שהחלב שבהן הוא איסור בלוע ואין אומרים באיסור בלוע חתיכה הראויה להתכבד כמ"ש סי' ק"א סעי' ב' ט"ז ס"ק כ"ג. ש"ך ס"ק ל"ב. פר"ח או' מ"ב. לה"פ או' מ"ה. חו"ד או' ל' ביאור הגר"א או' ס"א.

קי

קי) שם הגה. וי"א דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה. פי' אפי' בשומן ממש. ט"ז ס"ק כ"ד. ש"ך ס"ק ל"ג. פר"ח או' מ"ג. בל"י או' ל' חו"ד או' ל"א. והמתירין בקליפה אפי' בשמן ממש הוא במליחה אבל בצלייה רבו האוסרים בשמן מההיא דגדי שצלאו אסור לאכול מראש אזנו. שפ"ד או' ל"ג. ועיין לעיל סעי' ה' ובלא"ה לא ק"ל כי"א אלו אפי' במליחה וכמ"ש אח"ז.

קיא

קיא) שם בהגה. ולפי שאין אנו בקיאין בין בשר שמן לכחוש נוהגין לשער בכל מליחה בס' כמו בבישול. גם לא בקיאינן בין כחוש לשמן דהאידנא אחסור דרי וע"כ יש לנהוג בכל מליחה בס' אפי' בכחוש. זבחי צדק או' ס"ט. ור"ל אפי' לספרדים ההולכים ע"פ הש"ע דלאשכנזים בלא"ה הולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל. וכ"כ לעיל או' ס"ח לענין צלי.

קיב

קיב) ומ"מ בשעת הדחק או הפ"מ או ע"ש וא"א להכין יש לסמוך על דברי מרן ולהתיר בבשר כחוש וכגון שנראה לפי ראות עיני המורה שהבשר כחוש הרבה ואין בו ספק כלל יש להתיר ע"י קליפה כסברת מרן ז"ל. זבחי צדק שם. וכ"כ לעיל או' ס"ט לענין צלי. ועוד יש לעשות סניף לזה דברי הי"א הנז' דמתירין בקליפה אפי' בשמן כמ"ש לעיל או' ק"י והגם דלא ק"ל כן מ"מ לסניף בעלמא מצטרף כנודע.

קיג

קיג) שם בהגה. דאם איכא ס' בין הכל ביחד נגד כל החתיכה וכו' אז הכל שרי וכו' אמנם הש"ע פסק דאם אין בכל אחת מהם בפ"ע ס' לבטל החלב אסורות ואין מצטרפין ביחד וכו' וא"כ לספרדים שקבלו עליהם חומרות הש"ע אין מצטרפות ביחד אם אין בכל חתיכה בפ"ע ס' כנגד החלב והם אסורות. וכ"פ זבחי צדק או' ע' ועיין לעי' או' צ"ט.

קיד

קיד) שם בהגה. נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה וכו' משמע דגם במליחה אמרינן חנ"נ ולכן כתב נגד כל החתיכה וה"ד בהפסד מועט אבל בהפ"מ יש להתיר ולא אמרינן חנ"נ כמ"ש הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ט"ז יעו"ש. וכ"כ השפ"ד שם או' ט"ז. דג"מ בסי' זה. וה"ד לדברי מור"ם ז"ל אבל לדברי הש"ע לא אמרינן במליחה חנ"נ ואפי' בהפסד מועט וכמ"ש בסעי' זה ס' לבטל החלב ולא אמר לבטל החתיכה וסתמא קתני משמע דאין חילוק.

קטו

קטו) שם בהגה. צריך קליפה מעט. פי' במקום שנוגע בחלב לבד לא כל החתיכה. פר"ח או' מ"ה.

קטז

קטז) שם בהגה. ואם אין ידוע איזה נגע הכל שרי. דבטל ברוב. תו"ח כלל ל"ח סוף או' ג' ומיירי דידוע שלא נגע ברובן. ש"ך ס"ק ל"ה. מנ"י על התו"ח שם או' ח' והפר"ח או' מ"ו כתב אעפ"י שכל החתיכות נגעו באיסור כיון שאינו ידוע איזה מקום מהחתיכה נגע באיסור א"צ לקלוף את כולם מספק. לה"פ או' מ"ז. בל"י או' ל"א.

