ביאור הגר"א/יורה דעה/קה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) איסור שנשרה כו'. ממ"ש בפ"ג דפסחים (מ"ד ב') ובפ"ו דנזיר מאי חידושיה כו' דאי תרו ליה כולי יומא [ופי' הר"מ מעל"ע דא"א לומר יום ממש דיש יום ארוך ויש יום קצר ונתת דבריך לשיעורים] משמע דשאר איסורין אסור מדאורייתא בנשרה מעל"ע רא"ש בפ"ב ופ"ה דע"ז:
(ב) בצונן. ר"ל אפי' בכ"ד דלא כרש"י שכ' דלא מקרי כבוש אלא בחומץ וראיה ממ"ש ספ"ז דשביעית וורד חדש כו' ובפ"ה דע"ז (ס"ח ב') ההוא עכברא כו' וכמ"ש תוס' שם ד"ה ההוא כו':
(ליקוט) איסור כו'. דלא כרש"י שכתב כבוש דוקא בחומץ דהא תנן וורד חדש כו'. מרדכי רפ"ב די"ט (ע"כ):
(ליקוט) איסור כו'. דלא כרש"י שכ' דוקא בחומץ וכן פי' בכ"מ כבוש בחומץ וליתא דבמתני' ספ"ב דע"ז ל"ט ב' וכבשין שאין דרכן כו' וכן במתני' ל"ו ב' וכבשין שדרכן כו' ואמר בגמ' ל"ח ב' אבל בידוע כו' (ע"כ):
(ג) כבוש והרי כו'. פ' כ"צ (ע"ו א') ופג"ה ופכ"ה:
(ד) ונאסר כולו. כ"מ בפ' ג"ה צ"ז ב' מאי דעתיך כו' וכ"ת מאי כו':
(ה) אבל פחות כו'. כמ"ש פכ"צ (שם) ופכ"ה (ק"ז ב'):
(ו) וכל מקום דאמרינן כו' כמו מבושל כמ"ש בפ' כ"ה ק"ח טיפת חלב כו' ועתוס' שם ד"ה טיפת כו':
(ז) ויש מקילין. דלא אמרינן כבוש כמבושל אלא מה שהוא כבוש:
(ח) וספק כו'. ממ"ש דאי תרי ליה כו' כנ"ל מכלל דאסור בשאר איסורים מן התורה אבל בבב"ח מותר מן התורה וכמ"ש בחולין ק"ח א' דרך בישול כו' וז"ש רק כו' ומ"מ מדרבנן אסור מדאמרינן (שם במתני' קט"ז) המעמיד בעור קיבת כו':
(ט) ואם הוא כו'. כ"כ הרא"ש בפ' כ"ה סוף סי' מ"ט בציר וטעמו כיון שהוא כמבושל משערינן בשיעור בישול וכמ"ש הגאונים דשיעור מליח כשיעור צליה ממ"ש (חולין צ"ז ב') מליח כרותח דצלי. ולמד ב"י דה"ה לחומץ [וכמ"ש בפ"א דמעשר ובפ"ג דשבת רי"א כו' חומץ וציר אלמא כי הדדי נינהו] אבל הרא"ש בפ"ה דע"ז סי"א כ' דחומץ ג"כ בעינן מעל"ע ודוקא ציר כ' כן משום דמלח שבתוכו מרתיח כמ"ש מליח כרותח ובירושלמי פ"א דמעשר הלכה ו' ע"ד דר"י מלח כציר יין כחומץ אלמא אף לר"י חומץ כיין ויין ע"כ מעל"ע בעינן:
(ליקוט) ואם הוא כו'. עמש"ל סי' קל"ה סי"ב בהג"ה (בס"ק מ"ב) שאף בהכשירו ס"ל לרשב"א כן ולמד ממ"ש בע"ז ל"ג ב' השתא ציר כו' אבל אין דעת הרא"ש שם כן (ע"כ):
(י) ובפחות כו' כ"כ הרא"ש בפ' כ"ה שם ור"ל מדין מליח כרותח דצלי וא"צ אלא קליפה כמש"ל בס"ט. וזה ודאי אף לדעת הש"ע לא קאי אלא אציר ומשמע אפילו מיד אבל דעת הר"ן דאין נקרא מליח אלא בששהא שיעור מליחה כמ"ש בסי' צ"א ס"ה:
(יא) וע"ל כו'. ששם סוף הסימן כ' מיהו מה שבתוך הציר כו' ועמש"ש:
(יב) חום כו'. כמ"ש בפ"ג דשבת (מ"ב) האלפס כו אבל כו' ובגמ' שם דבכלי ראשון בשלה כו'. ושם בד"א באמבטי אבל בכוס כו' ושם (מ' ב') טול בכלי שני ותן וברפ"ח דחולין ק"ד ב' ס"ס כלי שני הוא כו' אלא כו':
(יג) וי"א שגם כו'. וכ"מ בירושלמי פ"ג דשבת ופ"א דמעשר הלכה ו' עד היכן ר"י בר פזי ר' סימון בשם ריב"ח עד כדי שיהא נתון ידו לתוכה והיא נכוית הכל מודים בכלי שני שהוא מותר מה בין כ"ר מה בין כ"ש אר"י בר בון כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת א"ר יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחקה לכ"ר (עמ"ש בא"ח סי' שי"ח ס"ט) ולא עשו הרחקה לכ"ש א"ר מנא הדין פינכא דאורזייא מסייע לאבא ההין פינכא דגרוסא מסייע לאבא דאת מפני ליה מאתר לאתר ועד כדין הוא רתח. ר"ל קערה של אורז ושל גריסין שהוא כ"ש והוא רותח והוא מסייע לר' יונה שיד סולדת בכלי שני ואפ"ה אינו מבשל. מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן ר' יונה אמר אסור עירוי ככ"ר הוא חיליה דר' יונה מן הדא אחד שבישל ואחד שעירה לתוכו רותח א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינן מתבשלין. ר"ל לעולם עירוי ככ"ש ותמן האיסור משום בלוע וכלי חרס בולע אף בכ"ש מה שא"כ לענין שבת שהאיסור משום בישול התיב ר"י בר בון והתני אף בכלי נחשת כן אית לך מימר כלי נחושת בולע. ר"ל דכלי נחשת ודאי אף אין בולע בכ"ש אלא ש"מ דעירוי ככ"ר. מהו לערות עם הקילוח. ר"ל והואיל והקילוח ארוך מצטנן א"ר חנינא בריה דר' הלל מחלוקת ר' יונה ור' יוסי ר"ל תלוי ג"כ במחלוקת הנ"ל. ר' יצחק בר נפחא בעא קומי ר' מנא עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבב"ח חייב משום מבשל ר"ל בעירוי א"ל כיי דא"ר זעירא איזו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו וכא איזו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו ור"ל אבל עירוי אע"ג שהוא ככ"ר אינו אלא שמבליע ומפליט כמ"ש בזבחים צ"ה ב' בלוע בלא בישול כו'. משמע מכל זה שכלי שני אף אין מבליע וגם מוכח מירושלמי הנ"ל דאף כ"ר דוקא שהיד סולדת בו וכן אמרו בפ"ג דשבת (מ' ב') א' מים וא' שמן כו' ועתוס' שם וז"ש שהיד כו' ואמר ואוסר כולו כנ"ל מהא דטיפת חלב כו' ואמר כלי ראשון ר"ל אפילו אינה על האור כמ"ש בשבת שם האלפס כו' (מ"ב) המיחם שפינהו כו' (מ"א) וכמה מקומות שם ואע"ג שבירושלמי הנ"ל אמרו כל שהאור מהלך תחתיו ר"ל בכלי שהיה האור מהלך תחתיו (דלא כהרמב"ן בסוף ע"ז שנדחק בפ' הירושלמי) וכן בחולין ק"ד ב' שמא יעלה באלפס ראשון:
(ליקוט) וי"א כו'. וראיות הרשב"א ממליחה דבולע כ"ק אין ראיה דשאני מליח שהוא כרותח דצלי וס"ד דאפי' כרותח דמבושל לאסור כולו כמ"ש צ"ז ב' וראייתו ממ"ש ח' ב' לא ליסחוף כפלא כו' ההם ה"פ שמא ישאר החלב עליו וימלח או יצלה עמו וראייתו ממ"ש (שם) בסכין ש"נ דקולף שאני שם אגב דוחקא דסכינא דבולע כ"ק אף בכלי שני לד"ה וכמ"ש בסי' צ"ד ס"ז בהג"ה וכמש"ש אף למ"ד צונן כו' (ע"כ):
(יד) וי"א כו'. ממ"ש בפ' כ"ה קי"א ב' קערה שמלח בה כו' ובפ"ז דשבת (ע"ה ב') האי מאן דמלח בישרא כו' ואילו משום מבשל לכ"ע פטור אלמא אע"ג דאין מבשל מבליע ובסוף ע"ז הלוקח כלי תשמיש כו' שנשתמש בהן בחמין ומשמע אף בכלי שני ועבה"ג (עוד ב' ראיות):
