מראי מקומות/שמות/ל
פסוק יא[עריכה]
וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא[עריכה]
במסורת הברית ביאר ע"פ הגמרא בירושלמי (שקלים פ"ג ה"ב) שעל הכהן התורם את הלשכה לדבר בכל זמן תרומתו כדי שלא יחשדוהו שמילא פיו במעות הלשכה, ולזה רמז הכתוב 'וידבר... לאמר כי תשא' שבעת התרומה 'יאמר'.
פסוק יג[עריכה]
זה יתנו[עריכה]
בספרים מובא שטעמי המקרא על תיבות "זה יתנו" הם מונח רביעי, לרמז למבואר בכתובות (נ.) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שיהיה מונח אצלו רביעי דהיינו ארבע חמישיות, והחומש יתן לצדקה.
פסוק טו[עריכה]
העשיר לא ירבה[עריכה]
בדרך צחות אמר רבי אייזיל חריף, שדוקא כאן הוצרכה התורה להזהיר את העשיר שלא ירבה, מה שלא מצאנו בשאר צדקות [ורק חז"ל הם אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש] - כי הנתינה למשכן היתה בפרהסיא, ויש חשש שהעשיר ירבה למען ישמעו, אך בשאר צדקות הניתנו בצנעא ליכא למיחש.
העשיר לא ירבה כו' לכפר על נפשותכים[עריכה]
ביאר רבי יהונתן אייבשיץ במדרש יהונתן, ע"פ דברי הגמרא בב"ק (קטז:) שאם גייס בא לעיר, אם באו על עסקי נפשות כולם נותנים במידה שווה, ואם על עסקי ממון כל אחד נותן לפי ממונו, שכן כשיעור הסכנה כך שיעור הפדות. וא"כ בא הכתוב לבאר מדוע יתנו כולם מחצית השקל והעשיר לא ירבה, לפי ש"לכפר על נפשותיכם", וכיון שבעסקי נפשות איירינן - יד הכל שווה.
פסוק יח[עריכה]
ונתת שמה מים[עריכה]
הטעם שכתב 'שמה' ולא 'בו', ביאר המשך חכמה שבא הכתוב להורות על כך שצריך לקדש דוקא בין האולם למזבח במקום הכיור, ועל המים להיות דוקא שם ולא רק בהיותם בכיור.
פסוק כ[עריכה]
ירחצו מים ולא ימותו[עריכה]
ולא אמר 'ירחצו במים', וביאר הדברי שמואל מסלונים שהתורה באה להזהיר על התשובה, שאף את המים שבהם רוחץ, כביכול ירחץ במים, שעל הדמעות של התשובה להיות טהורות וזכות.