רלב"ג - ביאור המילות/שמות/ל

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ועשית מזבח מקטר קטרת. זה המזבח הוא מזבח פנימי ויקטירו בו קטרת הסמים בבקר ובין הערבים בעת הקרבת התמידין ואז ידליקו המנורה גם כן ומקומו היה בין השלחן הזהב והמנורה משוך בין שניהם לחוץ וכבר כרנו הסבה במה שקדם והנה יתבאר במה שיבא תואר קטרת הסמים אשר יקטירו בו:

ב

ממנו קרנותיו. בעבור שהמזבח מורה על ענין ההפסד כמו שקדם וההפסד יהיה מצד החומר אשר הוא חלק מורכב כשיפרדו יסודותיו וישובו לענינם הראשון דנה רצה שיהיו בו ד' קרנות כמספר היסודות שיהיו ממנו כי מהם נהיה המורכב והנה היה מכוון כנגד ארון העדות כי זה המזבח יורה על ההפסד האדם ושובו ליסודותיו ושוב נפשו אל האלהים אשר נתנה ולזה לא היה נעשה בו כי אם הקטרת קטרת הסמים ולזאת הסבה היו משימים בו מעלה עשן להעיר על עליית הנפש אל התחלתה בעת הפרדה מהחומר:

ז

בהטיבו את הנרו'. ר"ל בהדלקתו כהנרו' כי כבר ידליק אותם בבקר ובערב ולפי שסמך ענן הקטרת להדלקת הנרות למדנו שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטרת של בין הערבים כמו שאין מחנכין את המנורה אלא בנרות של בין הערביים והענין הזה יתבאר במנורה ממה שאומר והוא שכבר אמר במנורה יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בקר למדנו שהדלקת הערב הו' השרש וממנו תהיה ההתחלה ועוד שהכתוב קרא הדלקת הבקר הטבה והדלקת הערב העלה וההטבה לא תהיה כי אם בנרות שדלקו וזה מבואר בנפשו ולפי שבא זה בלשון הטבה לא היו מדליקין אותם יחד בבקר אבל היו מדליקין אותם יחד בערב אבל היו מדליקין קצתם פעם אחד וקצתם בפעם אחרת כמו שנזכר במסכת תמיד:

ט

לא תעלו עליו קטורת זרה. זולת הקטורת אשר יתבאר ענינה במה שיבא ולא עולה ומנחה ושאר הקרבנות כי זה המזבח לא ישמש זולתי להקטרת הקטורת והיא מצות לא תעשה:

ונסך לא תסכו עליו. רוצה לומ' שלא ינסכו עליו יין או שמן כמו הענין במזבח החיצון והיא גם כן מצות לא תעשה לפי דעתי אך הרב המורה לא מנאה ודעתו רחבה מדעתנו:

י

וכפר אהרן על קרנותיו האחת בשנה. רוצה לומר שיזה בהם ביום הכפורים כמו שיתבאר בפרשת אחרי מות והנה לא זכר עשיית מזבח הפנימי עם עשיית השלחן והמנורה אך המתין לזכור עשייתו עם זכירתו עשיית מזבח החיצון להורות שאלו שתי המזבחות יכוון בהם כוונה אחת בעינה כי שניהם מורים על ההפסדים אלא שמזבח הפנימי מורה על הפסד האדם אשר ישאר ממנו דבר בלתי נפסד והוא הנפש וזה היה מיוחד עניינו להקטרת הקטרת כמו שזכרנו והנה הסבה בזה זכרנוה עם זכירתנו ענין המנורה ושלחן הזהב ולפי שההויה יותר נכבדת מכל המורכבים זולתי האדם היה שלא יתחנך מזבח החצון כי אם בתמיד של שחר כי טבע היום הוא נאות להויה כמו שיתבאר למי שעיין בטבעיות. ולפי שההפסד באדם שהשלים נפשו יותר נכבד לו מההויה היה שלא יתחנך מזבח הזהב כי אם בקטרת שבין הערבים כי טבע הלילה הוא נאות להפסד ואמנם היה זה כן כי ההויה הוא באד' לזה התכלית בהפך הענין בשאר המורכבים וכן הענין בהדלקת המנורה כי היא תורה על ענין השגת שלמות האדם באמצעות כלי הנפש המרגשת עד שנרותיה יאירו מזה לצד הכרובים. וראוי שתדע כי ארון העדות היה לפאת מערב כדי להרחיק מנתינת האלהו' לשמש כמו שעשו הרבה מהתועי' הקודמים וזה כי בהשתחויתם אל היכל השם בבקר יהיו אחוריהם לשמש בעת שחיטתם תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים וסמכו זה למה שאמר שנים ליום ר"ל לנגד היום אשר סבתו השמש ולזה היה נשחט תמיד של שחר בעזרה בקרן צפונית מערבית ותמיד של בין הערבים בקרן צפונית מזרחית ולזאת הסבה כונו גם כן שיהיה המדליק את המערכה בבקר באופן שיהיו אחוריו לצד מזרח כמו שנזכור בג"ה במה שיבא והנה התועלות המגיעות ממה שנכלל באלו הפרשיות התבארו מדברינו במה שקדם:

יב

כי תשא את ראש. הרצון בו כאשר תמנה כי המונה מרים הפרטים ומעלה אותם כלל אחד עליון והנה מצאנו שהמספר סבת הנגף במה שנזכר מעני' דוד בצוותו ליואב שר הצבא למנות ישר' ולא ידענו סבת זה הענין בשלמות וידמה שיהיה זה הענין שב אל עין הרע והסבה בהיזק הנמצא בו לפי מה שאחשוב כי כבר יותכו ויצאו מהעין קצת אדי' והמותרי' אשר ידחה הטבע עד שכבר ספר הפילוסוף כי המראה החדשה אם תסתכל בה האשה בעת וסתה יראה בה כתם דם ישאר רשומו בה זמן מוחש ואלו האדים יתכן שימיתו קצת האנשים בהיותם ארסיים להם ולקלות הפעלותם מהם וזאת היא מה שאחשוב סבת הנגף המגיע מהמספר ושימותו קצת האנשים הנמני' מזולת קצת מפני החלוף אשר בטב' במקבלי' המתפעלי' מזה והוא מבואר שהעין הוא האבר שינזק יותר מפני זאת ההבטה הארסיית ויביא באמצעותו ההיזק אל המוח מצד היותו שכן לו ולזה תמצא שלא היו מקפידים אם היו הדברים הנמנים חלק מהאנשים כאלו תאמר אצבעותיהם כי האברים ההם אין בטבעם שיזיקו בזה הפעל תמצא זה במה שהיו עושים בהפילם גורל מי יעשה אחת אחת מהעבודות הנעשות במקדש לפי מה שהתבאר במסכת יומא שכבר היה מוציא כל אחד מהם אצבע והיו מונין כל האצבעות ולא היו חוששין בו כי הסכנה כלה היא כשתהיה ההבטה אל פנים כי שם מקומות יעברו בהם אלו האדים בקלות ויוכלו אל המוח כאלו תאמר העינים לקלות הפעלותם והאף והאזן להיותם פתוחים אל המוח ולפי שכבר אמר' התורה ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם למדנו מזה שאין ראוי לפקוד אותם בעצמם כדי שלא יהיה בהם נגף ולזה פקד שאול העם בטלאים רוצה לומר שהיה מביא כל אחד טלה והיו הטלאים נמנים ופעם אחרת פקד אותם באבנים רוצה לומר שהיה כל אחד מהם מביא בזק והיו הבזקים הם הנמנים ובזה הענין שגג דוד כשצוה ליואב להביא מספר מפקד העם וראוי שתדע שזאת המצוה ר"ל שיתנו מחצית השקל כשימנה אותם לא היתה אלא לפי שעה וזה הוא אמרו כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ולזה תמצ' שלא נהג זה הענין כי אם בזה המספר הראשון אש ספר אותם משה שהיה בשנה הראשונה כשיצאו ממצרים ומחציי השקלים האלו נעשו אדני הקדש ואדני הפרכת העמודים וצפוי ראשיהם וחשוקיהם כמו שהתבאר בפרשת ואלה פקודי. ואולם במספר השני שספר אותם משה הנזכר בפרשת במדבר סיני ובמספר השלישי שספר בפרשת פנחס לא נהג זה הענין. ולזה תמצא כי כשספר אותם שאל פקדם בטלאים ובבזק ולא נתנו מחצית השקל לפי שזאת המצוה לא היתה אלא לפי שעה:

יג

גרה. הוא הנקרא מעה בלשון רבותינו וכבר הוסיפו שתות ושמו השקל כ"ד גרה ומשקל הגרה הוא כמשקל י"ו גרגירי שעורה בינונית לפי מה שקבלו הגאונים:

טו

העשיר לא ירבה. והדל לא ימעיט וגו'. כבר ביארנו שזאת המצוה לא היתה אלא לפי שעה ולזה לא ימנו הלאוים הנופלם בה במספר המצות. והנה צוה השם יתע' שלא ירבה העשיר בזה הענין ולא ימעיטו הדל לסבות האחת מפני שזה הושם בעניינים המשותפין לישראל שהיה ראוי שיהיה החלק האחד בו כחלק האחר ולא היה ראוי לקחת מהם על צד החיוב כי אם דבר שוה לא יוכר בו שוע לפני דל ואולם על צד הנדבה הותר להם להתנדב כל אחד מהם לפי אשר ידבנו לבו כמו שנתבאר מעניין מה שנתנדבו הנשיאים וזולתם למלאכת המשכן. והשנית שזה היה לכפר על נפשותם ממה שמנו קודם שנכנסו תחת כנפי השכינה וכל אחד מהם נפש יש לו ולזה ראוי שיהיו שוים בזה העני' והנה זאת התרומה הית' חלק אחד ממאה מערכם כי ערך הזכר שהוא מבן עשרים שנה ומעלה הוא חמשי' שקל לפי מה שהתבאר בפרש' אלה מסעי ולקחת את כסף הכפורים וגו'. ראוי שתדע שזה הפסוק הוא מדבר מתרומ' אחרת זולתי התרומ' שקדם זכרה בזאת הפרשה וזה שהתרומה הקודמ' לא נתנה על עבודת אהל מועד אבל נעשו ממנ' האדני' ושאר הדברים שנזכרו בפרש' אלה פקודי ועוד שאם היה הדבר כן היה אמרו לכפר על נפשותיכ' בזה הפסוק כפל ומות' ולזה ידמה שזה העני' מדבר מתרומ' אחרת יעשו ממנה התמידי' וכל קרבנו' צבור כי זה חובה על ישר' לעשותו ויתחיי' שיהי' שם כסף משותף יעשו ממנה כל אלו הענינים אשר חיובם על כלל ישראל ולפי שעבודת אהל מועד תשוב בסבוב כל שנה ושנה ראוי שיוקח כסף הכפורים זה בכל שנה ושנה ואולם אמרנו שהוא תשוב בסבוב בכל שנה לפי ששם העבודו' לא יהיו כי אם משנה לשנה כמו עבודת יום הכפורים וקרבן העומר ושתי הלחם של עצרת ומה שידמה להם ולזה הוא מבואר כי עבודת אהל מועד תכלול בעבודת השנה ולפי שכבר נאמ' בזה הכסף לכפר על נפשותיכם כמו שנאמר זה בתרומה הקודמת וכבר נתבאר שם כי הכפרה על הנפשות תהיה מחצית השקל הנה זה הכסף ג"כ יהיה מחצית השקל לכל אחד ואחד ולפי שזה הכסף ילקח מאת בני ישראל לבד הנה לא יקחו שקלים מהגוים ואם נתנו אין מקבלין מהם וזה דבר התבאר בספר עזרא שנאמר לא לכם ולא לבנות בית אלהינו וגו'. וראוי שתדע כי הכהנים והלויים ג"כ נכללים בבני ישראל ולזה יתחייבו בשקלים. ואולם הנשים פטורות שנאמר בבני ישראל ולא בנות ישראל והעבדים דינם כדין הנשי ולפי שזמן התחלת עבודת אהל מועד היה באחד בניסן כי אז הוקם המשכן הנה יהיה אחד בניסן ראש השנה לגביית השקלים וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן שנאמין שיהיה שעור זאת התרומה מחצית השקל והנה מצאנו בימי עזרא שהשיבו זאת התרומה לשלישית השקל שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל לשנה לעבודת בית אלהינו ללחם המערכת למנחת התמיד וגו'. והנה אנחנו נבאר זה באחת משני דברים אם שנאמ' שאין שעור זאת התרומה מוגבל מן התורה ולזה היה להם כח לפחות ממחצית השקל או שנאמר שאין חיוב זאת התרומה מן התורה ונאמר שאם היו השקלים שהיו בימי עזרא כשיעור השקלי של תורה היה זה הספק מחוייב ואולם כשיתבאר שאותם השקלים הם זולת השקלים של תורה יותר זה הספק. והנה העירו רבותינו במסכת שקלים שהשקל שהיה בימי עזרא היה כפל השקל של תורה מזה המקו' יותר זה הספק ולא תקשה זה עלינו ממה שאמרו שם שהם נתנו שלישית השקל ההוא כי אנחנו התרנו זה הספק לפי פשט הכתוב ובגמרא רבני מערבא התירו זה הספק באופן הולך מהלך הדרש וזה שהם הבינו שלישית השקל על תרומת השקלים שהיו תורמים שלש פעמים בשנה ובזה האופן התירו זה הספק שם ואחשוב שהם למדו זה מזה הפסוק על צד האסמכתא לא שיהיה דעתם שתהיה הכוונה בפסוק ההוא זאת הכוונה וראוי שתדע כי ענין השקלים אינו נוהג אלא בזמן שבית המקדש קיים שנאמר ונתת אותו אל עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אהל מועד נוהגת וזה מבואר בנפשו כי לזה התכלית ינתנו השקלים

יח

הנה היה הכיור וכנו שהיו שמים אותו עליו מנחשת כמשפט שאר הדברים שהיו בחוץ אהל מועד וכבר זכרנו הסבה במה שקדם:

ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח. וראוי שתדע שלא היה הכיור כנגד פתח האהל מועד ואמנם היה משוך ממנו לדרום וזה כי לפאת דרום היה כבש המזבח בדרך שכשיעלו בו להזות על קרנות המזבח ילכו לצד ימין כי זה הוא ההעתק הטבעי לאדם כי התחלת התנועה הוא מהימין כמו שנזכר בטבעיות וזאת הרחיצה היה בשתם אל המזבח לשרת כמו שאמר אחר זה ולזה ראוי שיהיה הכיור אצל כבש המזבח:

ונתת שמה מים. ראוי שתדע שכבר יחוייב בזה המשקה שישמו בכיור שידבק בו גדר המים ולזה יתכן שיהיה ממים חיים או ממי מקוה כי אין מתנאי המים שיהיו חיים אבל יהיו צלולים או עכורים אלא שצריך שלא יהיה עכירותם באופן שיצאו מגדר המים וכן אם נתערב בהם דבר ונשתנה מראיהן כי אז תסלק מהם שם המים וזה מבואר בנפשו:

יט

ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. ראוי שתדע שהם היו הולכים יחפים במקדש כדי שלא יהיה ביניהם דבר חוצץ ובין המקדש והנה הידים והרגלים עם שהם מתלכלכים תמיד בדברים שיתעסקו האנשים בהם הנה ישלח להם הטבע מותרות הזיעה וזה מבואר מענינים ולכבוד השם יתע' היה מחוייב שירחצו אותם במים בעת הכנסם לאהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת וכדי שיתנקו יחד הידים והרגלים היה משים ידו על רגלו ורוחץ אותם יחד ולפי שאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו למדנו ששיעור מי הכיור הם שירחצו מהם ארבעה כהנים ידיהם ורגליהם כי אהרן ובניו היו ארבעה והם אהרן אלעזר ואיתמר ופינחס:

כ

בבאם אל אהל מועד. ר"ל לשרת כאלו תאמר להקטרת קטרת או להדלקת המנורה והנה למדנו זה ממה שאמר או בגשתם אל המזבח לשרת כי זה יורה שזאת הביאה הנה המכוון בה הוא לשרת והנה תמצא בסוף אלה פקודי שאמר תמורת זה המאמר בבאם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו והנה הרצון בקריבה ההיא לשרת וכזה יהיה הרצון בביאה לשרת וזה מבואר מאד ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו לפי שאמר תהלה ורחצו מים ולא ימותו אחר ביאת אהל מועד הודיענו גם כן שאם יגשו אל המזבח לשרת בזולת רחיצת ידיהם ורגליהם יהיו חייבים מיתה וזאת המיתה היא מיתה בידי שמים כי לא בא ציוי לנו להמיתו. וראוי שתדע שאם עבד הכהן בלא רחיצת ידיו ורגליו עבודתו פסולה והנה נלמד זה ממה שאמר בבעל מום בפרשת אמור אל הכהנים. ולא יחלל את מקדשי. הנה ביארה התורה בבעל מום שאינו במיתה אם עבד שעבודתו פסולה וכל שכן בזה שהוא במיתה והנה דקדקה התור' שתהיה זאת הרחיצה במים קדושים שנתקדשו בכלי שרת ושתהיה הרחיצה הזאת במקדש למעלת העבודה ואם חסר אחד מאלו התנאים הרי זה כאלו לא רחץ.

כג

בשמים ראש. ענינו כמו ראשי בשמי' והרצון בו המשובחי' שבהם:

מר דרור חמש מאות. שקלים ר"ל משקל חמש מאות שקלים כמו שאמ' בסוף העני' וקדה חמש מאות בשקל הקדש:

וקנמן בשם. הוא הקנמון ואולם אמר בשם לפי שיש ממנו שאינו בשם. וראוי שתדע כי מקנמן בשם היה שם גם כן חמש מאות שקלים שאם היתה כוונת התורה שלא יקחו ממנו כי אם מאתים וחמשים שקלים היה ראוי שיאמר וקנמון בשם מחציתו ר"ל מחצית הר"נ או וקנמון בשם ר"נ. והנה הרצון באמרו וקנמן בושם מחציתו ר"נ שיהיה מה שיקחו ממנו ר"נ שקלם ורצתה התורה שישקל הקנמן בשם בשני פעמים כדי שיהיה משקלו נוסף מעט על משקל המור דרור והקדה כי יהיו בו שתי הכרעו' וזה כלו מחכמת התורה בזאת ההרכבה שתהיה באופן היותר שלם אל מה שכוון כה מטוב הריח והקיום ולא נוכל לעמוד על אופן החכמה בזאת ההרכבה מצד קצורנו בידיעת טבעי הדברים וטבע הנמזג מהם ומצד קצורנו בידיעת מה שכונה בו התורה בזאת ההרכבה:

וקנה בשם. הוא הקנה אלא שיש מהם שאינו בושם וממנו ילקח משקל ר"נ שקלים:

כד

וקדה. הוא הקשט:

ושמן זית הין. שעור ההין י"ב לוגין לפי מה שנתבאר מצד הוראת הגדר והנה היה שורה אלו הסממנים במים בדרך שיתנו בהם ריחם ואחר כך היה נותן בהם במים הין שמן ומכשל המים באש עד שיכלו המים וישאר הרקות בשמן וזה השמן היה בתכלית מטוב הריח והוא הנקרא שמן המשחה כי ממנו ימשח כל הנזכרים הנכנסים בגבול הקדושה והמעלה והגדולה ובו נמשח אהל מועד ושאר הדברים וארון העדות שצוהב משיחתן בזאת הפרשה ובו נמשחו אהרן ובניו והיו נמשחים לדורות הכהנים הגדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד מי שהיה נמשח מהם וזאת המשיחה היתה כמין כי יוני כמו שזכרנו במה שקדם והנה כוון בה טוב הריח לישב בנפש גודל מעלת מי שהיה נמשח בה:

כט

כל הנוגע בהם יקדש. רוצה לומר מהדברים הראוים להם כי הם אשר אפשר שיתוארו בזה התאר ומזה המקום למדנו שכמו שהמזבח מקדש הראוי לו אף על פי שנפסל כן הענין בכבש המזבח וכן כל כלי המזבח וכל כלי השרת מקדשין הראוי להם כבר נתבאר זה מזה המקום:

לא

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. ר"ל זה שעשהו משה כי זולתו לא נעשה ולא יעשה וזה יתבאר ממה שאומר והוא שאם היתה כוונה שיעשה שמן המשחה תמיד בזה התאר היה ראוי בהזהירה שלא נעשה כמוהו במתכונתו שתבאר שלא נעשהו לנו כמה שאמרה בענין הקטרת:

לב

על בשר אדם לא ייסך. כל אדם במשמע ואפילו מי שנמשח בשמן המשחה כי אדם הוא ולזה אם סך בו כלים ובהמה או אדם מת פטור כי לא ידבק בו גדר האדם וראוי שתדע כי הסך ממנו לגוים פטור כי המאמר הוא בבני ישראל שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמרו וגו':

ובמתכונתו לא תעשו כמוהו. לא ליי' ולא לכם:

קדש הוא. ולזה נמנעה בו הסיכה ואחר זה ביאר כי מי שיעשה זה ענשו כרת ואשר יתן ממנו על זר. רוצה לומר משמן המשחה שעשה משה. והנה נכלל במה שאמר אשר יתן ממנו הסיכה והמשיחה ולזה הוא מבואר שהנותן משמן המשחה על כהן גדול והדומה לו שנמשח בשמן המשחה פטור שנאמר על זר ואין אלו זרים אצלו. ולא יתחייב עליהם אם לא סך אותם כי הכל זרים אצל סיכה שנאמר על בשר אדם לא ייסך ומזה המקום יתבאר על הסך ממנו אפילו כהן גדול ענוש כרת. ואולם השעור אשר יתחייבו בו הוא כזית כי לא יורגל לתת מהשמן על האנשים שימשחו עצמן בו פחות מזה השעור ולזה לא יתחייבו בו על הסיכה בפחות מזה השעור והנה בענין שמן המשחה ספק אינו מעט וזה כי זה השמן אי זה שהיה שעורו היה מחוייב שיכלה באורך הזמנים ויעדר ממנו המשיחה ולא תהיה אם כן זאת המצוה נוהגת לדורות וזה הענין אנחנו נמצא בהפך כי התורה קראה הכהן הגדול הכהן המשיח וזה לאות כי ראוי תמיד בכל כהן גדול שיהיה משוח בתמידות התורה שהיא נצחית לפי השרשים התוריים ואם אמרנו שזה השמן לא יכלה הנה זה יהיה בתכלית הפלא שיהיה מה שיחסרו ממנו תמיד נשאר על שיעור אחד והוא מבואר שלא ימצא בכאן מופת מתמיד ונאמר שכבר ביאנו כמאמר הששי מספר מלחמות השם שכבר יתכן שימשך המופת בסבת הנביא גם אחרי מותו ולזה תמצא שלא סר המן במות משה כמו שהתבאר בספר יהושע והיה זה כן כי מהנביא נמשך ביד אלהינו הטובה עליו לתת כמו טבע לדברי' המקבלי' שימצא להן כמו זה המציאות הנפלא אז ובזה האופן היה המן אשר נגנז בצנצנת נשאר קיים באורך הזמנים עם מהירות הפעלות המן עד שהיה נבאש מה שנשאר ממנו אחר יומו. והיה נמס הנשאר ממנו בשדה כחם השמש לפי שכבר נתן בו על דרך המופת כח טבעי אל שלא יתפעל מהדברים אשר מחוץ ובזה הכח היה נשאר קיים גם אחרי מות הנביא וכן הענין בשמן המשחה לפי מה שאחשוב רצוני שכבר נתן בו כח טבעי על דרך המופת להתקיים ולשנו' מה שידבק בו מהאויר המקיף ולהשיבו אל טבעו והנה תמצא כי לשמן האותות מה לקבול זה הטבע עד כי יאמרו בשמן כאשר יתישן לא יחסר בל יתוסף שעור מה ואולם הסמים אשר בזאת ההרכבה היו עוזרים גם כן אל זה כי המופתים כשיעשם השם יתע' יבקש להם הסבו' היותר נאותו'. והנה תמצא כי רבותינו זכרונם לברכה הסכימו גם כן בראש כריתות שזה הענין היה בשמן המשחה על דרך פלא. והנה כיון השם יתעלה שלא יהיה שם שמן המשחה זולת זה כדי שתהיה הקדושה נאצלת על מי שנקדש בזאת המשיחה על יד משה רבינו אדון הנביאים שהיה נכבד מכל נולד להוסיף מעלה בנפש על זאת הקדושה וראוי שתדע כי כלי שרת יהיו קדושים אף על פי שלא נמשחו בשמן המשחה כיון שנשתמשו בהן במלאכתן שנאמ' ואת כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש מגיד כי בפעל השירות הם נכנסין בגדר כלי השרת שהם כלי הקדש כמו שזכר בסוף הפרשה וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש למדנו שכיון ששרתו בהם בקדש הם נקראים כלי הקדש. ובזה האופן היו מתקדשים כלי השרת בבית שני כי לא היה להם שמן המשחה ובכלל הנה משיחת הכלי' לא היתה אלא לפי שעה כדי שיתישב יותר בלבם קדושת המשכן וכליו. ואולם אחר שנתישב בלבם ענין קדושת המשכן לא נצטרכו לזה וכן משיחת כהן הדיוט לא היתה אלא לפי שעה ובזאת המשיחה נתקדשו כל הכהנים הבאים אחריהם זולתי כהן גדול מפני יתרון מעלתו על שאר הכהנים ולזה אמר' התורה בכהן גדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה מגיד שלא יוצק שמן המחשה על כהן הדיוט והנה התועלת בזאת המצוה מבואר:

לד

נטף. הוא נוטף מעצי הקטף שיצא מהם הצרי:

ושחלת. הוא הנקר' בלשון משנה צפרן לפי שהוא חלק ומצהיר כצפרן:

וחלבנה. הוא שרף אילנות וריחו רע. ואמו שקורין אותו גלבנו"ם בלע"ז:

בד בבד יהיה. ר"ל שיקח משקל שה מכל אחד מהד' סמים שזכר ואולם הסמים שלא נתפרשו שכלל אותם בשם סמים ידמה שהם מים ההם היו ידועים מצד פרטי הסמים הנזכרים אחריהם וזה דבר ידוע מצד הוראת הגדר הלא תראה כי המון ישאלו לרוכלי' סמים' מודקי' ויכונו בזה אל הרכבה מיוחדת מסמים לתבל בהם התבשיל וזה מפורסם אצלנו ולזה יהיו הסמים שזכר אחריהם נטף ושחלת והלבנה זולת הסמים שזכר אחריהם לבונה זכה וכבר קבלו רבותינו איש מפי איש מה היה המובן בשם סמים בזמן ההוא בזה האופן ואמרו שי"א סממנין נאמרו לו למשה מסיני ואלו הם. הארבעה הנזכרים בתורה ומור. וקציעה. ושבלת נרד. וכרכום. וקשט. וקנמון. וקלופה. וידמה גם כן שבשם סמים עם מה שנלוה לו יובן מצד הוראת הגדר מהות הסמים ויחסי ההרכבה והנה נתבאר לרבותינו בזה האופן כי יחס ההרכבה הזאת היא בזה התואר שכאשר ילקחן מכל אחד מהארבעה סמים הנזכרים בתורה שבעים חלק ילקח ממר וקציעה ושבלת נרד וכרכום מכל אחד י"ו חלק ומקושט. י"ב חלק ומקנמון ט' ומקלופה ג':

לה

ממולח טהור קדש. הרצון בממולח שיודקו הסמנין באופן שישלם בהם העירוב בקלות להכנס כח כל אחד מהם בכל גוף חברו כמו שיכנס המלח בכל הגוף שימלחוהו ובזה ישלם בהם ההתמזגות והערוב כמו שהתבא' בטבעיות ואמ' טהור להזהיר על הטומא' וקדש להזהיר שלא יעשוה קטורת מהחולין אבל יקנו הסמים מהדמים שהם קדש. ואם עשו הקטורת מן החולין הרי היא פסולה ואין צריך לומ' שאם לא היתה טהורה שהיא פסולה:

לו

ושחקת ממנה הדק. ר"ל מהקטרת המרוקחת:

ונתת ממנה לפני העדות. ר"ל במזבח הקטרת שהיו מקטירי' בו ממנה בבקר ובערב. והוא היה מכוון לפני העדות כמו שזכרנו במה שקדם:

לז

והקטרת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם. והיא לא הבדילה בזה אך הזהירה שלא נעשהו כלל וזה לאות כי כוונת התורה שלא יעשה ממנו זולתי מה שעשה משה וכבר יתבאר זה גם כן באופן אחר וזה שאם היתה כוונת התורה שיעשה זה השמן תמיד לא היה ראוי שתודיע כמות משקל הסמים אבל היה די שתודיע יחוס ההרכבה כמו שאמרה התורה בקטרת בד בבד יהיה ולא הודיעה המשקל שיקח מאחד אחד מהם ולזאת הסבה תמצא שלא היה כהן משיח בבית שני לפי שגנז יאשיהו שמן המשחה ולא היה להם רשות לעשותו:

והקטרת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם. הרצון בזה שתהיה מאלו הסמנין ובזה יחס מההרכבה לא תעשו אותה כי אם לכונ שתהיה קדש ליי' לא שתעשו אותה לעצמכם ואחר זה ביאר שאם יעשה אותה להריח בה שהוא בכרת ואולם אם לא עשוה להריח בה כמו שעשאה למסרה לצבור או להתלמד בה פטור. וכן אם הריח בה ולא עשאה אינו חייב כדת כי לא יתחייב כרת כי אם מי שיעשה במתכונתם להריח בה ואולם אופן החכמה מהעשותה מאלו הסמים בזה האופן מההרכבה הנה נעלמה ממנו הסבה ואחשוב הכונה בזאת ההרכבה שהיה לה טוב הריח כשיקטירו אותה ויראה לה עשן עב מוחש להעיר על הכונה אשר בעבורה היתה הקטורת והנה היה מחוייב שתהיה זאת ההרכבה מוגבלת באופן אחד מהאופנים ולו היתה באופן אחר היתה נופלת השאלה ג"כ ואולם אמרנו שכבר היה מחוייב שתהיה מוגבלת כי כל מה שהיה נעשה בזה המקום הנכבד היה ראוי שיהיה מוגבל לעוצם מעלתו הלא תראה כי האנשים רבי המעלה ימצאו פעולותיהן יותר מוגבלות עד שימצא בפעולותיהם מה שבקרי יותר מעט והאנשים הפחותים מאד תהיה רוב פעולותיהם בקרי וכן הענין בנמצא בכללו כי מה שהיה יותר נכבד היתה ההגבלה יותר נמצאת בו. והמשל כי הב"ח יותר אמתיים כשתהיה פעולותיהם הטבעיות מוגבלות מהצמחים כי אתה תמצא צמחים רבים ממין אחד יתחלפו תכלית החלוף במספר ענפיהם ובזרעם ולא ימצא כמו זה החלוף בב"ח כמספר איבריהם ובמספר הולדות ומה שהיה יותר שלם מהב"ח ימצא יותר אמתי בהגבלה עד שיכלה הענין אל הגרמים השמימיים שאין בענינם דבר בקרי אבל כל מה שבהם הוא מוגבל ומכוון כבר זכר זה הפילוסוף במה שאחר הטבע ולזה נראה לנו כי הרבה מהדברים המוגבל עניינם מהדברים אשר במקדש הנה תהיה הסבה באופן הגבלתם בזה האופן כדי שיהיה כל מה שיעשה בו מוגבל ומסודר מזולת סבה אחרת בזה ואולם תבוקש סבה לענין ההוא לא להגבלה הנופלת בעניניו וזה שער גדול להעמידנו על אמתת אופן החכמה בהרבה מהדברים שהיו נעשים במקדש ולו חקרנו בסבה זאת ההגבלה היה מביא אותנו זה להזיות רבות וירחיקנו מעמד על כוונת התורה וזה ממה שלא יעלם למי שיפליג החקירה באלו הדברים ואולם שיעור מה שיקטירו ממנו בכל פעם ופעם לא נתבאר בתורה זולתי מה שיקטירו ממנה ביום הכפורים שהוא מלא חפני הכהן וכבר קבלו איש שהשיעור שנהגו להקטיר ממנה בכל פעם הוא משקל י"ב שקלים וחצי שקל ואולי זהו השיעור הראשון הראוי לעשות בו כמו זאת ההקטרה באופן שיורגש ענינ' הרגש חזק ואולם התועלת המגיע מענין ההקטרה כבר זכרנוהו במה שקדם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.