(ליקוט) וי"א דמ"מ כו'. וירושלמי הנ"ל פי' הרמב"ן ות"ה דמה שלמד מקדשים מדהצריכה תורה מריקה ושטיפה ולא סגי לה בהגעלה דכ"ש אלמא בלע טובא ככלי ראשון אבל בולע הוא אפילו כ"ש ואפילו כלי נחשת וצריך הגעלה וכ"כ בא"ח סי' תנ"א ס"ו (ע"כ):
(טו) כדי קליפה. כמו חום בה"ש דאמרינן בפ"א (ח' ב') דקולף וכמו מליחה ואף בעירוי אינו אוסר רק כ"ק כמ"ש תוס' (בשבת מ"ב כ' וש"מ) מהא דפ' כ"צ (ע"ו א') חם לתוך צונן כו':
(טז) הכל אסור. יתבאר בס"ד אימתי ומ"ש הכל אסור כ"ה בגמ' שם חם לתוך צונן קולף מכלל דבזה כולו אסור:
(יז) וכ"ז כו'. ג"כ ומהרש"ל כתב דבדבר גוש אין חילוק בין כ"ר לכ"ש ועתוס' דשבת מ"ם ב' ד"ה וש"מ כו' וי"ל כו' משא"כ בדבר גוש וראייתו מדגים שעלו בקערה ובד"מ חלק עליו וכ' דדגים שעלו בקערה הוי כמו חם לתוך צונן כיון שלא היו עדיין בכ"ש משא"כ בשהיה כבר בכ"ש וראיה ממ"ש בר"פ כ"ה סוף סוף כלי שני הוא כו' ושם בשר וגבינה הוא:
(ליקוט) וכ"ז כו'. אע"ג שהוא דבר גוש דלא כרש"ל וראיה ממ"ש בספ"א דמעשרות ונותן לחמיטה ופי' הר"ש עוגה חמה שמוציאה מהתנור כו' וחשיב לה כלי שני כמו תמחוי ע"ש (ע"כ):
(יח) ואם הניחם כו' אם כו'. שלא כדעת הסמ"ק שכ בסי' ר"ה ותימא שאמרו בזבחים צ"ז א' חתיכה שנגע בחתיכה כו' ושמא י"ל דהתם מיירי בזה בצד זה [וכ"כ המרדכי סי' תתשס"ג] וכ"כ השואל להרשב"א בפי' רס"ד אבל הרשב"א השיב לו דאין חילוק דמ"ש וראיה מפ' כ"ה קי"ב ב' בעובדא דרב מרי דלא שאלו אם היו זה ע"ג זה או אצל זה ומשמע דכולה אסר ליה מדלא מפרש כ"ק והוא כשיטתו לקמן בסי"א וההיא דזבחים בצלי כחוש כמ"ש בס"ד:
(יט) ואם הא' כו' כמו חם לתוך צונן כיון דלא שייך תתאה גבר:
(כ) איסור כו'. כמ"ש בפ' כ"צ שם תנן נטף מרוטבו כו' ועתוס' דחולין קי"א ב' ד"ה הלכתא כו'. וכ"ז באיסור שמן לדעת הש"ע ולשיטתו בכ"ע אסור וזה שסתם:
(כא) אסור לערות כו'. כמ"ש בפ"ה דמכשירין המערה כו' מצונן להם ממא וה"ה לענין איסור ובפ' מהרא"י סי' ק"ג סתר דבריו ואמר דוקא גבי טומאה וכן לענין יי"נ דתליא בנגיעה משא"כ בשאר איסורים והרי אף בכלי מתכת דחם מקצתו כו' ואפ"ה מתירין כמש"ל בסי' צ"ד וז"ש ובדיעבד כו':
(כב) בד"א כו' כמ"ש בפ' ג"ה (צ"ו ב') ל"ש אלא שנתבשל כו' וז"ש לפיכך ירך כו':
(כג) כדי נטילה. כמ"ש בפ' כ"צ נטף מרוטבו על החרס ובחרס רותחת כמ"ש בגמ'. שם:
(כד) שהוא כעובי כו'. כן כתב הרא"ש שם:
(כה) או חתיכת כו'. מהא דזבחים הנ"ל וז"ש וכן מן כו' וכמ"ש במתני' שם:
(כו) וכן אם נפל כו'. דכל שהוא בלא רוטב אינו מפעפע והוא כצלי וכמש"ש ק"ח ב' אילימא לא ניער כלל כו' ואותה חתיכה אסורה משום דחלב מפעפע דאוסר אף בצלי כמ"ש בס"ה וכמ"ש תוס' שם א' ד"ה טיפת וע"ל ס"ז מש"ש:
(כז) לרש"י כו'. עתוס' שם צ"ו ב' ד"ה אם כו':
(כח) או אפילו כו'. כמ"ש שם ק"ח ק"ט ע"ש:
(כט) בד"א כו'. כמ"ש בפ' ג"ה צ"ו ב' איני והא אר"ה כו':
(ל) גדי שמן. כמ"ש שם (צ"ז א') ההוא כחוש הוה וכמ"ש למטה:
(לא) אם אין כו' עתוס' שם ד"ה ההוא. ועי"ל כו' ואף תירוץ הראשון מודה בזה וכמ"ש שם ק"ח א' טיפת חלב כו' אלמא אם אין בנ"ט מותר כולה ודלא כרא"ה:
(לב) אע"פ שאין כו'. כתי' ר"ת בתוס' הנ"ל צ"ז א':
(ליקוט) אע"פ שאין בו ס' כו' שהחלב של כו'. כפי' ראשון בתוס' שם ד"ה ההוא כו' דעל תירוץ האחרון קשה דמסוגיא דגמ' משמע דשמואל מודה בזה ולשמואל הא סבר מין במינו במשהו ושם ב' בהנהו אטמתא כו' בשומנו של גיד ע"כ לא היה ס' מדרצו לאסרו ואפילו הכי התירו משום כרותח דצלי הוא. ת"ה (ע"כ):
(לג) ואפילו חתיכת כו'. עבה"ג ואף לוי ל"פ אלא משום דס"ל ריחא לאו מילתא היא:
(לד) וכ"ד כו'. עתוס' שם ד"ה שאני והא דאמרינן כו'. אבל הרשב"א כתב דרוטב מפעפע אלא דאעפ"כ מקום נפילתה אסור ושם בשאין בנ"ט איירי אבל מדברי תוס' הנ"ל לא משמע כן וכ"ד הרמב"ם וסה"ת וש"פ:
(לה) וכל מבושל כו'. כמ"ש בזבחים צ"ז א' חתיכה שנגע בחתיכה ורקיק כו' ובלא רוטב מיירי ודבר שמפעפע אוסר בכולו כמו בצלי מההוא דטיפת חלב כנ"ל:
(לו) ואפילו אי איכא כו'. ר"ל אף להחולקין על הרשב"א מ"מ חיישינן שמא אינו מפעפע ד"מ:
(לז) אבל באיסור כו'. דלא שייך בו בקיאות:
(לח) דבר כו'. כנ"ל ס"ג:
(לט) ואם נפל כו' אם כו'. כמ"ש במתניתין דטיפת חלב.
(מ) או בב"ח. כל סעיף זה הוא מדברי הרשב"א ור"ל בשר הנוגע בגבינה אבל בשר שבלוע מחלב הוי כשאר דבר הבלוע שאינו אוסר וכמ"ש תוס' ק"ח א' ד"ה טיפת כו' מהא דאמרינן בגמ' שם אילימא לא ניער כו' וכ"כ המ"מ פ"ט הלכה ח' בשם הרשב"א להדיא וז"ל עוד כ' ולד"ה לא ניער כלל אין שאר החתיכות נאסרות אע"פ שאין כו' וכ"ש לכל שאר איסורין שחתיכה שנאסרה מחמת שקבלה טעם ממקום אחר אינה אוסרת חברותיה בנגיעה אפילו כולן חמות ואפילו נצלו כאחד ונגעו זו בזו בשעת צלייה שהבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וזה דעת הרשב"א ז"ל והוא כתב שאם בלעה חלב או שומן איסור המפעפע שאף היא פולטתו חם בהם בלא רוטב אבל בב"ח אינו מפעפע. ר"ל מחתיכה לחתיכה והאחרונים שגו בזה בכמה דברים:
(מא) אבל אם אין כו'. כנ"ל מההוא דטיפת חלב כמ"ש המ"מ ותוס' הנ"ל וכ"כ תוס' צ"ו ב' ד"ה אפי'. דלא אמרינן חתיכה עצמת נ"נ אלא כו' וז"ש אפילו אם נצלו כו' כמ"ש שם אבל נצלה כו' ופי' תוס' דכדי קליפה נאסרת ואפ"ה אינו חוזר ואוסר:
(מב) בד"א כו' אבל כו'. כן דעת הרשב"א וטור אבל תוס' ק"ח א' כתבו דטיפת חלב אע"פ שהיא מפעפע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ממ"ש שם אילימא כו' כנ"ל וכ"כ במרדכי סי' תתשכ"ז וסי' תתשנ"ד וסי' תתשנ"ט וסי' תתשס"ב וכ"כ בהג"ה בסי' צ"ב ס"ב וכ"כ המ"מ כנ"ל אלא שדעת הרשב"א לחלק דוקא חלב אינו מפעפע רק באותה חתיכה אבל חלב או שומן מפעפע אפילו מחתיכה לחתיכה וכמ"ש המ"מ בשמו כנ"ל אבל המרדכי בשם מהר"מ כ' בס"פ ג"ה דה"ה לחלב והוכיח מטיפת חלב כנ"ל וכ"כ בש"ע ס"ט דאין חלב כו' וכ"כ מרדכי בשם סה"ת שלכך פרש"י שם צ"ה א' ד"ה בדיקולא קלחת ולא פי' סל משום דביבש אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה מהא דטיפת חלב ולא הוה משער בכולה אבל הרשב"א מפרש סל כמ"ש תוס' שם בשם הערוך מהא דפ"א דסנהדרין היא ניימא כו' וכן בפ"ב דב"ב (כ"ב א' וערש"י שם ד"ה דיקולאי כו' וי"מ כו'. ורבינו העתיק דברי המרדכי ע"ש) הנהו דיקולאי וע"כ צ"ל שמפעפע בכולן אבל רש"י פי' מלשון דיקולא דמיא בספ"ב דפסחים וכמ"ש תוס' שם ועתוס' שם ק' א' ד"ה בשקדם ור' אפרים ע"ה היה מביא כו' ואפי' אם נאמר כו':
(מג) בין בנוגעת. כשיטתו כמ"ש בס"ג בהג"ה:
(מד) או כו'. כאן כתב דוקא זה ע"ג זה כמ"ש בהג"ה הנ"ל:
(מה) אבל כלי כו' ממה דפליגי קי"א ב' בדגים שעלו בקערה:
(מו) כוליא כו'. עתוס' שם ד"ה כוליא כו' ונראה כו':
(ליקוט) כוליא כו'. עתוס' שם ד"ה כוליא כו' וא"ת כו' (וי"ל כו') ואף דלא קי"ל כהאי תי' דהוא כתי' הד"מ שם ד"ה שאני ולא קי"ל כן כמ"ש בס"ט וש"מ י"ל דלובן כוליא אינו מפעפע כתי' הראשון שם בשומן הגיד ותוס' תי' לפי תי' השני ועס"ט בהג"ה וסי' ס"ד ס"כ בהג"ה דכל כו' וכן הלובן (ע"כ):
(מז) ויש אוסרים כו'. כ"כ בפ' מהרא"י סי' צ"ה ע"פ הסמ"ק דבסמ"ק סי' ר"ד צ"ה א' בהג"ה כתב מיהו אין נראה להתיר אפילו בגדי כחוש אא"כ יש בו ס' כתי' השני דתוס' שם ד"ה ההוא וראיה דחלב מפעפע בכל החתיכה כמ"ש בטיפת חלב כ"ש חלב אפילו כחוש ועוד בר מן דין דההוא שינוייא דכחוש הוה וכן שינוייא דכוליא בחלבה הוה לא קאי אלא כילכית כו' דאותו תירוץ בא לסתור כל הראשונים ובשתיהן אוסר בששים וכה"ג איכא בש"ס היכא דמשני תלתא שינויי האחרון בא לסתור הראשונים עכ"ל ועוד דלמא מפחית הקרום כמ"ש בפ"ק דחולין (ט' א') והנה הרב לא ס"ל כסמ"ק וכמ"ש בס"ו בהג"ה וי"א דא"א בקיאין כו' ודוקא כו' וגם סברא דמיפחית אינו כלום כמ"ש בחולין שם דוקא עילאה חיישינן למיפחית ומ"ש הרב וכן נוהגין היינו משום דא"א בקיאין ומשערינן בכל חלב בס' כנ"ל:
(מח) ואם נתבשל כו'. כשיטתו דבאיסור דבוק אמרינן חנ"נ:
(מט) וה"ה בקרום כו'. שם בפסקי מהרא"י ולמד מכוליא כנ"ל ע"ש:
(נ) מליח שאינו כו'. בפ' כיצד צולין (פסחים ע"ו א') ופכ"ה:
(נא) דינו כו'. שם ושם ופ' ג"ה:
(נב) כדי קליפה. שם כרותח דצלי וכדעת הרשב"א דאף בצלי סגי בקליפה כמ"ש בפ' כ"צ נגע בחרסו כו' סכו בשמן תרומה כו' ושם חם לתוך צונן קולף ושם ובפ' כ"ה אבל צלי בעי קליפה וכפי' הרשב"א והר"ן בצלי רותח וכמ"ש בש"ע בסי' צ"א ס"ז ובפ"א דחולין (ח' ב') למ"ד בה"ש רותח קולף ובפ' כ"ה (ק"ז ב') נהי דקליפה לא בעי כו' ומ"ש בפ' כ"צ נטף מרוטבו כו' רוטב שאני אבל תוס' מחמירין בכדי נטילת מקום ועי' בפ' ג"ה צ"ו ב' ד"ה עד כו' וכתב הרשב"א שיש להחמיר כדבריהם ומ"מ כ' הרא"ש שם דבמליחה אין להחמיר ודי בקליפה דאינו כצלי ממש ועמ"ש למטה אבל הרשב"א והר"ן כתבו דדינו כצלי לכל דבר וכמ"ש למטה מ"מ כתבו בכמה מקומות דבקליפה סגי רק גבי הנהו אטמהתא כתב הר"ן ובקליפה או בג"מ סגי כרותח דצלי ר"ל כמו בצלי לכ"א כדינו וכמ"ש אצל הא דאמר שמואל אבל נצלה קולף ואוכל כו' בקליפה או בנ"מ מ"מ בכמה מקומות סתמו דסגי בקליפה והנה אף שבצלי פסק כדעת התוספות כאן צידד להקל בדרבנן וסמך על מ"ש הרשב"א בצלי שיש להחמיר כדעת תוס' בנ"מ באיסורין של תורה משמע דבדרבנן יש להקל ואף שלא סמך עצמו בצלי אדעת הרשב"א ולא חילק וכדעת תוס' והרא"ש סמך כאן ג"כ ארא"ש שחולק בין מליחה לצלי. וכן צ"ל כ"ק אם הוא כו' ובקרומות יש להחמיר ור"ל משום דשומן הגיד הוא מדרבנן כמ"ש בפ' ג"ה צ"ב ב' וכן קנוקנות כמ"ש שם אבל בקרומות מספקא ליה דמ"ש שם ואין חייבין מ"מ שמא אסורין מן התורה כמו חצי שיעור (עי' בפסחים פ"ג ב' רבינא אמר בחיצון כו' וערש"י שם) וז"ל בב"י כ"ק בשומן הגיד דהוי ודאי דרבנן ובקרומות דמספקא לן אי הוו דאורייתא אפשר דנ"מ נמי בעי. וע"ל סימן ע' שפסק דסגי בקליפה ואף בדאורייתא כמש"ש ס"ג וכן בסימן צ"א ס"ה. ועי' בסימן ס"ד ס"כ שפסק כדעת הרמב"ם שאף קליפה א"צ בחוטין וקרומות ובשם י"א כ' כ"ק. ועי' בסימן צ"א ס"ז שפסק דאף בצלי א"צ רק כ"ק וכפי' הרשב"א והר"ן וע"ש בהג"ה שכתב כפי' תוס' רק דמשמע מדבריו שמודה לפסק ש"ע שכ' דאפילו הם כו':
(נג) ואם הוא חלב כו'. כמ"ש בפ' ג"ה שם בצלי שאני חלב כו' ומליח דינו כצלי לכ"ד כמ"ש כרותח דצלי ורבינא שם היה ס"ד שהוא חמיר מצלי כ"ש שאין לגרעו מצלי ושם צ"ח בעובדא דתרבא דנפל לדיקולא פי' הרשב"א והר"ן לסל כפי' תוס' בשם הערוך ונמלחו שם אלמא דבס' משערינן אבל בשומן וקנוקנות והקרומין דכחושין אינן מפעפעים כמ"ש ההוא כחוש וכמ"ש תוספות שם בד"ה שאני בשם ר"ת:
(ליקוט) ואם הוא חלב כו'. דסוגיא דפכ"ח קי"ב קי"ג דקאמר אסורין ומשמע לגמרי דכ"ק ל"ק אסור כמש"ש צ"ז ב' אבא שרי ופי' בת"ה ובמה"ב דאיירי בדבר שמן (ע"כ):
(נד) ואם הבשר כו'. כמו בצלי בס"ה מהא דפ' כ"צ וכמש"ל בסי' ע' ס"ד ובסי' צ"א ס"ו:
(נה) אפילו בשומן כו'. וכן אפילו באיסור כחוש לגמרי אלא שר"ל אפילו באיסור דרבנן דלא כמ"ש תוס' הנ"ל בשם ר"מ [וכ"כ רש"י צ"ט ב' ד"ה והלכתא כו' וכן הרי"ף ורא"ש וש"פ] וכמש"ל סי' ק' ס"ב אבל שמנו כו' ועמש"ש וזה שלא הזכיר כאן קרומות וסברא זו דהיתר מפטם לאיסור ומוליך הבליעה עמה שכתב כאן ובסימן ע' ובסימן צ"א לקוח מדברי הטור בסימן זה גבי צלי ואפילו חתיכת האיסור כחושה וחתיכת כו' וכמ"ש בס"ה. אבל אינה עיקר וכל הפוסקים חלוקים והטור עצמו בסימן זה כתב והא דחתיכת איסור אוסרת חבירתה בנגיעתה דוקא שאיסורה מחמת עצמה כו' אבל כו' אפילו החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע לפי שאין השומן שבה מוליך עמה האיסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך בטבעו והב"י בש"ע ס"ז השמיטו מחמת ההיא דהכא והאחרונים דחקו עצמן ולא נראה אלא דההיא פליגא וכ"כ תוספ' צ"ו ב' ד"ה אפילו. ואפילו יש שומן בבשר כו' דלא אמרינן חתיכה כו' וכ"כ הרא"ש שם וכמש"ל סימן ס"ט סי"ח ועי' בסי' זה סי"ד בהג"ה דכ"מ שאין כו' וכ"כ פר"ח ול"ד לההיא דפ' כ"צ דריחא שאני כמ"ש בהג"ה ש"ד סי' ל"ה מכח קושיא הנ"ל ע"ש:
(נו) וליטול ממקום כו'. כמ"ש בס"ה בצלי וכ"ד כו':
(נז) כדי נ"מ ולפחות כו'. לפי שמסתפק כנ"ל ואע"ג שלמעלה הכריע כ"ק שם סמך גם על דעת הרמב"ם שמיקל בהן לפי שהן כחושין ואין מפעפעין כלל משא"כ כאן דמפעפע מחמת השמינה:
(נח) ולענין שאר כו'. כמ"ש תוס' ק"ח א' ד"ה טיפת וה"ה בחלב אבל הרשב"א ס"ל דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה כמ"ש בס"ז וה"ה למליחה שדינו כצלי לכ"ד:
(נט) ואם אין כו'. דספיקא דאורייתא לחומרא:
(ס) ואם ידוע כו'. כמ"ש בסי' ק"ט:
(סא) אפילו הן כו'. כמ"ש בסי' ק"א ס"ב:
(סב) וי"א כו'. ר"ל אפילו בשמן והוא דעת ראבי"ה ודעת הרמב"ן [וכ"כ הרא"ה בבד"ה] וכמ"ש הרא"ש דלמסקנא כרותח דצלי גרע מצלי וההוא עובדא דדיקולא מפ' כפירש"י בקדירה וכן ע"כ צ"ל לדעת מהר"מ דאין מפעפע מחתיכה לחתיכה כנ"ל:
(סג) ולפי כו'. קאי אפסק הש"ע שכן עיקר ולא הביא הי"א אלא משום שרוצה לסיים מ"מ יש לסמוך כו':
(סד) כמו בבישול דאם כו'. כדעת הרשב"א בס"ז כנ"ל:
(סה) נגד כו'. דחנ"נ:
(סו) מיהו כו'. אף להחולקין על הרשב"א וסוברים דאם איכא ס' הכל מותר מ"מ יש לחוש שמא אינו שמן וכנ"ל בס"ה בהג"ה:
(סז) ואם אינו יודע כו'. כיון דהרבה חולקין על הרשב"א ואין מצריכין כ"ק בשמן בכה"ג יש לסמוך עליהם ועפר"ח מיהו בכחוש היה אסור ועש"ך:
(סח) ואע"פ שיש כו'. ר"ל לרעת מהר"מ דצריך ס' בכ"א כנ"ל:
(סט) וכ"ז באיסור כו'. כמש"ל בס"ה בהג"ה:
(ע) כגון חמץ כו'. אע"ג דהוא במשהו כמ"ש בא"ח בסי' תמ"ז ס"א ודין תערובתו כו' אבל כו' ועמ"ש שם:
(עא) ועבא"ח כו'. סי' תס"ז סי"ד ושם כ' ויש מחמירין כו' ע"ש:
(עב) בד"א כשהאיסור כו'. בפכ"ה קי"ג א':
(עג) אלא הדחה. פ' כ"צ (ע"ו א') ופכ"ה (ק"ז ב'):
(עד) ויש אוסרין כו'. הוא דעת הר"ן וטעמו דבמקום שנוגע נמלח ממנו האיסור וערא"ש שם שכ' דבנגיעה אינו כרותח כמש"ש עד שימלחנו יפה יפה וכ"ש לדעת התוס' דדוקא במולחו משני צדדים מהא דמנחות כ"א ועבסי"א בהג"ה מש"ש בשם חסמ"ק ובסי' ע' כתב בש"ע ב' הסברות וכאן פסק כסברא ראשונה וכן בסי' צ"א ס"ח:
(עה) זה שאמרנו כו'. כמו בצלי בס"ג שהוא כצלי לכ"ד וכ"כ בסי' ע' ס"ד ומש"ש בס"ג ואין חילוק כו'. היינו בכחושה דלענין קליפה אין חילוק וכ"כ בסי' צ"א ס"ה:
(עו) ויש חולקין כו'. מדמחלק גמ' כאן בין טמא מליח או טהור ולא מחלק בין עילאה או תתאה ובצלי מחלק גמ' בין עילאה ותתאה ולא מחלק בין איסור חם או היתר והטעם דבשלמא באור אותו שחוא גבר מרתיח חבירו או מצננו אבל במליח אין בכח המליח לעשות התפל מליח כי אין מליח כרותח עד שימלחנו משני צדדין וימלחנו יפה יפה וכן אין בכח התפל לעשות המליח תפל כמ"ש ומדיחו יפה יפה ולכן באור אף שהאיסור קר ההיתר מחממו משא"כ כאן ואף שהאיסור למעלה אין כח בתחתון לעשותו תפל. סמ"ק סי' ד"ח:
(עז) גבינות כו'. כמו טהור מליח וטמא תפל. תוס' שם ד"ה טהור כו':
(עח) וה"ה אם כו'. דל"ת טעם ההיתר דאין הכלי בולע במליחה וכמ"ש הרא"ש שם ולא נאסר העץ ע"י מליח כרותח כו' וא"כ לפ"ז כאן אסור אלא הטעם שאין פולט דבר שבלע וכמ"ש תוס' שם דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה עץ רותח ע"י מליחה ר"ל דטמא מליח אוסר דנעשה רותח משא"כ בעץ דאין נעשה רותח והוי כתפל דאינו פולט ולפ"ז כ"ש בשאר כלי איסור דלא נמלח מעולם דבכה"ג אף בב' חתיכות מותר ועבש"ד ש"ט ושפ"ד ובהגהות שם ושם וז"ש ואפילו כו'. דלפי טעם הראשון דאינו בולע בכשא"מ היה אסור דבולע כמש"ש קי"א ב' קערה שמלח בה כו' וכפי' הרא"ש שם דבכלי שא"מ איירי דאל"כ יהא אסור למלחו ב"פ בכלי א' וכשיטתו דמליחה מפליט מכלי אלא שאינו בולע וכאן דאסור לאכול רותח בולע ע"כ וליתא לא מיבעיא לדעת הר"ן וש"פ שמפ' דאיירי אפילו בכלי מנוקב וכמש"ל סי' ס"ט סי"ט אלא אפילו לדעת הרא"ש הא כתב הטעם משום דדמא משרק שריק משא"כ בציר ושאר איסור וראיה מעובדא דרב מרי שם וערש"י שם קי"ג א' ד"ה ה"ט כו' וד"ה אבל צירן כו' ותוס' ד"ה ולימא כו' וע"ל סי' צ"א ס"ס ו' וציר של כו'. ומטעם זה חלק ראבי"ה על תוס' ואוסר אפילו בכלי מנוקב וכמ"ש המרדכי והג"א שם בד"ה וראבי"ה פליג כו' ע"ש דמגמ' הנ"ל קערה שמלח כו' מוכח דבולע ממליחה אלא שאין פולט כמ"ש תוס' כנ"ל וז"ש וה"ה כו' דאין כו' להפליט כו' ואמר דאין מליח כרותח כו' ר"ל אע"ג דאמרינן קערה שמלח בה אסור לאכול בה רותח אלמא פולט לזה אמר דאין מליח כו' דדוקא ברותח ממש פליט אף בלא רוטב ודלא כמ"ש המרדכי והג"א בסי' מ"ט ברא"ש בד"ה כ' ראבי"ה ז"ל בקערה כו' ונ"ל הא דפ' ראבי"ה דשומן כו'. ואינו דדוקא בב' חתיכות אמרינן כן ולא בכלי כמש"ל בס"ז בהג"ה אלא כנ"ל וז"ש תוס' ולא נעשה העץ רותח דאלו היה רותח היה אסור בלא רוטב:
(עט) אבל כו'. לחוש לדברי ראבי"ה וגם הרא"ש כתב בדיעבד ואף תוס' כ' והמחמיר כו' כמ"ש בסי"ג:
(פ) מלח כו'. מטעם הנ"ל. תוס' שם:
(פא) וה"ה כו'. דל"ת טעם ההיתר משום דהוי נ"ט בר נ"ט ולפ"ז כאן דלא שייך נ"ט בר נ"ט דאיסורא היא וכמ"ש (זבחים צ"ו ב' וש"מ) קדירה שבשל בה בשר כו' בנ"ט. משום דטעם השני באיסור וכמ"ש תוס' בזבחים צ"ו א' ד"ה ואם כו'. וליתא דאגב חורפיה חשוב כחד טעמא כמ"ש בתוס' שם ובחולין קי"א ב' בד"ה הלכתא וכמש"ל סי' צ"ו ס"ג אלא כנ"ל דאין פולט מאחר דליכא דוחקא כמ"ש רש"י קי"ב א' ד"ה קישות. ועוד דמשום כו' ואגב כו':
(פב) דמאחר שהם כו'. ר"ל דלכן מותר אפילו לכתחלה ליתן בכלי איסור וכמ"ש תוס' בע"ז ל"ב א' סד"ה והא:
(פג) אינן בולעין כו'. ע"ל סי' צ"א ס"ה ואם הם יבשים כו' אלא שצריכים הדחה שנגע האיסור בעין משא"כ כאן דאין האיסור בעין וז"ש רק כו':
(פד) והמחמיר כו'. תוס' הנ"ל:
(פה) מלח הבלועה כו'. תוס' שם ק"ח ב' סד"ה אמאי כו' ומכאן כו':
(פו) אע"פ כו'. ר"ל אע"ג דאין בטל בס' כמ"ש בתבלין דעבידי לטעמא כו' בחולין ו' א' צ"ז ב' ובע"ז ס"ט א':
(פז) נ"ט בקדירה. דל"ד באלף אלא כ"ז שנ"ט כמ"ש תוס' שם ס"ו א' סד"ה תבלין וס"ט א' ד"ח בתבלין כו':
(פח) דכ"מ כו'. תוס' פ' ג"ה צ"ו ב' ד"ה אפילו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |