עמק סוכות/סוכה/ז/ב
סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשרה. ומשום מגו כשרה רק בשבת כדפרש"י לעיל. ולכאורה לר' יאשי' דפוסל חמתה מרובה מחמת דפנות, וכן דפנות שאינו מפסולת גורן ויקב וכמ"ש המהרש"א, יתכשר כ"ז בשבת שבחג מטעם מגו דמהני מחיצות אלו לשבת יהני גם לסוכה. אך י"ל דל"מ המגו רק לענין חסרון בשיעור המחיצה דכשלא נימא מגו יהא תרתי דסתרי דלזה חשיב שיעור מחיצה ולא לזה. אך בפסול דחמתה מרובה וכן מה שהמחיצה בדבר המקבל טומאה דאין החסרון מצד שיעור המחיצה אלא דבזה הוא חק מחוקי התורה. והרי כל מצוה יש לה בפרטיה חוקים מה שאינו במצוה אחרת ועל כה"ג ל"ש לדון דין מגו.
והנה בבאר אברהם העיר דלהנך דבעי סוכה ראויה לשבעה יפסול סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מטעם דאינו ראוי לז' דחול. והרש"ש כתב ק"ו מה מחיצות הפסולות מחמת עצמן מתכשרי מחמת המגו שאין פסולות רק מחמת שא"ר לז' לא כ"ש. ולדברינו יפה הק' הבאר אברהם ואינו ק"ו כלל דשאני פסולות מחמת עצמן דיהא תרתי דסתרי בעצם שיעור המחיצה. משא"כ הא דאינה ראויה לז' דאינו גרעון מחמת עצם המחיצה לא שייך בזה דין מגו.
אך תירוצו דל"צ ראוי לז' רק הסכך כהא דסוכה שע"ג אילן ובהמה שאין עולין לה ביום טוב כו' דנמצאת כל הסוכה אינה ראויה לז' אבל כשהסכך ראוי לז' רק דפנות אינן ראויות לז' לא מיפסל דמקרא דחג הסכות תעשה לך ז' ימים דמזה ילפי' סוכה לז' לא משמע רק סכך ולא דפנות כו' ע"ש, דבריו יתכן לפרש"י לקמן (דף כ"ג ע"א) ע"ג בהמה בנתן דלתות על ב' סוסים להיותם קרקעית הסוכה ועשה למעלה מחיצות וסיכך. דלפ"ז כל הסוכה גם הסכך א"ר לז'. אבל לפי' התוס' שם דהעמיד הסוכה על ד' קונדסים וסמך עליהן הסכך והכניס שם הבהמה ועשה עלי' קרקעיתה ומחיצותיה עד לסכך כו' ע"ש. לפ"ז הסכך שנסמך על יתידות שפיר ראוי לז' ואין החסרון אלא מקרקעיתה ומחיצותיה שאלו א"ר ביו"ט ומ"מ מיקרי א"ר לז' וה"נ בנד"ד אף דמה שא"ר לז' הוא רק בדפנות נמי חשיב א"ר לז'.
ואעיקר איך נלמוד מחג הסכות תעשה לך ז' ימים על דפנות כיון דסתם סוכה הוא סכך. הנה לקמן (דף ט' ע"א) בד"ה מניין הבאתי הא דממעטי' מחג הסכות תעשה לך על גזולה דפסול גם בדפנות וכתבתי דרק מה שהוא גזה"כ לחוד בלא טעם שכלי אין למילף דפנות מסכך אבל גזל אחר שגילתה התורה לפוסלו יש לנו לדון טעם שכליי לזה משום מצוה הבאה בעבירה כו' בזה נוכל ללמוד דפנות מסכך ע"ש באורך. וא"כ אי היה אפשר לומר בטעם דבעינן ראויה לז' דהוא כדי שלא יבוא לעשות מתחילה סוכה רעועה [ועי' בריטב"א לקמן (דף כ"ז ע"ב) בד"ה גירסת הספרים] ולכן הצריכה תורה סוכה ראויה לז'. הי' אפ"ל דע"ז דצריך ראויה לז' נילף דפנות מסכך אף דלא ילפי' הכי בשארי פסולים.
אך במלא הרועים ערך איסור דרבנן אי מקרי א"ר מדאורייתא סוף אות ב' החליט בפשיטות דהא דראוי לז' לא נדע טעם הדבר דמה לי אם ראוי או לא כיון דליומו ראוי ע"ש. לפ"ז ק' אמאי צריך בדפנות ראוי לז' מאי שנא משארי פסולים דכשר בדפנות. ויהא מהתוס' הנזכר ראי' דלא כמ"ש במלא הרועים.
ונחזור לעניינו. דנ"ל למ"ש התוס' דמיירי הכא בלחי טפח דצריך להעמידו בפחות מג"ט סמוך לדופן ובשבת שרי ע"י מגו אפי' בסמוך לדופן. וא"כ י"ל דכה"ג חשיב ראוי לז' כיון דאחר השבת א"צ להוסיף על הדופן רק שזה הלחי טפח שהי' אצל דופן ירחיקו מעט ויעמידו להלן בפחות מג"ט סמוך לדופן. וקצת משמע הכי לקמן (דף כ"ז ע"ב) דסובר ר"א מקרא דחג הסכות תעשה לך ז' ימים דאין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחול המועד ומודה שאם נפלה שחוזר ובונה בחול המועד דמ"ד האי אחריתא היא ואינה לז' קמ"ל והביא התוס' הגירסא קמ"ל כיון דבדידה קעביד איהי היא משמע לפי שבונה אותה באותן עצים עכ"ד, וה"נ אחר השבת א"צ להוסיף עצים רק להרחיק מעט הלחי דטפח חשיב בשבת ראויה לז'. ובדברי התוס' עיין פני יהושע וק"נ:
אבל מקילתא לחמירתא אימא לא צריכא. אע"ג דאמר רבא ביבמות (דף קי"ט סוף ע"א) דבדאורייתא מ"ל איסור כרת מ"ל איסור לאו. עכ"פ צריך לאשמעי' זה דאינו פשוט כ"כ וכדאשכחן לרבת בר אבוה שם דמחלק ביניהם. ובפרט להמבואר במשל"מ (פ"א מיו"ט הי"ז) בדברי המגיה דלא אמרי' מ"ל כו' אלא בלאוין שחייבין עליהן מלקות ע"ש. וא"כ הוי ס"ד לחלק בנד"ד בין איסור שבת להא דסוכה דאינו אלא עשה ופשוט:
מחיצה היא וקריי' רחמנא סככה. עי' בתוס' ולדברי מהרש"ל גם לר' יאשי' ל"צ למחיצות פסולת גורן ויקב ועיין פני יהושע שהסביר זה. ולכאורה הוא מבואר בירושלמי (הלכה ו') וסכות על ארון כו' מיכן שהדופן קרוי סכך מיכן שעושין דפנות בדבר המקבל טומאה ופי' בק"ע שהרי פרוכת מקבלת טומאה ודי לבא מן הדין דהיינו דפנות להיות כנדון שהוא הפרוכת ע"ש. וי"ל כן בדעת התוס' וכפי' המהרש"ל. אך לקמן (דף י"ב ע"א) בד"ה וכולן הסכמתי לגי' הא"ז בירושלמי מיכן שעושין דפנות מדבר שאינו מקבל טומאה ע"ש. וזהו כמ"ש המהרש"א:
העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה. על מ"ש התוס' דבראש הספינה נמי ניידי ול"ל למימר משום דא"י לעמוד ברוח מצויה דים. כתב בהגהות הרש"ש די"ל משום דספינה מינח נייחא ומיא קא ממטי לה כבבא מציעא (דף ט' ע"ב) עכ"ד.
ולענ"ד ל"ד דלענין חצר מהלכת ל"ח רק כשמהלכת לא ע"י כח אחר ובעצמה נח. אבל לסוכה דחסרון דניידי הוא משום דמתחזיא כעראי מ"ל אם התנועה מעצמה או ע"י מיא ס"ס מתחזי כעראי. ועי' ברא"ש פ"ק דשבת (סי' ל"ח) דכל ג' ימים ה"ל שינוי ווסת מנענוע הספינה כדכתיב יחוגו כשכור ע"ש. כנ"ל:
אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה. עי' בתוס' מה שהעירו מר"מ ואחרים הוא ר"מ. והנה למה שהבאתי בספרי תורת הקנאות בסוטה (ריש דף כ"ב) מתוס' שאנץ דרק ע"פ רוב אחרים הוא ר"מ ע"ש. לפ"ז הי' אפ"ל דאחרים דהכא אינו ר"מ:
אריו"ח סוכה העשויה ככבשן כו' פרש"י דלית לי' כאחרים. ולכאורה ק' כיון דסובר ריו"ח כרבי דבעי דירת קבע ועפ"י. הא אפ"ל דרבי ואחרים לא פליגי אהדדי דאחרים יודו לרבי אף ביש לה זוית ל"מ בא"ב ד"א ורבי יודה לאחרים דאף בנפיש טובא כל שא"ל זוית אינו כדירת קבע. וא"כ איך יפלוג ריו"ח על אחרים כל דלא אשכחן תנא דבעי בסוכת דירת קבע דיפלוג על אחרים דנימא ריו"ח כוותי' ס"ל וקשה לומר דריו"ח תנא הוא ופליג. ועי' ביד מלאכי (סי' תקנ"ב). אך הא לעיל (דף ג' ע"ב) לענין ד"א אמרי' די"ל דגם לרבנן דא"צ ד"א בסוכה דסגי בדירה עראי. אבל בית אי לית בי' ד"א לא חשיב בית ע"ש [ונראה דלאחרים בית עגול ל"ח בית לכל הדברים הנאמר בד' ג']. וכיון דאשכחן בבבא בתרא (דף קס"ד ע"ב) בהא דבית עגול אינו מטמא בנגעים מנה"מ דת"ר למעלה אומר קיר קירות שתים למטה אמר קיר קירות שתים הרי כאן ארבע. ומוכח דס"ל להך ברייתא ולולא הך קרא הי' בית עגול ג"כ בכלל בית דכתיב גבי נגעים ופליג על אחרים ושפיר אפשר לריו"ח לפלוג על אחרים ולסבור כהך ברייתא. והא לא תקשי דנילף מנגעים לכ"ד דל"ח בית עגול בית. דאפ"ל דמטומאה לא גמרי' דחידוש הוא וכדאמרי' ביבמות (דף ק"ג ע"ב) איסור מטומאה לא גמרינן. ולאחרים דסברי דעגול חשיב דירת עראי דמה"ט פסלי בסוכה כשובך. יהא באמת לדידהו לכל דבר ל"ח בית עגול בית וכעין שהביא ביד מלאכי (סי' מ"ח) מהב"ש באה"ע (ס"ס ו') דבאיכא סברא ילפי' איסור מטומאה ע"ש. והרי זהו קצת סברא דדירת עראי לא יחשב בית לכ"ד. ואף דמסברא לחוד לא הוי אמינא הכי. עכ"פ מדאשכחן בנגעים כן מקרא שפיר תו ילפינן מנגעים לכ"ד דכה"ג נוכל למילף איסור מטומאה כנ"ל לכאורה: