פני יהושע/סוכה/ז/ב

פני יהושע סוכה ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוס' בד"ה סיכך ע"ג מבוי כו' קשה מה ענין סוכה כו' וי"ל דמיירי בלחי טפח כו' אבל אין לתרץ כו' עכ"ל. ולכאורה תירוצם נראה דוחק דכל כי האי מלתא לא הו"ל לרבא לסתום אלא לפרש ועוד דאכתי ק' לישנא דאביי גופא דקאמר בסוכה דעלמא בעי טפח שוחק ובסוכה דשבת לדידך לא בעי טפח שוחק. ולולי דבריהם היה נ"ל לפרש להיפך דהא דקאמר רבה סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי היינו סתם לחי כל שהוא המתיר במבוי וסובר רבה כיון דקי"ל לחי משום מחיצה והזורק לתוכו חייב ע"כ מחיצה גמורה היא אף לענין שבת כ"ש לענין סוכה דקילא ותדע דהא לחי לא כתיבה באורייתא לענין שבת ואמאי חייב וליכא למימר דהלכה למשה מסיני היא דהא אמוראי טובא פליגי בה ואיכא למ"ד דלא הוי מחיצה כלל אלא משום היכרא הותרה במבוי אע"כ דהנך אמוראי דס"ל משום מחיצה היינו מסברא כיון דאיכא שתי דפנות כהלכתן ובשלישית מחיצה כל דהו שפיר הוי מחיצות גמורים וא"כ מה"ט גופא אית לן למימר דמהני בסוכה מדאורייתא אלא דהא פשיטא לן בסוכה דשלישית בעינן טפח מהלכה למשה מסיני סובר רבה דהיינו דוקא היכא דלא שייך בה האי טעמא דלחי כגון שהעמידה ברחוק מהדופן כדמקשינן לעיל ויעמידנו נגד ראש תור. ולכאורה משמע דרב מודה להו מדשתיק ואף לדברי המפרשים דרב לא אודי להו כדאיתא בבעל המאור ובספר מלחמות היינו לענין דלא בעינן דוקא נגד ראש תור דעדיף כדפירש"י ואפ"ה בכל צד שמעמידו מהני אע"ג דלא שייך טעמא דלחי בכה"ג ומש"ה בעינן טפח דוקא אף אם נאמר דרבה ס"ל כדקי"ל כרבי סימון ואי תימא כרבי יהושע בן לוי דצריך להעמידו דוקא בפחות משלשה סמוך לדופן מ"מ מצינן למימר דכל זה למצוה בעלמא ומדרבנן אבל מדאורייתא וודאי מעמידו בכל מקום שירצה היכא דאיכא טפח אבל בסמוך לדופן במבוי ס"ל לרבה דאפילו מדרבנן מהני משום מיגו כן נ"ל לאחר מזה נראה שיטת הרי"ף ז"ל שכתב להנך מימרי דרבה בסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וע"ג פסי ביראות סתם דכשרין ומשמע דאפילו בחול נמי שרי וס"ל לרי"ף דנהי דמעיקרא ס"ד דאביי דרבה משום מיגו קאמר מכל מקום לבתר דשני ליה רבה מחמירתא לקילתא לא כל שכן משמע דבתורת ק"ו גמור יליף לה כיון דמהני לחי מדאורייתא לענין שבת החמור כל שכן לענין סוכה דקילא והיינו דקאמר רבה בעיקר מימרא סתמא וא"כ אף לשיטת הסוברים דרבה דוקא משום מיגו קאמר ובחול לא מהני היינו משום דמדרבנן החמירו דלעולם ליבעי טפח ובסמוך משלשה לדופן דבעינן מחיצות הניכרות אבל בשבת דסוכה דמשום מיגו דמהני למבוי איכא היכרא טובא והו"ל כמחיצות הניכרות כן נראה לי נכון וצ"ע למה לא פירשו התוספות כן אם לא שנאמר דמשמע להו דהא דאמר רב סימון ואי תימא ריב"ל לעיל דמעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן היינו מדאורייתא ומהלכתא בעינן שאין להרחיקה יותר מג' לדופן וכן שלא להעמיד כנגד ראש תור ולכאורה לא משמע כן ודו"ק:

בא"ד דהא בפרק המפלת כו' משום דהוי מדרבנן כו' עכ"ל. ולכאורה הוי מצי לפרש דהא דקאמר התם דקורה מדרבנן היינו דעיקר איסורא דמבוי ושריותא דקורה מדרבנן משא"כ בסוכה עיקר מילתא מדאורייתא ולעולם דשיעור טפח מדרבנן אלא כיון דמסיק התם דקחשיב הנך דכתיבן ולא מפרש שיעורייהו משמע להו דשיעורא נמי דאורייתא אלא דלא מפ' בהדיא כנ"ל:

בא"ד ובקונטרס פירש דמיירי במבוי מפולש ולא יתכן דא"כ לא משתרי בלחי וקורה אלא לרבי יהודה וכולהו אמוראי כרבנן עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דהא רש"י גופא הרגיש בזה וכתב דנהי דמדרבנן אסור מ"מ מדאורייתא מחיצה מעליא היא מדקי"ל הזורק לתוכו חייב ומשום הכי מהני בסוכה אף מדרבנן מיגו וכמ"ש התוס' בסמוך גבי פסי ביראות. מיהו מצינו למימר דהתוס' לא ניחא להו בהכי דדוקא פסי ביראות דאפילו מדרבנן אשכחן צד שריותא לעולי רגלים מש"ה סמכינן אמיגו לענין סוכה אף מדרבנן משא"כ במבוי מפולש ע"י לחי דלרבנן דרבי יהודה לא אשכחן צד היתר מדרבנן בשבת תו לא שייך לומר מיגו בסוכה ולהתירה מדרבנן או שנאמר דהתוס' גרסי בשמעתין רבא דס"ל לחי לאו משום מחיצה וא"כ אפילו מדאורייתא לא הוי רה"י לענין שבת אלא דאכתי לא הו"ל להקשות כן על רש"י כיון דרש"י גופא נזהר מזה ותירץ יפה לפי שיטתו וצ"ע ליישב:

ומה שהקשה מהרש"א ז"ל אי איירי במבוי מפולש הוה ליה למימר דסוכה דעלמא בעי פס ד' ואמאי קאמר אביי דסגי ליה בטפח שוחק. כבר יישבה הר"ן ז"ל דהא דמפלגינן בין סוכה כמין גא"ם או העשויה כמבוי מפולש היינו דוקא כשהסוכה עומדת במקום מגולה כגון במבוי מפולש אבל בסוכה העומדת בחצר או במבוי שאינו מפולש דלא בקעו בה רבים אין לחלק וכן הוא בש"ע:

אלא דלכאורה קשיא לי טובא אדברי הר"ן ז"ל דנראין דבריו כסותרין זא"ז דהא לעיל בשמעתין כתב דהא דבעינן בסוכה העשויה כמבוי פס ד' היינו משום דמהלכתא דשתים כהלכתן היינו דוקא שתי מחיצות דעריבן וא"כ סוכה העשוי' כמבוי לא מיקרי כהלכתן אלא לפי שהוא עושה פס ד' בפחות מג' סמוך למחיצה הדר הו"ל מחיצות דעריבן דהאיכא שיעור הכשר סוכה בהאי דופן גופא. נמצא דלפ"ז אפילו אם סוכה כזאת עומדת במבוי שיש לה ג' מחיצות והסוכה ברחוק מדופן האמצעית של המבוי נמי שייך האי טעמא דאי לא עביד פס ד' אין כאן שתי מחיצות דעריבן ולא הוי סוכה כלל והדרא קושית מהרש"א ז"ל לדוכתא ובישיבה העליתי ליישב קושיית מהרש"א ז"ל דכל שיטת התוס' בזה הדיבור היינו דוקא למסקנא דרבא דמהדר ליה לאביי דלא איצטריך לאשמעינן בברייתא הך דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דאתיא בק"ו מקילתא לחמירתא משו"ה לא ניחא להו לפרש כפירש"י דאיירי במבוי מפולש דא"כ לא אתיא שפיר בק"ו דוודאי איצטריך לאשמעינן טובא דאע"ג דמדרבנן אסור אף לענין שבת אפ"ה אמרינן מיגו בכה"ג אע"כ דלקושטא דמלתא איירי מלתא דרבה במבוי שאינו מפולש וא"כ הוי שפיר מקילתא לחמירתא משא"כ לאביי דמקשה מעיקרא לרבה דליתני נמי הא דסיכך ע"ג מבוי ולא אסיק אדעתיה הא דמקילתא לחמירתא ע"כ הוי משמע ליה לאביי דמימרא דרבא הוי בפשיטות דאיירי במבוי מפולש וכולה מלתא דמיגו איירי בדינא דאורייתא דוקא ומשו"ה לא קאמר מפס ד' דלא מצרכינן אלא מדרבנן וכדפרישית וכדמשמע בהא נמי מלשון התוס' דלא הוי אלא מדרבנן כנ"ל נכון ודוק היטב ובישיבה הארכתי יותר ותן לחכם ויחכם עוד וכל זה בשיטת התוספות אבל למאי דפרישית לעיל בסמוך אין צורך לכל זה ונתישבה כל הסוגיא לנכון דמיגו היינו מדרבנן דוקא ודוקא במידי דמהני מדאורייתא אף בלא מיגו וא"כ שפיר קאמר מטפח שוחק דהוי בשאר סוכה דאורייתא ודוק היטב:

שם בגמרא וצריכא דאי אשמעינן מבוי משום דאיכא ג' דפנות מעלייתא ואי אשמעינן פסי ביראות משום דאיכא שם ד' מחיצות כו'. ואע"ג דלענין שבת משמע בפרק עושין פסין (עירובין דף כ"ג) דפלוגתא דר"י ורבנן היא דלר"י שם ד' מחיצות עדיף ולרבנן שתי מחיצות מעלייתא עדיפא וקי"ל כרבנן אפ"ה איצטריך לאשמעי' תרווייהו לענין סוכה דבמחיצות הניכרין תליא מלתא כדאיתא לעיל וא"כ לפום האי סברא לא דמי לשבת ומש"ה קס"ד דלא אמרינן מיגו בהאי דלא הוי מחיצות הניכרות כמו אידך:

מיהו לשיטת הר"ן ז"ל ופירושו דהאי מיגו ילפינן בהדיא מקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים כדפרישית לעיל וילפינן נמי בק"ו דכ"ש מחמירת' לקילתא וא"כ תו לא שייך שפיר האי צריכותא דלבתר דאשמעינן רבה חדא זימנא דילפינן בק"ו מחמירתא לקילתא א"כ ממילא ידעינן בהאי ק"ו מדאורייתא דכל מידי דמהני מדאורייתא בשבת מהני נמי לענין סוכה בשבת שבתוך החג וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אידך מימרא דרבה למה לי. ונראה דהר"ן ז"ל מפרש דדין מיגו הוי מדאורייתא וכן בהא דילפינן ק"ו מדאורייתא ואפ"ה ס"ד דמדרבנן החמירו לענין סוכה היכא דלא הוי מחיצות הניכרות כ"כ והשתא א"ש נמי הא דמסקינן ואי אשמעינן הנך תרתי הו"א מקילתא לחמירתא אבל מחמירתא לקילתא אימא לא צריכא ואם כן תיקשי לאשמעינן הא ולא לאשמעינן הנך דאתיין במכ"ש ולמאי דפרישית א"ש דעיקר מילתא דאתיא בק"ו מקילתא לחמירתא אכתי לא סגי בהכי דאפשר דמדרבנן החמירו יותר בסוכה דלא נימא מיגו היכא דלא הוי מחיצות הניכרות ומשום הכי איצטריכו לכולהו בין לפירוש הר"ן וכן לכל הפירושים:

אלא דלשיטת הר"ן ז"ל בלא"ה לא א"ש הא דקאמר ואי אשמעינן הנך תרתי ולא אשמעינן הא דוכן לשבת ותיפוק ליה דהנך תרתי לא יליף רבה גופא אלא לבתר דקים ליה האי דוכן לשבת דיליף לה מקרא ועוד הקשיתי כמה קושיות עצומות על דעת שיטת הר"ן ז"ל ואין להאריך יותר דבמה שפירשתי להיפך דכל דיני מיגו מדרבנן ממילא רווחא שמעתא ודו"ק היטב:

בתוספות ד"ה מחיצה היא כו' ותדע דכולהו מודו דלא בעינן למחיצות פסולת גורן ויקב עכ"ל. עיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל ומה שהקשה מהרש"א על פי' מהרש"ל מלשון הראבי"ה ז"ל יש לתמוה דאטו גברא אגברא קא רמית דלכאורה ע"כ דהתוס' לא נחתו לסברת הראבי"ה מדכתבו ותדע דכולהו מודו ואי כדברי הראבי"ה דרבי יאשיה ס"ל דמחיצות נמי בעינן פסולת גורן ויקב דוקא א"כ במאי פסיקא להו הא גופא דכולהו תנאי דלעיל מודו דלא בעינן ואם לדברי רבנן דלעיל לחוד נתכוונו לא הוי צריכי לפרש דכולהו מודו. לכך נראה עיקר כוונת התוס' כפי' מהרש"ל ז"ל דלא משמע להו לתוס' כלל שיסבור שום תנא דבעינן בדפנות פסולת גורן ויקב וע"כ דאפי' רבי יאשיה מודה דנהי דיליף דמחיצה כסכך היינו דוקא לענין צל בלחוד דלענין סכך גופא לא איצטריך למילף משום דרשא אלא מפשטא דלשון סכך היינו שצילתה מרובה כדכתיב וסוכה תהיה לצל יומם וא"כ כיון דמחיצה נמי קרייה רחמנא סככה בעינן נמי צילתה מרובה משא"כ בשאר דיני סוכה דלא אתיין מפשטא דלשון סוכה אלא משום דרשא אפילו רבי יאשיה מודה דמוקמינן לדרשא בדדמי דקאי אסכך לחודא דהוי טפי בלשון סוכה וא"כ יפה כתבו התוס' ותדע דמהאי טעמא גופא משמע דלהנך תנאי דלית להו הך דרשא דרבי יאשיה דמחיצות מפשטא דלשון סוכה אתיין אלא מדרשא וא"כ לא בעינן מחיצות כסכך אפילו לענין צלתה מרובה כן נ"ל בכוונת התוס' וכפי' מהרש"ל ז"ל ובעיקרא דמלתא דשאר דיני סוכה דאמרינן לקמן וכולן כשירין לדפנות אבאר במקומו אי"ה במתניתין דלקמן:

בגמרא אמר אביי רבי ור"נ כו' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כו'. בעיקר פלוגתא דתנאי אי דירת קבע בעינן או דירת עראי בעינן נראה לי דשניהן מקרא אחד דרשו בקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דשבעת ימים מיותר דקראי טובא בסוכות תשבו שבעת ימים אלא ע"כ דלענין עשיית סוכה איירי ולמ"ד דירת עראי בעינן דריש לה כדאיתא בריש מכילתין שעיקר מצות סוכה שיעשה אותה כדרך שרגיל לעשות דירה לשבעת ימים בלבד דהיינו דירת עראי ומ"ד דירת קבע בעינן סברי איפכא דשבעת ימים היינו שיעשה אותה עכ"פ בענין שראויה להתקיים שבעת ימים בלי שום תיקון והיינו כעין דירת קבע כן נ"ל. וכן נראה גם כן מלשון הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בריש מכילתין:

בתוס' ד"ה כולהו ס"ל כו' ודייק מהא דמכשיר למעלה מעשרים אלמא דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע עכ"ל. ולכאורה דבריהם סתומין ותמוהין דלמאי דמשמע להו הכא בפשיטות דאביי לא הדר ביה ממאי דאקשיה לרבא בריש מכילתין אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך ע"ג א"כ מה זה שכתבו ש"מ דרגיל לעשות סוכתו דירת קבע דאכתי מהכא לא שמעינן מידי דס"ל לר"י דירת קבע בעינן אפילו אי ס"ל כרבנן דדירת עראי בעינן אפ"ה רבנן גופא מודו דיכול לעשות דירתו קבע ואי משום דרגיל לעשות היא גופא מנ"ל דרגיל דאטו מי לא איצטריך לרבי יהודה לאשמעינן שאם עשאה קבע ולמעלה מעשרים אפ"ה כשירה. ולפ"ז עיקר ראייתם מפרק הישן וכמו שפירש מהרש"א ז"ל נמי לא א"ש דאדרבה משם סתירה לדבריהם מדמסיק סתמא דתלמודא דר"י לטעמיה דדירת קבע בעינן מדמכשיר למעלה מעשרים אלמא דסוגין כרבא אזלא ולרבא מנלן דחייש לקושיא דאביי וא"כ מדייק שפיר דר"י לטעמיה דע"כ אי הוי ס"ל דדירת עראי בעינן מהך דרשא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים א"כ הוי פוסל נמי בלמעלה מעשרים כרבנן אע"כ דס"ל דירת קבע בעינן ודריש לקרא איפכא כדפרישית בסמוך וכ"כ הרא"ש ז"ל בשמעתין ובעל המאור והרמב"ן והר"ן ז"ל דמסוגיא דהכא משמע דהדר ביה אביי מקושייתו דקיבל לשנויא דרבא לעיל בריש מכילתין ולשון התוס' כאן כעת לא נתיישב לי ועדיין צ"ע ודו"ק:

בגמרא אמר רבי יוחנן סוכה העשויה ככבשן כו' כמאן כרבי כו'. משמע להדיא דר' יוחנן ס"ל כרבי ואפ"ה לית הלכתא כרבי יוחנן אלא כרבי שמואל בר יצחק דאמר לעיל הלכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ואע"ג דקיי"ל בכולה תלמודא הלכה כרבי יוחנן לגבי אמוראי דמקמי אביי ורבא מ"מ הכא לית הלכתא כוותיה דהא אוקי אביי לעיל בסמוך טעמא דרבי משום דס"ל דירת קבע בעינן ומוקי להאי סברא בשיטה ואנן קי"ל דכל מקום דמוקמינן לתנאי בשיטה לית הלכתא כחד מינייהו:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.