קיז

קיז) שם ואעפ"י שיש בזה קצת קולא אם היה האיסור שמן וכו' פי' לענין אם יש חלב באותה חתיכה דלפי הסוברים צריך ס' היינו שצריך ס' באותה חתיכה עצמה נגד החלב שבה ואין שאר חתיכות מצטרפות לבטל חלב שבאותה ולפי המנהג אנו מצרפין גם שאר חתיכות ועוד יש קולא אם החלב אינו דבוק לשום חתיכה אלא מונח אצל אחד מהם והיה לנו לומר דאין מצטרפות ובכל א' מהם שנגע בה צריך ס' בפ"ע מ"מ ק"ל דכולן מצטרפות. ט"ז ס"ק כ"ה. לה"פ או' מ"ח. בל"י או' ל"ג. חו"ד או' ל"ג. ומוכח שם בתו"ח דאפי' אין החתיכות נוגעים בחלב רק נוגעים בחתיכה שנוגע בחלב הכל מצטרף אם אין האיסור דבוק כמו בבישול. ש"ך סוף ס"ק ל"ו. לה"פ שם. בל"י שם.

קיח

קיח) שם בהגה. וכל זה באיסור ששייך בו שמנונית כמו חלב או ציר וכו' וגם דם הוא בכלל זה. ט"ז ס"ק כ"ו. לה"פ או' מ"ט. בל"י או' ל"ד. חו"ד או' ל"ד.

קיט

קיט) שם בהגה. אבל באיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח וכו' אינה אוסרת רק כדי קליפה. מיהו באו"ח סי' תס"ז סעי' י"ד כתב הרב בהגה דיש לאסור אותה חתיכה כולה שנמצא עליה החטה בפסח ולהתיר האחרות ע"י קליפה. ש"ך ס"ק ל"ז. ועיין בדברינו לשם או' קצ"ז באורך.

קכ

קך) שם בהגה. לכ"ע מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה. ומ"מ המנהג דאין לחלק ומיהו באיסור דרבנן יש להקל. תו"ח סוף כלל ל"ח. ומשמע דאפי' במקום שאין הפסד קצת מיהו באיסור ששייך בו שמנונית אעפ"י שהוא רק דרבנן כמו שומן הגיד וקנוקנות יש להחמיר במקום שאין הפסד קצת. ש"ך ס"ק ל"ח. פר"ח או' מ"ט. לה"פ או' נ"א. בל"י או' ל"ו. חו"ד או' ל"ו. חכ"א כלל מ"ג או' ט"ז.

קכא

קכא) [סעיף יוד'] בד"א כשהאיסור וההיתר שניהם מלוחים וכו' אבל אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה. בין שנתן כשרה למעלה בין נתנה למטה כמ"ש לעיל סי' ע' סעי' ג'.

קכב

קכב) שם הגה. ויש אוסרים אם נוגעים זה בזה וכו' וכ"כ בש"ע לעיל סי' ע' סעי' ג' אלא שכתבנו שם או' ל"א דהעיקר כסברא הראשונה שסתם שם בש"ע דסגי בהדחה יעו"ש.

קכג

קכג) שם בהגה. ויש להקל במקום הפסד. ועיין לעיל סי' ע' או' ל"ה שכתבנו דבתו"ח סוף כלל כ"א פסק לגמרי כסברא ראשונה שסתם שם בש"ע וכ"ה דעת האחרונים יעו"ש.

קכד

קכד) [סעיף יא'] זה שאמרנו באיסור מליח והיתר תפל וכו' דוקא כשהיה האיסור למליח למטה וכו' הגה. ויש חולקין ואומרים דבמליחה אין חילוק אם הוא למעלה או למטה. ועיין לעיל סי' ע' או' ל"ז שכתבנו דאף לספרדים ההולכים על פסק הש"ע בעל נפש יחמיר לעצמו ויאסור הכל באיסור שמן ואפי' אם הכשרה תפלה למטה כפסק מור"ם ז"ל יעו"ש.

קכה

קכה) שם הגה. ויש חולקין ואומרים דבמליחה אין חילוק וכו' ומ"מ נ"ל דה"ד בבשר שמן אבל בכחוש אם היה ההיתר תפל למטה והאיסור המליח אין לאסור רק כדי קליפה גם לדעת החולקין כיון דהא דלא מחלקינן בין כחוש לשמן ומשערינן הכל בס' אינו אלא מנהג בעלמא כמ"ש לעיל בהגה סוף סעי' ט' ובכה"ג דאיכא מתירין אף בשמן לפחות בכחוש יש להתיר ואין לנהוג בו עוד חומרא אחרת ובפרט אם יש הפ"מ או לצורך מצוה או ע"ש וא"א להכין.

