עמק סוכות/סוכה/ז/א
ויעמידנו כנגד ראש תור. לשון התוס' אע"ג כו' גבי והרחב מי' אמות וגבי עור העסלא כו'. וצע"ק הא בעור העסלא לא אמרינן הכי וכמש"ש בתוד"ה ואצבעיים דבכלי לא שייך זה אלא במחיצות קבועות. ובארצות החיים (ס"ס ט"ז) כתב כמהרי"ל דמצריך לעשות כתיבות הט"ק רחבים כדי דלא יבטלום אוירא דהאי גיסא ודה"ג לא ס"ל כהתוס' דעירובין ובקושייתם הא דעור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח להביא הטומאה ולא בטל באויר דהאי גיסא וה"ג צ"ל כעין שכ' התוס' הכא משום דטפח דדופן סוכה הללמ"מ אינו בטל ע"י אויר דה"ג וה"ג. וה"נ שם דטפח להביא הטומאה הללמ"מ אינו בטל מאויר דה"ג וה"ג ע"ש.
ול"נ דלהתוס' דהכא א"א לומר כסברתו. דבתוד"ה עושה לו טפח שוחק כתבו דקנה פחות מג' סמוך לדופן לא יכול ליחשב כטפח מחמת לבוד דהא לכך בעי' טפח שוחק כדי שיהא דופן זה רחב ד"ט כו' ועוד דקנה מבטל לי' אוירא. וצריך להבין האי ועוד דמשמע דגם אי לא בעי' רוב דופן ל"מ בקנה משום ביטול דאויר. והרי למ"ש בדיבור הקודם דטפח שהוא מהלכה אינו בטל מאויר. וא"כ ה"נ הא דלבוד הוא הללמ"מ ולמה יבטל הקנה במעמידו פחות מג' סמוך לדופן מאויר. וע"כ צ"ל דרק הטפח מחיצה דהוא הללמ"מ בדבר ממשיי הוא דלא בטל מאויר. אבל כשהשיעור הוא בצירוף האויר אין סברא לצרפו נגד הסברא דמבטל לי' האויר דה"ג וה"ג ושפיר כתבו דקנה מיבטל מאויר. וא"כ גם בעור העסלא שכתבו התוס' שם דלהכי מצטרף האויר לטפח כמו אויר סוכה דמצטרפין ואין ישנים תחתיו ע"ש. א"א לתרץ מפני שהטפח להביא טומאה הוא מהלכה לא מיבטל לי' אויר כמו בהא דקנה הנזכר. וע"כ הטעם משום דבכלי לא שייך כלל ענין ביטול דאויר. אך ק' למה להו להתוס' טעם דקנה מיבטל באויר תפ"ל בטעם דבעי רוב דופן.
ובמ"ש הרש"ש הא דלא סגי בטפח עוצב ופחות דג"כ יהי' רוב דופן הוא משום דד"ט חשוב בכ"מ ע"ש. חידוש שלא ראה שכבר קדמו הר"ן בזה. ועי' בהגהות הגר"א:
אמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח. ופרש"י ותוס' מאותו טפח חציו מכאן וחציו במקצוע הב'. והנה בנדה (דף כ"ו א') תני ר"א חמשה שיעורן טפח שליא שופר שדרה ודופן סוכה ואזוב ואמרי' דטפח קאמרי ולא טפח על טפח דמביא הטומאה וכן לא חשיב תנור משום דלא חשיב רק היכא דבציר מטפח לא חזי ע"ש. ולכאורה כיון דדייק למינקט רק דומיא דאינך דחשיב לא הו"ל למינקט נמי דופן סוכה דבאינך הטפח ביחד ובזה מחולק וצ"ל דבזה לא דייק. ועמ"ש בתפארת שמואל שעל הרא"ש . ומהא דנדה קצת ראי' לדבריו:
מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. עמ"ש הרא"ש בטעם השמטת הרי"ף מימרא זו דרבה משום דפסק דבעי נמי צורת הפתח ומילתא דפשיטא הוא כיון דיש ג' מחיצות מעליותא דאמרי' מגו וכמ"ש בקרבן נתנאל דרבה אשמועינן דסובר כלישנא דרבא וניתרת נמי בצורת הפתח ומוכח דרבה גרסי' דאי רבא קשיא דרבא אדרבא. ודברי הפני יהושע כדברי הרא"ש אף שלא הזכירו. אך לשון הפני יהושע דבאיכא צוה"פ אפי' בלא מגו מהני לענין שבת דעלמא נמי ע"ש. צ"ע דהא בג' מחיצות במבוי צריך מדרבנן תיקון ברביעית [עי' בר"ן ובערוך לנר] לחי או קורה ובחצר פס רחב ד"ט או ב' פסין דשני משהויין בב' צדי הפרצה עי' שולחן ערוך סי' שס"ג והכא ליכא לחי או קורה ברביעית כפי דיני הקורה ע"ש בש"ע סעיפים ט"ו ט"ז י"ז. ולדון על הסכך משום פי תקרה יורד וסותם צ"ע במסוכך בקנים דקים שאין בהם רוחב טפח דלא שייך בהו פי תקרה יורד וסותם עמ"ש לקמן (דף י"ח ריש ע"ב). ובפני יהושע בד"ה בפרש"י לעניינו כתב ברה"ר מקורה הוי כרמלית דאסור לטלטל בו מדרבנן ע"ש. ואפ"ל דגם בג' מחיצות ומקורה כשאין תיקון ברביעית יאסר בטלטול מדרבנן. וא"כ בלא מגו ובשבת דעלמא אסור לטלטל בהסוכה. והמגו דנימא לדברי הרא"ש הוא באופן זה דמגו דחשיב לגבי סוכה דג' דפנות כבית גמור מד' דפנות חשיב גם לשבת כמתוקן גם בדופן ד'. ועכ"פ בד' רבה אא"ל דאשמעינן זה. מדנקיט מגו דהוי דופן לענין סוכה כו'. משמע דמיירי מהא דמקצת דופן דטפח חשיב ככולו.
ומ"ש הרא"ש דפשוט לומר מגו זו. נ"ל להסביר עפמ"ש בספרי נש"ר ביבמות (ריש דף נ"ב) דאין סברא שיעמידו דבריהם היכא שהוא תרתי דסתרי עם הכשר לגמרי. והבאתי דמיון לזה מ"ש בש"ש ש"ד בעובדא דשחט ז' בהמות ונמצא א' טריפה ונתערבו וקודם שנולד הספק נמכר חצי בהמה בחזקת כשרות דחצי הנמכר מותר מטעם דמרובא פריש והתיר הגאון מהו' העשל הכל מטעם דהך קבוע אינו אלא מדרבנן כו' ע"ש. הרי דאין ראוי שיעמוד הדרבנן נגד הכשר לגמרי במקום שיהא תרתי דסתרי. וה"נ כיון דלענין סוכה חשיבי הג' דפנות לגמרי כד' דפנות. נמשך הענין דרבנן דשבת אחריו שלא להצריך שום תיקון ברביעית בשבת דסוכות. וד' הפני יהושע צ"ע: