יד אברהם/יורה דעה/קה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן ק"ה סעיף א' בהג"ה
וספק כבוש אסור. עיין מ"ש בס"ד בסי' ק"ד ובס"ס פ"ז וס"ס צ"ה ודברי הט"ז בכאן צ"ע דכאן חולק על הג"ה וס"ל דספק כבוש שרי בכל האיסורין ואלו לעיל סי' ק"ד גבי עכבר מסכים לאסור וכ"כ בסי' פ"ג ס"ק ו' גבי דגים והביאו במ"י כלל כ' ס"ק י"ד וצ"ע מיהו באיסור דרבנן לכ"ע ספק כבוש שרי ובזה א"ש מ"ש באה"ט בא"ח סי' תר"ז ס"ק ל"ד ועיקר הדין כהג"ה וספק כבוש פירושו שאנו רואין שנכבש רק שאין אנו יודעים אם נכבש כשיעור כדמוכח סי' דלעיל אבל אם ספק אם נכבש כלל או לאו שרי דה"ל ס"ס דשמא לא נכבש ואת"ל נכבש שמא לא נכבש כשיעור כדמוכח סי' דלעיל עי"ש ואין להקשות על זה ממ"ש התוס' פ' כל הבשר (דף קי"ו) ובע"ז (דף ל"ד) גבי איסור גבינות העובדי כוכבים מטעם שמעמידין אותם בעור קיבת נבילה דדוקא נקט עור קיבת נבילה דאיכא איסור דאורייתא אבל משום בב"ח לא היו אוסרים אותם מספק דצונן בצונן הוא דמדאורייתא אינו אסור רק דרך בישול וכ"כ בשלטי הגבורים בע"ז שם ולכאורה אפילו מטעם דמעמידין אותה בעור קיבת נבילה לא ה"ל למיסר מספק דהא ה"ל ס"ס ספק אם נכבש כלל דשמא העמידוהו בדבר היתר ואת"ל נכבש שמא לא נכבש שיעור כבישה ושמא נתקשה החלב תוך מע"ל וכמ"ש ס"ס פ"ז דיש לומר דשאני התם דרגילין היו להעמיד בעור קיבת נבילה והוי מיעוט המצוי כמ"ש התוס' שם אבל היתר שיש ספק אם נשרה כלל עם איסור לא מחזקינן איסורא אלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה וזה ודאי דמי לההיא דמקוה שהביא הט"ז דליכא ריעותא כלל ובשלמא כשרואין שנכבש איכא ריעותא ול"ד למקוה כמ"ש הפר"ח ובס' ע"י כתב דלא מהני חזקת היתר רק כשנולד בה ריעותא מצד עצמה ולא מצד תערובות ודבר אחר אבל כשאין רואין ריעותא ודאי שרי: ובענין דם כבוש עיין בפמ"ג אי הוי כמבושל ואסור מדרבנן ועיין באו"ה כלל ו' סימן ח' שכתב דא"א מדרבנן מאחר דנתערב במים ואין ראוי להקרבה:
(שם) ואם הוא כבוש בתוך ציר וכו'. אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח הכי איתא באשר"י פ"ב דע"ז אבל לעיל בסי' ס"ט סי"ח כתבו הט"ו כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח וכן נ"ל עיקר והוא שיעור יותר מאלו הרתיחת הציר דנעשה מהר דאפי' ע"י עירוי וכ"ש ציר מבשל כדאיתא בשבת (דף מ"ב) ועיין פסחים (דף מ' ע"ב) והג"ה לעיל סי' ס"ט ס"ט וזה יש ללמוד מהא דאיתא בש"ס דע"ז (דף ל"ב) ציר שורף אור לא כל שכן. אלמא דמדמה כח הציר לכח האור ובשיעור שהיו מים נרתחים על האש גם ציר מרתיח ומפליט ומבליע בשיעור כזה ועי' רשב"א וב"י וטור סימן קל"ה:
סעיף ג'
נפל איסור חם לתוך היתר חם כו' הכל אסור דתתאה גבר כו'. פסק כשמואל ר"פ כיצד צולין (דף ע"ו) ובגמרא התם מקשה עליו מהא דתנן התם גבי פסח נטף מרוטבו על החרס דהוה האי רוטב צלי חרס וחזר עליו יטול את מקומו בשלמא לרב דאמר עילאה גבר אזיל רוטב ומרתח ליה לחרם והדר חרס מרתח לה לרוטב וה"ל צלי מחמת דבר אחר מש"ה יטול את מקומו אלא לשמואל הא אקורי קא מיקר ליה לרוטב ומוקי לה בחרס רותחת ומקשה נמי מסיפא נטף על הסולת וקמוץ את מקומו ומוקי לה נמי בסולת רותחת ותמה הלח"מ בהמ"א ובפ"ח מהל' קרבן פסח על הרמב"ם דפסק כשמואל ולא הצריך שיהא החרס והסולת רותחת ול"נ דקשיא ליה להרמב"ם קושית התוס' שם (דף ל"ז ע"ב) גב' מוגלשין ע"ג קמח דפטור מחלה דה"ל מבושל למ"ד תתאה גבר וניחא ליה דכיון דמסקינן דאדמיקר ליה בלע כדי קליפה ה"ה דמבשל כדי קליפה וכ"כ התוס' שם ובפ' דם חטאת (דף צ"ה) וא"כ צ"ל דהא דמוקי לה בסולת רותחת משום דאכתי לא שמיע ליה הך ברייתא דסייע לשמואל וקתני חם לתוך צונן קולף והא דגבי רוטב צריך נטילה היינו משום דכשחזר על הפסח שהוא רותח ה"ל אז דין תתאה גבר דבצלי צריך נטילת מקום שרוטב מפעפע בו כל כך וכדמוכח טעם זה ברמב"ם עצמו עיין שם אבל הרוטב והסולת עצמם אין נאסרין רק כדי קליפה ודו"ק ולכך שינה הרמב"ם ז"ל מלשון המשנה גבי סולת וכתב יקלוף ולא כתב יקמוץ וכבר עמד בזה הכ"מ. אבל בא להשמיענו שלא נאמר יותר מכדי קליפה ולפ"ז מוכח דעת הרמב"ם כדעת ריב"א סי' צ"א הבאתיו שם ודלא כהטור שם:
(שם בהג"ה) ואם כבר מונח בכלי שני אינו אוסר כלל. דקדק לומר שכבר מונח דאי לא"ה שלא היה עדיין כלל בכלי שני אלא שנפסק הקילוח צריך קליפה כמ"ש בס"ס צ"ב וצ"ג גבי כסוי. ועיין מ"ש בס"ד בסי' צ"ב:
(שם) אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב כו' ובדיעבד אין לחוש. וצ"ל דהיינו דוקא בכה"ג שהאיסור הוא משום הלהב של הנר שעולה למעלה ואוסר הכלי ומש"ה אין לחוש דיעבד כי אין כל כך איסור בלהב הנר דמקלי קלי איסורא כמ"ש הפר"ח סימן ק"ח ומביאו ס"ס צ"ב ס"ק מ"ב אבל המערה מקדירה של היתר לקדירה של איסור בסמוך כל כך שהיד סולדת בזיעה הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה וכמ"ש לעיל סי' צ"ב ס"ה וסי' ק"ח בהג"ה וכ"כ הפר"ח סי' קכ"ב דזיעה מתבשל חשוב כגוף התבשיל ואפילו בדיעבד אסורה וכאן לא בארו האחרונים באר היטב:
סעיף ד'
אם נפל איסור על חתיכה שבקדירה שהיא חוץ לרוטב ולא ניער אינו אוסר אלא כדי נטילה. ולפענ"ד עיקר כמ"ש הב"י בשם הסמ"ק והגה' מיי' פט"ו מהל' מ"א דאם חתיכת האיסור נוגעת בכל החתיכה של היתר נבלע בכולה ואוסרתה בנותן טעם וכן נלע"ד מוכח להדיא בתוס' פג"ה (דף ק') והרא"ש והר"ן וש"פ שהרי פירשו דרב מיירי שם כגון שחתיכת היתר מונחת כולה חוץ לרוטב וחתיכת נבילה מונחת עליה ונתן הנבילה בה טעם עי"ש אלמא שאוסרת כולה בנ"ט ולא סגי בכדי נטילה וע"כ אי אפשר לומר דמיירי שחתיכת נבילה שמינה דא"כ אמאי הצריכו ניעור לבסוף לאסור שאר חתיכות שבקדירה כמ"ש בתוס' ורא"ש שם והבאתים ר"ס צ"ב. הא באיסור שמן מפעפע בכל החתיכות כמבואר בש"ס וכל הפוסקים והט"ו סי' זה ס"ח וט' אלא צ"ל דהתם היינו טעמא דכיון שחתיכת נבילה מונחת ונוגעת על כל חתיכה של היתר אפילו באיסור שאינו שמן אוסר כולו אבל אין יוצא מחתיכה לחבירתה בלא רוטב באיסור שאינו שמן דומיא דטיפת חלב כמ"ש סי' צ"ב והכי מוכח להדיא בש"ס דזבחים (דף צ"ז) דאיתא שם במשנה חתיכה כשירה שנגעה בפסולה אסורה לא כל החתיכה אסורה אינו אסור אלא מקום מגעו בלבד ובגמ' תניא יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולה אסורה ת"ל יגע אין אסור אלא מקום מגעו לבד הא כיצד חותך מקום שבלע מוכח להדיא דדוקא שנגע במקצתה חותך מקום שבלע דאינו נבלע רק במקום הנגיעה בלא רוטב בכחוש ואף שהיה ברקיק שמן מקרי כחוש כמ"ש במ"י כלל ל"ו ס"ק י"א אבל כשנגע בכולה נבלע בכולה וכולה אסורה והשתא אתי שפיר מה שהקשה המרדכי בשם ר"י בפכ"ה אהא דש"ס דזבחים דבפסחים פ' כ"צ (דף ע"ו) איתא חם לתוך חם כולה אסורה ובזבחים אמרינן דאינו אסור רק מקום מגעו והניח בצ"ע וצ"ל דס"ל דאין חילוק בין בישול לצלי בלא רוטב בחם לתוך חם וכמקצת פוסקים דס"ל הכי הובאו בת"ח ואפי' לפ"ז לק"מ דבזבחים איירי להדיא שלא נגע רק במקצתה ובפרק כיצד צולין איירי שנוגעת לכולה ושוב מצאתי בתשו' הרשב"א סי' רס"ד שהקשו לו קושיית המרדכי הנ"ל והשואל תירץ בין שהם זה ע"ג זה ובין זא"ז והרשב"א לא ניחא ליה חילוק זה ותירץ דבזבחים בכחוש איירי דומיא דרקיק ובזה מיושב מה שהקשה בת"ח כלל כ"ג על הטור סימן צ"ב שכתב ואם בשלה עם אחרות צריך ס' לבטל כולה ומשמע שגמר בישולה כך כמו שהיתה חוץ לרוטב ויש נ"מ גם לדידן בכחוש לגמרי כמ"ש המ"י כלל ל"ז ס"ק ג' וכמ"ש בא"ח ר"ס תמ"ז גבי ככר חמץ ומצה דסגי ואם נגע בכולה אסור:
סעיף ה' בהג"ה
ודוקא באסור חלב וכו' דשייך בו שמנונית אבל באיסור שלא שייך בו שמנונית והוא בודאי כחוש אינו אוסר רק כדי נטילה. ולפענ"ד נראה דסגי בקליפה. וראיה ברורה לזה מהש"ס דפסחים (דף ע"ה) נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו ועיי"ש ברש"י ותוס' ורע"ב ורמב"ם פ"ח מהל' קרבן פסח אלמא דאפילו בצלי אם האיסור כחוש לגמרי סגי בקליפה וכמ"ש הש"ע ס"ט גבי מליחה דצלי ומליחה שוין בזה ונ"מ לדידן באיסור דרבנן והאיסור כחוש לגמרי דסגי בקליפה דבזה אוקימנא אדינא דש"ס וכך מצאתי ברש"ל וט"ז ובאה"ט סימן ס"ה ס"ק ט"ו ע"ש וזה ברור: ובענין חלב אי חשיב איסור שמן יש לה"ר מהא דאמרינן שלהי כתובות זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש:
(ס"ז) אם אין בה איסור אלא מה שבלע וכו' אינה אוסרת אחרת. הפרישה הקשה מא"ח ס"ס תס"ז ותירץ דאם האיסור למעלה חיישינן שמא נטף ממנו ור"ל מהחיטה עצמה אבל באיסור בלוע שאין כאן איסור בעין בכל ענין אינו אוסר ודלא כמ"ש המ"י כלל כ"ח ע"ש דכל היכא שחתיכת האיסור למעלה חייש שמא נטף ומצריך גרירא דודאי איסור הנבלע אין יוצא כלל לעולם:
סעיף ח' בהג"ה
נתבשל כך הכוליא וכו' וצריך ס' נגד כו'. המ"י הניח בצ"ע בכלל ל"ז סק"ח דמאי איריא נתבשלה אפילו בצליה ומליחה נמי אמרינן חתיכה נעשה נבילה ולא הקיל שם בכלל ל"ח ד"ב אלא בהפ"מ ובמליחה דוקא מטעם דרבים מקילין במליחה אף בשמן דאינו אוסר רק כדי קליפה משא"כ בצלי וכתב דאפשר דכוליא שאני כיון דבלא"ה דעת כמה פוסקים דהקרום מפסיק לא מחמירין לענין חנ"נ וא"מ דלא ה"ל להתיר כצלי בלא הפ"מ דלא עדיפא צליה דכולי' ממליחה דעלמא. ומפני שהרגיש בחולשתו לא נתקררה דעתו בזה והניח בצ"ע אבל זה גרם לו דאישתמיט מיניה דברי הר"ן בזה שכתב בס"פ כל הבשר דכיון דחנ"נ בשאר איסור' אינו אלא משום לתא דבב"ח ע"כ לא אמרינן אלא בדברים המתבשלים דוקא דומיא דבב"ח והביאו הש"ך סי' כ"ב ובספרו הארוך ונסתייע מזה פסק הרב בת"ח דלא אמרינן חנ"נ במליחה וא"כ ה"ה בצלי קדר לפמ"ש תוס' בסנהדרין דלא הוי דרך בישול ומה שהקשה דלא התיר הרב אלא במליחה מטעם דרבים מקילין כו' לא ראה דברי הש"ך שם דכ' דכוונת הרב לומר דמליחה קיל מבשול שהרי רוב הפוסקים דבמליחה אינו אוסר בכחוש כדי קליפה וא"כ י"ל דה"ה דאינה נ"נ והכריח שכ"ה כוונתו שהרי בדין א' כתב שרבו המחמירין במליחה בס' א"ו כדפי' וא"כ גם בצלייה מטעם זה י"ל דאינה נ"נ דקיל מבישול לרוה"פ בכחוש וא"כ י"ל דה"ה דאינה נ"נ אף בשמן. סוף דבר לפ"ד הר"ן והש"ך הנזכר איני רואה לחלק בין צלי למליחה לענין נ"נ ואף שנא התיר בת"ח רק בהפ"מ בזה י"ל דכולי' שאני כו' וצלי ממש דהוי בכלל בישול כמ"ש האחרונים קושטא דהוי נמי בכלל נתבשלה הכוליא דנקט:
סעיף ט'
מליח וכו' דינו כרותח ומפליט לאסור כדי קליפה ואם הוא שומן הגיד וכו' ואם הוא חלב ממש צריך ס' לבטלו ואם הבשר שנמלח עמו הוא שמן אפילו בשומן הגיד כו'. הלשון אינו מדוקדק שהרי אף בחלב ממש צריך שיהא מבשר שמן דאז החלב מסתמא שמן או שהחתיכה שנמלחה בחלבה היא שמינה דאי לא"ה ה"ל חלב ממש כחוש ואינו מפעפע כמו שומן דגיד והכי איתא להדיא בטור וז"ל אם החתיכה שמינה ונמלחה בחלבה או איסור מליח והיתר תפל והוא שמן מפעפע ואוסר כולו עכ"ל ועיין מ"ש בס"ד בדבור הסמוך לאחר זה:
(שם) ואם הבשר שנמלח עמו הוא שמן אפילו בשומן הגיד צריך ס' לבטלו. כתב הש"ך אף לדעת הט"ו דוקא בששניהם מלוחים אבל אם האיסור מליח והיתר תפל אין בו כח לפטם האיסור עכ"ל ומה אעשה דנלע"ד שמבלי עיון בטור וב"י כתב כן דבהדיא כתב הטור והבאתי לשונו בסמוך לפני זה דאפילו איסור מלוח והיתר תפל והוא שמן מפעפע ואוסר כולו וכ"כ הב"י להדיא בד"ה כתב הרשב"א דוקא כשהאיסור המלוח למטה כו' וז"ל וגדולה מזו כתב רבינו הטור דאפילו איסור כחוש אם ההיתר שמן כל היכא דאיסור מלוח וטהור תפל אוסר כולו עכ"ל ע"ש וכ"כ הש"ע סעיף י"א וכ"כ הב"י להדיא סימן צ"א וכן בס' פמ"ג הניח דברי הש"ך בצ"ע בע"א ע"ש וכן במ"י כלל כ"ג סק"ח הרגיש במ"ש ובזה נ"ל לתרץ מה שיש לתמוה על המחבר ש"ע סעיף יו"ד שכתב וז"ל בד"א כשאיסור והיתר שניהם מלוחים ואפילו איסור מליח וטהור תפל והוא תמוה מאד דמבואר בש"ס ורש"י פ' בה"ב (דף קי"ג) וברי"ף ורא"ש ור"ן ובטור לעיל סי"ע דכל שכן אם הטמא מליח והטהור תפל דאסור ולפי מ"ש אתי שפיר דהמחבר ש"ע בסעיף י' קאי על סעיף ט' הקודם דאיירי שם כשאחד מהן שמן דאוסר כולו דיותר מסתברא לאסור בששניהם מלוחים מאלו איסור מליח והיתר תפל והוא שמן ומש"ה כתב דאפילו הכי אסור כולו ודו"ק איברא דברי הטור א"א ליישב בהכי דשם איירי מאיסור קליפה דלא מיירי עדיין מאחד מהן שמן וכתב כלשון הש"ע ואפילו איסור מליח כו' וסותר מ"ש בסי"ע בהיפך וכל שכן אם הטמא מליח כו' וצ"ע גדול:
(שם) וכל זה לענין חתיכה עצמה שהיה החלב דבוק בה. או מונח אצלה ש"ך. ור"ל שמונחת סמוך לה בפליטתה אפילו אינה נוגעת בחלב וכדלעיל סי' ע' ס"ג בש"ך ס"ק י"א ע"ש:
(שם) אם ידוע שלא נגע אלא באחת מהן ואין ידוע אי זהו כולן מותרות דחד בתרי בטל אע"ג שהבשר בלוע מחלב. נ"ל דס"ל להמחבר דלענין מין ומינו בתר שמא אזלינן וכבר כתבתי ר"ס צ"ח דחלב הדבוק לבשר בשר שמן מקרי וה"ל מינו עם הבשר ומש"ה בטל ברוב יבש ביבש כמ"ש ר"ס ק"ט אמנם דעת הש"ך והפר"ח דכל היכא שהאיסור הוא נותן טעם אינו בטל ברוב שהרי אם יבשלם יתן טעם ומש"ה הכי נמי אינו בטל ברוב אלא בעינן ס' נגד החֵלב ועיין מ"ש על הש"ע בחידושי פ"ג דמנחות (דף כ"ג) ודו"ק ומיהו כיון שאינו אלא מדרבנן דמדאורייתא בטל ברוב יבש ביבש בשא"מ כמ"ש הש"ך סי' ק"ט סק"י אזלינן בספיקו לקולא כמ"ש הת"ח כלל ל"ט סוף דין ד' וא"כ יש להקל היכא דאינו בודאי שמן וכ"ש בכחוש אפילו לדידן דאינו אלא חומרא לשער בס' אם נתערב אח"כ חד בתרי בטל: ועי"ל כוונת הש"ע דמיירי שנגע בחתיכה שמינה כמ"ש בתחלת דבריו אם הבשר שנמלח עמו הוא שמן כו' ע"ש. א"כ ה"ל מין ומינו חלב ושומן דאם יבשלם לא יתן החלב טעם ומש"ה בטל ברוב ומיירי בשכל החתיכות שמינות ויש כאן רוב שומן נגד החלב וכבר כתב הש"ע סימן צ"ח ס"ב דאם נתערב במינו ושא"מ אמרינן סלק שא"מ כו' ע"ש ודע דהמחבר ש"ע קאי גם אשומן דגיד או בחלב כחוש דסגי ליה בקליפה ואם ידוע שלא נגע אלא באחת וא"י אי זהו א"צ לקלוף את כולן מספיקא דחד בתרי בטל כדאית' להדיא במרדכי והגהות אשרי פג"ה וכמ"ש סי' ק"א בס"ד ואם נגע באחת וא"י איה מקומו צריך לקלוף את כולו כדאיתא במרדכי והגהות אשר"י וכמ"ש בסי' ע"ב:
סעיף י'
בד"א כשהאיסור והיתר שניהם מלוחים ואפילו איסור מלוח והיתר תפל. עיין מ"ש בס"ד בסעיף ט' ודע דזה מיירי אפילו אם הטהור אינו נוגע בטמא רק שפליטת הטמא מגיע אצלו וכמ"ש לעיל:
(שם) אבל אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה. זה מיירי בנוגעין דוקא דאי לא"ה אפילו הדחה א"צ וכמ"ש הש"ך סי"ע ואפ"ה לא מצריך רק הדחה ומש"ה כתב הג"ה ויש אוסרין בנוגעין ולא כתב סתמא ובסימן ע' ס"ג כתב המחבר עצמו אלו הי"א ובש"ך כתב שם דסברא ראשונה עיקר ועיין מ"ש שם בס"ד:
סעיף יא
זה שאמרנו באיסור מלוח והיתר תפל והוא שמן אוסר כו'. עיין מ"ש בסעיף ט' וסיים הטור ומ"מ חתיכה שנפלה מקצתה לתוך הציר שאנו אומרים מה שבתוך הציר אסור והשאר מותר אפילו אם יש בו שומן אינו מפעפע כו' עכ"ל. והמחבר שהשמיט זה מפני שסמך על מ"ש סימן ס"ט סי"ח ובס"ס זה דאין הנאסר אוסר במקום שאין האיסור עצמו יכול לילך וכתב בד"מ בשם או"ה וז"ל ולא חיישינן הואיל ומקצת חתיכה נגעה בציר קודם ששהתה שיעור מליחה לא היה לו מקום לפלוט ודומה למלוח בכלי שא"מ דלא חיישינן להא דאף בכלי שאינו מנוקב חומרא יתירה היא לאסור הכל עכ"ל וצ"ל דאיירי בשאין מקום לדם לזוב דאז אסור עכ"פ מה שבתוך הציר בתוך שיעור מליחה דאי איירי בשיש מקום לדם לזוב א"כ בתוך שיעור מליחה אמאי אסור אותו מקצת שבתוך הציר תהני לה הדחה ומליחה שנית דאגב שיפלוט דם של עצמו יפלוט ג"כ דם שקיבל מעלמא וכמ"ש או"ה וד"מ והג"ה סי"ע וע"ש בש"ך ס"ק מ' ובת"ח כלל ז' דין ב' ועיין בש"ך ס"ק מ"ז ובמ"י כלל ו' ס"ק ז':
סעיף י"ב
גביגות שנעשו בדפוסי עובדי כוכבים אע"פ שנמלחו בתוכן מותרים. לשון הטור כמו איסור תפל והיתר מלוח וכ"כ המרדכי והגהת אשר"י פ' כה"ב ונ"ל ללמוד מזה דהדחה מיהא בעיא כמו איסור כו' כמ"ש לעיל בסעיף יו"ד ואף שהטור לא כתב בפירוש דבעי' הדחה באיסור תפל והיתר מלוח מ"מ נלמוד מדקדוק לשונו שכתב ואפילו קליפה לא בעיא והקשה הב"י סי"ע דלשון שאינו מדוקדק הוא דכיון דברישא גבי איסור מליח דאסור אינו אלא כדי קליפה סיפא גבי איסור תפל דשרי ע"כ היינו לומר דאפילו קליפה לא בעיא ול"נ דלשון מדוקדק הוא דאתי לאשמועינן דקליפה הוא דלא בעיא הא הדחה בעיא כדין צונן בצונן כמ"ש ר"ס צ"א ובפירוש לא הוצרך לכתוב זה דשם בסי"ע מיירי בבשר חי וסתם בשר חי אין מבשלין בלי הדחה כמ"ש סימן צ"א ס"ב ונ"ל דה"ט דהג"ה שאסר למלוח לכתחילה גבינות בדפוסי עובדי כוכבים דכיון דבעיא הדחה וגבינה אין דרכו להדיח חיישינן דילמא אישתלי להדיחו כמ"ש ר"ס צ"א והשתא א"ש דלא תקשי אמ"ש הג"ה לעיל סי' ס"ט סי"ו גבי כלי שאינו מנוקב דאסור להשתמש בה צונן בלי הדחה דכתב הג"ה שם אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר כו' ע"ש ומשמע שם דאפילו לכתחילה שרי מטעם דאין מליחה לכלים ולפי מ"ש א"ש דשם איירי מדבר שדרכו להדיח אבל כאן מיירי מדבר שאין דרכו להדיח וזה ברור ונכון. ואחר כתבי מצאתי כן בש"ך שם בסי' ס"ט והנאני ובזה א"ש מ"ש הג"ה והש"ך ואחרונים סעיף י"ג גבי מלח ותבלין שהם יבשים לגמרי שרי לכתחילה להניחם בכלי איסור. דכבר כתבתי ר"ס צ"א וסי' צ"ד דבדבר יבש לגמרי שרי להניחו אפילו בכלי חרס וא"צ להדיחו ומש"ה לכתחילה שרי ומ"ש הג"ה שם והמחמיר תע"ב ולא אסר מן הדין כדאסר גבי גבינות היינו נמי מה"ט שכתבתי ועי"ל שבא להשמיענו דאפילו אם כבר נתנם בכלי של בשר המחמיר שלא ליתנם בחלב לכתחילה תע"ב וכ"מ ס"ס צ"ה דכיון שאפשר ליתנו בבשר ה"ל כלכתחילה משא"כ גבי כלי איסור שאם אתה אוסר ה"ל דיעבד ועיין סימן צ"ה וסימן צ"ז כה"ג ודו"ק: וראיתי בגליון המרדכי פ' כל שעה על מ"ש שם כמרדכי דאין מליחה לכלים שכתב בספר גדולת מרדכי וז"ל ותימא דמשמע הא בדבר אוכל מפליט המלח וקשה הא אמרינן טהור מליח וטמא תפל מותר עכ"ל ולא עמדתי על סוף דעתו דהא דאמרינן טהור מליח וטמא תפל מותר היינו לאחר שמלחו להטהור נתנו על הטמא או תחתיו או בצדו אבל אם היה מולח הטהור על הטמא הרי נמלח גם הטמא ממלח שעל הטהור וה"ל טמא מליח כמבואר ברא"ש פ' כה"ב וטור וב"י סי"ע אבל גבי גבינות שמולחין אותן בתוך דפוסי עובדי כוכבים כמ"ש התוס' והרא"ש והמרדכי והטוש"ע וש"פ וא"כ אי לאו האי טעמא דאין מליחה לכלים ה"ל לאסור דה"ל טמא מליח אבל מטעם הנ"ל ה"ל טמא תפל כמ"ש המרדכי והטור והגהת אשר"י וזה ברור:
סעיף י"ג בהג"ה
וה"ה אם היו בכלי איסור דמאחר שהם יבשים אינן בולעים מן הכלי. בא"ח שממנו מקור דין זה מבואר דמותר לכתחילה לתתם בכלי איסור. דאף דבדבר לח אסור לכתחילה כמ"ש הג"ה סי"ב גבי גבינות. היינו מטעם דבעינן הדחה כמ"ש סי' צ"א ס"ב וחיישי' דילמא אישתלי. משא"כ בתבלין יבישים לגמרי דא"צ הדחה לכתחלה מותר וכבר הארכתי בזה לעיל בסמוך עיי"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |