משאת המלך/שמות/ל
ט[עריכה]
לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תסכו עליו (ל ט)
במנ"ח (מצוה ק"ד) הקשה מפני מה לא נמנו בזה ב' לאוין, חדא לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה דכולל בזה כל עניני הקטרה, ועוד לאו ונסך לא תסכו עליו הכולל ניסוך וזריקה, וכן נפק"מ דהמקטיר ומנסך על מזבח הזהב ילקה שנים, ע"ש.
ונראה דיסוד וגדר לאו זה, לא משום שעושה הוא הקטרות וניסוכים שלא כדין, אלא הוא מלתא דמזבח הזהב, מאחר דיסוד מזבח הזהב ודינו הוא שלא ינתן עליו כלום פרט לקטורת והזאות שאמרה תורה. וכן משמע מהרמב"ם בפרטי המצות בריש הל' כלהמ"ק, דכתב שלא להקטיר על מזבח הזהב חוץ מן הקטורת [וכ"ה ל' החינוך שם], דמה היה לו לסיים ולומר חוץ מן הקטורת, אי לאו שזהו שם האיסור דפרט לקטורת לא ינתן עליו מידי. ואשר לכן ניחא דלא נמנו בזה ב' לאוין, לפי שאין זה איסורא דהקטרה וזריקה שנאמר לכן דב' לאוין נינהו, אלא הכל חד דינא הוא דלא ינתן במזבח דברים אחרים, נמצא שכל מה שאמרה תורה כאן כולהו חד ענינא הם אלא שנכפל בזה הלאו, וזה הרי כבר השריש הרמב"ם בשורשים דאין למנות כפלות הלאו לב' לאוין.
ולפי"ז נראה דלא כמש"כ המנ"ח (שם) דמאחר דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו, וא"כ ה"ה דיעבור בהאי לאו במקומו דמזבח הזהב, דלמבואר הרי אי"ז איסורא דהקטרות והזאות אלא מדינא דהמזבח, והלכך לא מסתבר שהוא יעבור אף במקום הראוי להקטרה.
וכמו"כ יש לישב מה שיש להק' בניתנין בחוץ שנתן על מזבח הפנימי דכיפר וכמש"כ הרמב"ם בהל' פסוהמ"ק (פ"ב ה"י), וקשה והא עבר בלאו דלא תעלו עליו וגו' ונימא אי עביד לא מהני. והנה אם נימא דאי עביד לא מהני נאמר דוקא כשהאיסור הוא בעצם הדבר ולא כשהאיסור ממקום אחר, א"כ למבואר שאין הלאו משום הזריקה וההקטרה אלא משום המזבח, לכן לענין כפרת הזריקה לא שייך לומר בזה אי עביד לא מהני.
יח[עריכה]
ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים (ל יח)
בגמ' זבחים (נ"ח:) תניא רבי יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר ונתת את הכיור בין אהל מועד וגו', וכתיב ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד וגו', מזבח בפתח אהל מועד ולא כיור בפתח אהל מועד, היכן היה נותנו, בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי הדרום וכו', עוד אמרו שם בגמ' אליביה דרבי יוסי הגלילי דכוליה מזבח בצפון קאי, וכן אמרו דאמר קרא צפונה שיהא צפון פנוי מכלים.
והקשה השטמ"ק, א"כ ל"ל למדרש מזבח בפתח אהל מועד ולא כיור וכו', והא בלא"ה א"א לכיור בין פתח אהל מועד ולמזבח, דהרי כוליה מזבח בצפון קאי וצפון ה"ה פנוי מכלים והאיך יעמיד שם כיור, ע"ש, וע"ע בשפ"א דהקשה ג"כ זה, ותי' דקרא מבעיא דלא יעמיד אפי' מיעוט מהכיור בין אהל מועד והמזבח, ע"ש.
אמנם נראה ליישב דהנה מעיקר דין תורה ליתא להלכה שמזבח יהא בצפון, ומה דס"ל לרבי יוסי הגלילי דכוליה מזבח בצפון, הוא משום דכל תבנית הבית הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, וכך נתקבל תבנית הבית שיהא המזבח בצפון, הלכך כיון שתבנית הבית משתנה מבנין לבנין וכפי שיצווה לן הנביא, נמצא שאין מוכרח שלעולם כך יהא הדבר שמזבח בצפון, שהרי יתכן להמסר תבנית אחרת ע"פ נביא ולא יהא כוליה מזבח בצפון, וא"כ אז הרי יהיה אפשר להעמיד הכיור פתח אוהל מועד בצד דרום, ולכן ניחא דהוצרך למדרש ולא כיור בפתח אוהל מועד, לומר דמדינא הוא שלעולם א"א להעמיד הכיור בפתח אוהל מועד.
עוד נראה למש"כ המשך חכמה (כאן) דמקום הכיור שהוקבע בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי הדרום, אין הכוונה לכיור בלבד, אלא שהוקבע כאן אף מקום הקידוש, דגם אם יקדש בכלי שרת צריך לקדש במקום הזה, ע"ש, וא"כ א"ש דהוצרך למדרש ואין כיור בפתח אהל מועד, למעוטי נמי קידוש בכלי שרת בין פתח אהל מועד והמזבח, דאי משום ההלכה שיהא צפון פנוי מכלים, ה"ז נאמר דוקא לענין כלים קבועים כמו כיור, אבל אם יכניס לשם בדרך ארעי כלי שרת לכאורה לית לן בה.
[וביותר יראה דאפי' על כלי שרת קבועים א"א לבוא משום דבעינן צפון פנוי מכלים, וזה ע"פ מה ששמעתי בשם מרן הגרי"ז דצפון צריך להיות פנוי דוקא מכלים שדינם לעמוד בבית כמו הכיור, אבל כלים שאין הלכה בהעמדתם, לית לן בה אף באם יקבע אותם בצפון, ולכן שפיר העמידו בצפון טבעות ועמודים ננסין כדתנן במדות (פ"ג מ"ה), לפי דליכא דינא על עיקר העמדתם, והלכך אינם מכלל שיהא צפון פנוי מכלים, ע"כ. וא"כ בודאי ניחא מש"כ דאיצטריך למדרש ולא כיור בפתח אהל מועד למעוטי אפי' קידוש בכלי שרת, וכן נראה שבזה יובן סברת השפ"א הנ"ל שמיעוט כיור אי"ז סותר לצפון פנוי מכלים, והיינו דלענין הכיור שדינו להיות עומד במקדש, בזה אמרינן שדוקא עיקר הכלי לא יהא בצפון אבל מיעוט הכלי לית לן בה, אבל באם לא שריא להעמיד בצפון מידי אפילו ננסין וטבעות, א"כ הרי מקצת כלי ג"כ א"א להעמידו מצד המקצת בעצמו, דדוחק לומר דסברת השפ"א היא שאגד רוב הכלי מחשיב למיעוט כאילו אינו במקום זה].
ובלא"ה לדברי המשך חכמה מיושבת קושיית השטמ"ק, דהא איכא נפק"מ בדבר, דאם משום שיהא צפון פנוי מכלים, הרי מ"מ אם עבר והעמיד שם כיור או כלי שרת וקידש למה יפסל הקידוש, אבל מהנדרש ולא כיור בפתח אוהל מועד וכמו שביאר המשך חכמה שנאמר בזה שאין זה מקום לקידוש, מעתה הרי לא יוכשר הקידוש בזה המקום לא בכיור ולא בכלי שרת.
כט[עריכה]
וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל הנגע בהם יקדש (ל כט)
כתב הר"ן בסנהדרין (ט"ז:) על הא דאמרו כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, ופי' דמשיחתן מקדשתן שיהיו קדושים קדושת הגוף ושוב אין להם פדיון, אבל בקדושת פה אע"פ דקדוש יש להם פדיון, ומבואר דעדיפא קדוש המשיחה מקדושת פה דע"י המשיחה ל"ל פדיון לצאת לחולין, ולהלן בפרשת נשא הבאנו דברי הרמב"ם בספהמ"צ (עשה ל"ה) ע"פ הספרי דבמשיחת כלי המשכן הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא, וכונתו דאף דלדורות עבודתן מחנכתן, מ"מ זהו מכח משיחה הראשונה דכלי המשכן ע"ש, וא"כ אף לדורות הא דל"ל פדיון לכלי שרת, זהו משום משיחה הראשונה דמחמתה ליכא פדיון וכמש"כ הר"ן.
והנה כתב הרמב"ם (בפ"א מכלי המקדש הל' י"ג) וכולן מתקדשין במלאכתן, ואם נשברו מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר, ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם, ועיין בקרית ספר דכתב "דאין" קדושתן מסתלקת וכו', ומשמע דטעמא הוא לכך דמתיכין אותן, והיינו משום דקדושין בקדושת הגוף לעולם ואין הקדושה יכולה להסתלק מהם ואפי' ע"י פדיון, לכך ע"כ מתיך אותן, ונראה דלכך נמי הביא הרמב"ם דין זה הכא בענין המשיחה והקידוש, דהא למבואר מהר"ן מחמת המשיחה ל"ל פדיון וקדושתן לעולם, ומזה נמשך הדין דבנשברו מתיך אותן וכמשמעות הקר"ס וכש"נ.
ומקור לדבר זה דאין קדושתן מסתלקת מהם לעולם לא הערה הכ"מ מקורו, ועיין במרכבת המשנה שחתר למצוא מקור לדין זה. ונראה דהנה כתב הרמב"ם (בפ"ג מפסוהמ"ק הל"כ) ז"ל, כל כלי השרת אין מקדשין אלא במקדש, ואין מקדשין אלא מדעת וכו', ואין מקדשין אלא שלמים, ניקבו אם עושין הן מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים מקדשין, ואם לאו אין מקדשין, ואין מקדשין אלא מלאין, עכ"ל, ודין זה הוא ממתני' דזבחים (פ"ח.) ע"ש.
והנה מה דניקבו אין מקדשין נראה דאין זה לפי דפקע מינייהו דין כלי וכמו לגבי טומאה, אלא נראה שהוא הלכה מהלכות קידוש הכלי, דכמו דצריך לקידוש הכלי מדעת ומלאין, ה"נ הקידוש נעשה רק באם הם שלמים, דכן נראה מדכייל לה התנא להאי הלכה דאין מקדשין אלא שלמים בהדי הלכות דכלי הלח מקדשין את הלח כו' ואין מקדשין אלא בקודש ע"ש, ומשמע מכך דאף דינא דאין מקדשין אלא שלמים הוא דין בכלי שרת האיך הם מקדשין וכשאר ההלכות שם, ולא משום דנשבר בטל מיניה דין כלי ופקע הכלי שרת, וכן הרמב"ם כייל נמי להאי הלכה דשלמים בהדי פרטי הלכות קידוש כלי השרת, והיינו כמוש"נ.
ולפי"ז נמצא דמהאי מתני' מוכח נמי האי דינא דכלי השרת שנשברו מתיך אותם דאין קדושתן מסתלקת מהן לעולם, דהרי נתבאר דכשנשברו ה"ט דאין מקדשין רק משום דין הקידוש ולא משום דפקע קדושת הכלי שרת.
לב[עריכה]
ובמתכנתו לא תעשו כמהו (ל לב)
כריתות (ה'.) ת"ר שמן המשחה שעשה משה במדבר היה משלקו עם עיקרין דברי ר' יהודה, א"ל ר' יוסי והלא לסוך העיקרין אינו סיפק, כיצד עושה, הביאו העיקרין ושלקום במים, והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקיפחו, א"ל ר"י וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה כו'.
נראה דאף ר' יהודה מודה שהוכשרה עשיתו באופן שאמר ר' יוסי דשלקן במים, אלא דאמר שלא היה צורך לזה לפי שנעשו בו נסים ושפיר אפשר לשולקו גם בשמן. דאלת"ה ודעתו דדוקא בשמן ולא יתכן לעשותו אלא ע"י נס, א"כ קשה איך גזרה תורה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו, והרי לא יתכן לעשותו רק ע"י נס [וכן מובא בכתבי הגרי"ז שם, ע"ש].
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א