משאת המלך/שמות/כו
טו[עריכה]
ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים (כו טו)
יעויין בבעל הטורים שכתב מ"ח קרשים כנגד מ"ח נביאים וכו', והיו ז' בריחים כנגד ז' דורות כו'. קצ"ע למה מיאן לפרש דהז' בריחים הם כנגד ז' נביאות, שהרי כך אמרו במגילה (יד.) מ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו להם לישראל.
יח[עריכה]
ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה (כו יח)
אמרו חז"ל (ירושלמי שבת פי"ב ה"ג) דקרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם, וכן בדרום ינתן בדרום, ועיין מג"א הל' ציצית (סי' ח' סק"ו) די"א דה"ה כנף טלית שזכה לינתן לפניו ינתן לעולם לפניו יעו"ש אם דין זה מוסכם.
ולכאורה י"ל דאין ללמוד ממשפט הקרשים לדין אחר כמו טלית, והוא שהרי לא נאמר במשכן לעשות לו ג' מחיצות דלכך עשו קרשים לצפון ולדרום ולמערב, אלא שנאמרה הלכה בייחוד לעשות לפאת נגבה קרשים, וכן נאמרה הלכה לעשות לפאת צפון קרשים, ואם היה עושה שלא כסדר אלו הפאות לא יוכשר הגם דיהיה לו מחיצות מג' רוחות, וזהו משום שכך נאמר שלפאת נגבה יהיו לה קרשים וכו'.
נמצא לפי"ז דהביאור שקרש שזכה לינתן בצפון וכו', היינו קרש שבו נתקיים ההלכה והמקרא שלפאת צפון יהיה קרש, ולכן זכה לעולם שבו יתקיים דין צפון זה וא"א לשנות, משא"כ בטלית הרי אין הלכה מיוחדת שתתקיים לבישת ציצית לפניו וכן שתתקיים לבישת ציצית לאחריו, אלא הכל לבישה אחת שכך היא הלבישה לפניו עם לאחריו, וא"כ נמצא שבכנף שהיה לפניו לא נתקיים בו איזה דין מסויים דלפניו, ואין לדמות זה לקרשי המשכן שנתקיים בהם ההלכה והמצוה של צד צפון בייחוד וכש"נ, וצ"ע.
לג[עריכה]
ונתתה את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים (כו לג)
כאן מבואר דהסדר הוא תחילה נתינת הפרוכת ואח"כ הבאת הארון, ואילו להלן בפרשת פקודי (מ' כ"א) כתיב ויבא את הארון אל המשכן, וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות, והרי דהבאת הארון קדמה לנתינת הפרוכת היפך מהמבואר כאן, וכן צ"ע עוד מפני מה נאמר כאן כלל הבאת הארון, והלא הכא בפרשת תרומה מיירי בדיני העשיה ואילו דין ההקמה מקומו בפ' פקודי בלבד. וכבר עמד בכל זה הרמב"ן וכתב ז"ל, אבל הענין שיצוה אותו הכתוב שישים הפרוכת תחת הקרסים, כדי שיהא הארון שמה מבית לפרוכת ותבדיל הפרכת בין הקדש ובין קה"ק, עכ"ל.
ובביאור דבריו נראה דמענינה של פרוכת הוא אף משום הארון, היינו כדי להיות מחיצה להבדיל הארון מהקודש, וזהו שנשנה הכא בעשית הפרוכת הבאת הארון, לומר שתכלית הפרוכת היא מכיון שיביא לשם את הארון לכן על הפרוכת להיות מחיצה לארון, ולא נתבאר כאן מסדר הקמה כלום האיך יעשה, אם יקדים הפרוכת להבאת הארון או איפכא, ובפרשת פקודי ששם נאמר סדר ההקמה, שם נאמר שהסדר הוא דתחילה יביא את הארון ואח"כ יתן את הפרוכת.
אלא דאכתי יש להבין עיקר הדבר, שהרי שאר כלי המשכן לא הביאום אלא לאחר הקמת כל המשכן, ומה נשתנה בכאן שמביא את הארון לפני שיסיים הקמת המשכן כתיקונו, דהיינו נתינת הפרוכת שהיא המחיצה בין קודש הקדשים לקודש. ופשוט הדבר דמבואר מזה נמי דענינה של הפרוכת הוא כסוי לארון, וכמו שנתבאר בכונת הרמב"ן שזו היא ענינה לכסות ולהבדיל בין הארון לשאר הקודש, ולכן בדין הוא דרק לאחר שיהא הארון במקומו, אזי קם דינא מהשתא להבדילו ולכסותו.
ולכל זה התעוררתי לאחר ששמעתי מח"א בשם הגרי"מ פיינשטין שליט"א שביאר הכתוב בפ' במדבר (ד' ה') ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכיסו בה את ארון העדות וגו', וביאר דאין זה דין דנתחדש במסעות, דכמו שיש כסוי לשאר כלי המשכן, כך הכסוי של הארון יהיה בשעת מסעות בפרוכת, אלא שזהו מעיקר דין הפרוכת במשכן לכסות על הארון, וכך לי בשעת מסע כבשעת חניה, שלעולם דין הפרוכת וצורתה הוא לכסות על הארון. [וכבר אמרו אע"פ שנסע אוהל מועד הוא ושייך שפיר תורת פרוכת, ודוק].
ודקדק זאת ממש"כ התוס' (בב"ב ג'.) דלכך נקראת המחיצה לפני קה"ק אמה טרקסין, משום שטורק וסוגר להלוחות שניתנו בסיני ע"ש, ולכאורה אם עיקר דינה הוא רק השלמת המחיצות של המשכן והמקדש ולחלק בין קודש הקדשים לקודש, א"כ מפני מה נקראת ע"ש שסוגרת לארון והלוחות, אלא מבואר כנ"ל שאכן מענינה של פרוכת הוא אף לסגור ולכסות על הארון שבו הלוחות, ע"כ שמעתי. ובאמת אכן כך הוא פירושא של פרוכת המסך (להלן מ' כ"א) שקראה הכתוב כן משום ויסך על הארון (שם), והיינו כעין טרק סין שמיסך על הארון וזה כמבואר.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א