משאת המלך/שמות/כה
ח[עריכה]
ועשו לי מקדש (כה ח)
בריש עירובין (ב'.) אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן, דאי לא תימא הכי, הא דאמר ר"י אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין, שנאמר ושחטו פתח אוהל מועד בזמן שפתוחין ולא בזמן שהן נעולים, והא כי כתיב ההיא במשכן כתיב, אלא אשכחן מקדש דאיקרי משכן וכו' וע"ש בתוס'.
ובאמת יש לתמוה ל"ל ילפותא למקדש לענין דינא דשלמים ששחטן וכו', והלא לענין דינים הנוגעים ותלויים בעיקר הבית בודאי א"צ למילף מקדש ממשכן, וכגון לדין העבודות שנחלקו איזה בקה"ק או בהיכל או בעזרה, בזה פשיטא דמשכן ומקדש דין אחד להם וא"צ לילפותא, וכמש"כ הרמב"ם (בהל' בה"ב פ"א ה"ה) ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קודש וקה"ק וכו', וכמו"כ לענין דין שצריך נוכח אהל מועד, בודאי מקדש ומשכן שוים בזה, דהרי ההיכל דמשכן ודמקדש חדא הוא וכנ"ל, וא"כ ה"ה לענין נוכח היכל וכיוצ"ב שוים הם, והרי לא הוכיחו בגמ' מהא דפרה באם לא הזה כנגד ההיכל פסולה ואע"ג דכתיב נכח אהל מועד, אלא ודאי כמוש"כ דלענין הנך ג' מקומות דין המקדש והמשכן שוה, בין לענין עבודות בתוכם ובין ניכחם, וא"כ מ"ש האי דינא דשלמים ששחטן וכו' דצריך ילפותא דמקדש כמשכן בזה.
ונראה ליישב ע"פ מה ששמעתי בשם מרן הגרי"ז זצ"ל דשני הלכות הן, חדא שצריך שחיטה מול פתח אוהל מועד, ועוד דינא איכא שצריך שיהיו הדלתות פתוחות בשעת שחיטה, ולפי"ז ניחא דהכא מיירי בגמ' רק מהלכה שצריך דלתות פתוחות, וזה כבר אינו מענין עיקר הבית או לנוכח הבית אלא מפרטי הבית וצורתו, וזה אכן רק מדאיקרי מקדש משכן ילפינן לה, שהרי לענין צורת הבית ודאי דצורת משכן לחוד וצורת מקדש לחוד. [וע"ע מש"כ מזה במשאת המלך זבחים סי' קל"ח].
ט[עריכה]
ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (כה ט)
בחתם סופר (יו"ד סי' רל"ו) כתב בטעמא דיש בידינו לשנות צורת הבית, שבית ראשון חלוק מתבנית המשכן, וכן בית שני היה חלוק בתבניתו, וכן הבית השלישי יהיה בתבנית אחרת, אף דלכאורה היה בדין שא"א לשנות מתבנית המשכן, שהרי כולם הם במצוה זו של ועשו לי מקדש, ומצוה זו נתפרשה בתורה האיך נעשנה ככל תבנית המשכן, ואע"ג דהיה זה ע"פ נביא מ"מ ה"ז בכלל דאין הנביא רשאי לחדש דבר.
וביאר דהיינו טעמא משום דסיום הכתוב וכן תעשו קאי ארישא דקרא ככל אשר אני מראה אותך, כלומר דאמר הכתוב דלדורות וכן תעשו ככל אשר אני מראה אותך, והכונה אני מראה אותך זהו ע"פ נביא, וא"כ הכתוב עצמו אומר דלדורות יעשו המקדש כפי אשר יראם הקב"ה ע"י נביא בכל פעם, וא"כ לא חשיב זה דהנביא מחדש דבר, לפי דהכתוב אומר דהעשיה לדורות תהא ע"פ מראה הנביא ע"ש, העולה מדבריו דככל אשר אני מראה אותך היא הציווי לנביא בכל זמן האיך לבנות הבית.
ונראה לפרש מפני מה הציווי אל הנביא האיך לבנות המקדש נקרא בזה מראה, וי"ל דהנה הרי נמסרה לנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והוא שהתורה שבכתב נמסרה בכתיבה ותורה שבע"פ נמסרה ע"י דיבור, ויתכן דכאן נאמר דאיכא עוד אופן של מסירה, דתורת הבית האיך לעשותו, נתייחדה תורה זו שמסירתה תהא לא בכתב ולא בע"פ אלא במראה, ולכך נאמר כאן ככל אשר אני מראה אותך, דמסירה זו צריכה להיות במראה, ולמש"כ החת"ס דאף וכן תעשו קאי על ככל אשר אני מראה אותך, היינו נמי דוכן לדורות הציווי והמסירה של תורת הבית האיך לעשותו באותו הזמן יהיה זה נמי ע"י מראה, דכך הוא דין דתורת הבית לצוותה ולמוסרה במראה בלבד.
ואמנם כן מצאנו ביחזקאל (מ' ב') במראות אלקים הבאני אל ארץ ישראל וגו', וידבר אלי האיש בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך, כי למען הראותכה הבאתה הנה, הגד את כל אשר אתה רואה לבית ישראל וגו', הרי דקדק הכתוב בנבואת יחזקאל בתבנית הבית להיותה ע"י מראה, ויתכן דזהו כמו שנתבאר דמסורת תבנית הבית הוצרך להיות ע"י מראה בדוקא.
קי"ל בגיטין (ס':) דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ, ובטאו"ח (סי' מ"ט) הביא האומרין דדברים השגורין בפי כל שרי לאומרן בע"פ, ולכאורה הטעם לפי דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן ע"פ הוא כדי שלא יבואו לידי טעות, ולכן דברים השגורים בפי כל לית לן בה דאין כאן חשש זה, והעירני הגר"ש טנא זצ"ל דקשה למש"כ הריטב"א בגיטין (שם) בשמעתתא דאין כותבין תורה מגילה, דהלכך כיון דמגילה אין דין ותורת ספר עלה, לכך אין לשנות בספר זה דהוי כבעל פה, דבעל פה הכוונה כל שאין בו תורת ספר ה"ז כבע"פ, והקשה דמ"מ כיון שנכתב בדקדוק הרי אין כאן החשש של טעות, ובמאי שניא מדברים השגורים בפי כל דמותר לאומרם בע"פ.
ונראה דהנה אשכחן דכתבו לעצמם דברים שבע"פ במגילת סתרים, ועפרש"י בב"מ (צ"ב.) שכתבו לשנות לעצמם ומסתיר מן העין, ובביאור חילוק זה דלא נאסר אלא ללמדה לאחרים ולא נאסר לשנות בה לעצמו, נראה דכל הך כללא דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ ודברים שבע"פ א"א רשאי לאומרם בכתב, לא נאמר זה אלא לענין מסירת התורה, שהרי כל התורה נמסרה לנו ע"י משה, ואנו מוסרים אותה במה שאנו מלמדים לאחרים, ובזה נאמר דדינא הוא דכמו שנתקבלה התורה כך תהא נמי מסירתה לאחרים, אבל ללמוד לעצמו שרי בכל גווני וליתא בזה להנך כללי, וכמו"כ נראה בטעמא דדברים השגורים בפי כל דשריא לאומרם בע"פ, שכיון דהכל בקיאים בהם אין באמירתן משום מסירת התורה, ואילו עיקר הלימוד לעצמו הרי נתבאר דשריא בכל גוונא, משא"כ היכא דיש דין מסירה צריך ס"ת כתיבה גמורה שהיא ספר ממש, ולא שריא במגילה שאין עליה שם ספר תורה וכמש"כ הריטב"א.
ומהשתא נראה למתבאר דפעמים תהיה המסירה במראה בדוקא, א"כ ה"נ כשהנביא ימסור תורה זו לאחרים צריך למסור נמי באותו דרך שקיבל, דהיינו באם קיבל ע"י מראה א"כ צריך נמי להראותם בדוקא וכמו שקיבל, ואמנם כן מצאנו ביחזקאל לענין מסירתו את תורת הבית לישראל, דע"י מראה מסרם להם כש"נ ומדדו את תכנית וגו' (שם מ"ג י'), ואף שבודאי היה יתכן למסור להם רוב הדברים בדיבור, אלא כמוש"נ דצריך מסירה זו במראה דוקא, [אלא דיל"ע דלפי"ז ע"כ אנו צ"ל דמגילת ביהמ"ק שנמסרה להורות תבנית הבית הראשון (עיין ילקוט דבה"י רמז תתרפ"א) היה שם נמי צורת ומראות הבית וצ"ע.]
והנה כתב הרמב"ם (בפ"ג מהל' סת"ם הלי"ג) ז"ל, וקשר זה צריך כל ת"ח ללמדו, וא"א להודיע צורתו בכתב אלא בראית העין כו'. ויתכן לבאר אף כאן דמאחר שמסירת צורת הקשר ה"ז בכלל לימוד, וכמו שכתב צריך כל ת"ח ללמדו דמשמע ה"ז לימוד, הלכך כיון דצורת הקשר נמסר למשה רבינו במראה [עפרש"י להלן ל"ג כ"ג] שהראהו למשה קשר של תפילין, א"כ למתבאר דהמסירה צריכה להיות כנתינתה, לכך אף לימוד קשר זה צריך להיות במראה בדוקא, וזהו שכתב הרמב"ם שא"א להודיע צורתו בכתב אלא בראית העין.
אמנם נראה דדברי הרמב"ם הם כפשוטם שלא כיון לומר בזה דין מיוחד, אלא שכוונתו שהרי בהל' תפלין הודיע בכתב כמה צורות של עשית התפילין ע"ש, וע"ז התנצל וכתב דצורת הקשר א"א לו לכתבו ולהודיע צורתו, והרוצה לידע צורת הקשר צריך ללמדו ע"י מראית העין דא"א בלא"ה ופשוט.
י[עריכה]
ועשו ארון עצי שטים וגו' וצפית אתו זהב וגו' ועשית עליו זר זהב סביב ויצקת לו וגו' ועשית בדי וגו' (כה י)
הנה בכל מלאכת המשכן כתיב ועשית בלשון יחיד, ואף אצל הארון בכל מעשהו כתיב בלשון יחיד, מלבד בתחילת הצווי כתיב ועשו ארון עצי שטים בלשון רבים, וכבר אמרו חז"ל (שמו"ר פל"ד ג') דהטעם דנשתנה ארון דכתיב ביה ועשו לשון רבים, לפי דיבואו כולם ויתעסקו בתורה, אלא דאכתי יקשה ממנ"פ דמאחר דבארון שייך לשון רבים דלכך נאמר ועשו ארון וגו', א"כ מפני מה בשאר עשיותיו של הארון נאמר בלשון יחיד ואי"ז מעין הפתיחה שפתח בלשון רבים.
ונראה דהנה בפרשת עקב (דברים כ"ה י') כתיב פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ, ופרש"י שם ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל וכו' ע"ש, ומבואר דגם בלא למלאכת המשכן צריכין עכ"פ ארון עץ לצורך הלוחות, לפי"ז נמצא דאף הארון שבמשכן מלבד מה שהוא היה אחד מכלי המשכן ומכלל מלאכת המשכן, אף היה בו דין נוסף ומשום הלוחות, שהרי שמענו מהתם דלוחות צריכין ארון, ואמנם זה מבואר גם ממה שהבאנו המדרש הנ"ל דלכן כתיב בעשית הארון ועשו משום עסק התורה שבו, וזהו כמוש"נ דארון זה דין עשיתו היה אף משום התורה והלוחות.
אולם נראה פשוט דכמו דהתם בפרשת עקב הרי לא הוצרך לעשות הארון אלא מעץ ותו לא, והוא דמפני צורך הלוחות סגי בארון עץ, כמו"כ אף כאן במלאכת המשכן אם משום צורך לוחות לזה לא היה נדרש אלא לעשות ארון עצי שטים ותו לא, אבל שאר עשיות שבארון כמו הצפוי והזר והטבעות והבדים, זאת לא הוצרכו לעשות משום הלוחות אלא משום מלאכת המשכן.
ולפי"ז הרי ניחא היטב ודייקא קראי שפיר, דאמנם בתחילת הצווי כתיב ועשו ארון עצי שטים בלשון רבים, וכמו שאמרו במדרש לפי שיבואו כולם ויתעסקו בתורה, אבל זה אינו שייך אלא לצווי לעשות ארון עצי שטים דזהו הנצרך ללוחות, אבל שאר העשיות שאינם אלא משום מלאכת המשכן ולא לצורך הלוחות, בזה הדר הדבר לשנותם בלשון יחיד, ולכן כתיב בכל שאר עשיות דהארון בלשון יחיד וע"ד שנאמר בשאר כלי המשכן.
כה[עריכה]
ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית זר זהב למסגרתו סביב (כה כה)
נתפרש רק רוחב המסגרת שהיא טפח, אבל שיעור עובי הלוח של השולחן וכן גובה הזר לא נתפרש, מיהו נראה דתרוויהו שיעורם עולה לכה"פ טפח, שהרי אמרו בפסחים (ק"ט:) דשלחן של מקדש של פרקים היה, דאלת"ה האיך הטבילוהו במקוה של מקדש שהיה אמה על אמה דאמתא באמתא היכא יתיב [וע"ש בתוס' דהרגלים כבר ידעו שהם של פרקים], וקשה כיון דאמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא, א"כ מאי קשיא האיך הטבילוהו והרי היה אפשר להטבילו באלכסון המקוה.
אמנם אם נימא דפרט למסגרתו שהיא טפח היה עולה עובי הלוח עם גובה הזר לעוד טפח, כך שבין הכל הו"ל ב' טפחים עובי, א"כ כשמטבילו באלכסון צריך להתרחק מקצה האלכסון מכל קצה טפח, שכך עולה החשבון שאם יתרחק בפחות מטפח מקצה האלכסון, הרי לא יכנס שם בזה הזוית עובי ב' טפחים דהשלחן, ולכן שפיר הקשו אמתא באמתא היכא יתיב. [א"ה, הגהמ"ח זצ"ל כפה"נ חישב לפי אמת כלים שהיא ה' טפחים, וע"ש בסוגיא וכפי זה תרחיב עובי השלחן וכמש"כ הגהמ"ח זצ"ל, אמנם בעיקר הקושיא והתירוץ כבר כ"כ הריב"ש בסי' רצ"ב, אך גם הרעק"א לא ידע מכך ולכך ציין בגהש"ס לס' ברית שלום שעמד ג"כ בקושיא זו].
לט[עריכה]
ככר זהב טהור יעשה אתה את כל הכלים האלה (כה לט)
בקרית ספר (פ"א מהל' בהב"ח) כתב, המנורה וכליה וכו' אין עושין אותם אלא מן המתכת, דאע"ג דכתיב ככר זהב טהור יעשה אותה ואת כל הכלים האלה, לאו לעיכובא כתיב אלא למצוה כו', ואפי' השפודין וכל הכלים אם יש כח בציבור עושין אותם של זהב, דכתיב כל כליה, עכ"ל.
ודבר זה מפורש ברמב"ם (שם הלי"ח) ז"ל, המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי השרת אין עושין אותם אלא מן המתכת בלבד כו', היו הקהל עניים עושין אותם אפי' של בדיל, ואם העשירו עושין אותן של זהב כו'. ובודאי דכונתו כקר"ס הנ"ל דאיכא דין זהב לכתחילה, דבאם היתה כוונתו לפי שצריך להדר וליפות, א"כ הול"ל העשירו עושין של כסף חזרו והעשירו עושין של זהב כדאיתא בע"ז (מ"ג.), ומדהשמיט העשירו עושין של כסף נראה כמוש"כ, דכוונתו לדינא לכתחילה של זהב, דכך היא ההלכה לכתחילה כדכתיב ככר זהב טהור וכמש"כ הקר"ס.
מ[עריכה]
וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר (כה מ)
פרש"י מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה, עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש, אמנם לעיל (ל"א) פרש"י תיעשה המנורה מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, וכבר העירו בזה דלכאורה הני תרי פירושי סתרי אהדדי, דמה היה לו להקב"ה להראותו תבנית המנורה, באם ע"כ לא יעשנה לבסוף אלא ישליך את הככר לאש ותיעשה המנורה מאליה, ומפני מה הוצרך לדעת מעיקרא מהו תבניתה ואיך לעשותה.
והנה לכאורה יש להבין הרי כתיב ועשית גבי מלאכת המנורה, וא"כ צריך להיות מעשה בידי אדם, ואיך הוכשרה עשיתה ע"י שהשליך הככר לאש ונעשית מאליה, אמנם פשוט הדבר דכיון שהקב"ה אמר שכך יהיה, וחק חוקו שע"י השלכת הככר לאש תיעשה המנורה, א"כ הטלת הככר לאש זהו גופא המעשה עשיה, לפי שכך הוא עשיה דידה ע"י השלכת ככר לאש, וכמו המבשל שחשוב זה למעשיו אע"פ שלא עשה אלא ששפת הקדרה על האש, ומשום שכיון שכך הטבע שהאש מבשלת, א"כ מה ששם הקדירה על האש זהו מעשה בישול דידיה, וכמו"כ אף כאן במה שהשלים פעולתו בהשלכתו לאש שהיא תעשה למנורה זה חשוב עשיתו ופשוט.
והנה פשוט הדבר שכמו שבמלאכת שבת צריך מלאכת מחשבת, היינו שידע מה יעשה בפעולתו, א"כ בודאי דבמלאכת המשכן כולה בעינן מלאכת מחשבת, דהא מלאכת מחשבת דשבת ממשכן ילפינן לה ולא יהא הלמד עדיף מינה, וא"כ במנורה מאחר דעשיתו אינה רק לעשית איזה מנורה, אלא גם צריך עשייתו לתבנית הנאמר בה, א"כ הרי צריך העושה תבניתה לידע מה ברצונו לעשות בפעולתו, ואם יצא לו מעצמו מבלי שכיון תבניתה אין זו עשיה של מלאכת מחשבת, ולא סגי במה שיודע שתצא איזה מנורה, שהרי דין עשיה נאמר אף על תבניתה, והגע בעצמך באם היתה כבר מנורה ולא היה חסר לה אלא התבנית, הרי למתבאר בודאי צריך לעשות התבנית כדין עשיה דהיינו במלאכת מחשבת, ולכן אף מעיקרא כשבא לעשות המנורה מככר זהב, הרי הדין עשיה הוא הן על עצם המנורה והן על תבניתה.
ומהשתא הרי יתישבו וישלימו ב' פירושי רש"י הנ"ל זל"ז, דאף אמנם שעשית המנורה היתה ע"י השלכת הככר לאש, אבל הרי נתבאר שמ"מ צריך שם ותורת עשיה על כך, ובדין עשיה זו הא נאמר גם דין מלאכת מחשבת, וא"כ הרי הוכרח לידע במחשבתו מעיקרא מה יצא בהשלכת הככר לאש, ולכן תחילה הראהו הקב"ה תבניתה במנורה של אש, ובכך כבר ידע משה מה הוא פועל בהשלכת הככר לאש.
אמנם י"ל ביותר דמעיקרא קושי' ליתא, דהנה הנאמר בפרשת המנורה ה"ז תורה שבכתב, ואילו דין תבניתה בצמצום ה"ז בכלל תורה שבע"פ, וא"כ הרי אין זה דין רק לשעה וכדי לידע איך לעשותה, אלא תורה היא דנמסר כאן ההלכה של תבניתה האיך הוא, וכן נראה פשוט דאפי' אם לא היו עושים בפועל המשכן, ג"כ הוצרך משה ללמוד דין עשיתה ותבניתה שה"ז גופי תורה, ובכלל קבלת התורה שבכתב ותורה שבע"פ קיבל נמי לדין המנורה ותבניתה, ודבר זה יתכן להמסר רק ע"י משה וככל התורה, ולפי"ז הרי פשוט הדבר שמאחר שנתקשה משה בתבנית המנורה, הרי נמצא שאין כאן עדיין קבלת התורה שבע"פ ע"ז, והוכרח להיות כך שילמדהו הקב"ה וימסור לו תורה זו ע"י הראותו מנורה של אש, ואין תלוי כלל באם יצטרך משה ללימוד זה כדי לעשות המנורה או לאו, דמדין קבלת התורה הוצרך להמסר לו זאת.
וביותר יתכן בכל עשית המשכן וכליו, הוצרך תחילה להמסר הלכותיו, ורק לאחר שתורה זו נמסרה ואיכא דין תורה לעשותה כך וכך אזי תוכשר עשיתה, אבל אם היה נעשה המשכן וכליו לפני שנצטוו בדין תורה על כך, יתכן דלא תוכשר העשיה ופסול הוא.
ואם כנים אנו בזה ארווחנא בזה דאין להעיר ל"ל להקב"ה להראותו מעיקרא מנורה של אש, והלא בלא"ה נמי לאחר שיצאה המנורה היה יכול הקב"ה לומר לו כמו שאתה רואה מנורה זו כך היא ההלכה, ולמה לצורך מסירת התורה הזו הראהו דוקא מנורה של אש, ולמבואר א"כ בדוקא הכי בעינן, תחילה למסור הלכותיה ורק לאחמ"כ אפשר לעשותה כפי שנמסרה.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א