טעמא דקרא/שמות/ל

טעמא דקרא שמות ל

ג

יל"ע למה פרשת מזבח הקטרת נאמר בס"פ תצוה ולא בתרומה וכן פרשת הכיור נאמר בכי תשא. וי"ל משום דאמרי' בזבחים נ"ט א' מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו וגבי כיור אמרו שם כ"א ב' בכל הכלים מקדשין א"כ דברים אלו אין מעכבין במעשה ההקרבה רק למצוה בעלמא ולכן אין מקומו בפרשת תרומה [מיהו בירו' שקלים פ"ד ה"ב אמרו הכיור והכן מעכבין אבל הגר"א הגי' שם ע"ש ועי' ירו' יומא פ"ד ה"ה וצ"ע].

י

קדש קדשים הוא לה'. במזבח הקטרת כתיב קדש קדשים הוא לה' ובשום כלי לא כתיב כך ואולי משום דהדם שהזה על מזבח הקטרת (דהיינו ביוה"כ) נכנס כולו לקה"ק לכך נקרא גם הוא קדש קדשים וגם גבי אהרן כתיב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים משום שהי' נכנס ג"כ ביוה"כ לקה"ק וכן גבי קטרת בפ' תשא מה"ט, מיהו במילואים כתיב גם במזבח החיצון והי' המזבח קדש קדשים ושמא רק על ימי המילואים נאמר כדמשמע קראי וכמש"כ בפ' תשא גבי שמן המשחה על כל כלי אהל מועד וצ"ע. והעירוני דבפ' פקודי מ' י' נאמר גם על מזבח החיצון.

הפטרת תצוה

הפטרת תצוה. עי' ביחזקאל פמ"ג, והפטרת פ' זכור עיין בש"א פט"ו.

כי תשא

יב

כי תשא וגו' ונתנו איש כופר נפשו וגו' ולא יהיה נגף וגו'. ביומא כ"ב ב' אסור למנות את ישראל אפי' לדבר מצוה שנא' ויפקדם בטלאים. והקשה מהרש"א אמאי לא מייתי מה"ת ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם. ונראה דלמה שמשמע בילקוט ר"פ תשא בימה של עץ היתה נתונה בעזרה ולא הי' עובר לפנים הימנה אלא מבן כ' ולמעלה משמע שמשה מנה לגולגלותם וא"כ אין מכאן ראי' שכאן מנו לגולגלותם ונתנו כופר שלא יזיק אבל בשאול שהוא מנה לצורך ואפ"ה כתיב דמנאם בטלאים ולא סגי בכפרה מייתי ראי', ואפי' למה שפירש"י בריש פרשתינו שמנו את השקלים עכ"פ בפסוק אינו מפורש ואפשר לפרש שמנו את האנשים לכך הביא משאול שמפורש שם, וכבר כתבנו בזה בנחל איתן ס"ו ס"י סק"ז ע"ש.

טו

העשיר לא ירבה. כ' הרמב"ן שעשיר שהרבה עובר בל"ת וכ"ד עוד ראשונים ומשמע שאפי' מוסרם לצבור לא מהני וכמש"כ בבה"ל ר"ס שקל הקודש. וקשה דהתנן כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק וכתבו שהוא מטעם נדר ואיך יכול לעשות כיון שקטן אין חייב א"כ אביו מוסיף על המחצית. וי"ל דדוקא בעד חיוביו שייך שמוסיף על המצוה אבל אם נותן על מי שאין חייב ול"ש כלל במצות שקלים הוי כנותן מתנה לתרומת הלשכה ובזה בודאי מהני שמוסרו לצבור.

לכפר על נפשותיכם. בירושלמי שקלים פ"ב ה"ג לפי שחטאו בעגל במחצית היום יתנו מחצית השקל, ומבואר דמחצית השקל מכפר על חטא העגל אבל עדיין לא נתבאר למה דוקא מחצית השקל ולא מחצית מטבע אחרת, וי"ל עוד טעם משום שנא' ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ומשקל נזם מצינו בפ' חיי שרה נזם זהב בקע משקלו ובקע הוא מחצית השקל כמ"ש בקע לגלגלת מחצית השקל נמצא כל א' נתן לעגל מחצית השקל ולכך הוצרכו כפרה מחצית השקל. ואע"ג דהתם זהב הכא כסף י"ל דאמשקל קפיד רחמנא [ואם נימא דבאזניכם היינו ב' נזמים לב' אזנים י"ל דמנה של קדש כפול הי'. הערה מח"א, מיהו תוס' בבכורות ה' א' כתבו דדוקא ככר של קדש הי' כפול ולא שקל].

יח

ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה. לפי המבואר בזבחים כ"ב א' שכנו אינו ראוי לקדש בו הול"ל ועשית כיור נחשת לרחצה וכנו נחשת שהרי הכן אין ראוי לרחיצה, אמנם י"ל לפי המבואר שם דבכל הכלים מקדשין ול"ד בכיור ואמרי' בירו' יומא פ"ד ה"ה דהכיור והכן מקומן מעכב היינו שא"א לקדש אא"כ הכיור והכן במקומן ואז אפשר לקדש מכל הכלים וכ"נ ברמב"ם פ"א מביה"ב ה"ו, ולפ"ז י"ל דהאי לרחצה אין הכונה שצריך לרחוץ מהכן אלא שצריך כיור וכנו כדי שעי"ז יהא ראוי לרחצה שאם אין הכיור וכנו במקומו אין ראוי כלל לרחצה ובזה גם הכן מעכב ולכן כתיב לרחצה בסוף.

כיור נחשת וכנו נחשת. ובזבחים כ"ב א' לנחשת הקשתיו נראה מזה דאע"ג דכל הכלים מצוה לעשותן מזהב אם אפשר כמ"ש הרמב"ם בפ"א מביה"ב הי"ט אבל הכיור צריך לעשות דוקא נחשת ולכן עשה שלמה י' כיורות של נחשת וכבר כתבנו בזה בברייתא דמה"מ.

יט, כ

ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם וגו' או בגשתם אל המזבח לשרת וגו'. בזבחים י"ט ב' וביומא ל"ב ב' אמר רב אחא בר יעקב הכל מודים בקידוש שני כשהוא לבוש מקדש [מפרש"י, דרבנן ור"מ דפליגי לגבי קידוש שלפני כל טבילה של טבילות הכה"ג ביוהכ"פ אם קידוש יו"ר הוא לפני הפשיטה או לאחריו מודים הם בקידוש שלאחר הטבילה שלובש הבגדים שהוא מחליף ואח"כ מקדש יו"ר] דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה בלבד יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. והנה כאן מיירי לענין עבודת יוהכ"פ, ויל"ע מה הדין בקידוש יו"ר של כל ימות השנה אם צריך לקדש כשהוא כבר לבוש בבגד"כ, וברמב"ם הלכות בי"מ פ"ה לא מבואר ד"ז (וכבר דנו בזה). ונראה דקידוש יו"ר אין צריך בגד"כ, וראיה לזה מהא דאיתא ביומא כ"ד ב' במה מפיסין ר"נ אמר בבגדי חול דאי אמרת בבגדי קודש חיישינן לבעלי זרועות דחמסי ועבדי ורב ששת אמר בבגדי קודש דאי אמרת בבגדי חול חיישינן דאגב חביבותיה מיקרו ועבדי בבגדי חול, והנה קידוש יו"ר היה לפני הפיס כמבואר מהא דתנן במסכת תמיד כ"ז ב' ראוהו אחיו שירד והם רצים ובאים מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם וכו' ושם במתני' ל' א' אמר להן הממונה בואו והפיסו, ולפי"ז א"כ מה פליגי ר"נ ור"ש ביומא שם אי מפיסין בבגד"כ או בבגדי חול והלא לפני הפיס כבר קידשו יו"ר אלא ע"כ דקידוש יו"ר אין צריך בגד"כ (ועמש"כ בזה השפ"א בזבחים י"ט ב' ד"ה בגשתם ובדף כ"ג ב' ד"ה אר"נ).

כו, כז, כח, כט

ומשחת בו את אוה"מ וגו' ואת מזבח העולה וגו' ואת הכיור ואת כנו וגו' כל הנוגע בהם יקדש. כאן מבואר בהדיא דמזבח העולה נמשח, ובזבחים כ"ז ב' אמרי' מזבח החיצון אין מקדש אלא בראוי לו אבל מזבח הפנימי מקדש אף שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה והאי כ"ש פירש"י האי רצפה בבנין אבנים שלא נמשח לפיכך אין קדושתו בזה חמורה והאי כ"ש ונמשח עם המשכן ומבואר דמיירי בבנין שילה ובית עולמים שהי' מזבח של אבנים כמ"ש שם ס"א ב' ולא נמשח עם המשכן אבל המזבח הזהב שבשילה הי' של משה שנמשח, ולפ"ז בימי משה שגם מזבח העולה נמשח הי' גם הוא מקדש פסולין (וע"ש ס' א' ואין דנין כלי מבנין) והנה בשטמ"ק שם אות ג' הקשה דהא אמרי' כלי שרת אין מקדשין אלא הראוי להן (לפנינו ליתא כן רק לשון המשנה משמע כן אבל השטמ"ק גריס כן בהדיא בדף פ"ז א' ע"ש) ותי' דהכא עדיף דהוי גם מזבח וגם כ"ש ולפ"ז ג"כ במזבח העולה של משה יש בו ב' הדברים (וגם התוס' שם כתבו דמזבח הזהב עדיף משאר כ"ש אך מטעם אחר דכ"ש אין מקדשין הפסולין לכתחלה ליקרב ע"ש פ"ז א'), ולכאו' קשה אם הכ"ש אין מקדשין אלא הראוי להן א"כ למה נאמר כאן על כנו כל הנוגע בהם יקדש והרי כנו אין ראוי לשום דבר אפילו למים כדמבואר שם כ"ב א'. [ואאמו"ר שליט"א השיב שקידוש כנו מעכב את הכיור שכ"ז שהכן לא נתקדש אין בו תורת כיור רק תורת כל"ש בלבד ובביהמ"ק טעון שיהא כיור אע"פ שיכולין לקדש יו"ר משאר כלים מכל מקום צריך שבבית המקדש יהא כיור כדכתיב עי"ל דהכן מעכב שאם אין הכיור על הכן אין הכיור מקדש כלל שאין כיור בלי כן ועי' ירו' שקלים פ"ד ה"ב אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד], ולולי ד' השטמ"ק יש לומר דהא דבעי בכ"ש הראוי להם היינו רק לאפוקי דכלי לח אין מקדשין היבש או להיפך כדתנן שם פ"ח א' אבל דבר שאין ראוי להם מקדשין אך דברי רש"י כאן בחומש שכתב כל הראוי לכ"ש משנכנס לתוכו קדוש כו' אבל דבר שאין ראוי להם אין מקדשן ושנוי' היא משנה שלמה אצל מזבח כו' מה כבשים ראוין אף כל ראוי משמע דכ"ש אין מקדשין כלל שאין ראוי להם וכד' השטמ"ק ואין לומר דכונת רש"י רק דאין מקדשין לכתחלה ליקרב דא"כ מה הביא ראי' ממשנה שלמה גבי מזבח הרי שם אין מקדשין כלל אבל כ"ש מקדשין וצ"ע. ועוד קשה מה הביא ראי' ממזבח הרי מזבח דהכא של משה הי' מקדש גם שאין ראוי כלל ואפי' ליקרב כמו מזבח הפנימי שהרי נמשח עמו וצ"ל דמייתי ראי' ממזבח של בית עולמים לכלי שרת דהכא וצ"ע (ועי' בהגהות חשק שלמה בזבחים כ"ז ב' שדן ג"כ בענין זה ע"ש). שו"ר דבהדיא מבואר בזבחים כ"ב א' דכנו אין מקדש כלל.

ומשחת בו וגו' ואת מזבח הקטרת. כאן לא כתיב ואת כל כליו כדכתיב במזבח העולה ושלחן ומנורה וכן בפ' ויקהל משמע דמזבח הקטרת אין לו כלים ואע"ג דהטני הי' מיוחד למזבח הקטרת כדתנן בפ"ג דתמיד צ"ל דגם הוא הי' עיקרו למזבח העולה רק לצורך היו נוטלין אותו למזבח הקטרת ואולי ילפא כמו שהאש שעל מזבח הקטרת צריך ליטול ממזבח העולה כדיליף ביומא מ"ה ב' ה"נ כל כליו נוטלין ממזבח החיצון וצ"ע.

את אהל מועד ואת ארון העדות. הנה בכל הפרשה כתוב הרבה פעמים תיבת את ויש מהן בציר"י ויש מהן בסגו"ל, ונראה שדבר שהוא בפנ"ע כתיב בציר"י ובדבר שיש לו שייכות עם דבר אחר כתוב בסגו"ל, וכגון את אהל מועד כתוב בציר"י כי הוא דבר בפנ"ע אבל ואת הארון לעדות ואת הכפורת כתיבי שניהם בסגו"ל כי הארון והכפורת שייכי אהדדי, וכן ואת כל כלי האהל כתיב בציר"י כי זה דבר בפנ"ע. והא דכתיב ואת השולחן ואת המנורה שניהם בסגו"ל הוא משום דדין המנורה להיות נוכח השולחן. ויש לבדוק בכל הפרשה אם הכלל נכון.

לח

איש אשר יעשה כמוה להריח. גבי שמן המשחה כתיב איש אשר ירקח כמהו חסר וגבי קטרת כתיב איש אשר יעשה כמוה מלא, י"ל שבא לרמז מ"ש בגמ' (כריתות ה' א') שמן שפטמו לחצאין פטור קטרת שפטמה לחצאין חייב ולכך כתיב מלא דעל כל קצת ממנה חייב אבל חסר משמע רק אחת כדפירש"י בפ' עקב גבי לוחות. ועי"ל להיפך דמלא משמע דוקא מלא כולו אסור אבל אם חיסר א' מסממני' מותר כמ"ש בירו' פ"ק דמגילה הי"א ודוקא בקטרת דפיטמה לחצאין חייב ס"ד דגם בחיסר חייב להכי איצטריך כמוה מלא אבל בשמן המשחה דילפי' בגמ' דגם לחצאין פטור כ"ש אם חיסר א' מסמני' ולא איצטריך למכתב התם מלא.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)