קכו

קכו) שם הגה. ויש חולקין וכו' ומ"מ נ"ל בספק טרפה ויש בו עוד צדדים להקל שנמלח עם טהור והיה טמא מלוח וטהור תפל למטה והטמא למעלה יש לסמוך בהפ"מ וסעודת מצוה ג"כ על הפו' דאף במליחה אמרינן תתאה גבר דאע"ג דרמ"א כתב דנוהגין כהפו' דאין חילוק י"ל ה"ד בודאי טריפה אבל לא בספק טרפה ומותר עכ"פ ע"י קליפה אפי' לדידן. חכ"א כלל מ"ג או' ז' ועוד יש בזה ס"ס ספק אם הלכה כדעת המתירין ואת"ל כדעת האוסרים שמא אינה טריפה.

קכז

קכז) [סעיף יב'] גבינות שנעשו בדפוסי עכו"ם וכו' מותרים דהוי כמו איסור תפל והיתר מליח ומותר. טור. לבוש. ביאור הגר"א או' ע"ז.

קכח

קכח) שם. אעפ"י שנמלחו בתוכן מותרין. ואפי' אם הם בני יומן ובלבד שהדיחו יפה שלא היה האיסור בעין. תו"ח כלל פ"א דין ה' כנה"ג בהגב"י או' ע"ז. ש"ך לעיל בסי' ס"ט או' פ"ג. מנ"י על התו"ח כלל י"ז או' ב' ומיהו לכתחלה נוהגין להגעילן. תו"ח שם. ואפי' אם אינם בני יומן לכתחלה אסור. מנ"י שם.

קכט

קכט) שם הגה. וה"ה אם נמלח היתר בשאר כלי אסור. ואפי' איסור דאו' שנבלע בכלי. רש"ל פכ"ה סי' ע"ג. ט"ז ס"ק כ"ח. לה"פ או' נ"ד. בל"י או' ל"ח. חו"ד או' ט"ל. מש"ז או' כ"ח. ברכ"י בשיו"ב או' יו"ד. זבחי צדק או' ע"ח.

קל

קל) שם בהגה. ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור. משום הרחק מן הכיעור. ב"י בשם המרדכי וכתב וכ"נ מדברי הרא"ש והטור. וכ"נ דעתו כאן בש"ע שכתב לשון דיעבד.

קלא

קלא) [סעיף יג'] מלח או תבלין שהם בקערה של בשר מותר ליתנם בחלב. זה הסעי' כבר כתב אותו הש"ע לעיל ג"כ סי' צ"ה סעי' ז' ועיין בדברינו לשם בס"ד.

קלב

קלב) שם הגה. וה"ה אם היו בכלי איסור דמאחר שהם יבשים אינם בולעים וכו' כלומר דמותר לכתחלה להניחם בכלי של איסור מאחר דהם יבשים אבל בדיעבד אפי' הוא לח מותר מטעם דאין מליחה לכלים. ש"ך ס"ק מ"ד. פר"ח או' נ"ו. לה"פ או' נ"ה. בל"י או' ט"ל חו"ד או' מ"א. ומשמע גבינה יבשה ממש אף שנוגעת במלח אין אוסר אם נתנו דיעבד בבשר ולכתחלה נכון ליזהר אף ביבשים באוכל עם מלח. שפ"ד או' מ"ד.

קלג

קלג) שם בהגה. רק שהכלי הוא נקי וכו' ומן הסתם אמרינן שהוא נקי. ש"ך ס"ק מ"ה. פר"ח או' נ"ז. לה"פ או' נ"ו. בל"י או' מ' חו"ד שם. וכ"כ לעיל סי' צ"ה או' ו' יעו"ש.

קלד

קלד) מלח שנמצא בה חתיכות גבינה יבישה יש מקום לאוסרה כשנלקח מן העכו"ם אבל כשנלקח מישראל וידוע שאותה גבינה כשרה יש פנים להתיר. כנה"ג בהגב"י סוף או' ע"ט. בל"י שם. זבחי צדק או' פ"ב.

קלה

קלה) [סעיף יד'] מלח הבלוע מדם וכו' אם יש ס' כנגד המלח מותר. ולא סגי בס' נגד דם הבלוע בו דלא ידעינן כמה דמא בלע. ש"ך ס"ק מ"ו. פר"ח או' נ"ח. לה"פ או' נ"ח. חו"ד או' מ"ב. ועיין לעיל סי' ס"ט או' קי"ד.

קלו

קלו) ובענין מלח שמעמידין אותו בדם נבלה כתבנו משפטו לעיל סי' ס"ו או' ב' יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---